תאונת עבודה נפילה מגובה

בענין ע"א (ת"א) 2822/00 רזון נ' חרות בע"מ, התקבל ערעורו של עובד שנפל עם סולם שגובהו כ-1.5 מ', בהיעדר מאחז קרוב. מפסק הדין עולה כי בית המשפט המחוזי מוצא שעבודה המתנהלת כשהעובד מעל לגובה של מטר נתפסת על ידי מחוקק המשנה כמסוכנת: "הדרישה המופיעה בתקנת משנה (א) אקוויוולנטית לדרישה כי תהיה נגישות של הידיים לסולם עצמו, לצורך אחיזה. תקנת משנה (ב) היא תחליף לדרישה זו. יאמר כי התקנה מתייחסת לסולמות בגובה העולה על 2 מטרים, בלבד. אין להשתמש בסולמות אלה באופן שהחלק העליון של הסולם, ממקום הדריכה עד הקצה, יהיו באורך של פחות ממטר. לכן, מקום שגובה הסולם הוא 2 מטרים וסנטימטר אחד, אין לעלות עליו מעבר לגובה של מטר אחד וסנטימטר אחד, בכפוף לתקנת משנה (ב). המסקנה העולה מן האמור היא כי לנגד עיניו של מחוקק המשנה עמדה ההנחה, כי נפילה מגובה של יותר ממטר מסוכנת, ואילו נפילה מגובה של פחות ממטר אינה מסוכנת. בהתאם לכך הוגבלה תחולת התקנה". מלשון התקנות בתחום הבנייה , עולה כי האמצעים שאמור המעסיק לספק לעובד על מנת לאפשר לעובד גישה לעבוד בגובה כלשהו צריכים להיות מתאימים למטרה לה נועדו או לה הם משמשים. כך, בתקנות שצוטטו לעיל, וכך בלשון תקנה 72 לתקנות עבודות בניה היא : "מבצע בניה יספק לאתר סולמות ללא פגם, מחומר מתאים למטרה שלה הוא נועד או לה הוא משמש, בכמות הדרושה". תקנה זו פורשה על ידי בתי המשפט בהרחבה, כך שלא די בכך שהסולם הוא "תקני" או עשוי מחומר מתאים, אלא שגובהו צריך להתאים לביצוע העבודה המבוצעת באמצעותו [ראה להשוואה: ת"א (הקריות) 53274-01-13 לוי נ' עוגן נדל"ן מניב בע"מ ואח' (פורסם; 8.3.15); וכן – ת"א (ראשל"צ) 29250-12-13 מ' י' נ' אלדד מזרחי (פורסם; 11.1.18) ; וכמובן, עניין רזון]. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה נפילה מגובה:## 1. התובע יליד 1964עבד אצל הנתבעת, ונפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 26.6.95(להלן: התאונה). לטענת התובע במסגרת עבודתו בנתבעת ירד לתא ביקורת של בזק באמצעות סולם מעץ ותוך כדי ירידתו לתא, בעודו על הסולם, נפלו התובע והסולם על רצפת הבטון של תא הביקורת. נפילת התובע היתה מגובה של כ- 2.5מ'. כתוצאה מן התאונה נגרם לתובע שבר של ראש הרדיוס ביד ימין. מומחה בית המשפט קבע כי לתובע נכות קבועה של % 10עקב השבר ו-% 1עקב הצלקת בידו של התובע. הנתבעת חולקת על אחריותה לתאונה, ולחילופין - על גובה הנזק שנגרם לתובע. 2. האחריות א. התובע טוען, כי יש לקבוע כי הנתבעת אחראית לנזקי התובע עקב התאונה וזאת בגין כל אחת משתי עוולות חילופיות - רשלנות - לפי סעיף 36לפקודת הנזיקין או לפי סעיף 41לפקודה, והפרת חובה חקוקה - לפי סעיף 63לפקודה. ב. מטעם התובע העידו התובע, עובד נוסף של הנתבעת ומומחה בטיחות. הנתבעת בחרה שלא להביא עדים מטעמה. ג. העדויות 1. התובע: את פרטי העבודה שביצע התובע עבור הנתבעת במועד הרלבנטי לתאונה תיאר התובע כדלקמן: "ביוני 95התקנו תאים של בזק. העבודות כוללת חפירת בור, מכניסים לבור את תא הביקורת, אחרי שמכניסים את התא לבור חופרים תעלה בין שני התאים ומניחים צנרת. אחרי הצנרת משחילים את החבלים לתוך הצנרת. התא הוא כמו קוביה מלבנית עם פתח מלמעלה. הפתח 70/1.20מטר בערך. מסביב לפתח יש צוואר כלפי מעלה. זה כמו ערוגה מסביב לפתח. גובה הצוואר כ- 30ס"מ. גובה תא הביקורת הפנימי הוא 2.40מטר בערך. יכול להיות כמה ס"מ לפה או לפה. אורך תא הביקורת כ- 3.50מטר. רוחב תא הביקורת מידות פנימיות כ- 2.50מטר. עומק הבור שחפרנו לצורך הכנסת התא כ- 3.50מטר. כשמשחילים את החוטים בצינורות אנו מצויים בתוך התא. היינו יורדים לתא עם סולם מעץ כפול. היינו עולים עם אותו סולם. ראש הסולם היה נמוך מהתיקרה של התא ב- 5עד 10ס"מ. רגלי הסולם היו מעץ. בקצה רגלי העץ לא היה דבר. היו שני סולמות כאלה והם היו זהים. את הסולמות לקחנו מהמחסן של הנתבעת" (ר' פר' עמ' 20) התובע העיד שעבד אצל הנתבעת משנת 80, כשהיה נער ועד תחילת שירותו הצבאי, וכי חזר לעבוד אצלה משנת 85ועד .95תפקידו בנתבעת היה מנהל עבודה, ראש צוות של 5- 8אנשים. עפ"י עדותו הגיע להיות מנהל עבודה בלא שעבר השתלמויות כלשהן, והגיע לתפקיד תוך כדי עבודה, עם הזמן (ר' פר' עמ' 19). את נסיבות התאונה תאר התובע כך: "תוך כדי ירידה עם הסולם למטה ירדתי לכיוון למטה. הסולם היה כבר בתוך התא, תוך כדי ירידה לתא נפלתי עם הסולם ביחד לריצפה של התא. הסולם נפל הצידה, נפלתי על יד ימין. אנו עובדים בו זמנית בשני תאים. הסולמות מוצבים בכל תא יש סולם. אני עמדתי לרדת לתא אחד ופנחס היה בתא השני" (פר' עמ' 21). ובחקירתו הנגדית: "אני לא יכול להגיד אם נפלתי בגלל שאבדתי שווי משקל או בגלל שהסולם החליק. אני נפלתי עם הסולם כשהייתי עם הרגל על השלב העליון של הסולם" (עמ' 24אמצע). "כשהסולם כבר למטה ואני למעלה אני לא יכול להיות בטוח אם הוא פתוח לגמרי או כמה ס"מ פחות... לא יודע למה נפל הסולם, אני נפלתי עם הסולם" (פר' עמ' 25). התובע העיד, כי לא קיבל הדרכה כלשהי מהנתבעת, לא הובאו לידיעתו אמצעי זהירות כלשהם, או כללי בטיחות. כמו כן במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת לא עבר השתלמות כלשהי בנושאים הנ"ל (ר' פר' עמ' 21). בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי היו אצל הנתבעת סולמות שונים, "אני גם לא ראיתי שיש סולם יחיד. סוגי הסולמות בנתבעת היו סולמות כפולים, בכל מיני גבהים. הסולם שאני נפלתי ממנו היה הכי גבוה. היה סולם כפול של 4מטר אבל הוא לא נכנס לבור. הסולם הזה הוא רחב למטה וכבד והוא לא נכנס לתא. לא נסיתי להכניס אותו כי הוא לא מתאים... אני לא יודע מסולם שאורכו 3.20מטר אצל הנתבעת, למיטב ידיעתי לא היה כזה. לא היו סולמות של 2.50מטר בנתבעת" (פר' עמ' 23-24). התובע אישר כי הוא בחר את הסולם שלקח לתא (פר' עמ' 24למעלה). והוסיף "את הסולמות לקחתי מהמחסן... הנוהל היה שאני לוקח סולם מהמחסן ורושם כך גם לגבי כל כלי אחר" (פר' עמ' 24באמצע). 2. העד פרץ העד פרץ העיד, כי היה מפעיל של טרקטור בנתבעת, אך כשלא היתה עבודה עבד בצוות של התובע. לגבי מבנה תא הבזק תיאר העד תאור זהה לתאור של התובע. אשר לעבודה בתאים העיד העד "היינו יורדים לתוך התא ודרכו משחילים את החוטים. היינו יורדים לתא באמצעות הורדת סולם, הייתי מוריד סולם לתא ויורד עליו. זה היה סולם עץ כפול. היינו עולים על אותו סולם כדי לצאת. הסולם היה כ- 10ס"מ נמוך מהתיקרה הפנימית של התא. גובה הסולם היה כ- 2.30מטר... רגלי הסולם היו כלם מעץ ולא היה על העץ שום דבר" (פר' עמ' 9). ידיעותיו של העד לגבי התאונה - "בזמן התאונה אני הייתי בתא השני שסמוך לתא שבו עבד התובע. בתא המתנתי לדוד שירד לתא השני ויגיד לי להתחיל להשחיל חוטים. .. בזמן שהמתנתי שמעתי את דוד צועק "פנחס נפלתי תבוא מהר", יצאתי בריצה החוצה מהתא דרך הסולם, ורצתי לתא השני, הסתכלתי מלמעלה ראיתו אותו שוכב בריצפה וגם הסולם היה בריצפה. קפצתי למטה בלי סולם וראיתי שהוא נפצע ביד..." (פר' עמ' 10). לעניין נוהל נטילת הסולמות העיד העד "הוצאת הסולם מהמחסן, אתה הולך למחסן מבקש סולם מהמחסנאי" (פר' עמ' 12למטה). העד העיד, כמו התובע, כי "במשך עבודתי בנתבעת לא קיבלתי שום הדרכה בנושאי בטיחות. לא עברתי גם השתלמויות בנושא בטיחות במהלך עבודתי בנתבעת. גם לא קיבלתי שום מידע בכתב לגבי סיכונים הכרוכים בעבודתי. לא קיבלתי הדרכה לגבי שימוש בסולמות" (פר' עמ' 10). העד העיד עוד, כי לאחר שהתובע נפצע "אני החלפתי את דוד בתפקידו כמנהל עבודה. אני שמשתי כמנהל עבודה עד גמר הפרוייקט על הצוות של דוד. אין לי שום הכשרה להיות מנהל עבודה... פשוט נאמר לי שאני אהיה מנהל עבודה" (פר' עמ' 10למטה). 3. חוות דעת המומחה - מר צחי פרידמן בהסכמת הצדדים, לאחר שהסתבר שמרבית חוות הדעת מהווה עדות שמיעה, הוחלט, כי חווה"ד תתקבל אך ורק לעניין האמור בסעיפים 2.1.1, 2.1.2 ו- 2.1.3 שבה. בסעיפים המוסכמים קבע המומחה כדלקמן: " 2.1.1 באופן כללי, השימוש בסולם כרוך בסיכון רב והתאונות הנגרמות עקב שימוש לקוי הינן קשות ושכיחות. 2.1.2 הירידה לתוך תא הביקורת דרך פתח עליון באמצעות סולם הינה פעולה מסוכנת, עבודה מסוג זה מחייבת הדרכה מדוקדקת בדבר הסיכונים הקיימים והדרך בה על העובד להימנע מסיכונים אלה. 2.1.3 נעשה שימוש בסולם כפול, אשר השימוש בחלק העליון עד לשלב השלישי מסוכן ולא מיועד לצורך ירידה ועליה לתא ביקורת. במקרה זה, היה צורך לעשות שימוש בסולם יחיד, שיבלוט מטר אחד מעל שפת תא הביקורת. כאשר לסולם נעלי גומי בעלות חריצים למניעת החלקה הנדרשים לשימוש במשטחי בטון. יש לקשור את הסולם בחלקו העליון למניעת תזוזה ואפשרות נפילה". בחקירתו הנגדית אישר העד, כי לא מדד בעצמו את תא הביקורת, אך לטענתו גובה הסולם לא היה משנה את חוות דעתו "כי היו פה שתי טעויות בסיסיות, סוג הסולם, לא יורדים בסולם כפול, סולם יחיד צריך לבלוט מטר מהקרקע" (פר' עמ' 16למטה). ד. דרך התרחשות התאונה עדויותיהם של פרץ ושל התובע היו מהימנות עלי. התרשמתי שהם מספרים את העובדות כהוויתן מבלי לנסות להגזים או לשנות מן מן העובדות לאשורן. עדויותיהם לא נסתרו - בחקירתם הנגדית, ובהיעדר ראיות מטעם הנתבעת אני קובעת כי התאונה ארעה כדלקמן: ביום התאונה עסקו התובע ופרץ בהשחלת חוטים בין תאי הביקורת של בזק שהונחו במרחק של כ- 200מ' זה מזה. לצורך ביצוע ההשחלה, התכוון התובע לרדת לאחד מתאי הביקורת. התא גובהו כ-2.40 מ', אורכו 3.50מ' ורוחב 2.50מ'. פתח התא גודלו 120ס"מ על 70ס"מ, ומעליו בנוי "צוארון" בטון בגובה של כ- 30ס"מ. בתא אליו עמד התובע לרדת, היה מוצב סולם עץ כפול בגובה של כ- 2.30מ', נמוך מגובה תיקרת התא, אשר הוצב ע"י התובע או עובד אחר. רגלי הסולם היו מעץ, ללא גומי. התובע החל לרדת לתא הביקורת, וכשרגלו היתה על השלב העליון של הסולם או על השלב שלאחריו, נפלו התובע והסולם, ארצה. ה. אחריות הנתבעת לתאונה 1. ב"כ הנתבעת, טען, כי דין התביעה להידחות מאחר ולא הוכחה אחריות כלשהי של הנתבעת. לטענתו, התובע איננו יודע מדוע וכיצד נפל. לא הוכח קשר סיבתי כלשהו, בין הפגמים הנטענים לגבי הסולם (כמו סנדלי הגומי, גובה הסולם, טיב הסולם - היותו כפול) לבין הנפילה. יתכן שנפילת התובע אינה בעטיו של הסולם, ועל כן לא עמד התובע בנטל הראייה המוטל עליו. ב"כ הנתבעת, טוען, כי תנאי סעיף 41לפקודת הנזיקין אינם מתקיימים בענייננו, שכן התובע יודע את נסיבות התאונה, וכמו כן הסולם היה בשליטתו המלאה של התובע, ועל כן לא מתהפך נטל הראייה, ומשלא עמד התובע בנטל - דין התביעה להידחות. 2. רשלנות בבוא בית המשפט לקבוע אחריות בעוולת הרשלנות עליו לבדוק האם חב המזיק חובת זהירות לניזוק, האם הפר המזיק את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו ¬דהיינו אם סטה מסטנדרט הזהירות המוטל עליו והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק (ר' ע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה מקומית בית שמש לז (1) 113בעמ' 122). שאלת קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק מצויה במבחן הציפיות הכולל את "חובת הזהירות המושגית" ואת "חובת הזהירות הקונקרטית". לעניין קיומה של חובת הזהירות המושגית בין עובד למעביד, אין לי אלא להפנות להלכה הפסוקה הקובעת מפורשות כי: "נראה היום שאין עוד צורך לבחינת שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי הדין השונים ביחס למימדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים. יש ומדובר בחובה לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, במקרים אחרים מצויינת החובה להזהיר את העובד בפני סכנות קיימות, ולעיתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים" (ר' ע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז (3) 225, בעמ' 229ר' גם ע"א 250/64 לוגסי נ. שק"ם בע"מ יט (1) 30, 32, ע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ. מרג'י ואח' פ"ד לד (4) 365, בעמ' 371). חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת גם כן עפ"י מבחן הציפיות. השאלה היא אם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבות המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, ואם כן האם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשות הנזק. "בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי)... חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי סיכונים אלה ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה, סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעת של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר, רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? ... אותו סיכון שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ר' ע"א 145/80 שם, בעמ' 126-127). השאלה היא, האם על רקע העובדות שנקבעו על ידי לעיל, צריכה היתה הנתבעת לצפות התרחשותו של הנזק עקב הירידה בסולם אל תוך תא הביקורת והאם היא חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. אין ספק שבנסיבות העניין שבפני, יכולה היתה הנתבעת לצפות, פיזית את נזקי התובע, וזאת לאור טיב העבודה של התובע בה נדרש לרדת ולעלות לתא הביקורת שגובהו 2.50מ' באמצעות סולם. השאלה היא אם בענייננו התגבשה חובת הזהירות הקונקרטית - בהיות הסיכון בלתי סביר כך שעל הנתבעת היה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעתו, או שמא המדובר בסיכון רגיל שאין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגינו. נראה לי, כי בענייננו התשובה היא שקיימת חובת זהירות קונקרטית. על המעביד חלה חובה כללית וגורפת לנקוט אמצעים סבירים על מנת שעובדיו יבצעו עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. רק מידתם ומהותם של אותם אמצעים משתנה לפי טיבו וחומרתו של הסיכון (ר' ע"א 741/83 גוריון ואח' נ. גבריאל פ"ד לט (4) 266, 271; ע"א 663/88 שם בעמ' 229). הסכנה הנובעת מירידה לתא ביקורת בגובה של 2.50מ' מתוך פתח צר יחסית, באמצעות סולם, שהיורד בו מניח אותו מלמעלה, היא סכנה שעל המעביד להבטיח את העובד מפניה. לפי עדותו של מומחה הבטיחות ירידה בסולם כפול היא מסוכנת, וירידה המחייבת שימוש בשלבים העליונים של הסולם - לא כל שכן. כמו כן מסוכנת הירידה בסולם שאינו בולט מעבר לפתח, ואשר אינו מחוזק כראוי ומאובטח. מכל האמור לעיל עולה, כי אופן ביצוע העבודה היווה סיכון מיוחד שעל המעביד היתה מוטלת חובה למנעו. אין המדובר בענייננו, בנפילה או בהחלקה רגילה שהיא חלק מסיכוני החיים הרגילים, אלה בסיכון בלתי רגיל שיצרה הנתבעת לגבי העבודה הספציפית שנדרש התובע לבצע. האם הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפי התובע? נראה לי שכן. הכלל הוא כי "מזיק החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק... חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים ואחריותו מתגבשת רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אוביקטיביות המגולמות באמירה כי על המזיק לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין... רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית. השאלה אינה מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק אלא השאלה היא מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו בו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לבטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחפש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה אם בהפסקתה של אותה פעילות" (ר' ע"א 145/80 שם בע"מ 131). ולגבי מעביד באופן ספציפי קובעת ההלכה: "השאלה אינה: האם עשה המעביד את הכל, אלא האם עשה כל מה שסביר לדרוש מאדם שבאותו מצב, בהתחשב בכל הנסיבות לרבות גודל הסכנה מזה והיעילות והמעשיות שבנקיטת אמצעי מניעה זה" (ר' ע"א 559/77 למפרט נ. מדינת ישראל פ"ד לג (3) 649, עמ' 652). ומן הכלל אל הפרט, מהם האמצעים הסבירים שהיה על הנתבעת לנקוט בנסיבות העניין? על הנתבעת היה לספק לתובע סולם מתאים - משמע - סולם יחיד בגובה שיבלוט מעל פתח התא שבתחתיתו סוליות גומי למניעת החלקה; כמו כן היה על הנתבעת להדריך את התובע באשר לכללי הבטיחות בכל הנושא של שימוש בסולם ולהתריע מפני הסכנה שבשימוש לא נכון; עוד היה על הנתבעת להעמיד פיקוח מתאים ומיומן על העובדים בתאים, ע"י מנהל עבודה מוסמך, שלו הכישורים וההכשרה המתאימים להבטיח שלומם של העובדים. אמצעים אלה שהם זולים וסבירים, יש בהם איזון ראוי בין הגנה על העובד לבין המשך העבודה של המעביד. האמצעים הסבירים שהיה על הנתבעת לנקוט בענייננו ניתן להסיקם גם מן ההוראות הסטטוטוריות השונות הנוגעות לעניין. בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח - 1988, פרק ד' נקבעות הוראות שונות באשר לסולמות כמו חובה לספק לאתר סולמות ללא פגם (סעיף 72), סולם שארכו עולה על 2מ' יהיה גבוה במטר אחד לפחות מהנקודה הגבוהה ביותר אליה מגיע המשתמש בו (סעיף 73). בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל 1970נקבע כי "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול שיפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת ¬יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו ע"י גידור או באופן אחר" (סעיף 50). בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד - 1984 קובע מחוקק המשנה כי: "המחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר סיכוני הבטיחות והבריאות הקימים במקום העבודה... הנובעים משימוש בציוד..." (ס' 1). "המחזיק במקום עבודה ידריך את העובדים במקום העבודה בעניין ההבטים הקשורים בהגנה מפני סיכונים, וכן לעניין שימוש, הפעלה ותחזוקה בטוחים כאמור..." [סעיף 2(א)]. "ההדרכה למנהלי עבודה... תבוצע באמצעות המוסד לבטיחות ולגיהות או באמצעות אדם אחר העוסק בבטיחות..." [סעיף 2(ד')]. "המחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה תמצית בכתב של המידע בדבר הסיכונים בעבודה שבה הוא מועסק..." (סעיף 6). "לא יועסק עובד במקום עבודה אלא אם כן ניתנה לו הדרכה כאמור" [סעיף 9(א)]. כבר נקבע לא אחת בפסיקה, כי מקום שצד לדיון חייב להוכיח כי הצד השני נהג ברשלנות יכול הוא להיעזר בהוראות סטטוטוריות בחיקוק הדן בכללי זהירות שיש לנהוג לפיהם בעת הפעילות בה מדובר, כראייה בדבר נורמות הזהירות לפיהן חייב אדם סביר לנהוג (ר' ע"א 335/80 מוני נ. מוסטפה פ"ד לו (3) 32, בעמ' ע"א 741/83 גוריין נ. פרץ פ"ד לט (4) 266בעמ' 270-271, ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ. כהן פ"ד נ (2) 111בעמ' 123). ברור לאור ההוראות הסטטוטוריות שהובאו לעיל, כי הנתבעת בענייננו לא פעלה עפ"י נורמות הזהירות שנקבעו בחיקוקים אלה ועל כן גם מסיבה זו - הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. תנאי אחרון לאחריות בעוולת הרשלנות הוא כי מעשהו או מחדלו של המזיק, אשר הפר חובתו כלפי הניזוק, גרם לניזוק את נזקו. האם מתקיים תנאי כזה בענייננו? כפי שעולה מעדות התובע, ומקביעותי לעיל, אמנם לא ברור בדיוק כיצד אירעה התאונה ומה נסיבותיה המדויקות. ואולם אני סבורה, כי התובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו, כי האפשרות שהתאונה אירעה בשל חוסר תקינותו של הסולם, או חוסר התאמתו של הסולם בנסיבות העניין, או עמידתו הבלתי יציבה עקב הצבתו מלמעלה, היא אפשרות סבירה ביותר. עובדה זו הוכחה הן מעדותו של מומחה הבטיחות והן מעדותם של התובע ופרץ. הנתבעת לא הביאה כל ראיות מטעמה, ועל כן אפשרות זו לא נסתרה בדרך כלשהי. אמת - יתכן כי נפילת התובע חלה עקב החלקה או מסיבה אחרת, אך לאלה אין בסיס כלשהו בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט, ואין הן אלא השערות גרידא. ר' לעניין הטלת אחריות ברשלנות על מעביד, כאשר נסיבות התאונה אינן ברורות ע"א 701/77 רשות הנמלים בישראל נ. עזרא פ"ד לג (1) 737בעמ' 739- 740 וכן ע"א 3741/83 גוריון נ. פרץ פ"ד לט (4) 266בעמ' 268,272, וכן ת"א (ת"א) 439/96סימן נ. ג'וב קלאב בע"מ דינים מחוזי לב (2) 332בעמ' 7). 3. לאור מסקנתי הנ"ל לא מצאתי מקום לדון בשאלה אם הנתבעת אחראית לנזקי התובע גם בעוולה של הפרת חובה חקוקה. 4. מעבר לדרוש אציין עוד זאת. ב"כ התובע טען כי בענייננו מתקיימים התנאים להחלת סעיף 41לפקודת הנזיקין, משמעות טענה זו היא כי נטל השכנוע להוכיח, כי הנתבעת לא התרשלה עובר לנתבעת. החלת סעיף 41מותנית בשלשה תנאים: א. לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לנזק. ב. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו. ג. נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתייחס יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות כזו. להלן אדון בקיומם של שלשת התנאים הנ"ל בענייננו. התנאי הראשון - הזמן הקובע לצורך הידיעה הוא זמן התרחשות התאונה (ר' ע"א 377/85 נעים נ. משרד החינוך פ"ד מב (1) 153, בעמ' 157, ע"א 375/62 גיספן נ. אליצור פ"ד יח (ז) 165בעמ' 170). כאמור תנאי זה התקיים בעניינו שכן גם היום, כפי שציינתי לעיל, לא הובהרו והתבררו הנסיבות הממשיות של התאונה. התנאי השני - השליטה הדרושה הוגדרה בע"א 377/85 הנ"ל, ע"י כב' השופט וינוגרד, עפ"י הגדרתו של פרופ' אנגלרד בספרו הכלל "הדבר מדבר בעדו" כדלקמן: "האדם אשר - בהתחשב בכל המסיבות - יש לו הסיכויים הממשיים ביותר כי רצונו שלו יכריע בנוגע למצבו של חפץ מסויים. במונח "מצבו של חפץ" הכוונה היא למצב עובדתי, הכולל את שימושו, תיפעולו, שמירתו תיקונו וכיוצא בזה". נראה לי, כי כאשר מדובר בכלי עבודה של המעביד, העומדים לשימושם של עובדים, המעביד הוא זה שרצונו מכריע לגבי מצבם, תחזוקתם, ואופן השימוש והתיפעול שלהם ועל כן בהתחשב בחובתו הכללית של המעביד להעמיד לעובדו מקום עבודה בטוח ניתן לומר, כי למעביד שליטה מלאה על כלי העבודה בהם משתמש העובד, ובענייננו לנתבעת היתה שליטה על הסולם. התנאי השלישי - נפילתו של התובע מן הסולם, בתנאי המקום בו נעשה בו שימוש מתיישבת יותר עם המסקנה כי המעביד לא נקט אמצעי זהירות סבירים. נראה לי לכן, כי במקרה שבפני מתקיימים תנאי סעיף 41לפקודת הנזיקין, ועל כן נטל השכנוע כי הנתבעת לא התרשלה עבר לנתבעת. הנתבעת מצידה לא הרימה נטל זה כלל משבחרה לא להביא עדים מטעמה או ראיות כלשהם. ועל כן גם מטעם זה יש לקבוע כי רשלנות הנתבעת - הוכחה. אשם תורם א. הנתבעת טענה לחילופין, כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור גבוה לטענתה, בהתחשב בותק, הנסיון והמיומנות ובסוג כלי העבודה בו השתמש התובע, ומאחר והתובע לא התלונן על הסולמות לפני או אחרי האירוע. התובע מצידו טען, כי אין לייחס לו רשלנות תורמת כלשהי, אין זה מחובתו לגלות מיוזמתו את הסיכונים בעבודתו ולנקוט אמצעי זהירות למניעת הסכנה מהם. ב. העקרונות והכללים המנחים את בית המשפט בבואו לקבוע רשלנות תורמת של עובד סוכמו בע"א 655/80 קרור בצפון בע"מ נ. מרציאנו ואח’, פ"ד לו (2) 596, בעמ' 603, 604: "במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיה בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו... (ע"א 573/70 רביבי נ. חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד כה (1) 724). "עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה וענין עפ"י נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה" (ר' ע"א 492/81 בן לב בע"מ נ. מגד פ"ד לח (4), 70בעמ' 74). שני המבחנים העיקריים שהוצבו בפסיקה לבחינת האשם התורם הם - מבחנו של האדם הסביר - דהיינו האם אדם סביר היה נזהר יותר מן התובע (ר' ע"א 145/80 שם בע"מ 148), ומבחן "מידת האשמה" - שעיקרו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להעריך מידתם ומשקלם (ר' ע"א 417/81 רמדה שלום נ. אמסלם פ"ד לח (1) 72, בע"מ 81). התרשמתי, כי התובע לא היה ער כלל לסכנות כתוצאה משימוש בסולם כפי שנעשה. התובע העיד כי עבודה מסוג זה שביצע בעת התאונה - בתאי הביקורת, לא בוצעה על ידו קודם לכן בנתבעת במסגרת עבודותיו בנתבעת עד אז (ר' פר' עמ' 21למעלה), ולכן היותו עובד ותיק אינה מעלה או מורידה בעניין זה. לא מצאתי כל פירוט בטיעוני הנתבעת באשר להתרשלות התובע, למעט טענות סתמיות על קיומו של אשם תורם, ועל כן נראה לי כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר קיומו של אשם תורם מצד התובע. הנזק א. הנתונים הרלבנטיים התובע יליד .1964התאונה ארעה ביום 26.6.95בעת שעבד כחשמלאי אצל הנתבעת. התובע קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי במשך 6חודשים. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות זמנית צמיתה בשיעור % 100לתקופה שמיום 26.12.95ועד .31.3.96מיום 1.4.96ועד 31.8.96נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור %.20 התובע חזר לעבודתו בנתבעת באותו תפקיד בינואר .97בגין התקופה שמאוגוסט 96 ועד ינואר 97, לא עבד התובע מסיבות שאינן קשורות לתאונה, ועל כך הגיעו הצדדים להסכמה דיונית. התובע עזב עבודתו בנתבעת מאחר והנתבעת נקלעה לקשיים והפסיקה לשלם לו משכורת(ר' פר' עמ' 22באמצע). מאז יולי 1998עובד התובע אצל אחיו באותו סוג עבודה כפי שביצע אצל הנתבעת (פר' עמ' 26). מומחה בית המשפט ד"ר צ'צ'יק קבע לתובע % 10נכות אורטופדית והציע להפעיל את תקנה .15 בתשובה לשאלות הבהרה אישר המומחה כי הפעיל את תקנה 15עקב כך שהתובע סיפר לו שלא שב לעבודתו הקודמת ועל כן העריך שיכולת העבודה הפיזית שלו ירדה. המומחה הבהיר, כי אם שב התובע לעבודתו הקודמת אין מקום להפעלת התקנה. ב. הפסד ההשתכרות בעבר לפי אישורי ועדות המל"ל לא עבד התובע במשך 6חודשים ממועד הפציעה, כמו כן אושרה לו נכות זמנית של % 100עד ליום 31.3.96, סה"כ 9חודשי אי כושר מלא. עפ"י אישור המל"ל שולמו לתובע דמי פגיעה לפי שכר רבע שנתי של 254, 16 ש"ח, דהיינו לפי 418, 5 ש"ח לחדש. (סכום זה בשיערוך להיום עומד על קצת יותר מ-000, 7ש"ח). ב"כ התובע טען, כי יש להעמיד משכורת התובע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות בעבר על 200, 6ש"ח, ולאור אישור המל"ל ועליית המדד שחלה במשך השנים נראה לי, כי הצדק עימו. אין ספק כי בתקופת אי הכושר, ובתקופה בה נקבעו לתובע % 100נכות לא יכול היה התובע לעבוד ועל כן אני פוסקת לו בגין תקופת העבר עד מרץ 96 סך של 800, 55 ש"ח ) 200,6, 9x בצירוף ריבית מאמצע התקופה (95/11). בגין התקופה שבה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור %20, ואשר בה לא עבד התובע כלל, לא נראה לי כי יש מקום לפסוק לו הפסד השתכרות מלא. לפי ת/ 2אמנם בתקופה זו עבר התובע טיפולי פיזיוטרפיה פעם בכל שישה ימים, אך אין בכך כדי להסביר את העובדה שלא שב לעבודה. על כן בגין תקופה זו שמיום 1.4.96ועד 31.8.96אני פוסקת לתובע סך של 200, 6ש"ח )6200,5X% 20xבצירוף ריבית מאמצע התקופה (6/96). מחודש אוגוסט 96ועד היום לא הוכח, כי נפגעה השתכרותו של התובע בשל התאונה, ועל כן בגין תקופה זו אינני פוסקת לתובע פיצוי כלשהו. ג. הפסד ההשתכרות בעתיד התובע העיד כאמור, כי היום הוא עובד אצל אחיו באותה עבודה בה עבד בנתבעת. התובע אישר, כי עזב את עבודתו בנתבעת עקב כך שנקלעה לקשיים ולא שילמה משכורתו. שכרו של התובע עמד בחדש פברואר 1999ע"ס 262, 5ש"ח ברוטו. ב"כ התובע טען, כי יש להכיר בנכותו התפקודית של התובע בשיעור %15, בהיות הפגיעה ביד ימין. ב"כ התובע מבקש לקבוע הפסדי השכר של התובע, לפי כפל השכר הממוצע במשק, הואיל ובעת התאונה עמדה משכורתו של התובע על 1.7מהשכר הממוצע במשק, והואיל ולגבי העתיד מן הראוי לטענתו להביא בחשבון את סיכויי הקידום של התובע בעבודה, בהתחשב בכך שצפויות לו 34שנות עבודה נוספות. ב"כ הנתבעת טוען, כי הוכח שהתובע חזר לבצע אותה עבודה. לא הוכח כי היו לתובע קשיים להיקלט בעבודה, לא הוכח כי התובע יכול היה להשתכר יותר מהשתכרותו הנוכחית וכי השתכרות זו נובעת ממגבלה כלשהי. העובדה שהתובע משתכר היום, פחות, אצל אחיו לא הוכחה כקשורה לתאונה. משחזר התובע לעבודתו מאותו סוג בה עבד קודם לתאונה יש לפסוק פיצוי גלובלי שיעמוד על שליש מן החישוב האקטוארי. התובע אכן אישר בעדותו, כי הוא מבצע היום אותה עבודה כפי שביצע קודם לתאונה. אני סבורה שצודק ב"כ הנתבעת, שאכן לא הוכח כל קשר בין שיעור השתכרותו של התובע אצל אחיו, בעבודתו הנוכחית, לבין מגבלה כלשהי של התובע, נהפוך הוא ¬נראה לי כי בנסיבות בהן מועסק אדם אצל אחיו ניתן להניח כי זה משלם לתובע לפחות את מחיר השוק אם לא יותר. כמו כן, מן העובדות ברור, כי האופציה של עבודה אצל הנתבעת בשכר שקדם לתאונה, אינה קיימת שכן הנתבעת נקלעה לקשיים. על כן משכורתו אצל הנתבעת אינה יכולה לשמש בסיס לחישוב כלשהו. לא הובאו בפני כל ראיות לסיכוי התקדמותו של התובע בעבודה. עפ"י הנתונים שמסר התובע הוא איננו חשמלאי מוסמך, הוא לא למד מקצוע ולא סיים תיכון ועל כן הסיכויים הנטענים הם טענות בעלמא בלבד. בנסיבות בהן שב התובע לעבודתו כמקודם, אני סבורה כי אכן יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובלי, ולא פיצוי אקטוארי מלא, בהתחשב במשכורתו הנוכחית, ואני מעמידה פיצוי זה על סך של 000, 95ש"ח. הנזק הבלתי ממוני עפ"י הקריטריונים המקובלים לפסיקת פיצויים על נזק שאינו ממוני (ע"א 244/87 קוש ואח' נ. כהן פ"ד מג (1) 15, 21), בהתחשב בעגמת הנפש, בכאבים, בטיב הפגימה, בתקופות האישפוז, הטיפולים הגבס והניתוח, ובכאבים שטען התובע שממשיך לסבול בעת חילופי מזג אויר אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 000, 25 ש"ח בצירוף ריבית מיום התאונה. סוף דבר א. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין הפסד השתכרות בעבר - 000, 62 ש"ח - בצירוף ריבית מאמצע התקופה כמפורט לעיל. בגין הפסד ההשתכרות לעתיד - 000, 95 ש"ח. בגין נזק בלתי ממוני - 000, 25 ש"ח בצירוף ריבית מיום התאונה. ב. מהסכומים הנ"ל ינוכו תקבולי המל"ל בסך 276, 124 ש"ח, שעל שיעורם הסכימו הצדדים בהודעתם מיום 20.4.99. ג. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בשיעור % 20מן הסכומים המפורטים בס"ק (א) לעיל בצירוף דמי מע"מ כחוק. תאונת עבודהנפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה בעבודהתאונות נפילה