כלפי בית החולים נטענה רשלנות בטיפול רפואי בלידתו של התובע. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עובר גדול זירוז לידה:## א. 1(א) זו תביעת צעיר יליד 20.12.1968, שעניינה אירועי לידתו. על פי הנטען בכתב התביעה, נולד התובע בביה"ח המרכזי בעמק השייך לנתבעת, בעקבות טיפול תרופתי לזירוז הלידה, בלידה ספונטנית במשקל 4.300 ק"ג, ונמצא כי גפתו הימנית העליונה משותקת. לטענתו נגרם לו תוך כדי הלידה שיתוק ע"ש ארב, וזאת עקב הפרעה ביציאת הכתפיים תוך כדי הלידה בשל גודלו ובשל ביצוע שחרור הכתפיים תוך הפעלת כוח, אשר גרמה לפגיעה בעצבי זרועו הימנית ולשיתוק. (ב) עוד נטען, כי אמו סבלה בהריונותיה מסכרת וילדה פעמיים ילודים גדולים. (ג) נטענת כלפי בית החולים רשלנות בטיפול בלידתו של התובע. 2(א) לטענת הנתבעת פגיעה על שם ארב עשויה להופיע גם בלידה רגילה, ומכל מקום אחת הלידות הקודמות של אם התובע, בה נולד עובר גדול, עברה בשלום (האחרת, במצג עכוז, הסתיימה במות העובר). ב. בהחלטה מיום 22.11.95 פוצל הדיון כך שתחילה תידון שאלת האחריות. (1) שני הצדדים הגישו חוות דעת מקצועיות. אך בהסכמה מונה בשעתו ביום 27.6.94 (ע"י כב' השופט ד"ר צמח) מומחה מוסכם להכריע בשאלה הרפואית המתעוררת בתיק, והוא ד"ר גונן אוהל, מנהל מחלקת נשים ויולדות בבי"ח פוריה. ד"ר אוהל הגיש חוות דעתו ביום 17.5.95, לאחר שעיין בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים וברשומות הרפואיות. אציין כבר כאן כי הרשומות הרפואיות לא הועמדו לעיון ביהמ"ש על-ידי צד מן הצדדים כחלק ממסכת הראיות, ולפיכך אסתמך לעניינן על חוו"ד ד"ר אוהל. אני מדגיש נקודה זו כיוון שנושא העדר רישומים הועלה בהרחבה בסיכומי התובע (בעיקר בסיכומי תשובה), אך אין לביהמ"ש אלא מה שעיניו רואות, ובמקרה זה - חוו"ד ד"ר אוהל שאין לי סיבה להטיל בה ספק. עוד אציין, כי על פי תקנה 130(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שהיתה בתוקף בעת מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש, לא היו בעלי הדין רשאים להביא עדות נוספת של מומחה, ולפיכך לא עיינתי בחוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים, ובצדק קבל ב"כ התובע בסיכומי תשובתו על התיחסות ב"כ הנתבעים לחוו"ד מטעמם. ראה גם (ע"א (ב"ש) 270/95 ואסה נ' צינור דרום (הנשיא - כתארו אז - י. טירקל), באשר למצב המשפטי לאחר תיקון התקנה כשהמדובר במומחה שמונה בהסכמה (ובענייננו מונה המומחה כדי "שיכריע בשאלה הרפואית..." (הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף צו ביום 27.6.94)). (2) ד"ר אוהל ציין, כי היתה זו לידתה השביעית של אם התובע; מבין שש לידות קודמות היה עובר אחד מת במשקל 4000 גרם, ואילו יילוד אחר נולד במשקל 4140 גרם ללא קושי. במהלך ההריון סבלה מסכרת שאוזנה בדיאטה דלת סוכר; במעקב רצוף שקוים בתחנת אם וילד לא נצפה דבר חריג. בסוף ההריון התקבלה האם בחשד לירידת מים, נעשה נסיון זירוז לידה שלא הצליח, ובתום כשבוע באה ללידה שהתקדמה במהירות - השלב הראשון נמשך כשעתיים, והשלב השני (מפתיחת צוואר מלאה) נמשך 5דקות. צויין כי התינוק היה אדיש אך הגיב בבכי לגירוי; לא נרשמו ציון אפגר ופעולות החיאה. עם הלידה אובחנה הפגיעה ע"ש ארב. (3) ד"ר אוהל נוטה, במאזן השיקולים. לתמוך יותר בדעה שלא היה כאן פרע כתפיים מאשר בדעה כי היה. אכן, הוא מציין כי ישנה נטיה טבעית להניח שפגיעה ע"ש ארב נבעה מפרע כתפיים, כשמופעל כוח לחילוץ הכתפיים; אך במקרה דנא הלידה תוארה כ"ספונטנית" ולא נרשמו בעיות; לא כל פגיעה ע"ש ארב נובעת מפרע כתפיים, ועל פי הספרות ב-% 31 מהמקרים של פגיעות ע"ש ארב לא היה פרע כתפיים אלא היתה לידה מהירה. בלידה כזאת, על פי מקור רפואי שציטט המומחה, מהוה פרק הזמן הקצר של השלב השני ללידה גורם שאינו ניתן למניעה, התורם להיווצרות הפגיעה העצבית; בשל מהירות ירידת גופו של העובר באגן נמנעת כנראה מכתפיו כניסה בזוית נכונה לאגן, ההכנה הנאותה נפגמת, והדבר מוסיף לנזק העצבי. ד"ר אוהל אומר: "... השלב הראשון בלידתה של גב' אסור נמשך כשעתיים, והשלב השני מספר דקות בלבד. הלידה תוארה כרגילה והיילוד תואר כ"אדיש" אך לא נזקק לפעולות החיאה ושוחרר במצב משביע רצון (חוץ מהפגיעה העצבית). עובדות אלה אמנם אינן שוללות אפשרות שהיה פרע כתפיים - אך בודאי שאינן תומכות בכך". (ע' 2 לחווה"ד). לדבריו, היתה זו על פי מהירותה - "לידה חטופה" שאינה ניתנת לחיזוי ושכיחות הפגיעות לאם ולעובר גבוהה בה מן הרגיל. (4) באשר לאפשרות שהמדובר בפרע כתפיים, הניתן היה לחזותו מראש? בין גורמי הסיכון ההריוניים מונה ד"ר אוהל את משקלה הגבוה של אם התובע ואת עברה - יילודים גדולים וסכרת, דבר שחייב מעקב במהלך ההריון ואיזון טוב של הסכרת. לדעתו, אלה נעשו: הסכרת אוזנה ע"י דיאטה והיו ביקורות בתחנה לבריאות הילד. במשקל האם לא היתה עליה גדולה, והלידות הקודמות לא כללו פרע כתפיים. לדעת ד"ר אוהל "לאור הנתונים האלה שהיו ידועים למטפלים בחדר הלידה, היה מקום לעשות הערכת משקל לעובר ולפי זה להחליט על צורת הלידה: ניתוח קיסרי או נסיון ללידה נרתיקית. במקרה הזה לא צוין בשום מקום שהעובר גדול ולפיכך החליטו המטפלים לאפשר לידה רגילה. לדעתי ההחלטה היתה נכונה ובהתאם לנתונים שהיו להם" (ע' 3 לחווה"ד). (5) (א) להלן הוסיף ד"ר אוהל, כי הן בעת לידתו של התובע הן כיום אין דרך מדויקת לקביעת משקל העובר, והסטיות האפשריות הן של %10-% 15 לפחות; כשהמדובר במקרה של יולדת שמנה, כפי שהיתה אם התובע, הערכת המשקל קשה עוד יותר. יתר על כן, לדעתו אף אילו ניתן היה לחזות את משקלו המדויק של התובע היילוד (שהיה 300, 4 גרם), אין הסכמה כללית בין רופאים באשר לצורך בניתוח קיסרי. הנטיה היא לנתח כשהערכת המשקל עולה על 500, 4 גרם, ובמקרה של סכרת אף למטה מזה - 250, 4גרם לפי אחד החיבורים החשובים; ואולם, ההחלטה שרירותית, ו"מכיון שאף מחבר אינו טוען ליכולת ניבוי מושלמת של פרע כתפיים, נותר למחברים לקבוע, כל אחד לפי הנסיון שלו, כמה ניתוחים קיסריים "מיותרים" הוא מוכן לבצע בכדי למנוע אחוז מסוים מפרע הכתפיים" (ע' 4 לחווה"ד). (ב) לדעת המומחה, במקרה דנן היה המדובר במשקל גבולי; ועוד, אף עתה, בחיבור חדש, ממליצים על ניתוח קיסרי רק בהערכת משקל העולה על 500, 4 גרם, כולל במקרי סכרת. ניתוח קיסרי מומלץ בהתארך מהלך הלידה או כשמתעורר הצורך בלידת מכשירים. במקרה דנן היו שלבי הלידה מהירים, ו"לפיכך לא היה מקום לבצע ניתוח קיסרי במהלך הלידה" (ע' 4 לחווה"ד). (6) כללו של דבר, הנזק לתובע אירע לדעת המומחה קרוב לודאי בזמן הלידה, תוך תפקיד מכריע ל"לידה חטופה" שאינה ניתנת למניעה. יתכן שהיה פרע כתפיים שלא אובחן, אך בקצב הלידה לא ניתן היה לחשוב עליו. גורמי סיכון היו; אך בהעדר חשד לעובר גדול לא היה מקום להחלטה על ניתוח קיסרי עובר ללידה או בתחילתה. (7) בתשובה לשאלות הבהרה השיב המומחה, בין השאר, כי אכן סביר להניח שבניתוח קיסרי היתה נמנעת הפגיעה, אך ללא בטחון מוחלט (תשובה 1); אך מכל מקום אם לא חשבו שהעובר גדול, לא היה מקום לניתוח (תשובה 3); אם לא היו אבחנות מבוססות (שהעובר גדול), ביצוע ניתוח קיסרי לא היה בבחינת "רפואה נכונה" (תשובה 4); ניתן היה להעריך את העובר גם במשקל של 5ק"ג (300, 4 גרם ועוד %15), אך לא היתה הערכה כזאת - או בכלל - ומכל מקום תיתכן גם הערכה של % 15 כלפי מטה (תשובות 5-8); במשקלים בין 000, 4 ל-500, 4 גרם יש לשקול ניתוח קיסרי, וב- 1968 המשקל נטה לגבוה יותר (תשובה 9); "ההערכה הקלינית של גודל העובר אינה מדויקת. יתכנו טעויות משמעותיות בהערכה גם כאשר זו נעשית ע"י רופאים מאוד בכירים ומנוסים ... מישוש ידני של גודל העובר צריך להיות מתורגם למשקל וזה תהליך מאוד לא מדויק (ידוע היום שגם אולטרה סאונד אינו תורם משמעותית לפתרון הבעיה)" (תשובה 14). ד. בקד"מ מיום 22.11.95 הודיעו ב"כ שני הצדדים, כי הפלוגתא היא "אם צריך היה ניתוח קיסרי". ה. ד"ר אוהל נחקר ע"י ב"כ התובע, אשר הדגיש בשאלותיו את נושא הניתוח הקיסרי, במיוחד כיוון שהאם היתה סכרתית. המומחה ציין בתשובתו כי כיום יש יתר מודעות לנושא הסכרת, אבל גם עתה יש חילוקי דעות בנושא הניתוח הקיסרי (ע' 2 לפרוטוקול). עלה מדבריו, כי ככל שמשקל העובר גדול יותר יש יתר מקום לניתוח קיסרי, אך הוא הוסיף... "(ש) במקרה הזה הלידה התרחשה במהירות רבה. זה נכון שהמשקל חשוב, אבל תמיד יש לנו עוד ועוד רשתות הגנה, ורשת ההגנה האחרונה זה מהלך הלידה עצמו, ובמקרה זה גם אם היו מעריכים שהתינוק הוא גדל היה מקום לנסות מה קורה במהלך הלידה, כי בד"כ המקרים (כך!) שמסתבכים יש עצירת לידה, התקדמות איטית, יש צורך בלידה מכשירנית. במקרה הזה לא היה אף אחד מהדברים האלה, ולכן גם הרשת האחרונה, קרי מהלך הלידה, לא עזרה. לכן אני חושב שבמקרה הזה הכל היה סביר" (ע' 4 לפרוטוקול). ו. עמדת התובע (1) ב"כ התובע מבקש לקרוא לתוך חוו"ד מומחה בית המשפט ייחוס הפגיעה לפרע הכתפיים, ומציין שבתשובה 1לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי "סביר להניח שבמידה ומשה אסור היה נולד בניתוח קיסרי לא היתה נוצרת הפגיעה". (2) (א) לדעתו, המשקל שנצפה לתובע טרם לידתו צריך היה להביא למסקנה של ניתוח קיסרי, ולפחות לשיקול ניתוח כזה. (ב) זאת, כיוון שניתן היה לקבוע שהילוד יהיה במשקל שבין כ-655, 3 ק"ג ל-945, 4 ק"ג (סטיה של עד % 15 ממשקל הילוד בפועל, על פי חוות הדעת ותשובה 8לשאלות ההבהרה). נושא זה לא מצא ביטויו ברישומי ביה"ח. אשר על כן יש לדעתו לקבוע צפי עובדתי של 5ק"ג. את ההנחות יש לקבוע לטובת התובע. לענין זה הוא תומך יתדותיו בפסקי דין שונים שבהם הועבר הנטל אל בתי החולים בהעדר רישום. (ג) לא כל שכן, כשאם התובע היתה סכרתית, גורם המצריך תשומת לב לגודל העובר. (ד) כן טוען ב"כ התובע, כי העדר רישומים מצביע על העדר התיעצויות באשר לניתוח קיסרי. (ה) באשר לציפיה המשפטית, זו - לדעתו צריכה היתה להיות הערכה של משקל גדול עוד מ- 5 ק"ג, שהוא הצפי העובדתי הנטען, וזאת ב-% 15 נוספים, קרי, עד 750, 5 ק"ג. (ו) במשקל כזה, גם על פי תשובת המומחה לשאלת ההבהרה 9, צריך היה ליילד בניתוח קיסרי; כן היה מקום לליווי רופא מיומן (תשובה 11). תחת זאת, כל שכולל הרישום הוא נוכחות מיילדת. אין כל ראיה כי נשקל ניתוח קיסרי, ואף לא הובאו עדים באשר לנהלים וכיוצא באלה. (ז) על נטל הראיה לרבוץ על הנתבעת, והיא לא עמדה בו. ז. עמדת הנתבעת ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו: (1) לידת התובע היתה "לידה חטופה", ששלבה השני קצר ביותר ולפיכך הדעת נותנת כי גרמה לפגיעה ע"ש ארב, וזאת בשל ירידה מהירה לאגן בזוית לא נכונה. (2) אין כל ראיה לכך שהיה פרע כתפיים; לדעת ד"ר אוהל, לא כל פגיעה ע"ש ארב נובעת מפרע כתפיים, והיא עשויה לקרות גם בניתוח קיסרי. (3) לידה המסתבכת בפרע כתפיים היא טראומטית, מאופיינת בקושי בלידה ובחילוץ העובר, מה שלא אירע במקרה דנן. (4) במקרה זה לא ניתן היה לחזות מראש את האפשרות ל"פרע כתפיים", שכן מעקב בוצע והסכרת אוזנה בדיאטה; לא היתה עליה גדולה במשקל האם במהלך ההריון, ובלידות עבר לא היה פרע כתפיים. (5) אין דרך לאומדן מדויק של גודל העובר, שבדיקתו היא במישוש ידני. (6) קביעת ב"כ התובע כי הערכת המשקל, כענין שבחוק, היתה 5 ק"ג, אינה נכונה; ב- 1968 לא היו נהלי רישום בהקשר זה; אם בכלל, היו רושמים רק כשהיה מדובר במשקל גדול, וכאן, כעדות ד"ר אוהל, ההנחה היא שסברו כי המדובר במשקל סביר; לדעת ב"כ התובעים, סברו שהמדובר במשקל נמוך יותר. (7) הבחירה בגישה ששללה ניתוח קיסרי היתה לגיטימית. (8) במהלך הלידה לא היה מקום לשקול ניתוח קיסרי; לא היו סימנים כמו עצירה, התקדמות איטית וכדומה. (9) לא היה צורך בנוכחות מומחה על פי התקדמות הלידה. ח. סיכומי תשובה של התובע בסיכומי תשובתו הדגיש ב"כ התובע, בין השאר, את העדר הרישומים בדבר משקל העובר כמרכיב שיש לזקפו לחובת הנתבעת. ועוד, לדעתו לשאלה אם נבעה הפגיעה בתובע מפרע כתפיים אין נפקות, והסוגיה עניינה הניתוח הקיסרי בלבד. לדעתו דין התביעה להתקבל גם מהטעם של "הדבר מדבר בעדו". ט. דיון .1(א) אחזור ואציין, כי הראיות שבפני הן ביסודן חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, שאלות ההבהרה וחקירתו של המומחה. ב"כ התובע ביקש להסיק מסקנות מהימנעות ב"כ הנתבעת מחקירת אם התובע, אך היה בידי ב"כ התובע עצמו להעלותה להעיד אם סבר שיש בכך חשיבות ראייתית, ומכל מקום הודיע שהוא מוותר על כך (ישיבת 22.11.95). כדי להפיס דעתו אומר כי מסופקני אם היה הדבר מעלה או מוריד. כן ביקש להסיק מסקנות מכך שלא הועלו להעיד אנשי הצוות הרפואי שטיפל בלידה ב- 1968. כאן עשה ב"כ הנתבעת את חשבון ראיותיו. מן הסתם, נוכח חוו"ד המומחה, ומכל מקום הדעת נותנת בדרך כלל כי אף אם מצויים וזמינים הנוגעים בדבר, עדותם באשר לאירועים בני שנות דור (28!) ספק אם תחרוג מן הנרשם בתיעוד הרפואי שבו עיינו. (ב) עוד אציין, כי ככלל יטה ביהמ"ש, שההחלטה הסופית היא כמובן בידו, להתחשב בדעתו של מומחה ביהמ"ש. ראה דבר ביהמ"ש העליון בע"א 1937/90 הועדה המקומית נ' רוחאללה נהאי, תקדין עליון 94(4) 471, 475 (מפי השופט י. קדמי) "...בית משפט זה לא יתערב במסקנותיו של המומחה אלא אם נראה לו שהמומחה נכשל בשגיאה כה גסה שאפילו ביהמ"ש החסר ידיעה מקצועית באותו תחום יוכל לומר שדעתו של המומחה מופרכת". הדברים יפים כמובן ככלל למומחים בתחומים השונים, ופשיטא בעיני שבמקרה דנן אין לומר כי דעת המומחה מופרכת על פי ההגדרה האמורה. 2(א) נושאי פרע כתפיים (או "תקיעת כתפיים", או "היצרות כתפיים" כלשון השופט ת. אור בע"א 2694/90 הדסה נ' מימון, פ"ד מ"ו (5) 628), הם מן השכיחים בין תביעות הרשלנות הרפואית בבתי המשפט. פגיעה ע"ש ארב עלולה להיגרם כתוצאה מנסיבות לידה כאלה. (ב) פסק הדין המנחה בנושאי פרע כתפיים הוא ע"א 2694/90 הדסה נ' מימון, הנזכר. אותו ענין הוטלה אחריות על ביה"ח שבו נולד ילד (ב-1984) לאחר סיבוך של פרע כתפיים. הגורמים שהובאו בחשבון על-ידי בית המשפט העליון (בעקבות בית המשפט המחוזי) היו, ראשית, המשקל שצריך היה להעריך לגבי העובר (שם: 4.4 ק"ג), ומשקל ילודים בלידות רגילות קודמות של האם (שהיה עד 4ק"ג). נתונים אלה חייבו נקיטת אמצעי זהירות תוך הכנות לניתוח קיסרי אפשרי; ועוד, השלב השני של הלידה שם ארך זמן ניכר ( 35 דקות עד ליציאת הראש, 45 דקות כולל), שהצדיק ניתוח או התיעצות לגבי עריכתו. 3. הפרמטרים שבהם בודקים בתי המשפט אם היתה רשלנות בטיפול הרפואי בהקשר לנזק שנטען כי נגרם באירועי לידה, כוללים, בין השאר, את המידע שהיה בידי הצוות הרפואי על מצב בריאותה, הריונותיה הקודמים ולידותיה של האם; לענין זה יש כמובן חשיבות לרישומים הרפואיים, לרבות באשר להערכת משקלו של העובר, כן כוללים הם את אירועי הלידה עצמם, בשני שלביה, הראשון עד לפתיחת צוואר הרחם והשני מאותו מועד ואילך, וההחלטות שנתקבלו; ההחלטה באשר לצורת הלידה נרתיקית או בניתוח קיסרי, היא מן ההחלטות המרכזיות בהקשר זה, ובמקרה דנן גם נשוא הפלוגתא. במקרי פגיעה ע"ש ארב, כמובן השאלה היא אם זו נגרמה מפרע כתפיים אם לאו, ושמא לא היה פרע כתפיים כל עיקר. במישור הראייתי, מתייצבת שאלת נטל הראיה, האם הוא כדין הרגיל על המוציא מחברו, התובע, או שמא הוא עובר לצד שכנגד לפי סעיף 41לפקודת הנזיקין, כאשר לכאורה "הדבר מדבר בעדו". 4(א) ב"כ התובע הפנה לפסיקה באשר לתיעוד ולרישום (ע"א 5461/91 עזבון עזאם ז"ל נ' קופ"ח (טרם פורסם, השופטת שטרסברג-כהן), בעקבות ע"א 612/78 פאר נ' קופר, פ"ד ל"ה (1) 720, 724(השופט ש. לוין), וכן ת"א (ת"א) 1141/91 זוהר נ' מורן (השופטת ד. פלפל); ת"א (ת"א) 1384/92 שוכר נ' קופ"ח (השופטת א. קובו); ת"א (י-ם) 733/91 שרביט נ' שערי צדק (הנשיא זיילר). הוא קובל - כאמור - על העדר רישום במקרה דנן. (ב) באשר לפרע כתפיים, הפנה בין השאר לת"א (י-ם) 194/93 מור נ'התחנה לטיפול (השופטת פרוקצ'יה), שבו בשל אבחנת עובר גדול וסכרת נקבע כי היה מקום לשקול ביצוע ניתוח קיסרי. (ג) באשר להעברת הנטל, הפנה לת"א (י-ם) 127/91 מזרחי נ' הדסה (השופט ד. חשין) ולע"א 206/89 רז נ' אלישע פ"ד מ"ז (3), 805, 817 המצוטט שם, וטען כי מתקיימים התנאים להעברת הנטל, בחינת "נכנס בריא ויצא חולה". (ד) ב"כ הנתבעת הפנה, בנושא משקל העובר, לת"א (י-ם) 296/91 שר נ' קופ"ח (השופטת ד. דורנר). 5. לאחר ששקלתי את מכלול החומר העובדתי וחוות דעת המומחה שבפני ואת ההיבטים המשפטיים, החלטתי כי אין מנוס מדחיית התביעה. עם כל הצער שבנזק שנגרם לתובע - ועל כך דומה שאין חולק - אין זה המקרה שבו ניתן לייחס לנתבעת רשלנות רפואית, ובמיוחד באי ביצוע ניתוח קיסרי, שהיא הפלוגתא. 6. באשר לרקע האם ולהריון: על פי חוות דעת המומחה, שלא נסתרה, היתה זו לידתה השביעית. אכן, האם היתה בעלת משקל גבוה, ובשני מקרים קודמים ילדה עוברים גדולים, וכן פיתחה סכרת במהלך ההריון דנן. ואולם, באשר לעובר שנולד חי בלידה קודמת, לידתו - חרף גודלו (140, 4 גרם) - היתה רגילה (אין נתון באשר לעובר שנולד מת). הסכרת במהלך ההריון הנוכחי אוזנה כראוי, והמומחה מציין כי האם היתה במעקב רצוף. אין לי איפוא כל סיבה להניח, כי היתה רשלנות במעקב הרפואי. דומה כי הנסיבות, על פי התפתחות ההריון ותולדות האם, לא חייבו לצפות פרע כתפיים. ובאשר ל"לידה חטופה", זו אינה ניתנת, לדברי המומחה, לחיזוי. 7(א). באשר לאירועי הלידה גופה, בניגוד לחלק מן המקרים שתוארו בפסיקה המטילה רשלנות רפואית, במקרה דנן התקדמה הלידה, כדברי המומחה מטעם ביהמ"ש, במהירות; השלב הראשון נמשך כשעתיים, והשלב השני נמשך דקות בלבד. נכון שהרישום אינו אינטנסיבי, ואילולא הממצאים האחרים של המומחה מטעם ביהמ"ש אולי היה מקום להידרש אליו, שכן חלילה לי מהקל ראש בכגון דא; אך איני סבור שיש צורך בכך בנסיבות, ויש מקום לקבל את חוות דעת ד"ר אוהל, כי ההחלטה - אף אם אין בידינו נתונים מדויקים באשר לפרטיה - בדבר הלידה הנרתיקית היתה כשלעצמה נכונה ובמתחם הסבירות. לפיכך (ועוד אשוב לכך בקצרה) לא היה גם מקום להעברת נטל הראיה בהקשר הרישום. (ב) העובדה שהשלב השני ללידה היה ספונטני ומהיר ביותר, תומכת, במאזן ההסתברות, בדעתו של ד"ר אוהל, הנוטה לחשוב שלא היה כאן פרע כתפיים, ואף אילו היה לא נתן קצב הלידה לאבחנו; מה גם זאת, שכאמור היתה זו "לידה חטופה", הכוללת שכיחות גבוהה של פגיעות. (ג) לא למותר לשוב להזכיר, כי ד"ר אוהל מציין שב-% 31 ממקרי הפגיעות ע"ש ארב לא היה המדובר בפרע כתפיים אלא בלידה רגילה. 8. הניתוח הקיסרי (א) אייחד עתה את הדיבור לשאלה זו, שהוצבה כזכור בפלוגתה שבין הצדדים. (ב) כאמור, מומחה בית המשפט ד"ר אוהל סבר, כי הגם שסביר שבניתוח קיסרי היתה נמנעת הפגיעה, לא היתה במקרה זה רשלנות של הערכת משקל לא נכונה, נוכח מתחם האפשרויות באשר למשקל כפי שתואר לעיל, ומכל מקום, לא היתה בלידה כל הסתבכות, ולפיכך לא היה גורם שיחייב ניתוח קיסרי. (ג) (1) שני הצדדים תמכו יתדותיהם בפסיקה בנושאי ניתוח קיסרי במקרים שבהם אירע פרע כתפיים. (2) ב"כ התובע צירף את פסק דינו של השופט י. פלפל בת"א 233/92 (ב"ש) בענין נירנברג-ציגל נ' קופ"ח. באותו מקרה, נולד שש שנים לפני התובעת בן במשקל 180, 3 ק"ג, בלידה שארכה כ- 25 שעות ותוך חילוץ הולד על- ידי שולפן ריק. גם התובעת, שמשקלה בלידתה היה 100, 4 ק"ג - חולצה באמצעות שולפן ריק לאחר תהליך לידה של 29שעות. ועוד, אם התובעת ביקשה ניתוח קיסרי ולא נענתה. היו בין הצדדים פלוגתאות שונות, אך אתמקד כאן בשאלת הניתוח הקיסרי. לדעת מומחה התובעת שם, התארכות התהליך הצדיקה ניתוח קיסרי: "אם תהליך הלידה מתארך כל כך, כי אז אסור ליילד את הילד בואקום,... אלא יש לבצע ניתוח קיסרי..." (ע' 60 לפסה"ד). ביהמ"ש, גם בהסתמך על פס"ד ביהמ"ש העליון בע"א 2694/90, קיבל באותו עניין את דעתו של מומחה התובעת כנגד מומחה הנתבעת. בשאלה הספציפית הסביר מומחה התובעת, כמתואר ע"י ביהמ"ש, כי: "מאחר והלידה התקדמה לאט, הולד היה גדול וכאשר לא ירד לאגן... נעצר די גבוה... היו הסימנים הללו צריכים להדליק נורה אדומה אצל המטפלים, כדי לסיים את הלידה... ע"י ניתוח קיסרי" (ע' 64). כנגדו סבר מומחה הנתבעת כי גם אם ידע הצוות הרפואי שהמדובר ביילוד בעל משקל גדול, לא היה זה מקרה לניתוח קיסרי, שכן שכיחות פרע כתפיים היא % 1.7 בלבד ובגללה אין מקום לנתח % 100 מן המקרים (ע' 65 לפסה"ד). מכל מקום, באותו ענין צוטט (ע' 66) גם מומחה הנתבעת בספר שכתב ובעדות בתיק אחר, כאומר שעיכוב בשלב ראשון של הלידה והתמשכות בשלב השני - מהוים - לכאורה אינדיקציה לניתוח קיסרי. (ד) יתר על כן, באותו תיק נדונה האפשרות להערכת משקל היילוד, והצדדים נחלקו; השופט סבר שהעדר רישום מעיד כי לא נעשתה הערכה. השופט גם החיל על פי הנסיבות, את הכלל "הדבר מדבר בעדו". (ה) לא אלה פני הדברים במקרה נשוא ענייננו, מבחינות שונות. לא היה רקע של לידת עבר ממושכת וחילוץ לא שיגרתי; אין טענה של בקשת ניתוח קיסרי על-ידי האם; לא היתה בעייתיות בשלב הראשון ללידה ולא היתה התמשכות בשלב השני. לידת עובר גדול בעבר עברה בשלום, וכאמור משך שלבי הלידה, ובמיוחד השלב השני, היה קצר, בניגוד לעובדות ע"א 2694/90 הנזכר. לפיכך אין לשלול את עצם החלטתם של המטפלים לאפשר לידה רגילה על פי הנסיבות. אפילו נניח, כי יהיו בעולם הרפואי מי שיסברו כי היה מקום לניתוח קיסרי - ולא זו דעת מומחה ביהמ"ש במקרה דנן- הנה מקובלים עלי, בכל הכבוד, דברי חברתי השופט מ. נאור בת"א (י-ם) 931/87 "מי שבחר פתרון המקובל על חלקים מהקהילה הרפואית אך אינו מקובל על חלקים אחרים, לא יימצא אחראי ברשלנות" (ע' 10). (ו) אשר על כן, נסיבות המקרה וגורם הזמן, על רקע הידוע על תולדות האם והריונה, מביאים למסקנה שלא היה צורך בהחלטה על ניתוח קיסרי, ומכל מקום, לא היתה שגיאה בכך שלא הוחלט עליו, בניגוד לע"א 2694/96 הדסה נ' מימון ולנסיבות של ת"א 233/93 (ב"ש) ות"א (י-ם) 194/93 הנזכרים. במקרה האחרון, הוכח כשל במעקב בעת ההריון, לרבות בנושא הרלבנטי של סכרת, דבר שלא אירע במקרה דנן. (ז) נוכח הרקע וקצב הלידה, לדעתי גם אין ממשות רבה בנסיבותיו של מקרה זה בדיון בשאלת הערכת המשקל, שב"כ התובע בחריצותו הקדיש לו אנרגיה רבה, עם כל חשיבותה האפשרית במקרים לא מעטים. 9. בנסיבות, גם איני סבור שיש צורך להידרש לכלל של "הדבר מדבר בעדו". אכן, כדברי הנשיא שמגר בע"א 206/89 רז נ' בית חולים אלישע, פ"ד מ"ז (3) 805, 816, יסודות הכלל הם: (א) אי ידיעת התובע או יכולתו לדעת בעת האירוע מה הסיבות שגרמו למקרה הנזק; (ב) לנתבע היתה שליטה מלאה על הנכס גורם הנזק; (ג) "נראה לביהמ"ש שאירע המקרה שגרם לנזק מתישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נהג זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נהג זהירות סבירה". במקרה דנן מתקיימים כמובן שני היסודות הראשונים, אך לדעתי - ובהתחשב בחוו"ד המומחה ובכל האמור לעיל - לא נתקיים התנאי השלישי. 10. ניתן איפוא לומר כי לא נתקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות; חובה מושגית וקונקרטית היתה, ובכך אין ספק, אך דומה שהיא לא הופרה. 11. אכן, כדברי המחברים ע' אזר וא' נירנברג, רשלנות רפואית וסוגיות בנזיקין, "כל מקרה וכל פרשה של טיפול רפואי הניתן לחולה, עומדת בפני עצמה על נסיבותיה המיוחדות" (ע' 162). כשם שאין בתי המשפט, מהססים להטיל רשלנות רפואית במקרה שזו הוכחה, כך עליהם להיזהר גם בכיוון ההפוך, שלא להטיל רשלנות בשעה שהנסיבות אינן מצדיקות זאת, וזאת עם כל הצער על נזקו של התובע. המקרה דנן הוא לדעתי כזה, ועל הנזק דואב הלב - אך הדעת נותנת שלא רשלנות הרופאים גרמתהו. י. נוכח האמור, איני רואה מנוס מדחיית התביעה. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות. לידהרשלנות רפואית (בלידה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות