הסכם לביצוע עבודות פסיפס (טענת הפרת חוזה)

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם לביצוע עבודות פסיפס: .1ענינן של התביעות ההדדיות שהוגשו בתיק זה הינו הסכם לביצוע עבודות פסיפס שנחתם ביום 28.11.91בין התובעת, שהינה חב' לבנין, לבין נתבעת 2, שהיתה אמורה לבצע עבודות פסיפס עבור התובעת בבית דירות שזו בנתה. נתבע 1הינו מנהלה של נתבעת 2וחתם על החוזה כערב להתחייבויותיה. להלן הסעיפים הרלוונטים להסכם, ת/1: .4הקבלן מתחייב להתחיל ביצוע העבודה לא יאוחר מיום מידי (כך במקור. ר.פ.פ.) ולסימה לשביעות רצון החברה עד ולא יאוחר מיום שבועיים לאחר גמר טיח חוץ. .5התקדמות העבודות תהיה בהתאם להוראות מהנדס הבצוע של החברה ו/או בא כחה. .6ביצוע תשלום יעשה אך ורק לאחר אישור מהנדס החברה. .6(כך במקור ר.פ.פ.) תנאי תשלום: א. הקבלן יגיש חשבון חלקי לחברה בסוף כל חודש בו יפורטו שלבי בצוע, כמפורט בנספח לחוזה זה. החשבון יתבסס על לוח תשלומי המחירים וחלקי העבודה שבוצעו על ידי הקבלן באותו חודש כאשר החשבון מאושר בחתימת מהנדס הביצוע של החברה. החברה תבדוק את החשבון ותאשרו לתשלום בהפחתה של 000,2$ למשך שנה (צמוד ל $). ב. סכום ההפחתה ישולם לאחר שנה כערבות טיב לשנה והינו הורדה על חשבון פצוי מוסכם מראש לחברה, בכל מקרה של הפרת חוזה מצד הקבלן, וזאת מבלי לפגוע בכל יתר הזכיות העומדות לחברה ע"פ חוזה זה ו/או לפי כל דין. ג. חשבון סופי יוגש רק לאחר סיום כל העבודות וקבלת אישורו בכתב של מהנדס הביצוע של החברה כי עבודות נתקבלו לשביעות רצונו המלאה. החשבון הסופי יאושר לתשלום לאחר בדיקת החברה וישולם לאחר קיזוז. ד. החשבונות החלקיים כאמור יוגשו לחברה ע"פ התנאים כקבוע לעיל בסוף כל חודש שלם של ביצוע עבודה ובגין החודש הקודם, התמורה תשולם בפועל לקבלן לאחר 45יום מיום הגשת החשבון ע"י החברה. ו. מובהר בזה כי במקרה בו מדובר על עבודה מתמשכת, ובמידה ובמהלך 45הימים שחלפו מיום מתן השיק ועד פרעונו, לא ביצע הקבלן את העבודות אותן התחייב לבצע או לא ביצע עבודות בהיקף כספי כגובה השיק שניתן או לא עבד ברציפות תהא החברה רשאית לבטל השיק ולקבלן לא תהא כל טענה בנוגע לביטול השיק או לאי התשלום במועד". .2אין בין הצדדים מחלוקת כי נתבעת 2(להלן:נהנתבעת) החלה בביצוע העבודה. אין גם מחלוקת כי הנתבעת ביצעה עבודה עד ראשית חודש פברואר 1992, אז הפסיקה את העבודה ולמעשה מעולם לא סיימה אותה. א. המחלוקת הינה בשאלה מי מן הצדדים הפר את החוזה: האם היתה זו הנתבעת בעצם הפסקת העבודה, או שמא היתה הפסקת העבודה כדין בתגובה להפרת החוזה על ידי התובעת. ב. השאלה הבאה הינה מהן ההשלכות של הפרת החוזה במידה שהופר על ידי מי מן הצדדים. לטענת התובעת, הפסקת העבודה על ידי הנתבעת נעשתה שלא כדין והיה בה משום הפרת ההסכם שבין הצדדים. נטען כי ההפסקה גרמה לעיכוב בביצוע עבודות נוספות וממילא לדחיה בביצוע עבודות הבניה ולדחיה במועדי מסירת הדירות. עוד נטען כי נגרמו נזקים בשל הצורך לחפש חברה אחרת שתספק פסיפס ותבצע את העבודות, ובשל כך שהפסיפס שהושלם לא תאם בצבעו את הפסיפס שהדביקה הנתבעת. סך כל הנזקים אשר לטענת התובעת נגרמו לה עומד על 611, 132ש"ח, למועד הגשת התביעה, כמפורט להלן: (1) תשלום לספקים וקבלנים אחרים עבור השלמת עבודות הפסיפס וביצוע תיקונים, מעבר למה שהיתה התובעת משלמת לנתבעת אילו זו עמדה בתנאי החוזה, בסך 611, 51ש"ח. (2) תשלום פיצוי לרוכשי דירות בגין אחור במסירת הדירות בסך 000, 20ש"ח. (3) אובדן תמריץ שהתובעת היתה מקבלת ממשרד השיכון אילו סיימה הבניה במועד בסך 000, 48ש"ח. (4) תשלום שכר למפקח שעבד באתר חודשיים נוספים בשל מעשי הנתבעים בסך 000, 8ש"ח. (5) אובדן מוניטין בסך 000, 5ש"ח. לצרכי אגרה הוגבל סכום התביעה ל- 085, 79ש"ח. הנתבעים טוענים כי התובעת היא שהפרה את ההסכם בכך שלא שילמה לנתבעת את מלוא התשלום שהגיע לה. אילו שילמה לה היתה הנתבעת משלימה את ביצוע העבודה. לטענתם העבודה הופסקה בחודש פברואר מאחר שעבודות הטיח לא הושלמו על ידי התובעת ולפיכך לא ניתן היה לבצע את עבודות הפסיפס. כמו כן התובעת לא סיפקה פיגומים להשלמת העבודות. הנתבעים תובעים בתביעתם שכנגד את יתרת התשלום אשר, לטענתם, מגיע להם, בסך 700, 5דולר. .3כאמור, התשלום על פי החוזה הינו בסך 24.5$ למ"ר פסיפס, כאשר הקבלן, דהיינו הנתבעת, מגיש חשבון מפורט בסוף כל חודש והחשבון מאושר בחתימת מהנדס ביצוע של התובעת. לסכום זה יש להוסיף מע"מ (עדות ליליאן עמ' 7, 19). אין בין הצדדים מחלוקת כי הנתבעת קיבלה מן התובעת תשלום עבור העבודה שביצעה בסכום השווה ל- 816,22$. לטענת התובעת, היקף כלל העבודה שהיה על הנתבעת לבצע היה כ-450, 1מ"ר. הנתבעת קיבלה תשלום עבור עבודה בהיקף של 931מ"ר. בפועל היא ביצעה עבודה בהיקף של כ- 850מ"ר בלבד, ואף עבודה זו היתה לקויה בחלקה וקבלן מחליף נאלץ לבצע חלק ממנה מחדש. (תצהיר עזרא ליליאן) הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי ביצעה עבודה בשטח של 986מ"ר (ולא כנטען על ידי התובעת), ולפיכך לא קיבלה את מלוא התשלום המגיע לה. יתרת התשלום שעליה לקבל הינה כאמור בסך 700,5$. (כתב הגנה מתוקן סעיפים 4ו-5) א. היקף העבודה שבוצעה מטעם התובעת לא העיד איש מידיעתו האישית לענין ההיקף המדוייק של העבודה שביצעה הנתבעת. כל העדויות לענין זה היו עדויות שמיעה. עד התביעה אלון רז העיד כי לא מדד אישית את שטח הבניה אלא מהנדס החברה בשם אבשלום סדן עשה זאת (פרוטוקול עמ' 2). עד התביעה עזרא ליליאן העיד אף הוא כי אישר תשלומים על פי מדידה שביצע מהנדס בשטח (פרוטוקול עמ' 9, 12). לדבריו הוא בשטח "לא מתעסק" אלא מקבל אישורים והנחיות מהמהנדס (פרוטוקול עמ' 11). לא הובא להעיד המהנדס אשר לטענת התובעת מדד את שטחי העבודה שביצעה הנתבעת, אף שב"כ התובעת הצהיר כי המהנדס יעיד (פרוטוקול עמ' 8). הנתבעת הגישה חישוב כמויות ומדידות לבנין שערך מר רפאל חיימוב ביום 18.5.92, לפיו ביצעה עבודה בשטח כנטען על ידה. מר חיימוב אף העיד כיצד ביצע את המדידות. מדידה זו נעשתה מטעם הנתבעת, כפי שעולה מעדותו של מר חיימוב (פרוטוקול עמ' 36), ולא מטעם שני הצדדים כטענת הנתבעים, אולם זו הראיה היחידה שהוגשה לענין היקף העבודה שביצעה הנתבעת. מעיון במסמכי העבודה של העד ומשמיעת עדותו עולה כי לעד הידע הדרוש והכישורים המתאימים לבצוע המדידה, כי הוא ביצע את המדידה כראוי וכי הגיע לתוצאה המשקפת את המצב בשטח. קודם לכן, ביום 15.3.92, נשלח לתובעת מכתב מאת הנתבעת בדרישה לקבלת יתרת תשלום. במכתב זה, שצורף כנספח א' לעקרי הטעון מטעם הנתבעים, צויין כי בוצע 940מ"ר. על כך העיד נתבע 1כי המסמך לא הקיף את כל העבודה שבוצעה באותה תקופה. העבודה בכללותה, על פי מדידות שבוצעו, היתה בשטח של 986מ"ר (פרוטוקול עמ' 40). אמנם, על פי החוזה מהנדס הביצוע של החברה הוא המאשר את העבודות שבוצעו, אולם מהנדס זה לא העיד ולפיכך לא ברור כיצד ומה אישר, האם מדד את השטחים בהם עבדה הנתבעת ומהו השטח אותו מדד. מן האמור לעיל עולה כי הנתבעת הוכיחה כי ביצעה עבודה בהיקף רחב מזה הנטען על ידי התובעת וכי לא קיבלה תשלום עבור העבודה במלואה. לענין התביעה שכנגד - בכך למעשה הוכחה התביעה שכנגד והנתבעת, התובעת שכנגד, זכאית לקבלת סך 700, 5דולר שערכם ביום 15.5.92(על פי שער הדולר המופיע בתצהיר ליליאן) 890, 13ש"ח. לענין התביעה העיקרית - יש לבדוק עתה האם היה באי התשלום כדי להצדיק הפסקת ביצוע העבודה על ידי הנתבעת. ב. הפסקת ביצוע העבודה על ידי הנתבעת מטעם התובעת העיד לענין זה מר עזרא ליליאן, מנכ"ל הנתבעת: אני רוצה להסביר למה השיק הוחזר ולמה בעצם הוא הונה אותנו - כאשר איש הטיח גומר את הטיח יש תקופה של שבועיים שמר אסולין צריך לעבוד על הטיח. הוא לא הופיע. פנינו אליו המון פעמים וביקשנו שיבוא ולגמור כדי שהוא יפנה את הפיגומים שלו, הוא לא בא ואני מדבר על התקופה של פברואר, במהלך מרץ הוא לא עבד, אנחנו התראנו שיבוא לגמור את העבודה והוא לא הגיע, זה בעצם בשבילי הפרה של החוזה, ברגע שהוא לא עומד בקצב של העבודה אחרי העבודה של הטייח לי נגרם נזק לשלם עבור הטיח שלא בוצע, זה גם עיכב את העבודה של הטייח, אני מאחר והוא לא המשיך לעבוד במרץ לא שילמנו לו עבור העבודה שאושרה על ידי המהנדס אבל לא איחרנו, לגבי הזמנים היינו משלמים לו במידה והוא היה עובד, לא העברנו לו את השיקים שהיינו צריכים לשלם לו עבור העבודה שהוא עשה, הוא בא וביקש את השיקים, אמרנו לו שהוא צריך להמשיך לעבוד ואז נוצר ביננו כעס והוא אמר שהוא כועס בגלל שלא שילמנו. הגענו לסיכום שאנחנו נותנים את השיקים והוא ממשיך את העבודה. זה היה באמצע אפריל או סוף מרץ הוא קיבל את השיקים והיה אמור להמשיך בעבודה, הוא לא חזר לעבודה. ביום 4/30אני הבנתי כי המטרה היתה למשוך את הכספים... במרחק בין נתינת השיק לפרעון השיק אנחנו גילינו שהוא לא מעוניין לעבוד. מה שהתגלה גם שיש ליקויים בעבודה והיינו צריכים להמשיך את העבודה. ש. אסולין שלח לכם מכתב במאי שהוא רוצה בטחונות אחרת הוא לא ימשיך, שאתם סוחבים אותו ולא נתתם לו בטחונות. ת. נכון. ש. ואז הוא אמר אם אין בטחונות הוא לא ממשיך ושהוא לא מאמין לכם. ת. זה מה שהוא אמר." (פרוטוקול עמ' 16-15). ש. איפה כתוב בהסכם שצריך לתת לך בטחונות בתשלום. ת. בהסכם לא כתוב אבל מרגע שהחזרתם את השיק דרשתי בטחון לקבלת כספי גם אם כל הכסף לא יהיה אצלי ואקבל אותו בסוף העבודה. ש. בגלל זה לא חזרת במאי לעבוד. ת. לא. במאי היתה לי כוונה לחזור. היתה לי פגישה עם המודד שלכם וסוכם שאני אמשיך את העבודות לאחר שישלמו לי... ש. אם בעצם היו משלמים לך כמו שהיה מוסכם לפי ההסכם, הכל היה הולך חלק. נכון? ת. בוודאי... ש.ת. לא הייתי מפסיק את העבודות. השאלה היא, האם היתה הנתבעת רשאית להפסיק את ביצוע העבודה כשסברה שאיננה מקבלת תמורה מלאה לעבודתה וחששה שגם בעתיד לא תשלם לה התובעת את מלוא התשלום המגיע לה. למעשה, מגירסאות שני הצדדים עולה כי הפרש התשלום, אשר לדעת הנתבעים הגיע להם, לא היה גדול: הנתבעת קיבלה סך 816, 22דולר. לטענתה בכתב התביעה שכנגד, נותר חוב של 700, 5דולר. בעת הפסקת העבודה, כעולה ממכתבה של הנתבעת מיום 15.3.92, טענה הנתבעת לביצוע עבודה בשטח של 940מ"ר ולא כטענתה בתביעה שכנגד בשטח של 986מ"ר, דהיינו, במועד הפסקת העבודה, הסכום שבמחלוקת היה קטן עוד יותר. במכתב האמור מיום 15.3.92טענה הנתבעת כי קיבלה 294, 37ש"ח ונותר חוב בסך 927, 27ש"ח. בסוף אפריל ניתנו לנתבעת שני שיקים, האחד אשר נפרע בסך 192, 17ש"ח והשני, אשר בוטל על ידי התובעת לאחר שזו סברה שהנתבעת איננה מתכוונת להמשיך בעבודות, בסך 094, 3ש"ח. דהיינו, במועד בו החליטה הנתבעת שלא לשוב לעבודה, בחודש מאי 1992, עמד החוב, לגירסתה (בטרם נערכו מדידות מטעמה), על כ-000, 7ש"ח או לכל היותר כ000, 10ש"ח. מתוך סכום זה, על פי ההסכם יכלה התובעת לעכב סך 000, 2דולר עד לסיום העבודה. דהיינו, המחלוקת היתה בסכום קטן ביותר. יש להוסיף על כך את העובדה שעל פי ההסכם שבין הצדדים, ת/1, חשבון סופי, דהיינו התחשבנות סופית בין הצדדים, אמור להיות מוגש רק לאחר סיום כל העבודות, כשממנו מקזזים את התשלומים ששולמו עד אז. התוצאה הסופית היא שגם לגירסת הנתבעים, הסכום שהתובעת נותרה חייבת להם בעת הפסקת העבודה היה קטן ביותר, כשממילא טרם הגיע מועד ההתחשבנות הסופית. לפיכך, מחלוקת כספית זו לא היה בה כדי להצדיק הפסקת העבודה, והפסקה זו היה בה משום הפרת חוזה. הנתבעים טוענים כי העבודות הופסקו בפברואר גם מאחר שעבודות הטיח, שסיומן מהווה תנאי לביצוע עבודות הפסיפס, לא נסתיימו, כך שלא ניתן היה להמשיך בעבודת הפסיפס. כמו כן הם טוענים שלא סופקו להם פיגומים מאחר שהפיגומים שהונחו על ידי הטייח הוסרו על ידו. לענין זה התשובה בשניים: ראשית, אילו שבה הנתבעת לעבודה בסיום עבודות הטיח, דהיינו בחודש מאי, היו עובדות אלה רלוונטיות. ואולם, מאחר שממילא בסופו של דבר לא שבה הנתבעת לעבודה, אין זה רלוונטי מדוע לא עבדה מחודש פברואר ועד לחודש מאי, אלא לכל היותר לשאלת הנזק. שנית, כפי שעולה מעדות ליליאן (פרוטוקול עמ' 15), עבודת הטייח, שנסתיימה בחודש מאי, נמשכה במהלך החודשים בהם הנתבעת לא עבדה, פברואר עד מאי. על הנתבעת היה לעבוד במקביל לעבודתו של הטייח, להדביק פסיפס בכל שלב בו סיים עבודתו בקטע מסויים של הבנין, תוך שימוש בפיגומים של הטייח. ואולם, הנתבעת לא עבדה והטייח המשיך בעבודתו ללא קשר אליה, עד שסיים בחודש מאי. דהיינו, אין כל בסיס לטענות הנתבעת בענין זה. .4נזקיה של התובעת א. תשלום לספקים וקבלנים אחרים עבור השלמת העבודות אשר לא בוצעו על ידי הנתבעת: לענין זה העיד מר ליליאן ולתצהיר שהוגש מטעמו צורפו חשבוניות כמפורט להלן: (1) חב' מירב, חשבונית מיום 30.8.92- תשלום עבור חמרים: פסיפס בהיקף של 450מ"ר, דבק פסיפס, רובה לבן, דבק לפסיפס, סבוניה כפולה לבן (אשר ככל הנראה איננה שייכת לעבודת הפסיפס) - סה"כ לפסיפס וחמרים הקשורים בו 974, 22ש"ח. (2) חב' מירב, חשבונית מיום 16.9.92- עבור אספקת פסיפס בהיקף של 33מ"ר 432, 1ש"ח. (3) חב' מירב, חשבונית מיום 30.9.02על סך 587, 1ש"ח - חשבונית זו כוללת סוללה כרום, ריצוף ועוד, דהיינו היא איננה מתייחס רק לפסיפס כנטען בעניננו ולפיכך לא ניתן להתחשב בה. (4) חב' מירב, חשבונית מיום 30.10.92על סך 242, 1ש"ח - גם חשבונית זו מתייחסת לפריטים נוספים כגון כיור, מושב אסלה ועוד. דהיינו, גם בה פריטים שאינם קשורים לפרוייקט הנדון ולא ניתן לקחתה בחשבון לענין הנזקים. (5) חב' ארבן קרמיקה, חשבונית מיום 24.6.92על סך 160, 14ש"ח, עבור חמרי פסיפס בהיקף של 300מ"ר. החשבונית ניתנה לחב' דן- דר בע"מ, שעל פי עדות ליליאן הינה אחת מקבוצת חברות בן אבו. לדבריו החמרים סופקו לאתר הנדון (פרוטוקול עמ' 23). (6) חב' אמסילי שיפוצים, עבור הדבקת 250מ"ר פסיפס ותיקוני טיח לפני הדבקה, חשבונית מיום 15.9.92על סך 01, 52.148ש"ח. (7) אמסילי, עבור הדבקת 257.5מ"ר פסיפס ותיקוני טיח לפני הדבקה, חשבונית מיום 21.10.92על סך 11, 60.212ש"ח. (8) קריאף אילן, חשבונית מיום 11.8.92עבור הדבקת פסיפס ותיקוני פסיפס, בסך 080, 7ש"ח. (9) קריאף אילן, עבור תיקוני פסיפס והדבקת פסיפס, חשבונית מיום 24.8.92על סך 620, 7ש"ח. מדובר בתשלום עבור חומרים להדבקת פסיפס ובתשלום עבור ביצוע עבודת ההדבקה ועבודות תיקונים, כשלדברי ליליאן התובעת השתמשה בחמרים רק באתר הנדון (פרוטוקול עמ' 12). סה"כ עבודה + חמרים בסכום של 319, 75ש"ח. לפי עדותו של ליליאן, בשטח נמדד בסופו של דבר שטח פסיפס של 450, 1מ"ר (עמ' 12). ואולם ליליאן לא מדד את השטח בעצמו אלא התבסס בעדותו על מדידות מהנדס אשר לא העיד. לעומת זאת, רפאל חיימוב, אשר העיד מטעם הנתבעת, מדד במאי 1992את שטח הפסיפס ומצא כי שטח של 701מ"ר לא כוסה פסיפס. שטח זה כוסה על ידי אחרים והתובעת שילמה תמורת החומר והעבודה, כמפורט לעיל, סך 319, 75ש"ח. אילו ביצעה הנתבעת עבודת הדבקת הפסיפס בשטח זה של 701מ"ר, היתה מקבלת בתמורה סך 24.5דולר + מע"מ למ"ר, כששער הדולר ביום 15.5.92, כעולה מתצהיר ליליאן, היה 2.437ש"ח לדולר, דהיינו סה"כ 388, 49ש"ח. לפיכך הנזק שנגרם לתובעת בגין תשלום יתר הינו 931, 25ש"ח. התובעת נתנה הסבר סביר לכך ששילמה למבצעים אחרים סכומים גבוהים יותר מאשר לנתבעת - הן בגין אופי העבודה שבחלקה היתה עבודת תיקונים, הן בגין הפיצול בין אספקת החומרים לביצוע העבודה, הן בגין פיצול בין מבצעי עבודה שונים, והן בגין הקושי להשיג חומרים ומבצעים אשר יבצעו עבורה את העבודה. לפיכך אין לומר כי התובעת לא עשתה כל שביכולתה להקטין את הנזק. ב. תשלום פיצוי לרוכשי דירות בגין אחור במסירת הדירות: בכתב התביעה המתוקן נדרש בסעיף זה פיצוי בסך 000, 20ש"ח. לענין זה הצהיר מר עזרא ליליאן, בסעיף 16א' לתצהירו מיום 30.10.94, כי כתוצאה מאי עמידת הנתבעת במועדי החוזה נגרם אחור המוערך בכ- 4חדשים בממוצע במסירת הדירות לדיירים. לדבריו הפיצוי המוסכם בחוזים עם הדיירים נקבע ל-80$ עבור כל חדר לחודש אחור. במבנה יש סה"כ 48חדרים, כלומר מדובר בפיצוי בסך 360, 15דולר שהם במועד הגשת התצהיר 000, 48ש"ח. צויין כי החלו להגיע תביעות מהדיירים בגין האחורים במסירת הדירות. להערכת התובעת היא תאלץ לשלם כפיצוי את הסכום האמור. תביעת הדיירים היחידה שהוצגה הינה תביעתה של משפ' כהן, ת/ .2התביעה בסך 225, 38ש"ח נוגעת הן לאחור במסירת הדירה והן לליקויי בניה. בכתב הגנה שהגישה התובעת טענה כי כהן קיבלו את החזקה בדירה ביום 18.9.92במקום ביום 15.6.92וכי אחור במסירה של עד 90יום אינו מזכה בפיצוי כלשהו. נטען גם כי בשל הסגר שהוטל על השטחים היה מחסור בפועלים ומשום כך ניתן לאחר עוד 30יום במסירת הדירות ללא פיצוי לדיירים. גם בעדותו (פרוטוקול עמ' 29) מציין מר ליליאן כי "אנשים התאכלסו בספטמבר 1992כשהיה ביוב, מים וגינה. שאלת על כהן ואמרתי לך שבספטמבר 92' היה לו מים, ביוב, חשמל וכל מה שצריך כדי להתאכלס". בסופו של דבר נסתיימה התביעה האמורה בפשרה במסגרתה שילמה התובעת לכהן סך כולל של 500, 15ש"ח, מבלי שיש בסכום זה פירוט בגין מה שולם. בנסיבות אלה, לאור עמדת התובעת בכתב הגנתה בתביעת כהן, לפיה הדיירים אינם זכאים לפיצוי בגין אחור במסירת הדירה, לאור האמור בעדותו של מר ליליאן כמפורט לעיל, בהתחשב בסכום הפשרה בענין כהן, כאשר לא ברור האם הסכום כולו נוגע לליקויי בניה בלבד או גם למסירת הדירה באחור ובהתחשב בכך שלא הוצגו נתונים באשר לתביעות אחרות או לתשלומים לדיירים אחרים בגין אחור במסירה, לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק כנטען. ג. נזק בגין אבדן תמריץ ממשרד השיכון: התובעת טוענת לנזק בסך 000, 48ש"ח. לענין זה העיד מטעם התובעת עזרא ליליאן. בתצהירו, בסעיף 16ב', טוען מר ליליאן כי במידה שהתובעת היתה משלימה את הבניה במועד, היתה מקבלת ממשרד השיכון מענק בסך 000, 4ש"ח עבור כל דירה, סך הכל כאמור 000, 48ש"ח עבור 12דירות. הוצג נספח ה' לתצהיר, מכתב משרד השיכון אליו מצורפים דפי מידע בנוגע לתנאי הבניה, פרוגרמת .91/1990בין היתר ישנה התייחסות לתמריצים לגמר בניה. ואולם, מן המסמכים שצורפו עולה כי מדובר במידע "לידיעה בלבד" וכי התנאים יפורטו בחוזה. לא הוצג כל חוזה כאמור, דהיינו מעבר למידע אין כל ראיה כי לתובעת הובטח, באופן ספציפי בפרוייקט הבניה הנדון, תמריץ כאמור. מעבר לכך, בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובעת היתה זוכה בתמריץ אילו סיימה העבודות עד אמצע פברואר או מרץ .1992 במכתב ששלח ב"כ התובעת לנתבעת ביום 11.5.92, נספח ב' לתצהיר אלון רז, כותב ב"כ התובעת כי על פי ההסכם על הנתבעת לסיים העבודות לא יאוחר משבועיים לאחר גמר טיח חוץ. נאמר כי "לפני כעשרה ימים נסתיימו עבודות טיח חוץ באתר. מזה כשבוע ימים לא מבוצעות כל עבודות על ידכם באתר. מזה כחודש ימים לא מבוצעות עבודות תיקונים על ידכם באתר..." כלומר, ללא כל קשר לעבודתה של הנתבעת, רק בראשית מאי 1992, לכל המוקדם, נסתיימו עבודות הטיח בבנין, עבודות אשר אינן מבוצעות על ידי הנתבעת. על כך העיד גם מר ליליאן (פרוטוקול עמ' 13). משמע, ממילא עבודות הבניה לא נסתיימו בחודש מרץ 1992, ולפיכך גם אם היה חוזה עם משרד השיכון, לא היתה התובעת זכאית לתמריץ, ללא קשר לנתבעת. לפיכך אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. ד. תשלום שכר למפקח שעבד באתר חודשיים נוספים: נטען כי התובעת נאלצה לשלם למפקח עבודה מטעמה שכר עבור חודשיים נוספים, בסך 000, 8ש"ח, שכר אותו לא היתה נאלצת לשלם אילו השלימה הנתבעת את העבודות במועד. על כך העיד ליליאן בתצהיר עדות ראשית, סע' 16ג', שם נקב בסכום גבוה יותר, 221, 10ש"ח. ליליאן לא נחקר על כך בחקירה נגדית. מחומר הראיות עולה כי על הנתבעת היה לסיים את העבודה בחודש מאי, שבועיים לאחר סיום עבודות הטיח במקום (מכתבו של עו"ד לנגה מיום 11.5.92). בתיק הוצג הסכם שנחתם עם אלי אמסילי, ת/3, בחודש יולי 1992, בין היתר להשלמת עבודות הפסיפס. אמסילי היה אחד ממבצעי עבודות הפסיפס לאחר שהנתבעת לא השלימה את העבודה. מטעם התובעת נשמעו ראיות באשר לקושי להשיג פסיפס, עובדה המסבירה את האחור בחתימה על החוזה עם אמסילי - כחודשיים לאחר שהיה על הנתבעת להשלים את ביצוע העבודה. בכך יש כדי לתמוך בטענת התובעת כי בשל הפסקת העבודה על ידי הנתבעת נמשכו העבודות מעבר למצופה וכי היה עליה להעסיק מפקח תקופה נוספת. לפיכך התובעת זכאית לקבל הפיצוי הנתבע בסך 000, 8ש"ח. ה. אבדן מוניטין: הוכח כי בסופו של דבר לא בוצעו עבודות הפסיפס כנדרש. ממסמכים נ/ 2וחוות דעת עפרה גלבוע עולה כי הפסיפס לא היה בצבע אחיד, לא בגודל אחיד ובוצע ברמת ביצוע ירודה. העדר אחידות בפסיפס נבע, כעולה מחומר הראיות, מהקושי בהשגת פסיפס עם הפסקת העבודה על ידי הנתבעת. אין ספק כי בניה שבה ליקויים פוגעת במוניטין של חב' הבניה. בעניננו לא ניתן להפריד בין הליקויים השונים לענין זה, ואולם הסכום הנתבע, 000, 5ש"ח, אינו חורג מן הסביר. לפיכך בגין סעיף זה זכאית התובעת לפיצוי בסך 000, 5ש"ח. התוצאה היא כי בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק ששיעורו 931, 38ש"ח. .5נטען כי נתבע 1אינו אחראי לנזקים אלא אחראי רק לגבי ביצוע העבודה ולפיכך גם אם תתקבל התביעה, יש לקבלה רק נגד נתבעת .2 בטענה זו אין כל ממש. נתבע 1חתום על ההסכם שבין הצדדים כערב להתחייבויות בהסכם: ערבות זו להתחייבויות יש בה כדי לחייב את נתבע 1כערב גם לנזקים שנגרמו בשל הפרת ההתחייבויות. לפיכך, כל סכום בו חייבת נתבעת 2בגין הפרת ההסכם על ידה, חב בו גם נתבע .1 .6לסיכום: אני מקבלת את התביעה העקרית בחלקה ואת התביעה שכנגד במלואה: על הנתבעים לשלם לתובעת סך 931, 38ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .20.9.92מסכום זה יש לקזז את סכום התביעה הנגדית בסך 890, 13ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .15.5.92 בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 000, 5ש"ח + מע"מ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45יום מקבלת פסק הדין. המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק פסק הדין.חוזההפרת חוזה