נכות תפקודית 40%

בית המשפט המחוזי פסק כי שיעור הנכות התפקודית המשוקללת של התובע מגיע ל-% 40(במעוגל). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות תפקודית 40%: .1התובע נחבל קשות בתאונה שקרתה ביום 24.11.90בעת שרכב על אופנועו, (להלן: התאונה הנ"ל). אין חולק על כך, שהתאונה הנ"ל הינה 'תאונת דרכים' כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1974, והנתבעת, אררט חברה לביטוח בע"מ, מודה בחבותה לפצות את התובע במסגרת הוראותיו של חוק זה. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת, איפוא, בשיעורו של הנזק. .2העובדות הנוספות, הצריכות לענייננו ואינן שנויות עוד במחלוקת, הן כדלקמן: א. התובע, שהינו יליד 6.3.66, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1984התגייס לצה"ל. בתום שירותו הצבאי בשנת 1987חזר התובע לקיבוצו גבעת-חיים (איחוד) ועבד בו כמרכז לול. לאחר שהיה של כמחצית שנה בקיבוץ החליט התובע לערוך טיול ביבשת אמריקה. הוא נסע לארה"ב ושם עבד בחברת הובלה עד שצבר סכומי כסף שהספיקו לו לרכישת אופנוע ולעריכת טיול במדינה זו ובמדינות נוספות בדרום אמריקה. ב. בשובו לישראל בחודש נובמבר 1989נתקבל התובע לעבודה בבית חולים "רמת מרפא" ברמת-גן בתור איש תחזוקה. הוא עבד בבית חולים זה שנה בקירוב עד לקרות התאונה הנ"ל ב-.24.11.90 ג. ממקום אירוע של התאונה הנ"ל הועבר התובע לבית חולים בלינסון בפתח-תקוה שבו אובחנו אצלו שברים ברגלו ובידיו, פגיעה בשיניים ובנוסף פגיעה תוך-בטנית. התובע אושפז בבית-חולים עד ליום 15.1.91, שבו הועבר ל"מדיקל סנטר" להמשך טיפול ושיקום ושוחרר משם ביום .18.2.91התובע היה, איפוא, מאושפז ברציפות 87ימים. ד. בתום תקופת אישפוזו היה התובע רתוק לכסא גלגלים וידיו היו עדיין חבושות. במצבו זה נזקק התובע לעזרת צד ג', שהנתבעת סיפקה לו ומימנה עד חודש נובמבר .1991בפרק זמן זה עבר התובע טיפולים בשניו הפגועות וקיבל טיפולים פיזיוטרפיים מידי יום ביומו ב"מדיקל סנטר". ה. התובע נרשם ללימודים במכללה במגמת הנדסאי תעשייה וניהול, הוא החל בהם בחודש נובמבר 1991וסיימם כעבור שנתיים. כשלושה חודשים לאחר סיום לימודיו, בחודש פברואר 1994, התקבל התובע לעבודה בחברת "קופל" בתור איש שיווק ועבד בה עד חודש דצמבר .1995 מתחילת שנת 1996ועד לחודש מרץ של אותה שנה קיבל התובע דמי אבטלה ובחודש זה הקים חברה בשם "אוטוליס", שבמסגרתה עסק בתיווך בעיסקאות "ליסינג" בין הצדדים המעוניינים בהן. החברה "אוטוליס" הפסיקה לפעול בחודש ינואר 1997ובחודש זה סיים התובע את עבודתו כעצמאי. ב- 24.6.97החל התובע לעבוד בתור איש שיווק בחברת "הלמן אל דובי" ובעת מסירת עדותו הוא היה מועסק בה בהתאם לאמור בהסכם - ת/ 7שנערך עמו. ו. התובע נבדק על ידי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, אשר הגישו חוות-דעת שבהן נקבעה דרגת נכותו הרפואית הצמיתה כלהלן: .Iבסיכום חוות-דעתו של ד"ר לוין, אורטופד, נכתב, בין היתר; "עבור קשיון לא נוח של אצבע 4ביד הימנית % 10לפי סעיף 43(4) ב' של תקנות הבטוח הלאומי; עבור קשיון נוח של האצבעות 4- 5ביד השמאלית פעמיים % 5לפי סעיף 44(4) ובחישוב מצטבר % 20נכות; בשלב זה יש לראות מצבו כסופי ואין להציע טפול אורטופדי נוסף או לצפות לשינוי משמעותי בשנים הקרובות. בעתיד הרחוק יהיה התובע בקבוצה של סיכון גבוה מהממוצע של אנשים בגילו שזקוקים לנתוח החלפת פרק הברך" (ראה מ/1). .Iiבחוות-דעתו של פרופ' צור, מומחה לכירורגיה פלסטית, הועמדה דרגת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשל הצלקות, שנותרו בעורו בעקבות התאונה הנ"ל, על %20, (ראה מ/2). .Iiiפרופ' בן-ארי, העמיד בחוות דעתו מ/3, את דרגת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בתחום הכירורגי כדלקמן: "% 10נכות צמיתה - בגין כריתת טחולו בהתאם לתקנה 17ב' לתקנות הבטוח הלאומי. % 10נכות צמיתה - בגין הבקע הקטן בדופן הבטן השמאלית העליונה, מקום הכנסת הנקז, בהתאם לתקנה 20ו' לתקנות הבטוח הלאומי. יש לציין כי אם ינותח מר אלקיים, לתיקון בקע קטן זה, והניתוח יצלח - יהא מקום לשקול שנית את אחוזי הנכות לענין זה. בגין הקרע במזנטריום הצאקום - ועצם הניתוח הבטני - % 0לצמיתות בהתאם לתקנה 18(ו') א' לתקנות הבטוח הלאומי. בגין הצלקות הבטניות - % 0לצמיתות בהתאם לתקנה 75(ו') א' לתקנות הבטוח הלאומי. סה"כ: % 19נכות לצמיתות". .Ivבחות-דעתו של ד"ר הורוביץ - מ/4נאמר, בין היתר, כי בתאונה הנ"ל נשברו לתובע שלוש שיניים ובגינן נקבע לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של %.0.5 נזק לא ממוני .3כבר בהסתמך על האמור עד כאן ניתן לקבוע את הפיצוי המגיע לתובע בגין הנזק הלא ממוני. התובע כאמור לעיל הינו יליד שנת 1966, דרגת נכותו הרפואית הצמיתה לאחר שיקלול מגיעה ל-% 66.4ומספר הימים שבהם היה מאושפז בעקבות התאונה הנ"ל, לאחר שאושפז בחודש יולי 1971למשך יומיים ובחודש מרץ 1993 למשך 8ימים, מסתכם ב-.97 מכאן, שהפיצוי בגין ראש נזק זה בצרוף ריבית כחוק ממועד קרות תאונה הנ"ל ביום 24.11.90מגיע לסך של 077, 153ש"ח (במעוגל). נכות תיפקודית .4בא-כוחו של התובע מסכים, כי דרגת נכותו הרפואית של התובע עולה על דרגת נכותו התיפקודית. לצורך קביעת דרגת נכותו התיפקודית של התובע מציע הפרקליט המלומד להתחשב רק במחצית שיעורי הנכות שנקבעו לו בתחום הכירורגי ובתחום הפלסטי ולהעמידה על %.53 לטענת בא-כוחו של התובע, אילולא קרתה התאונה היה שכרו של התובע בתור הנדסי תעשיה, ניהול ושיווק עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. מכאן, לדברי הפרקליט המלומד, הפסד השתכרות התובע בעתיד יש לחשב על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק ושיעור נכותו התיפקודית. לדברי בא-כוחה של הנתבעת, הנכויות, שנקבעו לתובע בגין כריתת הטחול, הבקע הקטן בבטן, הצלקות והפגיעה בשיניים, לא פגעו כלל בכושר עבודתו של התובע. לטענת הפרקליט המלומד, רק מחצית משיעור נכותו של התובע בתחום האורטופדי, היינו %21, היא נכות תיפקודית, אך הוא מסכים להעמדתה על %.25 .5מעדותו של התובע (בע' 17) עולה, כי עוד לפני קרות התאונה הנ"ל היה בדעתו ללמוד ועל כן תוך כדי קבלת טיפולים רפואיים נרשם למכללה והחל בלימודיו במגמת הנדסאי תעשיה וניהול. בעת מסירת עדות ביום 22.9.97וביום 26.11.97עבד התובע במחלקת השיווק של חברת "הלמן-אלדובי", המנהלת קופות גמל וקרנות השתלמות. נראה לי כי בעיסוק זה שאליו התובע הכשיר את עצמו נכותו הרפואית בתחום האורטפודי עולה במידה משמעותית על נכותו התיפקודית ומן הראוי להעמידה בתחום זה על %.33.3 במאמר מוסגר יצויין, כי בעת מסירת עדותו של התובע ניתן היה להבחין בנטייתו להגזמה בתארו את מגבלותיו. בנכות הרפואית שנקבעה לתובע בגין כריתת טחול יש לראות, לפחות בחלקה, נכות תיפקודית היות ומדובר בפגיעה במערכת החיסון. באשר לצלקות ניתן לומר, כי השפעתו על כושר תיפקודו של התובע הוא מזערי. הנני סבור, איפוא, כי בתחום הכירורגי ובתחום הפלסטי ניתן להעמיד את דרגת נכותו התיפקודית של התובע על % .10מכאן, ששיעור הנכות התיפקודית המשוקללת של התובע מגיע ל-% 40(במעוגל). הפסד השתכרות בעבר ובעתיד .6(א) בעת קרות התאונה הנ"ל עבד התובע, כאמור כבר, בתוך איש תחזוקה בבית-חולים "רמת מרפא" ברמת-גן. משכורתו החודשית במקום עבודתו זה כעולה מתלושי שכרו - ת/ 10הגיעה לסך של -.121, 2ש"ח. סכום אחרון זה לאחר שיערוכו למועד מתן פסק-הדין מגיע לסך של 600, 4ש"ח, ובנכוי מס הכנסה מסתכם ב-095,.4 ממועד אירוע התאונה הנ"ל ועד לתחילת לימודיו במכללה חלפה כשנה ולפיכך הפסד השתכרותו בפרק זמן זה מוצא את ביטויו בפעולת כפל 12x095, 4ש"ח, אשר תוצאתה היא 140, 49ש"ח. בצירוף ריבית כחוק עד למועד מתן פסק-הדין מגיע הפסדו של התובע לסך של -.882, 63ש"ח. (ב) התובע למד במכללה שנתיים וסביר להניח, כי בתקופת לימודיו לא היה ממשיך בעבודתו באופן מלא. אולם, אילולא קרות התאונה הנ"ל היה התובע מסוגל לשלב בלימודיו עבודה, אם כי לא במשרה מלאה. יהיה זה, איפוא, ראוי לחשב את הפסד השתכרותו בתקופה זו של שנתיים על מחצית שכרו ב"רמת המרפא", היינו על -.060, 1ש"ח לחודש, אשר לאחר שיערוכו ליום מתן פסק הדין מגיע לסכום של -.924, 1ש"ח. הפסד השתכרות התובע בתקופת לימודיו הוא, איפוא 24x924, 1ש"ח והתוצאה היא סכום של -.176, 46ש"ח, אשר בצרוף ריבית כחוק עד למועד מתן פסק דין זה מגיע לסך של -.105, 59ש"ח. (ג) בפרק זמן, שתחילתו עם גמר לימודיו של התובע במכללה וסיומו במועד מתן פסק הדין, המשתרע על 56חדשים, מציע בא כוחו לחשב את הפסד ההשתכרות על בסיס כפל השכר הממוצע במשק בניכוי % 25מס הכנסה, היינו % 75x 2x493, 5והסכום המתקבל, שהינו -.240, 8ש"ח (במעוגל), יוכפל בדרגת הנכות התיפקודית. בהציעו זאת מסתמך הפרקליט המלומד על שכרם של עדי התביעה, מר בינדר ומר בן דוד, כפי שהוא עולה מתלושי השכר - ת/ 1ו-ת/.4 שני העדים הנ"ל למדו אמנם במכללה שבה למד התובע וסיימו את לימודיהם באותה מגמה, אולם הם לא עוסקים בתחום שבו בחר התובע לעסוק. אין גם לדעת מה היה קצב התקדמותו של התובע, אילולא קרתה התאונה הנ"ל והוא היה מועסק במקום עבודה שבו מועסק כל אחד משני העדים הנ"ל. בא כוחה של הנתבעת מבקש לבסס את חישוב הפסד השתכרותו של התובע בפרק הזמן הנ"ל של 56חדשים, על סכום, שהינו % 150מהשכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה המגיע ל- -.643, 6ש"ח, כשהוא מוכפל בדרגת נכותו התיפקודית. בנסיבותיו של מקרה זה נראה לי לראוי ולצודק להשתית את החישוב של הפסד השתכרותו של התובע בפרק הזמן הנ"ל, המשתרע על 56חודשים, על שכר של -.500, 7ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה כשהוא מוכפל בנכות תפקודית ששיעורה % .40הפסד זה ימצא את בטויו בפעולת חשבון כלהלן: % 40x 56x500, 7והתוצאה היא -.000, 168ש"ח. סכום זה בצירוף ריבית כחוק עד למועד מתן פסק הדין מגיע לסך של -.120, 183ש"ח. הפסד השתכרותו של התובע בעבר מסתכם, איפוא, ב- -.107, 306ש"ח. .7באשר לחישוב הפסד השתכרותו של התובע בעתיד, יהיה זה ראוי בנסיבותיו של מקרה זה להשתיתו על כפל השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה, כאשר סכום זה מוכפל בדרגת נכותו התיפקודית ובמקדם ההיוון המתאים. החישוב ייראה, איפוא, כלהלן: % 40x 258.7875x190, 8ותוצאתו היא -.788, 847ש"ח. .8הפסד פנסיה בהתחשב בכך, שלפני התובע תוחלת של 33שנות עבודה עד להגיעו לגיל הפרישה מעבודה ובכך, שלצורך קרן פנסיה היה מנוכה חלק משכרו נראה לי לראוי לקבוע את הפיצוי בפריט זה על פי אומדן ולהעמידו על סך של -.000, 75ש"ח ליום מתן פסק הדין. .9ניידות: לטענת בא כוחו של התובע, ממועד שחרור מרשו מבית החולים בחודש פברואר 1991, כשהוא רתוק לכיסא גלגלים, נזקק הוא לנסיעות במונית מידי יום לקבלת טיפולים פיזיוטרפיים, וכן לצורך טיפול שניים ומעקב רפואי. בהסתמך על חוות דעתו של הכלכלן משה קצין ועל עדותו מבקש הפרקליט המלומד לחשב את הוצאות נסיעתו של התובע הן בעבר והן בעתיד על בסיס עלות אחזקת רכב יציג של 1300סמ"ק המסתכמת ב- -.321, 1ש"ח לחודש. אין חולק על כך, שהתובע מתקשה בהליכה למרחק העולה על חצי קילומטר ולמעבר מרחקים גדולים יותר הוא נזקק לרכב. יצויין, כי עוד לפני קרות התאונה הנ"ל, בהיותו משתכר פחות מהשכר הממוצע במשק, החזיק כבר התובע בבעלותו אופנוע. סביר, איפוא, להניח, שבהגיעו לכפל השכר הזה היה התובע רוכש לעצמו רכב גם אילולא נפגע בתאונה הנ"ל. ברם, בשל מגבלותיו של התובע הוא יזקק לרכב בעל תיבת הילוכים אוטומטית ושימושו ברכב זה יהיה מוגבר ויעלה על שימוש בו אילולא קרות התאונה הנ"ל. מעדותו של התובע (בעמ' 32) עולה, כי מסוף שנת 1991הוא רכש רכב פרטי שהחליף מידי פעם ואת הרכב האחרון, מכונית "פיג'ו 306" קנה כשהיא חדשה בחודש אוקטובר .1996בהעידו בישיבה מיום 26/11/97הוסיף התובע וסיפר (בעמ' 32 למטה), כי על פי ההסכם עם החברה "הלמן - אלדובי", שבה הוא מועסק, אמור היה להתקיים בחודש ינואר 1998דיון בנוגע לשכרו ולהצמדת רכב ואם אומנם דיון כזה קויים הרי סיכומו לא הובא לידיעת בית המשפט. לדברי התובע, בחודש ספטמבר 1997הוא נאלץ לחפש קונה למכוניתו עקב מצבו הכלכלי שלא איפשר לו להחזיקה. חוקר פרטי, דב ברנע, שהעיד מטעם הנתבעת, סיפר (בעמ' 41-42), כי הציג את עצמו בפני התובע כמי שמעוניין לקנות את מכוניתו. בשיחה שהתנהלה בין השניים, אשר הוקלטה בקלטת - ת/7א' ותמלילה הוא ת/7ב', אמר התובע לחוקר הפרטי, בין היתר, כי הוא מוכר את מכוניתו היות והוא עומד לקבל רכב במקום עבודתו. התובע הסביר בעדותו, כי דבריו, המתייחסים לקבלת רכב ממעבידו, נאמרו על ידו לקונה הפוטנציאלי רק כ"תירוץ" למכירת מכוניתו בטרם חלפה שנה לרכישתה על מנת להסיר חשד שמא יש בה פגם נסתר. נשאלת שאלה, מדוע דווקא בחודש ספטמבר 1997, בעת היותו מועסק על ידי חברת "הלמן אלדובי", מצבו הכלכלי של התובע הורע עד כדי לאלצו למכור את רכבו, בעוד שבפרקי זמן שבהם היה מובטל החזיק בו. ברם, נראה לי, שתשובה לשאלה זו לא תתרום תרומה של ממש להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת וניתן להשאירה ללא מענה. בפרק זמן שתחילתו במועד קרות התאונה הנ"ל וסיומו עם רכישת המכונית הראשונה, המשתרע על שנה, הוצאותיו של התובע על נסיעות לקבלת הטיפולים שלהם נזקק היו גבוהות למדי. לפי אומדן גס אך זהיר ניתן להעמיד הוצאות אלה על -. 000, 15ש"ח ליום מתן פסק דין זה. ממועד זה ואילך יועמד הפיצוי בגין ניידות מוגברת, הכולל בחובו פיצוי על מחירה הגבוה יותר של מכונית עם תיבת הילוכים אוטומטית, על סכום של -. 300ש"ח לחודש, ליום מתן פסק הדין. מכאן, שהפיצוי בפריט זה בעבר מסתכם בסך של -.400, 38ש"ח. באשר לעתיד מבקש בא כוחו של התובע לפצות את מרשו עד הגיעו לגיל .75יש, איפוא, להכפיל את הסכום של -. 300ש"ח במקדם ההיוון המתאים, שהינו 8850,288 והתוצאה היא -.665, 86ש"ח. .10עזרת צד ג': התובע העיד (בעמ' 20), כי בהיותו מאושפז בבית חולים בעקבות התאונה הנ"ל אמו סעדה אותו במשך חדשיים ובפרק זמן זה לא הלכה לעבודתה בחברת פרצ'יק ובניו. לפי תלושי השכר ת/11- שכרה של האם היה אז כ- -.300, 1ש"ח לחודש נטו, אשר לאחר שיערוכו מגיע לסך של -.995, 2ש"ח. מכאן שהפיצוי בגין הפסד שכר של חדשיים מסתכם ב- -.990, 5ש"ח. עם שחרורו מבית החולים העמידה "אבנר" לרשותו של התובע עוזרת, אשר העסקתה נמשכה עד לתחילת לימודיו במכללה בחודש נובמבר .1991 התובע הינו רווק המתגורר בדירה המורכבת מחדר וחצי. לדברי התובע (בעמ' 19), אין הוא יכול להרשות לעצמו העסקת עוזרת בשכר בעבודות משק ביתו ואמו היא שמגיעה לדירתו שלוש פעמים בשבוע "לצורך בישול, כביסה, גיהוץ וכד'". אין באמור בחוות הדעת של המומחים הרפואיים כדי להצביע על היזקקותו של התובע לעזרת צד ג' במשק ביתו פרט לאותן מלאכות שיקשה עליו לבצע בשל מגבלה בברכו השמאלית. התובע מסוגל לשרת את עצמו ולעשות את המלאכות שאמו עושה עבורו, מה גם ומכונת כביסה הפכה להיות אביזר סטנדרטי כמעט בכל בית. יחד עם זאת נראה לי, כי במלאכת שטיפת הרצפות וניקוי חלונות יתקשה התובע ולפיכך ראוי לפצותו בשכר עוזרת משק בית בגין עבודה של שעתיים בשבוע ולהעמיד פיצוי זה על -. 250ש"ח לחודש למועד מתן פסק הדין. הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר מורכב, איפוא, מאבדן שכרה של אם התובע בסכום של -.995, 5ש"ח ומשכר עובדת משק בית של -. 250ש"ח לחודש, החל מחודש נובמבר 1991ועד למתן פסק דין זה, המגיע לסכום של -.000, 20ש"ח וביחד מסתכם ב- -. 995, 25ש"ח. הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד יחושב על ידי הכפלת הסכום של -. 250ש"ח במקדם ההיוון המתאים לאורך תוחלת חייו של התובע על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היינו ב- 4372, 298והסכום המתקבל מפעולה זו הוא -. 609, 74ש"ח. .11הוצאות רפואיות: (א) על סמך האמור בחוות דעתו של ד"ר הורוביץ - מ/ 4מקבל אני את חישובו של בא כוח התובע בסיכום טענותיו, המתייחס לטיפול בשיניו של מרשו ומעמיד פיצוי זה על -.454, 16ש"ח, שלאחר שיערוכו למועד מתן פסק הדין מגיע לסך של -. 602, 16ש"ח. (ב) בא כוחו של התובע, בהסתמכו על חוות דעתו של האורטופד, ד"ר לוין - מ/1, מבקש לפסוק למרשו % 50מעלות הניתוח להחלפת מפרק הברך, היינו -. 000, 18ש"ח, בשל אפשרות שהתובע יצטרך בשלב כלשהו בעתיד לעבור ניתוח כזה. בסיומה של חוות הדעת - מ/ 1כתובים דברים אלה: "בעתיד הרחוק יהיה התובע בקבוצה של סיכון גבוה מהממוצע של אנשים בגילו שזקוקים לניתוח החלפת פרק הברך". הדברים שזה עתה צוטטו אינם מצדיקים פסיקת סכום של % 50מעלות הניתוח היום, ולמירב ניתן לפסוק לו מחצית עלותו של ניתוח כזה לאחר הכפלתה במקדם ההיוון המתאים לאותו שלב בעתיד הרחוק. זאת ועוד, לטענת התובע, לא ברור אם הניתוח הנ"ל כלול ב"סל שירותי הבריאות" אם לאו. ברם, מעיון בתוספת השניה לחוק ביטוח בריאות ממלאכתי, תשנ"ד- 1994עולה ברורות, כי הניתוח הנ"ל אומנם כלול ב"סל שירותי הבריאות". מכאן, שאם בעתיד הרחוק יהיה צורך בביצוע הניתוח הנ"ל, ניתן יהיה לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות במהלך אישפוזו לצורך ביצועו ובעת החלמתו לאחריו. מטעמי זהירות, שמא הפרק המלאכותי של מפרק הברך אינו כלול ב"סל שירותי הבריאות" יועמד הפיצוי בפריט זה על סך של -.000, 5ש"ח ליום מתן פסק דין זה (ראה ע"א 5557/95 תקדין עליון, כרך 97(2) 728). (ג) פרופ' בן ארי מצביע בחוות דעתו - מ/ 3על אפשרות ביצוע ניתוח לתיקון בקע קטן בדופן בטנו של התובע, אשר אם יצליח, יחייב לשקול מחדש את אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין בקע קטן זה. לדעת בא כוחו של התובע יש לפצות את מרשו בגין ניתוח זה על ידי פסיקת סכום של -.000, 10ש"ח. יוטעם, כי התובע נמנע מלומר דבר באשר לרצונו לעבור ניתוח לתיקון הבקע, שבעקבות הצלחתו יופחת שיעור נכותו, שבגינה הוא פוצה במסגרת הנזק הלא ממוני. גם אם ניתן לראות בניתוח זה "ניתוח קוסמטי", אשר בתור שכזה אינו כלול ב"סל שירותי הבריאות", גם אז אין בנסיבות אלה מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין ניתוח זה. (ד) גם פרופ' צור מצביע בחוות דעתו - מ/ 2על אפשרות ביצוע ניתוח פלסטי להסרת שקע באיזור ברך שמאל ועל ידי כך לבטל % 10הנכות שנקבעו בגינו. ניתוח זה אמור להתבצע בשני שלבים, כאשר כל שלב מצריך אישפוזו של התובע למשך 3ימים ובמשך חדשיים בין שני השלבים הנ"ל התובע יהיה מוגבל בתנועותיו. בא כוחו של התובע מציע לפסוק לתובע פיצוי בגין ניתוח זה סכום של -.000, 30ש"ח. גם לגבי ניתוח זה נמנע התובע מלומר בעדותו, שהוא שוקל לעבור אותו בשלב כלשהו בעתיד. אף ניתוח זה, שנועד להסרת פגם אסטטי, ניתן לראות בו "ניתוח קוסמטי" שאינו נכלל ב"סל שירותי הבריאות". כאמור, הצלחתו של ניתוח זה להסרת השקע באיזור הברך היתה מביאה לביטול אחוזי נכותו, אשר נקבעו בגינו ונלקחו בחשבון לצורך קביעת הפיצוי בשל הנזק הלא ממוני. מכאן, שאין מקום לפצות את התובע בגין קיומה של אפשרות לביצוע ניתוח פלסטי זה. (ה) על סמך האמור בתשובתו של המומחה הרפואי, ד"ר לוין, מ/1א', על התובע להשתמש בנעליים אורטופדיות. התובע העיד, כי עקב הצליעה ועיוות בהליכתו הבלאי הוא גבוה והוא נזקק לארבע זוגות נעליים בשנה. בא כוחו של התובע מציע לפסוק פיצוי בפריט זה בסך של -. 000, 29ש"ח (במעוגל). לאור החשבוניות של "מרכז הבריאותי לכף הרגל בע"מ" ניתן לומר, כי סכום של -.000, 25ש"ח יהווה פיצוי נאות בפריט זה הן לעבר והן לעתיד. (ו) התובע מבקש גם לפסוק לו פיצוי נוסף בגין הוצאותיו הרפואיות על בדיקות ומעקבים בעבר בסכום של -.000, 40ש"ח בטענו כי הוגשו קבלות העולות על סכום זה. בטענו זאת הפרקליט המלומד לא דייק, שכן בחומר הראיות שהונח לפני אין קבלות כאלה. ברם, אינני שולל את האפשרות שלתובע היו הוצאות רפואיות שהקבלות עליהן לא נשמרו ועל מנת לא לקפחו יועמד הפיצוי בפריט זה לפי אומדן על סך של -.000, 5ש"ח ליום מתן פסק דין זה. .12סיכום: בהסתמך על האמור עד כאן נזקו של התובע מורכב מפריטים אלה: א. בגין הנזק הלא ממוני -.077, 153ש"ח ב. בגין הפסד השתכרות בעבר -.107, 306ש"ח ג. בגין הפסד השתכרות בעתיד -.788, 847ש"ח ד. בגין הפסד פנסיה -.000, 75ש"ח ה. בגין ניידות מוגברת בעבר -.400, 38ש"ח ו. בגין ניידות מוגברת בעתיד -.665, 86ש"ח ז. בגין עזרת צד ג' בעבר -.995, 25ש"ח ח. בגין עזרת צד ג' בעתיד -.609, 74ש"ח ט. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד -.602, 51ש"ח סה"כ -.243,659, 1ש"ח מסכום זה של 659, 243/1ש"ח יש לנכות את התשלומים התכופים, אשר בצרוף ריבית מסתכמים ב-609, 204ש"ח וביתרה, שהינה 594,454, 1ש"ח, יש לחייב את הנתבעת. .13על יסוד כל האמור לעיל הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 594,454, 1ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, החל מהיום ועד לתשלומו בפועל. כמו כן, על הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאות המשפט לרבות שכר-טרחת עורך-דין בשיעור של % 13מהסכום הנ"ל וזאת בלווית מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל. בטרם אחתום על פסק-דין זה אוסיף, כי למרות שהמועד להגשת סיכום הטענות הוארך לא הספיק בא-כוחה של הנתבעת להשלימו ויש להצטער על כך. נכותנכות תפקודית