חוב על עבודות אינסטלציה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין חוב על עבודות אינסטלציה: .1העובדות שאינן במחלוקת א. ביום 27.6.91התקשרו הצדדים בהסכם, לפיו תבצע התובעת, שהינה חברה העוסקת בעבודת אינסטלציה וביוב, עבור הנתבעות שהן חברות קבלניות לבניין, עבודות אינסטלציה ב- 103יחידות דיור (בניה רוויה) באתר של נתבעת 1 בנוה דקלים באשקלון, תמורת תמורה פאושלית של 700, 4ש"ח לכל יחידה (ר' ההסכם ת/ 1א', להלן: ההסכם הראשון). ב. ביום 26.11.91התקשרו הצדדים בהסכם נוסף, לפיו תבצע הנתבעת עבור התובעת עבודות אינסטלציה ב- 250יחידות דיור (בניה צמודות קרקע) באתר הנתבעת 1בנוה דקלים באשקלון. בהסכם זה נקבעה תמורה של 670, 3ש"ח לכל יחידת דיור לאחר שהופחת שווי הכלים הסניטריים אותם התחייבו הנתבעות לספק. (ר' ההסכם ת/ 1ג' להלן: ההסכם השני). .2בתביעתה עותרת התובעת לחייב הנתבעות לשלם לה סך של 534, 365ש"ח, הכל כמפורט בחשבון ת/ 4הכולל תשעה סעיפי חיוב סך הכל. .3הנתבעות בכתב הגנתן, ובכתב התביעה שכנגד טוענות, כי שילמו לתובעת את כל המגיע לה. עוד טענו הנתבעות כי התובעת היא זו שחייבת להן 948, 390ש"ח, עקב הוצאות שהוציאו הנתבעות להשלמת עבודות שלא השלימה התובעת לאחר שנטשה את האתר, הוצאות פיקוח של התובעת בגינן תשלומי יתר ו"נזקים כללים". .4התיק שבפני הוא תיק ישן משנת 93, שנידון כבר בפני שני שופטים נוספים. בתיק מונו שלשה מומחים כל אחד בתורו- שלבסוף לא נתנו חוות דעתם, כנראה עקב ריבוי המסמכים והטענות בתיק. .5מאחר ואכן קיימים בתיק מסמכים רבים וטענות רבות, אתחיל את הדיון בהתייחסות לכל אחד מפירטי התביעה של התובעת, כפי שהן עולות מת/4, ובמהלך הדיון בכל אחד מפריטים אלה אדון בכל השאלות הצריכות הכרעה לצורך הכרה או אי הכרה בחיוב הנתבעות. לאחר מכן אדון בטענות הנתבעות בתביעתן הנגדית. להלן אדון בחיובים שבת/ 4כסידרם. .6ביצוע ביוב - חשבון מס' 7 א. חשבון מס' 7מתייחס לעבודה נשוא ההסכם השני - הבניה צמודת הקרקע. החשבון הוא בסכום מצטבר של 975, 534ש"ח, שעל חשבונו כבר שולם סך של 575,464 ש"ח, כך שהיתרה לתשלום לפי חשבון זה היא בסך 400, 70ש"ח. בחשבון זה חוייב גם סכום של 495, 5ש"ח "הפרשי טעות במצטבר חשבון 4". חשבון זה לא אושר על ידי הנתבעות, לאחר שסעיפים ב' וג' שלו נמחקו. מהסיכום ברור, כי ההתחברות לתא קיים בסכום של 400, 70ש"ח היא זו שלא אושרה. עפ"י החשבון מדובר בהתחברות לתא קיים ב- 88יחידות לפי 800ש"ח ליחידה. ב. הנתבעות טענו, כי יש לדחות את תביעת התובעת לגבי כל החשבונות הנטענים על ידה, לרבות חשבון 7, מן הטעם שהללו נערכו על ידי מהנדס התובעת, כפי שהעיד מר גבסי מנהל התובעת. ומהנדס זה לא הובא לעדות. טענה זו דינה להידחות. מנהל התובעת נשאל: "מי הכין את החשבונות ו' עד ט"ז" והשיב: "יש לי מהנדס שעבד איתי מר עמוס גולדשטיין את הכמויות הכינה גברת סופר מהנדסת אינסטלציה" (פר' עמ' 10שורות 20-21). אני סבורה, כי מאחר והתובעת היא חברה, יכול מנהלה שהוא אורגן של החברה להגיש חשבונות שהוגשו מטעם החברה. מעדותו של מנהל התובעת התרשמתי, כי הוא בקיא בפירטי העבודות שבוצעו בשטח ובפירטי החשבונות ועל כן אני קובעת, כי החשבונות הוגשו כדין. ג. הנתבעות טענו, כי דין תביעת התובעת בפריט זה להידחות, גם מטעמים עניניים. לטענתן "התחברות לתא קיים כולל צנרת" ו"התחברות לשוחה קיימת", כלולים בתמורה הפאושלית המוסכמת על פי ההסכם השני, ועל כן לא זכאית התובעת לתשלום נפרד בגין פריט זה. מנהל הנתבעות אף טען, כי מכל מקום עבודות אלה לא בוצעו לכן לא מגיע לתובעת תשלום. ד. טענות התובעת - ההסכם השני אינו פאושלי, והוא אינו כולל עבודות ביוב ומים, הראיה שהנתבעות שילמו בגין עבודות אלו, על פי חשבונות מאושרים כ- 000, 500ש"ח (ר' פרוטוקול עמ' 13שורות 22-24). על פי ההסכם השני, בצמודי הקרקע היתה התובעת צריכה לבצע תא ביוב אחד בקוטר 60ס"מ. ולפי התובע "כל יחידת דיור יוצא צינור באורך מטר עד מטר וחצי שבקצהו מתקינים את תא ביוב ... 60אני אומר שתא הביוב זה מה שהייתי צריך לבצע מעבר לזה הוא שילם". (פר' עמ' 17ש' 4-7). לענין העבודות שהיה עליו לבצע על פי ההסכם השני העיד מנהל התובעת: "בתוך הבתים צמודי הקרקעי ביצעתי רק עבודות ביוב שעניינן שופכין ודלוחים. משמעות של זה, זה לעשות צינור השירותים והדלוחין זה צינורות היציאה מהקערות ומהאמבטיה שמצטרפים כולם לצינור השופכין. התא ה- 60לא תומחר הוא נכנס בסכום פאושלי, בסכום הכללי ליחידת דיור" (פר' עמ' 18ש' 12-15). חשבונות מס' 5, 6שהוגשו על ידי התובעת לנתבעות, ביום 8.10.92וביום 5.11.92- אושרו לתשלום. בחשבון 6כלול גם כן חיוב בסך 200, 55ש"ח בגין 69יחידות לפי 800ש"ח ליחידה, בגין התחברות לתא קיים ובגין ביוב מתוגבר והתחברות לשוחה קיימת, והחשבון אושר. בחשבון 5כלולים חיובים בגין צינור ביוב מתוגבר והתחברות לשוחה קיימת, וגם חשבון זה אושר. התובעת הגישה תמליל של שיחה בין מנהל הנתבעות לבין מנהל התובעת, ת/ 1יז' 1(בתמליל מופיע בטעות שהמדבר מטעם הנתבעות הוא "צביקה" במקום "אלון"). מהתמליל עולה אישור של מנהל הנתבעות, כי סוכם עם התובעת על תשלום של 800ש"ח בגין החיבור לביוב נשוא חשבון 7(ר' ת/ 1יז' 1בעמ' 2למטה). בנוסף, כשטען מנהל התובעת בפני מנהל הנתבעת כי "עכשיו אתה אומר לי לא, בא ליביו לקח את החשבון ועשה אדום אדום אדום אדום על הדברים שסיכמתי, איתך מחיר של 800הוא מחק, מחק. אמרת לי "אלי תעזוב את זה לסוף, אנחנו לא נתווכח על 000,10, 000, 15ככה אמרת לי" (ר' בתמליל עמ' 8) השיב לו מנהל הנתבעות, "כנראה שהמחירים שולמו". מנהל הנתבעות לא טען בשיחה זו, כי העבודה לא בוצעה. ה. מנהל הנתבעות בתצהירו, טען, כי אישור התשלום בגין התחברות לתא קיים והתחברות לשוחה קיימת אושרו בטעות (ר' סעיף 3.6לתצהירו). בחקירתו הנגדית הודה מר ארבן כי עבור עבודות ביוב בצמודי הקרקע שולם מעבר למחיר ההסכם השני, כארבע מאות ושלושים אלף ש"ח (פר' עמ' 38שורות 20-21) והודה "אני לא טוען שהמחיר הזה היה צריך להיות כלול במחיר הפאושלי" (שם ב- 16-23). ואולם - הוא טוען שההתחברות לקו הקיים כלולה במחיר הפאושלי של צמודי הקרקע כמו שקבוע בהסכם הבניה הרוויה. לעניין ההתחברות לתא טען עוד מנהל הנתבעות כי אמנם התחברות זו כלולה במחיר הפאושלי, אלא ש"אלי ביקש ממני שאני אוסיף לו 800ש"ח בגין התחברות בבריכות מסויימות. אני באותה עת אישרתי לו אבל היום אני אומר ואני חושב בדיעבד שזאת היתה טעות" (פר' עמ' 41ש' 7-9). בענין זה אני מעדיפה את גרסת התובעת, הן בעניין היקף תחולתו של ההסכם השני והן בשאלת חובן של הנתבעות לשלם הסכום הנתבע: .1היקף ההסכם - בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר להיקף תחולתו של ההסכם השני. הנתבעות טוענות, כי ההסכם הראשון ענינו תמורה פאושלית בסך 700, 4ש"ח לכל יחידה בבניה הרוויה, וכי ההסכם השני עניינו תמורה פאושלית בסך 670, 3ש"ח לכל יחידת דיור בבניה צמודת הקרקע. לטענתן - ההסכם הראשון הוא הבסיס להסכם השני בשינויים קלים, והתמורה בו היא פאושלית למעט פרטי ביצוע שלגביהם הוסכם במפורש אחרת. הנתבעות מודות ששילמו כ-000, 500ש"ח בגין עבודות ביוב שעניינן ביצוע תא נוסף מעבר לתא האחד המוסכם. התובעת מצידה טוענת שאין כל קשר בין שני ההסכמים. ההסכם השני מאוחר לראשון במספר חודשים. ההסכם הראשון הוא פאושלי "עד למרחק שמונה מטר מחוץ לגבול המגרש", ואילו ההסכם השני הוא רק לגבי האמור בו. הוא כולל תא שישים צול אחד במחיר , וכן ציון כי הכלים הסניטריים יסופקו על ידי הנתבעות. הוא אינו כולל חיבור מים וביוב לרשת העירונית בניגוד להסכם הראשון. התובעת טוענת כי בהסכם השני היא נכנסה במקום הקבלן המקורי שיועד לפרויקט - עזגש בע"מ, וכי הצעתה ניתנה על בסיס הצעתה של עזגש, ת/ 1ב' שם מפורטות העבודות המוסכמות לפי ההסכם השני, לפי התיקונים שביצעה התובעת בת/ 1ב' ובשינוי של תא 60אחד, ואספקת הכלים הסניטריים על ידי הנתבעות. מנהל הנתבעות הודה בחקירתו, כי קיבל "הצעה עקרונית" מעזגש לגבי צמודי הקרקע. (פר' עמ' 35ש' 10), כן העיד כי לא ידוע לו כיצד הגיעה ההצעה ת/ 1ב' לתובעת (פר' עמ' 36ש' 9). גירסתו של מנהל הנתבעות, כי אינו זוכר כיצד הגיע ת/ 1ב' (ההצעה של עזגש) לתובעת אינה מהימנה עלי. אני מאמינה למנהל התובעת, כי ת/ 1ב' הוא הצעת עזגש שניתנה לנתבעות. אני גם מאמינה לו שלעזגש היו בעיות ואז פנה מנהל הנתבעות לתובעת שתבצע העבודות בצמודי הקרקע (פר' עמ' 12ש' 25-28) וכי הלה מסר לו את ת/ 1ב'. אני מאמינה למנהל התובעת, כי המחיר של חברת עזגש לא היה מקובל עליו, וכי מחק את סעיפים 8ו- 9להצעה, וכן הכליל תא 60אחד במחיר המוסכם. אני מאמינה לתובעת, כי הבסיס להסכם השני, הוא על כן ההצעה של עזגש, על כל הפרטים המפורטים בה, וכי ההסכם השני כולל את העבודות המפורטות בת/ 1ב' ובהסכם השני בלבד. חיזוק לעובדה, כי ההסכם השני נסמך על ההצעה של עזגש ניתן למצוא בסעיף 2להסכם השני הקובע "מדד מעודכן להיום". הסעיף לכאורה אינו ברור, מעודכן לעומת מה? ואולם עיון בתחתית ההסכם השני, בשווי התמורה 294, 4ש"ח, מלמד, כי מחיר זה הוא למעשה הסך של 800, 3ש"ח שנקבע בהצעת עזגש ב- 2/91, וכשהוא מעודכן לדצמבר 91, המדד הראשון לאחר התאריך הנקוב על ת/ 1ב', הוא מגיע לסכום הנקוב בהסכם השני. זאת ועוד. בהסכם הראשון הוסכם בסעיף 2כי "הקבלן יספק לאתר כלים סניטריים", אם אכן ההסכם השני הוא תוספת להסכם הראשון מדוע מצאו הצדדים לנכון לפרט בהסכם השני את הכלים הסניטרים שיספק הקבלן, הרי הדבר נקבע כבר בהסכם הראשון? ההסבר לכך הוא שהצעת עזגש היא הבסיס להסכם השני, ובהצעת עזגש אספקת הכלים הסניטריים חלה עליו, על כן קבעו הצדדים, שבניגוד להצעה זו, יספק הקבלן את הכלים, ושווי הכלים בסך 624ש"ח נוכה מסכום התמורה. לאור האמור עד כאן אני קובעת, כי הסכם צמודי הקרקע - ההסכם השני, אינו נסמך על ההסכם הראשון ועל כן עבודות הביוב אינן כלולות בו. הנתבעות בסיכומיהן טוענות כי החשבון בסך של כ- 000, 500ש"ח בגין עבודות ביוב בצמודי הקרקע, אכן שולם מעבר למחיר הפאושלי, וכי חשבון זה נופל למסגרת החריגים שלגביהם הוסכם במפורש על תשלום נוסף מעבר לפאושלי (ר' עמ' 2לסיכומים בסעיף 7). מדוע שילמו הנתבעות כחצי מליון שקלים, בגין עבודות ביוב. אם אכן ההסכם הראשון משמש בסיס להסכם השני, הרי שבהסכם הראשון נקבע כי הוא כולל ביוב פנים וחוץ, כולל חיבור לרשת העירונית עד 8מ' מחוץ לגבול המגרש, מדוע אם כן התנדבו הנתבעות לשלם סכום זה? .2החשבונות גופם - התרשמותי ממר ארבן, מנהל הנתבעות, היא כי מדובר באיש עסקים מחושב ומפולפל ששומר היטב על כספו. אינני מאמינה לו כי בשני חשבונות 5ו- 6נפלה טעות, על כן האמור בהם מלמד כי התשלום אינו כלול במחיר הפאושלי. מן התמלילים ומעדותו של מר ארבן כפי שהובאו לעיל, עלה, כי מר ארבן הודה לפחות בחובה לשלם 800ש"ח כפי שמפורט בחשבון 7, כך שאפילו לכתחילה היה התשלום כלול בסכום הפאושלי, שינו הצדדים את הדבר בהסכמה. אינני מאמינה למר ארבן כי העבודות נשוא חשבון 7לא בוצעו, שכן רובן אושר כבר קודם לכן, בחשבונות 5, 6והדבר גם לא נטען על ידו כלל בשיחות הטלפון, ולהיפך, הטענה היא ששולם, ולא-שלא בוצע. סיכום הפגישה שהוגש מ- 9.8.93(ר' נ/ 1כ"ג) לפיו התחייבו הנתבעות לשלם למיידן 160ש"ח ליחידה, חלף ה- 800ש"ח שסוכמו עם התובעת (פר' עמ' 42ש' 8) אין בהן כדי לשנות את דעתי. נסיון החיים מלמד,וכך גם העיד מר ארבן, כי קבלן שנכנס בנעלי קבלן יוצא - להשלמת עבודה, גובה יותר עבור כל פריט ולא פחות, ובודאי לא פחות במאות אחוזים. על כן ה"סיכום" עם מידן אינו מהימן עלי. זאת ועוד. סיכום הפגישה אינו מלמד, כי בפועל בוצעו עבודות אלה על ידי מידן, ונציג מידן לא הובא לעדות בעניין זה. סוף דבר אני קובעת כי הנתבעות חייבות לשלם לתובעת סך של 400, 70ש"ח בגין ההתחברות לתא קיים ב- 88יחידות. אשר ליתר החשבון בסך 497, 5ש"ח, מעיון בחשבונות 3, 4, ו- 6לא ברור לי איזו טעות נפלה ועל כן התביעה בעניין זה - נדחית. .7נוה דקלים חשבון מס' 16 חשבון 16(ת/ 1טז' 2) ע"ס 570, 61ש"ח הינו בגין יחידות הדיור נשוא ההסכם הראשון. לפי החשבון סיימה התובעת את מלוא העבודות על פי ההסכם למעט ברזים וגמר ב- 22יחידות דיור. סכום החשבון 570, 61ש"ח . הנתבעות טענו, כי חשבון 16 לא אושר מכיוון שלאחר חשבון 15לא בוצעה עבודה נוספת. בחשבון 15(נ/ 1יב) אישרו הנתבעות, כי צנרת במסדים, צנרת בדירות וצנרת שופכין בוצעה ביחידות הבניה הרוויה במלואה בכל 103היחידות. כמו כן אישרו, כי ב- 91יחידות בוצע ביוב חוץ (וזאת לאחר תיקון רישום התובעת על 103יחידות) וכי כלים לבנים בוצעו ב- 80יחידות (וזאת לאחר תיקון רישום התובעת על 90יחידות) וכן כי ברזים וגמר בוצעו ב- 72יחידות. בסעיף 11.5.1לתצהירו מפרט מר ארבן את העבודות שלא בוצעו מתוך ההסכם הראשון. מר ארבן טוען, כי ב- 30יחידות לא בוצעה הרכבת כלים סניטריים, וזאת למרות שבתיקון שביצע בחשבון 15, גם אליבא גירסתו נותרו סה"כ 23יחידות שטרם הורכבו בהן כלים לבנים. לגבי ביוב חוץ וברזים לא נטען על ידי מר ארבן בסעיף 11.5לתצהירו, כי עבודות כאלה נותרו לביצוע לאחר שעזבה התובעת את האתר, ועל כן טענת התובעת בחשבון 16בעניין זה - לא נסתרה. העולה מן המקובץ הוא כי על הנתבעות לשלם חשבון זה לתובעת. .8הגר - חשבון מס' 2 זהו חשבון ת/ 1כא' 3ע"ס 440, 29ש"ח. לגבי חשבון זה טענו הנתבעות בתצהירן, שהעבודות לא בוצעו (ר' תצהיר מר ארבן סעיף 9.1.2.3) מנהל התובעת לא נחקר כלל בחקירה נגדית על תביעה זו, אך גם מנהל הנתבעת לא נחקר בענין זה. החשבון ת/ 1כא' 3צורף לתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת אך לא נמסרה לגביו גירסה כלשהי בגוף התצהיר. מנהל הנתבעות בתמליל השיחה הטלפונית אומר "אני לא אומר שהגר לא צריך לשלם" התובעת טוענת שעל סמך אמירה זו יש לחייב הנתבעות. בנ/ 1כ' שזהו חשבון הגר שצורף לתצהיר הנתבעות יש תיקון מהסכום הנקוב ל- 925ש"ח. אני סבורה שלאור היעדר גירסה של התובעת, ולאור נ/ 1כ' בתוספת הודאת מנהל הנתבעות בתמליל כי את זה הוא מוכן לשלם, אני סבורה כי יש לחייב הנתבעות רק בתשלום הסכום כפי שתוקן על ידי הנתבעות דהיינו בסך של 925ש"ח. .9חשבון מס' 12 חשבון זה שסומן ת/ 1טז' 4הוא ע"ס 845, 12ש"ח ועניינו סיום עבודות מים ודלוחין, ביוב וכלים לבנים ב- 250יחידות צמודי הקרקע, וכן בגין 192יחידות ברזים וגמר. הסכום הוא יתרת החשבון המצטבר. בתצהירו בסעיף 11.5.2טוען מר ארבן, מהן העבודות שלא הסתיימו בצמודי הקרקע. אין הוא טוען לאי ביצוע שתי העבודות הראשונות שבחשבון (מים ודלוחין, ביוב). משמע בענין זה אין סתירה בין תצהירו לחשבון .12 אשר לברזים טוענות הנתבעות, כי ברזים בשווי של 316, 12ש"ח לא הורכבו. התובעת בחשבון תובעת בגין ברזים ב- 192יחידות ועל כן גירסתה זו עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעות. עד כאן אין כל סתירה בין חשבון 12לגירסת הנתבעות. אשר לכלים הלבנים, הנתבעות טוענות בתצהירו של ארבן, כי ב- 65יחידות לא הורכבו כלים לבנים, התובעת בחשבון טוענת כי כל הכלים הורכבו. חשבון מס' 10מיום 8.10.92, הדן באותן עבודות, אושר לתשלום בכפוף לתיקוני ההתייקרויות. בחשבון זה בסעיף 3כבר כלולים "כלים לבנים (אמבטיות)" בסכום כולל של 350, 91ש"ח ב- 250יחידות כמו בחשבון .12סעיף זה לא תוקן ע"י הנתבעות בחשבון 10, על כן הן מנועות מלהתכחש לביצוע עבודות אלה ע"י התובעת. אשר על כן אני קובעת כי הנתבעות חייבות לשלם לתובעת את חשבון מס' 12ע"ס 845, 12ש"ח. .10חשבון עבודות נוספות - ת/ 1ט"ו א. החשבון הוא ע"ס 975, 183ש"ח מיום .8.12.92חשבון זה עניינו בתוספות שונות - בסעיפים 1- 4ו- 22שבו (סה"כ 339, 41ש"ח). סעיפים 5- 10- ו-13-21 עניינם פרטי עבודות במקלטים ובחנויות. (סה"כ 766, 129ש"ח). סעיפים 11, 12הם תוספות אחרות. (סה"כ 870, 12ש"ח). ב. לענין התוספות השונות טען מנהל הנתבעות, כי לא בוצע ביוב מעבר לקו המגרש (פר' עמ' 45ש' 13). מנהל הנתבעות טען עוד שאין קשר בין ביצוע קו מים שני צול מעבר לקו מגרש, לבין קבלת טופס 4(פר' עמ' 42ש' 21-25). לא מצאתי שיש להעדיף את טענת מנהל התובעת על פני זו של מנהל הנתבעות לעניין ביצוע הביוב מעבר לקו המגרש. התובעת לא הביאה תעודת עובד ציבור או ראיה אחרת, המעידה על כך שקבלת טופס 4מעידה ממילא על ביצוע צינור שני צול מעבר לקו מגרש, על כן אני דוחה את תביעת התובעת לגבי חלק זה של החשבון. ג. סעיפים 11, 12בחשבון לא מצאתי טענה כלשהי של מנהל הנתבעות, מנהל התובעת לא נחקר עליהם על כן גירסתו בעניינם לא נסתרה ואני מחייבת הנתבעות בתשלום. ד. אשר לחנויות, המשרדים והמקלטים - מנהל הנתבעות טען, כי בבניה הרוויה יש 21מקלטים במיבנים. לטענתו, תמורת העבודות שבוצעו בהם כלולה במחיר הפאושלי (פר' עמ' 44ש' 2) הקבוע בהסכם הראשון. לעניין חמשת המקלטים בבניה צמודת הקרקע טען מנהל הנתבעות, כי שילם עבורם בנפרד (שם שו' 4) סך של 000, 15ש"ח (פר' עמ' 44ש' 9), וזאת - למרות שבתצהירו טען שהם כלולים במחיר של יחידות הדיור. לטענתו הסכים עם התובעת לשלם לה עבור מקלטים אלה לפי המחיר היחסי של כל נקודה (ר' תצהיר ארבן סעיפים 3.5.2וסעיף 3.5.4). אשר לחנויות והמשרדים, טען מנהל הנתבעות "חנויות ומשרדים זה יחידות נפרדות זה תוספות ועליהם הייתי אמור לשלם בנפרד, וזה בחשבון של ה- 15אלף שקל" (פר' עמ' 46ש' 7-8). מנהל הנתבעות העיד, כי עבודות האינסטלציה ב- 12היחידות המסחריות שבשלשת הבניינים (משרדים וחנויות) ובחמישה המקלטים בפרוייקט צמודי הקרקע הוערכו על ידו ב-000, 15ש"ח (פר' עמ' 46ש' 9- 11ור' תצהירו סעיף 3.6.3). מנהל התובעת העיד, כי פרטים 5, 6בחשבון אכן מתייחסים לצמודי הקרקע, ומנהל הנתבעת הסכים (ר' פר' עמ' 45ש' 11, בטעות צויין 4ו- 5צ"ל 5, 6- שלי מ.נ). שתיים אם כן הן השאלות הצריכות הכרעה בענייננו. האם המקלטים בפרויקט הבניה הרוויה כלולים בתמורה הפאושלית המוסכמת, ומהו התשלום שעל הנתבעת לשלם בגין העבודות במשרדים ובחנויות, ובמקלטים שבבניה צמודת הקרקע - 000, 15ש"ח או סכום אחר. לפני שאדון בשאלות הנ"ל, אציין, כי אני מקבלת את עדות מנהל הנתבעות בענין מספרן של היחידות המסחריות סה"כ 12במספר (ולא 44כפי שטען מנהל התובעת, בטעות בעמ' 14ש' 2לפרוטוקול). הדבר אף עולה מחשבון התובעת ת/ 1טו' סעיפים 13, 14הדנים ב- 6חנויות וב- 6משרדים. כמו כן אני מקבלת את עדות מנהל הנתבעות, כי בבניה הרוויה היו 21מקלטים, ולא "כ-22" כפי שהעיד מנהל התובעת (שם בעמ' 14). ה. המקלטים בבניה הרוויה סעיפים 9, 10מתייחסים למקלטי הבניה הרוויה, סה"כ 504, 27ש"ח בגין 13 יחידות. לא נטען, כי עבודה זו לא בוצעה. השאלה היא אם עלותה כלולה במחיר הפאושלי שנקבע בהסכם הראשון. לענין המקלטים בבניה הרוויה טען מנהל התובעת בתצהירו, כי התבקש לבצעם כעבודה נוספת (תצהיר מנהל התובעת סעיף 12(ב)), וכי מגיע לו בגינם התשלום הנקוב בת/ 1טו'. הנתבעות טענו, כי שני ההסכמים קובעים מחיר פאושלי. בשני ההסכמים המקלטים הם חלק בלתי נפרד מכל אחד מן הפרוייקטים. השלמת המקלטים היא תנאי לקבלת טופס 4ועל כן אין הגיון שהנתבעות סיכמו עם התובעת תנאי עיסקה שאינם כוללים את המקלטים. עוד טענו הנתבעות, כי עלות מיקלוט הבניה בבניה צמודת הקרקע נמוכה בהרבה מעלותם בבניה הרוויה, שכן מדובר ב- 5מקלטים לעומת .21 אין חולק, כי גם מנהל הנתבעות הודה שהוא חייב בתשלום בגין המקלטים הציבוריים של פרוייקט צמודי הקרקע. אינני מאמינה למנהל הנתבעות, כי הסכים לשלם את התשלום בגין מקלטים אלה לפנים משורת הדין, ולמרות שההסכם הוא פאושלי. אני מאמינה למנהל התובעת, כפי שיובהר בהמשך, כי סוכם על תשלום למקלטים אלה על פי ההצעה שהכינה התובעת לצורך הגשה למשרד השיכון. אם כך - אם בצמודי הקרקע, שעלות בניית המקלטים נמוכה באופן יחסי לכל יחידה כפי שטען מנהל הנתבעות, לא כללו הצדדים את המקלטים במחירי היחידה, מדוע יש מקום לפרש את אומד דעתם בשונה לגבי מחירי המקלטים בבניה הרוויה, מה עוד שעלותם גבוהה בהרבה. אני סבורה כי פרשנות זו, שהמקלטים אינם כלולים בתמורה הפאושלית המוסכמת, אף עולה מלשונו של ההסכם הראשון. סעיף 1להסכם הראשון בשורה האחרונה קובע: "התמורה הינה 700, 4ש"ח ליחידת דיור - פאושלי" (הדגשות שלי - מ.נ.). משמע - המחיר הוא ליחידת דיור ולא ליחידה מסוג אחר. חיזוק למסקנתי זו אני מוצאת בהודאת מנהל הנתבעות, כי הנתבעות אכן צריכות לשלם עבור היחידות המסחריות. אם המחיר הפאושלי כולל מקלטים, מדוע הוא אינו כולל חנויות ומשרדים שהם גם כן חלק מן הבנין? אין זאת אלא שהצדדים הסכימו על תשלום בגין יחידות הדיור - בלבד. הנתבעות לא הביאו תחשיב נגדי לזה שבסעיפים 9, 10לת/ 1ט"ו. המחיר למקלט חושב ע"י התובעת בסכום של פחות מ-% 50ממקלט ציבורי, שזהו מחיר שהוסכם על הנתבעות כפי שיבואר להלן. על כן אני מחייבת את הנתבעות בתשלום הנקוב בחשבון בגין המקלטים בבניה הרוויה. ו. המקלטים הציבוריים בצמודי הקרקע (ס' 5, 6לחשבון) מנהל התובעת טען בסעיף 11לתצהירו כי "בסופו של דבר סיכמנו בע"פ בינינו כי הצעות מחיר שנתתי למר ארבן בקשר למקלטים אחרים (פרוייקט שלא יצא לפועל) יהיו המחירים שאקבל בגין המקלטים הנ"ל. רצ"ב הצעת המחיר המקורית המסומנת ד'..." על פי ההצעה הנ"ל סה"כ תשלום למקלט - 220, 7ש"ח. מנהל הנתבעות אישר בחקירתו כי היה מכרז בו השתתף בקשר למשרד השיכון וכי התובעת מילאה עבורו הצעת מחיר להשתתפות במכרז (פר' עמ' 45ש' 7-8). לאחר שאישר מנהל הנתבעות, כי ההצעה למשרד השיכון ע"ס 220, 7ש"ח למקלט ציבורי אחד הוגשה על דעתו, אני מאמינה למנהל התובעת, כי הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעות ישלמו לתובעת בגין המקלטים הציבוריים לפי מחיר זה. יותר מכך. לאור נתון זה טענת מנהל הנתבעות, כי בגין חמישה מקלטים ו- 12יחידות מסחריות עליו לשלם סך של 000, 15ש"ח בלבד אינה עולה על הדעת. על כן בגין סעיפים 5, 6לת/ 1טו' על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 100, 36ש"ח ( 5x220,7). ז. החנויות והמשרדים .1בתצהירו ציין מנהל התובעת כי הנתבעות ביקשו ממנו לבצע חנויות ומשרדים (ר' סעיף 12א.). בניגוד לטענתו לגבי המקלטים, שבעניינם סוכם על מחיר לפי נספח ד' לתצהיר (הצעה שהגישה התובעת לנתבעת לצורך הגשה למשהב"ש), לא טען מנהל התובעת לסיכום כלשהו. מנהל הנתבעות טען, כי הסכום המגיע הוא 000, 15ש"ח כולל חמשת המקלטים. מהאמור ברור, כי הצדדים לא סיכמו סיכום כלשהו באשר למחיר שישולם לתובעת בגין ביצוע העבודות ביחידות המסחריות, לא ברור על סמך מה ננקבו הסכומים שנקבה התובעת בסעיפים 13- 20של ת/ 1טו', ועל כן אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת בגין יחידות אלה (לא כולל המקלטים) סך של 000, 15ש"ח. מנהל הנתבעות טען שסכום זה נלקח על ידו בחשבון בהתחשבנות, אך מכיוון שלא הצליח להראות היכן, (ר' עמ' 44לפר' ש' 6-7) חייבות הנתבעות בתשלום. .11חשבונות תוספות ושינויים (סעיף 6לת/4). מדובר בשלושה חשבונות של "חריגים" בסכום כולל של 535, 46ש"ח לפי מוצגים ת/ 1יא' 1- יא' .3 התובעת טוענת שמדובר בשינויים שבוצעו בתוך הדירות השונות במבנים. לגבי החשבון ת/ 1יא' 1- טענה הנתבעת כי אושר לתשלום סך של 300, 11ש"ח (סעיף 8.1.3.1לתצהיר ארבן), אין הסבר כלשהו של הנתבעות מדוע לא מגיע היתרה הנתבעת בסך 800, 2ש"ח. לגבי ת/ 1יא' 3חשבון על סך 560, 28ש"ח טוענות הנתבעות "אושרו לתשלום 290, 3ש"ח בגין עבודות שדרשנו בכתב" (ר' סעיף 8.1.3.2לתצהיר ארבן). גם בענין זה לא ניתן כל הסבר מדוע היתרה לא מגיעה. לגבי חשבון ת/ 1יא' 2ע"ס 175, 15ש"ח לא טענו הנתבעות טענה כלשהי בתצהיר מטעמן. גם בסיכומי הנתבעות (סעיף 34שורה אחרונה) לא הצליחו הנתבעות אלא לטעון "חשבונות חריגים 1ו- 3אושרו באופן חלקי". לאור האמור לעיל, אני סבורה, כי תביעת התובעת בענין תשלום "החריגים", לא נסתרה ועל כן חייבות הנתבעות לשלם לה את סכומי החשבונות כפי שננקבו על ידה. .12התיקרויות לחשבונות שוטפים (ת/ 4סעיף 8). התובעת תובעת סך של 663, 54ש"ח בגין התייקרויות שלא שולמו לה, לפי הפירוט בת/ 1יד'. בסעיף 7לתצהירו השיב מנהל הנתבעות לתביעת ההתייקרויות. מנהל הנתבעות בתצהירו משיב לענין חשבונות מס' 3, 8, ו- .14לענין חשבונות 4, 5, 7, 9, 10, 12ו- 16שבת/ 1יד' לא השיב מנהל הנתבעות כלל. יש לציין שת/ 1יד' כלל אינו מתייחס לחשבונות 3ו- 8ועל כן ניתן לסכם, כי החשבון הנגדי היחיד לו טוען מנהל הנתבעות הוא בגין חשבון .14אזכיר גם כי מנהל הנתבעות אישר בעדותו "אין לי חשבון התייקרויות שלי" (פר' עמ' 47ש' 17) משלא הובאה גירסה סותרת לגבי כל החשבונות שבת/ 1יד' למעט חשבון 14, חייבות הנתבעות בתשלום ההתייקרויות הנוגעות לחשבונות שפרטתי, לעיל בסך כולל של 039, 49ש"ח. המחלוקת הנוגעת לחשבון 14היא בסך 624, 5ש"ח. סכום זה מורכב מ- 4סכומים לפי הפירוט בת/ 1יד': 943ש"ח, 232ש"ח, 017, 2ש"ח ו- 432, 2ש"ח. הסכום של 232ש"ח, לא תוקן על גבי חשבון 14(ר' נ/ 1יא') על כן גם אליבא הנתבעות עליהן לשלם סכום זה. שאר הסכומים הנתבעים נובעים מתיקונים שביצעו הנתבעות על גבי החשבון נ/ 1יא'. לגבי הפרש זה לא הובאו בפני ראיות מצד כלשהו, ועל כן אני קובעת שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה לפי המידה הדרושה במשפט האזרחי, בענין זה. על כן בגין התייקרויות על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 271, 49ש"ח. .13התייקרויות לסעיפים 5, 6של ת' 4 לגבי התייקרויות אלה לא הוגש חשבון. מתצהיר התובעת וגם מסיכומיה לא ברור ממה נובעים סכומים אלה, ובגין איזו תקופה. על כן אני סבורה, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בענין זה, לפי מידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. לאור כל האמור עד כאן סה"כ תשלום קרן שמגיע לתובעת הוא בסך 020, 332ש"ח, בניכוי 000, 100ש"ח כמפורט בסעיף 7לת/4, סה"כ 020, 232ש"ח. .14התביעה שכנגד א. הנתבעות הגישו תביעה שכנגד, כנגד התובעת. לטענתן הפסיקה התובעת את העבודות בתחילת חודש דצמבר 1992ולא סיימה את העבודות כמתבקש מן ההסכמים שבין הצדדים. התובעת הפסיקה עבודתה באתר ללא הודעה מוקדמת. ביום 20.12.92נימקה התובעת את הפסקת העבודה באי תשלום החוב. נטישת האתר על ידי התובעת גרמת לנתבעת הוצאות בגין סיום העבודות הכל כמפורט בסעיף 11לתצהירו של מר ארבן, ותשלומי יתר, ובסה"כ 948, 350ש"ח. ב. שתיים הן השאלות הצריכות הכרעה בענין זה, האם הפסיקה התובעת את העבודות באתר ובכך הפרה ההסכמים עם הנתבעות, או שמא הפסיקה התובעת את העבודות עקב כך שהנתבעות לא שילמו לה את המגיע לה, ועל כן הפרו הנתבעות את ההסכם וכל ההוצאות שנגרמו להן נגרמו בעטיה של התנהגותן הן. אם התשובה לשאלה זו תהיה שהתובעת הפרה ההסכם יהיה צורך לדון בפרטי ההוצאות והנזקים הנטענים ע"י הנתבעות ולקבוע הסכום המגיע לנתבעות בגינם. ג. גירסת התובעת כפי שמסר מנהלה בתצהירו: "אנו נאלצנו להפסיק את המזער שנותר לבצע לאחר שכחודשיים ימים ויותר אנו מעסיקים למעלה מ- 10עובדים בפרוייקט של הנתבעת, רוכש חומרי אינסטלציה בעבור הנתבעות ואף גורר עמי חובות בגין התייקרויות ועבודות נוספות וחריגות של חדשים רבים קודם לכן בשיעור כולל של מאות אלפי שקלים. פניתי למר ארבן פעמים רבות במשך תקופה זו בדרישה לשלם לי את המגיע לי... לאור כל זאת ועל מנת להקטין במעט את הנזק שנגרם לי נאלצתי בלית ברירה בחודש דצמבר 92לצאת מן האתר". אין מחלוקת כי התובעת שלחה לנתבעת מכתב ביום 20.12.92, על הפסקת העבודות עקב החוב (ר' נ/ 1ז'). ד. בתצהיר מנהל הנתבעות נטען לגבי הפסקת העבודה על ידי התובעת כי "בתחילת דצמבר 1992הפסיקה נועם את ביצוע כל עבודות האינסטלציה שהיה עליה לבצע ולסיים על פי ההסכמים, והשאירה את העבודה בלתי גמורה לחלוטין" (ר' סעיף 4.1). מר ארבן טען בתצהירו כי למיטב ידיעתו ההאטה בעבודה והפסקתה לבסוף נעשתה לאחר שמנהל התובעת חלה, ולא תיפקד בשטח. לענין זה כל שהעיד מנהל התובעת לאור חקירתו הנגדית הוא: "נכון שמר משה משולם היה מנהל עבודה אצלי. אני בתקופה הזו שהבאתי את משה משולם הייתי מועמד להשתלת לב ולא הייתי מסוגל לדבר וגם לא מסוגל לנסוע לכן שלחתי אותו. אני חליתי ב- 25.1.93אז קבלתי התקף לב" (פר' עמ' 24ש' 5-9). ה. מנהל הנתבעות בחקירתו אישר כי היה לו ויכוח טלפוני עם מנהל התובעת "על כסף ועל עבודות" (פר' עמ' 32ש' 21). לשאלת ב"כ התובעת, מדוע לא טען כלפי גבסי בשיחות הטלפון ת/ 1יז' 1ות/ 1יז' 2כי הוא לא עובד בשטח השיב "אתה מצפה שאני אגיד בשיחת טלפון לגבסי שאתה לא באת כי קיבלת התקף לב? אני לא היתי בענין של לפגוע" (פר' עמ' 33ש' 19). עוד טען מנהל הנתבעות בחקירתו, כי במחצית השניה של 92הפסיק מנהל התובעת לבוא לאתר, ואז היתה בעיה בעבודה (פר' עמ' 33ש' 23-28). לטענתו "המשבר התחיל מאז שאלי גבסי לא הופיע בשטח והלך והידרדר והידרדר". (פר' עמ' 34ש' 3) מנהל הנתבעות העיד כי לא הפסיק את עבודת התובעת כי בחר ברע במיעוטו (פר' עמ' 34ש' 9). ו. אינני מקבלת את גירסת הנתבעות כי העבודה הופסקה עקב מחלת מנהל התובעת. בכתב התביעה שכנגד נטען כי התובעת הפסיקה העבודה ללא הודעה מוקדמת למרות שידעה שהדבר יגרום נזק לנתבעות (ר' סעיף 5). לא נטענה ולו ברמז טענה כלשהי באשר לסיבת הפסקת העבודה דהיינו - מצבו הבריאותי של מנהל התובעת, למרות שהדבר מתבקש. מנהל הנתבעות העיד כי המשבר החל מאמצע שנת 92והידרדר. ב"כ הנתבעות בחקירת מנהל התובעת הציג לו את החשבוניות ת/ 4מחדשים אוגוסט 92ועד נובמבר 92, המעידות על תשלומים של כ-000, 800ש"ח שבוצעו לתובעת במהלך חדשים אלה. היעלה על הדעת שהנתבעות ישלמו סכומים בהיקף כזה - כמעט מחצית מסך כל היקף העבודות הנטען ע"י הנתבעות - כאשר העבודה מתנהלת בעצלתיים ונמצאת בהידרדרות - אינני מאמינה. תמלילי השיחות ת/ 1ז' 1ות/ 1ז' 2שנערכו בין מנהלי הצדדים בסמוך לעזיבת התובעת את האתר תומכים דווקא בגירסת התובעת באשר לסיבת העזיבה. הדיון כולו נסב סביב חב הנתבעות לו טענה התובעת. מנהל הנתבעות נותן למנהל התובעת הזדמנות לחזור, ולא מדובר כלל על מצב בריאותי בעייתי של מנהל התובעת, או על בעיה של האטה בעבודות וכד'. ז. אני מאמינה לתובעת כי עפ"י תפיסתה הסובייקטיבית הופסקו העבודות בשל חב הנתבעות, אך האם הופסקו העבודות כדין מבחינה אובייקטיבית? תביעת התובעת נסמכת על המסמך ת/ 4מיום .16.12.92 על פי ת/ 4היא תובעת את חשבונות מס' 7ו- 16מיום 7.12.92, את חשבון הגר מ12/92, את חשבון מס' 12מיום 7.12.92, חשבונות עבודות נוספות מיום 8.12.92, חשבונות תוספות ושינויים שעיקרן מ- 8.12.92וחלקן בסך כ-000, 17ש"ח מתחילת שנת 1992, והתייקרויות מהחשבונות השוטפים. ע"ח עבודות אלה שולם לתובעת סך של 000, 100ש"ח. אין מחלוקת, כי תנאי התשלום של הצדדים היו לפחות שוטף פלוס שלושים. על כן צודקות הנתבעות בטענתן כי ב- 20בדצמבר 92עת הופסקה עבודת התובעת עדיין לא התגבש חב לתובעת מאת הנתבעות, העולה על הסכום ששולם על חשבון, ועל כן לא הפרו הנתבעות את ההסכם עם התובעת בשלב בו החליטה התובעת לעזוב את האתר. לאור מסקנתי זו אדון להלן בסכומים אותם רשאיות הנתבעות לקזז מחובן לתובעת עקב הפרת ההסכם על ידה. ח. שיעור העבודות לקיזוז הנתבעות הגישו את תצהירו של משה בניזרי, מנהל הביצוע של הנתבעות בתקופה הרלבנטית. לטענתו, כשעזבה התובעת את האתר הופקדה השלמת העבודה בידיו. בסעיף 2לתצהירו, על כל סעיפי המשנה שבו, הוא מתאר את כל העבודות שנותרו לביצוע. בחקירתו הנגדית נשאל לפי מה ריכז את פירוט העבודות כפי שתואר בתצהירו. תשובתו היתה: "אני לא רכזתי את האמור בתצהירי מרישומים אלא זיכרון. ואני יכול לחזור על זה בעל פה". (פר' עמ' 28ש' 27) אינני מאמינה לעד כי זכר בעל פה יותר מארבעים פרטי עבודות שבוצעו לאחר עזיבת התובעת, לפרטי פרטיהן כפי שמובא בתצהירו, וזאת בסוף שנת 1992, דהיינו יותר מחמש שנים קודם למסירת התצהיר על ידו. בנסיבות אלה לא ראיתי מקום לקבל תצהירו של בניזרי באשר לפרטי העבודות שנותרו לביצוע. מנהל הנתבעות אישר בחקירתו, כי בניזרי לא הגיש לו רשימות וכי "מה שאמור בתצהיר של בניזרי מבוסס על רישומים שבניזרי עשה לעצמו. אני יודע את זה מפני שאני שלחתי אותו ואני הלכתי יחד איתו כאשר נועם הפסיקה לעבוד באתר, הלכנו ועשינו רשימה ולפי הרשימה הזו הכנו את כל הפריטים" (פר' עמ' 32שו' 17-18). רשימה כאמור לא הוגשה. להוכחת טענותיהן הגישו הנתבעות את החשבוניות נ/ 1כג'. להלן אבחן את פרטי הוצאות הנתבעות, שנדרשו לטענת מנהל הנתבעות, ושאת שוויין יש לקזז מהתשלום לתובעת. י. בפירוט בסעיף 11לתצהירו מפרט מנהל הנתבעות את עבודות ההשלמה שנדרשו בבניה הרוויה: .1לטענת - לא הורכבו כלים סניטריים ב- 30יחידות. מחשבון 15(נ/ 1יב') שאושר על ידי מנהל הנתבעות עולה, כי לגירסתו לא בוצעה התקנת כלים סניטריים (בנובמבר תחילת 1992) רק ב- 23יחידות. על כן הטענה בתצהירו אינה מהימנה עלי. .2עוד טוען מנהל הנתבעות כי ב- 50יחידות לא הופעלה מערכת הביוב. לא מצאתי בחשבונות התובעת חיוב כלשהו בגין 63היחידות שבהן בוצעה כביכול הפעלת מערכת הביוב, ועל כן אינני מכירה כלל בפריט עבודה נפרד כזה. .3אשר לפילוס המכסאות הודה מנהל הנתבעות, כי מכסאות ביוב שלא פולסו ימנעו קבלת טופס .4מנהל הנתבעות אישר בעדותו כי בגין הבניה הרוויה קיבל טופס 4נ/ 1כד' 7, ב- 4בינואר 93(פר' עמ' 48ש' 5, 6). משמע, בתאריך זה כבר היו מכסאות הביוב מפולסים. הנספחים שצורפו להוכחת הוצאות הנתבעות להשלמת עבודות התובעת נ/ 1כג' אינם כוללים כלל פריט של פילוס המיכסאות. מכיוון שהתובעת עזבה את האתר באמצע דצמבר 92, או בסמוך, ולאור הודאת מנהל הנתבעות כי ת/ 1כד' 7הוא טופס 4בגין הבניה הרוויה, הרי שאני קובעת, כי פילוס המכסאות, אם בכלל נדרש כזה, בוצע ע"י התובעת. יא. מנהל הנתבעות טוען בסעיף 11.5.2לתצהירו מהן עבודות ההשלמה שנדרשו שלא בוצעו בבתים צמודי הקרקע: .1קווי מים ראשיים - לטענתו עבור קווי מים ראשיים שילמו הנתבעות לשוורצמן 500, 112ש"ח. החשבוניות של שוורצמן אינן מהימנות עלי. עפ"י חשבונית 0031- נ/ 1כג', חייב כביכול שוורצמן את הנתבעות בגין "חיבור בית ביוב" בגין 93יחידות. בחשבון 5(נ/5) שאושר ע"י הנתבעות לתשלום אישרו הנתבעות כבר בתחילת אוקטובר 92תשלום לתובעת בגין חיבור כנ"ל של 93יחידות. מנהל הנתבעת אישר כי מדובר באותן עבודות (פר' עמ' 43ש' 16), וטען כי יתכן שלתובעת אושרו העבודות בטעות, כן טען "בחשבון 5כתבתי שזה לא בוצע" (שם ש' 16). לא מצאתי כיתוב כזה. לאור האמור עד כאן התרשמתי כי שוורצמן הוציא לנתבעות חשבוניות שאינן אמת, עפ"י דרישתה, ועל כן גם החשבונית ע"ס 500, 112ש"ח אינה מהימנה עלי. זאת ועוד. החשבונית ע"ס 500,112, והחשבונית שלידה שתיהן מיום 29.1.93, אין להן מיספור כלל, (בניגוד לחשבונית 0031של שוורצמן), ועל כן אני מטילה ספק רב באמיתות החשבונית, וגם מסיבה זו, חשבונית זו אינה מהימנה עלי כלל. שוורצמן, למותר לציין, לא הובא להעיד על העבודות שביצע. הכלל הוא כידוע כי "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה נגדית" (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה פ"ד מה (4) 651,658). על כן "אי הזמנה להעיד (של עדים רלבנטיים - א.ג.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גירסת המשיבה" (ר' ע"א 240/77 כרמל נ. פרפורי פ"ד לד (1) 301, 305). .2הנתבעות טענו כי יש לקזז סך 750, 22ש"ח בגין הרכבת כלים סניטריים ב- 65יחד' בצמודי הקרקע. כראייה - צורפה הצעת מחיר של גאוי יהודה. בהצעה זו לא מצויין המחיר ליחידה, אין כל ראייה שעבודות אלה אכן בוצעו ועל כן טענת הנתבעות בפריט זה לא הוכחה והיא נדחית. .3פילוס בריכות ביוב ב- 500יחד' בסך 000, 50ש"ח, לא הוכח בראייה כלשהי והטענה נדחית. כאמור, עדותו של בניזרי אינה מהימנה עלי. .4הפריט של הפעלת מערכת הביוב בסך 500, 12ש"ח, נדחה מהטעם המפורט לגבי הבניה הרוויה. .5לעניין ברזים בסך של 316, 12ש"ח - הנתבעות לא הביאו ראייה באשר למספר יחידות הדיור בהן חסרו ברזים. הנתבע אישר כי 58יחד' לא בוצעו בהם ברזים, ולא חוייבו. בנסיבות אלה, לא הוכח כי יש סתירה בין טענות הצדדים, ומשלא הוכיחה הנתבעת כי מדובר ביותר מ- 58יחד' - טענתה בפריט זה נדחית. יב. הנתבעות ביקשו לקזז לגבי שני ההסכמים, את שווי האחריות לתקופת הבדק. גובה הסכום הנטען על ידן - לא נסתר. התובעת מודה כי מרבית העבודות עפ"י ההסכמים בוצעו על ידה, על כן אין ספק שמרבית האחריות חלה עליה. בנסיבות סיום יחסי הצדדים לא היה מקום לצפות מן הנתבעות שיפנו לתובעת להשלים את עבודות שנת האחריות, ועל כן אני מאשרת את פריטי האחריות כפי שנתבעו ע"י הנתבעות, בסך כולל של 950, 52ש"ח. יג. הוצאות ניהול ופיקוח בסך 000, 60ש"ח - לא הובאה בפני ראייה כלשהי לתשלום סכום זה, או לקיומה של ההוצאה. יותר מכך. אילו ביצעה התובעת את העבודות היו הנתבעות נושאות באותן הוצאות ניהול ופיקוח בגין התובעת. על כן לא מצאתי מקום לפסוק לנתבעות הסכום הנתבע. .15בשולי פסק הדין בהמשך לכל האמור לעיל אבקש לציין עוד זאת. א. טענת הנתבעות, שעברה כחוט השני בכל טענותיהן, כאילו שילמו הנתבעות לתובעת סכומים מעבר למגיע לה, ומבלי שבוצעו עבודות בפועל על ידה, אינה מהימנה עלי. תנאי התשלום שנטענו ע"י הצדדים היו שוטף פלוס 30, ושוטף פלוס .45התרשמתי ממנהל הנתבעת כי הינו מחושב מאוד ומקפיד מאוד, ואינני מאמינה לו כי הנתבעות שילמו לתובעת סכומים מבלי שזו ביצעה את העבודות. ב. בכתב ההגנה טענה נתבעת 2כי אינה חבה בחובות נתבעת .1טענה זו נזנחה ע"י הנתבעות גם בתצהיר העדות הראשית מטעמן, וגם בסיכומיהן ועל כן לא התייחסתי לטענה זו. .16סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 070, 179ש"ח, (950, 52ש"ח 020, 232ש"ח) וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.1.93ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעות ישאו גם בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 000, 30ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק.חובאינסטלציה