תאונות נפילה מגובה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונות נפילה מגובה: .1רקע עובדתי. התובע, טכנאי לעיבוד שבבי במקצועו, החל לעבוד בשירות הנתבעת במהלך חודש ספטמבר .1992 ביום 11.1.93, בעת שביצע עבודות הרכבה של קיר בטון למבנה קיים, עמד התובע על גג המבנה, ובפסעו לאחור על מנת להתרחק מקיר הבטון, דרך על לוח שקוף וצנח לרצפת המבנה שמתחתיו - נפילה של כ- 9מטרים. המבנה עליו עמד התובע עשוי היה פח גלילי, כאשר לוחות שקופים, בצד לוחות פח, היוו את גגו. ממקום התאונה הובהל התובע, כשהוא מחוסר הכרה, לבית חולים בנהריה, ושם אובחנו חבלות קשות ויבשות בכל חלקי גופו. התובע אושפז במחלקה הכירורגית עד שמצבו התייצב, ומשם הועבר למחלקה האורטופדית בבית החולים. ביום 20.1.93נותח התובע ברגלו הימנית, וביום 27.1.93נותח במרפק יד ימין. ביום 7.3.93הועבר התובע למרכז הרפואי בני ציון בחיפה, לשם קבלת טיפול שיקומי, עד ליום .11.3.93אז שוחרר לביתו כשמרפקו מגובס. אין מחלוקת, על כי סך ימי האשפוז של המבקש הוא 63ימים. .2טענות התובעים. א. התובע, היה חסר נסיון בכל הקשור לביצוע עבודות הרכבה מן הסוג שנדרש לעשות במקרה שבפנינו, וכי היתה זו הפעם הראשונה שכף רגלו דרכה על גג מבנה כגון דא. ב. עוד טוען הוא, כי עלייתו לגג המבנה היתה בהנחיית מנהל העבודה במקום, אך זאת מבלי שהובהר לו כי אל לו לדרוך על הלוחות השקופים, ומבלי שניתנו לו אמצעי בטיחות מתאימים. ג. הנתבעת אחראית כלפיו בגין רשלנותה, בכך שהפרה את חובת הזהירות אותה היא חבה במסגרת יחסי העבודה השוררים בינה לבין התובע. ד. התובעת, אשת התובע, טוענת להפסדי השתכרות שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהצורך ליתן סיוע צמוד לבעלה, עקב הפגיעה. .3 טענות הנתבעת. א. הנתבעת מודה בארוע נשוא תביעה זו, אך חולקת על השתלשלות העניינים אשר הובילה לתאונה אליבא דהתובע, על טענות התובעים המפורטות בסעיף 2דלעיל ועל שאלת גובה הנזק לו טוענים התובעים. ב. התובע היה בעל נסיון בביצוע עבודות מן הסוג בו עבד.לפיכך לא היתה זו לו הפעם הראשונה שעבד על גג מבנה כאמור וכן כי הגג היה בטוח, יציב, עם מעקה בגובה 60ס"מ מסביב לו. לוחות הפלסטיק השקופים היו גלויים לעין כל והתובע לא יכול היה שלא להבחין בהם. .4 עוד טוענת הנתבעת לרשלנות תורמת מכרעת מצד התובע, אשר פסע לאחור, על אף שידע כי גג המבנה מורכב מלוחות שקופים שאין לדרוך עליהם, תוך שהוא מפר כללי בטיחות אשר היה מודע לקיומם. .5 רשלנות. א. השאלה הראשונה המצריכה הכרעה בענייננו היא שאלת רשלנותה של הנתבעת, המוכחשת על ידה בסיכומיה. ב. ארבעה יסודות נדרשים למקרה הנדון למען תוכח עוולת הרשלנות, ואלו הם: א. קיום חובת זהירות (מושגית וקונקרטית). ב. הפרתה של חובת הזהירות - התרשלות. ג. גרם נזק. ד. קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. ג. קיום חובת הזהירות והפרתה. השאלה הצריכה לענייננו הינה, האם מעביד חב חובת זהירות כלפי עובד שלו, אשר במסגרת עבודתו נדרש לעלות על גג ולסייע בהכוונה של הרכבת קיר בטון על גג מבנה קיים, לבל ייגרם לו לעובד נזק גוף. באשר לחובת הזהירות המושגית, שומה עלינו לשאול, שמא חלה חובת זהירות על סוג מזיקים פוטנציאלי מסויים, כלפי סוג ניזוקים פוטנציאלי מסויים במסגרת יחסי רעות השוררים בין הצדדים. את ההלכה המנחה בענין קבע בית המשפט העליון בע.א. 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, וכך נאמר שם בעמ' 123: "קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבעה על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר צריך היה (ought) לצפות להתרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו... אמת הדבר, נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כענין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה". ד. חובת הזהירות הכללית - בטיחות בעבודה. קיימא לן, שחובת המעביד כלפי העובד רחבה היא, ובאחריות המעביד להנהיג סביבת עבודה בטוחה, תוך התחשבות במקום בו מבוצעת העבודה ובאופי העבודה. נאמר כבר בע.א. 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209, 212-211: "הלכה פסוקה היא כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו ותוכנה של חובה זו היא, בין השאר, דאגה לשיטת עבודה ופיקוח יעיל... חובה זו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה.עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע". .6הנתבעת טוענת כי פעולות התובע הן שהובילו לאירוע נשוא התביעה וגרמו לנזק, ובכך מבקשת היא להסיר את האחריות בגין רשלנות מעל כתפיה. ברם, כבר קבע בית המשפט העליון, בע.א. 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו (1) 485כי מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של עובד, וזאת אפילו בא אותו מעשה בניגוד לחובות מפורשים ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו. בע.א. 662/89 מ"י נ' קרבון, פ"ד מה (2) 593קובע בית המשפט, כי מאחר שהשליטה באמצעי היצור בידי המעביד היא, עליו לדאוג לקיומם של תנאים נאותים ושיטות עבודה נאותות, וזאת תוך נקיטה באמצעי הדרכה ופיקוח, שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו, גם כשאלו עלולים במהלך העבודה לחטוא בהתרשלות. .7עולה מן המקובץ, כי אף אם התובע התרשל בפעולותיו (ראה דיון בסעיפים דלהלן), אין בכך כדי לשלול את חובת הזהירות המוטלת על כתפי הנתבעת כמעבידתו. .8משקבעתי כי הנתבעת חבה חובת זהירות כללית כלפי עובדיה, נותר לבחון באם חבה הנתבעת חובת זהירות כלפי עובד שבהלך עבודתו נדרש לעמוד על גג, שחלקים ממנו שבירים. בע.א. 707/79 הנ"ל קבע בית המשפט: "את רשלנותה של המעבידה מצא בית המשפט בכך, שהמעבידה לא הנהיגה ולא פיקחה על קיומה של שיטת עבודה בטוחה על גגות בהם עובדים עובדיה. המעבידה לא הדריכה את עובדיה באשר לאופן שבו יש להציב ולחזק את לוחות הזחילה על הגג, והיא לא פיקחה הלכה למעשה על אופן ביצוע העבודה במקום". צא ואמור, הנתבעת לא הדריכה את העובד לפני שהחל לעבוד על הגג, ולא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה. מכאן רשלנותה. .9 אינדיקציה לרמת ההתנהגות, הנדרשת מאדם סביר, לצרכי הוכחת החבות בעוולת הרשלנות, ניתן ללמוד מן הסטנדרטים שקבע המחוקק בהוראות החיקוק הרלוונטיות (ראה ע.א. 145/80 הנ"ל). טוען התובע, כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו-.1986 הנתבעת מצידה מעלה טענות כנגד חלות התקנות האמורות בענייננו. .10"גג שביר" מוגדר בתקנה 1לתקנות הנ"ל בזו הלשון: "'גג שביר' - גג שסוכך בחומר שביר". הצדדים חלוקים בשאלה, אם הגג נשוא התביעה, שהוא שביר רק בחלקו, נכנס בגדר הגדרה זו. לעניות דעתי, אין די בכך. אף אם אין כאן גג שביר כהגדרתו בתקנות, הנתבעת אינה פטורה מנקיטה באמצעי בטיחות סבירים, כאשר היא שולחת עובד מטעמה לעבוד על גג שחלקו שביר. ודוק - הנתבעת-המעבידה לא הדריכה את העובד כיאות לפני עלותו לגג, לא הזהירה אותו מפני דריכה על חלקיו השבירים, לא מנעה גישה לחלקים אלו ואף לא סיפקה לו אמצעי בטיחות כלל. זאת אני למד מעדותו של מנהל העבודה באתר, מר עדיקא: "ש. וכשאתה אדוני היית, לטענתך, בגג למעלה, קודם התאונה, אתה ידעת שהפיברגלס הוא שביר, קודם התאונה? ת. בטח שידעתי. ש. אתה ידעת שהוא עולה לגג ביום התאונה? ת. כן, אני ידעתי. היה חובתו גם לעלות בשביל ללכת לקבל את האלמנט האחרון. ש. זאת אומרת היתה חובתו לעלות על הגג. ת. כן. זה היה חלק מהתפקיד שלו. ש. יפה. ואתה אמרת לו לפני שהוא עולה לגג, תיזהר, הפיברגלס שביר. ת. תראה, בוא אני אגיד לך ש. אתה לא אמרת ת. אני לא אמרתי לו את זה. לא אמרתי לו את זה, אבל שאתה רואה זכוכית אתה יודע שזה שביר". וכך בהמשך עדותו של מר עדיקא: "ש. ... לפני שהוא עלה לגג, דיברת איתו על אמצעי בטיחות שצריך לנקוט בגג. כן או לא. ת. דיברתי ש. מה דיברת ת. שצריכים להיזהר ולשמור על עצמם. זה מה שאמרתי. ש. נתת לו אמצעי בטיחות חוץ מאשר אמרת לו צריך להיזהר. ת. על איזה בטיחות אתה רוצה לשמוע? ש. אני לא יודע. אני שואל אותך. נתת לו איזה אמצעי בטיחות בעליה לגג. ת. יש אמצעי בטיחות. הסולם היה עם מעקה. ישנו שם טרנספורמטור, דרך הטרנספורמטור עלו והסולם קיים עד היום. והמעקה שיש לגג זה הקיר עצמו. איזה בטיחות צריך להיות". אני קובע כי הנתבעת לא מילאה אחר הדרישה לנקוט באמצעי בטיחות סבירים. .11במקובץ. ניתן לקבוע כי בין מעבידה המבצעת עבודות בניה לבין עובד שהוא טכנאי, קיימים יחסים המקימים חובת זהירות מושגית של המעבידה, שמטרתה למנוע מן העובד פגיעה ונזקי גוף עקב נפילה מגגות שבירים בחלקם. .12חובת הזהירות הקונקרטית. א. במסגרת בחינה של חובת הזהירות הקונקרטית נשאלת השאלה, האם בין המזיק הקונקרטי לניזוק הקונטרטי, קיימת חובת זהירות במסגרת הפעולות שנתרחשו בפועל ולעניין הנזק שנגרם בפועל. אף שאלה זו נבחנת על פי מבחן הצפיות, והשאלה היא אם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבות המקרה, את התרחשות הנזק, ואם כן - אם צריך היה, במישור הנורמטיבי, לצפותו. ודוק לעניין זה מע.א. 145/80 הנ"ל, כי לא כל נזק צפוי הוא נזק שיש לצפותו, וככל שעסקינן בסיכונים טבעיים סבירים ורגילים בפעילות אנושית רגילה, נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. ב. תשובתי לשתי השאלות האמורות היא חיובית. הסכנה הנובעת מפסיעה לאחור על גג שחלקו עשוי מלוחות פלסטיק שבירים, היא סכנה שניתן לצפותה. אין זה סביר כי הנתבעת, שעיסוקה בתחום הבניה, לא תהא מודעת לסכנה כגון דא. ג. זוהי אף סכנה שצריך לצפותה. התובע ציין בתצהירו, כי עובר לתאונה נשוא תביעה זו, ארעו תאונות נוספות בשטחי הנתבעת, כתוצאה מאי הקפדה על כללי הבטיחות (ראה סעיף 8לתצהירו). לפיכך, צריכה היתה הנתבעת להקפיד שבעתיים על נקיטה באמצעי בטיחות נאותים, בעת ביצוע עבודותיה. ד. בשולי הדברים יצויין, כי אמצעי הזהירות הדרושים למניעת הסכנה בענייננו פשוטים המה. הנתבעת יכלה להזהיר את התובע טרם עלותו לגג, או לפקח עליו תוך כדי עבודתו, למען לא יפסע לעבר הלוחות השבירים. אילו הייתה עושה כן, יכול שהתובע לא היה נפגע. ה. עולה מן המקובץ, כי התרחשות הנזק שארעה, עומדת במבחן הצפיות הסבירה הן במישור הפיזי והן במישור הנורמטיבי. מאחר שנראה, כי אין כאן סיכון סביר מן הסוג השולל קיומה של חובת זהירות, אני קובע שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית. .13גרם נזק. שניים הם שלבי הדיון ברכיב זה של עוולת הרשלנות. בשלב הראשון נבחן מהו הנזק שנגרם לתובע בעטיו של הארוע הנטען. בשלב השני, הנובע מן הראשון, נבחן קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. .14שלוש חוות דעת רפואיות הוצגו בפני בית משפט זה, בהתייחס לתאונה נשוא תביעה זו. על פי כל חוות הדעת, חמש הן פגיעות התובע בעקבות נפילתו: שבר בירך ימין; שבר במרפק שמאל; שברים בארבע צלעות ופגיעה בריאה השמאלית; סדק בשכמה שמאל וקרע בעור הגולגולת. המחלוקת בין המומחים היא באשר לאחוזי הנכות הרפואית בגין פגיעות אלו. פרופ' רייס, כירורג-אורטופד אשר נתן חוות דעת מטעם התובע ביום 10.2.94, קבע לתובע % 58נכות משוקללת צמיתה. לאחר הפעלת תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי הגיעה נכותו ל- %.87 פרופ' שטיין, מנתח אורטופד אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעת ביום 8.1.95, קבע לתובע % 28נכות משוקללת צמיתה. פרופ' סגל, אורטופד, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת להכריע בין חוות הדעת השונות, נתן את חוות דעתו ביום 6.6.97, וקבע % 40נכות לצמיתות, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי. אחוזי הנכות הינם בגין הגבלת התנועה במרפק שמאל ובגין הצליעה ברגל ימין. דומה כי הצדדים אינם חולקים על כך שהפגיעה הינה תוצאה ישירה של הארוע. בשים לב לכך ניתן לאמר, כי אילו נקטה הנתבעת באמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק, הסיכוי למניעתו גדול היה מהסיכוי כי הנזק היה מתרחש ממילא. לפיכך נמצא, כי הנזק שנגרם לתובע הינו פועל יוצא של הפרת חובת הזהירות שהיתה מוטלת על הנתבעת. .15משקבעתי כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות החלה עליה במסגרת יחסי העבודה עם התובע, והפרה זו היא שגרמה לנזקי התובע, חבה הנתבעת בגין עוולת הרשלנות. .16גובה הנזק. א. התובע יליד שנת .1935התאונה ארעה בחודש ינואר .1993עובר לתאונה עבד התובע אצל הנתבעת ושכרו הממוצע עמד על 700, 2ש"ח לחודש. שכר זה עולה היום כדי 600, 4ש"ח לחודש. וכל זה על בסיס השינוי בגובה השכר הממוצע במשק מאז ועד היום. ב. נכות תפקודית. רצון התובע מזה, כי תקבע נכות תפקודית של %70, ורצון הנתבעת מזה, כי שיעור הנכות התפקודית יהא זהה לשיעור הנכות הרפואית. עיון בחוות דעתו של פרופ' רייס מגלה מגבלות תנועה במרפק שמאל של התובע, מגבלות תנועה בכתף שמאל וצליעה ברגל ימין בגין הארכה של הגף ב- 2.3ס"מ. ובלשונו: "מרפק שמאל: טווח תנועה 50- 110מעלות. המסמרים בולטים מתוך המרפק מתחת לעור ומפריעים מאוד. צילום - שבר תוך מפרקי קשה מאוד מחובר עם הפרעה בקו המפרקי. כתף שמאל: סיבוב חיצוני 20מעלות לעומת 50מעלות מימין. יתר התנועות כמעט מלאות. צילום - שבר בסקפולה מחובר עם עוות צורה של הסקפולה. מפרך ירך וירך ימין: הליכה בוואלגוס רגל ימנית עם סיבוב פנימי. הגפה התחתונה התחתונה הימנית מונחת בסיבוב פנימי של 20מעלות לעומת תנוחה של סיבוב חיצוני של 25מעלות בגפה התחתונה השמאלית התקינה. פירוש הדבר, חיבור השבר בירך בזווית של 45מעלות סיבוב פנימי. כמו כן החיבור הוא בואלגוס עם גרימה של 2.3ס"מ הארכה של הגף". עיון בחוות דעתו של פרופ' שטיין, שניתנה כשנה לאחר חוות דעתו של פרופ' רייס מגלה, כי מגבלותיו של התובע הן בצליעה על רגל ימין והגבלה בכיפוף מרפק שמאל. ובלשונו הוא: "בבדיקה ב- 1.1.95נצפה גבר, המתלבש ומתפשט בעמידה, עומד על כל רגל לחוד עם כל משקל גופו. הולך עם צליעה על רגלו הימנית, כאשר רגל זו ארוכה 1.5ס"מ לעומת הרגל השמאלית, ולכן מעמד הברך הימנית הוא בוולגוס קל. במרפק השמאלי נצפתה הגבלה בתנועה, כאשר היישור היה אפשרי עד 140מעלות, דהיינו חסר 40מעלות ליישור המלא, והכיפוף היה אפשרי עד 100מעלות". פרופ' סגל מציין בחוות דעתו, כי חל שיפור בכל הנוגע למגבלות התנועה מהן סבל התובע כאשר נבדק על ידי פרופ' רייס, אך מגבלות אלו - בירך ימין ובמרפק שמאלעדין קיימות. מקובל עלי, כי מגבלותיו של התובע בידו ורגלו, יש בהן כדי להקשות עליו רבות בביצוע העבודה אליה הוכשר ובה צבר נסיון עם השנים, וזאת בפרט לאור גילו המתקדם. לאחר עיון אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע על %.40 .17א. הפסד השתכרות לעבר. אין חולק, כי במשך חודשיים ממועד קרות התאונה, היה התובע מאושפז בבית חולים ולא עבד כלל. בהמשך רותק לביתו לכמה חודשים. לגירסתו הוא לא שב לעבודתו עד עצם היום הזה. ודוק - התובע הינו טכנאי מוסמך לעיבוד שבבי, ומרבית העבודות שביצע בחייו (ראה סעיפים 4- 3לתצהירו) היו עבודות אחזקה, הדורשות מיומנויות פיזיות אלו ואחרות. ברי לפיכך, כי לא על נקלה יצלח בידי התובע למצוא עבודה חלופית, אשר תואמת את מגבלותיו בעקבות התאונה. לדברי התובע, אף שעבר קורס הכשרה לביקורת טיב של משרד העבודה והרווחה, לא צלח בנסינותיו למצוא עבודה. על סמך האמור, ובהתחשב בנכותו התפקודית של התובע אני פוסק פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 000, 150ש"ח. ב. הפסד השתכרות לעתיד. מתוך הנחה, כי התובע היה ממשיך לעבוד עד גיל הפנסיה, קרי - עד הגיעו לגיל 65, ובהתחשב בנכותו התפקודית של התובע, פוסק אני לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, בסך 000, 25ש"ח. ג. הפסד פנסיה. התובע מבקש פיצוי בגין ראש נזק זה, בהתבסס על הפרשות המעביר לקרן הפנסיה ולקרן הפיצויים, שלפי עדות מנהל הכספים של הנתבעת (עה/1) מגיעות כדי 212.2ש"ח בחודש. בכך מתבסס הוא על עדותו של מר שרון חזן, שם נאמר: "ש. כאשר התובע הגיע אליכם המשכתם לשלם עבורו מבטחים? ת. כן. שילמנו לפי 5.5אחוז עובד מפריש והמעביד מפריש 6אחוזים פיצויים ו- 6אחוזים קרן גימלאות ופנסיה". הנתבעת מצידה טוענת, כי התובע לא הוכיח כלל הפסד פנסיה. היא מבססת טענתה זו על חלק אחר בעדותו של מר שרון חזן: "ש. האם אתה יודע אחרי כמה שנות עבודה, שבהם נעשית הפרשה למבטחים, מגיעים לפנסיה המירבית? ת. זה לא שנות העבודה אלא מספר ההפקדות בקרן הפנסיה. לאחר ביצוע 120הפקדות לקרן הפנסיה מגיעים למקסימום הקצבה שאפשר לקבל". תלושי השכר האחרונים שצירף התובע לסיכומיו מוכיחים אמנם שבוצעו הפרשות למבטחים, אך אין בהם כדי להצביע על מספר ההפקדות שבוצעו. בהעדר נתונים על מספר ההפקדות לקרן הפנסיה ולאור אי הבהירות באשר לאופן ביצוע אותן הפרשות, הנני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה, בסך 000, 25ש"ח. וראה לענין זה ע.א. 629/70 סקירה נ' רויטמן, פ"ד כה(2) .299 .18עזרה צד ג' לעבר ולעתיד. התובע היה מאושפז במשך 63יום. הוא שוחרר מבית החולים כשידו השמאלית מגובסת, עם הוראות להמשך טיפול. מחוות דעתו של פרופ' סגל, מיום 6.6.97, עולה כי נכון למועד חוות הדעת התובע עדיין היה מוגבל בידו וברגלו. התובע הוכיח, כי לאור מגבלותיו סייעה בעדו התובעת, במשך שנתיים מיום פגיעתו, ברחיצה, הלבשה, הכנת אוכל ובביצוע פעולות יומיומיות אחרות (ראה סיכומי התובע וכן סעיף 21לתצהיר התובע וסעיף 8לתצהיר התובעת). ברם, באשר לפיצוי לעתיד, לא עלה בידי התובע להביא נתונים ממשיים על מידתה והיקפה של העזרה אשר לה יזקק בעתיד. תוך מתן הדעת לכל אלה אני פוסק לתובע עזרת צד ג', עבר ועתיד גם יחד, סך 000, 50ש"ח. .19נסיעות וניידות. אין ספק כי בתקופה שלאחר קרות התאונה נזקק התובע להסעות מיוחדות למרפאה לצורך קבלת טיפול ומעקב אחר פגיעותיו. ראה לענין זה חוות דעתו של פרופ' רייס מיום .10.2.94כן ברי, כי אף כיום, משנפגעה יכולתו של התובע לילך, היזקקותו למכונית לצרכי ניידותו תגבר. ברם, התובע לא הביא ראיות על גודל תוספת הניידות הנדרשת. בשים לב לאמור, תוך מתן הדעת לפגיעותיו של התובע, אני פוסק פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה, עבר ועתיד גם יחד 000, 30ש"ח. .20כאב וסבל. בשים לב לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לתיק בית המשפט, הניתוחים והטיפול הרפואי שעבר עד הנה, וכן למגבלות בהן יהיה נתון עד אחרית ימים ושנים, אני פוסק לו בראש נזק זה 000, 130ש"ח. .21הפסד השתכרות לתובעת מס' .2 מאחר שפסקתי פיצוי בגין עזרת צד ג', פסיקת סכום נוסף במסגרת ראש נזק זה תהווה כפל פיצוי. לפיכך לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. .22אשם תורם. המבחן לקיומו של אשם תורם, ביחסים בין מזיק-מעביד לניזוק-עובד הוא מבחן האשמה המוסרית. ראה דבריו של השופט ח. אריאל בע.א. 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415, בע' 424: "משהאמור הוא בתאונת עבודה שארעה לעובד וכשמדובר בחלוקת האחריות בין העובד למעביד - נוטה הכף למבחן של האשמה המוסרית". לפיכך יש לבחון, האם הוכיחה הנתבעת קיומן של נסיבות שיש בהן כדי להצביע על אשם תורם מכיוון העובד, ואם צלח בידה להוכיח כן - מה שיעורו של אשם תורם זה. .23טוענת הנתבעת, כי התובע עבד בעבר על גג דומה, וכי הינו בעל וותק של כ- 20שנות עבודה, כאיש אחזקה וכמנהל עבודה. כן טוענת היא, כי התובע עבר מספר קורסים של בטיחות בעבודה. מכאן מבקשת היא מבית משפט זה להסיק, כי אשמו התורם של התובע עולה כדי %.30 לזאת לא אוכל להסכים. קובע בית המשפט בע.א. 477/85 הנ"ל, בע' 425לפסק דינו, כי: "עד שאנו באים לקבוע אשם תורם מצד העובד הנפגע ולכרסם כתוצאה מכך בפיצוי המגיע לו עקב הפגיעה שנפגע בגין אחריותו ורשלנותו של המעביד שלמענו עבד בשירותו של זה נפגע - עלינו להביא בחשבון, שהעובד עלול בלהט עבודתו גם לטעות, אולם אין לראות בכך בהכרח רשלנות תורמת". התובע טוען, בסעיף 6לתצהירו, כי פסע לאחור על מנת לוודא הרכבתו התקינה של קיר הבטון על המבנה הקיים. וזאת אדגיש - המטרה הראשונית לשמה עלה התובע על גג המבנה היתה על מנת לסייע בהכוונת הרכבת הקיר, וזאת, כאמור לעיל, על פי הנחייתו של מר עדיקא - מנהל העבודה באתר. בנסיבות אין אני מחייב את התובע ברשלנות תורמת איזו שהיא. .24ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הגישה לבית המשפט חוות דעת אקטוארית על אודות גמלאות שהתובע מקבל וישאר זכאי לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי. את הסכום הנקוב בחוות הדעת האקטוארית יש לשערך ליום מתן פסק-הדין, ובהמשך לנכות אותו מכל סכום שיפסק לתובע כאמור. .25סוף דבר. אני מחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובעים את מלוא הסכומים שפורטו לעיל, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק-הדין ואילך. במקביל אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות היחסיות של אגרות משפט בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור % 13מן הסכום שנפסק לטובת התובע ובצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין. נפילהנפילה מגובה / מסולםתאונות נפילה