קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות רשם הפטנטים להארכת מועדים: השופט ד"ר קובי ורדי: כללי ערעור על החלטת רשם הפטנטים (להלן: "הרשם" או "רשם הפטנטים"), כבוד הפוסק בקנין רוחני, נח שלו שלומוביץ, מיום 19/4/07 בהתנגדות לבקשת פטנט מס' 128863, בה החליט להעניק למתנגדת הפטנט - המשיבה, אורכה להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקשת הפטנט - המערערת. 1. בערעור זה עסקינן בשאלה האם ניתן להאריך בדיעבד את המועד למסירת העתק מהודעת ההתנגדות לרשם הפטנטים למבקש הפטנט, וכן ביחס בין חוק הפטנטים תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הפטנטים" או "החוק") לבין תקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות) תשכ"ח-1968 (להלן: "תקנות הפטנטים" או "התקנות") ובשאלות של מהות וסדרי דין והיחס ביניהם. העובדות, המחלוקות והטענות 2. אין מחלוקת שהמערערת שביקשה לרשום על שמה פטנט הגישה את בקשת הרישום לרשם הפטנטים, והבקשה פורסמה להתנגדויות ביום 5/9/06. המשיבה, הגישה הודעת התנגדות למתן הפטנט בתאריך 4/12/06, דהיינו יום אחד לפני חלוף המועד של שלושת החודשים שניתן להתנגד למתן פטנט לפי סעיף 30 לחוק הפטנטים, שלשונו: 30. "תוך שלושה חודשים מיום פרסום הבקשה לפי סעיף 26 רשאי כל אדם, על ידי מסירת הודעת בכתב לרשם, להתנגד למתן הפטנט". אין מחלוקת שבעקבות פניית המשיבה למערערת ב-2/1/07 להסכים להאריך את המועד להגשת כתבי הטענות של המשיבה לרשם הפטנטים, שהיו אמורים להיות מוגשים, לפי תקנה 58 לתקנת הפטנטים, תוך חודשיים מיום ההודעה על ההתנגדות, דהיינו עד ליום 4/1/07, נודע למשיבה שהמערערת טוענת כי לא הומצא לה העתק מהודעת ההתנגדות לרשם הפטנטים (הודעה שהוגשה כאמור לרשם הפטנטים ביום 4/12/06). בעקבות זאת, פנתה המשיבה לרשם הפטנטים ביום 9/1/07 בבקשה להארכת המועד להמצאת העתק מהודעת ההתנגדות למערערת עד למועד שההודעה נמסרה לה בפועל ב-2/1/07 (באיחור של כחודש ימים). זאת, בטענה כי קרתה תקלה טכנית נדירה בביצוע המסירה של ההעתק מההודעה למערערת ע"י חברת השליחויות שהיתה אמורה למסור את העתק ההודעה למערערת. 3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על השאלה האם עפ"י החוק והתקנות מוסמך רשם הפטנטים להאריך את המועד להמצאת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, כטענת המשיבה, או שמא אין לו סמכות כזו והוא אינו יכול לעשות זאת, כטענת המערערת. מחלוקת נוספת היתה מחלוקת עובדתית, האם בנסיבות הענין הספציפיות היה מדובר בנסיבות המצדיקות, בהנחה שיש סמכות לרשם הפטנטים להאריך את מועד הגשת העתק הודעת ההתנגדות למערערת, עשיית שימוש בסמכות זו והארכת המועד בפועל. החלטת רשם הפטנטים 4. רשם הפטנטים החליט להאריך את המועד להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למערערת ע"י המשיבה. מהבחינה המהותית המשפטית קבע רשם הפטנטים כי הוראת חוק הפטנטים שבסעיף 30, לפיה הליך ההתנגדות נפתח ע"י מסירת הודעה בכתב לרשם, גוברת על האמור בתקנה 15(ג) לתקנות הפטנטים. אמנם, תקופת ההתנגדות הקבועה בסעיף 30 לחוק הפטנטים אינה מהמועדים הניתנים להארכה ע"י רשם הפטנטים מכוח סעיף 164 לחוק, ואולם, כל עוד הודעת ההתנגדות הוגשה בפרק הזמן הנקוב בסעיף 30 לחוק יכול הרשם להעניק לבעל הדין אורכה למילוי חובתו לפי סעיף 15 (ג) לתקנות להעביר את הודעת התנגדות למבקש הפטנט. הארכת מועד כזו, תיעשה, לא בכל מקרה, אלא רק במידה וקיים טעם סביר לכך והצדקה לאיחור בהגשת המסמך לצד השני, שתיבחן אל מול הנזק שנגרם לצד השני מהאיחור. במקרה דנן, קבע הרשם כי מדובר היה בתקלה שלא ניתן היה למנוע באופן מוחלט, לאחר שהנוהל המסודר להעברת המסמכים לצד השני כשל, והאיחור לא גרם לנזק מהותי למערערת, כאשר הארכת מועד דיוני הגוררת פגיעה קלה באינטרסים של הצד השני עשויה להיות מוצדקת, כמו במקרה דנן שמדובר בתקלה תמת לב, שאירעה למרות הקפדת המשיבה על נוהלי המסירה. כן קבע הרשם, כי הנזק של המערערת שלמדה על ההתנגדות כחודש לאחר הגשתה, הינו קטן, כאשר הודעה על פתיחת הליך ההתנגדות נשלחה למערערת ע"י הרשם ב- 10/12/06 ולכן, מידת הפגיעה בזכויות המהותיות של המערערת ומאזן הנוחות בין הצדדים הביאו את הרשם למסקנה כי יש להעניק את האורכה למשיבה. טענות הצדדים בערעור 5. עיקר ערעורה של המערערת הינו בנקודה ובשאלה המשפטית האם יש סמכות לרשם הפטנטים עפ"י החוק והתקנות להאריך את המועד להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט. לטענתה, אין בסיס משפטי להארכת המועד עקב האמור בתקנה 15(ג) לתקנות הפטנטים שלשונה: (ג) "מסר אדם מסמך ללשכה והוא חייב למסור העתקים ממנו לבעל דינו כאמור בתקנת משנה (א) ולא מסרם, יהא דין המסמך שנמסר ללשכה כאילו לא נמסר, כל עוד לא נמסרו העתקים לבעל-דינו; לענין זה מסירה לבעל-דינו, - לרבות מסירה לדואר במכתב ממוען כדבעי ושדמי הדואר שולמו בעדו". לטענת המערערת, עפ"י לשונה הברורה של תקנה 15 (ג) לתקנות, אם לא נמסר העתק הודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, יראו את דין המסמך שנמסר ללשכה (הודעת ההתנגדות) כאילו לא נמסר. דהיינו, לא בוצעה מסירה לרשם הפטנטים כנדרש לפי סעיף 30 לחוק, ולכן, לפי סעיף 164 (א) לחוק לא ניתן להאריך את המועד הקבוע בסעיף 30 לחוק. בסעיף 164 (א) לחוק נאמר: "הרשם רשאי, אם ראה טעם סביר לכך, להאריך כל מועד הקבוע לפי חוק זה לעשייתו של דבר בלשכה או לפני הרשם, חוץ מהמועדים הקבועים בסעיפים 30...". לטענת המערערת, מדובר בהסדר ממצה המונע הארכת מועדים, גם של העתק מהודעת ההתנגדות, ולכן ברגע שלא הוגש העתק מהודעת ההתנגדות במועד למערערת, אין לרשם סמכות להאריך את המועד, והתגבשה זכותה הקניינית של המערערת לקבלת הפטנט אשר יירשם על שמה. לטענתה, הדבר עולה גם מאיזון האינטרסים והצדק להגן על זכותה הקניינית של המערערת לכך שהפטנט יירשם על שמה, כאשר למשיבה סעד אלטרנטיבי של זכאות לבקש לבטל את רישום הפטנט לאחר שיירשם, כאשר נזקה של המערערת הוא נזק גדול ולא נזק קטן כפי שקבע הרשם. כן טענה המערערת, שבכל מקרה, גם אם ניתן להאריך את המועד להגשת העתק הודעת ההתנגדות (ולא כך הוא לטענתה), לא התקיים הבסיס העובדתי להארכת מועד כזו ולא הוכחה תקלה המצדיקה את הארכת המועד. 6. לטענת המשיבה, פרשנות הרשם עולה בקנה אחד עם פרשנות רשם הפטנטים במשך כ-30 שנים, כולל בהחלטות שניתנו במקרים של צדדים שהיו מיוצגים ע"י עו"ד ממשרד ב"כ המערערת. המשיבה טוענת, כי הרשם מוסמך להאריך את המועד להמצאת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, וזאת מכוח סעיף 30 לחוק, המקים את הזכות המהותית וגובר על תקנה 15, שהינה תקנה בעלת אופי טכני גרידא, שיש לתחמה להיבט הפרוצדוראלי בלבד, באופן שהכוונה הינה שרק משנמסרים העתקי הודעת התנגדות לצד השני, יתחיל שעון הזמן לרוץ, לענין המועדים הקבועים בתקנות להגשת כתבי טענות וראיות, בכל הליך שבפני הרשם. לכן, מדובר בפגם טכני הניתן לתיקון בדרך של מתן אורכה לפי סעיף 164 לחוק, כאשר שיקול הדעת בהפעלת הסמכות ייעשה על רקע עקרון טוהר הפנקסים שבא להבטיח את האינטרס הציבורי, שלא יינתן מונופולין בגין אמצאה שאינה כשירת פטנט. זאת, כאשר המערערת אינה מחזיקה בזכות קנין, ולא נגרם כל נזק למערערת מהארכת המועד בהשוואה למצב אם היה מומצא לה העתק מהודעת ההתנגדות במועד. לטענת המשיבה, פרשנות המערערת תביא לסתירה חזיתית בין החוק לתקנה ולכך שהתקנה בטלה מכוח חריגה מסמכות ואם תתקבל פרשנות המערערת יש להורות על ביטול התקנה. לטענת המשיבה, רשם הפטנטים איזן כראוי בין האינטרסים השונים וקבע מבחינה עובדתית כי התשתית העובדתית והראייתית שהביאה המשיבה מצדיקה את הארכת המועד ואין מקום לערכאת הערעור להתערב בכך. דיון 7. ראשית, מהפן העובדתי, אין מקום להתערב, כערכאת ערעור, בממצאים העובדתיים שקבע הרשם לגבי התקלה הטכנית הנדירה שקרתה בחברת השליחויות בהתאם לראיות שהובאו בפניו. 8. הדיון יתמקד אם כן, בשאלה המשפטית לעניין סמכותו של רשם הפטנטים להאריך את המועד להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט - למערערת, בהתקיים טעם סביר והצדקה עובדתית לגבי תקלה, מהסוג היכול להצדיק שימוש בסמכות כזו, אם קיימת. בעניין זה אני סבור שישנה סמכות לרשם הפטנטים להאריך את המועד, להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט. זאת כתוצאה משילוב בין הפרשנות הראויה, היחס בין סעיף 30 לתקנה 15, וההתייחסות השונה והיחס בין מהות לפרוצדורה. 9. אין ספק שעצם מסירת הודעת ההתנגדות לפטנט לרשם הפטנטים הינה מהותית, ושאי הגשת ההתנגדות במועד לרשם הפטנטים מביאה לכך שהפטנט יירשם על שם מבקשו בלא התנגדות, וזאת מכוח סעיף 30 לחוק, כאשר סעיף 164 לחוק, מציין מפורשות שלא ניתן להאריך את המועד הקבוע בסעיף 30 לחוק זאת, גם אם היה טעם סביר לכך. והנה, חוק הפטנטים לא ציין בחקיקה הראשית - בחוק בסעיף 30, ולא בכדי, כי גם אי הגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט מביא לקבלת הפטנט. תקנה 15(ג) לתקנות הינה תקנה טכנית-דיונית, שלא באה לשנות את החוק, אלא כאמור בסעיף 194 לחוק, התקנות נועדו לביצוע החוק ולהסדרת סדרי רישום וסדרי דין בהליכים לפי החוק. לכן, אין מקום לפרשנות כה נוקשה באופן שתפורש תקנה 15(ג) לתקנות כך שאם לא נמסר העתק מהודעת התנגדות למבקש הפטנט יהא דינה של הודעת ההתנגדות עצמה שנמסרה במועד לרשם הפטנטים כאילו לא נמסרה. פרשנות כזו מאיינת את סעיף 30 לחוק, הקובע שזכות ההתנגדות קמה ונושמת עם מסירת הודעת ההתנגדות במועד לרשם הפטנטים, ואם המחוקק היה רואה את מסירת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט במועד כתנאי מהותי, היה אומר זאת במפורש בסעיף 30 לחוק ואוסר הארכת מועד לכך בסעיף 164 לחוק. התוצאה של קבלת פרשנות המערערת, שאי מסירת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט בפטנט מביאה תמיד לקבלת רישום הפטנט, שכן עקב כך רואים את הודעת ההתנגדות עצמה כאילו לא נמסרה לרשם הפטנטים - הינה תוצאה קשה, שאינני סבור שזו היתה כוונת המחוקק, תוצאה המביאה לכך שלמעשה סעיף 30 לחוק מבוטל ומאויין ע"י תקנה דיונית שבאה לבצע ולהסדיר את סדרי הדין על פי החוק. בהיררכיה המשפטית בארצנו, של עדיפות נורמטיבית להוראות החוק על תקנות הנוגעות לסדרי הדין בלבד לצורך ביצוע הוראת החוק, יש לפרש את התקנות לאור זה, באופן שאינן באות לגרוע ולשנות מהחוק אלא רק להסדיר דרכים דיוניות לביצועו. 10. כך, משעצם הזכות המהותית של ההתנגדות לרישום פטנט קמה ומעת הגשת ההתנגדות לרשם הפטנטים במועד, אזי לא ניתן לבטל זכות מהותית זו בעקיפין באמצעות התקנות שנועדו לבצע את החוק, ויש לפרש את התקנות באופן שלא תסכלנה את הוראות החוק, כך שלמרות שההתנגדות הוגשה במועד לרשם הפטנטים, יראו אותה כאילו לא נמסרה עקב אי מסירת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט. אני סבור שיש לפרש את התקנות, כפי שמפרשת המשיבה, לפי פסיקת רשמי הפטנטים לדורותיהם, שישנה סמכות לרשם הפטנטים להאריך את המועד להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, באופן שאי ביצוע מסירת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט לא יבטל את עצם הגשת הודעת ההתנגדות לרשם הפטנטים, אלא רק יביא לכך ששעון הזמן להליכים בפני רשם הפטנטים יחל לרוץ, לענין המועדים הקבועים בתקנות, כמו הגשת כתבי טענות וראיות, רק ממועד מסירת העתק ההתנגדות לצד שכנגד. 11. אין מקום לקבלת פרשנות המערערת לכך שהודעת התנגדות שהוגשה במועד לרשם הפטנטים תיעלם כלא היתה ותאויין בגלל איחור טכני בהמצאת העתק ממנה למבקש הפטנט. לפי החוק, הליך ההתנגדות נפתח במסירת ההודעה לרשם, ולא במשרדי ב"כ מבקש הפטנט, ותקנה 15 יוצרת הסדר דיוני טכני בלבד לביצוע הוראות החוק, ואין בכוחה לשנות מהמהות של הוראת החוק. לכן איחור במסירת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, עקב תקלה טכנית, לא יביא לבטלות ההתנגדות המהותית עצמה שהוגשה במועד. באותה מידה יש לראות לטעמי את הפרשנות הנכונה של תקנה 15 (ד) הקובעת שאם לא שולמה אגרה יראו את המסמך כאילו לא נמסר, והכוונה הינה כל עוד לא תוקן הפגם או שולמה האגרה, ואינני סבור שאי תשלום אגרה מאיין את עצם הגשת הודעת ההתנגדות המהותית לרשם. כך גם, אי מסירת העתק מהודעת הערעור למבקש הפטנט לא תתחיל את מירוץ הזמנים לגבי ההליכים לפני רשם הפטנט של הגשת כתבי טענות וראיות ברם, אם תוקן הפגם, וניתנה הארכת מועד מטעמים מיוחדים וסבירים, לא תאויין הגשת ההתנגדות המקורית והמהותית לרשם הפטנטים. סעיף 164 לחוק לא שולל הארכת מועד למסירת מסמך בהתאם לתקנה 15 (ג) לתקנות אלא רק מכוח סעיף 30 לחוק, ואין לקרוא לתוכו מה שאין בו ולהרחיב את תחולתו בעקיפין על הוראות נוספות. כך, בספרו של עו"ד עמיר פרידמן - "פטנטים", בהוצאת פרלשטיין גינוסר, בעמוד 392 - 394 נאמר שהפתרון לכך שלא תאבד זכות ההתנגדות לפטנט המשקפת את האינטרס הציבורי לשמירת טוהר פנקס הפטנטים הינה במסגרת סעיף 164 (א) לחוק הפטנטים שאינו אוסר הארכת מועדים בסעיפים שאינם נקובים. דהיינו, רשם הפטנטים אינו מוסמך להאריך את המועד למסירת הודעת ההתנגדות ללשכת רשם הפטנטים לפי סעיף 30 לחוק, אך לא נשללת סמכותו להארכת המועד למסירת העתק מהודעת ההתנגדות לצד שכנגד, אם סבור כי קיים טעם סביר להורות על הארכת המועד למסירת ההעתק לצד שכנגד. 12. למעלה מן הצורך, אם אכן היתה מתקבלת פרשנות המערערת שאין סמכות להארכת מועד לרשם הפטנטים למסירת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, היה מקום לכאורה לדון בשאלה האם תקנה 15(ג) מהווה חריגה מסמכות באופן שיש לבטלה, וייתכן גם שניתן לשקול את תיקון התקנה וניסוחה באופן ברור שיביא לידי ביטוי את סמכות הרשם להארכת המועד להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט, אך כאמור, לאור דחיית פרשנות המערערת, אין צורך להכריע בכך. על פרוצדורה מהות, שכל ישר ויציבות משפטית 13. אני סבור שלא ניתן להתעלם במקרה דנן מהיחס בין המהות לפרוצדורה, ומהמצב המשפטי והפרשנות הקיימת מזה עשרות שנים בלשכת רשם הפטנטים. כך, במשך כ-30 שנה, נוהגים רשמי הפטנטים באופן שיש להם סמכות להאריך את המועד להגשת מועד העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט. כך גם, נהגו לכאורה עורכי דין ממשרד ב"כ המערערת, כאשר פנו לרשם הפטנטים בבקשה להארכת מועד להגשת הודעת ההתנגדות למבקש הפטנט או כאשר התנגדו להארכת מועד שכזו (ראו נספח 11 לנספחי המשיבה ונספח ז' לנספחי המערערת). אני סבור שפרשנות הרשמים לדורותיהם, עולה בקנה אחד, במקרה זה, עם השכל הישיר ועם תפיסת מהות החוק ועדיפותו על התקנות ואין מקום ליצור "זעזוע משפטי" ולנקוט בפרשנות שונה שתיתן למעשה עדיפות לפן הדיוני על הפן המהותי. הפרשנות שתאפשר הארכת מועד להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקש הפטנט מביאה להרמוניה חקיקתית בין החוק לתקנות, ונותנת גמישות בנוגע להארכת מועדים, שזהו הצורך המשתקף בפסיקה (ראו בר"מ 2340/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רמת השרון נ' וכט, פ"ד נז(3) 385), תוך בחינת אפשרות של הארכת מועד גם מכוח סמכות לבר החיקוק הספציפי כגון סמכות טבועה. זאת, תוך שימוש בסמכות זו בריסון ובאיפוק והצורך בטעמים מיוחדים וסבירים המצדיקים את ההארכה, יישום העקרון של זכות הגישה לערכאות וזכרון שכללי הפרוצדורה נועדו לשרת את הדין המהותי ולכן במקרים מתאימים יש לאפשר גמישות בהפעלת הכללים לשם הגשמת הדין המהותי (ראו גם פרוצדורה לעומת מהות ע"א 9598/07 ניקול עמר פלצר נ'SAMUEL - ROZENBAUM DIAMONDS 1992 CD LTD טרם פורסם, 4/2/10). האיזון הראוי 14. אני סבור שבמקרה דנן האיזון שנעשה ע"י רשם הפטנטים הינו איזון ראוי. לא ניתן להתעלם מכך כי למערערת לא היתה זכות קניין שכן היה עליה לצלוח קודם כל את הליך ההתנגדות של הציבור בפני רשם הפטנטים ואת המבחן המהותי של בקשת הפטנט. לכן גם, לא מדובר בנזק עצום שנגרם לה לטענתה שכן נשללה ממנה זכות קניין, שכן אין לבחון את הנזק בין מצב שבו לא היתה כלל התנגדות כטענתה של המוערערת, אלא בין מצב כמו המקרה דנן שההתנגדות המהותית הוגשה במועד ואילו העתק מהודעת ההתנגדות נמסרה למערערת לאחר כחודש ימים, וזאת לאחר שב- 10/12/06, כ-6 ימים לאחר הגשת ההתנגדות לרשם, נשלחה למערערת ע"י הרשם הודעה על פתיחת הליך ההתנגדות, כך שהמערערת ידעה על עצם הגשת ההתנגדות כשבוע לאחר הגשתה לרשם, ולכאורה לא נגרם לה נזק מהותי מכך, שההתנגדות תתברר לגופה. אין לקבל גם את טענת המערערת שיש למשיבה דרכים חלופיות לבקש את ביטול הפטנט, כאשר זכותה של המשיבה להתנגד "בדרך המלך" של התנגדות כפי שהוגשה על ידה לרשם במועד, ואז יבוא לידי ביטוי גם האינטרס הציבורי ועקרון "טוהר הפנקס" שלא יינתן מונופולין בגין אמצאה שאינה כשירת פטנט אלא לאחר דיון בהתנגדות (ראו ה"פ (ת"א) 517/03 אפל אסתר נ' על-רד משואות יצחק בע"מ, ט.פ 6/5/03 המפנה לע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד (2) 846, 851-857). האיזון הראוי יימצא בכך שהארכת המועד לא תינתן בנקל כדבר שבשגרה, אלא עקב טעמים מיוחדים וסבירים המצדיקים זאת בהתאם לשקו"ד הרשם ותוך שימוש בכללים אלו בריסון ואיפוק כנדרש במקרים של הארכת מועד בפסיקה. התוצאה 15. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תמומש ותועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון ההוצאות שנפסקו לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר, אב"ד: אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי כב' השופט ד"ר ורדי, על הנימוקים שבה והתוצאה הראויה. אוסיף כי לדידי, המחוקק בסעיף 30 לא נקט בהוראה לפיה תנאי להתנגדות, הגשת ההודעה הן לרשם והן למבקש הפטנט. כל שנקט המחוקק כתנאי, בחינת המועדים, מסירת ההודעה על ההתנגדות לרשם. לכן ולא בכדי, גם מתקין התקנות בתקנה 15(5) קבע כי התוצאה של אי מסירת המסמך לבעל דינו "...יהא דין המסמך שנמסר ללשכה כאילו לא נמסר, כל עוד לא נמסרו העתקים לבעל דינו..." (ההדגשות שלי י.ש). לשון זאת גם מבחינת תכליתה הראויה של ההוראה היא כעין "הקפאה" זמנית. לא צויין כי המסמך שנמסר לרשם לא נמסר אלא כאילו לא נמסר. יתר על-כן, בהמשך צויין מפורשות שאותה ההוראה של כאילו, תקפה עד שיימסר הנדרש. דהיינו, כפרשנות ראויה, מעת שנמסר הנדרש- כפוף להיתר למסירה המאוחרת- הרי יש לראות לעניין מועד הגשת ההודעה על ההתנגדות, את המסמך כמוגש במועד. דהיינו, הארכת המועד מכשירה את הפגם המשני, ויציר מחוקק המשנה וכשהפעולה פועלת רטרואקטיבית וכאילו נמסר המסמך לבעל הדין במועד. זאת ניתן להסיק גם מנושאים אחרים בהם נעתר בית משפט להארכת מועד שאזי נחשב המסמך כמוגש במועד. ודוק, פרשנות זאת הינה בנוסף לנימוקי חברי המקובלים עלי. אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה, ומצטרפת לחוות דעתו המוצדקת ולתוצאה הראויה אליה הגיע חברי כב' השופט ד"ר קובי ורדי. רות לב הר שרון, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי.הארכת מועדרשםפטנטים