תאונת דרכים 100% נכות תפקודית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 100% נכות תפקודית: .1התובע, יליד 1941, נפצע קשה ביום 15.5.90בתאונת דרכים. התאונה אירעה בעת עבודתו כמרכז גן הירק בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. לפיכך חל עליה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, אך היא גם הוכרה כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשכ"ח - .1968 .2הנתבעים מודים באחריות לתאונה; פס"ד זה עניינו גובה הנזק. .3כתוצאה מן התאונה אושפז התובע תחילה מיום 15.5.90(קרות התאונה) ועד 19.9.90; אחר כך אושפז פעמים אחדות לאשפוזים של עד שבוע ימים וכן עבר טיפולים חד יומיים לא מעטים (ראה ת/4). גם כיום, על פי עדותו, זקוק התובע לביקורות ולטיפולים שוטפים, בעיקר להרחבת שופכה, וזאת בתדירות גבוהה למדי. .4נכות תפקודית (א) נכותו הרפואית של התובע היא % 81.25(ת/ 6- ועדה רפואית לעררים במל"ל מיום 27.11.95) והוספו לו אחוזים על פי תקנה 15, שקבעו את דרגת נכותו מיום 15.5.95ל- % .100לדעת בא כוחו, גם נכותו התפקודית היא % 100לצמיתות. הוא תומך יתדותיו בקביעת המומחה השיקומי מטעם ביהמ"ש פרופ' שאקו והמומחה האורולוגי ד"ר שפירא, וכן בעדות התובע בביהמ"ש. ב"כ הנתבעים סבור, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה יותר, ולדעתו יוכל להשתכר בשיעור שלושים עד ארבעים אחוז מהשתכרותו עובר לתאונה. (ב) פרופ' שאקו קבע בחוות דעתו, כי התובע עצמאי בפעולותיו היומיומיות, אך אינו מסוגל לפעולות הדורשות הליכה ממושכת והרמת חפצים כבדים. הוא מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית ולנהוג ברכב. בעייתו היא הנושא האורולוגי, כולל הצורך בהרחבות השופכה והתרחשותם של זיהומים. פרופ' שאקו מוסיף כי "בדיקת הסבה מקצועית תיתכן במסגרת השיקום המקצועי של המוסד לביטוח לאומי (עבודה בישיבה)". הוא ממליץ על מסגרת תעסוקה. בתשובה לשאלות הבהרה של ב"כ התובע, השיב פרופ' שאקו כי אין התובע מוגבל בישיבה ממושכת. בתשובה לשאלות הבהרה של ב"כ הנתבעים השיב, כי קשת המקצועות הפתוחה בפני התובע היא "כל העבודות שעיקרן בישיבה ותואמות כישוריו". (ג) המומחה האורולוגי ד"ר שפירא ציין אף הוא בחוות דעתו את קשייו האורולוגיים של התובע, וכתב: "יכולת עבודתו מוגבלת עקב אי השליטה, הכאב, הזיהום והקושי בהשתנה. אין הוא מסוגל לעבודה גופנית או תנועתית או נהיגה לזמן העולה על שעה. עבודה פקידותית גם היא מוגבלת מאוד בזמן, עקב אי נוחות, סבל ובושה במצבו הגורמים לנזילת שתן, הרטבה וריח". המומחה גם אומר, כי התובע זקוק לטיפולים חוזרים בהיצרות בשופכה, כאמור, לרבות אשפוזים, וכן מציין אף הוא את החשש לזיהומים והסיכונים לכליותיו. (ד) התובע נחקר בנושא זה (ע' 27) ואמר: "אני לא חשבתילעבוד. רק חשבתי להשיג ריפוי בעיסוק. אני משתדל בשיניים להעסיק את עצמי כמה שאני יכול". הוא סיפר על התנדבותו בייעוץ לנכים ובאגודה למען החייל (עמ' 22) אך בהמשך הוסיף "כאשר אני מתנדב אני יכול לנהוג אמבולנס וכאשר אני רוצה לעבוד אני לא שווה". לדבריו הצעות השיקום במל"ל לא היו מעשיות נוכח עומס רב (כ - 55שעות שבועיות). "היום אף גוף לא מוכן להסתמך על אחד כמוני. לא ניסיתי. אני גם לא מסוגל... ברגע שזה מדובר בכסף בן אדם מתחייב להופיע. אני לא יכול להתחייב שאני אופיע". התובע העיד כי מל"ל פנה לכפר הירוק, מקום עבודתו עד לתאונה, וסירבו לקבלו (ע' 27), אך העד יוסף משציאני מן הכפר הירוק העיד שלא היתה פניה לשיבוץ וכנראה גם לא היה הדבר אפשרי (ע' 11-12). (ה) (א) השאלה היא קביעת נכותו התפקודית של התובע. ב"כ התובעים מבקש להעמידה על %100, כדרך שהלך המוסד לביטוח לאומי. ב"כ הנתבעים ניסה לשכנע כי התובע לא עשה די לחיפוש עבודה ולהקטנת נזקו. לפי שיטתו, יכול התובע להשתכר 30עד 40אחוז מהשתכרותו הקודמת. נתתי אל לבי את טענתו באשר לכך שחלק ניכר ממרכיבי הנכות הרפואית אינם משליכים על כושר ההשתכרות. היו לנגד עיני דברי השופט ת. אור בע"א 320/87 גנזך נ' אריה - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (1) 743, 746כי המבחן לנכות התפקודית הוא "מבחן הקשור בנסיבות המקרה השייכות לעניין, מבחן של האדם הסביר שהיה נקלע למצבו של הניזוק... בסופו של דבר השאלה היא, ... אם אדם סביר במצבו של הניזוק, על כל מגבלותיו, קשייו ואי הנוחות הנגרמים לו במקום העבודה, היה חוזר או מתמיד בעבודתו או לאו, ואין ליתן משקל מכריע להרגשתו או רצונו הסוביקטיביים של הניזוק..." (ראו ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מה' 3, 965). (ב) אכן, בקביעת הנכות התפקודית אין ביהמ"ש חייב - על פי הנחיות ביהמ"ש העליון בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ' (4) 690, 709(השופט ד. לוין) - לאמץ דרגת נכות הסוטה מהמבחנים הרפואיים הטהורים (כגון זו של תקנה 15בביטוח הלאומי), והוא מחויב וקשור אך לענין דרגת הנכות הרפואית. ואולם, אין הוא חייב - אין פירושו כי אין הוא רשאי, וגם לדעת ב"כ הנתבעים הנושא התפקודי מצוי בשיקול דעת בית המשפט. וכידוע, עסקינן בראש נזק שכדברי השופט א. גולדברג שם (ע' 712) "הנסתר בו רב בדרך כלל מן הגלוי", ולשם כך ניתן להסתייע בעדויות רפואיות, אף שאין שיעורו של הפסד ההשתכרות בהכרח כשיעור הנכות הרפואית. (ג) את חוות דעת הרופאים מומחי בית המשפט במקרה דנן סקרנו לעיל. העובדות הן, כי מאז התאונה לא עבד התובע; אך יש לזכור, כי עד לתאונה היה עובד חרוץ, מסור ומוערך (ראו דבריו של העד יוסף משציאני - מרכז המשק בכפר הירוק - בע' 10, שעשו עלי רושם מהימן, בדבר היות התובע "עובד מסור... חקלאי מלידה... ידע את המקצוע בצורה נהדרת. היה לו קשר נהדר עם הילדים... איש עבודה טוב... סוס עבודה. הוא תרם הרבה להעלאת רמת העבודה... החביבות שלו לתלמידים גרמה לכך שהם הלכו איתו יומם ולילה... היה קשר גם אחרי שהתלמידים סיימו... זה לא רגיל. אנחנו המלצנו שיקבל פרס דרך עיתון מעריב והוא אכן קיבל פרס"). גם עדות התובע היתה במכלולה משכנעת, גם אם נמצאו בה אי דיוקים מסויימים כפי שהעיר ב"כ הנתבעים בסיכומיו. התובע נראה לי מהימן בתיאור סבלו ומצבו, ויש גם לברך על פעילותו ההתנדבותית. אני יוצא איפוא מההנחה שהעדר עבודה מצד התובע אין ליחסה כשלעצמה לרצון להשיג יתרונות בתביעת הנזיקין, כפי שיארע לעיתים. יש לזכור שכאשר הגיע להחלמה מיוצבת כבר היה בן 51; מצבו הרפואי הכללי ובעיית החיתולים (וראו התיאורים דלעיל מצד פרופ' שאקו וד"ר שפירא) צימצמו את האפשרות לעבודה. אמנם פרופ' שאקו דיבר על עבודה בישיבה, אך כזאת התואמת כישוריו; וכישוריו של התובע היו בעבודה חקלאית ובהדרכה, ואין ראיה באשר לכישורים אחרים. במצב זה ובגיל שמעל 50אין מציאת עבודה ענין קל כל עיקר. ועם זאת, והגם שאני ער לקביעת הביטוח הלאומי, לא אוכל לומר גם כי התובע נעשה שבר כלי שאינו יכול לעבוד עוד למחייתו, ולוא גם מעט, מעתה ועד עולם. (ד) במאזן השיקולים, ולאחר שנתתי אל לבי את סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי התשובה של התובע, אני נוטה לקבל את הקביעה כי בגילו - 55כיום - ובמצבו הרפואי, המצריך טיפולים שונים והעלול גם להחמיר לדברי פרופ' שפירא, הסיכוי למציאת עבודה בהיקף רציני וגדול הוא מועט. הבעיה האורולוגית, הכוללת גם תופעות לוואי, היא אכן הגורם הדומיננטי בעניין זה. אמנם התובע עובד מעט בהתנדבות, אך כפי שציין, לא הרי זאת כהרי עבודה בשכר על מחויבויותיה. אני גם נכון לקבוע, כי בשש השנים שחלפו מאז התאונה עבר התובע תקופה קשה של הסתגלות וטיפולים. לפיכך, אף כי לא בלי היסוס והתלבטות, אני נכון לקבוע את נכותו התפקודית בכל הנוגע לעבר ל- % .100לא כן באשר לעתיד; סבורני כי עבודה בהיקף מסוים, ולוא גם קטן, ממכסת עבודה שבועית רגילה יוכל התובע להשיג, בעיסוקים התואמים את חוו"ד פרופ' שאקו, ואני מעמיד איפוא במאזן את נכותו התפקודית לעתיד עד לפרישה על גובה נכותו הרפואית - %.81.25 .5אבדן השתכרות (א) את בסיס שכרו של התובע נחשב כמוצע (בהפרשים מעטים) על-ידי שני הצדדים; אלא שב"כ התובע לא ניכה מס הכנסה. (ב) סכום השכר הבסיסי יחושב, כהצעת התובעים, בסך -.281, 3ש"ח; עדכונו יחושב על פי הצמדה מלאה לעליית יוקר המדד (אני ער לכך שהיתה בעבר מגמה, המתבטאת בע"א 524/86 לוי נ' חקשוריאן, פ"ד מ"ב (4) 37, 41שצוטט ע"י ב"כ הנתבעים, לעדכון על פי תוספת של %80, אך כיום המגמה היא הצמדה מלאה). השכר המעודכן בהפרשים בין מדד אפריל 1990למדד מאי 1996הוא -.800, 6ש"ח, ובניכוי מס הכנסה בסך -.279, 1ש"ח (נשוי שאשתו עובדת לפי טבלאות המס) תעמוד ההכנסה על סך -.521, 5ש"ח לחודש (ראו לענין המס, ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, ע' 111, המסביר את השיטה בנושא זה - קביעת ההכנסה האפשרית והורדת המס החל בעת קביעת הפיצוי). .6פיצוי בעבור אבדן ההשתכרות בעבר בהתאם לאבדן ההשתכרות שנקבע לעיל (-.521, 5ש"ח לחודש), ובהנחה של %100 נכות ל- 6שנים וחודש מאז קרות התאונה ועד עתה, יש לחשב את נזקי העבר שזכאי להם התובע. .7פיצוי בגין אבדן השתכרות בעתיד ב"כ התובע הציע לחשב סיכויי עבודתו של התובע עד גיל .70בכך הסתמך על עדויות אנשי הכפר הירוק בצלאל אריאלי ויוסף מושציאני, העובדים בעצמם מעל גיל 65( 67ו- 66בהתאמה). עובד מסויים עבד עד גיל 71(עדות מר אריאלי בע' 3ובע' 6). מעדויות מר אריאלי ומר מושציאני עולה כי אכן ישנם בכפר הירוק עובדים הממשיכים לעבוד מעבר לגיל 65(ראה עדות מר אריאלי בעמ' 3ומר משציאני בעמ' 11-10). ב"כ הנתבעים מבקש לראות זאת כחריג ולא ככלל, ולחשב את גיל סיום העבודה כ- .65אכן, לפחות להלכה, מן הצד האחד, יכול היה התובע להמשיך כמותם; מן הצד האחר, הוא עבד בעבודה שיש בה שילוב של מאמץ פיסי והוראה, ואין תשתית ראייתית שגם עובדים כאלה, ובמיוחד בהוראה, ממשיכים שנים רבות מעבר לגיל. במאזן השיקולים, ובהתחשב בכך שעובדים בכירים וותיקים המשיכו לעבוד בכפר הירוק לאחר פרישתם, יחושבו הפסדי ההשתכרות לשנתיים מעל גיל 65, קרי עד גיל 67(ראו לענין זה גם קציר, שם, 96). הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב איפוא לפי בסיס של % 81.25מ- -.521, 5ש"ח לחודש (לאחר שכבר נוכה מס הכנסה) לסך 12שנה מעתה, לפי מקדם ההיוון המתאים. .8אבדן הכנסות מהלול ב"כ התובע מבקש לחשב לו הכנסה צפויה מלול שהפעיל בשנים עברו ושביקש לחדש הפעלתו עוד לפני התאונה כפי שהעיד (עמ' 23), וראו גם התכתבותו ת/ 12עם הנהלת משקי אחוזה. ב"כ הנתבעים מבקש שלא להכיר בראש נזק זה, כיוון שהתובע לא עסק בכך בשנים שלפני התאונה, בהיותו עסוק, על פי עדותו, בעבודתו בכפר הירוק. פעילותו להשבת מכסת העופות היתה מעטה. לדעתי התשתית הראייתית בנושא זה קלושה; אין ספק איפוא כי הצעת ב"כ התובע (-.000, 300ש"ח) מוגזמת בתכלית, גם אם נכיר בראש נזק זה. בדוחק ניתן להכיר בנושא במידה צנועה, ואני פוסק לגביו סך של -. 000, 25ש"ח להיום. .9אבדן פנסיה וזכויות סוציאליות והחזרי ימי חופשה ומחלה: א. ב"כ התובע מציע לפצות את התובע על אבדן פנסיה וזכויות סוציאליות. חשב הכפר הירוק מר אריאלי העיד (ע' 5) כי התובע היה צובר % 2לשנה בפנסיה. זכויותיו הסוציאליות נשמרו עד 1992, והן עומדות לזכותו. יש לחשב את הפסדיו מאותה שנה ואילך. בסיס השכר לחישוב הפנסיה הוא על פי המרכיבים שהעיד עליהם מר אריאלי (ע' 7), סך 860, 2ש"ח למאי 1992(נ/1), שבערכי היום (מדד מאי 1996) הם שוי ערך ל- -.400, 4ש"ח. הפסד הפנסיה יחושב לפי % 2לשנה ל- 4שנות עבודה מ- 1992עד 1996, קרי %8, ולפי % 81.25מהאמור ל- 12שנות עבודה מ- 1996עד גיל 67, קרי, בהיוון ל- 11שנה (גיל 67עד גיל 78- תוחלת החיים) % 19.2ובהיוון כפול עד הגיע התובע לגיל 67שנה. לא הוכחה הפרשה לפנסיה כפי שביקש ב"כ הנתבעים (בסך %5), והיא אינה בבחינת ידיעה שיפוטית, כטענתו. ב. התובע ביקש להכיר גם באבדן ימי חופשה ומחלה בסכומים של 096, 152ש"ח, על פי חשבון הימים שצבר לחופשת מנוחה (122) ולחופשת מחלה (438) (ראו ת/ 2ועדות מר אריאלי בע' 5). יוזכר כאן כי הכפר הירוק שילם לתובע על פי ת/ 2בתקופה המיידית שלאחר התאונה סכומים שחלקם (628, 71ש"ח) הוחזרו על-ידיו משקיבל את קצבת מל"ל, ואילו השאר הם בחינת יתרת חוב (153, 69ש"ח נכון ליום כתיבתו של ת/2, 9.12.93). ב"כ הנתבעים נדרש לעניין זה בחישוב הפסדי ההשתכרות, וראו גם עדות מר אריאלי בע' 4ובע' .8ואולם, בע' 8- 9אמר מר אריאלי "אם הוא יחזיר את החוב, הוא יקבל מאיתנו ימי מחלה או ימי חופשה", וזאת בסוף תקופת התקשרותו עם הכפר. אמנם, לפי סעיף 38.12לחוקת העבודה של עובדי הכפר הירוק (ת/3) "עובד נפגע, אשר יזכה בפיצויים כתוצאה מתאונה מכל מקום שהוא, יהיה חייב להחזיר למוסד את הסכומים שהמוסד שילם לו בעד תקופת העדרו מהעבודה". ואולם, אם יתבקש התובע להחזיר כספים לכפר הירוק בהתאם לת/ 2משוערך, יעמדו כספים אלה לזכותו; לפיכך, אין מקום לפסוק בענין זה לתובע. .10הטבות נוספות התובע מבקש לפסוק לו סכומים בעבור הטבות מסוימות הניתנות לעובדי הכפר הירוק, כגון ירקות ופירות, שימוש בבריכה, ארוחות מסובסדות (כולל אירוח המשפחה בליל שבת) וקייטנות מוזלות. ב"כ הנתבע מבקש למעט באלה מתוך טענה כי מן הנמנע לאמדם. יש לעשות מאמץ לאומדן, שכן על עצם ההטבות אין מחלוקת, וללא ספק יש בכך הפסד כספי. אני מעמיד סכום זה בסך -.000, 25ש"ח להיום. .11הוצאות רפואיות בעבר התובע מבקש לפסוק לו הוצאות רפואיות בעבר, על יסוד עדותו (ע' 20) כי בשנתיים הראשונות לאחר התאונה לא ידע את זכויותיו בביטוח הלאומי, לרבות בנושא התרופות ולכן שילם. ההוצאות המבוקשות הן לפי ת/ 7בשערוך וכן סכום גלובלי לתרופות שלא נשארו בגינן קבלות. אכן, ההוצאות הרפואיות צריכות היו להיות מכוסות ע"י מל"ל על פי תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה), התשכ"ח - 1968; ההגדרה שבתקנה כוללת תרופות. ואולם, יתכן בחיי אנוש כי בנסיבות כואבות ורגישות שבאו לאדם כחתף כמו תאונה קשה מעין זו, אין ערים מלכתחילה למימוש זכויות. אני מאשר לתובע איפוא אותן קבלות שהוגשו בשערוך בסך 741ש"ח (הסכום ישוערך מחדש למועד פסה"ד תוך חישוב פירות כדין), אך לא מעבר להן. באשר לקבלות בענין הוצאות לטיפולים פסיכולוגיים, אלה אמורים היו להשתלם ע"י מל"ל. ראה גם סעיף 16בהמשך. .12הוצאות רפואיות בעתיד התובע מבקש פסיקת הוצאות רפואיות בעתיד, כגון לתותב בשל אין אונות (ת/ 10ות/11) ותרופות. ב"כ הנתבעת מתנגד בנימוק כי הדבר מכוסה ע"י מל"ל וכן קופ"ח לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. חוששני שהדין עמו. לפי תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968, נכללים בטיפול רפואי, על פי ההגדרה שבתקנה 1, גם "אספקת מכשירים אורתופדיים ותירפויטיים, כולל פרותזות מסוגים שונים" וכן "תרופות" ו"שיקום רפואי", וגם "אבזרים אישיים אחרים שאושרו על-ידי רופא השירות", "אספקה" כוללת גם "תיקון והחלפה", הכל באישור הרופא המטפל (אלא שבקשר ל"אבזרים אישיים אחרים" נחוץ גם אישורו של רופא השירות). בנושאים כגון התותב (שהוא לכאורה פרוטזה מסוג מסויים), וכן תרופות לעתיד - על הביטוח הלאומי לשלמם. אילולא היה המל"ל אחראי להוצאות אלה, הייתי שרוי בספק אם חוק ביטוח הבריאות הממלכתי, התשנ"ד - 1994מכסה אותן (ראה ת.א. (ת"א) 1506/90 גינת נ' הסנה, פסה"ד מאת השופט קלינג, לא פורסם); לפי דעת השופט קלינג אין מובטחת זכותו של נפגע תאונת דרכים לקבל ללא תשלום בביטוח הבריאות הממלכתי את הטיפול שעליו יחליט בית המשפט (וראו גם דבריו בענין סעיף 22לחוק, ע' 24לפסה"ד). מכל מקום, לא נידרש לענין זה בפירוט בגלל חובת הביטוח הלאומי לפי התקנות האמורות. .13הוצאות בגין ביגוד ועזרים מיוחדים א. חיתולים. התובע סובל מטיפטופים של דם ושתן המצריכים, כדברי המומחה האורולוגי מטעם בית המשפט, חיתולים למבוגר - כ- 10ליום. התובע ורעייתו העידו על הצרכים בנושא (ע' 14-21), שהם חבילה וחצי לשבוע בעלות -. 42ש"ח לחבילה. אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים בנושא הצורך וגם באשר לעלויות, שהן, לעבר ולעתיד גם יחד בהיוון למועד סיכומי התובע כ- -.525, 65ש"ח. ואולם, ב"כ הנתבעים סבור, כי החיתולים באים בגדר "אבזרים אישיים אחרים שאושרו ע"י רופא השרות" שבתקנה 1לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968; אלה טעונים, אמנם, לפי תקנה 2, אישור רופא השירות פרט לרופא המטפל. לא הוברר אם התובע מקבל בפועל מהביטוח הלאומי בעד חיתולים. אני פוסק לו את הסכום האמור שישוערך להיום, בכפוף לכך שסך זה ישולם רק אם יוברר על ידי התובע, לא יאוחר מאשר בעוד ארבעה חודשים מהיום, כי אין הביטוח הלאומי מאשר את אספקת החיתולים. ראה לענין זה, קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מה' 3, 384, וכן ע"א 663/84, עטיה נ' עטיה, פ"ד מ"ד (3) 720, .731 ב. ביגוד, התובע ורעייתו העידו כי בגלל בעיותיו האורולוגיות הוא מרבה לקנות לבנים ומכנסים (רעית התובע בע' 14-16, התובע בע' 21). על פי רעית התובע נקנים לבנים בקצב של 5- 6זוגות בחודש, ומכנסים אחת לחודש. התובע מבקש סך -. 843, 21ש"ח ללבנים על פי חישוב של -. 80ש"ח לחודש לעבר ולעתיד (מהוון לסיכומיו) ו- -.854, 26למכנסיים, על פי חישוב של -. 100ש"ח לחודש לעבר ולעתיד (מהוון). ב"כ הנתבעים מעלה אפשרות כי ההוצאות מכוסות ע"י מל"ל, ומכל מקום סבור כי הן מוגזמות. הוא מציע סכום גלובלי של כ- -.000, 7ש"ח. באומדן סביר מתוך הבאה בחשבון של המכלול, אני פוסק סך כולל של -.000, 30ש"ח להיום (עד אחרית ימי התובע) לנושא התחתונים והמכנסיים גם יחד, בכפוף לכך שהסכום ישולם רק אם יוברר ע"י התובע, לא יאוחר מאשר בעוד ארבעה חודשים מראש, כי אין הביטוח הלאומי מספק בתחום זה (מה שאינו ברור מלשון התקנות). ג. עזרים מיוחדים התובע ורעייתו העידו על צרכים מסוג חגורות בטן (ע' 17- אשת התובע, ע' 21-התובע, וראו גם מסמך ת/18). כן הוגשו קבלות בענין אביזרים כמו חגורת שבר, מגן ברך, מקלות הליכה וחגורה איטלקית, הכל בסך -. 485ש"ח (משוערך - לפי סיכומי התובע). לדעת ב"כ הנתבעים אין להכיר בראש נזק זה, האמור להיות מכוסה ע"י מל"ל. אכן, לפי התקנות הנזכרות לעיל, חגורות ומקלות הליכה אמורים להיות מכוסים ע"י מל"ל כ"אבזרים אישיים אחרים". אני מוכן לאשר -. 485ש"ח משוערך להיום כנזכר (בצירוף פירות כדין), וזאת מתוך הנחה כי בתקופה הראשונה של 1990- 1991לא היו נהירות לתובע במצבו כל זכויותיו, כפי שנזכר גם לעיל. אין מקום לאשר מעבר לכך. .14ניידות (א) ב"כ התובע ורעייתו העידו על הוצאות נסיעה. (ב) רעיית התובע נסעה, לפי עדותה, שלא נסתרה, וגם כמסתבר ממצבו של בעלה בעת האשפוזים, דבר יום ביומו אל בית החולים בעת אשפוזו (ראו עדותה בע' 12-13, עדות מר יעקב גדליה מנהל החשבונות בחברה בה היא עובדת ע' 1-2). לדברי ב"כ התובע, מתוך ת/ 4(רשימת תאריכי אשפוז) עולה כי רעיית התובע ביקרה אותו לערך 100פעם בבי"ח בילינסון וכן נסעה תדירות לבי"ח לוינשטיין, המצוי אמנם בעיר מגוריהם רעננה. אין ראיות באיזה אמצעי תחבורה הגיעה רעיית התובע. התביעה לגביה בסך -.000, 10ש"ח בנושא זה נראית מופרזת במידה מסוימת. אני פוסק לה סכום של -.000, 7ש"ח להיום. (ג) באשר לתובע, הוא העיד על נסיעותיו במוניות בתקופות שבהן לא נהג, ולאחר מכן ברכבו הפרטי. באשר למונית, העיד כי בעבר לא נהג לנסוע במוניות. רעייתו העידה על צרכים ועלות (-. 40ש"ח לכל כיוון מרעננה לבי"ח בילינסון). לדעת ב"כ הנתבעים, הוצאות הנסיעה מכוסות על-ידי מל"ל, לפי התקנות האמורות. פרופ' שאקו,מומחה השיקום, ציין בחוות דעתו כי "התובע מסוגל להשתמש לניידותו בתחבורה הציבורית ולנהוג ברכב"; ועם זאת אמר ד"ר שפירא המומחה האורולוגי, כי אין התובע מסוגל לנהיגה לזמן העולה על שעה. התובע עצמו גם העיד על קשיים לא אחת בנהיגה עקב עצירות להשתנה (עמ' 21). השאלה היא עד כמה מכוסה הניידות על-ידי תקנות הביטוח הלאומי. מכל מקום, הסכום שנתבע ע"י ב"כ התובע - 654, 83ש"ח הוא מוגזם; אני פוסק לו את הסך -.000, 30ש"ח להיום לניידות עבר ועתיד, בכפוף לכך שהסכום ישולם אך אם יוברר על-ידי התובע בתוך ארבעה חודשים כי אין הביטוח הלאומי מכסה ניידות. .15עזרת הזולת (א) (1) אין מחלוקת על הצורך בעזרת הזולת. המחלוקת היא על היקפה ועלותה. רעיית התובע סעדה את בעלה באורח אינטנסיבי בתקופת האשפוזים; ראה עדותה בע' 12- 13וע' 16, וכן עדות מנהל החשבונות של החברה בה היא מועסקת מר גדליה יעקב (ע' 1-2) ות/ 1לפיו נעדרה עד סוף 1993, 44ימים מלאים בשל טיפול בבעלה, והיו גם העדרויות חלקיות. (2) לאחר מכן נחוצה היתה עזרת האשה בבית, בכל הקשור בשירותי כביסה מיוחדים בגלל לכלוך הבגדים, ובהכנת מזון מיוחד (ע' 15). הבעל גם אינו מסייע בעבודות הבית כבעבר, לפי עדותו (ע' 20). (3) ההנחה היא כי ההיזקקות לעזרת הזולת בעתיד תגבר עם ההזדקנות, ושירותי עוזרת שלא נשכרו עד כה, יידרשו בעתיד. (4) ב"כ התובע מציע לפסוק עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד לפי 4שעות ליום בממוצע, בעלות 46ש"ח ליום ל- 25ימים בחודש, וכן סכום גלובלי לבעלי מלאכה, וחישובו מגיע לסכום של -.825, 348ש"ח. לעומתו סבור ב"כ הנתבעים, כי בהיות התובע עצמאי ברוב תחומי פעילותו, המסוגל לבצע תיקונים קלים בבית, יש להכיר רק בסך של -.000, 1ש"ח לחודש לשנה הראשונה ו- -. 500ש"ח לחודש לשניה ולהאידנא -. 000, 18ש"ח, וכן -.000, 10ש"ח כסכום גלובלי לעבר ולעתיד בענין כביסה ומזון. (5) סבורני כי שני הצדדים מגזימים בתכלית, כלפי מעלה וכלפי מטה. אני פוסק איפוא לענין עזרת הזולת סך -.000, 100ש"ח כולל להיום, על דרך אומדן לעבר ולעתיד. .16התובע הגיש קבלות בת/ 7שכללו, בין השאר, חוות דעת מומחים רפואיים להכנת תביעתו. אינני בטוח ברלוונטיות של כל ההוצאות, והדבר לא פורט ספציפית. ועם זאת, ומתוך הנחה שבחלקן היה צורך נוכח הכנת תביעותיו, אני פוסק סך כולל של -.000, 4ש"ח להיום להוצאות אלה. .17כאב וסבל אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי לסכום המירבי שמאפשר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. .18מכל הסכומים המגיעים לתובע לפי האמור לעיל יש לנכות את הסכומים ששולמו וישולמו לו ע"י מל"ל, הסכום יעודכן למועד החישוב. .19חישוב הפיצויים והניכויים ייעשה על-ידי חשב (אקטואר או חשבונאי) שיוסכם בין הצדדים והם ישאו בהוצאותיו בשוה. בהעדר הסכמה, ימונה החשב על-ידי בית המשפט בעקבות בקשה מאחד הצדדים. הצדדים רשאים, כמובן, לחסוך הוצאה זו על-ידי חישוב מוסכם ביניהם. .20סכומי הפיצויים המגיעים לתובע לאחר ביצוע הניכוי, ישאו פירות כדין עד לפרעונם. .21בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאותיו, ובתוכן שכ"ט עו"ד בגובה % 13מן הסכום הפסוק (לאחר הניכויים) בצירוף מע"מ, ואף אלה ישאו פירות כדין עד לפרעונם. תאונת דרכיםנכותנכות תפקודית