השוואת תנאים בין עובדים

מדיניות בית-הדין לעבודה בדבר השוואת תנאים של עובדים - עמדת בית-דין זה בעניין הצמדת תנאי עבודה של קבוצת עובדים אחת לתנאי עבודה של קבוצה אחרת נדונה בדב"ע לה/7- 4[1] בע' 167. שם נקבע כי שיטת ההצמדה אינה יכולה להיות תנאי מכללא או מובנת מאליה, אלא "היא בבחינת יוצא מן הכלל ומחייב הוראה מפורשת, ומשישנה הוראה יש לפרשה כדרך שמפרשים את היוצא מן הכלל". בית-דין זה חזר על עמדה זאת פעמים אחדות: (דב"ע מה/ 15- 4[2], בע' 119-122); דב"ע מז/ 19- 4[3]; ראה גם ס. אדלר [13], "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום", בספר בר-ניב, לקט מאמרים בדיני עבודה, הוצאת רמות-אוניברסיטת תל-אביב, 1987, ע' .17 עם זאת, כשההצמדה נובעת מהסכם בין המעביד לבין הארגון היציג, חל הכלל של כיבוד הסכמים, על כן, נאכפו הסכמי הצמדה, על אף השלילה שבשיטת ההצמדה, באותם מקרים שבהם נסיבות ההצמדה היו ברורות ומוגדרות, היינו - נקבע במפורש מי המוצמד, ולמי הוצמדו תנאי עבודתו. נתייחס לנושאים אלה, כסדרם: ההסכם, מה מוצמד ולמי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השוואת תנאים בין עובדים: השופט אדלר: .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט נחתומי אב-בית-הדין; נציג הציבור בוצר; תב"ע מח/31-4) התבררה עתירת המשיבה להצהיר כי "סעיף 1לפסק הבוררות [של מר איש-שלום, מיום 1.4.1973 ממשיך לחול ולחייב את המדינה]..., כאשר הדוורים הממיינים המאוזכרים בסעיף הם אלה המועסקים כיום על-ידי רשות הדואר". סעיף 1לפסק הבוררות, המוזכר בבקשה, קובע: " .1דירוג השוואה לדוורים ממיינים דרגת פקידי מסירה חוץ ופנים, שומרי סף ופקידי רישום, תהיה זהה לדרגת-דוורים ממיינים בדואר. כל שינוי בדרגת הדוורים הממיינים, הנובע ממקצועם כדוורים ממיינים, יחול עליהם". העתירה נתקבלה ומכאן ערעור המדינה לבית-דין זה. .2העובדות א) בשנת 1973פסק הבורר איש-שלום כי דרגות פקידי העזר בבתי-המשפט יהיו כדרגות דוורים הממיינים בדואר; החלטתו בוצעה; ב) ב- 5.6.1980הוציאה ועדה בראשותו של יוסף דרומי, שהתמנתה כ"ועדה ליישוב סכסוך עבודה בבתי-המשפט", את מסקנותיה, ובהן פירשה את קביעתו של הבורר איש-שלום: "...כי תנאי עבודתו של "פקיד העזר" הוצמדו לתנאי עבודתו של "דוור - ממיין" במשרד התקשורת". בחלק האופרטיבי למסקנותיה קבעה ועדת דרומי: "החלטה: יש להמשיך בהשוואת תנאי עבודתם של פקידי העזר לדוורים ממיינים כפי שפסק הבורר איש-שלום בכל הנוגע לדירוגם (שכרם), תוספת מאמץ ודמי שתיה, וביגוד. דירוגם של פקידי העזר וכן תקן הביגוד יפורט בהמשך בסעיפים הכלליים שידונו בתקנים ובדרגות, ובתקן הביגוד. על נציבות שירות המדינה לעדכן ולהודיע להנהלת בתי-המשפט על השינויים החלים בתוספות הנ"ל הניתנות לדוורים. מצער הדבר שחלו שינויים בגובה התוספות מבלי שהנהלת בתי המשפט ידעה על כך, וכתוצאה מכך נפגעו פקידי העזר ולו זמנית. יש לערוך בדיקה של מועדי ושיעורי העדכונים שנעשו במשרד התקשורת ולשלם לפקידי העזר את ההפרשים בהתאם"; ג) מוסכם בין הצדדים כי: "אכן קיימת הצמדה בתנאי העבודה של פקידי העזר לתנאי העבודה של הדוורים הממיינים במשרד התקשורת, כי הצמדה זו היתה מקובלת על המשיבה [המדינה] וגם בוצעה הלכה למעשה - עד להקמת רשות הדואר לפי חוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986" (סעיף 10לסיכומיבאת-כוח המדינה בבית-הדין קמא); ד) בחודש פברואר 1987כתב הממונה על קביעת תקנים וסיווג משרות בנציבות שירות המדינה אל מנכ"ל משרד האוצר בעניין סכסוך העבודה בבתי-המשפט הנמשך כבר כשנתיים, בקשר לדרישת נציגות העובדים להעלאות דרגות בכדי "...להשוות את קידומם לעמיתיהם במשרדי ממשלה אחרים כגון בדואר, במס הכנסה, בלשכות רישום מקרקעין וכיו"ב" (נספח א' לתצהיר זוננפלד); ה) הצעת חוק רשות הדואר, התשמ"ג- 1983(ה"ח התשמ"ג, ע' 217), הוגשה לכנסת בחודש יולי 1983ונתקבלה כחוק ב- .1986הרשות החלה לפעול הלכה למעשה ב- .1.4.1987סעיף 33לחוק רשות הדואר, התשמ"ו- 1986(להלן חוק רשות הדואר) קובע: "תנאי עבודתם של עובדי הרשות, שכרם, גמלאותיהם ותקניהם יהיו כשל עובדי המדינה, בהתחשב בתפקידים המיוחדים של הרשות ובהתייעלותה, וייקבעו בהסכם בין הרשות לבין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות; ההסכם טעון אישור השר ושר האוצר". בסעיף 111לחוק הנ"ל נקבע שהסכמי עבודה שייעשו בשנה הראשונה לאחר העברת עובדי משרד התקשורת לרשות הדואר, יהיו טעונים אישור שר האוצר, וזאת בנוסף לאישור שר התקשורת. בחודש ינואר 1987אישר שר האוצר סיכום עם העובדים לגבי הסכם המעבר, ובו נקבע כי העובדים יקבלו שתי דרגות נוספות עם המעבר ממשרד התקשורת לרשות הדואר. הבקשה המעשית של פקידי העזר בהליך שלפנינו היא לקבל את שתי הדרגות שקיבלו עובדי רשות הדואר. הסכם המעבר של עובדי משרד התקשורת לרשות הדואר נחתם בחודש מרץ 1987; ו) ב- 28.5.1987נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנהלת בתי-המשפט ונציבות שירות המדינה לבין ההסתדרות הכללית, הסתדרות עובדי המדינה וועד עובדי בתי-המשפט, ובו הוענקו העלאות דרגות לעובדי בתי-משפט במקצועות מסוימים (מנהלי מדורים, סגני מנהלי מדורים, מזכירי בתי-המשפט, ועוזרים לאמרכלות). ההסכם לא התייחס לפקידי עזר. באותו יום 28.5.1987הוחלפו בין מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה לבין הממונה על תקינה וסיווג משרות בנציבות שרות המדינה מכתבים אלה: (1) [מכתב הממונה על התקנים אל מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה] "בהמשך לשיחתנו עמך, הרינו להבהיר, כי נושא פקידי העזר לא נדון בהסכם של בתי-משפט, היות ופקידי העזר הינם צמודים לדוורים במשרד התקשורת ועל כן לא נכללו בהסכם". (2) [תשובת המזכ"ל אל הממונה] "בתשובה למכתבך הנני מאשר כי נושא פקידי העזר לא נדון בהסכם מיום 28.5.87לגבי הסכסוך בבתי-המשפט משום היותם צמודים לדוורים במשרד התקשורת". .3השאלה העומדת להכרעה בפנינו, היא: האם ממשיכים פקידי העזר להיות צמודים בדירוגם לדוורים הממיינים בדואר לאחר העברת הדוורים ממשרד התקשורת אל רשות הדואר? .4על השאלה הנ"ל השיב בית-הדין האזורי בחיוב, וטעמיו היו, כי: א) על-פי עדות מזכ"ל ה.ע.מ. וראש ועד עובדי בתי-המשפט, עם הוצאתם של פקידי העזר מההסכם הקיבוצי מ-28.5.1987, ובעקבות ההתכתבות מאותו היום, התכוונו הצדדים להמשיך את הצמדת פקידי העזר לדוורים ממיינים; ב) מההתכתבות האמורה, למדים על הסכמה להמשיך את ההצמדה של פקידי העזר; ג) נדחתה טענת המדינה שההצמדה היתה לעובדי הדואר במשרד התקשורת בלבד והיא נפסקה כאשר נשתנו תנאי העסקתם של אלה; ד) לא הוכח כי התוספות שניתנו לעובדי הדואר היו בגלל התייעלות. .5באת-כוח המדינה טענה לפנינו: א) הצמדת פקידי העזר היתה מלכתחילה לדוורים ממיינים בשירות המדינה, היינו במשרד התקשורת. אולם, אין הצמדה לדוורים ברשות הדואר; ב) הפסיקה קובעת כי יש לתת פירוש מצמצם ודווקני להסכם הצמדה; ג) התוספות שניתנו לעובדי רשות הדואר ניתנו בגלל התייעלות, ובשל עצם המעבר לרשות, ואין הן רלבנטיות לפקידי עזר בבתי-המשפט. פסק הבוררות של איש-שלום קבע כי פקידי עזר יהנו משינוי בדירוג הדוורים "... הנובע ממקצועם כדוורים", והדבר אינו כולל שינוי בגלל מעבר למעביד אחר. הדוורים ברשות הדואר קיבלו 2דרגות נוספות כתמורה לעצם המעבר, ופקידי העזר אינם זכאים לדרגות אלה; ד) קביעת דירוג פקידי העזר, כעובדי מדינה, היא בטיפולה של נציבות שירות המדינה, ואילו קביעת דירוג הדוורים נעשתה במסגרת רשות ממשלתית - שירות הדואר, שאינה בטיפולה של נציבות שירות המדינה. בא-כוח המשיבה תמך בפסק-הרין שבערעור, מנימוקיו, והוסיף שהצמדה היא לתפקיד ולעבודה. .6מדיניות בית-הדין בדבר הצמדה - עמדת בית-דין זה בעניין הצמדת תנאי עבודה של קבוצת עובדים אחת לתנאי עבודה של קבוצה אחרת נדונה (בדב"ע לה/7- 4[1] בע' 167). שם נקבע כי שיטת ההצמדה אינה יכולה להיות תנאי מכללא או מובנת מאליה, אלא "היא בבחינת יוצא מן הכלל ומחייב הוראה מפורשת, ומשישנה הוראה - יש לפרשה כדרך שמפרשים את היוצא מן הכלל". בית-דין זה חזר על עמדה זאת פעמים אחדות: (דב"ע מה/ 15- 4[2], בע' 119-122); דב"ע מז/ 19- 4[3]; ראה גם ס. אדלר [13], "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום", בספר בר-ניב, לקט מאמרים בדיני עבודה, הוצאת רמות-אוניברסיטת תל-אביב, 1987, ע' .17 עם זאת, כשההצמדה נובעת מהסכם בין המעביד לבין הארגון היציג, חל הכלל של כיבוד הסכמים, על כן, נאכפו הסכמי הצמדה, על אף השלילה שבשיטת ההצמדה, באותם מקרים שבהם נסיבות ההצמדה היו ברורות ומוגדרות, היינו - נקבע במפורש מי המוצמד, ולמי הוצמדו תנאי עבודתו. נתייחס לנושאים אלה, כסדרם: ההסכם, מה מוצמד ולמי. .7נפנה לנושא הראשון - ההסכם. א) באת-כוח המדינה הסכימה שקיים הסדר הצמדה, ולא טענה כי ההסדר הקיבוצי במקרה דנן איננו אכיף בבית-הדין. עם זאת מתבססת העתירה על הסדר קיבוצי, ועל כן נראה לנו שיש להתייחס בקצרה לבסיס ההסכמי של העתירה; ב) כיצד נגדיר את ההסדר בין הצדדים בדבר הצמדה? אין מחלוקת שהיתה הסכמה ביניהם משך שנים כי דירוג פקידי עזר מוצמד לדירוג הדוורים הממיינים במשרד התקשורת. הסכמה זו משתמעת מפסק בוררות איש-שלום, ומהמלצות ועדת דרומי, וכן מן העובדה שעד למעבר לרשות הדואר בוצע ההסכם. ההסדר נעשה בשיתוף הארגון היציג, שהוא הסתדרות עובדי המדינה, בשם ההסתדרות הכללית, ומכאן שהוא הסדר קיבוצי דו-צדדי. נציבות שירות המדינה, בהתנהגותה (מכתב זוננפלד), אישרה מחדש את קיום ההסדר הקיבוצי לפיו מוצמדים פקידי העזר לדוורים הממיינים; ג) ההסדר הקיבוצי נשוא הדיון ניתן לביטול במישור הקיבוצי. הוא איננו כפוף לדרך הביטול שנקבעה כחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; אולם, המדינה לא ביטלה את ההסדר לגבי הצמדת דירוג פקידי העזר והדוורים. זאת ועוד, משתמה (לטענתה) שיטת ההצמדה, לא פנתה המדינה להסתדרות עובדי המדינה בבקשה לנהל משא-ומתן בנדון, ולא פנתה למוסד לבוררות מוסכמת בבקשה לקבוע למי מוצמדים פקידי העזר מעתה, או על-פי איזו שיטה תיקבע דרגתם. מכאן, שעמדו אמנם בפני המדינה אפשרויות לנסות לשנות את שיטת ההצמדה, אך היא לא השתמשה בהן, דבר המעיד על הסכמתה להמשך הסדר ההצמדה הקיים; ד) יצויין כי עניין זה שונה מזה שנדון בדב"ע שם/2- 4[4], שם נדון הסדר קיבוצי חד-צדדי, ובע' 191לפסק-הדין נאמר: "ההסדר הקיבוצי החד-צדדי, מעצם מהותו, אינו יכול להיות חוזה אכיף במשפט בין הצדדים לו, כי אין לו צדים; בענייננו - הסתדרות עובדי המדינה אינה "צד" לתקשי"ר, להוציא אותם פרקים או סעיפים אשר ברור שאינם אלא תעתיק של הסכם קיבוצי, ואזי הנפקות [הוא] מההסכם הקיבוצי". גם בדב"ע מג/ 1- 4[5] לא נקבע כי הסדר קיבוצי דו-צדדי, שהארגון היציג הינו צד לו, אינו אכיף בבתי-הדין. שם היה מדובר על הסכם שחתם מנכ"ל משרד הבריאות (ללא סמכות), לתקופה של חודש וחצי; הסכם זה בוצע אולם, לטענת ועד העובדים היה הסכם נוסף בעל-פה, לפיו הבטיח המנכ"ל להאריך את ההסכם בכתב מעבר לתקופה של חודש וחצי, בית-הדין סירב לאכוף את ההסכם בעל-פה שנעשה ללא סמכות, והוכחש על-ידי משרד האוצר לפני כניסתו לתוקף. עוד נקבע שם כי המדינה קיימה את התחייבויותיה לפי ההסכם בכתב, ולא התחייבה בו להמשיך את תוקפו מעבר לתקופה של חודש וחצי שנקבעה בו; ד) ערים אנו לכך כי נפסק שהסדר קיבוצי, אף אם הוא דו-צדדי ונעשה עם הארגון היציג, אינו אכיף במישור הקיבוצי, ואין לו מעמד של חוזה מחייב. (דב"ע שם/11- 4[6]; ראה גם פרופ' רות בן-ישראל [14] "הסדרים קיבוציים", עיוני משפט, כרך יב, ע' 457, בע' 481). יתכן שיהיה מקום לשקול מחדש כלל זה בנסיבות מסוימות. נוסיף כי לאחרונה חזר בית-הדין וקבע כי הסדר קיבוצי דו-צדדי, שהארגון היציג איננו צד לו, אינו בעל מעמד של חוזה מחייב (דב"ע מז/121- 3[7]). אולם, כאמור לעיל, לא טענה המדינה בהליך זה שאין לאכוף את ההסדר הקיבוצי. .8יצויין עתה כי בית-הדין קמא טעה כששמע עדות בעל-פה בעניין משא ומתן לקראת חילופי המכתבים. בדב"ע לא/- 1- 4[8], בע' 269נקבע: "...יש לעמוד על משמעות ההסכם (הקיבוצי) מלשון ההסכם עצמו ואין להזדקק לעדויות בעל-פה של אלה שהשתתפו במשא-ומתן, אף בנסיבות בהן היו מזדקקים לעדות כזאת עת באים לפרש חוזה". בדב"ע לד/3- 4[9], בע' 216, נאמר כי: "משמדובר בהסכם קיבוצי, יקפיד בית-דין זה על כיבוד הכתוב הקפדת יתר, וימנע ראיות בעל-פה לסתירתו, אף אם ראיות אלה קבילות במסמך שאינו אלא חוזה בין אדם לרעהו. כאמור אין כדי לגרוע מהכלל, שבפירוש הסכם קיבוצי יש להביא בחשבון את הנסיבות שבהן נערך ההסכם ואת ה"הקשר התעשייתי" שבו נערך..." ובדב"ע לד/8- 3[10], בע' 192: "בא-כוח המעביד ביקש להביא עדות על כך שהמשא-ומתן, שבעקבותיו בא ההסכם הקיבוצי, נערך בתנאי מתח, עייפות ולחץ... אין כל צורך לאמץ את הדמיון, על מנת לעמוד על כך כיצד ייראו יחסי העבודה עת כל אחד מאלפי העובדים וכל אחד ממאות המעבידים שהיחסים ביניהם מוסדרים בהסכם קיבוצי, יהיו תלויים במימוש זכויות ובאכיפת חובות על הזולת, בעדות על נסיבות וכוונות של כל אחד מאלה שניהלו בשעתו את המשא-ומתן, והרי יכול שהעדות תושמע כחלוף שנים". .9ועתה לנושא השני - תנאי העבודה המוצמדים? על מנת לאכוף הסכם הצמדה חייב להיות ברור מהם התנאים המוצמדים. בא-כוח הסתדרות עובדי המדינה, בעתירתו, ביקש להצהיר כי האמור בסעיף 1 לפסק בוררות איש-שלום עדיין בתוקף; היינו, שפקידי העזר עדיין צמודים לדירוג הדורים הממיינים. זאת בקשתו, לפיה ברור מה מוצמד: הדירוג. בא-כוח המשיבה אמנם טען לפנינו כי ההצמדה הינה לדרגות ולתוספות, אך סביר שהתכוון לתוספות השכר כתוצאה מהעלאת דרגה. באת-כוח המערערת, בטענותיה לפני בית-הדין קמא, הרחיבה את הדיבור על התנאים המוצמדים וטענה כי ההצמדה היתה ל"תנאי העבודה" (סעיף 10לסיכומים שהוגשו לבית-הדין קמא). בטענותיה לפנינו ביקשה לצמצם את ההצמדה לדירוגים בלבד. .10פסק הבוררות של איש-שלום, משנת 1973, קובע הצמדת דרגות. ועדת דרומי הגדירה את המצמד הן כ"תנאי עבודה" והן בהצמדה לדירוג ולתוספות שנובעות מהעלאות בדירוג. בהתכתבות מיום 28.5.1987בין הממונה על התקנים לבין מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה, לא הוגדר במפורש אילו תנאים יוצמדו. אולם, מהקשר הדברים (ההסכם הקיבוצי מאותו יום שדן בתוספת דרגות, וסכסוך ממושך בנושא דרגות), ברור שהמוצמד היה הדירוג. מכאן, שניתן לפרש את חליפת המכתבים כך: הסכם הקיבוצי העניק העלאות בדרגה לתפקידים מסוימים, אך דן בנושא העלאות דרגה לפקידי עזר, שכן דירוגם צמוד לדירוג הדוורים הממיינים. על כן, הגענו למסקנה כי התנאים שהוצמדו הינם מוגדרים די הצורך; מדובר בהצמדת הדירוג, ודי בכך על מנת לאכוף את ההסכם בעניין ההצמדה. .11ועתה לנושא השלישי - למי מוצמדים פקידי העזר? א) הכלל הוא, כי הסכם הצמדה ייאכף אך ורק כאשר אין כל ספק לאילו עובדים או לאיזה הסכם הוצמדו העותרים. לדוגמה: בדב"ע לו/90- 3[11] נדונה הצמדת עובדי המחקר של מערכת הבטחון להסכם מסוים, ונקבע כי משנפסל אותו ההסכם (בדב"ע לג/7- 4[12]), הסתיימה גם הצמדת עובדי המחקר להסכם שנפסל; ב) הצדדים הסכימו כי עד למעבר הדוורים לרשות דואר, לא היתה בעיה בעניין זה, וההצמדה היתה לדוורים ממיינים במשרד התקשורת. טענת המדינה היתה כזכור שפקידי העזר הוצמדו לקבוצת עובדים של מעביד מסוים (משרר התקשורת); וכאשר עברו למעביד אחר (רשות הדואר) פסקה ההצמדה. אנו דוחים טענה זאת, מהטעמים הבאים: חילופי המכתבים מיום 28.5.1987בין מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה לבין הממונה על התקנים נעשתה לאחר העברת העובדים לרשות הדואר, ואותה עת לא היו עוד דוורים ממיינים אלא ברשות הדואר. לא נטען כי קיימת יותר מקבוצה דוורים ממיינים אחת, או שנותרו דוורים ממיינים במשרד התקשורת. על כן, למרות שצויין במכתבים "...הדוורים במשרד התקשורת... ", הכוונה היתה בעליל לדוורים ברשות הדואר. אין ספק כי אם היו מספר גופים שהעסיקו דוורים ממיינים, וההצמדה נעשתה לחברה א', וחברה א' נמכרה ועובדיה הועברו לחברת ב', היינו דוחים עתירה להצהיר כי ההצמדה שנעשתה לחברת א', תקפה גם לגבי עובדי חברת ב'. אולם, שעה שקיימת רק קבוצת דוורים ממיינים אחת, אין ספק למי התכוונו הצדדים כשקבעו, וחזרו וקבעו, "למי יוצמדו". המעבר של שרותי הדואר לא היה למעביד "חדש", שכן הדוורים נשארו עובדי ציבור, שתנאי עבודתם כפופים לאישור שר האוצר. סעיף 33לחוק רשות הדואר קובע כי תנאי העבודה של עובדי הרשות ייקבעו בהסכם הטעון אישור שר האוצר. חוק יסודות התקציב, והפסיקה בעקבותיו, קובעים כי הסכם הכרוך בהוצאה תקציבית טעון אישור שר האוצר. אמנם קביעת דירוג הדוורים הממיינים איננה עוד בסמכות נציבות שירות המדינה, אך סידורים ביורוקרטיים לגבי האחראי על דירוג הדוורים הממיינים, אין בהם כדי לשנות, עת דנים בשאלה למי הוצמדו פקידי העזר. משום שבסופו של דבר שר האוצר הוא המאשר את העלאות דירוג עובדי המדינה (פקידי עזר) ועובדי הרשויות הממשלתיות (דוורים ממיינים). לא הוכח שהעברת הדוורים ממשרד התקשורת לרשות הדואר היתה כרוכה בשינוי בעבודתם; ג) אשר לטענות באת-כוח המדינה לגבי הטעמים להענקת העלאה בדרגה לדוורים הממיינים. על פי שיטת ההצמדה הנדונה - עם "הטוב" ו"הרע" שבה - אין חשיבות לשאלה מדוע קיבלו הדוורים הממיינים העלאת דרגה, אם בשל חשש משביתה, אם מטעמי התייעלות ואם מכל סיבה אחרת. צודקת באת-כוח המדינה ששיטת הצמדה כזו פוגעת בעקרון המשא-ומתן, ואינה הגיונית. אולם, נציבות שירות המדינה, הסכימה לשיטת ההצמדה, לא ביטלה אות ולא נקטה בשום פעולה על מנת לשנות אותה. על כן, על המדינה לכבד את שהוסכם, ולהמשיך לנהוג כפי שנהגה עד עתה אלא אם כן ייעשה שינוי כדין. .12סוף דבר - דירוג פקידי העזר יהיה צמוד גם להבא לזה של דוורים הממיינים, אלא אם ישונה כדין. תוצאת בית-הדין קמא אושרה, אך לא מכל טעמיו. אין צו להוצאות.השוואת תנאים בין עובדים