קניית אפרוחים - אחריות אישית על עסקה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית אפרוחים / קניית יענים: .1התובעת היא חברה העוסקת בגידול ושווק של יענים ומוצריהם. הנתבע מס' 1 (להלן - הנתבע) הוא איש עסקים. ביום 22.10.92הגיע הנתבע יחד עם אשתו, הנתבעת מס' 3, למשרדי התובעת וביקש לרכוש יענים. לאחר מו"מ קצר סוכם כי הנתבע ירכוש 40 אפרוחי יענים. באשר למחיר סיכמו הצדדים כי בשלב זה ישלם הנתבע 500דולר + מע"מ לפחות לכל אפרוח, וכי עם שובו של מנהל התובעת מחו"ל יוחלט אם הסכום יהיה 550דולר כדרישת התובעת או 500דולר כהצעת הנתבע. להבטחת התמורה המגיעה מסר הנתבע שיק אישי בחתימתו ע"ס 000, 50ש"ח, ללא ז.פ. על השיק נרשם "צ'ק לבטחון". אנשי התובעת ביררו בסניף הבנק האם יש כיסוי לשיק, ומשנתקבלה תשובה חיובית - ניתן אישור למסירת האפרוחים. הסחורה סופקה לנתבע בשתי פעמים: א. כמות של 20אפרוחים סופקה מלולי קיבוץ האון, וזה עפ"י אישור שמסר הנתבע ביום 22.10.92(המוצג ת/9); ב. כמות של 20אפרוחים נוספים סופקה מלולי קיבוץ רגבים. על תעודות המשלוח ועל המוצג ת/ 9חתום הנתבע. באותו יום הוציאה התובעת חשבונית מס על שם הנתבע ע"ס 462, 55ש"ח + מע"מ לפי מחיר בסיסי של 550דולר עבור 40אפרוחים. .2מששב מנכ"ל התובעת מחו"ל, נפגש ביום 16.11.92עם הנתבע וסיכם עימו כי מחיר האפרוחים אכן יהיה 500דולר. לאחר מכן ביקש הנתבע להחליף את השיק ע"ס 000, 50ש"ח הנ"ל בשיק אחר, חתום בידי הנתבעת מס' 2, מינעים להשקעות בינלאומיות בע"מ (להלן - החברה). מנכ"ל התובעת, מר יעקב אור, לא ראה סיבה להתנגד להחלפת השיק כמבוקש ועל כן קיבל מהנתבע שיק ע"ס 000, 50ש"ח ז.פ. 25.11.92משוך על בנק דיסקונט לישראל בע"מ מחשבונה של החברה ונושא את חתימתה של הנתבעת מס' 3+ חותם החברה. השיק האישי של הנתבע הוחזר לו. במקביל הוציאה התובעת חשבונית זיכוי בגין ההפרש בין המחיר בחשבונית המקורית ( 550דולר לאפרוח) ובין הסכום שהוסכם עליו ( 500דולר). חשבונית הזיכוי הוצאה ביום 16.11.92, ערוכה אף היא על שם הנתבע. השיק שמשכה החברה הופקד בבנק אך חולל בשל הוראת ביטול. .3החברה היא חברה פרטית בע"מ שהתאגדה ביום 9.4.92דהיינו כחצי שנה לפני מועד עריכת עיסקת היסוד. מייסדיה ובעלי מניותיה, ביום ביצוע העיסקה היו גופים אלה: א. תאגיד פנמי בשם leirac investment s.s. panamaשלקח 99מניות; ב. גב' גילה אבולעפיה, הנתבעת מס' 3שלקחה מניה אחת בלבד. .4לנתבע לא היה שום מעמד של אורגן בחברה, פרט לכך שלטענתו הוסמך על ידיה "לחתום על שיקים כעובד החברה, לגמור עיסקאות לטובת החברה וביחוד יעוץ מקצועי לאור העבר והנסיון שהיה לי. לגבי חתימה על חוזים והתקשרויות היו מוסמכים נחמיה גרף (הנתבע מס' 4- נ"מ), חותני ואשתי. זה לגבי התקשרויות חוץ. לגבי התקשרויות בארץ אני הייתי מוסמך ולכל עבודות בשטח" (עדות הנתבע בעמ' 52). ההון הרשום של החברה ביום התאגדותה היה 640, 2ש"ח. .5על רקע זה הוגשה התביעה נגד הנתבע, החברה, אשתו של הנתבע, ואביה, הנתבע מס' 4שהוא מנהל בחברה. התביעה ענינה חיוב הנתבעים בסכום התמורה בגין האפרוחים שהיא, לטענת התובעת, 550דולר + מע"מ, יחד עם הפרשי הצמדה וריבית מיום העיסקה. עילות התביעה נגד הנתבע הן אלה: א. עיסקת היסוד נעשתה עימו; ב. הנתבע רימה את התובעת כשנתן לה להאמין כי הוא בעל דברה; ג. הנתבע נהג שלא בתום לב במו"מ לקראת כריתת החוזה. עילות התביעה נגד החברה הן אלה: א. מסרה שיק בגין החוב על פי עיסקת היסוד; ב. עשתה קנוניה עם הנתבע בכך שהחברה הוקמה רק על מנת לעשות שימוש לרעה בהתאגדות של החברה כדי לרמות את התובעת. עילת התביעה נגד הנתבעים 3ו - 4היא שימוש לרעה בהתאגדותה של החברה כדי להתחמק מחובות שהם אישית אחראים להם. .6הנתבעים טוענים כי הצדדים לעיסקת היסוד היו התובעת והחברה בלבד. הנתבע פעל כעובד החברה ואילו הנתבעים 3ו - לא נטלו כל חלק, אפילו אליבא דהתובעת עצמה, בכריתת החוזה. אלא שלחברה יש טענות במישור עיסקת היסוד, עיסקה שלטענת החברה נכשלה. התובעת רימתה את החברה במוכרה לה יענים חולים; הם שווקו לחו"ל מבלי לדעת כי הם חולים ומתו שם. דבר זה גרם לחברה הפסד כספי ישיר ואף פגיעה במוניטין. בתצהיר העדות הראשית של הנתבע נטען כי בסך הכל מתו בחו"ל 23אפרוחים דבר שהביא לביטול התשלום שהיה על החברה לקבל מהקניין האמריקאי ובכך נגרם לה נזק "עקיף גדול". הנתבעים טוענים כי הנתבע הוא בעל נסיון של 8שנים בתחום היענים, עסק בגידולם ובשווקם. במחצית 1992הוקמה החברה במטרה לנהל חוות יענים בנגב. מאז הקמתה הועברו כל עסקיהם האישיים שלו ושל אשתו, לידי החברה. את האפרוחים הזמין הנתבע מהתובעת בשם ועבור החברה ולא עבורו אישית, אך מאחר ולא היו תחת ידיו אותה שעה שיקים של החברה מסר שיק אישי שלו, ודאג לרשום עליו שהוא לבטחון ואף ז.פ. לא צוין בו. .7השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות במשפט זה הן שתי אלה: א. מי הם בעלי החוזה על פי עיסקת היסוד? ב. האם עיסקת היסוד נכשלה? הרבה מלים נכתבו והרבה דיו נשפך בסיכומי הצדדים בשאלה מי היו הצדדים לחוזה המכר. אך לדעתי, אין בכך צורך שהרי הדברים דוברים בעדם ובשפת בני אדם. עיסקת היסוד נעשתה ביום 22.10.92ועל כך תעיד החשבונית שהוציאה התובעת ביום זה. נטילת האפרוחים באותו יום השלימה את המכר מבכל בחינה שהיא. העובדה שהתמורה לכאורה טרם סוכמה, אין בה כדי לפגוע בנחרצות המסקנה כי העיסקה הושלמה ביום .22.10.92מבחינת שני הצדדים סכום התמורה היה 500דולר + מע"מ לפחות. אם התובעת לא תעמוד על הדרישה כי המחיר יהיה 550דולר + מע"מ לאפרוח, תהיה העיסקה גמורה ומסוכמת, מה שבאמת ארע, בסופו של דבר. מטרתי להצביע על כך שמה שארע לאחר גמר העיסקה לא יכול לשנות את תנאיה ובוודאי שלא לשנות בדיעבד את זהות הצדדים לעיסקה. מתן השיק של החברה חלף השיק האישי של הנתבע לא יכול היה לעשות את החברה במחי יד אחת, בבת אחת ובדיעבד צד לעיסקה. החברה הסכימה להעניק את חתימתה על גבי שיק, למרות שלא היתה צד לעיסקת היסוד. בכך כרתה חוזה בתחום דיני השטרות בינה ובין התובעת, חוזה שאינו בא לגרוע מעיסקת היסוד או לשנותה. כשם שמתן שיק בנקאי אינו עושה את הבנק צד לעיסקת היסוד, כך אין השיק שנתנה החברה מעמיד אותה כצד בעיסקת היסוד, לא במקום הנתבע ולא בצידו. .8לפעולתו האישית של הנתבע בעיסקת היסוד היו כמה וכמה ביטויים חיצוניים גלויים לעין: א. למרות שכביכול פעל בשם החברה, לא הציג הנתבע כל יפוי כוח מטעמה ואף שום חותם, שיכול וצריך היה להטביעו על מסמכים שחתם באותה עיסקה, כגון אישור קבלת האפרוחים ותעודת משלוח. בנסיבות הענין חתימתו נתפשת כחתימה אישית לכל דבר. בהקשר זה ברצוני להביא את הדברים הבאים, מתוך פסק הדין בע"א 230/80פנידר ואח' נגד דוד קסטרו, פ"ד ל"ה, חלק שני, 713, בע"מ 722, מפי השופט ברק: " .2חברי הנכבד, מ"מ הנשיא, מבסס את חבותו האישית של המנהל על שני מקורות עיקריים: האחד, חתימתו על זיכרון הדברים בלא תוספת חותמת החברה ובלא ציון, כי הוא חותם כמנהל בשם החברה; השני, קיום חוזה בעל-פה בין המנהל לבין המשיב, לפיו ישיג המנהל דירה עבור המשיב. אין בידי לקבל גישה זו. אשר לחתימתו של המנהל, הרי היא נעשתה על-גבי זיכרון הדברים, שהיווה על-פי לשונו הברורה הסכם בין החברה לבין המשיב. נראה לי, כי הפירוש הסביר, שיש ליתן לחתימה זו בנסיבות העניין, אינו, כי זו חתימה, הבאה להטיל אחריות אישית על המנהל, אלא כי זו חתימה של המנהל, הפועל בשם החברה (ראה: agency american law institute , restatement of the law 371( 1958,D2). ,st. Paul) משחתם מנהל חתימה אישית בלא ציון, שהוא חותם בשם החברה, יש מקום להטיל עליו אחריות אישית, רק אם מתוך עיון במסמך כולו עולה, כי הוא התכוון להטיל על עצמו אחריות אישית. בעניין שלפנינו ברור מתוך עיון במסמך כולו, כי עניין לנו בחוזה של החברה, כאשר חתימת המנהל באה בשם החברה. אמת הדבר, החתימה של המנהל לא הייתה מלווה בחותמת החברה, אך לא הוכח כלל, כי חותמת זו נחוצה לשם חיובה של החברה. בעדותו ציין המנהל, כי היו פעמים, שהוא חתם ללא חותמת החברה". הנתבע לא היה אמנם מנהל, אך חתם בלא לציין כי הוא חותם כביכול בשם גוף אחר. מעיון בתעודות המשלוח לא עולה כל רמז לכך שהוא פועל בשם חברה ועל כן ההנחה היא שפעל בשם עצמו; ב. הנתבע קיבל לידיו ללא שום תגובה חשבונית מס בשמו הוא. חשבונית מס אינה רק מסמך פורמלי המעיד על העיסקה אלא יש לו גם משמעות כספית ישירה, שהיא ניכוי מס התשומות הכלול בה. נראה כי הנתבע העדיף שלא לדרוש שינוי שם העוסק בחשבונית ולהפסיד בכך את סכום מס התשומות ובלבד שלא ייחשף בפני התובע כי חברה בע"מ מתיימרת לראות עצמה צד לעיסקה תחתיו; ג. חשבונית הזיכוי נערכה אף היא בשמו של הנתבע, גם הפעם ללא כל תגובה מצידו, ושוב מאותו טעם; ד. השיק של החברה נמסר לידי התובעת ביום 16.11.92והוא החליף, כאמור, את השיק האישי של הנתבע. ביום זה כבר ידע הנתבע, לגרסתו, כי יענים מתו עם הגיעם לארה"ב. למרות זאת לא הודיע הנתבע לתובעת דבר על כך, מה שעומד בניגוד לאינטרסים הכלכליים והמשפטיים שלו. מדוע התנהג כך הנתבע? אין זאת אלא שידע שאם יבוא בטענות לתובעת ויאיים בביטול השיק, מחמת הפרת עיסקת היסוד, לא תאות התובעת להחזיר לו את השיק האישי ובוודאי שלא תסכים להחליפו בשיק של החברה. התנהגות זו של הנתבע היתה ללא ספק התנהגות שלא בתום לב, אם לא למעלה מזה. .9מתברר בדיעבד, כי טענתו העיקרית של הנתבע בשלב מתן הרשות להגן, שהחשבונית הוצאה על שם החברה ולא על שמו, עמדה בבסיס ההחלטה להעניק לו רשות להגן, טענה שבדיעבד מסתבר כי לא היתה נכונה. .10הנתבע טוען כי בעת כריתת החוזה עם התובעת החברה כבר היתה קיימת ועל כן לא יכול היה לפעול אלא באמצעותה. טענה זו אינה מקובלת עלי. אומר, באופן כללי, כי נסיבות הקמתה של החברה מוזרות ואף חשודות ועל כן טענת הנתבע חשודה אף היא. החברה הוקמה על ידי משקיע פנאמי אלמוני, שהנתבע לא היה מוכן לחשוף את זהותו בבית המשפט, ועל ידי אשתו של הנתבע, הנתבעת מס' .3הנתבע, שהיה הרוח החיה לפני הקמת החברה ולא חדל מלהיות כזה גם לאחר הקמתה, לא זכה בשום מעמד רשמי כאורגן של החברה. לא זו בלבד שאינו מייסד אלא גם מנהל איננו. הסבר לא ניתן לכך. תחתיו מונה כמנהל חמיו, הנתבע מס' .4הידע המקצועי הוא של הנתבע, יש לזכור. מהקמת החברה הנתבע הוא עובד שכיר בה (תלוש משכורת, דרך אגב, לא הוגש). מה תפקידו של שכיר זה? אפשר היה לחשוב כי הדרדר למדרגה של חוטב עצים ושואב מים, שהרי החברה אינה שלו בשום מובן שהוא. אך לא! הנתבע הגדיר את תפקידו כך: א. לחתום על שיקים כעובד החברה; ב. לגמור עיסקאות לטובת החברה; ג. יעוץ מקצועי; ד. ביצוע התקשרויות בארץ; ה. כל "עבודות השטח". תפקידים אלה הוטלו על הנתבע מבלי שיהא לו מעמד רשמי בחברה, חברה שלה העביר את כל רכושו הקודם, לרבות משתלת רחל, שהיתה בין עסקיו הקודמים. הנה כי כן, מדובר במעמד מוזר ומלאכותי: רכושו של הנתבע הועבר לחברה, מבלי שיוקנה לו כל חלק בה; הוא אינו בעל תפקיד רשמי בה, אך פועל לכל דבר וענין כמנהל יחיד. מעמד שכזה אינו בהכרח ראיה לכך שהנתבע זנח את כל עיסוקיו הקודמים. שהרי לכאורה, הוא עצמו זר לחברה ואין מניעה כי ימשיך בעסקיו העצמאיים כמקודם. ואכן, ביום 25.10.92, מספר ימים לאחר שרכש הנתבע את היענים מהתובעת, מתקשרים איתן וגילה אבולעפיה אישית, עם העד דוד רהט בעיסקת שווק של יענים. במסמך שנערך (ת/1) אין כל רמז לכך שההתקשרות היא כביכול עבור או בשם החברה. בבואו להתקשר בעיסקת היענים מוסר הנתבע לתובעת שיק אישי שלו מאחר ולטענתו ואין ברשותו פנקס שיקים של החברה. טיעון זה אינו מקובל עלי כלל וכלל, ולדעתי, הוא אך מיועד להסוות את חוסר תום הלב האמיתי שהנתבע לקה בו. הנתבע צריך היה לבקש מהתובעת להוציא את החשבונית על שם החברה ולהודיע לה במפורש כי היא הרוכשת. זהות מושך השיק שיינתן להבטחת העיסקה היא משנית, אך הנתבע עושה שימוש שלא בתום לב בהעדרו, כביכול, של פנקס שיקים כדי שתהיה לו אמתלה שלא לגלות לתובעת כי הוא מתכוון לטעון בעתיד כי העיסקה היתה בעצם עם החברה. אומר, כי איני מאמין לנתבע כי לא היה תחת ידיו פנקס שיקים של החברה. יושם אל לב כי גם הנתבעת מס' 3נכחה בעת ההזמנה ומעניין שגם לה לא היה פנקס שיקים של החברה. .11נסיבות פעולתו של הנתבע, כפי שהנתבעים טוענים להן, מצביעות, לדעתי, על שליחות נסתרת, כמובנה בסעיף 7לחוק השליחות התשכ"ה - .1965אין ספק כי הנתבע הוא המתקשר, והשאלה היא אם בפעולתו חייב גם את החברה או רק את החברה. החברה טוענת כי היא בעלת העיסקה וכי פעלה באמצעות הנתבע. הודאה זו אינה מרשימה אותי, אם מטרתה היא לשכנע את בית המשפט להסיר את האחריות מעל הנתבע. אך ככל שהדבר נוגע לאספקט הדיוני של המשפט, החברה מחויבת על פי הודאתה, קרי יש לראותה כשולחתו של הנתבע. כאמור, שליחות זו היא "שליחות נסתרת" הנדונה בסעיף 7לחוק השליחות התשכ"ה - 1965האומר: "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע את זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד; אולם יכול השולח לאמץ לעצמו זכויות השלוח כלפי הצד השלישי, זולת אם הדבר נוגד את הזכות לפי מהותה, תנאיה או נסיבות הענין". קיומה של החברה לא היה ידוע לתובעת עד אשר קיבלה את השיק שהחליף את השיק האישי של הנתבע. אין כל ראיה לכך שהנתבע גילה לתובעת, עובר לנטילת האפרוחים, כי הוא פועל בשמה של החברה, או כי איננו מתכוון ליטול על עצמו אחריות אישית. פעולתו של הנתבע בשם החברה, כביכול, לא חרגה מדל"ת אמותיה של מחשבתו האישית הפנימית של הנתבע, מחשבות שהתובעת, לא שותפה בהן, וטעמיו של הנתבע בענין זה שמורים עימו. עיסקאות העבר בין התובעת לנתבע לא היו רבות ולא השתרעו על פני תקופות ממושכות, אולם כולן נעשו בינו אישית ובין התובעת, למרות שהן נערכו בתקופה שלאחר הקמת החברה! (ראה החשבוניות ד 1עד ד 3לתצהירו של אור). ללא ספק היה בהן כדי לנטוע בלב התובעת את האמונה כי עיסקה זו, כקודמותיה, נעשית בינה ובין הנתבע אישית, בהעדר כל רמז לשינוי במצב המשפטי. איננו יודעים ב"אשמתו" של מי הוסתר דבר השליחות מידיעת התובעת. החברה לא נתנה תצהיר מטעמה ואנו חיים בענין זה מפי הנתבע, אלא שדבריו בענין זה אינם מהימנים ואין לשעות להם. לכן, אין מנוס מהמסקנה שהחברה היתה שותפה למזימה להסתיר מידיעת התובעת את דבר השליחות. במקרה שבפנינו לא ידעה התובעת כי הנתבע פועל כשלוחה של החברה, בהנחה שאכן היה שלוחה. מי שמחויב על פי שליחות נסתרת שכזו,לפי סעיף 7לחוק השליחות, הם השולח - החברה, והשלוח - הנתבע. יוצא, שהחברה מחויבת מכוח הודאתה שפעלה כשולחתו הנסתרת של הנתבע. .12התובעת אכן הסכימה להחליף את השיק האישי בשיק של החברה, אך אני מקבל ככן וכסביר את הסברי נציגיה כי לא נתנו דעתם למשמעות השינוי בזהות מושך השיק וכי לא היו מוכנים, אילו הופנתה תשומת לבם לכך, לראות בחברה בלבד בעלת דינם. אכן, מנהגה של התובעת בפרשה זו היה בו יסוד של תמימות, שהרי מסרה לנתבע 40אפרוחי יענים ששויים כ- 000, 60ש"ח בלא כל בטחונות. היא עמדה בדיבורה ולא גבתה את "שיק הבטחון" האישי של הנתבע, למרות שעל פי בירור מוקדם בבנק היה לו כיסוי בעת שנמסר, ולמרות שלא היה ספק שלפחות 000, 50ש"ח מגיעים לה מהנתבע בעיסקה זו. אין לגנות את התובעת על התנהגות זו ואין לפרשה לרעתה. אילו עמדה על הפרק השאלה האם השיק האישי ניתן לבטחון בלבד או שמא נועד לגביה הייתי עונה ללא היסוס כי בר פרעון הוא וכי לא ניתן על תנאי. .13התובעת טוענת כי יש לפעול לפי דוקטרינת "הרמת המסך" ולחייב את הנתבעים 1, 3ו - 4כאילו היו אישית צד לעיסקה. דוקטרינה זו גורסת כי - "בצד האחריות האישית המוטלת על אורגן בגין פעולותיו הוא, עשוי הדין להטיל עליו אחריות מכוח תורת הרמת המסך (lifting the veil). על פי תורה זו, בנסיבות מסוימות, מורם מסך ההתאגדות, וחובות וזכויות של התאגיד הופכות להיות גם לחובות וזכויות של האורגן. יש והרמת המסך נקבעת על-ידי המחוקק עצמו (ראה, למשל, סעיף 99(ב) לפקודת החברות). לרוב הרמת המסך היא הלכתית, והיא נעשית לרוב כאשר נעשה שימוש לרעה כלומר, בניגוד למטרת החקיקה הרלבנטית - באישיות המשפטית של החברה". (ע"א 148/82שרה גליק נגד ויקטור ארמן ואח' פ"ד מ"ה, חלק שלישי, 401, בעמ' 405). דוקטרינה זו חלה על בעלי המניות ועל המנהלים בתור שכאלה, ועל כל אורגן אחר של החברה. הנתבע מס' 4הוא מנהל בחברה, שתרומתו לעיסקה זו היתה אפס, כמו תרומתו לנסיון אפשרי של הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות. בנסיבות אלה, הוא אינו נושא באחריות אישית למעשיה ומחדליה של החברה ויש לדחות את התביעה נגדו. הנתבע מס' 1, איתן אבולעפיה, מחויב כאמור מכוח פעולתו האישית, ולא מכוח דוקטרינה זו, מאחר שאינו אורגן של החברה. .14אך מה באשר לנתבעת מס' 3גילה אבולעפיה? היא בעלת מניות בחברה. האם עובדה זו מחייבת אותה אישית? לדעתי, לא הוכחה במידת הצורך הטענה כי בעלי המניות עשו שימוש באחריותו הנפרדת של התאגיד שבשליטתם כדי להמלט מאחריות אישית. גם לא הוכח כי החברה או מי מאורגניה, נהגו במרמה כלפי התובעת. מעשיו ומחדליו של הנתבע הם בנפרד ממעשיה ומחדליה של החברה ואורגניה. לכן, הנתבעת מס' 3כבעלת מניות בחברה, אינה נושאת באחריות. נטען כי הנתבעת מס' 3נכחה בעת גמר העיסקה בין הנתבע לתובעת. ואולם, מעבר לנוכחות זו לא יוחסה לה שום אחריות או פעולה. לכן, לא הייתי רואה בה צד בצורה כלשהי לעיסקה. .15טענת המרמה, שיוחסה הן לנתבע והן לחברה, לא הוכחה ויש לדחותה. כוונתי לטענת המרמה ביחסים הישירים שבין הנתבע לתובעת, ולמרמה שהתובעת רואה בעצם הקמת החברה. מאמץ רב מדי הוקדש לניתוח עיסקאות אחרות של הנתבעים במטרה להוכיח כי מדובר ב"שיטת ביצוע" וב"מעשים דומים" של הנתבעים. אי אפשר להסיק מנתוניהם של חוזים אחרים מסקנות שתהיינה ישימות למקרה שבפנינו, מה גם שאחת מהן לפחות עדיין מתבררת בבית המשפט, והאחרת הסתיימה בפשרה. .16אי קיום חובת גילוי השליחות הנסתרת אינו נראה בעיני, במקרה זה, כהפרת חובת תום לב. אין מדובר בחוזה שבו ישנה חובת גילוי מירבית או מיוחדת. בנוסף לכך, החוק מטיל אחריות גם על השולח וגם על השלוח, כך שאי קיום החובה לא מוסיף דבר. .17עילה נוספת לחיובה של החברה היא משיכת השיק. טענת ההגנה כלפי שיק זה היא כשלון תמורה, אלא שמדובר בכשלון תמורה חלקי שאינו מביא לידי פקיעת האחריות השטרית. .18התביעה נגד הנתבעים 3ו - 4נדחית, איפוא. מצד שני, יש לראות בנתבע ובחברה את בעלי החוזה עם התובעת. .19האם העיסקה נכשלה או הופרה? טענתה העיקרית של החברה כנגד התביעה היא שהעיסקה נכשלה וכי החוזה הופר בידי התובעת. נטען כי כ - 23יענים חלו ומתו בסמוך לאחר הגעתם לארה"ב וכי לפי כל הנסיבות והסימנים מדובר ביענים שסיפקה התובעת בעיסקה זו. הנתבעים נתקלו בקושי להוכיח את טענתם, נוכח העובדה שהנזק ארע בחו"ל וכל מה שניתן לומר על מחלת העופות, תמותתם וסיבתה הוא עדות שמיעה. הקושי גדול עוד יותר נוכח העובדה שמשלוח היענים ששוגר לקניין ששמו דון רוני בארה"ב, היה בן 100ראש, שרק 40ממנו נרכשו אצל התובעת. יוצא, שאין בידי הנתבעים אפשרות להוכיח את עצם פרוץ המחלה, את סיבת התמותה, את הקשר בינה ובין התרשלות אפשרית מצד התובעת, ואת עצם העובדה שיענים שמתו הם יענים שהתובעת סיפקה בעיסקה זו. אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעים שחקירתו הנגדית של הנתבע בנקודות אלה, שהן עדות שמיעה, מכשירה את קבילותן. הרי, אילו נמנע ב"כ התובעת מלחקור את הנתבע, היו טוענים הנתבעים כי המנעותו מחקירה מהווה הודאה בקבילות הטענות. החקירה הנגדית הוכיחה מעל לכל ספק כי מדובר בעדות שמיעה מובהקת. אוסיף, כי אילו נדרשתי להביע דעה האם אני מאמין לטענת הנתבעים כי היענים שמתו הם יענים של התובעת, הייתי עונה בשלילה גמורה. התובעת היא תאגיד העוסק ברצינות ובמקצועיות בענף היענים, ראה בענין זה את עדותו של הוטרינר מר אשש, שעמד על תנאי הגידול והחיסון של היענים בלולי התובעת. לעומת זה, התרשמתי כי טיפולו של הנתבע ביענים היה בלתי מקצועי וגבל בהזנחה. היענים שהנתבע הביא לנקודת הריכוז במושב ניר בנים לא היומסומנים. לעומת זה, היענים שהתובעת סיפקה לו היו מסומנים. אינני מאמין כלל לנתבע באומרו שהאפרוחים נמסרו לו ע"י התובעת ללא סימונים, והרי הוא חתום כי קיבל עופות מסומנים! מבין שתי האפשרויות שנותרו - שהסימונים נשרו בדרך מלולי התובעת עד מושב ניר בנים, או שהנתבע שווק לארה"ב יענים אחרים, בלתי מסומנים ובלתי מזוהים, אני מעדיף את השניה. משוכנעני כי אם מתו בארה"ב יענים בלתי מסומנות, לא היו אלה יענים שסיפקה התובעת. הנני דוחה את טענת הנתבעים בדבר תמותת יענים וממילא, את טענת הפרת החוזה הנובעת מכך. .19ביחס לסכום העיסקה יש לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי התובעת אינה רשאית לדרוש 550דולר + מע"מ לאפרוח. המחיר הועמד בהסכמה על 500דולר + מע"מ, בלי כל קשר לתנאי התשלום והתובעת אינה רשאית לחזור לדרישה המקורית שקדמה לכריתת החוזה, רק בגלל שהתמורה לא שולמה במועדה. הסכום המגיע לה הוא, איפוא, סכום של 500דולר X 40אפרוחים לפי שער 2.521ש"ח = 420, 50ש"ח + מע"מ בשיעור %18, בסך 075, 9ש"ח ובסך הכל - 496, 59ש"ח. .20מכל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבע מס' 1, איתן אבולעפיה, ואת הנתבעת מס' 2, מינעים להשקעות בינלאומיות בע"מ, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לתקופות כדלקמן: סכום של 496, 59ש"ח החל מיום 22.10.92, הוצאות המשפט ויציאותיו החל מיום הוצאתן ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 18ש"ח (כולל מע"מ) החל מהיום.אחריות אישיתענף הלול