בטלות חוזה - תביעה להצהיר על בטלות הסכם מכר

יש להבדיל בין בטלות חוזה מעיקרה- VOID- שאין משמעה אלא שיש להתבונן על החוזה כלא-היה, חוזה שמטבעו ועיקרו בטל ואין צורך בפעולה אקטיבית כדי לעשותו בטל, לבין חוזה שניתן לביטול- VOIDABLE – חוזה שנפל בו פגם אך הוא מחייב, ונדרשת פעולה אקטיבית של הודעת ביטול כדי לבטלו. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להצהיר על בטלות הסכם מכר:## א. לפני תביעה שבה מבקש התובע, משה יהושע (להלן - "יהושע"), להצהיר על בטלות הסכם מכר בינו לבין הנתבע 1, בוכהולט (להלן - "בוכהולט"), וכנגזר מכך להורות על מחיקת הערות אזהרה שנרשמו לזכות בוכהולט ולזכות הנתבע 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק"), ועל מחיקת משכון שנרשם לזכות הבנק. בוכהולט לא הגיש כתב הגנה. הבנק מבקש לדחות את התביעה, ובתביעה שכנגד לחייב את יהושע ואת בוכהולט, בתשלום חובו של בוכהולט המובטח במשכון. נתבעים 3-4, רשם המקרקעין ורשם המשכונות, צורפו כנתבעים פורמליים. לא נשמעו ראיות בתיק, הוגשו סיכומים בכתב על יסוד מסמכים מוסכמים. ב. עובדות שאינן במחלוקת 1. ביום 31.1.92 נחתם הסכם שבו התחייב יהושע למכור לבוכהולט את זכות החכירה בחלקה 39/1 בגוש 30464, בשטח 26.5 מ"ר, והזכויות במבנה החנות שעליה הרשומים בשמם בלשכת רישום המקרקעין (להלן - "הנכס") תמורת 132,000 $, בשני תשלומים: הראשון - 80,000 $ במעמד חתימת ההסכם, והיתרה, בסך 52,0000 $ - עד תאריך 17.2.92(להלן - "ההסכם"). 2. לפי בקשת יהושע, אשר נחתמה בפני עו"ד יצחק פרייברג, נרשמה ביום 10.3.92בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת בוכהולט בגין ההסכם. 3. ביום 1.4.92 חתם בוכהולט על הוראה בלתי חוזרת המופנית ליהושע (להלן -"ההוראה"), שבה הוא מעמיד את כל זכויותיו על פי ההסכם להבטחת אשראי שיקבל מהבנק, כנגד שעבוד העתיד להירשם על הנכס שרכש מיהושע. בסיפא של ההוראה חתם יהושע בפני עו"ד מרדכי רפאלי, על התחייבות לפעול על פי ההוראה, "וכמו כן אני מסכים למשכון והמחאת כל זכויות הממשכנים כלפי לטובתכם". 4. ביום 2.4.92 נחתם ע"י בוכהולט שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד, בו הוא ממשכן את כל זכויותיו שעל פי ההסכם לטובת הבנק. באותו יום נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על הנכס לטובת הבנק, בגין ההלוואה שקיבל בוכהולט. עוד באותו יום פתח בוכהולט חשבון בבנק, שבו הופקדה הלוואה בסכום של 000, 132 צלזיוס (אז כ-000,55$). 5. יום למחרת, ב-3.4.92, עזב בוכהולט את הארץ. 6. ביום 12.4.92 נרשם המשכון ע"י הבנק אצל רשם המשכונות. 7. ביום 23.6.92 פנה ב"כ יהושע לעו"ד רפאלי, ב"כ בוכהולט, במכתב בזו הלשון: - "למרבה הצער אותו בוכהולט נתגלה כרמאי בכך שבעזרת רישום הערת אזהרה על החנות הצליח לקבל מבנק לאומי לישראל הלוואה בסך -.80,000 $ ועם כספים אלה נמלט לחו"ל. ... היום המצב הוא שעל חנותו של מרשי רובצת הערת אזהרה לטובת הבנק, כאשר חוזה המכר הופר והתבטל. כדי להימנע מהליכים משפטיים אודה לך אם תעשה למחיקת הערת האזהרה האמורה ולהחזיר מצב הזכויות בחנות לקדמותו". 8. בחודש מאי 93' הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון בלשכת ההוצל"פ. יהושע הגיש תביעה כספית ע"ס 000, 240צלזיוס בבית משפט השלום (ת"א 18596/93) כנגד בוכהולט, עורך דינו והבנק, וביקש עיכוב הליכי מימוש המשכון (המ' 6954/93). הדיון בבימ"ש השלום הושעה עקב הגשת התביעה שלפנינו ועד להכרעה בה. בוכהולט לא הגיש כתב הגנה לא בבימ"ש השלום וכאמור גם לא בתביעה דנן. ג. טענות הצדדים: 1. יהושע (א) במישור העובדתי טוען יהושע כי לא קיבל "ולו אגורה שחוקה" מבוכהולט. כל שקיבל לידיו, ע"פ טענתו, עם חתימת ההסכם, הם שלושה שיקים משוכים על חשבונו של בוכהולט בבנק דיסקונט, בסך כולל של 000, 230 צלזיוס (אז כ-100,000 $), ללא ציון תאריך. לטענתו קיבל את השיקים כעירבון לתשלום הראשון, שלא שולם במעמד חתימת ההסכם, למרות הכתוב בו. את השיקים מעולם לא הפקיד, לטענתו כיוון שהתברר לו כי אין להם כיסוי. (ב) במישור המשפטי טוען יהושע שתי טענות מתחלפות לעניין בטלות ההסכם, וכנגזר מכך התרוקנות השעבוד מתוכן, והן אלה: (ג) טענה ראשונה - מדובר בחוזה למראית עין, שהוא בטל מדעיקרא, ע"פ הוראות סעיף 13לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן - "חוק החוזים"). להתמודדות עם הסיפא של הסעיף, המשמר זכותו של אדם שלישי שהסתמך בתום-לב על קיום החוזה, טוען יהושע לחוסר תום-לב מצד הבנק. לביסוס טענה זו הוא מצביע על מצגו של הבנק כאילו מצבו הכלכלי של בוכהולט שפיר, ולשיקים שהוא נתן יש כיסוי, ועל העובדה שמסר את כספי ההלוואה ישירות לבוכהולט, ולא ליהושע. תוצאת הבטלות, עליה מבקש יהושע להכריז, היא שכל הזכויות שרכש בוכהולט ע"פ ההסכם התבטלו, וכפועל יוצא מכך, השעבוד אינו תופס את הנכס. להשגת תוצאה זו, קורא יהושע את הסכמתו להוראה ואת שטר המשכון, כחלים לגבי הזכויות שיש לבוכהולט על פי ההסכם בלבד, ומשאלה אינן קיימות, כך אין כל זכות לבנק. (ד) טענה חלופית - החוזה בטל בשל הפרה יסודית שהפר בוכהולט, בכך שלא שילם "ולו שקל אחד" מתוך התמורה החוזית, ולאור הודעת יהושע על ביטול ההסכם, בהתאם לזכותו שע"פ סעיף 7לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן - "חוק התרופות"). כתוצאה מכך בוטלו, לטענתו, למפרע זכויותיו של בוכהולט שנרכשו על פי ההסכם. התוצאה הנטענת זהה לזו שבטענה הקודמת. בסיכומיו הופך התובע את טענתו לטענת ביטול בשל פגם בכריתה - הטעייה ע"פ סעיף 15לחוק החוזים. 2. הבנק (א) טוען הבנק בהגנתו, ובתביעה שכנגד, שיהושע ובוכהולט הציגו מצג כאילו ההסכם שביניהם תקף, ובחתימתו על ההסכם ועל ההוראה, עשה יהושע יד אחת עם בוכהולט להונות את הבנק, ולמצער התרשל באופן שהוביל להטעייתו של הבנק. גם ע"פ עדותו של יהושע בהמרצה 6954/93 הוא עצמו אישר בפני עו"ד רפאלי, שקיבל את התשלום הראשון לפי ההסכם, למרות שלטענתו לא קיבל. (ב) הבנק מבקש להצהיר כי השעבוד בתוקף, וכי יהושע ובוכהולט חייבים, ביחד או לחוד, לשלם לבנק את סכום החוב שבתיק ההוצל"פ. (ג) את טענת חוסר תום הלב שהעלה התובע כנגדו מבקש הבנק לדחות מן הטעם שהשיקים בהם מחזיק יהושע משוכים על בנק דיסקונט, וע"פ עדותו של יהושע בהמרצה 6954/93 פנה אל נציגי בנק זה בחקירה ודרישה בעניין מצבו הכספי של בוכהולט עוד לפני חתימת ההסכם. בנוסף, מצביע הבנק על מעורבותו הפעילה של יהושע במצג שהוצג בפני הבנק הן בחתימתו על ההסכם, בעיקר על הסעיף המאשר קבלת התשלום הראשון, והן בחתימתו על ההוראה. על יסוד המצג לפיו עמד בוכהולט בתשלום הראשון, ומשלא הוצגה כל דרישה, למסור את כספי ההלוואה לידי יהושע, אין לבוא בטענה כלפי הבנק שנתן את ההלוואה לבוכהולט, והיה זכאי לרשום את המשכון. (ד) בהתייחס לביטול החוזה, טוען הבנק כי הודעתו של התובע לעו"ד רפאלי מיום 29.6.92 אינה מהווה הודעת ביטול, כמשמעותה בסעיף 20 לחוק החוזים, ואינה מסבירה מתי ניתנה הודעה שכזו. בנוסף טוען הוא, שהגדרת כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בנובמבר 93' כהודעת ביטול על פי סעיף 20הנ"ל לא תצלח, שכן כתב התביעה כלל לא נמסר לבוכהולט, ובכל מקרה הוגשה התביעה זמן רב לאחר חלוף הזמן הסביר, הנדרש להודעת ביטול. גם ביחס למכתב הנ"ל מסוף חודש יוני טוען הבנק שבאותה עת כבר חלף הזמן הסביר מאז היוודע עילת הביטול. יהושע העיד בבימ"ש השלום כי השיקים שקיבל התבררו לו כחסרי ערך, כשבוע-שבועיים לאחר קבלתם, היינו, כחמישה חודשים לפני משלוח אותו מכתב (עמ' 2 לפרוטוקול (י-ם) בת"א 18596/93). ד. לגופו של עניין: .1האם מדובר בחוזה למראית עין? (א) חוזה למראית עין בטל מעיקרא, ע"פ הוראת סעיף 13לחוק החוזים. פרופ' ג' שלו מגדירה חוזה למראית עין בספרה כ"חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי" (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה 2) 167). מדובר במקרה בו יש הסכמה סמויה בין הצדדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה (ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי; ע"א 53/86 סולל נ' צוקרמן). (ב) טענתו של יהושע להיותו של ההסכם חוזה למראית עין אינה מתיישבת עם טענתו, כאילו הוא התכוון לבצע את המכר ע"פ ההסכם, ותמורת התשלום הנקוב, ואילו בוכהולט הטעה והונה אותו. ע"פ טענה זו, לא הייתה ביניהם הסכמה אחרת, סמויה, השונה ומנוגדת להסכמה הגלויה שהובעה בחוזה. לכל היותר, יכול הוא לטעון למראית עין יחסית, היינו, שמאחורי החוזה הכתוב, עומד חוזה אחר, שבו תנאי ומועדי התשלום שהוסכמו שונים, קרי, הפקדת שיקים לעירבון ותשלום בעת קבלת ההלוואה מהבנק. (ג) יהושע אמנם הגיש כראיה את השיקים שקיבל מבוכהולט, המשוכים על בנק דיסקונט, ולכאורה יש בהם כדי לתמוך בגרסתו באשר לתנאי התשלום, ואולם כאשר אני נדרשת, ביחסים שבינו לבין הבנק, להכריע בין גרסתו שבעל פה, להצהרתו החתומה בהסכם, לפיה קיבל את התשלום הראשון בסך 000,80$, כאשר לטענת העירבון אין זכר בהסכם, אין לי אלא לקבוע כי לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש, ויד הבנק על העליונה. .2באשר לטענת התובע בדבר ביטול ההסכם (א) טענתו החלופית של יהושע היא שבוכהולט הפר את ההסכם הפרה יסודית, ובשל כך קמה לו זכות לביטול החוזה. לטענת בא כוחו, אותה העלה בסיכומיו, בענין בטלות ההסכם בעילת הטעיה לא אוכל להתייחס, כיוון שלא נטענה בכתב התביעה, אולם גם אין לי צורך להכריע בה או בשאלת קיום ההפרה. אציין רק שהוכחת ההטעיה או ההפרה רובצת לפתחו של יהושע, אשר כאמור לעיל חתם ואישר כי קיבל את התשלום הראשון, נמנע מלהפקיד את השיקים שקיבל מבוכהולט, והוסיף ואישר את ההוראה וכן את רישום הערות האזהרה על הנכס אף לאחר שנודע לו, ע"פ עדותו בבימ"ש השלום, כי לשיקים שבידיו אין כיסוי, ושבוכהולט לא עומד בהתחייבויותיו (עמ' 2 לפרוטוקול). (ב) בהעדר גרסה מצד בוכהולט לגבי התמורה, אזי ביחסים שבין יהושע לבוכהולט מתקבלת הטענה כי הייתה הפרה שהקימה זכות ביטול בהתאם לסעיף 7לחוק התרופות. אלא שעובדה זו אינה מועילה ליהושע כלפי הבנק, משייצר כלפיו מצג אחר, בכתב, על פיו פעל הבנק, וכאמור אין מקום לייחס לבנק חוסר תום-לב. (ג) אין לי צורך להיזקק לשאלה, האם המכתב ששלח יהושע לבא כוחו של בוכהולט, עו"ד רפאלי, ב- 29.6.92 מקיים את הדרישות הצורניות מהודעת ביטול. די בכך שאקבע, כי משלוח הודעת ביטול לכל המוקדם ארבעה חודשים וחצי לאחר שנודע על ההפרה היסודית או על ההטעיה אינו עומד בדרישת הזמן הסביר, אשר נועדה, בין השאר, להגן על זכויותיו של צד שלישי, שהסתמך בתום-לב על קיום ההסכם. ה. לסיכום: התוצאה היא שמעמדו של יהושע הוא כשל מי שנכס שלו מושכן להבטחת חיובו של צד ג', דהיינו בוכהולט. בהתאם להוראת סעיף 12לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, דינו כדין מי שערב לאותו חיוב. משלא פרע בוכהולט את חובו לבנק, רשאי הבנק להיפרע מיהושע במימוש המשכון. לאור האמור לעיל, הריני דוחה את תביעת התובע, משה יהושע, ומקבלת את תביעת התובע שכנגד, בנק לאומי לישראל בע"מ, וקובעת כי התובע והנתבע 1, ריכרד בוכהולט, חייבים ביחד או לחוד לשלם לבנק את סכום החוב על פי שטר המשכון. התובע ישלם לתובע שכנגד את הוצאות המשפט בסך 000, 12 צלזיוס בתוספת מע"מ כחוק.חוזהבטלות חוזההסכם מכר