רשלנות רפואית בדיקת מיפוי במחלקת רנטגן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת רשלנות רפואית בדיקת מיפוי במחלקת רנטגן: 1. התובעת התקבלה לאישפוז במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים ע"ש סורוקה אשר בבאר-שבע. האבחנה היתה גידול שפיר בצד השמאלי של המוח. הוחלט לנתחה ולהסיר את הגידול. לקראת הניתוח ביקש הרופא המנתח, מאת רופאי מחלקת הרנטגן בבית החולים, לבצע אניוגרפיה של עורק הקורוטיס משמאל. מנהל מחלקת הרנטגן בחר להתעלם מהוראות המנתח וכלל בבדיקתו גם את הדגמת עורקי הקורוטיס הפנימי והחיצוני מימין. כמו כן ביצע הדגמה של העורק הבזולרי: כך נטען בכתב התביעה וכך העיד גם מנהל המחלקה הנוירוכירורגית של בית החולים. הצילום בוצע ע"י החדרת צנטר והזרקת חומר ניגודי. בתום בדיקת המיפוי, במחלקת הרנטגן, החלה להופיע אצל הגב' קדוש חולשה של שרירי הפנים מצד ימין, שיתוק של המבט לצדדים, צניחת העפעף השמאלי ושיתוק תנועתיות של גלגל העין באותו צד, העדר החזר הלוע, שיתוק שרירי הלשון ושיתוק שרירי המסטר והפטריגואדאי משני הצדדים. לאחר מכן הופיע שיתוק של הגפיים משמאל. 2. הופעת הסימנים הללו סמוך לאחר ביצוע המיפוי הביאה להשערה בדבר אוטם בגזע המוח בשל חסימה תרומביטית של העורק הבזילרי. פרופ' שליט, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית של בית חולים "הדסה", עין כרם, הביע דעתו כי לא היה כל צורך לבצע את המיפוי של גזע המוח ובוודאי לא של הצד הימני של המוח שלא נחשד בפתולוגיה. לדעתו, אל לו לרופא הרנטגנולוג להתעלם מהוראותיו של הרופא המנתח, אף כי יש לו שיקול דעת מסויים משלו; ומכל מקום, לא היה צורך לדעתו, במיפוי החלק הימני של המוח שהביא, להתכווצות העורק הבזולרי ולפגיעה הנוירולוגית. לדעת פרופ' שליט הסיכון לתובעת להיפגע בפגיעה מוחית כתוצאה מהמיפוי היה קטן בהרבה אילו בוצעה הבדיקה כפי שביקש הרופא המנתח ואילולי בחר רופא הרנטגן, חרף ההוראה שקיבל, לערוך מיפוי מיותר. המומחה מטעם הנתבעים היה סבור, לעומת זאת, כי תצלומי המיפוי "מעידים על מיומנות גבוהה של מבצע הבדיקה" וכי "הבדיקה האנגיוגרפית חייבת להיות שלמה כדי להביא את המידע שנדרש". כאמור נפלה מחלוקת בעניין האחרון בין ההשקפה הזו לבין השקפת הרופא המנתח, גם הוא איש בית החולים הנתבע, שכן זה האחרון סבור היה שעל רופא הרנטגן למלא אחר הוראותיו ולהמנע מביצוע בדיקה שלא נדרשה. אין צורך להתייחס עוד לתפישה האחרונה שהביע המומחה מטעם הנתבעים, כי הצילומים "מעידים על מיומנות גבוהה", שהרי לא חדות הצילומים היא העיקר כי אם הפגיעה הבלתי הדירה במוחה של התובעת כתוצאה מתהליך הצילום היא הסכנה שהיתה צריכה להעסיק את המומחים. כל אלה אינם לענייננו שוב, ככל שאינם משפיעים על שיעור הנזק - שהרי הצדדים בחרו לחלק, בהסכמה, את שיעור הנזק באופן שהנתבעים יחוייבו אך בפיצוי על מחציתו. חרף הסכמה זו נטלו הצדדים חרות לעצמם לבחון במשך זמן רב אפשרויות שלא להביא לכלל הכרעה בבית המשפט את שאלת הנזק. במהלך הדיון אף נשלחו לצדדים התראות בדבר חוסר מעש. לאחר זמן (רב מידי) הניחו לסיים את ההתדינות. נותר עוד לדון לפיכך בשאלת גובה הנזק. 3. סעוד התובעת טופלה בבית החולים ע"ש סורוקה במשך קרוב לחודשיים, לאחר הבדיקה, ואז הועברה לטיפול נוסף במחלקת השיקום הנוירולוגית בבית החולים ע"ש שיבא, שם שהתה כחודשיים נוספים. מבית החולים ע"ש שיבא הוחזרה לבית החולים ע"ש סורוקה, נותחה בראשה וכעבור חודש נוסף הוחזרה לבית החולים ע"ש שיבא ושם אושפזה במשך למעלה מחודשיים במחלקת השיקום. בשלב מאוחר יותר, וכנראה בלי קשר לטיפול הראשון, עברה התובעת ניתוח להסרת גידול נוסף בראשה ואושפזה לתקופת שיקום בבית החולים על שם לוינשטיין. השיתוק שאחז בה תחילה פינה מקום לחולשה מוגברת של הגפיים. 4. פרופ' אברהם עורי, מומחה לשיקום נוירולוגי, הגיש חוות דעת מטעם התובעת ואף נחקר בבית המשפט. את מצבה בתקופה הראשונה הוא סיכם כך: "מדובר בחולה עם פגיעה קשה, דיפוזית, בגזע המוח המתבטאת בהפרעות נוירופסיכולוגיות, אינטלקטואליות ונפשיות. המפירזיס ימני, דיסארטריה, פגיעה בעצבים קרניאליים, אטקסיה קשה. מרותקת רוב הזמן לכסא גלגלים כאשר הליכה עם הליכון - קשה ביותר ולמרחקים קצרים בלבד ועם עזרה. זקוקה, למעשה, לעזרה בכל פעילות היום יום, אינה מסוגלת לתפקד כלל כעקרת בית או כאם. מבחינה קוגניטיבית אין כל ספק כי יש לה פגיעה מוחית ברורה, צחוקה לא אדקווטי, לא הבינה את הנאמר, לא חזרה אחרי פקודות וכו'". בעדותו בבית המשפט הדגיש פרופ' עורי כי מגבלותיה בפועל, של התובעת, עולות על אלה שהן פועל יוצא ישיר מן הפגיעה הפיזית וזאת בשל הפגיעה הנפשית שהוסבה לה כתוצאה מנכותה. מבחינה פיזית היא מסוגלת להמצא לבד, כך מעיד פרופ' עורי, "אך אם יש מצב חרום, היא אבודה". "בהנחה שהיא בקומת קרקע", היא מסוגלת, לדעתו, לנוע מרחקים ארוכים עם כסא המופעל ביד אחת. לעומת זאת היא מסוגלת להתקדם רק למרחק קצר בעזרת הליכון. בחוות דעת נוספת שהוכנה ע"י פרופ' עורי, בשלב מאוחר יותר, הוא מפרט כי היא מקבלת תרופות נוגדי פירכוסים, נעזרת בבני משפחה לצורך רחצה והלבשה, אינה מסוגלת לבצע כל פעילות בישול, נקיון, קניות וכיוצא בזה, כמעט ואינה יוצאת מפתח דירתה, המצויה בקומה רביעית, ללא מעלית, ויכולה לעבור למצב עמידה מישיבה, בעזרת הזולת. 5. פרופ' סולסי, אשר בדק את התובעת, מטעם הנתבעים, סבור, היה בחוות דעת כתובה שהכין כי היא אינה זקוקה לליווי או להשגחה, אינה זקוקה כלל לכסא גלגלים וכי אם תקבל הדרכה מתאימה "היא תוכל להגיע לעצמאות מלאה". פרופ' סולסי לא איבחן אצל התובעת כל הפרעה קוגנטיבית או התנהגותית, אך גם הוא סבור שהיא זקוקה לעזרה בניהול משק הבית, בנקיון, בקניות ובבישול. נראה כי התרשמות אובייקטיבית והוגנת באה לכלל ביטוי בחוות דעתו של המומחה האחר, בתחום השיקום, מטעם הנתבעת, דוקא, ד"ר מיטראני. ד"ר מיטראני קובע כי התובעת מסוגלת ללכת בעזרת הליכון אך ורק על משטח חלק ישר ולמרחקים קצרים של כ- 20 מטרים. היא אינה מסוגלת ללכת בעזרת ההליכון מחוץ לביתה על מדרכה או על כל משטח אחר שאינו חלק. על פי התרשמותו, גב' קדוש עצמאית בפעילות היומיום, להוציא פעילות רחצה והלבשה, אך למרות זאת, אין היא עושה דבר למענה או למען ביתה, בין היתר בשל אפאטיות ומצב נפשי ירוד. התובעת שולטת, להערכתו, באופן חלקי על הטלת השתן ולכן היא נדרשת להשתמש בחיתולים מיוחדים. "למעשה מי שדואג לצרכי הבית, לקניות ולנקיון וכו' - הוא הבעל" - מתרשם המומחה. 6. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נדרשת לעזרת הזולת לצורך סעודה; המחלוקת נוגעת בעיקרה להיקף הסיוע הנדרש. לאור חוות הדעת של המומחים הרפואיים, המצביעים על יכולת מוגבלת, הן בגלל הפגיעה הפיסית ובעיקר בגלל הפגיעה הנפשית, היקף הסיעוד הנדרש הינו גבוה יחסית. הפיצוי והעזרה שתינתן לתובעת יכול שיעזרו לה להתמודד עם מצבה, ישפרו את הרגשתה ולכן גם את תיפקודה. אם תינתן לה האפשרות להיות ניידת ומעורבת בסביבתה עשוי מצבה הנפשי, ולכן גם הפיסי, להשתפר. כאמור חוות דעתו של ד"ר מיטראני מציעה התרשמות מאוזנת בדבר מצבה של התובעת .1גם פרופ' עזרי, מטעם התובעת, מאשר בחוות דעתו המשלימה שלו כי "חוות דעתו של ד"ר מיטראני תואמת למציאות". ד"ר מיטראני העריך את הקיף הסיעוד שהתובעת תידרש לו, כדלקמן: "הגב' קדוש זקוקה לעזרת אישה אשר תרחץ אותה בכל יום (חצי שעה). כמו כן זקוקה הגב' קדוש לעזרה בניקיון הבית". ברור עם זאת מחוות דעתו שהתובעת זקוקה גם לעזרת הזולת לצורך תנועה מחוץ לביתה. בעדותו בבית המשפט הביע ד"ר מטראני את השקפתו כי התובעת עשויה גם לבשל בכוחות עצמה, אלא שברור, מתוך עדותו, כי פעולה זו היא עשויה לבצע, אם בכלל, כשהיא שעונה על גבי הליכון או משטח העבודה ובדרך הנובעת מאילוצי מגבלות התנועה שלה. 7. בתחילת שנת 1993 עברה התובעת, כאמור, ניתוח להסרת גידול נוסף מראשה; מיד לאחר מכן הועברה לבית-החולים על שם לוינשטיין לצרכי שיקום. המטפלת בבית החולים העידה, בבית-המשפט, כי בתום האישפוז היתה התובעת מסוגלת להלך בעזרת הליכון ואף לעלות במדרגות במסגרת טיפולי הפיזיותרפיה - זאת בעזרת תמיכה של המעקה. העדה העריכה כי התובעת מסוגלת לבצע חלק מן הפעולות האישיות בעצמה אולם גם היא אישרה כי אין התובעת מסוגלת להלך למרחקים של ממש. כאמור המגבלות הפיסיות, כדלקמן אינן משקפות במקרה זה את מלוא נכותה של התובעת. הנזק הנפשי, תוצאת הארוע נשוא התביעה גרע במידה ניכרת מיתרת יכולתה ותפקודה באורח רגיל. יכולת התיפקוד של התובעת במסגרת המוגנת של בית החולים עולה, מטבע הדברים, על יכולת התפקוד שלה בביתה ומחוצה לו. 8. הנתבעים מציעים להבחין בין שתי תקופות בחיי התובעת לעניין הערכת צרכי הסיעוד: עד דצמבר 1992 מחד, ומינואר 1993 מאידך. להשקפתם היא ניזקקה בתקופה הראשונה לסיוע בהיקף של שלוש שעות ביום במשך שישה ימים בשבוע, ואילו בתקופה האחרת - ארבע שעות ביום, בממוצע, במשך יומיים בשבוע בלבד. התובעת סבורה, לעומתם, כי יש לה צורך בטיפול והשגחה "של 24 שעות ביממה", והיא מדגישה כי אף שבשל חיסרון כיס לא היתה מסוגלת לרכוש סיוע כזה בעבר הרי בפועל סעדו אותה במשך כל שעות היום בעלה ובתה. 9. מן הראיות אשר באו במשפט ניתן לקבוע את הנתונים הבאים לצורך הערכת היקף הסיעוד שהתובעת נידרשה לו: א. מגבלותיה של התובעת הן פועל יוצא של נכות פיסית ומצב נפשי בלתי תקין המרחיב את מגבלות התיפקוד שלה הלכה למעשה. על תוצאה זו עמד, כאמור, גם ד"ר מטראני, מטעם הנתבעים. ב. קיים שוני בין צרכי הסיעוד של התובעת בעת היותה בתוך ביתה לבין צרכיה מחוץ לבית. ג. במשך השנתיים האחרונות סיגלה עצמה התובעת, במעט, למיגבלותיה הפיסיות ויכולת התיפקוד שלה השתפרה בשיעור מסויים. כשנתונים אלה בידינו ראוי להעריך את היקף הסיעוד שהתובעת זקוקה לו בשעור של חמש שעות ביום בממוצע בתקופה שראשיתה ביום ארוע הנזק וסופה בחודש דצמבר 1992, בסה"כ כ- 150 שעות בחודש; לעומת זאת, בתקופה שתחילתה בחודש ינואר 1993- ואילך תיזקק התובעת בממוצע לעזרת הזולת במשך 4 שעות ביום ובסה"כ כ- 120 שעות בחודש. מחיר שעת סעוד, על פי הראיות שבאו במשפט, ובשערוך להיום - 21ש"ח. בהעדר טענה בדבר קיצור תוחלת החיים ולאור ההשקפה המוסכמת על הצדדים בדבר תוחלת חיים עד גיל 67 ובהתחשב גם בעובדה כי התובעת היא ילידת 1944 והיא נפגעה בחודש אוגוסט 1984- ראוי לפסוק לה בגין הוצאות העסקת מטפלת את הסכומים הבאים: א. מיום צאתה מבית-החולים לאחר הארוע בחודש ספטמבר 1984 ועד תום חודש דצמבר 1992: 000, 315ש"ח = 100x0513 = 21x150 חודשים ש"ח בחודש שעות בחודש לסכום זה תתווסף ריבית כחוק מאמצעיתה של התקופה ואילך. ב. מחודש ינואר 1993 עד חודש דצמבר 1994 480, 60 ש"ח = 24x 2320ש"ח = 21x120 לסכום זה תווסף ריבית כחוק מאמצעיתה של התקופה ואילך. ג. מיום פס"ד (יום החישוב - 1.1.95) ואילך 837, 535 ש"ח 10 = הנתבעים סבורים, לעומתם, כי אין כל קשר בין התפטרותו של התובע מעבודתו לבין מצבה של התובעת 1וכי מכל מקום די בפיצוי המוענק לתובעת 1עצמה על עזרה בבית. אכן חישוב הפיצוים כאן אינו מביא בחשבון גם את יתרת טירחתו של התובע 2בסמוך לאחר האירוע. בנסיבות המקרה ראוי לפסוק לו בגין ראש נזק זה, פיצוי גלובאלי בשיעור של 000, 80ש"ח, נכון להיום - זאת לאחר שמביאים בחשבון גם את הצורך בצירוף ריבית לתשלום זה. דיור: 11. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת דרוש לה שתדור בקומת קרקע או בבית קומות המצוייד במעלית מתאימה. כיום מתגוררת התובעת בתנאי שכירות בדירה המצויה בבעלות חברת "עמידר" בע"מ בקומה הרביעית, בבנין שאין בו מעלית. החברה המשכנת הציעה אמנם לתובעת דירה אחרת בשכירות, בקומת הקרקע, אלא שדירה זו מצויה על פי עדותה באיזור מגורים "גרוע", שאליו היא מסרבת לעבור. שמאי מקרקעין שהעיד מטעם התובעים הציע לבחור באחת משתי חלופות: שכירת דירה חלופית, בשכירות חופשית במחיר, השווה ל-430$ של ארה"ב בחודש, בתוספת הוצאה מחזורית מדי 3- 4שנים לצורך התאמת הדירה לשימוש התובעת בנכותה ולחילופין לרכוש לה דירה בקומת קרקע. המומחה מטעם הנתבעים סבר כי ניתן למצוא דירה דומה בקומת הקרקע בתנאי שכירות מוגנת מחברת "עמידר" ובמחיר דומה, וכי מכל מקום, מחיר השיפורים והשינויים הנדרשים בדירה בשל מגבלותיה, "אינו עולה על סכום השווה ל 500$" של ארה"ב. נראה אכן כי בנסיבות המקרה הזה השינויים הנדרשים במבנה דירתה של התובעת אינם מן הסוג אשר מן הנמנע לבצעם בדירה שכורה, והמחייבים שינוי באורחות חייה הרגילים של התובעת עד כדי מעבר מדירה שכורה לדירה נרכשת מאידך אין לדרוש מן התובעת לשנות מאורחות מגוריה בכל הנוגע לסביבת המגורים - אולם אפילו תידרש התובעת לשנות את אופי השכירות, משכירות מוגנת לשכירות חופשית,בשל הרצון להמשיך ולדור בשכונת מגורים הנראת לה, גם אז אינה זכאית אלא להחזר הפרש דמי השכירות החודשיים, בתוספת הוצאות התאמת הדירה למגבלותיה. ראוי להביא בחשבון הוצאותיה היתרות עלות שיפוצים ותחזוקה בשיעור של כ- 1500$ של ארה"ב מידי כחמש שנים. וכן הפרש דמי שכירות, בגין הצורך לעבור לשכירות "חופשית". בהעדר נתונים מדוייקים בגין כל אלה יש לפסוק לה סכום גלובאלי עבור ראש נזק זה עד תום תוחלת חייה בסך של 000, 130ש"ח. רכב וניידות 12. התובעת 1נזקקת להסעה ברכב ע"י אדם אחר. בפועל עושה כך בעלה. גם קודם לתאונה היתה בבעלותם מכונית פרטית ובעלה של התובעת 1נהג בה. חוות דעת מוסכמת של המומחה, משה קצין, העריכה את העלות החודשית של אחזקת המכונית, לרבות ההוצאה ההונית, בסכום של 529.48 ש"ח ביום מתן חוות, דעת או: בסכום של 734.70 ש"ח לחודש, נכון להיום. הנתבעת סבורה כי בשל שהתובע 2החזיק כאמור במכונית עוד לפני המקרה, ועשה בה שימוש גם לצרכיו שלו, הרי ראוי לחייב את הנתבעים בפיצוי בשעור מחצית מחיר העלויות של רכישת מכונית והחזקתה. בנסיבות המקרה הזה ראוי אכן להשתית את החישוב על בסיס יתרת ההוצאה, בשל נכותה של התובעת 1, בשיעור % 50 מן העלות הכוללת של הוצאת המשפחה בהחזקת הרכב ובסה"כ 367 ש"ח בכל חודש. בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובעת מיום פסק הדין ואילך עד תום תוחלת חייה בסכום: 391, 77ש"ח = 210.8769x 367 ש"ח בנוסף לכך, יש לפצות את התובעת בגין הוצאות נסיעה יתרות, בעבר בסכום כולל של 000, 10 ש"ח. סכום זה מביא בחשבון גם את מחיר הריבית. טיפולים רפואיים והוצאות אחרות 13. ד"ר מיטראני ממליץ על טיפול פיזיותרפי חד שבועי לתובעת. טיפול זה יכול שינתן בביתה ומטרתו לשמור על רמת תיפקוד בה נמצאת התובעת היום. עלות כל טיפול, בערכו היום, כ- 100ש"ח. לא באו ראיות במשפט כי התובעת ביצעה טיפולים פיזיותרפים בעבר. לפיכך, יש לפסוק לה בגין הוצאות הטיפול הפיזיותרפי בעתיד סכום של: 350, 84 ש"ח = 210.8765x 400 ש"ח לסכום זה יש לצרף פיצוי גלובאלי בגין תרופות, חיתולים והוצאות רפואיות אחרות בעבר ובהווה בסך של 000, 10 ש"ח. אביזרים רפואיים 14. התובעת תיזקק לרכישת כיסא גלגלים והליכון ולהחלפתו אחת ל 8שנים, בהתחשב במידת השימוש שהיא תעשה בו. מחיר כיסא גלגלים נכון להיום, על פי הנתונים שבאו במשפט הינו 772, 3ש"ח. לפיכך, יש לפסוק לה בגין ההוצאות בעתיד לאחר היוון בגין הוצאה זו 200, 8 ש"ח. בגין רכישת הליכון בעבר ובעתיד יש לפסוק לה סכום גלובאלי של 000, 2 ש"ח. אובדן כושר ההשתכרות 15. כתב התביעה אינו מזכיר אמנם ראש נזק זה אולם התובעת בעדותה הראשית טענה לו. ואף נחקרה על כך בבית-המשפט. מעדותה בבית-המשפט עולה כי עובר לעליתה ארצה בשנת 1962 היא שימשה ב"עבודות קונפקציה" אך היא פסקה מכך לחלוטין משעלתה ארצה. בעדותה הכתובה היא טוענת כי היה בכוונתה ל חזור ולצאת לעבודה, מחוץ לביתה, לאחר שבנותיה יגדלו. והיא מבקשת לפצותה על הפסד השכר שהיה צפוי לה בעתיד. הנתבעים סבורים כי כשם שהתובעת 1 לא עבדה עד מועד המקרה כך גם אין להניח שהיתה יוצאת לעבודה מחוץ לביתה במועד כל שהוא בעתיד. אכן קשה להעריך את מידת ההשתכרות שהתובעת היתה צפויה לה בעתיד ואת המועד בו עשויה היתה לצאת לעבודה מחוץ למשק ביתה, אלא שבהתחשב בעדותה אין גם לשלול לחלוטין אפשרות שכזו; מכל מקום משנשלל כושר בחירתה לצאת לעבודה (ע"א 395/76פ"ד לא (2) 707) ראוי לפסוק לה פיצוי גלובאלי, ובנסיבות המקרה הזה - סכום כולל של 000, 50 ש"ח. כאב וסבל 16. שיעור נכותה של התובעת הוא % 100. היא סובלת מקשיים בדיבור, פזילה, הפרעות קוגנטיביות מסויימות אי שליטה חלקי של הסוגרים ומצרף של נכות פיסית וסבל נפשי. התובעת היא ילידת שנת 1944והארוע נשוא התביעה התרחש בהיותה בת 40. תוחלת החיים שלה לא נשתנתה. הנתבעים מציעים לפצותה בגין ראש נזק זה בסכום העולה ב % 50 על הסכום שהיה משתלם לה לו נפגעה בתאונת הדרכים. התובעים סבורים כי אין להשתית את הפיצוי המתבקש במקרה על יחס כלשהו לשיעור המיוחד בחוק לנפגעי תאונת דרכים. משמביאים בחשבון את נסיבות המקרה ואת הנתונים האמורים כולם ראוי לפסוק לתובעת בגין הנזק הלא ממוני, לרבות ריבית, סכום כולל של 000, 300 ש"ח. 17. במהלך המשפט באו הצדדים לכלל הסכמה לפיה "קופת חולים תישא במחצית הנזק שיוסכם או שיוכח". אין המדובר במקרה זה בקיומו של אשם תורם ובפועל אף לא תיתכן כאן טענת אשם תורם. שעור הפיצוי הוא תוצאה של הסכמה, בדרך של פשרה, בין הצדדים, לחלק את נטל הנזק בין הצדדים במידה שווה. לפיכך, ראוי לנכות, מסך כלל הנזקים, את תגמולי הביטוח הלאומי בסכום כולל של 940, 322 ש"ח, נכון להיום, ובתוספת ריבית על תשלומי הביטוח הלאומי בעבר (בשיערוך להיום, ריבית על הסכום של 532, 184 ש"ח). יש לפצות את התובעים על כן, כמוסכם, במחצית היתרה - לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי כאמור ובסה"כ: 258,662,1 940, 322- 659, 669 ש"ח = 2: 318,339,1 בתוספת הריבית על תשלומי העבר כאמור ובניכוי הריבית הנלוות לתשלומי הביטוח הלאומי בעבר. הנתבעים ישאו, הדדית, במלוא הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 000, 30 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. רשלנותתביעות רשלנות רפואיתרפואה