פיצויים בגין הפסקת הריון שלא לצורך

בית המשפט פסק כי נושא כל אחד מהנתבעים לתוצאות הפסקת ההריון ולנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים בגין הפסקת הריון שלא לצורך: זוהי תביעה בגין רשלנות רפואית. התובעים מס' 1ו - 2, הינם הוריה מולידיה של. בתם התינוקת שנולדה טרם זמנה, בחודש הששי להריונה של אמה, (להלן - "התובעה"). התינוקת נפטרה דקות ספורות לאחר הלידה. התובע מס' 2, (להלן - "התובע") הינו אבי התינוקת, התובע מס' 3הוא עזבונה של הבת התינוקת שנולדה, כאמור. התובעת היתה כבת 37שנים בעת ההריון הנ"ל. לפני-כן היא עברה טיפולי הפריה. בשל גילה עברה התובעת, בהיותה בחודש החמישי להריונה, דיקור מי-שביר שהועברו למעבדה באנגליה. אולם, בגלל תקלה שהיתה, לא יכולה היתה המעבדה הנ"ל לבצע את הבדיקה וליתן תשובה. משום כך הופנתה התובעת לבית החולים "מאיר" בכפר-סבא, שהינו אחד המוסדות הרפואיים של קופת-חולים הכללית - הנתבעת מס' 1- לבצע דיקור חוזר של מי-שפיר. הדיקור בוצע שם ביום 16/9/86, ומי השפיר הועברו למעבדה הגנטית של בית החולים בלניסון אף הוא מוסד רפואי של הנתבע .1 ביום 10/10/86, בבוקר, שחל ביום שישי של השבוע, זומנה התובעת לבית החולים "מאיר" ונפגשה שם עם ד"ר אלטרס, הנתבע מס' 3, שהיה באותו זמן ממלא מקום של מנהל מחלקת הנשים בבי"ח "מאיר". לדבריו בעדותו, הוא קיבל לפני-כן, באותו יום, הודעה טלפונית מהמעבדה הנ"ל: "שיש בעיה עם העובר, יש לו מום ויש להפסיק את ההריון. כל המהלכים' שלי נבנו בהתאם להודעה זו. שאלתי מדוע לא מודיעים לי בכתב להפסיק את ההריון ... כעבור זמן מה באותו יום, היא (התובעת) הגיעה. סיפרתי לה על ההודעה הטלפונית. אמרתי לה, שאם יש להפסיק את ההריון, עלי לקבל אישור מהמכון הגנטי ויש לדאוג להביא אישור בכתב. אחרת לא אוכל לפעול" (עמ' 34לפרוטוקול). התובעת בעדותה אומרת דברים דומים, בקשר לפגישה עם ד"ר אלטרס. היא רק מוסיפה, כי הוא הסביר לה, שבבדיקה נמצא שיש "עודף של כרומוזום אחד" (עמ' 23לפרוטוקול). בעקבות זאת, הוזמן בעלה (להלן: התובע"), אשר נשלח ע"י ד"ר אלטרס להביא מהמעבדה הנ"ל שבבית-חולים בילינסון את התוצאות בכתב. כשהביא התובע, באותו יום 10/10/86, מבית החולים בילינסון את התוצאות בכתב (ת/2א), ראה ד"ר אלטרס, לדבריו, כי הוא לא חתום וכי לא כתוב בו שיש להפסיק את ההריון. משום כך, הוא שוחח טלפונית עם הטכנאית, במעבדה הנ"ל, ציפורה שמה, והתלונן בפניה מדוע שולחים את טופס התוצאות (ת/2א) בלתי-חתום. מדברי ד"ר אלטרס בעדותו, עילה כי הוא נאמר, בין היתר, בטופס הבדיקה (ת/2א): "לצורו אנליזה מדוייקת, יש לערוך בדיקות דם לכורמוזומים לשני בני הזוג". על-כך מעיד ד"ר אלטרס ואומר: "יכולת לחשוב לגבי בדיקות הדם שלאחר שתהיה הפסקת הריון תיעשה השוואה ... להשוות" עמ' " 35לפרוטוקול). חבל שד"ר אלטרס נסחף לומר דבר מגוחך כזה, שהרי גם מי שאינו גניטיקאי, כפי שהוא העיד על עצמו, יכול היה להבין מתוצאות הבדיקה (ת/2א), כי את בדיקות הדם יש לבצע לפני הפסקת ההריון. בין כך בין כך, מסביר ד"ר אלטרס בעדותו, כי באותו יום ששי (10/10/86) ניסה להתקשר טלפונית עם ד"ר פקטור, הנתבע מס' 2, "שהוא האיש הקובע האם להפסיק את ההריון לפי הבדיקות. (עמ' 34לפרוטוקול). "... מספיק שהוא: יגיד לי טלפונית להפסיק את ההריון" (עמ' 35 לפרוטוקול). ואכן, לדברי שניהם בעדותם, היתה שיחה טלפונית ביניהם באותו יום (10/10/86) בשעה 00:15, באותה שיחה אמר ד"ר פקטור לד"ר אלטרס להפסיק את ההריון (עמ' 37ועמ' 42לפרוטוקול), וזאה למרות שבתוצאות הבדיקה (ת/2א) נאמר, שיש לערוך בדיקות דם לכרומוזומים, לשני בני הזוג. ד"ר אלטרס מסביר שוב בעדותו: "ד"ר פקטור אמר לי טלפונית, בשעה 00:15, להפסיק את ההריון ואז הרלוונטיות של הבדיקות (דם) יורד ואין, לו חשיבות, אבל יש לכך אולי חשיבות למעבדה, כדי לעשות תיאום וההשוואה לאחר מעשה דבר שנעשה לעיתים מזומנות" (שם), והוא חוזר ומאשר כי ד"ר פקטור אמר לו, באותה שיחה טלפונית שאין צורך בבדיקות דם, ויש קיבל את טופס ההוראות לביצוע בדיקות דם (ת/2ב), "אך אם אקבל הוראה להפסיק את ההריון אין ערך לבדיקות (עמ' 40לפרוטוקול). בשיחה הטלפונית שהיתה לי עם ד"ר פקטור הוא אמר לי, שאין צורך לערוך בדיקת דם לצורך אנליזה מדוייקת וכי יש להפסיק את ההריון" (עמ' 41לפרוטוקול). כאן מן הראוי להוסיף את דבריו המופלאים והתמוהים בעדותו של ד"ר אלטרס, כדלהלן: "לא ידעתי באיזה מום מדובר ... אני לא אמרתי להם (להורים) שזה תסמונת דאון. אני לא אמרתי להם מה המום, כן לא ידעתי בעצמי מה המום. מה שידעתי הוא מה שנמסר לי מהמעבדה, שיש כאן בעיה של פגיעה בעובר ... אני זה שקבעתי את מה שנאמר ב- ת/ 4סעית 62(סעיף 3.1), שהוולד עלול להיות בעל מום גופני. אני רואה שבטופס ת/ 4צויין, בסעיף 5בקשר לסיבות הפסקת ההריון, . .d.sאיני יודע מה משמעות הדבר. זהו כנראה קיצור של "דאון סינדרום" שזה מונגולואיד וזו בעיה כרומוזומלית. אני שיערתי שזאת המחלה הצפוייה לעובר. זו היתה הרגשה. בדרך כלל, בגיל כזה, חלק גדול מהמומים שאנו פוגשים הוא דאון סינדרום ... קרוב לוודאי שמה שנרשם "דאון סינדרום" היה על יסוד מה שאמרתי לעובדת הסוציאלית, כי אני שיערתי זאת. שיערתי שזה תסמונת דאון. (עמ' 40לפרוטוקול). ואמנם, התובעת העידה (עמ' 29לפרוטוקול), שד"ר אלטרס הסביר לה שהעובר הינו מונגולואיד. כאן המקום לציין, כי המוצג ת/ 4הינו "טופס הוועדה ולמלא את הטופס הזה; לצורך החלטתה האם להפסיק או לא את ההריון, על הטופס (ה/4) חתמו ד"ר אלטרס, כיו"ר הוועדה וכן ד"ר שמואל גולדברג, שלא העיד כאן, והעובדת הסוציאלית גב' יונה דקרס, שהעידה כאן. גם ד"ר פקטור, כמו ד"ר אלטרס, אומר בעדותו, כי אין הוא מומחה גגיטיקאי. הוא מאשר בעדותו, כי ראה בשעתו את תוצאות הבדיקה (ת/2א) והמליץ על ביצוע הפסקת הריון (עמ' 42לפרוטוקול). בחקירה הנגדית הוא המודה: "הייתי, מבין ממסמך זה (ת/2א), שהמשמעות היא, שיש לבצע את בדיקות הדם לפני הפסקת ההריון כדי להשלים את האנליזה כפי שכתוב בו ... שייתכן שהתוצאות על הבדיקה יהיו כאלה, שעל-פיהם יוחלט שלא להפסיק את ההריון. אני, לא מחליט ולא נותן הוראות, אלא אני ממליץ אם להפסיק את ההריון... לשאלה מדוע המלצתי להפסיק את ההריון, כאשר קיימת אפשרות שבבדיקת דם יתברר שאין צורך בהפסקת ההריון, זה רק במקרה שיש טעות בבדיקה קודמת, ואני כרופא לא משער שיש טעות. היום עדיין הייתי נותן אותה המלצה אך אולי הייתי ממתין לתוצאות בדיקת הדם לצורך אישור נוסף, אני כרופא נשים אם הייתי מקבל כיום את תשובה, הייתי ממתין. יתכן, אני יותר חכם ויותר עם נסיון גם בתחום של המעבדות, של המקצוע הגנטי". (עמ' 44לפרוטוקול). דברים אלה של ד"ר פקטור כמו, דברי ד"ר אלטרס, ככל שהם מפותלים, הם מדהימים, כל בר-בי-רב, אפילו אם אינו מומחה, יכול היה להבין שאין להפסיק את ההריון, אלא-אם-כן יבוצעו בדיקות הדם הנ"ל שהתוצאות יחייבו זאת, אדרבה, אם, שני רופאים אלה אינם. מומחים גנטיקאים, ואם, כפי שד"ר פקטור מעיד על עצמו "אני גם עכשיו מתקשה לפענח את מה שכתוב בקשר לתוצאות בדיקת הכרומוזומים, למרות שאני מעיין עכשיו היטב ברישום ת/2א. (עמ' 45לפרוטוקול), הכיצד הרהיב עוז בנפשו להמליץ בפני ד"ר אלטרס (להפסיק את ההריון, מדוע לא התייעץ או לא הורה להתייעץ עם גנטיקאי. הוא עצמו לא יכול היה שלא להודות "לא הייתי מקים וועדה להפסקה הריון לפני קבלת המלצה מהמעבדה או מיועץ גנטי להפסיק את ההריון" (שם). אין שום מסמך רפואי הקובע שיש להפסיק את ההריון. ההיפך, המסמך היחידי המתייחס לכך הוא תוצאות בדיקת מי השפיר (ת/ 2ת/2א), לפיהן יש לבצע בדיקות דם, ואכן ניתנה הוראה רפואית (ת/2ב) לבצע בדיקות דם כאלה, על-מנת לקבוע אם יש חריגות כרמוזומאליות, ואמנם, גם בבדיקה פתולוגית שבוצעה לאחר הפסקת ההריון, לא נמצאו חריגות כאלה ונמצא שיש טרנסלוקציה מאוזנת בעובר. גם ד"ר פקטור מאשר במכתבו מיום 14.11.86(ת/2ג), כי בבדיקת הדם שבוצעה לאחר הפסקת ההריון נמצא, "לפי תוצאות הבדיקות, יש לתובעת טרנסלוקציה מאוזנת וזה מראה שגם לעובר יש טרנסלוקציה מאוזנת, וזה פותר את סימני השאלה שבת/2א. כאשר קיבלתי את ת/2א, איני יכול לזכור אם ראיתי את, סימני השאלה, המופיעים בת/2א. עכשיו, כשאני נשאל מה משמעות סימני השאלה: איני יודע. אם הייתי שם לב לסימני השאלה, הייתי שואל יועץ גנטי מה המשמעות שלהם. אני למסכים להצעת בית המשפט; שרצוי לשאול את מי שסימן, את סימני, השאלה, מדוע עשה זאת. אני גם עכשיו מתקשה לפענח את מה שכתוב בקשר לתוצאות בדיקת הכרומוזומים, למרות שאני עכשיו מעיין היטב ברישום (ת/2א) ... חריג ביותר שאני נותן הוראה טלפונית להפסקת הריון. לא הייתי מקיים וועדה להפסקת הריון לפני קבלת המלצה מהמעבדה או מיועץ גנטי להפסיק את ההריון" (עמ' 45לפרוטוקול). מדוע, אם-כן, הזדרז ד"ר אלטרס להקים את הוועדה להפסקת הריון ולהכין את כל הטפסים. את התשובה לכך ניתן למצוא בדברי ד"ר אלטרס, בין היתר - ... ביום שני היה יום כיפור. אם הייתי רוצה לדחות את הדברים יכולתי לדחות, מאחר והתובעת לא היתה בסכנה גופנית הדבר החשוב ביותר היה, לפי המקובל באותו זמן, שאם ההריון מגיע לשבוע ה- 24, איני חייב לעשות הפסקת הריון לפי החוק. אם נחזור לאותו יום, ב- 10.10(יום ששי), התובעת היתה בשבוע ה- 23ועוד יום, ואם נוסיף את השבת והחג (יום כיפור שחל ביום שני), ואם ניקח בחשבון הפסקת הריון בשיטה שהיא צריכה לעבור, יכולה להסתיים במשך 3- 4ימים, זו תהיה לידה, ואני אצטרך להרוג עובר. האשימו אותי מדוע לא עשיתי זאת קודם... (עמ' 35לפרוטוקול). זו גם הסיבה שהכנתי מראש את מילוי הטופס והחלטת הוועדה ת/ 4כדי שיהיה מוכן אם ד"ר פקטור יורה לי להפסיק את ההריון ..." (עמ' 37לפרוטוקול). ועוד הוא מספר, כי הוועדה להפסקת הריון לא הוקמה כדי לייעץ, שהרי ההחלטה היתה תלוייה בד"ר פקטור, אשר, כזכור, המליץ להפסיק את ההריון. יצויין, כי התובעת חתמה על הטופס הנ"ל (ת/4) במקום הרשים בטופס חתימת האשה, על רצונה להמשיך את ההריון לאחר התייעצות בוועדה". ואמנם, היא העידה, בין היתר,: "אני חתמתי שאני רוצה להתייעץ עם הוועדה" (עמ' 25לפרוטוקול). אלא, שמאן דהוא עשה סימון בחץ, לפיו חתימת האשה היתה מיועדת למקום הרשו בטופס "חתימת האשה הפונה, להסכמה מודעת על החלטות הועדה", ועוד יצויין; כי בסעיף 7בטופס (ת/4) המיועד להחלטת הוועדה, לא נרשם סימון כלשהו, מה החליטה הוועדה. כנראה שלא היה צורך בכל זה, שכן, כפי שד"ר אלטרס העיד, הפסקת ההריון לא עיתה תלוייה בהחלטת הוועדה, אלא בהוראה של ד"ר פקטור, וכל ענין הטופס לא היה אלא הכנה פורמלית. התנהגותו של כל אחד משני הרופאים, ד"ר אלטרס וד"ר פקטור, היתה רשלנית רבתי, אם לא למעלה מזה, עד כדי רשלנות פושעת כלפי התובעת. גם אילו ההריון הנדון לא היה כה חשוב לה ולבעלה לאחר שעברה טיפולים של הפריה ומעקב רצוף היה כאן זלזול חמור כלפי-התובעת שהיתה בהריון וכלפי העובר שנשאה בקירבה. התובעת מתארת בעדותה את נתיב היסורים שבו עברה כדי להרות וללדת, לאחר שנכשל נסיונה בטיפולי הפרייה בקופת-חולים לאומית, שהיו כרוכים בכאבים, עברה לטיפול הפרייה, באופן פרטי וכתוצאה מטיפול זה הרתה. בעדותה היא מספרת, שבתחילת החודש החמישי להריונה היא עברה דיקור מי שפיר שנשלחו למכון באנגליה, כאמור לעיל, אך מאחר (לא היה מספיק חומר, עשו לה שוב דיקור בבית-חולים "מאיר". חומר הבדיקה נשלח לבית החולים "בילינסון". ביום 10/10/86היא באה לפגישה בבית-חולים "מאיר" עם ד"ר אלטרס, אשר אמר לה, לדבריה, כי לפי תוצאות הבדיקה, העובר היא מונגולואיד, וזאת משום שיש עודף כרומוזום אחד. כל זה אירע עוד לפני שהגיע. מבית החולים "בלינסון" התוצאות בכתב (ת/2). בינתיים היפנה אותה ד"ר אלטרס לעובדת הסוציאלית לצורך מילוי טופס (ת/4) המיועד ל"וועדה לעיייני הריון. לדבריה, נאמר לה שלעובר יש תסמונת דאון, והיא חתמה על הטופס כדי להתייעץ עם הוועדה. ואכן כך נרשם על הטופס הנ"ל (ת/4) בסעיף . 5.3,d.sמבלי שהיה לכך כל יסוד. במסמך כלשהו. לאחר-מכן חזר בעלה-התובע באותו יום (10.10.86) עם המסמכים (ת/2) מבית החולים בלינסין, עם הודעה שנאמר לו שהעובר הוא בלי ידיים ורגליים, אך אמר לה שיש צורך לעשות בדיקת דם, ולשם כך ניתן לו טופס בדיקה (ת/2ב). עוד היא מספרת, ואני מאמין, לה, כפי שהאמנתי לכל דבריה, כי היא ובעלה התחננו לפני ד"ר אלטרס לבצע צילום אולטרה-סאונד ובדיקת דם והלה סירב, אך הבטיח לה ,להתאשפז לצורך בדיקות. כמו-כן דובר, שלאחר שיבוצעו בדיקת הדם, יוחלט בקשר להפסקת ההריון. כל זה אירע בשעות הבוקר ולפני הצהריים. בשעה 00: 16חזרו התובעת ובעלה לבית החולים "מאיר", היא התאשפזה וחתמה על טופס הסכמה לניתוח (נ/1). לדבריה, לא הוסברה לה הסיבה לחתימה. מסתבר, כי היא חתמה, כנראה, על טופס זה בפני ד"ר אריה גרובר (הנתבע מס' 4), שבאופן שיגרתי חותם עליו כל חולה המיועד לניתוח. יש להניח שהחתימה על הטופס (נ/1) ביום 10/10/86, נועדה לקדם את האפשרית לביצוע ניתוח של הפסקת הריון. לאחר שלקחו ממנה דם לצורך בדיקה היא נשארה במחלקה שם שכבה ונרדמה: בעלה ובנה (מנישואיה הקודמים) היו איתה עד; שעה 00:נ.22 למחרת, בשבת בבוקר (11/10/68), הודיע לה ד"ר גרובר, לדבריה, 'שקיבל הוראה טלפונית מד"ר אלטרס להפסיק את ההריון. חרף כל בקשותיה ותחנוניה לראות ולהתייעץ עם בעלה, הודיע לה ד"ר גרובר כי עפ"י הוראת ד"ר אלטרס, עליו, להפסיק את ההריון, בעלה הגיע לבית החולים בשעה 00:10, לאחר שכבר החלו בטיפול של הפסקת ההריון. ואכן ד"ר גרובר מעיד, כי הוא החל בביצוע הפסקת ההריון באותו יום בשעה 00:07, ובין היתר, לקחו בדיקות דם, כהכנה להפסקת ההריון. לדבריו, היה זה מקרה חריג בכל 19השנים שהוא, כרופא נשים, ביצע הפסקת הריון בימי שישי ושבת ולא זו בלבד, אלא שהיה, זה בזמן שביתת האחיות. לדבריו. כל הנתונים היו כאלה שאפשר היה לחכות (עמ' 46לפרוטוקול). הוא טוען בעדותי, כי ד"ר אלטרס הורה לי בעל-פה וביקש ממנו כטובה אישית לבצע את הפסקת ההריון, וכי אמר לו שבני הזוג - התובעת והתובע - לחוצים ומאוד רוצים בסיום ההריין (עמ' 46לפרוטוקול). לא האמנתי לו. ד"ר אלטרס לא אמר בעדותו כי בני הזוג לחצו עליו לסיים את ההריון, ההיפך. היתה זו, לדבריו, יוזמה, שלו להפסיק את ההריון (עמ' 36לפרוטוקול). אף כי, אמנם, בני הזוג היו "מאוד נרגשים בצדק, כי הולכים לאבד את הילד שלהם" (שם). ד"ר אלטרס גם מאשר את דברי התובע, שעשה נסיונות ומאמצים קדחתניים להתקשר טלפונית עם ד"ר פקטור, אך לא הצליח. אני גם לא מאמין לד"ר גרובר בעדותו, כאילי בני הזוג עצמם ביקשו ממנו לעשות מחווה מיוחדת להפסיק את ההריון ביום שבת בעת שביתת האחיות. כשם שד"ר אלטרס וד"ר פקטור התרשלו כך גם ד"ר גרובר. בעדותו הוא אומר, כי לא ראה לפני הפסקת ההריון את תוצאות בדיקת מי השפיר (ת/2א) וכן אילו היה רואה "לא הייתי מבצע הפסקת הריון ללא ביצוע בדיקת דם ואף אחד לא היה מכריח אותו לבצע הפסקת הריון". יחד עם זאת, אין הוא יכול להסביר על יסוד, מה הוא רשם 10/10/86בשעה 00:20, בטופס תעודות המחלה, את המימצא שנרשם בתוצאות בדיקת מי השפיר (ת/2), לרבות סימן שאלה (?) ליד המספר .14היתה זו רשלנות חמורה מצידו להפסיק את ההריון, מבלי לבצע לפני-כן בדיקות דם. ממה נפשך. אי שלא היה בפניו שום מסמך המחייב לבצע הפסקה הריון, כי אז לא היה מקום להסתמך על הוראה שבעל-פה או, כפי שפני הדברים נראים, היה בפניו המסמך (ת/2), ממנו יכול היה להבין שאין להפסיק את ההריון, וכפי שהוא מעיד על עצמו ואומר: "אף אחד לא היה מכריח אותי לבצע הפסקת הריון" (עמ' 48לפרוטוקול). התובעת ממשיכה לתאר את סבלותיה באותו יום, שהפסיקו את ההריון, "בעלי ישב לידי (פתאום הרגשתי שאני יולדת והעובר זז בין הרגליים שלי. אני התרוממתי לראות, וראיתי שזו תינוקת ממין נקבה שלמה עם ידיים ורגליים. התחלתי לצעוק שיבואו אחיות עד שהאחיות הגיעו בערך 15דקות, היא חיה ... ואז נפטרה התינוקת בעלי היה כל הזמן בחדר איתי. גם אני אמרתי לו שיראה את התינוקת שהיא ממין נקבה והיא שלמה ..." (עמ' 26לפרוטוקול). בעלה של התובעת העיד אף הוא ואישר את כל דבריה. ההלם והתדהמה של ההורים היתה, הן משום שנאמר להם, לפני-כן, שהעובר הוא ממין זכר, הן משום שנאמר להם שהעובר יוולד עם מום והן משלם שהם ציפו שהעובר לא יוולד חי. יצויין, כי התובע התקשר עם ד"ר פקטור לפני הפסקת ההריון וביקש להתקבל על-ידו, אך ד"ר פקטור "התנגד בכל תוקף לקבל אותי .... (עמ' 12לפרוטוקול). קשה לשכוח את הזעקה העצורה שבקעה מהתובע בעדותו, כאשר תיאר את חוסר האונים שלו מול ד"ר פקטור שסירב לקבלו. לפני ההריון, הטיפולים לפוריות נמשכו קרוב לשנתיים. כשנה או כשנה וחצי לאחר האירוע הנ"ל, ניסו ההורים שוב להביא ילד לעולם יפנו לד"ר יהושע צור לטיפול פרטי במשך כ- 3שני, אך טיפול זה לא עזר, ב"כ הנתבע טען, בין היתר, כי התובעת הסכימה להפסיק את ההריון ומצביע על טופס "הסכמה לניתוח (נ/ג) מיום 10.10.86, עליה היא חתמה, טענה זו אינה במקומה - אם לדבר בלשון המעטה. שהרי חתימתה של התובעת הוצאה ממנה תוך כדי מירמה, והטעייה כאשר נאמר לה שלעובר יש מום וכי יש לו תסמונת של מונגולואיד. יצויין, כי בטופס הנ"ל (נ/1) (רשם בכתב-יד (על הצורך בביצוע ניתוח - הפסקת הריון מסיבה גנטית" . צודק ב"כ התובעים בטענתו, כי הניתוח והפסקת ההריון היו מעשה של תקיפה, האם, היה זה רק מקרה ששלושה רופאים, שהינם מומחים רפואיים בתחום דומה, התרשלו כל אחד, זה אחר זה, במידה כה גדולה, או שמא זוהי אוירה השוררת, חלילה, בקרב רופאים בבית החולים, להתייחס בזלזול ובקלות ראש לחולים הנתונים תחת משמרתם. על כגון דא עלול מישהו לצטט את האימרה שבמקורות "טוב שברופאים לגהינום" (מסכת קידושין, דף פ"ב, עמ' א'). לאור האמור לעיל, נושא כל אחד מהנתבעים לתוצאות הפסקת ההריון ולנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. כאב סבל וכו' בכתב התביעה מבקשים התובעים לפסוק להם 000, 400ש"ח (ליום 23.8.93) עבור כל אחד מההורים, בגין כאב וסבל וכו'. כאן המקום לציין, כי לתובעת יש בן, נתי שמו, (כיום כבן 28שנה, מנשואין קודמים. על רצונה ללדת ילד, נוסף ורצון התובע להוליד, אפשר ללמוד מהמאמצים המרובים שנעשו על-ידי שניהם, בנסיונות התובעת לעבור טיפולי פוריות הכרוכים בכאבים, במשך כמה שנים, לפני הפסקת ההריון ובמשך כמה שנים לאחר-מכן. הפסקת ההריון שנעשתה ברשלנות גדע את האפשרות של התובעת להרות וללדת. עז היה רצונם של בני-זוג לילד משותף. אמנם, לאחר כשלון הניסיונות להורות, המתיק התובע במידת-מה את הכאב, על ידי כך שאימץ באהבה את הבן נתי הנ"ל, אך כפי שהוא מעיד: "היום אני בן 42אשתי מתקרבת לגיל .48אני אוהב את אשתי אהבה עזה מאד. תמיד אהבתי אותה, אבל אני כל בוקר מתעורר עם הרגשת נכות, אני מרגיש הרגשה שאיבדתי משהו. איבדתי את הילדה שהיתה יכולה למלא חלל וליצור משפחה נורמלית, איבדתי את הזכות להיות הורה באופן טבעי לילדה משלי, וכל זאת לא ונגד שאימצתי, את נתי באהבה ואני דואג, למחסוהו. אנחנו משפחה של 7אחים ואחיות מבית הורי. כל אחד מבין האחים שלי יש בין 3ל 5ילדים. בכל אירוע, בכל חג, בכל שמחה אני מרגיש יוצא דופן. אנחנו משפחה ספרדית. (עמ' 16לפרוטוקול). ולנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. כאב סבל וכו' בכתב התביעה מבקשים התובעים לפסוק להם 000, 400ש"ח (ליום 23.8.93) עבור כל אחד מההורים, בגין כאב וסבל וכו'. כאן המקום לציין, כי לתובעת יש בן, נתי שמו, (כיום כבן 28שנה), מנישואין קודמים. על רצונה ללדת ילד, נוסף ורצון התובע להוליד, אפשר ללמוד מהמאמצים המרובים שנעשו על-ידי שניהם, בנסיונות התובעת לעבור טיפולי פוריות הכרוכים בכאבים, במשך כמה שנים, לפני הפסקת ההריון ובמשך כמה שנים לאחר-מכן. הפסקת ההריון שנעשתה ברשלנות גדע את האפשרות של התובעת להרות וללדת. עז היה רצונם של בני-זוג לילד משותף. אמנם, לאחר כשלון הנסיונות להורות, המתיק התובע במידת-מה את הכאב, על-ידי כך שאימץ באהבה את הבן נתי הנ"ל, אך כפי שהוא מעיד: "היום אני בן 42אשתי מתקרבת לגיל .48אני אוהבת את אשתי אהבה עזה מאד. תמיד אהבתי אותה, אבל אני כל בוקר מתעורר עם הרגשת נכות, אני מרגיש הרגשה שאיבדתי משהו. איבדתי את הילדה שהיתה יכולה למלא חלל וליצור משפחה נורמלית, איבדתי את הזכות להיות הורה באופן טבעי לילדה משלי, וכל זאת לא נוגד שאימצתי את נתי (באהבה ואני דואג, למחסורו. אנחנו משפחה של 7אחים ואחיות מבית הורי. כל אחד מבין האחים שלי יש בין 3ל- 5ילדים. בכל אירוע, בכל חג, בכל שמחה אני מרגיש יוצא דופן. אנחנו משפחה ספרדית" (עמ' 16לפרוטוקול). התובעת העידה, כי רצתה בילד נוסף משותף לה ולתובע, ולשם כך עברה טיפולים רפואיים להפרייה, שהיו כרוכים בכאבים ואי-נוחות, ב"כ (התובעים מצטט מתוך המדרש: "מי שאין לו בנים חשוב כמת" (בראשית רבה, פרשה עא' סעיף ו') וכן מסכת עבודה זרה, דף ה' עמ' א'). מדרש זה מבוסס על דברי רחל אמנו, האומרת ליעקב אבינו "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית, פרשת ויצא", פרק ל' פסוק 2). כאמור לעיל, יש לה לתובעת בן, אף כי מנישואים קודמים. עם זאת, אין בכך כדי להפחית את הכאב והצער שלה, שכן, איני דומה מי שמכלתחילה אינו מסוגל ללדת או להוליד לבין מי שמסוגו?: לכך, כמו התובעת, שעל-ידי טיפול הרתה וילדה בת, אלא שכתוצאה מהפסקת ההריון על-ידי ניתוח, שהיווה תקיפה, שוב אין היא מסוגלת להרות וללדת, גם סיבלו וצערי של התובע אינו פחות מזה של של התובעת, ובמידה מסויימת הוא גדול יותר, שכן כתוצאה מהפסקת ההריון של התובעת, שוב אין הוא יכול להוליד ילד משותף לו ולתובעת. נראה לי, כי לאחר שיקלול, הכאב והצער של ההורים הוא שווה. דהיינו, דרך היסורים ששניהם עברו יחד, אף כי התובעת סבלה יותר פיזית, וההזדהות של שניהם בכל תהליך הנסיונות של טיפולי הפוריות. שוכנעתי כי כתוצאה מהעובדה שהתובעת אינה יכולה יותר להרות, השתבשו במידה רבה חיי אין זה קל להעריך בסכום כסף את הנזק בפריט זה של כאב, סבל, צער וכו' כמו שאין זה קל להעריך זאת במקרים אחרים, עם זאת, הדבר נתון לשיקול דעת של בית המשפט, ובלבד שהסכום לא יהיה גדול או קטן מדי מהשיעור הראוי הנתון להערכת, נראה לי, איפוא, שהסכום הנתבע בכתב התביעה, ליום שהיא הוגשה, אינו מופרז, עם זאת, אני קובע, ואני מחייב את כל אחד מהנתבעים לשלם סולידרית לתובעת 1- 000, 600ש"ח ולתובע מס' 2- 000, 600ש"ח לפי ערכם היום. סכומים אלה כוללים את הסכום המגיע לעזבון הבת שנולדה להם, בגין קיצור ואבדן חייה. הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות גם בפריט זה קשה להעריך את הנזק שנגרם לכל אחד מהתובעים מס' 1-ו .2אמנם השתכנעתי מעדותם כי כתוצאה מהאירוע הטראומטי; השתבשו חיי בני הזוג, וחדוות העבודה של כל אחד מהם בתחומו ירדה. גם השתכנעתי כי אלמלא האירוע יכול היה כל אחד מהם, התובע בתחום עבודתו כסוכן ואיש נדל"ן והתובעת בתחום שלה, לא רק להינות מיגיעתם אלא גם להתקדם ולהשתכר יותר, קשה לערוך חישוב, אבל נראה לי, וכך אני קובע ואני מחייב באופן גלובלי, כי בפריט זה של הפסד השתכרות וכיו"ב, על כל אחד מהנתבעים לשלם סולידרית לתובעת מס' 1סך של 000, 30ש"ח לפי ערכם היום, ולתובע מס' 2את מלוא הסכום הנתבע בכתב התביעה, סך של 500, 14ש"ח צמוד ליום הגשת התביעה (8.93,23) ובתוספת ריבית חוקית מקסימלית מהמועד הנ"ל, אף כי פני הדברים מראים שהנזק בפריט זה היה גדול יותר" סכומים אלה כוללים את ההוצאות ההפראיות-שהנתבעים אינם חולקים עליהן. כמו כן אני מחייב את כל אחד מהנתבעים לשלם סולידרית לתובעים, ובגין שכר-טירחת עו"ד והוצאות המשפט - % 20מכל סכום שחוייבו בו בתוספת מע"מ. הערה: אינני מוצא לנכון להתייחס כלל לטענות ב"כ הצדדים הכלולות בסיכומים בקשר - למו"מ לפשרה שהתנהל ביניהם, תוך כדי ציון סכומים ולמעורבות, כביכול, של בית המשפט, חבל שהדברים הועלו ונזכרו. אין1להעלותם ואל לו לבית המשפט לתת להם משקל כלשהו, אלא לפסוק לפי הדין והראיות שהובאו בפני. הפסקת הריוןפיצוייםהריון