לידה בבית חולים ללא פגיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לידה במקום ללא מחלקת פגים / לידה בבית חולים ללא פגיה: א. רקע .1התיק החל להתברר בפני כב' סגן הנשיא י. בזק. כל הנתבעים, וכן חלק מהמומחים - כולל עדותו של המומחה היחיד מטעם התובעים, פרופ' משה ברנט - העידו בפני כב' השופט בזק. ביום 30.10.95החל התיק להתברר בפני להשלמת שמיעת עדויות המומחים מטעם הנתבעים. ביום 17.7.96הסתיימה שמיעת העדים, והתיק נקבע לסיכומים. סיכומי התובעים הוגשו, לאחר הארכות שחלקן לפנים משורת הדין, ביום 28.7.97, ואילו סיכומי הנתבעים הוגשו ביום .25.12.97 .2זו תביעה בגין רשלנות רפואית. התובעת 1(להלן: התובעת), ילידת .12.10.89שני התובעים האחרים הם הוריה, (להלן: האם והאב או ההורים, לפי הצורך). על פי כתב התביעה, ביום 9.10.89, עת הייתה האם בשבוע ה - 25להריונה, הופיע אצלה דימום וגינלי. היא פנתה לנתבע 1, בית החולים משגב לדך (להלן: משגב לדך), הנמצא קרוב למקום מגוריה. הרופאים במשגב לדך הורו על אשפוזה של האם, חרף העובדה שהם היו מודעים שקיימת אפשרות של לידת פג, כאשר אין פגיה שם. ביום 12.10.89בשעה 30:17, התחילה האם לדמם שוב, ובשעה 00: 19החלו הצירים להופיע כל שתי דקות, והאם הועברה לחדר לידה. לאחר זמן מה (בין השעות 00: 19ו- 05:22, אין רישום שעה מדויקת) נולדה התובעת במשקל של 930גרם באפגר 8, אך הייתה זקוקה לטיפול במחלקת פגים. בשעת הלידה לא היה נוכח הצוות הרפואי המומחה לטיפול בפגים, ולא היה ציוד רפואי מתאים. לאחר הלידה הופיעו קשיי נשימה אשר התבטאו בכחלון ורטרקציות בין הצלעות. היא טופלה באינטובציה (החדרת צינור לדרכי הנשימה) והנשמה באמבו (מכשיר הנשמה ידני). הצוות הרפואי אשר הגיע באיחור למשגב לדך לא הצליח לתת את הטיפול המתאים בהעדר ציוד. היות וכך, הוזמן בשעה 22: 57אמבולנס רגיל של מגן דוד אדום (להלן: מד"א) על מנת להעביר את התובעת לבית החולים שערי צדק, נתבע מספר 7(להלן: שערי צדק). האמבולנס לא היה מצויד בצוות רפואי ולא בציוד מתאים. גם כאשר הגיעה התובעת לשערי צדק לא היה צוות רפואי מתאים אשר ייתן לה את הטיפול החיוני שהיא זקוקה לו. כתוצאה מכל האמור, ועל פי חו"ד של פרופ' ברנט, לקתה התובעת בבריאותה בצורה חמורה כתוצאה מסיבוכים הכרוכים בעצם היותה ילודה בלתי בשלה. לאחר חמשה חודשי אשפוז, היא שוחררה משער צדק, בנכות של %100, כאשר היא פגועה במערכת הנוירולוגית, בתחום הראייה, בנשימה ובתחום ההתפתחות האינטלקטואלית והתפקודית. לכך יש להוסיף, על פי החומר הרפואי, נ/ 9עמ' 17, שכעבור מספר ימים, בין ה 16.10.89ל 17.10.89חלה התדרדרות במצבה הרפואי של התובעת. חו"ד של ד"ר צ. דולפין מתארת את המצב כך: ביום 17.10בוצע בתובעת ניקור מותני ונלקחה ממנה תרבית דם. התברר כי, בין היתר, כפי שיידון בהמשך, היא לקתה בחיידק סרציה אשר גרם, ביחד עם חיידקים שונים אחרים, לזיהום ולפגיעה רב מערכתית. בין היתר, החלה החמרה נשימתית אשר חייבה הפסקת הנשמה ב- cpapוביצוע אינטובציה. .3התובעים טוענים כי המצב אליו הגיעה התובעת הוא תוצאה ישירה של רשלנותם של כל אחד מהנתבעים. עיקר מעשי הרשלנות המיוחסים למשגב לדך ולרופאיו הנתבעים הם: א. משגב לדך והצוות הרפואי הנתבעים, לא היו צריכים להורות על אשפוזה של האם במשגב לדך. מצבה היה מחייב להעבירה לבית חולים שיש בו מחלקת פגים. רופא סביר היה צופה את האפשרות שבמקרה זה תיוולד פג והיה עליהם לנקוט בצעדים מתאימים. ב. הנתבעים לא דאגו לנוכחות צוות רפואי מיומן בטיפול נמרץ בעת הלידה של התובעת אשר יתחיל בטיפול הדרוש מיד עם הלידה. ג. הנתבעים לא נערכו בעוד מועד להעברת התובעת לבית חולים שערי צדק, ולא הזמינו אמבולנס המצויד בציוד ובצוות רפואי מתאים לצורך ההעברה. עיקר הרשלנות המיוחסת לשערי צדק, כפי שהדבר מתגלה בסעיף 9לכתב התביעה ובסיכומים, מתבטאת במעשים - מחדלים אלה: א. שלחו, באיחור רב, לצורך העברת התובעת, אמבולנס שאיננו מצויד בציוד מתאים ולא בצוות רפואי מתאים ומיומן. ב. לא נתן לתובעת טיפול רפואי חיוני ונאות במהירות המתחייבת מהמצב בו הייתה התובעת. ג. גרם בטיפול לא סביר לבעיות הבריאות הקשות של התובעת. ב. העובדות המוסכמות: .4העובדות המוסכמות הן: .1האם הייתה בשבוע ה-26- 25להריונה. .2אין במשגב לדך מחלקת פגים. .3זמן קצר לאחר הלידה, סמוך לחצות של ה- 12.10.89, הועברה התובעת לשערי צדק על פי הסדר מיוחד בין משגב לדך ובין שערי צדק. ההעברה בוצעה על ידי אמבולנס של מד"א. .4על פי ההסדר, מנהל טיפול נמרץ ילודים בשערי צדק, פרופ' אידלמן, שימש מנהל התינוקיה במשגב לדך והרופאים הבכירים ביחידה לטיפול נמרץ ילודים בשערי צדק שימשו כוננים במשגב לדך. .5התובעת הועברה למחלקת טיפול נמרץ בשערי צדק. ג. האם הנתבעים 1עד 6לא היו צריכים לאשפז את האם במשגב לדך אלא להעבירה לשערי צדק. .5להלן השתלשלות העניינים על פי החומר שבפני: האם הגיעה למשגב לדך ביום 9.10.89בשעה 00: 19בגלל דימום. על פי תיקה הרפואי במשגב לדך (נ/8) עמוד 3, היא נבדקה על ידי ד"ר שטרק ואושפזה בהוראתו. ד"ר שטרק בתצהירו (שלא אושר על ידי עו"ד אך נתקבל ללא התנגדות) אומר כי האבחנה בקבלתה הייתה חשש להיפרדות שליה והורה לתת לה תרופות מונעות התכווצויות בעירוי. למחרת היום (10.10.89) נבדקה האם על ידי ד"ר בורשטיין ונמצא כי הדימום ממשיך. באותו היום בשעות הערב הופסק העירוי. ביום 11.10.89ד"ר שטרק שב ובדק את האם ומצא "שכמעט ואין דמם", והורה לתת לה תרופות מונעות התכווצויות. גם ביום הזה בדק ד"ר בורשטיין את האם ולא נרשם ממצא מיוחד. ביום 12.10.89נבדקה האם על ידי ד"ר גאולייב ומצא שהדמם פחת בהרבה, אין התכווצויות ומצב הרחם תקין. באותו יום בשעות הערב נולדה התובעת. התובעים טוענים כי משגב לדך ורופאיו הנתבעים לא היו צריכים לאשפז את האם בגין העובדה שהיה ידוע להם כי המדובר במקרה של לידה מוקדמת. היה עליהם להעבירה לבית חולים אחר, שיש לו את המוכנות הרפואית הדרושה (מחלקת פגים, רופאים מומחים, צוות רפואי מיוחד, תרופות וכד'), ואת הציוד הרפואי המתאים. .6סיכום נקודת המוצא של התובעים הוא כך: היות והיה ברור לרופאים כי מדובר באם אשר עלולה ללדת לידה מוקדמת, היה עליהם להעבירה לשערי צדק מיידית וללא דיחוי. הנתבעים התייחסו לשאלה, להלן סיכום עדויותיהם. ד"ר שטרק, נתבע מספר 2, התייחס לנושא הזה. להלן סיכום עדותו בנקודה זו: .1רוב רובן של הנשים ההרות לא תלדנה בלידה מוקדמת. .2הוא מסכים שהופעת הימטומה בתוספת התכווצויות ודימום מעלה חשש של לידה מוקדמת. .3המצב המתואר לעיל, היווה הנימוק לאשפוזה של האם וזאת על מנת למנוע את הלידה המוקדמת. .4אז, כמו גם היום, לא מקובל להעביר אישה עם חשש ללידה מוקדמת, לשערי צדק. (פרוט' ביהמ"ש, עמ' 38). .5"רוב רובן המכריע [של נשים הרות בסיכון] לא תלדנה בלידה מוקדמת והן ימשיכו את ההריון". במשגב לדך, כמו בעין כרם, "יש מחלקה של הריונות בסיכון גבוה שמלאות בנשים שהיו להן דימומים בזמן ההריון". (עמ' 37). ד"ר רוזנברג, נתבע מספר 5, אומר בתצהירו כי המקרה הספציפי איננו זכור לו, והוא למעשה מסכם את האמור בתיק הרפואי. בסעיפים 5עד 7נאמרו הדברים הבאים: " .5בשעה 00: 19לאישה ירדו ספונטנית מים נקיים ובשלב כלשהו היא הועברה לחדר לידה, איני יודע את השעה המדויקת. בקבלתה בחדר לידה הייתה פתיחה של 5ס"מ אשר לימדה על לידה פעילה, פעימות לב העובר תקינות. אין רישום באם האישה חוברה למוניטור אך סביר להניח שהיולדת חוברה למוניטור. .6התינוקת שירן שוקרון נולדה בשעה 20: 22ללא מצוקה עוברית כאשר בכתה ונשמה באופן ספונטני עם לידתה. בדיקת השליה הראתה הפרדות שליה חלקית שסביר להניח שגרמה ללידה המוקדמת. .7לא היה ניתן למנוע את הפרדות השליה ואת הלידה המוקדמת." מחקירתו הנגדית של ד"ר רוזנברג עולה כי הוא ידע על הפרדות השליה לאחר הלידה (עמ' 40לפרוטוקול). לדבריו, לא כל אישה שיש לה קצת דימום עם הפרדות שליה יולדת מיד. לידה מוקדמת במקרה כזה יכול ותתרחש לאחר שבועיים, "אין מהירות להעביר את האישה" (עמ' 41, שם). האם לא הייתה בסיכון אשר היה מחייב להעבירה לשערי צדק. רופאה אחרת אשר נכחה במשגב לדך בעת הלידה, הייתה ד"ר מרה גולדשטיין. היא אומרת בתצהירה (החל מסעיף 4) כי היא נקראה לחדר לידה בשעה 55: 21לקבל תינוקת אשר נולדה בשבוע ה- .26עשר דקות לאחר שהגיעה לחדר לידה, בלוית אחות, נולדה התובעת בלידה רגילה במשקל של 930גר'. האפגר - המדד לסימנים חיוניים בתינוקשנמצא מיד לאחר הלידה היה 8שהוא אפגר תקין. "מספר דקות לאחר הלידה הופיעו רטרקציות בין הצלעות וכחלון שהתאימו לתמונה ל - r.d.sמחלת ריאות של פגים המלמדת על ריאות לא מפותחות, שהיא מחלה מאוד שכיחה אצל פגים. מיד עם הופעת הרטרקציות ביצעתי אינטובציה, קיבוע הטיוב והנשמה עם אמבו". (סעיף 7לתצהיר). היא גם נתנה טיפול נוסף אשר כלל i.vלמתן גלוקוז ומתן זריקות ויטמין . Kחום התובעת היה 36.2מעלות, רמת הסוכר הייתה תקינה ולא היו חסימות במערכת העיכול. בנוסף לד"ר גולדשטיין, הוזעק גם ד"ר קפלן, נתבע מספר 4, מביתו. ד"ר קפלן היה הניאונטולוג הכונן והוא נתבקש לבוא לשם סיוע, יעוץ והעברת התובעת לפגיה בשערי צדק. במשך כל זמן ההנשמה לא היו לתובעת כל בעיות מיוחדות, צבעה היה טוב, דבר שלימד על הנשמה אפקטיבית. (סעיף 10לתצהיר). העברת התובעת בוצעה על ידי ד"ר קפלן באמבולנס של מד"א כאשר היא נמצאת בתוך אינקובטור המיועד לכך. הקריאה לד"ר קפלן הייתה מחויבת המציאות, והוא אכן הגיע תוך כמה דקות, כי היה ידוע שהתובעת עלולה לפתח מחלה בזמן הסמוך ללידה ויש צורך להעבירה לבית חולים שערי צדק. (עמ' 26לפרוטוקול). ד"ר גולדשטיין דוחה את הטענה שהיא טעתה בכך שלא דאגה שד"ר קפלן יהיה נוכח בחדר הלידה בעת הלידה. מומחיותה וניסיונה בתחום הטיפול ביילודים מספיקים על מנת לטפל בתובעת. בחקירתה הנגדית היא מציינת כי היא מגיעה לחדר הלידה כמה דקות לפני הלידה, על מנת לוודא שכל הציוד הדרוש לטיפול ביילוד יהיה מוכן. העדה נדרשה לשאלה של הצורך בהעברת האם על מנת ללדת בבית חולים שיש בו פגיה. מתשובתה עולה כי אין הכרח לכך. היא נותנת דוגמה של בית החולים הדסה עין כרם והר הצופים. כאשר קורה שפג נולד בהדסה עין כרם, מעבירים אותו להר הצופים, איפה שיש פגיה. (עמ' 25). עדות נוספת שיש לה חשיבות בעניין קא עסקינן, היא עדותו של ד"ר ר. גולדשטיין. עד זה הוא מומחה לביוכימיה ובשנת 1989היה אחראי על המעבדה הכללית במשגב לדך. הוא מאשר בתצהירו כי לא הייתה במשגב לדך מעבדה למיקרוביולוגיה, וכל התרביות של חולים עם חשש למחלות זיהומיות נשלחו לשערי צדק. במהלך עבודתו במשגב לדך בתקופה הרלוונטית, הוא לא נתקל בחולה עם זיהום בחיידק סרציה. לעומת זאת, הוא לא מצא בספרי המעבדה בשערי צדק שבתקופה שבין 12.9.89ו- 17.10.89הייתה תרבית שהתקבלה והצמיחה סרציה זולת זו של התובעת, לכך עוד נשוב. .7שני נושאים בעלי חשיבות במקרה שלפנינו שיש לתת להם משקל: הראשון, עניין הזמנים; השני, עניין מצבה הרפואי של התובעת בהגעתה לשערי צדק. שני עניינים אלה אינם מסייעים לתובעים, כפי שיובהר בהמשך. לעניין הזמנים, נ/ 1- "דווח על חולה/נפגע" של מד"א מציין את הזמנים הבאים: "זמן הקריאה במוקד - 57: 22הגיע למקום - 05:23, העברה יצא - 15:23, העברה הגיע ליעד-23:23". ד"ר קפלן, מומחה לנאונטלוגיה מאז 1981, התייחס בעדותו לעניין הזמנים. הוא מאשר כי הגיע תוך דקות ספורות למשגב לדך והחל בטיפול בתובעת. הוא התלווה לתובעת לשערי צדק כאשר הוא מנשים אותה באמבו. המסקנה המתבקשת מלוח זמנים זה היא שהזמן שעבר בין הזמנת האמבולנס ועד להגעתו לשערי צדק היה 26דקות בסך הכל. לא מדובר בפרק זמן רב אשר יש לו משמעות שלילית על בריאות התובעת. לעניין מצבה הרפואי של התובעת בהגעתה לשערי צדק, קיימים שני מסמכים. הראשון הוא דף דווח יומי של היחידה לטיפול נמרץ (נ/10, דף 90), וכן גיליון מהלך מחלה (נ/9, דף 15). במסמך הראשון נכתב : "קבלה ממשגב לדך שבוע 26משקל 930גר' התקבלה עם צבע טוב חוברה ל- cpapאך הוריד phוהעלה 2coלכן נעשתה אינטובציה במשך הלילה הורדו הערכים על פי אסטרופים שהיו מצוינים. נלקחו תרביות דם ספירה סוגם והצטלבות הוחל במתן אנטיביוטיקה ..... Hct". (כך במקור). במסמך השני מיום 13.10שעה 00:01, יש פירוט רב יותר גבי מצבה הרפואי של התובעת. לפי האמור במסמך ולפי תצהירו של ד"ר קפלן (ראה סעיפים 9ו- 11לתצהיר), אשר ליווה את התובעת לשערי צדק והנשים אותה עד להגעתה, מצבה הרפואי, לאור צבעה, חום (35.5), לחץ דם (44/29), דופק (162), היה סביר, בהתחשב בגילה ההריוני ובמשקלה. התיק הרפואי מעיד שהיו אי אילו בעיות אשר טופלו מיידית ומצבה של התובעת, בסופו של הטיפול הראשוני, השתפר "בצורה ניכרת ותוך 5שעות לא היה צורך בתוספת חמצן והתינוק היה מונשם עם ערכי גזים תקינים בדם" (סעיף 11לתצהיר של ד"ר קפלן). ד"ר דולפין. מומחית לרפואת ילדים ולניאונטולוגיה, התייחסה לטענה של הופעת דימום במוחה של התובעת. היא ציינה בעדותה בבית המשפט כי מכשיר האולטראסאונד מדויק, ברמה של מאה אחוז, כאשר מדובר בדימום בתוך רקמת המוח. (פרוט' עמ' 79). תוצאת בדיקת האולטראסאונד הראשונה, אשר נעשתה ביום 13.10סמוך לאחר שהתובעת הגיעה לשערי צדק, הייתה תקינה (ראה עמ' 72, נ/9). דימום בדרגה שניה הופיע אצל התובעת לאחר כמה ימים של אשפוז. (פרוט', שם). ד"ר דולפין שללה שהתובעת לקתה בדימום או בגורם אחר אשר גורם לפגיעה קשה אצל פגים, "פריונטריקולה, לאקומלציה" (התרככות החומר הלבן) כלומר, שינוי ברקמת המוח סביב החדרים (שם, שם). גם בדיקות האולטראסאונד המאוחרות יותר היו תקינות "ולכן אין פה שום הוכחה שהייתה לא זו ולא זו אצל פגית זו. לא דימום ולא לאקומלציה". (שם, עמ' 80). העדה שללה את האפשרות שהתובעת תדבק בסירציה במשגב לדך או באמבולנס (שם, עמ' 82). היא לא מצאה במקרה דנן שהאם הייתה מזוהמת בחיידק הזה בעקבות ירידת מים מוקדמת. היא מצאה את החיידק "כגורם לזיהום שנרכש ביום החמישי לחיים". (שם, שם). העדה התייחסה גם לאפשרות שהתובעת נדבקה בחיידק הסרציה כאשר הועברה באמבולנס לשערי צדק. היא העידה: "אני לא מכירה מאמר המתאר חיידקים באמבולנס" (שם, עמ' 85). דעה זו מקבלת אישור בחוות דעתה של ד"ר רהב. היא ממשיכה ואומרת, בתגובה לטענה שהתובעת הועברה לשערי צדק באמבולנס רגיל וללא ציוד טיפול נמרץ, שהמקובל הוא שמעבירים פגים למחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים בילנסון בלי הצוות והאמבולנס של נט"ן: "אם אתה מצוייד בחמצן ואינקובטור ואדם שנוסע עם התינוק יודע מה לעשות אני לא חושבת שלאמבולנס של נט"ן יש תכונות מיוחדות שאין לאמבולנס רגיל". (שם, שם). העדה קובעת, בצורה חד משמעית, כי בטיפול שקיבלה התובעת במשגב לדך "לא היה פגם". את תשובתה זו היא מבססת, בין היתר, על הנתונים הרפואיים שלה בהגעתה לשערי צדק. (שם, עמ' 89). ב"כ התובעים מתייחס לרישומים רפואיים לא תקינים בתיק התובעת במשגב לדך. ד"ר דולפין מאשרת כי אכן אין רישום של דף מעבדה, ו"אין מאזן על חומצי בסיסי, אין אינפורמציה אולי על ירידת דם ואין אינפורמציה על סוכר בדם. אלו הדברים הראשונים שעושים". (שם, עמ' 90). מצד שני, ולדעתי בצדק, היא לא מייחסת חשיבות בעלת ערך לעובדה זו. הסברה הוא שהעובדה שהתובעת הגיעה לשערי צדק במצב רפואי טוב, ושוב בהתחשב בגילה ההריוני, מאיינת את חשיבות הרישום או העדרו. יש לזכור כי העדרם של רישומים רפואיים אכן מהווה מחדל רשלני, אבל " ... מחדל זה של הרופא או המוסד הרפואי פועל לחובתם בהתדיינות משפטית בין החולה לבינם, בכל אותם מקרים שקיומו של רישום נאות היה בו להבהיר את העובדות שבמחלוקת". ע"א 6330/96 אורנה בנגר ואח' נ. בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה ואח' (לא פורסם). .8מהאמור לעיל ומיתר העדויות, כפי שיובאו להלן, אנו למדים הדברים הבאים: א. התובעת, בגילה ההריוני הקצר, גם לדעתו של פרופ' ברנט, מערכות רבות וחשובות אינן מפותחות, ומערכת החיסון שלה פגומה או לא בשלה. להערכתו, "היא הייתה חולה מאוד". היא סבלה משורה של בעיות רפואיות בגין היותה פג, כגון בעיות נשימה, לחץ דם ועוד. (שם, עמ' 75, ראה פירוט הבעיות הרפואיות בעמ' 72). בסך הכל, גיל של 26שבועות הוא גיל מאוד קריטי. (שם, עמ' 62). פג כזה בוודאי צפוי לזיהומים. (ראה עדות פרופ' וינשטיין, פרוט' מיום 3.7.96, עמ' 81). ב. לא היה עיכוב בהעברת התובעת ממשגב לדך לשערי צדק. נ/1, שהוא מסמך של מד"א, מצביע על נתונים אובייקטיביים הנוגעים לזמנים בהם התבצעה העברת התובעת לשערי צדק. אמינותו של מסמך זה איננה מוטלת בספק. מסמך זה תומך בעדותו של ד"ר קפלן וביתר הראיות הנוגעות לזמנים ואיננו מצביע על כך שהיה כאן איחור רשלני בהזמנת אמבולנס או בהגעתו. ג. אין ראיה שהעברת התובעת באמבולנס גרמה לה להידבק בסרציה. לפי עדותה של ד"ר דולפין, היא לא מכירה מאמר המתאר חיידקים באמבולנס. (שם, עמ' 85, כמו כן ראה עדותו של ד"ר ויץ , פרוט' 17.7.96, עמ' 170, וכן חוות דעתה של ד"ר רהב -נ/ 6ועדותה). יתרה מכך, חיידק הסרציה לא הופיע אצל התובעת מייד עם לידתה או בסמוך לכך, אלא לאחר שעברו מספר ימים, כפי שיובהר בסעיף ו' בהמשך. יצוין גם כי התובעת הועברה באמבולנס באינקובטור מיוחד כדי לשמור על חום גופה ועל בריאותה. ד. התובעת הוגדרה בהגעתה לשערי צדק, כמי שנמצאת במצב רפואי תקין, בהתחשב במצבה כילוד בלתי בשל. התובעת טופלה בצורה העומדת בסטנדרט הרפואי המקובל במקרים אלה. לדעה זו מצטרף גם פרופ' ברנט. דבריו הם כה ברורים וחד משמעיים שטוב שיצוטטו במלואם: "ש. האם הרופא שמעיין ברישום כזה מסקנתו היא שהתינוקת הגיעה במצב טוב או לא. ת. לא מסתבר מהרישום הזה מצב של חרדה או דאגת יתר ש. אתה נזהר מאוד שלא להגיד שהרישום הזה נותן למעיין תמונה טובה ת. אכן הרישום הזה משרה איזושהי רגיעה, או מקרין איזושהי רגיעה." ראה עדותו בעמ' 56לפרוטוקול. ה. לאור תשובותיו אלה של פרופ' ברנט, הרשלנות שהוא מייחס בחוות דעתו למשגב לדך הייתה ונותרה כהשערה, ולעניות דעתי, לא עברה מחסום זה. העובדה שהתובעת הגיעה לשערי צדק במצב רפואי טוב, ונשארה במצב זה לאורך מספר ימים מפחיתה מערכם של "המחדלים" שפרופ' ברנט מצביע עליהם בעדותו ובחוות דעתו עד מאוד. ו. גם אם קיימת אפשרות שמשגב לדך לא נהג בתובעת בדרך הטיפול האופטימלי, דבר שלא הוכח, או שהרישומים בתיקה הרפואי של התובעת אינם מלאים ותקינים, אין בכך כדי להטיל עליו אחריות למה שקרה והתפתח לאחר מכן. לפי עדותו של פרופ' ברנט "אכן ביום השלישי [להגעתה לשערי צדק] התחילה להסתמן תסמונת שמצביעה על כי כבר אז הוחל תהליך של ספסיס". (שם, עמ' 49). העובדה שהתובעת נדבקה בסרציה תקופה לא מבוטלת יחסית לאחר הגעתה לשערי צדק אין בה כדי להשליך על טיב הטיפול שקיבלה במשגב לדך. מעבר הזמן הזה, לכל הפחות, מנתק את הקשר הסיבתי בין הטיפול במשגב לדך ובין הפגיעה והנזק. הוא אומר לפי זמן הדגירה של החיידק, יכול וההתבטאות הקלינית של הזיהום תהיה בגיל של 48- 55שעות. צמיחת החיידק, על פי עדותו, נצפתה בדם שנלקח ביום 17.10(שם, עמ' 48). דא עקא, מאז לידתה ועד לגילוי החיידק עברו לכל הפחות ארבעה ימים, כאשר עוד במועד הגעתה לשערי צדק נלקחה ממנה תרבית ואין כל רישום חיובי. תחילת ההחמרה במצבה של התובעת, והופעת סימני הספסיס ויתר הסימנים הקליניים, על פי הרישום הרפואי (דף 17מנ/9), החל בשעות שבין 16.10 .17.10כלומר, מדובר בזמן העובר בהרבה את ה- 55שעות עליהן מדבר פרופ' ברנט. ז. פרופ' ברנט אומר:" קבלת הזיהום יכלה להיות במשגב לדך, בזמן הנסיעה באמבולנס, בבית חולים שערי צדק באותה מידה. זה שהופיע בגיל 55- 48שעות, ההסתמנות, מעלה בסבירות גבוהה את האפשרות שהזיהום נרכש באירועים שהתרחשו לאחר הלידה, בחדר הלידה במשגב לדך או תהליך ההעברה." (שם, עמ' 49). במלים אחרות, ההסתברות שהתובעת לקתה בזיהום יכולה להיות בכל אחד ואחד מהשלבים אשר עברה התובעת, משעת הלידה ועד להופעת הסימנים הקליניים של הזיהום. מה שנותר הוא להעריך את הסתברות התממשות אחת האפשרויות האלה. הסתברות התרחשותן של אחת ההשערות שמעלה פרופ' ברנט, ככל שהדבר נוגע לאירועים אשר קדמו להעברתה של התובעת לשערי צדק, מתמעטת במידה ניכרת לאור מצבה הרפואי התקין במשך ימים אחדים של התובעת לאחר העברתה ממשגב לדך, ולאור דעות המומחים אשר שללו את ההידבקות במשגב לדך או באמבולנס, כפי שתואר לעיל. ח. גם לפי עדותו של פרופ' ברנט, אין הנחיה ממשרד הבריאות למחלקות הגינקולוגיות בבתי החולים, שאין בהם טיפול נמרץ ילודים, שהן מנועות מלקבל נשים שהגיעו במהלך הריון וקיים חשש שייולד תינוק פג. כמו כן, אין הוראה או הנחיה של משרד הבריאות שאם יש חשש להתפתחות לידה במצב זה, יש להעביר את היולדת לבית חולים אחר. (שם, עמ' 53). מקובלת עלי עדותם של הרופאים ממשגב לדך, בעיקר עדותו של ד"ר שטרק, כי החזקתה של האם הייתה לצורך שמירת ההריון ולמניעת לידה מוקדמת. זה חלק מתפקידו של בית החולים. לאור העדר הנחיות או הוראות, כאמור, אין בעובדה של אי העברת האם לשערי צדק רשלנות מצד משגב לדך ורופאיו. יתרה מזו, אף אם הייתה אפשרות כי במקרה דנן תתרחש לידה מוקדמת, תוצאות ההשוואה בין מצב פגים שנולדו בבית חולים שיש בו טיפול בדרגה 3, שיש בו טיפול נמרץ ובעיקר אפשרות הנשמה במוכנת הנשמה, ובין אלה שנולדו וטפלו בבית חולים בדרגה 2, שאין בו מכונת הנשמה - "הן זהות". (ראה עדות פרופ' וינשטיין, פרוט' 3.7.96, עמ' 64). פרופ' וינשטיין מוסיף כי: "במדינת ישראל ובעולם המערבי.. וקח את ירושלים כדוגמה שיש שלושה בתי חולים עם טיפול נמרץ ילודים - לא מעבירים אישה שמתקבלת כפי שהגב' הזאת התקבלה לבית חולים אחד, כאשר העובר ברחמה לבית חולים שבו יש טיפול נמרץ של ראשונים." (שם, עמ' 65). בנוסף לסיבה שהוזכרה לעיל - הזהות בין התוצאות - הוא מוסיף סיבה נוספת והיא, הופעת דימום בשבוע 26אצל אישה בהריון היא תופעה שכיחה מאוד. העברת נשים כאלה לבית חולים שיש בו טיפול מדרגה 3היה סותם את כל מחלקות טיפול נמרץ בפגים "ללא ערך". (שם, שם). הוא מעיד על הנוהל שבמחלקה שהוא מנהל בבית חולים הדסה ואומר:". כשבאה אישה בשבוע ה- 26עם דימום, מעולם לא העברנו אותה. את הפג במידה והיא ילדה והיה צורך בהנשמה במכונה, כן." (שם, עמ' 66). פרופ' וינשטיין התייחס גם לעניין סוג האמבולנס בו יש להעביר את הפג. הוא אמר שבירושלים יש אמבולנס אחד שיש בו מכונת הנשמה. התחליף המקובל הוא שיתלווה לפג רופא מנוסה אשר ינשים את הפג עם אמבו. (שם, עמ' 67). חשיבות הימצאות רופא מנוסה היא, בין היתר, שהוא יכול להתגבר על הבעיה שבהנשמה באמבו המזרימה אויר בצורה לא מבוקרת, מבחינת הלחיצות המבוצעות ידנית. הנשמה כזו יכולה להמשך עד 30דקות. (שם, עמ' 76-75). .9שתי עמדות של שני מומחים ראויות להתייחסות, חוות דעתו של פרופ' ברנט וזו של פרופ' וינשטיין. שני המומחים הסכימו ביניהם שמדובר בפג בן 26שבועות שמעת לידתו נושא על גבו "חסרונות" מערכתיים בסיסיים. מערכת החיסון שלו פגומה במידה רבה, כושרו להתמודד עם הזיהומים בסביבה בה הוא נמצא פגום מאוד. מערכת הנשימה שלו לא בשלה דיה כדי שינשום בצורה עצמונית. חוות דעתו של פרופ' ברנט מתייחסת בעיקר לאירועים שקרו במשגב לדך, וטוען שמלכתחילה היה צריך להעביר את האם לבית חולים עם מחלקת פגים. הוא מונה את מה שלא נעשה בשלב הלידה ובשלב ההעברה לשערי צדק. כאמור, חוות דעתו מבוססת יותר על השערות ולא נתן את דעתו על העובדות שהיו, בין שלא ידע אותן ובין שלא נתן להן משקל. אזכיר את הדוגמאות הבאות: נעלמה מעיניו של פרופ' ברנט העובדה שהתובעת הועברה לשערי צדק, תוך זמן קצר, בליווי של ד"ר קפלן, שהעדים הגדירו אותו כמומחה בעל שם בתחומו. העובדה שהתובעת, בנתונים שלה, הגיעה לשערי צדק במצב רפואי תקין, כפי שמעידים המסמכים הרפואיים, לא שיחקה אצלו תפקיד לעניין רמת התפקוד של הרופאים במשגב לדך. הוא לא התייחס לעובדה שאי אפשר לדעת מתי האם הייתה צפויה ללדת, וכי הסיכון בלידה העלולה להתרחש באמבולנס הוא גדול, לאין ערוך, מאשר לידה בחדר לידה בבית חולים. הוא התעלם מהעובדה שאין כללים או הנחיות של משרד הבריאות המחייבות את משגב לדך להעביר כל יולדת בסיכון ללידה מוקדמת לבית חולים שיש בו מחלקת פגים. משמעות העדר הנחיות מסוג זה היא שמשגב לדך פעל כשורה כאשר השאיר את האם לצורך מניעת לידה מוקדמת. הוא, כנראה, לא ידע שקיים אמבולנס אחד בירושלים המצויד במכונת הנשמה, וכי המקובל בירושלים שההעברה תתבצע באמבולנס רגיל עם ליווי רפואי מתאים. האמור לעיל מביא אותי לקבוע כי אני מעדיף את חוות דעתו ועמדתו של פרופ' וינשטיין על זו של פרופ' ברנט. .10ב"כ התובעים חקר חלק מעדי הנתבעים לעניין מהלך הטיפול בהריון האם וטרם לידתה. לכך התנגד ב"כ הנתבעים בטענה של שינוי חזית. לאחר שבדקתי את כתב התביעה, התברר לי כי אכן לא הועלתה טענה כלשהי בכתב התביעה בנוגע למהלך הטיפול הטרום לידתי. עיקר כתב התביעה מסתמך על חוות דעתו של פרופ' ברנט, אשר מתייחסת למצב הדברים שהיו לאחר הלידה, וכך גם העיד בבית המשפט. בעדותו הוא אמר כי הוא חושב "שהנזק נגרם מהאירועים המוקדמים לאחר הלידה". ראה עמ' 47לפרוטוקול. ב"כ הנתבעים התנגד בצורה נחרצת לשינוי חזית מכל סוג שהוא. על כן אני מקבל את טענתו ולא אתייחס לכל טענה שיש בה שינוי חזית. .11מכל האמור לעיל, התוצאה היא, לא הוכח בפני, ולא שוכנעתי כי משגב לדך לא עמד בסטנדרטים הרפואיים המקובלים. נהפוך הוא, הוא אכן עמד במידת הזהירות הנדרשת ופעל כראוי במקרה דנן. אי לכך, התביעה נגד משגב לדך נדחית בזה. ד. האם הידבקות התובעת בזיהומים, כולל חיידק הסרציה, והנזקים אשר נגרמו לה בגין כך, היו כתוצאה של רשלנות של שערי צדק? .12כתב התביעה מייחס לשערי צדק אחריות בגין שלושה מעשים - מחדלים: שלח לצורך העברת התובעת אמבולנס שאין בו צוות רפואי וציוד מתאימים; לא נתן לתובעת טיפול רפואי חיוני במהירות המתחייבת; גרם בטיפול לא סביר לתובעת בעיות בריאותיות קשות. יצוין כי טענות אלה ממצות את שלל הטענות אשר בכתב התביעה, שברובן היו סתמיות ו"סטנדרטיות" אשר נטענות בכל תביעה, ללא תמיכה ראויה בעובדות. כבר עתה ייאמר כי לא אתייחס לטענה הראשונה הנוגעת לאמבולנס ולצוות הרפואי, היות ועניין זה נדון בהרחבה לעיל. הטענות השניה והשלישית הן טענות התלויות האחת בשניה, כך שאם תתקבל הראשונה יהיה צורך לדון בשניה. הטענה הראשונה מבין השתיים מכפלת בתוכה מספר טענות משנה. הטענה המרכזית, שיש להתייחס אליה, היא שהצוות הרפואי בשערי צדק לא ביצע את הבדיקות הרפואיות המתחייבות במצב הנתון. לדוגמה, לא ביצעו ספירת דם בין 13.10ו- .17.10בדיקות כאלה עשויות לגלות את החיידק ולבדוק את מידת רגישותו לאנטיביוטיקה. ב"כ התובעים מציין כי לא היו עדים מטעם שערי צדק בנושא זה או בנושאים אחרים. ב"כ הנתבעים מגיב כי אין חובה על רופאי שערי צדק להעיד. הרישומים הרפואיים אשר נוהלו שם מהווים רשומה מוסדית, וככאלה הם מעידים על אמיתות תוכנם. בנוסף, לא הייתה כל טענה נגד מהלך הטיפול או כלפי הרישומים. .13השאלה שיש לדון בה מורכבת מהנושאים הבאים: האם נדבקה התובעת בזיהומים השונים ונגרמו לה הנזקים בעקבות כך, בגין רשלנותו של הצוות הרפואי באי ביצוע הבדיקות הנחוצות בזמן, באיחור באבחון המחלה, או בטיב הטיפול אשר נתן לתובעת; או, שהיא נדבקה מעצם היותה פג החשוף לזיהומים מחמת מידת פגיעותה הרבה כפג, ללא כל קשר לטיב הטיפול הרפואי שקיבלה בבית החולים. כלומר, גם אם התובעת הייתה מקבלת את הטיפול הרפואי האופטימאלי, עדיין זה לא היה מונע את הידבקותה. יצוין כי פרופ' ברנט נמנע בחוות מלהתייחס למהלך הטיפול בתובעת בשערי צדק. לכך הוא התייחס בחקירתו הנגדית בבית המשפט. לכך אתייחס בהמשך. כפי שנקבע לעיל, מצבה של התובעת, בנתוניה הרפואיים ופגותה הקשה, הייתה במצב תקין כאשר הגיעה לשערי צדק. כאמור, גם פרופ' ברנט שותף למסקנה זו. ראה עדותו בעמ' 56הנ"ל. עובדה מוסכמת היא שמצב התובעת החל להתדרדר בתקופה שבין - 16.10-17.10, בעיקר ביום 17.10ואילך, כלומר לאחר שעברו כ- 5ימים מיום הגעתה לשערי צדק. חוות דעתו של פרופ' וינשטיין (עמ' 4) מסכמת את התמונה הקלינית של התובעת החל מיום 17.10.89כך: "ואז הופיעו סימנים שהתבטאו בירידות בקצב דופק הלב, הופיעה תפיחות בבטן, נצפו שינויים בצבע העור, הופיעה חמצת , נצפתה ירידה בלחץ הדם, עליה ברמת הלויקוציטים, וירידה ברמת הטרומבוציטים. נלקחו תרביות דם, כמו כן, בוצע ניקור מותני, בוצעה אינטובציה , והוחל מיד בהנשמה. תרביות הדם העלו צמיחה של החיידק .serratia marcenscens" לפי דף דיווח יומי עמ' 90בנ/ 10וכן גליון הפקודות הראשון בנ/9, התובעת הייתה בכיסוי אנטיביוטי עוד מהשעות הראשונות בהן הגיעה. (ראה גם חוות של פרופ' ויינשטיין, עמ' 3). לפי הרישום בעמ' 18מנ/ 9התרבית שנלקחה ביום ה- 16.10הראתה צמיחה, אך עדיין לא היה ידוע מה, לאחר בדיקת רגישות החיידק, היא טופלה באמפיצילין וצפטריאקסון וגינטמיצין, שהוא "טיפול אנטיביוטי רחב טווח". ראה חוות דעתה של ד"ר רהב, המומחית למחלות זיהומיות, מיקרוביולוגיה קלינית ופנימית. (עמ' 2). ד"ר רהב שללה את האפשרות כי התובעת נדבקה בחיידק ממשגב לדך או מהאמבולנס אשר העביר אותה לשערי צדק. לפי חוות דעתה, " serratia marcescensהנו חיידק הגורם לזיהומים נרכשים בבתי חולים. ניתן למצאו בעיקר ביחידות לטיפול נמרץ. החיידק מתיישב במערכת הנשימה והשתן של אנשים מבוגרים המאושפזים בבית החולים ובמערכת העיכול של תינוקות .... סקר ספרותי על זיהומים בסרציה מצביע על כך שזיהום בחיידק זה מתרחש בחולים מאושפזים הנמצאים עם גופים זרים כמו - צנטרים בכלי דם ובדרכי השתן, חולי דיאליזה ובחולים עם מחלות ממאירות." היא מפנה לספרו של wenzelלפיו חיידק זה מהווה אחד הפתוגנים השכיחים ביותר לזיהומים הקשורים לצנטרים, במיוחד ביחידות לטיפול נמרץ ובחולים עם הזנה תוך ורידית. בסוף חוות דעתה מסכמת ד"ר רהב כי: "ברור לי כי הזיהום serratia marcescensממנו סבלה הפגית ביום החמישי לחייה נבע מזיהום נרכש ביחידה לטיפול נמרץ ילודים בבית החולים שערי צדק. זאת מאחר שזיהום זה התפתח לאחר חמישה ימים בו הייתה הפגית יציבה, ומאחר שזיהום בחיידק זה טיפוסי ליחידות לטיפול נמרץ ילודים ולא לחדרי לידה או לאמבולנסים." בחקירתה היא התייחסה לשאלה האם תרבית אחת מספיקה על מנת לגלות את החיידק. היא השיבה כי בילודים ותינוקות, מספיק לקחת תרבית אחת, כי נפח הדם שלהם הוא קטן. אם יש תרבית דם אחת שלילית אזי ב- % 99זה שולל שהיה לתובעת חיידק בדם בעת הגעתה לשערי צדק. (פרוט' 17.7.96, עמ' 61). .14אפשר היה לדון בצורה פרטנית בכל אותן בעיות רפואיות מהן סבלה התובעת במהלך אשפוזה בשערי צדק, ולהאריך בכך את פסק הדין ללא תכלית (אתייחס רק לשתיים). במקרה שלפנינו קיימות עובדות אשר מייתרות את הדיון הפרטני, וחלקן אף עובדות מוסכמות על פרופ' ברנט. ואלה הן: א. פג בן 26שבועות הוא בגיל מאוד קריטי. הבעיות הרפואיות מהן סובל פג הן בעיקר תולדה של גיל ההריון. ראה עדות פרופ' ברנט, עמ' .62 ב. מערכת החיסון של פג בן 26שבועות בלתי בשלה, לכן הוא פגיע ונדבק בקלות רבה מזיהומים. שם, עמ' .75 ג. התובעת הזדהמה לא רק מסרציה אלא גם מחיידקים אחרים. ראה שם, שם. ד. התובעת סבלה מבעיות רפואיות שונות האופייניות לפגים, אתייחס לשתיים: .1מחלת ( .p.b.dדיספלזיה ברונכופולמונרית) שהיא מחלה נשימתית המתפתחת כתוצאה מהפגות. שם, עמ' .61פרופ' ברנט ציין כי מחלה כזו מופיעה אצל פגים שמשקלם פחות מקילו גרם אחד גם אם הם מאושפזים בבתי חולים הטובים ביותר. הוא גם מאשר כי % 60מפגים במרכזים הרפואיים הטובים לוקים במחלה זו. שם, שם. ד"ר ר, וייץ מציין בחו"ד כי: "תסמונת המצוקה הנשימתית בגלל מחלת הקרומים ההיאליניים, דיספלזיה ברונכופלמונרית, דימום מוחי, אירועי דום נשימה חוזרים, אלח דם, רטינופתיה של פגות ועוד." והוא מוסיף: "אף אחד מסיבוכים אלה לא היה נמנע לו נולדה שירן בבית החולים שערי צדק, מאחר ששכיחותם גבוהה מאד בפגים בעלי משקל לידה נמוך ביותר (פחות מ- 1000גרם), קבוצה אליה משתייכת שירן, ואינה תלויה בטיפול הניתן ברגעים הראשונים לאחר הלידה, אלא נובעת מחוסר חיוניות בגוף הפג. שיעור הדיספלזיה הברונכופולמונרית בפגים מונשמים שמשקלם נמוך מ - 250, 1גרם נע בין % 20ל- %40, ורבים מהם מתים בגיל צעיר בגלל נזק רב מערכתי. הנותרים בחיים צפויים לגדילה ולהתפתחות איטית, למחלות נשימה ולפגיעה שכלית. לאחרונה תוארו כמה תסמונות נוירולוגיות עם מתאמים נוירופתולוגיים בילודים ששרדו לאחר שלקו בדיספלזיה ברונכופולמונרית. הממצאים כללו ליקויים קוגנטיביים, הפרעות תנועה, סוגים שונים של שיתוק מוחין ותסמונת נוירולוגית מתקדמת וקטלנית." עמ' 4לחוות הדעת. .2רטינופתיה של פגות אשר גרמה לתובעת ליקוי ראיה חמור. ד"ר וייץ מציין בחוות דעתו כי זהו סיבוך מוכר בפגים. שכיחות סיבוך זה עומדת ביחס הפוך למשקל הפג ולגיל ההריון. לפי הספרות הוא מצא כי פגים שנולדו במשקל נמוך מ - 000, 1גרם, נמצאה רטינופתיה בשיעור של %67, ומוסיף: "ולמרבה הצער גם סיבוך זה הוא בלתי נמנע במקרים רבים של פגות קיצונית". שם, שם. ה. לידה במרכז רפואי ברמה טובה איננה דבר המבטיח שפג, בנתוניה של התובעת, תהיה בריאה. בסוף חוות דעתו מתייחס ד"ר וייץ לנתונים הנוגעים לטיפול בילודים בעלי משקל נמוך מאד (פחות מ - 000, 1גרם) אשר נולדו בבתי חולים מדרג שלישוני (כלומר מרכזים רפואיים ברמה הגבוהה ביותר), בשנים 1980- .1985הוא אומר: "התברר כי התמותה הגיעה ל - 476מתוך 000, 1פגים (1). מבין הנותרים בחיים, 104מתוך 000, 1לקו בנכויות שסווגו כחמורות, 75מתוך 000, 1תוארו כבעלי נכות בינונית ורק כשליש ( 345מתוך 000, 1פגים) נחשבו בריאים. כלומר, גם לידה במרכז רפואי שלישוני אינה מבטיחה את מניעתם של סיבוכים רבים בפג הבלתי בשל במידה קיצונית, סיבוכים הנחשבים למעשה כבלתי ניתנים למניעה, ומותירים כשני שלישים מילודים אלה מתים או נכים בדרגות חומרה שונות." עמ' 5לחוות הדעת. דעה דומה לעניין מצב הזיהומים בבתי חולים שלישונים השמיעה ד"ר רהב. בעדותה היא התייחסה לרמות הזיהום בסוגים השונים של בתי חולים. ראה עדות ד"ר רהב, פרוט' 17.7.96, עמ' 17ואילך. ו. מכל העדויות נראה לי כי ההסתברות שהתובעת לקתה בסרציה ובחיידקים האחרים, בהיותה בשערי צדק, עולה בהרבה על האפשרות האחרת שהיא לקחתה בכך במשגב לדך. יתרה מזו, לא הוכח כי חיידק הסרציה היה נפוץ בשערי צדק (וגם לא במשגב לדך) בתקופת אשפוזה של התובעת. ד"ר רוברט גולדשטיין בתצהירו מיום 27.5.96(נ/5) מציין בסעיף 3: "ככל שאני זוכר מזיכרוני האישי, בתקופה בה עבדתי במשגב לדך מעולם לא נתקלתי בחולה, בין אם יולדת או תינוק, עם זיהום בחיידק סרציה. (serratin) בסעיף 4הוא מצהיר: "בבדיקה שערכתי בספר המעבדה המקרוביולוגית של שערי צדק בתקופה שבין 12.9.89לבין 17.10.89לא הייתה תרבית שהתקבלה והצמיחה חיידק סרציה, למעט התרבית של שירן שוקרון. משמעו שלא היו במועד הנ"ל מקרים של חולים עם חיידק הסרציה בבית חולים משגב לדך." ראה גם עדותו של פרופ' וינשטיין. הוא אומר כי חיידק הסרציה נפוץ במחלקות לטיפול נמרץ. ולכן נותנים אנטיביוטיקה רחבת טווח, וכך עשו במקרה דנן. שם, עמ' .84 .15כל העדויות בתיק מצביעות כי הידבקותה של התובעת בזיהומים השונים היו פועל יוצא מהיותה פג במשקל נמוך מאוד עם מערכת חיסון לקויה ביותר, ולא כתוצאה של מעשים רשלניים בטיפול או באבחון. לאור כל האמור, לא הוכח כי שערי צדק התרשל במתן טיפול רפואי חיוני ונאות במהירות המתחייבת, וכן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין טיב הטיפול הרפואי שניתן לתובעת ובין התדרדרות מצבה הרפואי ונזקיה. אי לכך, אני קובע כי הנתבעים לא התרשלו ודוחה בכך את טענות הרשלנות המיוחסות להם, והתביעה נגדם נדחית. לפי נסיבות העניין, אם ברצון ב"כ הנתבעים לבקש הוצאות עליו להגיש בקשה בעניין זה. בית חוליםרפואהלידה