התנגשות הולך רגל במשאית חונה

כאשר עברה התובעת מאחורי המשאית נפגעה בראשה מדבר שלא זוהה על ידה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגשות הולך רגל במשאית חונה: 1. ההליך והרקע תביעה זו, הינה תביעה לפיצויים אשר הוגשה ע"י התובעת שהיא אישה מבוגרת אשר נפגעה לטענתה באירוע שיתואר בהמשך. מאחר ועיקר המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית במובן זה שקיימת מחלוקת האם האירוע הינו תאונת דרכים, הוגשה התביעה הן כתביעה נזיקית כנגד נתבע מס' 1 והן כתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן - "חוק הפיצויים"). הצדדים הסכימו כי בשלב ראשון תידון שאלת האחריות במובן זה שבית משפט יקבע את העובדות המוכחות לאירוע התאונה ובהתאם יקבע האם מדובר בתאונת דרכים כמשמעו בחוק הפיצויים, כפי שתוקן בתיקון מס' .8בשלב ההוכחות, צומצמה למעשה עיקר המחלוקת העובדתית ויפורטו להלן העובדות כפי שהוכחו. בהמשך יתייחס בית המשפט למחלוקת המשפטית שהיא מחלוקת אמיתית בשאלת החלת הוראות חוק הפיצויים על העובדות כפי שהוכחו. פסק דין חלקי זה מתייחס אך ורק לשאלה האם האירוע בו נפגעה התובעת הינו תאונת דרכים. 2. העובדות כפי שהוכחו התובעת, שכאמור היא אישה קשישה, צעדה על מדרכה בשולי כביש בדרך לשוק בטבריה. במקביל למדרכה חנתה משאית של תנובה שהיתה נהוגה ע"י נתבע מס' .1למשאית זו, המובילה בשר קפוא, קרון המהווה מקפיא גדול. בחלק האחורי של ארגז המשאית מותקן מתקן של רמפה (להלן - "הרמפה") שמטרתו להוריד את הבשר הקפוא מתא ההקפאה שעל ארגז המשאית אל גובה הכביש. הרמפה מורכבת על המשאית באופן הבא: בזמן נסיעה מתרוממת הרמפה בתנועה סיבובית כך שהיא נצמדת אל הפתח האחורי של תא הקירור באופן שהיא ניצבת למעשה אל הקרקע. לקראת פעולה של הורדת הרמפה נפתחת הרמפה ומורדת בתנועת קשת כך שהיא מגיעה למצב בו היא מקבילה לפני הכביש. בזמן ההורדה עומד הנהג בצידי ארגז הקירור ושולט על פעולת ההרמה וההורדה באמצעות מערכת כפתורים. לרמפה עצמה מנוע הנפרד ממנוע המשאית. מנוע הרמפה מופעל חשמלית כאשר מקור הכח החשמלי הוא מערכת המצברים והמטען של המשאית. התמונות של המשאית הוגשו כמסמכים נ/2, נ/ 6ו-נ/ 7. בתמונות ניתן לראות בבירור את הרמפה ואת נקודת כפתורי השליטה (תצלום נ/7). כאשר עברה התובעת מאחורי המשאית נפגעה בראשה מדבר שלא זוהה על ידה. ב"כ נתבע מס' 2טוען כי למעשה לא יודעת התובעת ממה נפגעה. ואולם נסיבות המקרה מובילות למסקנה כי התובעת נפגעה מאותה רמפה המיועדת להורדת הבשר הקפוא, זאת כאשר הרמפה הורדה על ראשה של התובעת. עדותה של התובעת הינה עדות אמינה. מדובר באישה שעברה מאחורי המשאית כאשר לפתע נפגעה בראשה. האישה, לא הבחינה מה פגע בראשה ואולם אמינה עליי גירסתה כי היתה במרחק קטן מהחלק האחורי של המשאית וכי לא היה כל עצם או דבר אחר בשטח שיכול לפגוע בה למעט הרמפה שהורדה באותה עת. עדותה של התובעת נתמכת בעדותו של נהג המשאית, נתבע מס' .1הנתבע תיאר את השתלשלות האירוע. יצויין כי גם הנתבע מס' 1 לא ראה בפועל את הרמפה המורדת כאשר היא פוגעת בתובעת ואולם תיאור העובדות כפי שהוא תיאר אותו בעדותו האמינה, כשעובדות אלו משתלבות בעדותה האמינה של התובעת, מובילות למסקנה כי התובעת נפגעה מהרמפה. נתבע מס' 1 עצר את הרכב בצמוד לכביש. הוא דומם את המנוע וניגש אל החלק האחורי של הרכב והחל להנמיך את הרמפה כדי שיוכל לבצע את פריקת הבשר. בעת שהורדה הרמפה עמד הנהג בצד אחד של המשאית ליד כפתורי השליטה. התובעת הגיעה מהצד השני של המשאית. בדיוק כשהחלה התובעת לחצות את הכביש מאחורי המשאית החל הנהג להוריד את הרמפה. הנהג לא ראה את התובעת ואולם שמע צעקה של התובעת עצמה וכן של אנשים אחרים ומיד עצר את פעולת הורדת הרמפה. כשניגש אל החלק האחורי מצא את התובעת שרועה על הקרקע מתחת לרמפה. כאמור, התובעת לא ראתה ולא הבחינה ברמפה היורדת אל ראשה מלמעלה. נתבע מס' 1 לא הבחין בתובעת כשהוריד את הרמפה. שניהם לא ראו את רגע הפגיעה. ואולם הנסיבות כפי שנתבררות מעדויות שניהם, שניהם עדים אמינים שעדותם לא נסתרה, וכן העובדה שהתובעת נמצאה מוטלת מתחת לרמפה כשהיא חבולה בראשה, מובילות אל המסקנה ההכרחית כי התובעת נפגעה מהורדת הרמפה על ראשה. יצויין כי ב"כ נתבע מס' 2 ניסה לערער את אמינות שני העדים. אני קובע כי שני העדים, הן הקשישה התובעת והן הנהג נתבע מס' 1, היו אמינים ומסרו למעשה גירסה אחידה אשר יצרה רצף אחד של עדויות המובילות למסקנה כי התובעת נפגעה מהורדת הרמפה על ראשה. יצויין כי ב"כ נתבע מס' 2 ביקש בתחילה לזמן חוקר משטרה שגבה עדויות אשר ככל הנראה סבר כי עדויות אלו יערערו את גירסת התובעת ונתבע מס' .1בסופו של דבר ויתר ב"כ נתבע מס' 2 על זימון העד. ניתן להסיק מכאן כי ב"כ הנתבע מס' 2הגיע למסקנה שעדותו של אותו עד אינה תומכת בגירסת נתבע מס' 2במובן זה שאינה מערערת את אמינות התובעת ונתבע מס' .1על ההלכה כי המנעות זימון עד יוצרת חזקה כי עדותו של אותו עד אינה תומכת בגרסת הצד שביקש לזמנו וויתר על עדותו ראה: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נגד פרץ רוזנברג ואח' פד"י מז' (2) עמוד 605; ע"א 548/78 אלמונית נגד פלוני. פד"י לה' (1) עמוד 736; ע"א 465/88 בנק למימון וסחר בע"ה נגד מתיתיהו ואח' פד"י מה' (4) 651; בסיכומו של דבר וכעניין עובדתי אני קובע את המימצאים הבאים: א. התובעת נפגעה מהורדת הרמפה של המשאית על ראשה. ב. הרמפה הורדה במסגרת התחלת הליך של פריקת המוצרים שבתא הקירור על המשאית. ג. בכל הנוגע לרמפה הוכחו (ולמעשה לא שנויות במחלוקת) העובדות הבאות: הרמפה אינה מורכבת על המשאית ע"י היצרן בארץ יצור המשאית אלא מורכבת בארץ. לרמפה מנוע חשמלי עצמאי שאינו קשור לפעולתו למנוע המשאית עצמו ואולם מנוע זה מקבל את המתח החשמלי ממערכת הבטריות והמטען של המשאית. ד. הפעלת המנוע החשמלי והורדת הרמפה בוצעו במצב שהמשאית חונה ומנוע המשאית (הכוונה למנוע המשמש לצורכי נסיעה) דומם. 3. המחלוקת המשפטית הצדדים חלוקים בשאלה האם האירוע כמפורט לעיל הינו תאונת דרכים כמשמעו בחוק כפי שתוקן בתיקון מס' .8בלב המחלוקת המשפטית ההלכה שנקבע בפסק הדין בענין רע"א 8061/95 עוזר יצחק נגד אררט ואח' פורסם בפד"י נ (3) עמ' 532 בענין המבחנים לתחולת החוק על אירועים דומים. שתי שאלות מתעוררות באירוע. הראשונה היא האם התאונה בה נפגע התובע מקיימת את דרישותיה של ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" המצויה ברישא של הגדרת הדיבור "תאונת דרכים" בסעיף 1לחוק, כפי שתוקן בתיקון 8. השניה היא אם התאונה אינה מקיימת את תנאי ההגדרה הבסיסית - האם היא מקיימת את תנאי החזקה החלוטה לפיה יראו תאונת דרכים מאורע שגרם לנזק גוף אשר נגרם עקב "ניצול הכוח המכני של הרכב". התשובה לשאלות הנ"ל מצוייה בהגדרת המונחים "תאונת דרכים" ו - "שימוש ברכב מנועי" שבתיקון מס' 8 אשר זו לשונם: " "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה: יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי: ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכוש של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי". "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החניתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפלו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". הצדדים הפנו את בית המשפט לפסק דין עוזר הנ"ל וכן לפסקי דין נוספים שניתנו לאחרונה בשאלות דומות, ע"א 4469/95 דראושה נגד אררט (פסק דין מיום 28/11/96) וע"א 6000/93 עיזבון המנוח קוואסמה ואח' נגד האשם רג'בי ואח' (פסק דין מיום 28/11/96פד"י נ (3) עמ' 661) וכן פסקי דין נוספים. בפסק הדין בענין רע"א 8061/95 עוזר נגד אררט ואח' (להלן - "עניין עוזר"), נקבעו שלבים לבדיקה האם מקרה פלוני הוא תאונת דרכים על פי הגדרתה הנ"ל ולכן נכנס לגדרו של חוק הפיצויים. שלב א': האם המאורע נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית המצוייה ברישא של ההגדרה. אם התשובה לשאלה זו שלילית, יש לעבור לשלב פרשני שני. שלב ב': האם המאורע נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות. תשובה שלילית לשאלה זו תכריע את הענין ותוציא את המקרה מגדרו של חוק הפיצויים. תשובה חיובית תקבע כי המקרה הוא תאונת דרכים באם לא חלה החזקה החלוטה הממעטת שבסיפת ההגדרה, לענייננו לא טענו הצדדים לקיום חזקה זו ולכן לא אדון בה. 4. ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" ההגדרה הבסיסית כאמור הינה: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". על כל מרכיבי ההגדרה להתקיים כדי שהמקרה יוכר כתאונת דרכים, ודי בתנאי אחד שלא מתקיים כדי שהמקרה לא יענה על ההגדרה הבסיסית. העובדות במקרה שבפני אינן מקיימות את תנאי ההגדרה הבסיסית. ראשית, בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" הוציא המחוקק בפירוש מן ההגדרה את המקרה של פריקת וטעינת מטען כשהרכב עומד. המקרה קרה כשהרכב עמד והפעילות שהתבצעה בו היתה הכנה לפריקת מטען הבשר. ולכן אין כאן "שימוש ברכב מנועי". שנית, על השימוש להיות "למטרות תחבורה". הרכב שימש בעת הארוע בייעודו האחר והוא פריקת מטען ולא נוצל ליעודו התחבורתי. אשר על כן אין הארוע נופל בגדרה של ההגדרה הבסיסית. 5. החזקה החלוטה - ניצול הכוח המכני של הרכב השאלה כעת היא האם המקרה עונה על התנאים של החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב. התנאים הם שנזק הגוף ארע "עקב" ניצול הכוח המכני של הרכב וכן שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודי המקורי. המסקנה אליה הגעתי לאור העובדות היא כי המקרה נופל לגדר החזקה החלוטה ולכן מהווה תאונת דרכים. 6. ניצול הכוח המכני של הרכב במקרה שבפני הרכב הינו משאית בעל יעוד כפול, האחר תחבורתי והשני לפריקה וטעינת מטען הבשר המובל בה. הטעינה והפריקה מתבצעות באמצעות רמפה המופעלת על ידי המנוע חשמלי ולא על ידי המנוע הראשי של המשאית. לכאורה, אין כאן שימוש בכוח המכני של הרכב, אך לא כך היא. מקור האנרגיה של מנוע הרמפה הוא הכוח המכני של המשאית. זאת משום שהחשמל לפעולת מנוע הרמפה מסופק מן המצבר של המשאית שנטען דרך האלטרנטור של המשאית. הפעלתו של מנוע המשאית קודם להפעלת מנוע הרמפה, כלומר, הפעלת הכוח המכני של המשאית מהווה תנאי לאפשרות הפעלתו של מנוע הרמפה. לכן למרות העובדה שבזמן הארוע מנוע המשאית דמם, הרי לולא פעולתו קודם לארוע, לא היה פועל מנוע הרמפה. פעולת מנוע הרמפה מותנית בקבלת מתח חשמלי ממצבר המשאית ובהתאם מותנית גם בפעולת מנוע המשאית. מנוע המשאית משמש מקור כח בהפעלת מנוע הרמפה. מכאן שהאירוע נשוא התאונה נעשה עקב ניצול כח שהועבר ממנוע המשאית הטוען את המצבר החשמלי אל מנוע הרמפה. סבור אני, כי העברת כוח חשמלי ממנועו הראשי של הרכב למנוע העזר הנפרד עונה לדרישה של "שימוש בכוח המכני של הרכב" ואין צורך בכוח מכני שיעבור. ראה לענין זה על דרך ההיקש ת.א. (חי') 302/93 אורי גיבלי נגד עירית-בני ברק ואח’, צלנטנר 4145בע"מ 4149- שם נקבע כי די בהעברה של כוח הידרואלי. ענין דומה נבחן בע"א 6000/93, עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נגד האשם רג'בי ואח’, פורסם בפד"י נ' (3) עמוד 672. שם בפסקה 18 בפסק הדין (שנסיבותיו העובדתיות שונות מהמקרה שלפנינו) נאמר כדלקמן: "נפנה עתה להפעלת מבחן הסיכון לנסיבות העניין שלפנינו. כפי שראינו, המנוח החזיק בידו צינור נייד. הצינור היה מחובר למשאבת בטון. זו הופעלה על ידי המנוע של המערבל. המנוח הרים את הצינור הנייד וזה פגע בחוטי חשמל שהיו במקום. האם פגיעתו של המנוח באה לו מסיכון שנוצר כתוצאה מניצול הכוח המיכני של המערבל? תשובה חיובית לשאלה זו היתה ניתנת, למשל, אילו נפגע המנוח מהבטון שהוזרם בצינור הנייד או מזרם חשמלי שמקורו בכוח המוטורי של מנוע המערבל. בשתי דוגמאות אלה ניתן היה לומר כי הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המיכני של המערבל יצר..." ראה על דרך ההיקש גם: ע"א (חיפה) 4299/96 גוזלן נגד סעיד ואח’. אשר על כן ובנסיבות הענין אני סבור כי נתקיים התנאי לפיו הנזק שנגרם לתובעת נגרם עקב הפעלת כח מכני של הרכב. 7. שמירה על היעוד המקורי התנאי בהגדרה הוא כי "בעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי". אליעזר ריבלין בספרו קובע כי "די בקיום אחד מן היעודים הרגילים של הרכב כדי להביא את ניצול הכוח המכני של מנועו בגדר תאונת הדרכים". (א' ריבלין תאונת הדרכים מה' שניה, 1995 עמוד 113) בענין עוזר נקבע בסעיף 38 לפסק הדין: "... בעניין "ניצול הכוח המכני של הרכב". אנו מופנים לרכב בעל ייעוד "רב תכליתי", ועלינו להתחשב דווקא בייעוד הלא תעבורתי של הרכב". במקרה שבפני, היעוד האחר של המשאית הוא בפריקה וטעינה ובזמן קרות הארוע שימש הרכב ליעודו מקורי זה, כל זאת, תוך שמירה גם על ייעודו התעבורתי. נתבעת 2בסיכומיה טענה כי במועד הארוע שונה יעודה המקורי של המשאית ללא היתר כנדרש. לכך אין כל ראיה. טעינה ופריקה באמצעות הרמפה מהווה אחד מהיעודים המקוריים של המשאית בנוסף ליעוד התעבורתי שלה ודי, כאמור, שהיא שומרת על אחד מיעודיה המקוריים. העובדה שהרמפה הוספה למשאית בארץ ולא יוצרה יחד עם כל המשאית בחו"ל אינה מעלה ואינה מורידה, משהוספה הרמפה למשאית כתוספת קבועה (כפי שמוספים בארץ חלקים שונים לרכבים שונים) הרי היא מהוה חלק אינטגרלי ממנה והמשאית היתה לרכב דו תכליתי כאמור. לענין הרישוי, אין זה רלוונטי לעניננו, היות ותוספת זו אינה "אילתור" מקרי אלא תוספת מקובלת ונפוצה במשאיות כגון זו הנידונה כאן, מה גם שאין כל ראיה כי השינוי בדרך של התקנת הרמפה בארץ נעשה ללא היתר ואינו מורשה ע"י משרד התחבורה או כל רשות רישוי אחרת. במקרה מסוג זה יש להתייחס ליעוד הלא-תעבורתי של הרכב בעת התאונה כפי שהוא נובע מההתקנים השונים ברכב בעת התאונה ולגביו לבדוק האם הרכב שינה את יעודו זה. ראה בענין זה את פסק דינו של השופט ברלינר בת.א. (חי') 302/93 צלנטר 4145בעמ' 4150. ראה גם בספרו של אנגלרד י. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (כרך עדכון משולב תשנ"ו) עמ' 70 סעיף 70 י"ט. בנסיבות הענין ועל אף התקנת הרמפה כאביזר נוסף לרכב שלא ע"י היצרן אני סבור כי מתקיים התנאי הנדרש במובן זה שהרכב לא שינה מיעודו המקורי בעת הארוע. 8. יצויין כי עד כה הלכתי בתלם הפסיקה שפורטה לעיל במובן זה שאני קובע כי האירוע הינו תאונת דרכים מאחר והרמפה פועלת על בסיס הספקת כח חשמלי ממנוע המשאית וכאשר הרכב אינו משנה את יעודו המקורי, כפי שפורט לעיל. סבור אני, כי במקרה בו אין משנה רכב יעוד מקורי יש לראות כתאונת דרכים כל אירוע הנגרם כתוצאה מהפעלת כח מיכני של רכב גם אם הכח המיכני אינו קשור למנוע העיקרי של הרכב, כל עוד מדובר בכח מיכני של אחד המנועים המשמשים ליעודו המקורי של הרכב בהיותו רכב רב תכליתי. פרשנות זו, אומנם מרחיבה היא, אך היא עולה מלשון החוק ותואמת את המבחן היעודי אותו בחר המחוקק להחיל על חזקה מרבה זו בתיקון 8- אם הרכב רב תכליתי הוא, אזי ניצול הכוח המכני של מנוע המשמש ביעודו האחר הלא תעבורתי של הרכב, כמוהו כניצול הכוח המכני של המנוע המשמש ביעודו התעבורתי של הרכב. בהתאם, ובמקרה דנן, הייתי מגיע למסקנה זהה גם אם היה מופעל מנוע הרמפה על ידי מנוע שיש לו מקור מתח עצמאי שאינו קשור למנוע המשאית. סבור אני, כי כל עוד מנוע הרמפה הינו חלק מהיעוד המקורי של הרכב יש לראות במנוע זה חלק מהכח המכני של המשאית (גם אם אין מנוע זה משמש להנעת המשאית עצמה). אשר על כן, ובמקרה של רכב דו תכליתי כמו במקרה שלפניי, כאשר התאונה אירעה כתוצאה מהפעלת מנוע המהווה חלק בלתי נפרד מהרכב הדו תכליתי, אני סבור שיש לראות בכך תאונת דרכים גם אם אין למנוע של העזר או הציוד המותקן על הרכב במסגרת יעודו המקורי קשר מיכני למנוע העיקרי של הרכב. 9. הקשר הסיבתי החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב חלה אך ורק כאשר נזק הגוף נגרם "עקב" ניצול זה. הקשר הסיבתי - עובדתי מתקיים לענייננו היות ולולא נוצל הכוח המכני של המשאית לא היה פועל מנוע הרמפה ולא היתה הרמפה יורדת על ראש התובעת. לעניין הקשר הסיבתי - משפטי, נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 6000/93 עזבון המנוח קואסמה נגד האשם רג'בי כי המבחן לענין חזקה זו הוא מבחן הסיכון שמהותו היא, כפי שנאמר שם בסעיף 17 לפסק הדין: "מתן תשובה לשאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני ליעודו המקורי הלא תעבורתי יצר". בהפעלת מבחן הסיכון על העובדות שבפני ניתן לקבוע כי קיים הקשר הסיבתי המשפטי הדרוש, זאת היות ופגיעת הרמפה באופן ישיר בתובעת היא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני של המשאית לצורך פריקה וטעינה באמצעות הרמפה החשמלית יוצר. 10. טעינה ופריקה תוך ניצול הכוח המכני של הרכב טעינה ופריקה כשהרכב עומד הוצאו בפרוש בתיקון 8 לחוק מן ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי". במקרה בו הטעינה או הפריקה מתבצעות תוך שימוש בכוח המכני של הרכב, אין מקום להגדרה של "שימוש ברכב מנועי" שהיא חלק מן ההגדרה הבסיסית ולא משפיעה על החזקות החלוטות המרבות, ולכן לא חל החריג הנ"ל. בעניין עוזר בסעיף 39 לפסק הדין נקבע: "כאשר הטעינה והפריקה באמצעות הכוח המכני של הרכב העומד הוא חלק מיעודו המקורי של הרכב אשר ממשיך להיות גם בעל יעוד תעבורתי, כי אז הנזק הנגרם תוך טעינה ופריקה, נופל לגדר החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המכני של הרכב". ראה גם : ע"א 5919/96, אשטרום ואח' נגד דניאל רשלין ואח’, פורסם פ"די נ' חלק 3 עמוד 697. במקרה שבפני, הפריקה והטעינה היא, חלק מיעודה המקורי של המשאית, שממשיכה להיות גם בעלת יעוד תעבורתי, ומבוצעת כפי שקבעתי לעיל באמצעות הכוח המכני של הרכב. אשר על כן, הנזק שנגרם לתובע תוך כדי הטעינה והפריקה נופל לגדר החזקה החלוטה ואין תחולה לחריג. 11. סיכום בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אני קובע כי הארוע בו נפגעה התובעת הינו תאונת דרכים על פי הגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כפי שתוקן בתיקון מספר .8 בהתאם יש לקיים דיון בשאלת גובה הנזק. 12. סדרי הדיון בהמשך בדיון זה יוצג נתבע מס' 1 על ידי מבטח מכח חבות ביטוחית לפי פקודת הנזיקין וזאת מאחר והתביעה הוגשה הן כתביעת נזיקין והן כתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לכאורה, משנקבע כי האירוע הינו תאונת דרכים אין עוד מקום ליצוג נפרד של נתבע מס' 1והמשך הדיון אמור להתקיים בין התובעת ונתבעת מס' 2. יצויין כי אין חולק שבמקרה והאירוע הינו תאונת דרכים חבה נתבעת מס' 2חבות ביטוחית בפיצוי על נזקים. יחד עם זאת, ומאחר והצדדים כבר הודיעו כי קיימת סבירות רבה שהחלטה זו בענין הגדרת האירוע כתאונת דרכים יועבר לבחינה נוספת בפני ערכאת עירעור אני מציע לצדדים לשקול הסדר דיוני בענין קביעת הנזק שיהא מקובל גם על חברת הבטוח שטענה בנעליו של נתבע מס' 1 מכח חבות נזקית לפי פוליסה של אחריות מעבידים. הצעה זו, באה למנוע מצב שבו אם תשונה החלטה זו בשלב מאוחר יותר יהא צורך לקיים דיון חדש בשאלת גובה הנזק. מובן, כי כל הסכמה דיונית לענין הנזק לא תהווה הסכמה או ויתור על טענה כלשהיא של מבטחי הנתבע מס' 1במובן זה שלא ניתן לראות בכך משום הסכמה לטענת נתבע מס' 2 כי האירוע נשוא התביעה אינו בגדר של תאונת דרכים. הצדדים ישקלו ויודיעו על דעתם לענין הצעת בית המשפט עד לא יאוחר מיום 1/6/98. בשלב זה, אני קובע את התיק לקדם משפט בענין הנזק ליום 11/6/98 שעה 08.30. הצדדים, רשאים להגיש בקשה מתואמת לשינוי מועד. כמו כן, אם יגיעו הצדדים להסכמה דיונית על מינוי מומחה רפואי והגשת תחשיבי נזק בהמשך יודיעו על כך לבית המשפט בכתב ויהיו פטורים מהתייצבות. 13. בכל הנוגע להוצאות שלב דיוני זה - מאחר ועיקר המחלוקת היתה מחלוקת משפטית כנה אינני פוסק הוצאות בשלב זה וכל צד ישא בהוצאותיו. בסוף הדיון בתיק כולו תינתן גם החלטה בענין הוצאות ב"כ נתבע מס' 1, זאת גם אם לא ימשיך להיות מעורב בניהול תיק זה.נזק לרכבהתנגשותמשאיתהולך רגלרכב חונה