חברת הביטוח טענה כי מסיכום המחלה של בית החולים איכילוב עולה כי השבר בחוליה בצוואר היה מ"סוג 3", בעוד שפרופ' פלומן בחוות דעתו קבע כי מדובר בשבר מ"סוג ii". כן טענה הנתבעת, כי מסיכום המחלה של בית החולים איכילוב עולה כי חוברו שתי חוליות בצוואר, בעוד שפרופ' פלומן קובע בחוות דעתו כי ישנו חיבור של שלוש חוליות. לפיכך סבורה הנתבעת, כי נכותה האורתופדית של התובעת אינה עולה על %.20 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בחוליה בצוואר בתאונת דרכים: רקע עובדתי 1. התובעת, ילידת 16/7/87, נפגעה ביום 19/2/94 בתאונת דרכים (להלן -התאונה), כאשר הרכב שבו נהג הנתבע, כהן צדיק, עלה על מדרכה ועל מדשאה שבה היו התובעת והוריה. הנתבעת 2 היא המבטחת של הרכב ואין חולקין על אחריותה לפצות את התובעת על נזקיה, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 2. אבי התובעת, שנפגע אף הוא בתאונה, הגיש תובענה נפרדת (ת"א 332/94), לפיצויו על נזקיו בתאונה. תובענת האב נדונה בפני, בנפרד מתובענה זו, וניתן בה פסק דין ביום 22/7/96. 3. כתוצאה מן התאונה נחבלה התובעת בראשה ובעמוד השדרה הצווארי, ואושפזה בבית החולים איכילוב במחלקה לטיפול נמרץ, כשהיא מחוסרת הכרה. חוסר ההכרה נמשך כשישה שבועות. ביום 21/06/94 הועברה התובעת לבית לוינשטיין, לצורך טיפול שיקומי, ושם היתה מאושפזת עד ליום 25/8/94. חוות הדעת של המומחה בתחום האורתופדיה 4. בית המשפט מינה את פרופ' י' פלומן להיות מומחה בתחום האורתופדיה. פרופ' פלומן קובע בחוות דעתו (נ/3) כי התובעת "סבלה מחבלה צווארית קשה מלווה לנזק בחוט השדרה. עברה קיבוע בין עצם הגולגולת לחוליה צווארית .3 נותרה קיפוסיס מקומית והשבר לא חזר למקומו. איני בטוח כי יש חיבור גרמי כך שיתכן שתזדקק לעוד התערבות ניתוחית. מכל מקום תיוותר לדעתי נכות צמיתה בשיעור של % 30 לפחות (על פי מצב ביניים בין סעיף 37(8) ג' וסעיף 37(1) ב')". 5. הנתבעת טוענת כי מסיכום המחלה של בית החולים איכילוב (נ/4) עולה כי השבר בחוליה הצווארית היה מ"סוג 3", בעוד שפרופ' פלומן בחוות דעתו קבע כי מדובר בשבר מ"סוג ii". כן טענה הנתבעת, כי מסיכום המחלה של בית החולים איכילוב עולה כי חוברו שתי חוליות בצוואר, בעוד שפרופ' פלומן קובע בחוות דעתו כי ישנו חיבור של שלוש חוליות. לפיכך סבורה הנתבעת, כי נכותה האורתופדית של התובעת אינה עולה על %20. פרופ' פלומן העיד כי לאחר שראה את צילומי הרנטגן של התובעת סבר כי מדובר בשבר מ"סוג 2" (עמוד 92 לפרוטוקול), ולדעתו, מצילומים אלה עולה כי קיים חיבור בין עצם הגולגולת לחוליה " 3C". פרופ' פלומן הוסיף, כי נדהם מהצילומים ואף צילם את המקרה בשקפים, משום שהיה מעונין "להראות כי הקיבוע המתכתי ששמו לה נכשל והוא החליק ממקומו וראיתי ששמו לה קיבוע של סי 3" (עמוד 93 לפרוטוקול). זאת ועוד, לדעתו של פרופ' פלומן השבר בחוליות הצוואר "התחבר בצורה קטסטרופלית" (עמוד 95 לפרוטוקול). 6. פרופ' פלומן הסביר בעדותו, כי הקביעה בדבר נכותה של התובעת "היא קביעה של אומדן. האומדן נובע מכמה סיבות, יש קיבוע שעמוד (צריך להיות 'של עמוד' - ע"ק) השדרה מעצם הגולגולת, זה לא מופיע בתקנות הבל"ל (הכוונה לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) - ע"ק) מרבית התנועה של סיבוב נעשית בין חוליות אחת ושתיים והן מחוברות, וכן בגלל הזוית הלא נכונה של החיבור, כל הדברים הם נכונים ועלולים לגרום בעתיד נזק עם לחץ על עמוד השדרה" (עמוד 95 לפרוטוקול). בסוגיה הנכות האורתופדית מקובלת עלי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' פלומן, לפיה נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של %30. חוות הדעת של המומחה בתחום ריאות ודרכי נשימה 7. בית המשפט מינה את פרופ' שמעון גודפרי, מנהל מכון הריאה בבית החולים הדסה - עין כרם, להיות מומחה בתחום ריאות ודרכי נשימה. פרופ' גודפרי קובע בחוות דעתו מיום 6/12/94(ת/11), כדלקמן: "ילדה בת שבע שנים שהיתה במצב נוירולוגי קשה מאד אחרי תאונת דרכים לפני 10חודשים והזדקקה לטרכאוסטומיה והנשמה מלאכותית. סבלה גם משיתוק של הסרעפות ודלקת ריאות אך חל שיפור ניכר במצבה, עכשיו קיימת ירידה קלה באורור המקסימלי שקשור לדעתי לחולשה של הסרעפת השמאלית. התלונה על עייפות יכולה להיות קשורה לעודף המשקל של הילדה. אני מעריך את חומרת הנכות של מערכת הנשימה היום ב-% 20לפי סעיף 5(5) - 5(1) ב' של התקנון של המוסד לביטוח לאומי". 8. בא כוח הנתבעת ביקש להעמיד את התובעת לבדיקה בפני פרופ' גודפרי, על בסיס תשובה לשאלה, שהפנה אליו, ובתשובה הביע פרופ' גודפרי את דעתו, כי ראוי שבחודש אוגוסט 1995תשוב התובעת להיבדק, ואך לאחר מכן יבחן אם יש מקום לשנות את דעתו בנוגע לנכותה של התובעת. בהחלטה מיום 8/11/95 קבעתי כי "יש מקום והצדקה לבדיקה נוספת בכדי ליתן חוות דעת אמיתית שתשקף את המצב דהיום". פרופ' גודפרי קובע בחוות דעתו הנוספת (ת/11) בלשון זו: "לא חל כל שינוי במצב הנשימתי של הילדה חוץ מגדילה טבעית של הריאות ויש להניח שהמצב לאחר תאונת הדרכים לפני שנה ועשרה חודשים הינו קבוע. יש לה חולשה חלקית של הסרעפת השמאלית שגורמת לירידה באורור מקסימלי של הריאות. אני מעריך את חומרת הנכות ב-% 20לפי סעיף 5(5) - 5(1) ב' ללא שינוי מהשנה הקודמת". נוכח האמור יש לקבוע כי נכותה של התובעת הנובעת מן הפגיעה בריאות ובדרכי הנשימה היא בשיעור של %20. חוות הדעת של המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית 9. בית המשפט מינה את פרופ' מנחם-רון וכסלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית ואסתטית בבית החולים הדסה עין כרם, להיות מומחה בתחום כירורגיה פלסטית, שיחווה דעתו לעניין נכות התובעת בתחום האמור. פרופ' וכסלר בדק את התובעת ומצא ממצאים אלה: (1) בבסיס הצוואר, צלקת רוחבית בגודל 360xמ"מ מורמת בצורה קלה עם סימני תפרים משני צדיה; (2) מתחת לסנטר, צלקת בגודל 513xמ"מ מורמת במידה קלה; (3) בגבול הצדדי של גבת העין השמאלית - צלקת בגודל 152 xמ"מ שקועה במידה קלה מאיכות טובה כמעט ואינה נראית; (4) בעורף, בחלק הנראה מתחת לשיער, צלקת אנכית בגודל 10100 x מ"מ; (5) בעורף, משמאל בתוך השיער, צלקת דמוית חצי סהר בגודל 5150 x מ"מ מאיכות טובה מכוסה על ידי שער העורף; (6) בבית החזה, משמאל, צלקת בגודל 510 x מ"מ; (7) בירך ימין, בחלקה העליון, צלקת בגודל 510 x מ"מ. בחוות דעתו (ת/12) ציין פרופ' וכסלר כי יתכן שבעתיד יהיה מקום לשיפור הצלקת בעורף, וכי הדבר כרוך בשני ניתוחים. עם זאת, פרופ' וכסלר קובע כי אין הכרח בניתוח האמור, וכי התובעת יכולה להישאר עם הצלקות, שרובן מכוסות על ידי שיער הסמוך לצלקות. פרופ' וכסלר העריך את נכותה של התובעת "בגין צלקות הפנים, הצוואר והעורף ב-% 8 נכות לפי תקנה 75(2) ב' מותאם מתקנות הביטוח הלאומי", ואת נכותה "בגין צלקות בית החזה והירך ב-% 0.5 (חצי אחוז) נכות לפי תקנה 75(1) ב' מותאם מתקנות הביטוח הלאומי". התובעת סבורה שהיקף הצלקות ומספרן, כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' וכסלר, מצדיקים קביעת נכות בשיעור % 20. אולם, בעניין זה מקובלת עלי חוות דעתו של פרופ' וכסלר, בכל הנוגע לאחוזי הנכות שקבע. חוות הדעת של המומחה בתחום אף אוזן וגרון 10. בית המשפט מינה את ד"ר י' גיא להיות מומחה בתחום אף, אוזן וגרון. בחוות דעתו (ת/13) קובע ד"ר גיא כי לתובעת אין "נכות מבחינת אף, אוזן גרון כתוצאה מהתאונה הנ"ל". חוות הדעת של המומחה בתחום הפסיכיאטריה 11. בית המשפט מינה את ד"ר דניאל מאיר, מנהל מחלקה בבית החולים "איתנים", להיות מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שחיווה את דעתו לעניין פגיעתה של התובעת בתחום הנפשי. מחוות דעתו של ד"ר מאיר (ת/5) עולה כי התובעת, כמו גם אימה, נמצאת מזה שנתיים בטיפול פסיכולוגי. אולם, חרף זאת, התובעת עדיין בודדה מבחינה חברתית, נוטה להתפרצויות ולתגובות אימפולסיביות ומתקשה בויסות רגשותיה. פרופ' מאיר סבור כי "הקשר התלותי שיצרה האם הבודדה בילדתה, הוא גורם מרכזי בחלק מן הקשיים הנוכחיים של הילדה. העליה במשקל, שהופיעה לאחר התאונה, גורמת לבת אל לתדמית גוף פגועה בנוסף למוגבלות עקב הפציעה והניתוחים". נוכח האמור, נקבעה לתובעת "נכות מבחינה נפשית של % 10 לפי סעיף 34ב' של הביטוח לאומי כתוצאה מן התאונה". 12. ד"ר מאיר שנחקר, ארוכות, על חוות דעתו, העיד כי התרשם שהסימנים הקליניים "מגבילים אותה באופן בינוני, לפי 34ב'" (המומחה התייחס לסעיף 34ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי). ד"ר מאיר הוסיף בעדותו, כי "הקשר בין האמא לילדה הוא קשר פתלוגי שלא עוזר לילדה להתקדם. אני התבקשתי להעריך את הסיבוך שלה אחרי התאונה, לכן אני מדגיש את הקשר הפתלוגי שהאם יצרה עם הילדה אחרי התאונה. בנוסף, אני רוצה להזכיר שיש דמות אבהית חדשה שמבלבלת את הילדה, שגדלה בלי אבא, ואחרי התאונה האבא נכנס לתמונה, זה קשה מאד למשפחה הזו, ולאמא קשה מאוד לנתב את התפקיד של הבעל" (עמוד 49 לפרוטוקול). עוד יש להוסיף, כי ד"ר מאיר העיד כי אין הוא רואה צורך לראות את אביה של התובעת לצורך קביעת נכותה (עמוד 53לפרוטוקול). 13. עם סיום חקירתו של ד"ר מאיר על חוות דעתו, ביקש בא כוח התובעת למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, ולחלופין, להורות לד"ר מאיר לשוב ולבדוק את התובעת יחד עם שני הוריה. בא כוח הנתבעת התנגד לשתי החלופות. בהחלטה מיום 29/1/97קבעתי כי "אין כל הצדקה למינוי מומחה נוסף, וחקירתו של המומחה לא העלתה שמץ של הצדקה לפסילת חוות דעתו של המומחה או צורך במינוי מומחה נוסף. גם לא עלה מן החקירה או בטענות ב"כ התובעת כל פגם בשיקול הדעת המקצועי של המומחה או בדרך בדיקתו". עם זאת, בנוגע לבקשתו החלופית של בא כוח התובעת אמרתי בהחלטה, כי "אחרי ששקלתי את העניין ובשים לב לכך שמדובר בקטינה שהיום היא בת תשע שנים וחצי", הוריתי על בדיקה נוספת של התובעת עם אימה ואביה, על ידי ד"ר מאיר. 14. בחוות דעתו הנוספת (ת/8) קבע ד"ר מאיר כדלהלן: "אחרי הבדיקה החוזרת שנערכה כ- 10 חודשים לאחר הבדיקה הראשונה, אני מתרשם מסיבוכים יותר קשים עקב התאונה. היום האם ילדה ילד נוסף והיא עסוקה איתו ומצליחה להתרחק קצת מבת אל. הקשיים שאנחנו רואים היום הם התבודדות, עצבנות, פגיעה בדימוי הגוף והפרעות באכילה ובלימודים - כל אלה תוצאה של תאונת הדרכים והאשפוזים הארוכים שבאו בעקבותיה. בת אל סבלה מפגיעת ראש עם תרדמת ממושכת שנותנת סיבוכים לטווח הארוך. מאז התאונה חלפו שלוש שנים וחצי והילדה קיבלה את מיטב הטיפולים. האם מצליחה במשך הזמן להיפרד מבת אל ולכן אנו רואים כיום רק את הסיבוכים של הילדה. אינני סבור שנראה שינוי משמעותי בשנים הקרובות במצבה הנפשי של בת אל. לאור הבדיקה החוזרת והשינויים שחלו אצל בת אל אני ממליץ על % 30 נכות על פי סעיף 34ד' לתקנות הביטוח הלאומי". בבדיקתה החוזרת של התובעת לא הגיעה אימה של התובעת, והמומחה עיין בחוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו בתובענות אחרות בנוגע לאבי התובעת ואימה. גם לא עמדה בפני המומחה החלטתו של בית המשפט מיום 29/1/97 בעניין הבדיקה הנוספת. אולם, אין בכל אלה כדי לשנות את המסקנות שגיבש המומחה מטעם בית המשפט. 15. הנתבעת טוענת כי מחוות דעתו הראשונה של ד"ר מאיר עולה, כי קיימת אפשרות לשיפור במצבה, ולפיכך אין לקבל את חוות דעתו השניה של ד"ר מאיר. מעדותו של ד"ר מאיר, לאחר מתן חוות הדעת הראשונה, עולה כי לידת ילד נוסף במשפחה עשויה להביא לשיפור במצב התובעת, אך עם זאת, יכולה לגרום להחמרה בשל "קנאת אחים" (עמוד 67 לפרוטוקול). מחוות דעתו השניה של ד"ר מאיר (ת/8), עולה כי לידתו של ילד נוסף הביאה להתרחקות האם מהתובעת, ומעדותו של המומחה בבית-המשפט עולה, כי "במקום שיהיה שיפור כשאם התרחקה מהילדה לאחר הילדה (צריך להיות - "לאחר הלידה" - ע"ק) לא היה שיפור וזה הדאיג אותי" (עמוד 77 לפרוטוקול). בעניין זה יש לקבוע כי מעדותו של ד"ר מאיר, לאחר חוות הדעת הראשונה ניתן ללמוד, כי אפשר שיחול שינוי - הקלה או החמרה - במצבה של התובעת, ואין אפשרות לחזות את ההשלכות של לידת ילד נוסף במשפחה על מצבה, ולפיכך, ונוכח חוות הדעת השניה של ד"ר מאיר, יש לדחות את טענת הנתבעת. לאור האמור וכעולה מן המקובץ, יש לקבוע כי נכותה של התובעת בתחום הנפשי היא בשיעור של %30. חוות הדעת של המומחה בתחום הנוירולוגיה 16. בית המשפט מינה את פרופ' ש' פלדמן, מנהל מחלקת עצבים בבית החולים הדסה - עין כרם, להיות מומחה בתחום הנוירולוגיה, שחיווה את דעתו בעניין נכות התובעת בתחום האמור. פרופ' פלדמן בדק את התובעת פעמיים, ובכל אחת מן הבדיקות נתן חוות דעת. לצורך מתן חוות הדעת נעזר פרופ' פלדמן במבדקים נוירופסיכולוגיים שערך ד"ר זולי זלוטוגורסקי, מרצה קליני בכיר באוניברסיטה העברית, בתחומו. 17. ד"ר זלוטוגורסקי קבע בחוות דעתו מיום 29/4/95, שצורפה לחוות הדעת של פרופ' פלדמן (ת/1), כי "בראיון ובתצפית הקלינית בלטו חרדה, תלות באם ואז בבודק (?), קשיים בשליטה המודולציה של ההתנהגות ושל האפקט, אך ללא סימנים להפרעה בתחום הפסיכיאטרי" (עמוד 2). בסיכום בדיקותיו קבע ד"ר זולוטוגורסקי כדלהלן: "מדובר בילדה שנפגעה בתאונת דרכים קשה לפני כשנה, וכעת מתפקדת בטווח הממוצע, המהווה ירידה של כסטיית תקן מתחת לתפקודה המשוער הפרה-מורבידי. נמצאה עדות ברורה לדיספונקציה קורטיקלית שפוגעת בעיקר במטלות שדורשות זכרון מילולי, קשב וריכוז. בנוסף, בראיון ובתצפית הקלינית בלטה התנהגות רגרסיבית וילדותית, שבאה ככל הנראה בעקבות התאונה. להערכתי בת אל זקוקה להמשך טיפול שיקומי במסגרת בית לוינשטיין, והיא תהיה זקוקה להערכה קוגניטיבית מחודשת בעוד כשנה, כדי לעמוד על מצבה לאחר המשך שיקומה". פרופ' פלדמן שבדק את התובעת ביום 5/3/95 קבע בחוות דעתו: "הילדה הנ"ל נפגעה בצורה קשה בתאונה ממנה היה חוסר הכרה ממושך עקב דימומים ובצקת של המוח וכתוצאה מהחבלה הצווארית הופיע שיתוק בגפיים העליונות שחלף. כיום קיימת הפרעה קלה במערכת שיווי המשקל המתבטאת בעיקר ברעד ביד ימין ובנוסף לכך קיימת הפרעה קוגניטיבית המתוארת בחוות הדעת הנוירופסיכולוגית... בגלל ההפרעה הקלה במערכת שיווי המשקל מגיעה לה נכות של % 15לצמיתות בהתאם לק.ת. 612סעיף 29(8) מותאם). בגלל ההפרעה הקוגניטיבית מגיע הלה נכות זמנית בגובה של % 20למשך תקופה של שנה אחת. בתום תקופה זו ולאחר ביצוע בדיקה נוירופסיכולוגית חוזרת אפשר יהיה לקבוע באם ובאיזה מידה נשארה נכות בשטח זה". 18. ד"ר זלוטוגורסקי בדק את התובעת פעם נוספת ומחוות דעתו מיום 12/12/96(נ/2) עולה, כי התנהגותה של התובעת בעת הבדיקה מהווה שיפור לעומת הבדיקה הקודמת ועיקר השיפור נמצא ב"תת-מבחנים המילוליים". עם זאת, קבע ד"ר זלוטוגורסקי כי התובעת עדיין מתקשה במטלות שדורשות זכרון מילולי וריכוז מיידי, וכי עדיין ישנה עדות להתנהגות בלתי בשלה רגרסיבית וילדותית. מחוות דעתו הנוספת של פרופ' פלדמן (נ/2) עולה, כי בבדיקה הנוירולוגית נמצאו "רעידות גסות ובולטות יותר ביד הימנית, וכן ישנו רעד עדין וקל ביד השמאלית". פרופ' פלדמן קבע כי ההחמרה ברעד היא תוצאה ישירה של חבלת הראש הקשה ו"הדבר מוסבר על ידי התפתחות רגישות יתר פוסט-סינפטית וארגון מחדש של שבילים במוח הפגוע". בסיכום חוות דעתו קבע פרופ' פלדמן כי "מגיעה לה נכות זמנית לשנה נוספת בגובה של % 15 ולאחר מכן נכות צמיתה בגובה של %10, בהתאם לק.ת. 612 סעיף 34ב'. אשר להחמרה ברעד בידיים המפריעה לה ללא ספק בתפקודה היום-יומי, נראה לי שבמקום הנכות הצמיתה בגובה של % 15יש לקובע נכות צמיתה בגובה של % 30 וזאת בהתאם לסעיפים 29, (8) iשמאל וסעיף 29(8) ii ימין (מותאם)". 19. הנתבעת טוענת כי אין בסיס להעלאת אחוזי הנכות בחוות הדעת השנייה, במיוחד כאשר מקור המידע לרעד בידיים הוא אביה של התובעת, ובשל כך שאבי התובעת נכח בעת הבדיקה הנוירופסיכולוגית מיום 12/12/96, וכי בבדיקה האמורה לא העלה האב בפני הבודק כל תלונה על רעד כלשהו בידים. זאת, בנוסף לעובדה שלא נערכה לתובעת בדיקת הדמיה. פרופ' פלדמן העיד בעניין זה כדלהלן: "אין כאן מנוס כי מדובר בחבלת ראש חמורה וכי הילדה היתה חודש וחצי ללא הכרה וכי היה שיתוק בשתי הידיים. ההדמיה אינה רלוונטית. גם לא לעניין הטונוס, לא בדקתי אותה בשלב השיתוק. הרעידה לא קשורה לטונוס. היה מנגנון של רעידה שהיה יכול להיות קשור עם הטלמוס, למוח הקטן, ואין אנו יודעים על המנגנון המדויק של הרעידה בילדה. מדוע הופיעה הרעידה. השערה אחת כי זה יכול להיות בקשרים של המוח הקטן. בשורה של מקרים מהספרות יש בבירור, היו הדמיות בתוך הטלמוס או בגזע המוח, ההדמיה אינה קובעת את הדבר רק הקליניקה" (עמוד 86 לפרוטוקול). וגם זאת: "אני קובע נכות על פי בדיקה שלי ולא לפי מה שאב אומר. ההדמיה אינה רלוונטית, סמוך לתאונה לא היו ממצאים בולטים שיראו משהו בהדמיה, ההדמיה לא היתה מוסיפה או מורידה. מה שקובע התולדות של המחלה, המהלך של המחלה והבדיקה שלי שמצאתי שהיתה החמרה ברעידה. אין מנוס מן המסקנה אליה הגעתי" (עמוד 86 לפרוטוקול). פרופ' פלדמן הסביר בעדותו כי חוסר המתאם בין תהליך השיפור שקיים בהיבטים הקוגניטיביים ובין ההחמרה בתפקודים התנועתיים מקורם בכך שמדובר בשני אזורי מוח שונים (עמודים 87- 88 לפרוטוקול). בסוגייה זו מקובלת עלי דעתו של פרופ' פלדמן. הבדיקה הנוירופסיכולוגית נועדה לסייע למומחה בתחום הנוירולוגיה ולעמוד על תפקודה הקוגניטיבי של התובעת, ואין בבדיקה זו כדי ללמד על קיומן של רעידות בידיים. יתרה מזאת, אף אם אביה של התובעת הוא מקור המידע בדבר הרעד בידיים, הרי שפרופ' פלדמן ערך לתובעת בדיקה נוירולוגית שאישרה טענה זו, ולפיכך יש לדחות את טענת הנתבעת בסוגיה זו. חפיפה בין הנכות בתחום הנפשי והנכות בתחום הנוירולוגיה 20. ד"ר מאיר העיד כי ישנה הפרעה קוגניטיבית מאובחנת כהפרעה נפשית. עם זאת, הוסיף ד"ר מאיר בעדותו, כי בחוות דעתו התייחס לחלק הפוסט-טראומתי-רגשי ולא לחלק הקוגניטיבי. בעניין זה יש לקבוע כי סעיף 34ד' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הקובע % 30 נכות בגין "סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה", כולל את האמור בתקנה 34ב' על פיה קבע ד"ר פלדמן קיומה של נכות קוגניטיבית בשיעור של %10. נוכח האמור יש לקבוע כי ישנה חפיפה בין שיעורי הנכות שקבעו המומחים מטעם בית המשפט בתחום הנפשי ובתחום הנוירולוגי, ולפיכך, יש להעמיד את הנכות בתחום הנוירולוגיה על %30. חוות הדעת של המומחה בתחום השיקום 21. בית המשפט מינה את פרופ' שאקו, מנהל המחלקה לרפואה פיזיקלית ושיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, להיות מומחה בתחום השיקום. פרופ' שאקו קובע בחוות דעתו כדלקמן: "בבדיקתה: נראתה מסודרת, ענתה בצורה בוררה. מתהלכת ללא אביזרי עזר. הגבלה בתנועות הצוואר. כשהתבקשה לכתוב או לתפוס היה רעד גס בשתי הידיים. לשאלתי, ענתה שאוכלת בעזרת כפית בצורה עצמאית, בשימוש בכלי אוכל אחר מופיע רעד. התובעת עצמאית בשינוי תנוחה, קימה משכיבה לישיבה ועמידה, הליכה. בגלל הרעד בידיה מתקשה בביצוע פעולות עדינות ככפתור כפתורים ושריכת שרוכים. הנכות בתחום הנפשי קוגניטיבי ברורה כפי שנכתב בחוות הדעת של המומחה לפסיכיאטריה ובדו"ח הנוירופסיכולוגי של ד"ר זלוטוגורסקי. בת אל לומדת בכיתה רגילה ומקבלת טיפול פסיכולוגי בבית הספר. בקשר למקצועה, הדבר ייבדק בבוא הזמן לאחר שתסיים את לימודיה. בגלל הרעד רצוי שיהיה ברשותה מחשב עם מעבד תמלילים. בעזרת תוכנות מתאימות הדבר יעזור גם בתחום הקוגניטיבי. הנכות לא תגרום קיצור בתוחלת החיים". הנכות הרפואית של התובעת 22. לתובעת נקבעו נכויות רפואיות בתחומים הבאים: בתחום הפסיכיאטריה - %30; בתחום האורתופדיה - %30; בתחום הנוירולוגיה - %30; בתחום ריאות ודרכי נשימה - %20; בתחום כירורגיה פלסטית - % 8ועוד %.0.5 קלטות הוידאו 23. הנתבעת הציגה בבית המשפט צילומי וידאו (נ/5) בהם נראית התובעת הולכת מבית הספר עם חברתה, כשהיא נושאת ילקוט על גבה, חוצה את הכביש ומשוחחת עם חבריה בהפסקה שבין השיעורים בבית הספר. על בסיס צילומים אלה, טוענת הנתבעת כי נכותה של הנתבעת פחותה מזו שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט. צילומי הוידאו הוצגו בפניו של פרופ' פלומן, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, שהעיד בעניין זה כדלהלן: "לגבי סחיבת הילקוט היא נשאה ילקוט על גבה ללא קושי. היא התהלכה עם חברתה הילדה הקטנה סובבה את הראש אליה הרבה פעמים ואילו התובעת הטתה את הגב שלה עם הראש. מעולם לא טענתי כי הליכתה אינה חופשית" (עמוד 95 לפרוטוקול). נוכח האמור וכעולה מצילומי הוידאו, ובשל נכותה הרפואית של התובעת, כפי שנקבעה על ידי המומחים השונים מטעם בית המשפט, אין להסיק מסקנות מצילומי הוידאו בדבר נכותה התפקודית של התובעת, שכן, בחוות הדעת אין כל קביעה לפיה התובעת איננה מסוגלת ללכת, הליכה חופשית, לבית הספר, לשוחח עם חברותיה או לשאת ילקוט על הגב. נכות תפקודית 24. בין הנתונים המסייעים שבית המשפט יבחן לצורך קביעת הפסד ממון הנובע מן הפגיעה בכושר השתכרותו של נפגע יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית. אולם, בית-המשפט לא יסתפק בנתון זה בלבד, אלא יביא בחשבון השיקולים נתונים נוספים כגון מקצועו, עיסוקו ומקום עבודתו של התובע, והאפשרות שימצא לעצמו מקום בשוק העבודה. זאת, ככל שמדובר, באדם בגיר שעסק ערב התאונה במקצוע פלוני והשתכר בו. בחינת מצבו של קטין שהתאונה השיגה אותו ופגעה בו כשעוד לא הוכשר למקצוע או לכל עיסוק שהוא - היא שונה. בסוגיה זו ראוי להביא את דבריו של כבוד השופט אור, בהאי לישנא: "נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו..." (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח’, תקדין עליון כרך 95(2), 175). השופט חלימה בע"א 849/80 בוקרה נ' בוקרה (פ"ד לז(3) 739), אומר אף הוא: "...הכל תלוי באישיותו של הנפגע, בגילו, במקצועו, בטיב הפגיעה ובמהותה ובגורמים דומים, אשר כולם ביחד או חלקם יש להם השפעה כיצד יוכל התובע לתפקד במומו בעבודתו הקודמת או להכשיר עצמו למקצוע או לעיסוק אחר" (עמוד 747). 25. אם הנפגע הוא צעיר "ועתידו לפניו", קיימים סיכויים שיתאים בנקל את עבודתו, סוגה והיקפה למגבלותיו הפיזיות, כי אז עשויה נכותו התפקודית להיות אף פחותה מנכותו הרפואית (וראו: ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פ"ד מה(1), 580, 590; ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ' זדה, פ"ד לט(1), 19, 24). 26. הנתבעת טוענת כי לנכות האורתופדית של התובעת אין משמעות תפקודית של ממש, שיש בה כדי לגרוע מכושר השתכרותה של התובעת בעתיד, שכן אין לה כל מגבלות ניידות והיא אף נצפתה נושאת על גבה ילקוט של בית ספר, ללא קושי. אמת נכון, שהנכות האורתופדית של התובעת מקורה, בעיקר, בשבר בחוליות הצוואר, "שהתחבר בצורה קטסטרופלית", כדברי פרופ' פלומן, והדבר אינו מגביל, לפי שעה, את ניידותה של התובעת. עם זאת, יש להתחשב בדבריו של ד"ר פלומן, בעדותו, לפיה "הדברים עלולים לגרום בעתיד נזק עם לחץ על עמוד השדרה" (עמוד 95 לפרוטוקול). זאת ועוד, לטענת הנתבעת מהדין וחשבון השני של הבדיקה שערך ד"ר זולוטוגורסקי עולה כי ישנה מגמת שיפור במצבה של התובעת ו"במטלות קוגניטיביות רבות יש שיפור מהבדיקה הקודמת" וכך גם בכל הנוגע לרעד בידיים. דא עקא, בעניין זה, כאמור, חוות דעתו של ד"ר זולוטוגורסקי נועדה לסייע בידיו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. אף כי יש לציין, שד"ר פלדמן העיד כי "הרעד הוא פחות או יותר שווה ערך לחולשה קלה, מבחינה תפקודית של היד" (עמוד 91 לפרוטוקול). 27. הנתבעת טוענת כי לנכות הנפשית ולנכות בתחום הריאות ודרכי הנשימה אין כל משמעות תפקודית שיש בה כדי לפגוע בכושר השתכרותה של התובעת. אין לקבל טענה זו, שכן המומחים מטעם בית המשפט בתחומים אלה בדקו את התובעת מספר פעמים, ומסקנותיהם שונות מזו שהנתבעת מבקשת להסיק. כך, למשל, מחוות דעתו השניה של ד"ר מאיר עולה כי קיימת החמרה במצבה הנפשי של התובעת שבאים לידי ביטוי בעצבנות, התבודדות, פגיעה בדימוי הגוף והפרעות באכילה ובלימודים. מחוות דעתו השניה של פרופ' גודפרי עולה כי אין שינוי "במצב הנשימתי של הילדה חוץ מגדילה טבעית של הריאות ויש להניח שהמצב לאחר תאונת הדרכים לפני שנה ועשרה חודשים הינו קבוע". נוכח דברים אלה, יש לקבוע, כי לנכות התובעת בתחומים אלה ישנה השפעה על תיפקודה - במצבה היום ועשויה להיות לה השפעה על תיפקודה בעתיד. עם זאת, שונה המצב בכל הנוגע להשפעת הנכות תחום הכירורגיה הפלסטית על תיפקוד התובעת. בעניין זה - יש לקבוע כי לנכות בתחום האמור, כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' וכסלר, אין השפעה על הנכות התפקודית, שכן רוב הצלקות מכוסות על ידי שער ואינן גלויות. 28. פרופ' שאקו העיד לעניין השלכות עתידיות על תפקודה של התובעת, כדלקמן: "לעניין העבודה שלה זה בתחום הנוירולוג. יש שתי חוות דעת של ד"ר פלדמן וד"ר זלוטוגורסקי. יש כאן את הרעד, זכרון התנהגות. יש כאן בעיות נפשיות. בחלקן עומד על כך ד"ר מאיר. היות ויש כאן הרבה זמן עד אז, שמונה שנים ללימודים ועבודה, יש כאן כמה נתונים שהם בזכות זה שהיא יכולה ללמוד, כמו דוח"ות בית הספר בית לוינשטיין, שהיא מתקדמת יפה ושהציונים טובים. אחר כך יש עליות וירידות. כדי שנגבש תמונה סופית זה צריך להיות בעוד מספר שנים. אני לא הייתי אומר שהיא לא תהיה מסוגלת לעבוד, יש סיכוי טוב שהיא כן תוכל לעבוד. היא תצטרך ללמוד מקצוע. היום אף אחד לא יכול ליתן תשובה, כי כל תשובה תהיה בבחינת השערה. לפי הנתונים - אין מניעה שהיא תוכל להתפרנס, לגבי משרה מלאה אם כן או לא צריך לבדוק. יש בעיות בתחום הנפשי שצריך בעיקר לגביהן לחכות. הדו"ח הנוירופסיכולוגי אומר כי יש הטבה" (עמוד 102 לפרוטוקול). זאת ועוד: "בסרט ראינו שהיא הולכת עם התיק על הגב. היא הולכת טוב וחופשי ולכן היא יכולה לנסוע באוטובוס. אני לא חושב שהיא תזדקק לליווי. אנו לא יודעים מה עניין רעד. יש כאן שני דברים שעומדים בבעיה. אותו רעד שהופיע מאוחר יותר, עליו אמר פרופ' פלדמן, והבעיה הנוירופסיכולוגית. הבעיה הזאת אינה קשה, אך יש כאן משהו וההתנהגות שלה יכולה להשתפר. הרעד כאן הוא בעיה. בעבודות שדורשות דיוק, אם יש רעד - זה יכול להקשות. מאידך, יכול להיות שיהיו שינויים לטובה. לא תמיד זה לכיוון רע. אלמלא הרעד הזה, היא היתה יכולה לעשות את הדברים. משא כבד גורם ללחץ על עמוד שדרה צווארי. לבשל, לנקות ולשאוב אבק - זה אפשרי" (עמוד 104לפרוטוקול). 29. לאחר ששקלתי את כל האמור בחוות הדעת הרפואיות בתחומים השונים, ובהתחשב בהלכות הנוהגות, שהבאתי לעיל, בעניין כושר ההשתכרות, ובשים לב לגילה הצעיר של התובעת ולאפשרות כי תוכל בעתיד להתאים את עצמה לעבודה, לסוג העבודה ולהיקפה ולמגבלותיה הפיזיות, יהא זה נכון וצודק להעמיד את הנכות התפקודית על % 50- והפגיעה בכושר השתכרותה תעמוד אף היא על %50. כושר השתכרותה של התובעת 30. בחישוב אובדן כושר השתכרותו של קטין מהווה השכר הממוצע במשק את בסיס החישוב. קביעת בסיס זה מתבססת על אי הידיעה, באיזה מקצוע היה בוחר הקטין, ומה יהיה שכרו. מדובר בסוגייה שבה רב הניחוש וההשערה על הידיעה והוודאות, ויש צורך לחזות עתיד עלום, שאפשר שלא יתרחש. לפיכך, נבחר קריטריון אחיד, יציב וסולידי, של השכר הממוצע במשק (וראו: ע"א 61/89 הנ"ל; וגם: ע"א 778/83 עזבון המנוחה שרה סעידי ואח' נ' פור ואח’, פ"ד מ(4) 628). השכר הממוצע במשק כיום, לפי הפרסומים המעודכנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עד ליום כתיבת פסק דין זה - הינו כ-000, 6ש"ח ברוטו, ולאחר ניכויי מס - אני מעמיד את השכר נטו ליום פסק הדין על 500, 4 ש"ח. הפסד השתכרות 31. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות מיום הגיעה לגיל 20 ומגיל זה עד לגיל 65, דהיינו, לפרק זמן של 45 שנה. החישוב יתבצע באופן שבסיס השכר נטו כאמור בסעיף 30דלעיל יוכפל באחוזי הנכות התפקודית שנקבעו (%50) ויהוונו בהיוון כפול למשך 45 שנה. בעניין זה יש לדחות את "הצעת" התובעת לפיה בשל הצורך לפסוק גם עבור הפסד זכויות סוציאליות, חופשות, מחלות והפסדי פנסיה, יש להימנע מעריכת היוון כפול, שכן, אין מקום לפיצוי בראשי נזק אלה. עזרה וסיעוד 32. התובעת טוענת כי בשנה הראשונה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לעזרה ולסיעוד של הוריה במשך 24שעות ביממה, ולאחר תקופה זו נזקקה לעזרה וסיעוד ל- 12שעות ביממה. התובעת טוענת כי היא זקוקה לעזרה וסיעוד בהיקף זה עד לגיל המבוסס על תוחלת החיים שלה, על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אמה של התובעת העידה כי בתקופת לימודיה של התובעת בכיתה א' היא נשאה את התיק לבית הספר והשגיחה עליה בהפסקות (עמוד 24 לפרוטוקול). מעדות זו עולה כי האם "מלבישה אותה וגורבת לה גרביים, כי היא לא יכולה לעשות זאת. אני רוחצת אותה בערב, חופפת לה במקלחת, כל מה שהיא צריכה, הצרכים היומיומיים שלה, היא נעזרת בי עדיין" (עמוד 26 לפרוטוקול). הנה כי כן, אין יכולה להיות מחלוקת, כי מצבה הרפואי של התובעת, מיד לאחר התאונה, חייב עזרה וסיעוד. דא עקא, הטענה כי התובעת היתה זקוקה לעזרה וסיעוד במשך 24שעות ביממה, הינה מופרזת ואינה זוכה לכל חיזוק בחומר הראיות. עוד אציין, כי במהלך השנה הראשונה לאחר התאונה היתה התובעת מאושפזת בבית החולים ובבית לוינשטיין, כך שממילא ניתנו לתובעת עזרה, השגחה וסיעוד במסגרת המוסדות הרפואיים האמורים. ועוד זאת: התובעת נצפתה הולכת לבית הספר בכוחות עצמה, ואין כל קביעה של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט כי התובעת זקוקה לעזרה ולסיעוד. עם זאת, נוכח העובדה שהתובעת סובלת מרעד בידיים, דבר המונע ממנה או מקשה עליה לבצע פעולות פשוטות שבשגרת חיי היום-יום, ובשל הפגיעה הנפשית והאורתופדית אפשר להניח, כי התובעת זקוקה היום, ואף תזדקק בעתיד, לעזרה, הגם שאין מדובר בהיקף השעות שטוענת לו התובעת. לפיכך, יהא זה נכון וצודק לקבוע את הפיצוי בגין סיעוד ועזרת הזולת בסכום של 000, 470 ש"ח על פי אומדן של עזרה במשך כארבע שעות ליממה עבור השנה הראשונה שלאחר התאונה, ולאחר מכן בהיקף של 10שעות לשבוע עד לגיל תוחלת החיים, במחיר של 28שקלים לשעה, נכון ליום פסק הדין, כשהסכום מהוון לפי מקדם היוון של .350.7661 הסכום האמור מבוסס על אומדנא, גם אם הבסיס מחושב על המרכיבים שפירטתי לעיל. הוצאות בפועל 33. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות על-פי הקבלות השונות שהוצגו לבית המשפט (ת/ 4ו-ת/9). בעניין זה אביא את עיקרי הדברים שאמרתי בהחלטתי מיום 9/6/95 בעניין תשלום תכוף (המ' 166/95), בכל הנוגע לקבלות האמורות, כדלהלן: "גם אם בא כוח התובעת לא טרח לפרט את הקבלות שצורפו לבקשה, ומה שצורף הוא צילום של 'בליל' של קבלות בלא סדר ענייני ובלא סדר כרונולוגי, כאשר קבלות רבות לא ניתן ללמוד מהן אם הן נוגעות לתובעת או למי מבני משפחתה או למשהו אחר בכלל... אין ספק שבבוא העת יהא צורך לבדוק היטב את הקבלות האלה ולשייך אותם לתאונה ולכל הכרוך בה... והיה מוטב אילו קבלות רבות מן הקבלות האלה לא היו מצורפות לבקשה הזו, ולו כדי להגביר את האמינות הנדרשת במקרים אלה כלפי בית המשפט ואין ספק שכלפי הצד השני" (עמודים 3-4). 34. בסוגיה זו אוסיף כי לבית המשפט הוגשו קבלות רבות של מסעדות, בתי מלון ובתי קפה, כאשר מחלק ניכר מקבלות אלה ניתן ללמוד כי התובעת או בני משפחה אכלו בבית אוכל מסוים מספר פעמים ברציפות בהפרש של מספר דקות מועטות. כך גם בכל הנוגע לקבלות שהגישה התובעת עבור נסיעות במוניות, מהן, למשל, ניתן ללמוד כי ביום 31/12/94 נסעה התובעת או מי מטעמה החל מן השעה 01: 55ועד לשעה 19:07, באותה מונית כעשר פעמים בהפרשי זמן משתנים (ת/ 4קבלות מספר 16, 17, 18, 20, 21, 22, 24, 25, 26, 79). בסך הכל הגישה התובעת למעלה מ- 700 קבלות בגין נסיעות במוניות ובאוטובוסים ועוד עשרות קבלות עבור ארוחות בבתי אוכל שונים. זאת ועוד, במסגרת הקבלות השונות הוגשו קבלות עבור הספקת מיכלי מי עדן, קניות במרכול, ממתקים, קבלות עבור כניסה לנמל תל אביב (בסכום של 2.5 ש"ח), קניית ציוד משרדי, מחברות וספרים, מצעים וכלי בית ועוד קבלות שונות ומשונות כיד הדמיון הטובה. אין להתעלם מן הרושם כי נעשה בעניין זה "אוסף קבלות" בבחינת כל המרבה הרי זה משובח. ראוי בעניין כגון דא שעינו הבוחנת, המבקרת והמסננת של עורך הדין המייצג את בעל הדין היא שתבחן את הקבלות ותביא לבית-המשפט אך קבלות הנוגעות לתאונה ולא "כל דבר שבעולם" כדי לחייב את הקופה הציבורית, שהרי גם פיצוי הניתן על-ידי מבטחות של רכב מנועי בא מכספי הפרמיות שמשלמים בעלי הרכב. צר לי על כי לא נעשתה בחינה זו, ולא זו בלבד אלא שגם דברים שאמרתי בהליך הבקשה לתשלום תכוף - לא נשמעו היטב, חרף הצהרתו של ב"כ התובעת, בישיבת בית-המשפט מיום 17.3.96 (עמ' 28- 29לפרוטוקול), כי ייעשה "ניפוי" של קבלות שאינן נוגעות לעניין התאונה. עם זאת, אין חולק כי חלקן של הקבלות ניתן עבור שירותים וציוד רפואי, אשר להם נזקקה התובעת. נוכח האמור ולאחר שבדקתי את הקבלות - אני קובע כי התובעת זכאית להחזר הוצאות בסכום כולל של 000, 20 ש"ח, נכון ליום פסק הדין. ניידות 35. התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין הוצאות ניידות בסכום של 500, 1 ש"ח לחודש לעבר ולעתיד. יש לדחות טענה זו. מעדותו של המומחה בתחום האורתופדיה פרופ' פלומן וכעולה מצילומי הוידאו, בהם נצפתה התובעת מתהלכת בחופשיות, אין מקום לקבוע פיצוי בגין ניידות. אוסיף כי דבריו של פרופ' פולמן כי נפילה או דחיפה עלולים לגרום לתוצאות קשות לתובעת (עמוד 96) אין בהם כדי להעיד על הצורך של התובעת בניידות מוגברת. טיפולים רפואיים 36. התובעת טוענת כי יש לפצותה עבור ניתוח פלסטי לשיפור מראה הצלקות בסכום של 000, 20 ש"ח. יש לדחות טענה זו, שכן, מחוות דעתו של פרופ' וכסלר (ת/12) עולה כי "אין הכרח בניתוח זה ובת אל עזרא יכולה להשאר עם הצלקות שרובן מכוסות על ידי שער הסמוך לצלקות". התובעת טוענת לזכותה לפיצוי בגין טיפולים פסיכולוגיים בעתיד. בחוות הדעת הראשונה קובע ד"ר מאיר, כי ישנה חשיבות רבה בהמשך הטיפול הפסיכולוגי של הבת ושל האם, ובעדותו בבית המשפט ביום 12/1/97העריך ד"ר מאיר כי התובעת תזדקק לטיפול במשך שנה או שנתיים. בחוות דעתו השניה של ד"ר מאיר אין כל קביעה לפיה זקוקה התובעת לטיפול נפשי כלשהו. נוכח האמור, יש לדחות את טענת התובעת לפיצוי בגין ראש נזק זה. התאמת מגורים 37. התובעת טוענת לפיצוי בגין התאמת מגורים. מעדותה של אם התובעת עולה כי דירת המשפחה בת שנים וחצי, שלושה חדרים, יש 44מדרגות ואין מעלית, עם זאת, היא מציינת כי הדירה די מרווחת (עמוד 23לפרוטוקול). המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט לא קבעו כי קיים צורך בהתאמת מגורים, ולפיכך יש לדחות את הטענה לפיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל 38. התובעת ילידת 16/7/87, אושפזה למשך 190 יום ונכותה הרפואית המשוקללת עומדת על % .74.87 לפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה, בתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. הפיצוי בגין כאב וסבל יתבסס על אחוז הנכות כאמור ופיצוי בעד 190 ימי אשפוז ובתוספת רבית כחוק מיום התאונה. בעניין זה אוסיף, כי יש לדחות את טענת התובעת כי תקופת אשפוזה ארכה 223 יום, בעוד שמהרשומות הרפואיות שהוצגו בבית המשפט (ת/3) עולה כי התובעת שוחררה מבית לוינשטיין ביום 25/8/94 ואין ראיה שתאשר כי אושפזה במועד מאוחר יותר. ניכויים 39. הנתבעת שילמה לתובעת תשלומים תכופים אלה: (1) ביום 17/5/94 סכום של 231, 22 ש"ח; (2) ביום 12/7/95 סכום של 000, 16 ש"ח. מסכום הפיצוי הכולל יש לנכות את הסכומים האמורים כשהם משוערכים ליום מתן פסק הדין. 40. אין חולק על כך, כי התובעת או מי מטעמה לא פנו למוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לקבלת גימלאות עבור קצבת ילד נכה ותשלומים הנלווים לה, או לקבלת קצבת נכות כללית והתשלומים הנלווים לה. בסוגיה זו, מקובלים עלי דבריו של ד' קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף", בלשון זו: "כאשר קיים חשש כי נפגע, שתביעת הפיצויים שלו הוגשה נגד 'צד שלישי', עשוי לפנות למוסד לביטוח לאומי ולזכות בגמלאות, לאחר סיום משפט הפיצויים שלו נגד המזיק, או אז נקבעה ההליכה, שהימנעות מפניה, שעה שהזכות לגמלאות קיימת בידיו, עשויה לגרור אחריה ניכוי הגמלאות 'התיאורטיות' מפיצוי הניזוק; באותה רוח נקבע גם שאין הנפגע זכאי לוותר על גמלאות לאחר שהחל בהליכים לקבלתן" (עמוד 1117). ועוד: "זאת ללמדנו, כי הימנעות מפניה לקבלת גמלאות, שעה שהזכות לכך מתקיימת בידי הנפגע, עלולה לגרור אחריה ניכוי גמלאות בשיעורן הריאלי, אף אם אלה לא שולמו בפועל" (עמוד 1117). נוכח האמור, יש לקבוע כי מסכום הפיצוי יופקד שווי הגמלאות להן זכאית התובעת, כפי שעולה מחוות הדעת האקטוארית שהוגשה לבית המשפט על ידי הנתבעת. הסכום האמור יופקד בחשבון נאמנות נושא פירות, שפרטיו ותנאיו יתואמו בין באי כוח הצדדים, עד לבירור סופי של תביעת התובעת וקבלת דמי הגמלאות להן זכאית התובעת או דחיית תביעתה, לפי העניין. סיכום 41. לאור האמור תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי עבור הפסד השתכרות, עזרה וסיעוד, הוצאות בפועל וכאב וסבל, כאמור בסעיפים 31, 32, 34 ו- 38 לפסק דין, בניכוי התשלומים התכופים, כאמור בסעיף 39 לפסק הדין, ובניכוי תגמולי הביטוח הלאומי, שיופקדו, כאמור בסעיף 40 לפסק הדין, בחשבון נאמנות, ולסכום היתרה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 42. הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עורך דינה בשיעור של % 13 מסכום היתרה לפי סעיף 41, בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. עמוד השדרהצווארשברחוליות