##התמודדות משפטית עם טענות לרשלנות רפואית באבחון מומים ובביצוע ניתוחים בקטינים## תביעות הנזקין שעוסקות ברשלנות רפואית במסגרת ניתוחים או טיפולים בקטינים מעלות סוגיות משפטיות מורכבות ומורכבות ראייתית ניכרת, כפי שעלה למשל במסגרת הליך ##ת"א 50068-05-21 פלוני נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ ואח'##. במסגרת דיונים משפטיים אלו, בוחנים בתי המשפט את שאלת אופן האבחון של מומים מולדים, את תהליכי קבלת ההחלטות הרפואיות לפני ניתוח ובמהלכו, ואת שאלת קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפעולה הרפואית שבוצעה או המחדל הנטען לבין הנזקים מהם סובלים הקטינים. על פי המתואר בתיק ##ת"א 50068-05-21 פלוני נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ ואח'##, הוגשה תביעת פיצויים בגין טענה לרשלנות רפואית שעניינה אי אבחון מומים לבביים מולדים אצל קטין אשר נדרש בהמשך לעבור ניתוחים לתיקונם. במסגרת הטענות שהועלו באותו מקרה, נטען כי אילו היו מתגלים המומים הלבביים, או חלק מהם, עוד במהלך ההיריון או מיד לאחר הלידה, הקטין היה נבדק על ידי קרדיולוג ילדים כבר בחדר הלידה. הועלתה הטענה כי בדיקה כזו הייתה מאפשרת מתן טיפול רפואי מתאים, לרבות ביצוע ניתוח אלקטיבי נינוח בעל סיכויי החלמה גבוהים, ובכך היו נמנעים הנזקים מהם סבל הקטין. מבחינת הנסיבות הניתוחיות שפורטו באותו עניין, צוין כי בתאריך 14.7.2017 בוצעו שני ניתוחים לתיקון היצרות העורקים וקשת האאורטה בגישות שונות, כאשר הגישה הראשונה לא צלחה ועל כן נדרש ביצוע ניתוח בגישה שנייה תוך שימוש במכונת לב ריאה. הסוגיה של אבחון מוקדם לעומת טיפול מאוחר והשפעתם על סיכויי ההחלמה מהווה ציר מרכזי בתביעות מסוג זה, כאשר התובעים מנסים להוכיח כי התנהלות רפואית שונה בזמן אמת הייתה מובילה לתוצאה רפואית שונה לחלוטין עבור הקטין. ##הוכחת קשר סיבתי ונזק בטיפול ניתוחי בקטינים והוצאת גופים זרים## שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק הרפואי בפועל עומדת לעיתים קרובות במרכז הכרעות שיפוטיות, גם כאשר מוכחת חריגה מנורמות טיפול מקובלות. בחינה של סוגיה זו עלתה במסגרת עריכת דיון בערעור בתיק ##ע"א 46585-04-14 שירותי בריאות כללית נ' אבו עסא##. כפי שעלה מן הדיון באותו מקרה, הוגש ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית משפט השלום, אשר עסק בתביעת נזיקין בעילה של רשלנות רפואית. התביעה המקורית הוגשה על ידי קטינה, ילידת 20.12.98, והוריה, כנגד שירותי בריאות כללית המפעילה את בית החולים "סורוקה", וכנגד רופאה שהייתה במועד הרלוונטי מתמחה במחלקת אף אוזן גרון בבית החולים והועסקה על ידו. התביעה התבססה על ניתוח שבוצע באוזנה הימנית של הקטינה בתאריך 17.8.04 לצורך הוצאת גוף זר, כאשר ההתרחשויות סביב הניתוח ותוצאותיו היוו את יסוד העילה. במסגרת פסק הדין של בית משפט השלום באותו עניין, נקבע תוך אימוץ והעדפת חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, כי נזקי הקטינה נגרמו בשל התרשלות רפואית סביב ביצוע הניתוח בידי הרופאה המטפלת. באותו מקרה נקבע כי הקטינה סובלת מנכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של ##19%##, המורכבת מ-##10%## בגין חירשות באוזן ימין ו-##10%## בגין דלקות כרוניות. עם זאת, במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי, התקבל ערעור המוסד הרפואי והרופאה, ובוטל החיוב בנזיקין בהיעדר הוכחת קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, דבר המדגיש כי חובת הוכחת הקשר הסיבתי הינה תנאי בלעדיו אין לגיבוש אחריות בנזיקין. ##טענות התיישנות בתביעות רשלנות רפואית בלידה ובניתוחים קיסריים## היבט פרוצדורלי ומהותי ראשון במעלה בתביעות רשלנות רפואית נוגע לסוגיית ההתיישנות, בפרט כאשר מדובר בטענות המתייחסות לאירועים שאירעו בעת הלידה או במהלך ניתוחים קיסריים. ניתוח של טענות אלו מופיע בתיק ##ת"א 21534-12-15 פלוני נ' אוסטרובסקי ואח'##. על פי המתואר בתיק זה, כתב התביעה הוגש בתאריך 15.12.2015 על ידי קטין והוריו בעילה של הולדה בעוולה, לצד טענה לטיפול רשלני ביולדת במהלך ניתוח קיסרי אשר גרם לסיכון חייה ואילץ ביצוע ניתוח נוסף. במסגרת חוות דעת מומחה שהוגשה מטעם התובעים באותו מקרה, נטען כי רופא מסוים התרשל כאשר לא מצא בבדיקתו כל פתולוגיה בזרימות הדם בחבל הטבור. עוד נטען בחוות הדעת כי הרופאה המטפלת התרשלה בביצוע הניתוח הקיסרי עצמו, כאשר השאירה אזור מדמם בשדה הניתוח לפני סגירת הבטן, דבר אשר חייב בסופו של דבר ביצוע ניתוח נוסף לשם עצירת הדימום. כפי שעלה מטענות הנתבעים באותו הליך, הועלתה טענה מקדמית לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות ככל שהיא נוגעת לאופן ביצוע הניתוח הקיסרי. נטען כי התובעים נמנעו מהתייחסות לכך שהתביעה בעניין אופן ביצוע הניתוח הקיסרי התיישנה בחלוף ##7 שנים## ממועד ביצוע הניתוח. בנסיבות אותו מקרה, נדחתה התביעה על הסף מחמת התיישנות בעילה של רשלנות רפואית בלידה ובניתוח הקיסרי. ##החלטות רפואיות בנהלי לידה, שאלת הניתוח הקיסרי והיעדר קשר סיבתי## קבלת החלטות על ידי צוות רפואי במהלך לידה מורכבת, ובפרט השאלה מתי לעבור לביצוע ניתוח קיסרי, מהווה קרקע לדיונים משפטיים רבים. בתיק ##ע"א 2617/13 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות## נדונה סוגיה זו במסגרת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. כפי שפורט בפסק הדין, הערעור נסב על דחיית תביעת המערערים שעניינה טענה לרשלנות רפואית בלידת הקטין. תביעתם של המערערים התמקדה בטענה לקיומו של קשר סיבתי בין לידה שהוגדרה על ידם כקשה שטראומטית וניהולה הרשלני לבין אבחון נזקיו של הקטין והשלכותיהם. במסגרת הדיון המשפטי צוין כי אי הערכת נתוני הלידה על ידי הרופאים המטפלים פעם או פעמיים נוספות הוגדרה כמחדל חמור, ונקבע כי אילו היו חוזרים ושוקלים את ההחלטה הראשונית, היו מחליטים על ביצוע ניתוח קיסרי מספר שעות לפני שבוצע בפועל. על אף קיומו של מחדל זה בהערכת הנתונים ובעיתוי הביצוע של הניתוח הקיסרי, נדחה הערעור עקב היעדר הוכחת קשר סיבתי בין השהיית ההחלטה על הניתוח הקיסרי לבין הנזקים מהם סבל הקטין, תוך חיזוק הכלל כי מחדל רפואי כשלעצמו אינו גורר פיצוי בנזיקין ללא הוכחת נזק שנגרם מפורשות מאותו מחדל. ##גבולות האחריות הרפואית וסטנדרט הטיפול הנדרש במהלך ניתוחים## ההלכה המשפטית מבחינה באופן ברור בין תוצאה רפואית בלתי רצויה או סיבוך מוכר לבין התרשלות רפואית. נורמה זו מודגשת בדיון שנערך בתיק ##ת"א 58834-06-13 אבראהים ואח' נ' מדינת ישראל##. על פי המתואר באותו מקרה, הוגשה תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית אשר נטען כי גרמה לקטינה, במהלך לידתה בניתוח קיסרי, לשבר עם תזוזה עצם הירך. במסגרת ניתוח הטענות והראיות, צוין על ידי בית המשפט כי לא נמצאה כל ראיה לנטען בסיכומי התובעים כאילו הסיבה לשבר הייתה שימוש בכוח בלתי סביר בהוצאת הקטינה מהרחם, ולא נמצא יסוד לטענה כי מדובר בנזק חמור ששינה את מהלך חייה של הקטינה או של אמה. בפסק הדין הובאו דברי הפסיקה המנחה לפיהם אחריותו של רופא אינה אחריות מוחלטת, ולא בכל מקרה של אי הצלחה או סיבוך יש לייחס לו רשלנות, שכן גישה כזו תהיה נוגדת את טובת הציבור. בנסיבות אותו מקרה, נקבע כי לא הוכחה רשלנות, שכן לא הוכח שהלידה חרגה מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר, לא הוכח כי בוצעה בחוסר מיומנות, ולא הוכח כי הופעל כוח רב מהמותר במשיכת רגל הילודה, ועל כן התביעה נדחתה. ##משמעות חובת הזהירות והערכת הסיכונים הרפואיים בניתוחי קטינים## ניתוח מקרי הפסיקה השונים מלמד כי בתי המשפט בוחנים תביעות רשלנות רפואית בניתוחי קטינים תוך דרישה דו-שלבית מובהקת: ראשית, עמידה על שאלת החריגה מסטנדרט הזהירות והמיומנות הרפואית הסבירה בזמן אמת, ושנית, הוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי הדוק בין אותה חריגה לבין הנזק הצמית שנגרם לקטין. העובדה כי נגרם נזק פיזי, או כי נדרש ניתוח מתקן נוסף, אינה מטילה כשלעצמה אחריות אוטומטית על הצוות הרפואי, ועל התובעים למלא את חובת הראיה בכל רכיבי עוולת הרשלנות.ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתקטיניםרשלנות