רשלנות רפואית בניתוח קטין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות בניתוח קטין: 1. תביעת קטין כבן 8 שנים [להלן: הקטין] ושני הוריו אפוטרופסיו הטבעיים, [להלן: האב או האם] בגין נזקי גוף שנגרמו לקטין, לטענתם, עקב טיפול רפואי רשלני של רופאי הנתבעת, בקטין. ואלה עובדות המקרה כפי שהובאו בכתבי הטענות: הקטין נולד בשבוע ה- 29 להריון, ביום 30.5.88 בבית החולים "כרמל" בחיפה. [להלן: ביה"ח כרמל] של הנתבעת (מכתב ההגנה עולה שמשקלו אז היה 1190גר'). עקב התפתחות מצוקה נשימתית הונשם הקטין במשך 7ימים לאחר לידתו וקיבל חמצן משך שלושה ימים נוספים. כן סודר לקטין קטטר טבורי אשר הוצא לאחר 7 ימים. משך כ- 7 ימים לאחר לידתו הוזן הקטין בנוזלים דרך הוריד ובסמוך להוצאת הקטטר הטבורי הוחל בהזנתו במזון דרך הפה. (אליבא דנתבעת המדובר במזון מיוחד שהינו קל לעיכול). הקטין לקה בנמק המעי [להלן "nec"]. לטענת התובעים היה זה ביום שמלאו לקטין 12 יום. לטענת הנתבעת קרה ה- nec ב-21.6.88, היינו כשהקטין היה בן כשלושה שבועות והוא נותח בו ביום. הניתוח [להלן: הנתוח הראשון], כלל כריתת חלקי המעי שנמקו. כן נעשתה לקטין אילאוסטומיה כדי לאפשר הפרשות ממעיו מבלי שיזדהמו מבלי שיזדהמו בני מעיו ובטנו. לאחר הנתוח התאושש הקטין באופן משביע רצון, חזר לקבל מזון דרך הפה ודומה היה כי הוא עשוי לשוב לאיתנו. הניתוחים הנ"ל בוצעו ע"י ד"ר קובץ' מביה"ח כרמל. עד כאן עובדות שלמעשה אינן שנויות במחלוקת. 2. ביום 18.8.88, היינו לאחר כחודשיים מיום כריתת הנמק וביצוע האוסטומיה, בוצע בקטין ניתוח לסגירת האוסטומיה, והשקת שני חלקי מעיו, ביחידה לטיפול נמרץ בביה"ח. הנתוח בוצע במיטת הקטין ע"י רופא ביה"ח. [להלן: הנתוח השני]. לטענת התובעים חלה מיד לאחר הניתוח השני החמרה והדרדרות במצב הקטין והוא חדל לגמרי מהפרשות מעיים, בטנו תפחה והוא התקשה בנשימה. הנתבעת חולקת על טענה זו אך מודה כי מצב הקטין לא השתפר כתוצאה מן הניתוח השני. לאחר כ- 5ימים מן הניתוח השני בוצע בקטין ניתוח נוסף שכלל שוב כריתת חלקי מעי ופתיחת אוסטומיה חדשה [להלן: הניתוח השלישי]. התובעים טוענים שלאחר הנתוח השלישי ובמשך החודשים שלאחריו לא יכול היה הקטין לעכל מזון כלשהו ונזקק לעירויים וכן סבל מדלקות וזיהומים קשים ועבר מספר טיפולים כירורגיים בביה"ח. הנתבעת חולקת על טענה זו וטוענת באופן באופן כללי, שוב, כי מצב הקטין לאחר הניתוח השלישי השתפר. לאחר כ- 11 חודשי אשפוז בחודש אפריל 1989, הועבר הקטין לבי"ח רמב"ם, שם נותח במחלקה לכירורגית ילדים. לטענת הנתבעת נבעה העברת הקטין לבי"ח כרמל מחמת שבאותה עת שהה מנתח הילדים של בי"ח כרמל בחו"ל באותה תקופה, ולא היה מי שינתח את הקטין בבי"ח כרמל. כיום סובל הקטין מפיגור שכלי ומליקויים מוטוריים, בעיקר הגבלה בהליכה. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים רפואיים. לתובעים - פרופ' כץ ופרופ' גרושקביץ. [ת/1, ת/4,3] לנתבעים - פרופ' בר-מאור, ד"ר וייץ וד"ר בורוכוביץ. [נ/2,1, נ/5, נ/6]. הרופאים הנ"ל יחקרו ארוכות ומפורטות ע"י שני הצדדים. כן הוגשה מטעם התובעים חוות דעת של אינג' ראובן גל, לענין התאמת דיור לקטין. חוות דעת של עו"ס גדעון הס לענין אפשרות של מוסדות חינוכיים שיקומיים, המתאימים לקטין, וחוות דעת של משה קצין לענין הניידות. נוסף על כן, מונה, על דעת הצדדים, פרופ' שאקו [ב/1] מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, לענין צרכי הקטין בעתיד, מבחינת מגורים ושיקום. 3. עוולת הרשלנות חמישה ראשים לה: [ר' גלעד / על יסודותיה של עוולת הרשלנות במשפט הנזיקין הישראלי, עיונ' משפט י"ד 319] 1. חובת זהירות מושגית. 2. חובת זהירות קונקרטית. 3. הפרת החובה (התרשלות). 4. גרם נזק. 5. קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. (ופסיקה) בענין דנא אין חולקים באשר לקיום הנזק וכן אין חולקים כי לנתבעת היתה חובה כלפי הקטין. ע"כ נדון להלן בשאלת ההתרשלות ובשאלת הקשר הסיבתי. טוענים התובעים, בהתבססם על חוות הדעת של פרופ' כץ ופרופ' גרושקוביץ הנ"ל, כי טיפול רופאי ביה"ח כרמל [בקטין] היה רשלני כדקלמן: נטען כי האכלת הקטין דרך הפה לאחר הניתוח הראשון היתה טעות. התובעים סומכים בנקודה זו על חוות דעתו של פרופ' כץ האמור: "ישנה סברה שרצוי לדחות את תחילת ההאכלה לפרק זמן ארוך יותר, בשל הסכון של התפתחות necעקב תחילת האכלה מוקדמת מדי". בחקירה נגדית הודה, למעשה, פרופ' כץ כי גם האכלת פג מוקדמת ממועד שהוא סבר שצריכה להיות, הינה פרקטיקה רפואית מקובלת וסבירה [עמ' 5לפרוטוקול] ולא במצב דברים זה נראה כי רופאי בית החולים הכרמל לא חרגו מחובתם ולא נקטו דרך טיפול בלתי סבירה או בלתי מקובלת, בבחרם להאכיל את הקטין דרך הפה ולא דרך הוריד. 4. באשר לניתוח השני, הניתוח לסגירת האוסטומיה, תוקף פרופ' כץ בחוות דעתו את שיקול הדעת בביצועו הניתוח בקטין, בבביה"ח כרמל. א". טעות רפואית מנהלתית (הדגשה במקור). בכך שהתינוק לא הועבר לניתוח, אלקטיבי - לסגירת האילאוסטומיה למחלקה מוכרת לכירורגית ילדים. .. במקרה של ניתוח אלקטיבי רצוי היה להעבירו לטיפול של כירורג ילדים מוסמך". (ולא לאפשר נתוח ע"י ד"ר קובץ' שאמנם היה בעל נסיון בנתוח ילדים אך לא היתה לו הסכמה והתמחות מיוחדת בתחום זה. ב. עתוי בצוע הנתוח השני: פרופ' כץ אומר: "לדעתי ד"ר קובץ טעה בשיקול והקדים לנתח את התינוק. לא מצאתי בחומר שלפני, כל ציון או הסבר מדוע הוחלט על סגירת האילאוסטומיה. האם היו טעונים כבדי משקל שאמנם הצדיקו סגירה מוקדמת?". (לדעתו של פרופ' כץ עדיף היה לדחות, כידוע, הנתוח השני במספר שבועות עד שיגיע הקטין למשקל של 3ורבע או 4ק"ג. להערכתו של פרופ' כץ הנתוח השני שבוצע בקטין היה נתוח אסור ולא ניתוח מיותר גרידא. 5. הנתבעת העלתה טענה כי הקטין איבד נוזלים ומלחים והיה חשוף לסכנה של צחיחות. לולא בוצע הנתוח השני במועד שבוצע. טענה זו נתמכה, לכאורה, ע"י המומחה, פרופ' בר-מאור, אשר בחוות דעתו ובחוות הדעת המשלימה שהגישה קובע כי מגליון המחלה עולה כי התינוק איבד מלחים ונוזלים עקב שלשולים בלתי פוסקים: "היה צורך דחוף לסגור את ה- ileostomy בגלל הפסד נוזלים ומלחים שאי אפשר היה להשתלט עליהם". הערכתו זו של פרופ' בר-מאור ניתנה בהסתמך על גליון רפואי שלדבריו היה לפניו בעת שכתב את חוות הדעת ואשר לא הוצג מכיוון שלטענת הנתבעת לא נמצא. ב"כ הנתבעת הצהיר כי הנתבעת תחפש את הגליון הנ"ל האבוד, אך זה לא הוגש לביהמ"ש עד היום. באשר לחשיבות של בצוע הניתוח ע"י מומחה לכירורגית ילדים, נראה שדעתו של פרופ' בר-מאור הינה כדעתו של פרופ' כץ: "ש. ידוע לי שנלחמת כנגד מתן לכרורגים כלליים לעשות ניתוחי ילדים. ת. זה נכון. ש. ואין כל ספק שבמקרה כזה של סגירת האילאוסטומי, התינוק, במצב חירום, היה במצב יפה, היית מעדיף שכירורג ילדים ינתח את הילד ולא כירורג רגיל. ת. נכון. במיוחד כשמדובר בפג". [עמ' 25]. ובהתייחס לניתוח השלישי: "ש. תסכים איתי שיש קשר ישיר בין זה שנותח על ידי כירורג ילדים לבין השיפור. ת. לא יכולתי להתנתק מהעובדה שמנתחי ילדים ינתחו ילדים. אני חושב שילדים צריכים להיות מנותחים רק על ידי מנתחי ילדים". [שם]. באשר לאי ביצוע בדיקות נחוצות לפני הניתוח השני מודה גם פרופ' בר-מאור, בחקירתו הנגדית, כי יש מקום לבצע בדיקות אלו וכי הבדיקות הללו לא נעשו במקרה זה: "ש. אתה בשום פנים ואופן לא היית ניגש לסגירת אילאוסטומי בלי לעשות תחילה את הבדיקות לברר אם אין חסימה או היצרות באיזה שהוא מקום. ת. נכון. ש. ידוע לך שכאן זה לא נעשה. ת. ידוע לי. לא נעשו הבדיקות הנ"ל לפני הסגירה". [שם]. 6. מן האמור לעיל עולה כי הנתבעת התרשלה בשלושה עניינים. (1). ראשית, עצם הבחירה בכירורג כללי, לבצוע הנתוח השני, (על אף שהיה לו נסיון קודם בניתוחי ילדים), הינה התנהגות רשלנית בנסיבות המקרה, כשמדובר בפג שלא התפתח כראוי וזאת כאשר ניתן היה להעבירו לטיפול בבית חולים אחר (למשל ביה"ח רמב"ם, אליו הועבר הקטין בסופו של דבר) ע"מ שינותח ע"י רופא מומחה בכירורגית ילדים. (2). עיתוי הניתוח השני לסגירת האוסטומיה. שוכנעתי בנכונות דבריו של פרופ' כץ שהניתוח בוצע טרם זמנו ושהיה מקום לדחותו. אמנם הנתבעת מתגוננת בטענה שהיה צורך דחוף בניתוח עקב נוזלים ומלחים ועל כך העיד, כפי שנזכר לעיל, גם פרופ' בר-מאור, אלא שאין אני יכול לייחס משקל רב לעדותו בנקודה זו שנסמכת על גליון רפואי שלא הובא בפני. ראייה זו (הגליון הרפואי) היתה לכאורה בשליטת הנתבעת ומשלא הביאה אותה לפני, יש לזקוף זאת לחובתה. הרופא שביצע את הניתוח השני לא הובא להעיד וזאת למרות שלכאורה לא היו קשיים יוצאי דופן שמנעו הבאתו לעדות. גם בכך יש לראות המנעות הנתבעת מהבאת ראיה שהיתה דרושה להוכחת עמדתה. התרשמתי ממהימנות ועקביות עדותו של פרופ' כץ. יוצא מכך שהתובעים אכן הוכיחו טענתם באשר לסיכון שבביצוע הניתוח במועד (שבוצע), מוקדם מדי, ואילו הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי היו נסיבות מיוחדות שחייבו ביצוע הניתוח במועד שבוצע. בנסיבות הענין, ביצוע הניתוח במועד מוקדם ובנסיבות נראה כמעשה רשלני. (3). אי ביצוע הבדיקות הנדרשות טרם הניתוח השני: כפי שעלה, הן מעדותו של פרופ' כץ והן מעדותו של פרופ' בר-מאור, שצוטטה לעיל, היה נדרש מנתח סביר לבצע הבדיקות הללו טרם הניתוח (וכפי הנראה ביצוע הבדיקות במקרה זה היה בו אולי כדי להביא לדחיית הניתוח), ומשלא בוצעו הבדיקות הללו, התרשלה הנתבעת גם בכך. 7. טוענת הנתבעת, בסיכומיה, כי פרופ' כץ, בחוות דעתו, אינו קובע הקשר סיבתי, בין הטיפול הרפואי שניתן לקטין לבין הנזקים מהם סובל הוא כיום. לא כך הם פני הדברים: בסיפא של חוות הדעת קובע פרופ' כץ כי: "... הניתוח לסגירת האוסטומיה קבע במידה מכרעת את השתלשלות המאורעות. שאר הסיבוכים, הקלים והקשים יותר, נבעו, קרוב לוודאי, מאי היכולת להזין את התינוק בדרך מערכת העיכול למשך תקופה ממושכת, לאחר הניתוח השלישי. חלק מהסיבוכים בשלב זה, נבעו מהצורך לתת הזנת על תוך ורידית לתקופה ממושכת על סיבוכיה השונים כגון: נתוח חוזר, הצורך בהחלפת קטטרים. להזנה דרך הורידים מרכזיים, אפשרות של סתימה ואפילו זמנית, של אחד מהורידים המרכזיים המנקזים את הראש וכו'". כזכור, עיקר נכותו של הקטין מתבטאת בפיגור שכלי ובמוגבלות פסיכומוטורית. המומחה מטעם התובעים, פרופ' גרושקוביץ, מגדיר הנזק הנוירולוגי כ"... אורגני במוח עם סימנים של פיגור שיכלי בולט וסימנים של אטרופיה של המוח... קיימות הפרעות קשות בהתפתחותו ... לאור האמור לעיל, אני קובע נכות נוירולוגית לצמיתות בשיעור של %100". פרופ' בר-מאור תולה הנכות במס' גורמים: "... נכות זו היא תוצאה של הפגות, הנשמה ממושכת, מחלת ריאות כרונית והידרוצפלוס, האחרון היה יכול להגרם, בין היתר, ע"י שטף דם תוך מוחי, על רקע של חוסר חמצן יחסי. לדעתו, לרופאים המטפלים בביה"ח כרמל לא היתה אפשרות למנוע את הנכות הפסיכומוטורית שהתפתחה. רופאי הילדים במח' התינוקות, פגים וטיפול נמרץ בביה"ח כרמל ראויים לשבח". בחקירתו הנגדית נשאל פרופ' כץ על קביעתו של פרופ' בר-מאור והשיב: "... אני לא מסכים עם הסיבות שהוא מונה או סדר הסיבות שהוא מונה לנכות הפסיכומוטורית. בחוות דעתו של פרופ' בר-מאור מתייחס לעמ' 2 לפסקה 3 הוא כותב: "לאחר הניתוח מצבו השתפר, אם היה צורך להנשימו בגלל r.d.sו... פתח לחץ ריאתי מוגבר וכן ברונכופולמונרידיספלזה". שני אלה מצבים שתגובת הריאה לזיהום שממנו סבל התובע בעקבות הניתוח השני, וכל שאר הסיבוכים שנבעו מהנשמה ממושכת, מזיהומים חוזרים בגלל הצורך להזין בדרך הוריד את התובע, הם בסופו של דבר גרמו, כנראה, להידרוצפלוס, או לדימום תוך מוחי שעל דעת כולם התגלה רק לאחר 7חודשים. על אף העובדה שזה היה פג קטן, עד המועד של הניתוח השני, לא היו לו שום סימנים של דימום תוך מוחי, נעשו לו בדיקות אולטרהסאונד ולא היה שום סימן לכך. יש קשר בין הניתוח השני לבין הנכות הפסיכומוטורית". ד"ר בורוכוביץ, מומחה רפואי מטעם הנתבעת תולה את נכותו של הקטין בסיבוכי הפגות דווקא. לדבריו רוב הפגים שנולדים בשבוע ה- 29סובלים מאיחור התפתחותי פסיכומוטורי. כן הוא שולל האפשרות שהנכות הפסיכומוטורית הינה כתוצאה מסיבוכי ה-.n.e.c מאידך, מעיד מומחה אחר מטעם הנתבעת, ד"ל וייס כי עד גיל 7 חודשים לא הופיעו בבדיקות האולטרהסאונד שבוצעו בקטין סימנים לאי תקינות ושהללו הופיעו רק בין החודשים ה- 7 וה-9. השתכנעתי כי גירסת פרופ' כץ, היינו שהנזק שנגרם לקטין הוא בעטיו של הנתוח השני שבוצע בו. ברשלנות הנזק שנגרם לקטין עקב הנתוח השני, היא עובדה מורחבת ואילו הטענה שהנזק נגרם עקב הפגות היא השערה. הרי עד גיל 7חודשים לא נתגלו אצל הקטין שום סימני אי תקינות. משמע לא הפגות היא גורם נכותו הרפואית, אלא הגורם הוא הרשלנות הרפואית של ביה"ח כרמל בטפול בקטין. במצב דברים זה אין לדעתי להזקק לטענתה של הנתבעת בתוספת שהגישה לסכומיה, אשר לפיה נתן לכאורה לחלק האחריות ולייחס חלק ממנה לעצם הפגות. אני קובע על כן כי האחריות לנזק של הקטין מוטלת כולה על שכם הנתבעת והיא חבה על כן בגין רשלנות במלוא נזקו של הקטין. ברצוני להוסיף כי לולא זנחו התובעים, אך טענתם כי חובת הראיה על הנתבעת להוכיח את חוסר הרשלנות, ומחמת הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו היית מגלגל עליה חובה זו שללא ספק היא נכשלה בו. מכאן להערכת גובה הנזק. 8א. הנכות של הקטין: המומחה הרפואי מטעם התובעים, פרופ' גרושקביץ בחוות דעתו קבע לקטין %100 נכות לצמיתות עקב נזקו הנוירולוגי. עם זאת לא פירש פרופ' גרושקביץ בחוות דעתו סעיפי לקוי בגינם נקבעו אותם אחוזי נכות. בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת בענין זה השיב: "בחוות דעתי אני פרשתי בצורה מאוד מדוייקת למה הילד יהיה מסוגל או לא יהיה מסוגל לעשות. כתבתי שהוא אפילו לא יהיה מסוגל ללמוד בבית ספר ולא לפרנס את עצמו, כך שאילו הייתי נותן רק נכות, קובע נכות עבור פיגור שכלי קשה מאד הייתי נותן 100 אחוז בנוסף לילד יש לפחות... " מנגד, בחוות דעת המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, ד"ר וייץ, העריך ד"ר וייץ את נכותו של הקטין ב-% 75לפי הפירוט: "חמישים אחוז בגין פגור שכלי קל... חמישים אחוז בגין דיפלגיה ספסטית בנונית... סה"כ נכות צמיתה משוקללת %.75" על דעת הצדדים מונה גם מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' שאקו אשר לא קבע נכותו של הקטין באחוזים אך תאר נכותו של האחרון באפן הבא: "התובע סובל משתוק מוחי (cerebral palsy) עם פגיעה מוטורית ופגיעה שכלית. הפגיעה המוטורית מתבטאת בהפרעת תנועה בגפיים התחתונים - הליכה אטית, נטייה לאקווינוס. הפגיעה השכלית משמעותית יותר בכל הקשור לשקומו של ינון. בגלל הפגיעה המוטורית יזדקק למגורים בדירה שהגישה אליה אינה קשורה במדרגות רבות...מבחינת הפעולות החיוניות היומיומיות יהיה עצמאי ברחצה בהלבשה ובאכילה. יתקשה לשאת חפצים כבדים ולבצע עבודות גופניות שדורשות הליכה מרובה או עמידה מרובה. התובע יתקשה בשמוש באוטובוס ולהסעתו יזדקק להסעה ברכב פרטי או במוניות. בגלל הפגיעה השכלית אינני סבור שהתובע יוכל לרכוש מקצוע ולהתפרנס למחייתו. באם יעבוד הרי שזה יהיה במפעל מוגן (כהמשקם) התובע יזדקק ללמודים בחנוך מיוחד ורק העתיד יראה מה תהיה מידת ההתקדמות. בגלל הלקוי המנטלי גם כשר שפוט ירוד. אני סבור שהתובע לא יוכל לחיות בגפו". לדעתי, הערכתו של פרופ' שאקו המקובל עלי בהיותו מומחה נייטרלי,שמונה ע"י ביהמ"ש, אינה מתאימה להגדרת פגורו של הקטין כ"פגור קל" כפי שתאר ד"ר וייץ. גם מוגבלותו הפסיכומוטורית הנה קשה ממה שתאר ד"ר וייץ. נראה כי תאור מצבו הכללי של הקטין תואם יותר נכות של % 100 כפי שקבע המומחה מטעם התובעים, מאשר נכות של % 75 שנקבעה ע"י המומחה מטעם הנתבעת. כך שאני יוצא מתוך הנחה שנכותו של התובע היא בשעור של %100. ב. פצויים בגין העבר: (1) הפסדי השתכרות של אם הקטין לטענת התובעים נאלצה אם הקטין להפסיק עבודתה כמורה במרכז למידה עקב מצבו של הקטין. מן העדויות עולה כי במשך כשנה, מלידתו ועד לחדש יוני 1989שהה הקטין בבתי חולים. (וזה לא שנוי במחלוקת). לטענת הנתבעת, בתקופה זו יכולה היתה האם לעבוד בחצי משרה. הרי האם עצמה העידה על בקורים פעמיים ביום. (בלבד) לפיכך, טוענת הנתבעת שיכולה היתה האם להשיג עבודה כמורה עד הצהרים. מעדות האם עולה כי פעמים רבות ובמיוחד בזמנים שהילד היה לפני או אחרי נתוח, נדרשה האם להקדיש שעות רבות לקטין ונראה כי בזמנים אלה לא היתה מצליחה לעבוד. כמו כן יש לזכור כי עבודת ההוראה דורשת מן העוסקים בה, השקעת שעות עבודה גם בבית שלא במסגרת שעות ההוראה הרגילות וגם דורשת מאמץ נפשי אשר קשה להניח שהאם, במצבה, ובהתיחס לקטין היתה מסוגלת לו. אשר לתקופה מיום שחרור הקטין מבית החולים ועד ליום שהוכנס לגן ילדים. בכל התקופה הנ"ל שהה הקטין בבית ואין ספק כי הוא נזקק היה לטפולה ולהשגחתה של האם. על כן אני מקבל עמדת התובעים בנקודה זו וקובע כי לאם מגיעים פצויים בגין אבדן השתכרות עבור שלש שנות עבודה. (עד הגיע הקטין לגיל שלוש שנים). התובעת הראתה במדויק כמה היתה יכולה להשתכר בתקופה שלא עבדה, אולם, יש להניח שבמקצועה כמורה השתכרה בערך לפי התלושים שהגישה. לפי תלושי השכר של היום, לחודשים 12/94, 1/95ו- 2/95ש"ח, שכרה הממוצע הינו כ-750, 2 ש"ח לחודש, לפני נכויים (לא שולם מס הכנסה על השכר). משוערך להיום יעמוד סכום זה על כ-000, 3 ש"ח. וסה"כ הפסד האם ל- 36חדשי עבודה - 000, 108 ש"ח. סכום זה ישא רבית חוקית מאמצע התקופה היינו מ-1.3.90. התובעים טענו להפסד בגין גריעת 6שנות ותק ממשכרת התובעת. לא הוכחו במהלך המשפט הסכומים שהפסידה התובעת, אולם עצם קיום תוספת בגין ותק מקצועי לשכירים הינו ענין שבידיעה שפוטית ואני מעריך את ההפסד בגין העדר שנות הותק לכל התקופה עד היום בכ-000, 15 ש"ח. (גלובאלי). אני מחייב על כן את הנתבעת לשלם לתובעים בגין סעיף זה את הסכום של 000, 108ש"ח נושא רבית מ- 1.3.90עד ליום התשלום בפועל וכן הסכום של 000, 15 ש"ח נושא רבית חוקית, ודמי הצמדה למדד, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (2) הוצאות לרכישת טיטולים התובעים טוענים כי עקב בעיות המעיים הקשות מהן סבל הקטין בעבר ועקב אי שליטה על הסוגרים צרך הקטין כמויות טיטולים גדולות בהרבה משל ילד רגיל. באשר לשליטה על הסוגרים, קבע פרופ' גרושקביץ בחוות דעתו כי הקטין אינו שולט על הסוגרים. מאידך, פרופ' שאקו המומחה מטעם בית המשפט קבע כי במשך היום שולט הקטין בד"כ בסוגרים ורק בלילה אינו שולט עליהם. לא הוגשו בפני קבלות או הוכחות אחרות לסיוע לעדותה של האם ואני פוסק ע"כ בגין "דמי" הטיטולים שעלו להורי הקטין מעבר למה שהיו עולים להם אלמלא הנזק שנגרם לו בעטיה של הנתבעת, כולל רבית חוקית, בסכום של 000, 8ש"ח, גולבאלי. אני מחייב ע"כ את הנתבעת לשלם לתובעים סך 000, 8 ש"ח. סכום זה ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (3) הוצאות על מזון מיוחד אם הקטין העידה כי במשך שנה לאחר שחרור הקטין מביה"ח היה עליה להאכילו במזון מיוחד. לא הוצגו קבלות או מסמכים על הוצאות אלה אך אני מאמין כי אכן נזקק הקטין לאוכל כזה אם כי איני יכול לקבוע הסכום במדויק ללא פרוט וקבלות. אני אומד ע"כ הוצאות בגין מזון מיוחד (כולל רבית) ב- 2000ש"ח. אני מחייב ע"כ את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך 000, 2 ש"ח. סכום זה ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (4) הוצאות נסיעה בעבר התובעים טוענים כי לאם הקטין נגרמו הוצאות נסיעה בגין נסיעותיה לביה"ח פעם ואף פעמיים ביום. אבי הקטין הנו חבר אגד וע"כ ברי כי לאם הקטין היתה הזכות לנסיעות חנם באוטובוסים. ע"כ משלא נטען כי אם הקטין הוצרכה להגיע לביה"ח דוקא בשעות שבהן אין אוטובוסים ובהתחשב בעובדה כי אם הקטין לא עבדה באותה תקופה מחוץ לבית, איני פוסק לתובעים כל סכום בגין נסיעות אלו. לאחר שחרורו של הקטין מביה"ח הוצרכו התובעים במשך שנתיים להסיעו במונית לבדיקות. כאמור, פרופ' שאקו קובע בחוות דעתו כי הקטין "יתקשה בנסיעה באוטובוס". יש להניח כי זה היה המצב גם בעת שהוסע לטפולים הנ"ל. עם זאת, לא הוצגו קבלות או מסמכים המעידים על נסיעות אלו. אני מעריך את ההוצאות בגין הנסיעות במונית לשנתיים בהן הוסע הקטין לטפולים ב-000, 12 ש"ח (כולל רבית) אני מחייב ע"כ את הנתבעת לשלם לתובעים הסך 000, 12 ש"ח. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (5) באשר לצרך בעזרת צד ג' בעבר, העידה אם הקטין כי היא נעזרת ע"י אמה, חמותה ושכנה המטפלת בקטין אחה"צ פעמיים בשבוע, תמורת 600 ש"ח בחדש. כן טוענת כי היא צריכה עוזרת לנקיון הבית 3 פעמים בשבוע. אין ספק כי מצבו המיוחד של הקטין מצריך השקעה מרובה וסביר כי נדרשת עזרת צד ג'. הסכום אותו יש לפסוק הנו עבור אותה עזרה מיוחדת לה נזקקת משפחת הקטין בגין מצבו, מעבר למה שהיתה, נזקקת לו אותה משפחה אלמלא היה מצבו של הקטין כפי שהוא. הנתבעת מציעה לשלם 000, 10 ש"ח. לא הוצגו קבלות על ההוצאות הנזכרות לעיל, ואני מעריך את תוספת עזרת צד ג' לה נזקקה משפחת הקטין עקב מצבו המיוחד, ב-000, 40 ש"ח (כולל רבית). הנני מחייב ע"כ את הנתבעת לשלם לתובעים הסך 000, 40 ש"ח בגין סעיף זה. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. (6) אם הקטין העידה כי עד כה נרכשו פעמים סדים לרגלי הקטין בעלות של 000, 2ש"ח לזוג. הזוג הראשון נרכש לדבריה בביה"ח אלישע. לא הוצגו קבלות, אך אני מאמין כי העלות הנה כפי שהעידה אם הקטין ואני מחייב ע"כ את הנתבעת לשלם לתובעים סך 000, 4 ש"ח ש"ח. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ב. נזקים כלליים ועתידיים: (1) כללי: הנתבעת חזרה בה בסכומיה מטענת "קצור תוחלת חיי הקטין" וע"כ לצורך החישובים בהמשך ישמשו הנתונים: תוחלת חיי הקטין - 76 שנים. היקף נכותו - %.100 גיל הקטין כיום - 8 שנים. (2) החלפת דירת המגורים: בחוות דעתו קובע פרופ' שאקו לגבי הקטין כי: "בגלל הפגיעה המוטורית, יזדקק למגורים בדירה שהגישה אליה אינה קשורה במדרגות רבות (רצוי קומת קרקע או דירה בקומה גבוהה מצוידת במעלית). וכן קבוע כי: "בגלל הלקוי המוטל על כשר שפוט ירוד, אני סבור שהתובע לא יכול לחיות בגפו". הוגשה חוו"ד מומחה לדיור מר ראובן גל מטעם התובעים והלה קבע כי בהתאם לחוו"ד של פרופ' שאקו - דירת המגורים הנוכחית של משפחת הקטין (קוטג' בן שתי קומות בטירת הכרמל) אינה מתאימה למגורי הקטין וזאת עקב רבוי מדרגות בדירה, העדר מקום למגורי מטפל, העדר מקום לפיזיוטרפיה, חדרי שרותים קטנים מדי, מרחק גדול לחנייה. מר גל יגע ומצא דירה אשר עשויה להתאים למגורי הקטין לאחר שיבוצעו בה מס' שנויים. הדירה ממוקמת בשכונת רוממה בחיפה ועלותה לפני תקונים ושנויים 340, 831 ש"ח. עלות התקונים הנדרשים לדעת מר גל הנה 275, 364ש"ח. מר גל קובע כי הקטין יזדקק למרחב פרטי גדל של 50מ"ר מהם 15מ"ר חדר לקטין, 10 מ"ר חדר למטפל, 10מ"ר חדר לפיזיוטרפיה ורפוי בעסוק, 5 מ"ר חדר מוגן, 5מ"ר מסדרונות וכניסה 5מ"ר שרותים. אשר לקוטג' בו מתגוררת משפחת הקטין כיום אומר מר גל כי הנו בן 145.35 מ"ר ושוויו כ-000, 200 דולר וזאת לדברי אם הקטין. בסכומיה טוענת הנתבעת כי הקטין יכל להמשיך להתגורר בבית המשפחה כפי שהוא היום ולאחר מכן - טוענת, בהסתמך על חוות דעת המומחה השקומי מטעמה, מר גדעון האס - יוכל לעבור למוסד שקומי. אשר לעדות מר גל טוענת הנתבעת כי זו עדות מגמתית וחסרת אובייקטיביות. באפן עקרוני אין לדעתי לפנות לפתרונות כמוסדות שקומיים כל עוד המשפחה מבקשת לגדל את הקטין אצלה, ואין טענה שהמדובר בטענה בלתי כנה. נוכח עדותו של מר גל, לפיה לא ניתן כיום להרחיב את דירת המגורים הנוכחית של משפחת הקטין, ולאחר שנשתכנעתי כי הדירה הנוכחית אכן אינה מתאימה למגורי הקטין סבורני שיש לפסוק סכום שיאפשר מעבר לדירה מתאימה יותר. מאידך, איני יכל לקבל את הנתון שספק מר גל לגבי שווי הדירה הנוכחית של המשפחה בהסתמכו על דברי אם הקטין. יתר על כן לא התרשמתי כי מר גל מצה את כל האפשרויות לחפש דיור מתאים בעלות פחותה. על כן הנני בדיעה שיש לפסוק סכום גלובאלי אף בסעיף זה אשר ישמש לצרך החלפת דירת המגורים לדירה מתאימה יותר. אני מחייב על כן את הנתבעת לשלם לתובעים הסך 000, 200 ש"ח בגין סעיף זה. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (3) ניידות כזכור קבע פרופ' שאקו בחוות דעתו כי הקטין יתקשה בנסיעה באוטובוסים ויזדקק למוניות או לרכב פרטי. התובעים הציגו חוות דעת של מומחה לניידות, מר משה קצין. הלה קבע כי "המכונית היציגה העשויה להתאים להסעת הנכה הנה המכונית היציגה הקטנה ביותר. מכונית מסוג סוזוקי סוויפט 1300 סמ"ק רגילה" בסכומיה מודה גם הנתבעת בהזדקקותו של הקטין למכונית מעין זה. וכן היא מקבלת התחשיב שנעשה ע"י מר קצין. מר קצין קבע כי עלות חדשית למכונית מן הסוג הנ"ל עבור התובע הנה 672.6 ש"ח לחודש, אם יוסע הקטין רק ע"י קרובי משפחה; ו-090.17, 1ש"ח לחודש, אם יוסע גם ע"י אדם זר. לטענת התובעים מן הנמנע הוא כי הקטין יוסע בכל עת ע"י קרובי משפחתו בלבד משום שהללו עובדים וע"כ יזקק הקטין להסעת אדם אחר. עמדה זו נראית לי מעמדת הנתבעת לפיה הקטין יזכה להנחות שיאפשרו לו נסיעה בעלות פחותה - עמדה שאינה מוסברת ואינה מוכחת. ע"כ נראה לי כי העלות החדשית לרכב עבור הקטין הנה 090.17, 1 ש"ח. טוענת הנתבעת כי כל אדם נוסע כ- 500 ק"מ בחדש שהם מחצית הקלומטרים לפיהם חושבה העלות ע"י קצין וע"כ יש לקזז חצי העלות אולם במקרה זה דומני כי לא הוכחה עמדה זו ונתונים אלו אינם בתחום ידיעתו השפוטית של בית המשפט ועל כן נראה לי כי אין לקזז במקרה זה סכום כלשהו מן העלות שהוכחה ע"י התובעים. הסכום 090.17, 1 ש"ח משוערך להיום 96הנו 199.46, 1 ש"ח. לפי הוון ל- 69 שנים ברבית של % 3 בשנה (נתון רבית זה ישמש להלן לצורך ההוונים) סכום הנזק בסעיף זה הינו 085.3, 419 ש"ח לסכום זה יש להוסיף רכישת המכונית הראשונה שמחירה (עפ"י ירחון חשב פברואר 96) 100, 57 ש"ח. ומן הסך הכולל יש להפחית הסכום המהוון של קצבות הניידות הצפויות להשתלם מן המוסד לבטוח לאומי שהנו לפי הערכת המומחה 817, 75 ש"ח. הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובע, בגין נידות, הנו אם כן, 000, 400 ש"ח. אני מחייב על כן את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך 000, 400 ש"ח בגין ראש נזק זה. הסכום ישא רבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (4) הפסד השתכרות: מחוות דעתו של פרופ' שאקו עולה כי הקטין לא יוכל לעבוד לפרנסתו. אלא אולי במפעלי שקום כדוגמת המשקם. לא הוכח כי הקטין יוכל אכן לעבוד במפעל שכזה וכן לא הוכחה השתכרותו הצפויה אם יעבוד שם, ע"כ יש לפצותו בגין הפסד השתכרות מלא מגיל 21(עת שהיה מסיים שירותו הצבאי לו היה משרת) ועד גיל הפנסיה, גיל 65. היות ומדובר בקטין שלא הוכחו לגביו נתונים מיוחדים אלמלא נפגע, יש לבצע החשוב לפי השכר הממוצע במשק שהוא כיום 490, 4ש"ח בחדש (ר' ירחון חשב בפברואר 96). בהוון כפול מתקבל סך של כ-746, 895 ש"ח. ע"כ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 746, 895 ש"ח. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. (5) התובעים טוענים כי הקטין זכאי לפצויים בגין הטבות שהיה מקבל לו היה משרת בצבא. הנתבעת מתנגדת לפצוי בגין סעיף זה. הלכה היא כי יש לפצות הקטין בגין הפסד מלוי צרכים ע"י הצבא שהיה זכאי לקבל לו שירת בצבא. וזאת אם לא יקבל צרכי אלה ממוסד בו יאושפז (ר' ע"א 357/80 נעים נ. ברדה פ"ד לו'(3) 762). הסכום המבוקש ע"י התובעים עומד על 150, 1 ש"ח בחדש וזהו לדעתי סכום סביר. בהוון כפול ערך הפצוי בסעיף זה הנו 425, 29 ש"ח. אני מחייב על כן את הנתבעת לשלם לתובעים בגין סעיף זה 425, 29 ש"ח. הסכום ישא הצמדה ורבית חוקית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (6) אבדן זכויות פנסיה: אין מחלקת בין הצדדים באשר לדרך החישוב וע"כ יחושב הסכום לפי % 70 מן השכר שנקבע לקטין לעיל (השכר הממוצע במשק), וזאת מגיל 65 ועד גיל 76. בהוון כפול מתקבל 540, 63 ש"ח. אני מחייב, על כן, את הנתבעת לשלם לתובעים הסך של 540, 63ש"ח. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (7) עזרת צד ג': אין ספק כי יהא צורך בעזרת צד ג' לקטין למשך כל חייו. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי עד גיל 18 ילמד הקטין במסגרת החנוך המיוחד ומטבע הדברים עד גיל 18 ישאו ההורים בחלק מן הנטל של הטיפול בקטין כחלק מחובתם ההורית. ראוי על כן, לדעתי, לחלק משך חייו העתידיים של הקטין לשתי תקופות. עד גיל 18 ולאחריו. לגבי התקופה שעד גיל 18, כאמור, ילמד הקטין ויש להניח כי יעדר מן הבית במשך 6 עד 8 שעות ביממה. נראה גם כי לא יהיה צורך בעזרת צד ג' בלילה, כיוון שההורים יהיו בדר"כ בבית. ע"כ ראוי לפסוק לקטין לתקופה זו עזרת צד ג' למשך 8 שעות ביממה. לגבי התקופה שמגיל 18ואילך, אז יזדקק הקטין, ללא ספק, לעזרת צד ג', במשך כל שעות היממה. אשר לשווי עזרת צד ג', טענו שני הצדדים ותמכו טענותיהם במסמכים. התובעים צירפו שני מסמכים הנושאים כותרות: "הצעת מחיר להעסקת אחות/מטפלת" ו"הצעת מחיר לשירותי סיעוד". אשר בחישוב השכר הנדרש והתוספות, מגיעה הזולה שבהן לסך של 000, 14 ש"ח לחודש, סכום הנראה לכאורה גבוה. מנגד, הביאה הנתבעת, חוות דעתו של גדעון האס, לפיה מוצעים לקטין מוסדות ומעונות לנכים או למפגרים. בצד חלופות של טיפול בבית הקטין. כאמור לעיל, כעקרון, אין לדעתי לאלץ הקטין ומשפחתו למגורי הקטין במוסד, מקום שמתאפשרים מגוריו בבית וע"כ ידונו להלן רק החלופות של טיפול הקטין בביתו. החלופה הראשונה שמציע מר האס הינה טיפול ע"י מטפלת פיליפינית שעלויות החזקתה כוללות, בין היתר, שכר בסך 500 דולר לחודש ומגיעות בסה"כ ל-400, 3 ש"ח לחודש. אין ספק כי נתונים אלה הינם נמוכים באופן בלתי סביר. ראשית, השכר המוצע נמוך משכר המינימום. (עפ"י חוק שכר מינימום). עבור 8שעות עבודה, יתר על כן, עפ"י חוק שעות עבודה חובה לשלם שכר גבוה יותר לשעה בגין שעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות. מחקירתו של האס עולה גם כי השגרירות הפליפינית הפיצה חוזר בו מיוחס השכר של 500דולר לעבודה של 8 שעות בלבד (סכום זה פחות משכר המינימום, כאמור). האס אומר כי ידוע לו על משפחות המעסיקות עדיין פליפינית בתנאים אלה 24 שעות. ברור על פניו כי העסקה בתנאים אלה אינה חוקית ואין לבסס עליה החישוב. החלופה השניה המוצעת בחוות דעת של מר האס, הינה לקבל מחברת סיעוד עובד ישראלי, אשר שכרו מוערך בסה"כ ב-000, 4 ש"ח לחודש. גם חלופה זו הינה נמוכה באופן בלתי סביר בהתחשב באמור לעיל, לגבי שכר מינימום לחוק שעות עבודה ומנוחה. החלופה השניה מדברת על העסקת עובדת באמצעות לשכת העבודה בשכר מנימלי עבור 8 שעות. גם חלופה זו אינה סבירה שהרי ממה נפשך אם מדובר בעובד ל- 8שעות ביממה - אין די בכך, והעסקת שלושה עובדים שונים במשמרות הינה לא מציאותית לגבי משפחה פרטית. התובעים מצרפים לסיכומיהם פסק דינה של כב' השופטת שידלובסקי אור (ת.א.482/87, 110 מד"י נ. ס... חב' לבטוח) בו פסקה על דרך האומדן סכום פצויים השווה לכ-000, 13 ש"ח דהיום, ומציעים לשלם סכום זה כפצוי חודשי. אלא שאין הנדון דומה לראיה, שכן שם דובר באדם המשותק בארבע גפיים שיתוק כמעט מלא, ואין לו כלל שליטה על סוגריו, כן מדובר שם באדם אשר חסרה לו עין אחת ולמעשה מדובר באדם שאינו יכול לעשות כמעט שום פעולה בעצמו. אין ספק כי אדם כזה דורש טיפול אינטנסיבי במיוחד והשקעת עמל רב. בענייננו, לעומת זאת, הקטין אינו משותק כי אם מתקשה מאוד בהליכה ואם כי סובל מפיגור, בכנ"ל יכל לשרת עצמו באופן מוגבל. ע"כ ראוי, לדעתי, לאמוד עזרת צד ג' הדרושה לקטין בתקופה שעד לגיל 18 ב-000, 3 ש"ח לחודש. ואילו עזרת צד ג' לתקופה מגיל 18 ואילך, יש לאמוד ב-000, 7 ש"ח לחודש. הוון הסכום בגין התקופה הראשונה מהיום ועד הגיע הקטין לגיל 18, מגיע לסך של 685, 310ש"ח. והוון כפול של הסכום בגין התקופה השניה, מהגיע הקטין לגיל 18 ועד גיל 76 נותן: 977,716, .1וסך הכל 662,027, 2 ש"ח. על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 662,027, 2ש"ח הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. (8) פיזיוטרפיה וטיפולים רפואיים: התובעים תובעים פיצוי בגין טיפולי פיזיוטרפיה וטיפולים רפואיים להם יזקק הקטין בעתיד. הנתבעת מתנגדת לפצוי כספי ומתחייבת בסכומיה להעניק לקטין כל טיפול רפואי ופזיוטרפי לו יזקק עקב הנזק שנגרם לקטין בעטיו של הטפול הרפואי שניתן לו בביה"ח כרמל, היות וכאמור הנתבעת אחראית בגין רשלנותה לטיפול ובשל חובת הנתבעים לצמצם הנזק. אני מחייב בזאת את הנתבעת להעניק לקטין כל טיפול רפואי ופזיוטרפי אשר יזדקק לו בגין נכותו הנ"ל. יצוי כי לפי חוק בריאות ממלכתי אין חשש כי תמנע, מסיבה כלשהי, עזרה רפואית מהקטין לפי צרכיו! (9) כאב וסבל: בהתחשב במצבו של הקטין, בסבל שעבר עליו ובהנאות החיים שיפסיד בשל נכותו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 000, 300 ש"ח. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (10) נכויי גמלאות שישתלמו בעתיד מן המוסד לבטוח לאומי: מן הפיצויים שבהם חוייבה הנתבעת יש לנכות גמלאות להם יהיה הקטין זכאי מן המוסד לבטוח לאומי. כל אחד מן הצדדים המציא חוות דעת של אקטואר מטעמו. הצדדים הסכימו כי האקטוארים לא יחקרו על חוות הדעת שלהם. (א) מוסכם על הצדדים כי יש להניח כי גמלת ילד נכה שתשתלם לקטין על בסיס של %50, לכך יש לצרף סכומים שכבר נתקבלו בעבר וסה"כ מהוון 684, 77ש"ח, נכון ליום 31.3.95. (ב) מוסכם על הצדדים כי יש להניח כי לקטין תשתלם תוספת גמלה לדמי מחיה ולעזרה בלימודים לילד נכה. סה"כ מהוון 684, 7 נכון ל-31.3.95. (ג) קצבת נכות כללית: המומחה מטעם הנתבעת חישב קצבת הנכות הכללי ע"פ לוחות הוון של המל"ל המיועדים לאוכלוסיה הרגילה ללא קיצור תוחלת חיים, והגיע לסכום המהוון של 239, 222 ש"ח. המומחה מטעם התובעים חישב הסכום לפי לוח המיועד לאוכלוסית הנכים הכללית והגיע לסך 124, 175 ש"ח. לפי פסה"ד ע.א. 19/88 פילו נ. עמוס (טרם פורסם) שצורף ע"י התובעת לסיכומיה, נקבע (בעמ' 13) כי ההוון לגבי פרטים השייכים לסוג אוכלוסיה מסויימת יתבצע ע"פ ערכי ההוון ההולמים את אותו סוג אוכלוסיה אף אם הם יוצאים מן הכלל לגבי אותה קבוצה וע"כ דעתי כי צדקה התובעת בנקודה זו וכי קצבת המלל המהוונת בגין נכות כללית הינה אכן 124, 175 ש"ח כנטען, נכון ל-31.3.95. סך הכל הערכים המהוונים שיש לנכות מן הפיצויים הינו ע"ס 492, 260 ש"ח. סכום זה יש להצמיד מ-31.3.95. 9. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הסכומים הבאים: א. בגין נזקי העבר: (1) בגין הפסדי השתכרות של אם הקטין: הסך: 000, 108 ש"ח בצירוף רבית חוקית מ- 1.3.90 והצמדה מהיום. וכן 000, 15 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (2) בגין הוצאות על טיטולים, הסך 000, 8 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (3) בגין הוצאות על מזון מיוחד, הסך 000, 2 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (4) בגין הוצאות נסיעה הסך 000, 12 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (5) בגין עזרת צד ג' הסך 000, 40 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (6) בגין הוצאות על סדים הסך 000, 4 ש"ל בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. ב. בגין נזקים עתידיים וכלליים: (1) בגין הצורך בהחלפת דירת מגורים הסך 000, 200 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (2) בגין הוצאות ניידות הסך 000, 400 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (3) בגין הפסד השתכרות לעתיד הסך 746, 895 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (4) בגין אובדן זכויות בשל אי שירות בצבא, הסך 425, 29 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (5) בגין אובדן זכויות פנסיה הסך 540, 63 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (6) בגין עזרת צד ג' בעתיד הסך 662,027, 2 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. (7) בגין כאב וסבל, הסך 000, 350 ש"ח בצירוף רבית חוקית והצמדה מהיום. ג. מן הסך הכולל רשאית הנתבעת לנכות הסך 492, 260 ש"ח בגין גמלאות צפויות מן המוסד לבטוח לאומי. כן אני מחייב את הנתבעת להעניק כל טיפול רפואי ופזיוטרפי לו יזדקק הקטין עקב הנזק שנגרם לו בעטיה של הנתבעת. הסכומים המפורטים בפסקה 9א' לעיל, בגין נזקי העבר,ישולמו לתובעים 1+2, יחד. הסכומים המפורטים בפסקה 9ב' לעיל, יופקדו על שם הקטין ויושקעו, עפ"י הוראות האפוט' הכללי, והמשיכות תתבצענה רק באישור ביהמ"ש. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 2+ 3 הוצאות משפט ואגרת משפט על הסכום שנפסק, לרבות שכ"ט עו"ד בשעור של % 15 מהסכום שנפסק לעיל. הסכום ישא רבית חוקית והצמדה מהיום. כל הסכומים דלעיל ישולמו לתובעים באמצעות עו"ד שיפמן ו/או עו"ד ממשרדו, אשר ישמש נאמן מטעם בית המשפט ויהיה אחראי לחלק הכספים ע"פ פסק-דין זה, ולפעול ע"פ הוראותיו. מחמת שפסה"ד ניתן בפגרת הפסח של בתי המשפט, ועל מנת לא להטריד ישלחו העתקים מפסה"ד לב"כ הצדדים, ללא שיהיה צורך בשימוע פורמלי. ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתקטיניםרשלנות