תביעה לתשלום פיצויי הפקעה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום פיצויי הפקעה: הרקע זוהי תביעה לתשלום פיצויי הפקעה. התובע הוא הבעלים של 250 מ"ר בחלקת קרקע בת שמונה דונמים בגוש 4043 חלקה 50. ביום 26.10.95 עשה שר הבינוי והשיכון שימוש בסמכות שהוקנתה לו בסעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) - 1943 (להלן: "הפקודה") והוציא צו בדבר תחולת הפקודה על חלק מחלקה 50 בגוש 4043, לצורך סלילת תוואי כביש "מכבית", כביש 471 שהוא חלק מכביש "חוצה ישראל". הצו בדבר בתחולת פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופתוח) 1943 (מערכת מחלפים מחלף אזר, מחלף בר אילן, מחלף גת רימון, מחלף שעריה) התשנ"ו - 1995, נרשם בקובץ תקנות 5709 מיום 26.10.95 (להלן: הצו"). כאמור, בהתאם לצו הוחלה הפקודה על חלקה 4043 חלקה 50 נשוא התובענה שבפני. מפה מס' כ7640/ הערוכה בקנה מידה 1:2500, מהווה חלק בלתי נפרד מהצו, צורפה לבקשת המבקש כנספח ב' (להלן: "מפה נספח ב'"). על בסיס מפה נספח ב', נערכה מדידה והוכן תרשים ההפקעות אשר המבקש (להלן: "מ.ע.צ.") ביקש לתפוס מתוך חלקה 50 בגוש 4043. (להלן: "התרשים"). העתק התרשים צורף לבקשת מ.ע.צ. וסומן כנספח ג'. חלקה 50 בגוש 4043 הנה בבעלות 22 בעלים שונים, כמצויין בנסח רישום המקרקעין אשר צורף לבקשת מ.ע.צ וסומן נספח ד'. עיון בנסח רישום המקרקעין מעלה כי עוד ביום 25.11.85 נרשמה הערה בפנקסי רישום המקרקעין, לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופתוח) 1943, בדבר כוונת מ.ע.צ. להפקיע את השטח. לצורך תפיסת השטח - התנהל מו"מ בין מ.ע.צ. לבין בעלי חלקה 50 גוש 4043, בדבר תשלום פיצויים בגין הפקעת השטח ע"י מ.ע.צ. קבוצה אחת של בעלים בחלקה יוצגה ע"י עו"ד בוכניק. (להלן: קבוצת בוכניק) קבוצה אחרת בחלקה יוצגה ע"י עו"ד שירה בלוך (להלן: קבוצת בלוך) והמשיב שבפני מיוצג ע"י עו"ד הדסה קורל. טענות התובע על פי האמור בכתב התביעה לאחר מו"מ ארוך, הסכימה מ.ע.צ. לשלם למי מבעלי החלקה שהסכימו להפקעה, פיצוי עבור כל שטח החלקה שבבעלותם, ולא רק עבור חלק הכביש עצמו שייבנה, ללא שפת הכביש, לפי 45 $ למ"ר. אין מחלוקת כי לאור ההסכמה הזו, התכנסה ישיבת ועדת הפיצויים של מ.ע.צ. מס' 503 מיום 5.6.97 והחליטה לשלם עובר כל החלקה בניכוי 25% כשטח שאין עליו חובת תשלום פיצויים בשל הפקעה. כך גם אין חולק כי בעקבות החלטת הועדה, ביום 27.7.97 שלחה מנהלת מחלקת המקרקעין בהנהלה הראשית של מ.ע.צ. מכתב אשר מפאת חשיבותו לדיננו אביא ממנו כדלקמן: "לכבוד: עו"ד הדסה קורל. 27.7.97 הנדון:ו.. רז ירמיהו "....... על סמך החלטת ועדת פיצויים של מ.ע.צ. מס' 503 מיום 5.6.97 נקבעו פיצוים עבור תפיסת קרקע כדלקמן: - הנותר לתשלום בשטח של 6018 מ"ר X 45 $ מ"ר ... תשלום פיצויים לא כולל הורדת מיסים מהסכום הנ"ל. על מנת שנוכל להעביר את תשלום הפיצויים בהתאם לחלקו של מרשך בנסח עליך להמציא את המסמכים והראיות המעידים על זכותו לקבלת הפיצויים וכן למלא את הטופס המצורף ולהחזירו למ.ע.צ. ... התשלום הנ"ל יועבר לאחר קבלת אישור מהמחוז שנתפסת חזקה בקרקע וכן לאחר קבלת כתב הויתור המצ"ב. מנהל תאגף המקרקעין מ.ע.צ. העתק: - סמנכ"ל מ.ע.צ. לפתוח - יועצת משפטית מ.ע.צ. -פרקליטות מחוז המרכז -ממונה הפקעות ופנויים ת"א" כתב הויתור על פי הנוסח שנוסח ע"י מ.ע.צ. צורף כאמור למכתבה זה מנהלת אגף המקרקעין ובו הוא מאשר כי הינו בעל חלק מן הזכויות בחלקה, וכי קבלת סך 29,473 ש"ח ליום 21.7.97 בהתאם להחלטת ועדת הפיצויים של מ.ע.צ. מס' 503 מיום 5.6.97 הנו התשלום הכולל והסופי עבור חלקו במקרקעין וכי עם קבלתם אין ולא יהיו למשיב עוד תביעות נוספות כנגד מ.ע.צ. כמו כן צורף למכתבה של מנהלת מחלקת המקרקעין נוסח הוראה להעברת תשלום כספי הפיצויים לחשבונו של המשיב. המשיב מילא את כל הטפסים, לרבות כתב הוויתור צרף אליהם את נסח רישום המקרקעין המאשר את זכויות הבעלות שלו בחלקה. אין חולק כי ביום 25.5.98 נתן בית המשפט השלום בפתח תקווה (ה.פ. 15150/97) צו לתפישת כל המקרקעין בגוש ובחלקה, עקב התנגדותם של קבוצת בוכניק לתפוש את החזקה. אין חולק כי מ.ע.צ. (המבקש) מסרב לשלם למשיב את הפיצויים. המשיב הגיש לבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 29,473 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ סך 36,897 ש"ח בהסתמך על החוזה שנכרת בין הצדדים לתשלום פיצויי הפוקעת למשיב, לאחר שהמשיב חתם על כתב הוויתור על זכויותיו במקרקעין לטובת מ.ע.צ. ויתר המסמכים. מסגרת הדיון כנגד התביעה הוגשה בקשת מ.ע.צ. לרשות להתגונן הנתמכת בתצהירה של מנהלת אגף המקרקעין במ.ע.צ. אשר נחקרה עליו בחקירה נגדית בדיון שהתקיים בפני ביום 5/1/99. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. ואלה מונחים בפני. אומר כבר עתה כי משהעלתה מ.ע.צ. טענה משפטית, ראיתי לילך בדרך אשר התוותה ע"י כב' הנשיא השופט זוסמן, בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 680: "מקום שנתבע אינו חפץ להעלות אלא טענה משפטית, אין הכרח ליתן לו לשם כך רשות להתגונן. אפילו שאלה נכבדה היא, יכול השופט לפסוק בה בדונו בבקשת הרשות להתגונן. מקום שבשעת הדיון - לא ייגבו ראיות, הואיל ואין עובדות שנויות במחלוקת, אין טעם לדחות את הבירור בשאלת חוק וליתן לשם כך רשות להתגונן. בירור השאלה אגב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו משתנה מבירור בשעת הדיון בתובענה. טענות מ.ע.צ. מ.ע.צ. - כעולה מן התצהיר התומך בבקשתה, איננה חולקת על איזו מן העובדות אותן הבאתי לעיל. טענותיה הן טענות משפטיות: א. אין מ.ע.צ. יכולה רשאית ו/או מוסמכת לרכוש קרקע בשלמות לאור חוק נכסי המדינה, תשי"א - 1951. ב. מ.ע.צ. לא הוסמכה בילקוט הפרסומים לרכוש קרקעות בשלמות, עקב כך אין למ.ע.צ סמכות בדין לרכוש את כל החלקה ולשלם פיצויי הפקעה בגינה. ג. הסמכות היחידה אשר יש למ.ע.צ. לאור הפקודה היא להפקיע את רצועת הקרקע המופיעה במפת ההכרזה. על מ.ע.צ. לשלם פיצויי הפקעה, רק בגין השטח אשר מופקע בפועל, בניכוי של 25% משטח החלקה (סעיף 8 לפקודה). ד. כל מסמך אשר נחתם ע"י התובע הינו בטל באשר פעולת מ.ע.צ. לרכישת קרקעות בשלמות ותשלום פיצויי הפקעה בגינן - אינן בגדר סמכותה, והודעה על כך נמסרה. ה. גם אם יש לראות בכתב הוויתור כחוזה בין הצדדים - כי אז עם משלוח מכתבה של עו"ד גרינברג (היועמ"ש של מ.ע.צ.) והמסמכים אשר נשלחו לאחר מכן אל התובע, משום ביטול החוזה, אשר נחתם בין הצדדים וזאת עקב טעותה של ועדת הפיצויים של מ.ע.צ. ו. התובע עדיין לא נתן הסכמתו לתפיסת החזקה בקרקע, ועל כן לא קמה לו הזכות לקבל פיצויים כלל וזאת לאור סעיף 8 לפקודה אשר מאפשר לשלם פיצויים רק בגין השטח אשר נלקח בפועל. ז. כתב הויתור אשר צורף לכתב התביעה אינו בגדר של ראיה לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. מכתבה של מנהלת אגף המקרקעין איננו בגדר חוזה ולא התחייבות לתשלום הסכום. לאור זאת כל עוד לא הומצאו המסמכים לא קיים חוזה בין הצדדים. ח. קביעת סכום הפיצויים לפי שיעור של 40 $ למטר אינו בגדר סכום קצוב אלא סכום המבוסס על הערכת שמאי שנקבע על ידי השמאי הממשלתי ומכאן שאין התביעה ראוייה לידון בסדר דין מקוצר. תמצית הדיון והמסקנה אדון בטענות הללו להלן אחת לאחת. אולם אומר ומייד - טענת מ.ע.צ. איננה כפי שהיא נחזית להיות - נטענת טעות שבחוק על פי הוראות סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כלל) התשל"ג - 1973, אלא טעות בכדאיות העסקה. ועוד אומר כבר בשלב זה כי צד לחוזה אינו יכול להתנער מחוזה שערך - רק על סמך הטענה שהעסקה אינה כדאית לו, וטעות בכדאיות העסקה איננה מזכה בביטול העסקה. מכאן התוצאה אליה הגעתי כי דין התביעה להתקבל, אף ללא צורך בשמיעת ראיות נוספות כלשהן, לאחר ששני הצדדים סומכים טענותיהם על מסמכים בכתב שצורפו לכתבי הטענות בפני. סמכות / טעות ועדת הפיצויים מסכימה אני עם טענת מ.ע.צ. כי אין מ.ע.צ. רשאית ו/או מוסמכת לרכוש קרקע בשלמות לאור הוראות חוק נכסי המדינה התשי"א - 1951 . כמו גם מסכימה אני עם טענת מ.ע.צ. כי היא "לא הוסמכה בילקוט הפרסומים לרכוש קרקעות בשלמות, עקב כך אין למ.ע.צ. סמכות בדין לרכוש את כל החלקה". אלא שטענה זו איננה רלוונטית כלל לסכסוך שבפני. המחלוקת בין הצדדים איננה נוגעת לרכישת קרקעות. המחלוקת בין הצדדים עניינה הפקעת קרקע ותשלום פיצויי הפקעה בגינה. מ.ע.צ. לא פועלת, אף לטענתה מכח חוק נכסי המדינה התשי"א - 1951. כל פעולותיה, אף לפי טענתה נעשית בהתאם להוראות פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, המסמיכה את מ.ע.צ., מכח סעיף 4 לפקודה לתפוס חזקה בקרקע (בהבדל מרכישת בעלות בקרקע) הדרושה לסלילת הדרך המפורטת בצו או לשיפורה, ולבצע עליה את כל אותן העבודות שיהא בהן צורך כדי להוציא לפועל אותה סלילה או להשלים את השיפור. סעיף 5 לפקודה קובע כי משעה שמ.ע.צ. תופסת חזקה בקרקע כאמור בסעיף 4 תהיה היא לקניינה של ממשלת ישראל ותרשם בהתאם לכך במשרד ספרי האחוזה. סעיף 7 לפקודה קובעת את חובת תשלום הפיצוי בגין שטח קרקע שנלקח. סעיף 8 לפקודה קובע כי: "סכום הפיצויים ייקבע לפי הסכם בין הרשות ובין בעל הקרקע..." עינינו הרואות כי אמנם, כטענת מ.ע.צ. - סמכותה היא להפקיע רצועת קרקע "הדרושה לסלילת הדרך". סמכותה של מ.ע.צ. לשלם פיצויי הפקעה בגין 75% מן השטח שנלקח מבעלי הקרקע (סעיף 8 (1)). לשון אחר - מסכימה אני עם טענת מ.ע.צ. כי מותר לה על פי הפקודה לשלם פיצויי הפקעה בגין השטח שהיא מפקיעה, כאשר אין הגיון והיא איננה מוסמכת לשלם פיצויי הפקעה בגין שטח שאין היא מפקיעה כלל. אלא שהוראות סעיף 7 לפקודה, מותירה שיקול דעת נרחב "ליתן אותו סכום הפיצויים שימצא לנכון מתוך התחשבות". בענייננו - שקלה ועדת הפיצויים על פי סמכותה את נסיבות העניין, כי חלק (1/3) החלקה שאיננו מופקע נשאר בגדר של שפת הכביש אשר איבד כל ערך לשימוש הבעלים, שזהו חייב להיות חלק מקרקעין העומד לשימוש הציבור, בין לצרכי התקנת מדרכות או "שפת כביש" לכלי רכב נוסעים, וכן תשמש את מ.ע.צ. להעברת ציוד ופועלים לצורך סלילת הכביש. לפיכך, החליטה ועדת הפיצויים כהאי לישנה: "אסור למדינה (למ.ע.צ.) על פי החוק להפקיע ולרכוש את מלוא שטח החלקה גם אם יתרת השטח נשארת לא מנוצלת, אך לפנים משורת הדין מ.ע.צ. מוכנה להפקיע את מלוא השטח ולשלם בעבורו ולכן נאלצת להוזיל את העלות" חרף העובדה שהחלטה זו נתקבלה ע"י מי שמוסמך לקבלה, דהיינו חברי ועדת הפיצויים של מ.ע.צ., שביניהם היועמ"ש של מ.ע.צ., טוענת היא כעת בבית המשפט כי החלטת וועדת הפיצויים שבעקבותיה נשלח המכתב של מ.ע.צ. בדבר תשלום הפיצויים ניתנה ללא סמכות, וכי היא בטלה, ולחילופין כי הדבר נעשה בטעות. ומהי הטעות: כי אין הרשות (מ.ע.צ.) יכולה לשלם פיצוי הפקעה בגין קרקע שאינה מופקעת ואיננה מוסמכת להפקיע קרקע בשלמות. אינני מקבלת את הטענה. מ.ע.צ. מתחמקת בתצהיר התומך בבקשתה כמו גם בבקשה ובסיכומיה מלציין את "השטח שנלקח", ואשר מעבר לו חלה "הטעות" לטענתה. בפני בית המשפט הוצג מכתב של מנהלת אגף המקרקעין במ.ע.צ. ולפיו: שטח החלקה המקורית 8,310 מ"ר השטח הרשום בנסח ומפקע בשלמותו 8,095 מ"ר 25% מהשטח החלקה המקורית שאין לגביו חוברת תשלום פיצויים הינו 2,077 מ"ר יתרת השטח לתשלום 6,018 מ"ר מפת המדידה בידי מ.ע.צ. מהו אם כן לטענתה השטח אשר ביחס אליו "שגתה" לטענתה ועדת הפיצויים של מ.ע.צ. אשר איננו כלול ב"חלקה שנלקחה" כדין, זאת היא איננה מציינת. יתר על כן, בטיעוניה אין מ.ע.צ. מבהירה על שום מה החלטת הועדה, אשר נתנה על פי שיקול הדעת שמעניקה לה הפקודה, עשתה בו שימוש והחליטה לפנים משורת הדין להעניק פיצוי על השטח הרשום בנסח ומפקע בשלמותו היא החליטה שנעשתה בטעות. אין מ.ע.צ. טוענת כי לועדת הפיצויים אין שיקול דעת לקבוע שיעור פיצויים לפנים משורת הדין, "לפי שיקול דעתו ליתן אותו סכום פיצויים שימצא לנכון מתוך התחשבות בכל מסיבות העניין". טענת מ.ע.צ. כי היא איננה רשאית להפקיע חלקת מקרקעין שהיא בבעלות פרטית במלואה לצרכי סלילת דרך איננה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 4 (1) לפקודה. נראה לי כי מ.ע.צ. חזרה בה מהחלטתה לשלם, למשיב, אלא שאין מ.ע.צ. מכחישה את חבותה למשיב והיא מסכימה כי עליה לשלם לו פיצויים בגין הפקעת חלקת אדמתו, כעולה מטענותיה של מ.ע.צ.: המחלוקת גם אינה על גובה הפיצוי עבור מ"ר, שכן מ.ע.צ. הסכימה ומסכימה גם כיום לשלם למשיב סך 45 $ למ"ר, ואף המשיב כך בחתימתו על טופס הוויתור וכן עפ"י טופס הפניה להפקדת הפיצויים הבנק, הסכים לכך. אלא שמ.ע.צ. בבקשתה לרשות להתגונן בתצהיר התומך בה, איננה טורחת לומר עבור איזה חלק מהשטח בדיוק מדובר ומסתפקת במינוח "השטח המופקע" כאשר על פי החלטת ועדת הפיצויים, הפיצוי הוא עבור כל השטח המופקע. אין מ.ע.צ. מפרטת, לא בבקשת הרשות להתגונן ולא בתצהיר שניתן מטעמה - שום חישוב שלטענתה אכן מגיע למשיב לקבל ממנה על פי החישוב שלה. מהי אם כן טענת הגנתה. כפי שציינתי לעיל: מסמיכה הפקודה את מ.ע.צ. לקבוע את סכום הפיצויים בהסכם - בינה לבין בעל הקרקע. דהיינו, במו"מ לקביעת הפיצויים בהסכם עם בעל הקרקע, אין מ.ע.צ. פועלת כרשות ציבורית אלא כפיסקוס פרטי, במסגרת הליך עסקי - מסחרי של שקולי כדאיות ואינטרסים של כל אחד מן הצדדים למו"מ. במסגרת זו על מנת לגבש את עמדתה, התקיימה ישיבת ועדת הפיצויים מס' 503 שחבריה הם בין היתר מנכ"ל מ.ע.צ.; סמנכ"ל פיתוח מ.ע.צ. מהנדס המחוזי; יועצי מקרקעין, שמאים, מנהלת אגף המקרקעין והיועצת המשפטית של מ.ע.צ. לנוכח ההערכות השונות של השמאים הוחלט על פשרה של 45 $ למ"ר תוך שהועדה הנכבדה מודעת למגבלותיה היא מפעילה את שיקול דעתה ומחליטה לפנים משורת הדין להפקיע את מלוא השטח ולשלם בעבורו. אין מ.ע.צ. מבהירה מדוע הופעל שיקול דעת זה בטעות או בחוסר סמכות זאת כאשר סמכותה של מ.ע.צ על פי סעיף 4 (2) לפקודה - להפקיע אף שטח נוסף על השטח הדרוש לה לסלילת דרך, כדי להעמיד את הדרך ברוחב של עד 50 מטר, וכן כל שטח קרקע נוסף הדרוש לצומת או תחנה, והשיעור שיקבע על ידה. אולם אין בית משפט זה תפקידו או סמכותו לבחון את הפעלת שיקול דעתה של ועדת הפיצויים הנכבדה, וממילא לא יכולה טענת העדר הסמכות של החלטת הועדה וכנגד שיקול דעתה להיות לטענת הגנה כנגד התובענה הכספית דנא, מה גם שאין טענה כי התקיים הליך כלשהו לביטולה של אותה החלטה, במקום זאת - כותבת היועמ"ש של מ.ע.צ. "אין לשלם בשלב זה פיצויים לאף אחד מבעלי החלקות" (נספח ט"ו (1) לבקשת מ.ע.צ.) וללא כל הנמקה; ובמקום אחר כותבת היועמ"ש של מ.ע.צ. שוב, ללא כל הנמקה: "כל עוד הטיפול המשפטי לא הסתיים אין לשלם פיצויים (נספח ט"ו (2) לבקשת מ.ע.צ.) ובהמשך כותבת יועמ"ש מ.ע.צ.: "אין לשלם למר רז מאומה, ולהמתין להוראה ממני או מעו"ד ברנע" (נספח ט"ו (3) לבקשת מ.ע.צ.) הודעה על התכנסות ועדת הפיצויים וקיום דיון מחודש בהחלטה ומסקנותיה לא הובא לידיעת המשיב או לבית המשפט. על פניו ברור כי מ.ע.צ. חוששת כי תשלום הסכום שנקבע ע"י ועדת הפיצויים למשיב שבפני, ישמש תקדים לגבי יתר בעלי החלקות שהופקעו "בחלקן" ולא בשלמותן, ושהם עלולים לבוא ולתבוע עבור "כל החלקה", "לפנים משורת הדין". אלא שלא נטען על ידי מ.ע.צ. כי הוועדה לא היתה מודעת לדין שאינו מאפשר להפקיע את החלקה בשלמותה אלא שהיא השתמשה בדין, בשיקול דעתה, ואישרה לפנים משורת הדין, תשלום "מלוא החלקה". ברור ומובן כי הסכמתה של מ.ע.צ. לשלם למשיב שבפני עבור כל החלקה לפנים משורת הדין, אין בה משום התחייבות או תקדים לנהוג כך לגבי כל יתר בעלי החלקות. החלטת ועדת הפיצויים 503 מיום 5/6/97 מתייחסת לעניינו של המשיב שבפני ואינה דנה בעניינם של בעלים אחרים שבחלקה, ובדרך זו הנגה מ.ע.צ., ראה: נספח ט"ו (2) לבקשה שבו מפורטים סכומי פיצויים ל11- בעלי חלקה מקבוצת עו"ד בלוך המסתמכת אף היא על החלטת ועדת הפיצויים אך משלמת אך ורק עבור החלק המופקע. הסכם כאמור לאחר החלטת ועדת הפיצויים, נשלח מכתבה של מנהלת אגף המקרקעין במ.ע.צ. שלפיו הופקעה כל החלקה, ובו חישוב מדוקדק לגבי חלקו שהתובע, נקבע הסכום לפי 45 $ מ"ר, נשלחו מסמכי הויתור והסכמה לסכום שחושב ע"י חשב מ.ע.צ., והתובע חתם על כל המסמכים, וכן שלח את נסח הרישום המעיד על בעלותו, כאשר הודע למשיב כי כתב הויתור מהווה יפוי כח בלתי חוזר להעברת המקרקעין בספרי האחוזה על שם מ.ע.צ. אלא שנדרשה העברת הזכויות במקרקעין על שם משרד התשתיות ולפיכך הוכן הסכם פורמלי, ובו בסעיף 7: "מ.ע.צ. מצהירה כי הינה מעוניינת לרכוש בדרך של הפקעה את החלקה במלואה מאת הבעלים". (נספח ז' לבקשת מ.ע.צ.) בסעיף 10 (ג) לטיוטת ההסכם נקבע כי הוסכם על תשלום של 45 $ למ"ר. כאמור המשיב חתם על כתב הויתור, ומכאן שהיה מפגש רצונות וגמירות דעת בין מ.ע.צ. למשיב. על ביטולו של ההסכם בין מ.ע.צ. למשיב לא הצהירה המצהירה מטעם מ.ע.צ. אלא רק טענה לביטול ההסכם על פי עצה משפטית שקיבלה. לאור תפישת החזקה על כל הקרקע כתוצאה מהחלטת בית המשפט לגבי קבוצת "בוכניק" והסכמתם של קבוצת עו"ד בלוך מן ההתחלה לתפישה, כמו גם הסכמת המשיב עצמו - השתכללו כל תניות ההסכם וקמה למשיב זכות התביעה אשר מ.ע.צ. התחייבה לשלם לו. אין נפקא מינא כיצד מכונה תמורת פיצויי ההפקעה שמ.ע.צ. קבלה מהמשיב: בכל מקרה מ.ע.צ. קיבלה חלקת אדמה בהפקעה, ומ.ע.צ. התחייבה לשלם עבורה סכום מסויים קצוב, 45 $ שמ.ע.צ. עצמה חישבה את גובה בנכוי 25%. אי התשלום מהווה הפרת החוזה אשר רשאי המשיב לתבוע בסדר דין מקוצר: ראה זוסמן, מהדורה שביעית עמ' 660. וזאת להדגיש כי מ.ע.צ. איננה טוענת כי לא תפסה עד היום חזקה בקרקע - והרי על פי פסק הדין מיום 24.5.98 - כנגד קבוצת בוכניק שהתנגדה לתפיסה ואילו קבוצות בלוך המשיב הסכימו לתפיסה, המשיב חתם על כתב הויתור. היא הנותנת כי נכרת חוזה שלם בין הצדדים, מאחר שהיתה הצעה מצד מ.ע.צ. ומולאו כל תנאי ההצעה ע"י המשיב, ואילו מצד המשיב היה קיבול - הוא חתם על כתב הויתור ועל המסמכים האחרים שהוגשו לו ע"י מ.ע.צ.: גם המשיב מצידו מלא אחר התחייבות משנתן הסכמתו לתפישת מ.ע.צ. את הקרקע שבבעלותו. טענת מ.ע.צ. כי ההסכם בוטל וכי נתנה על כך הודעה למשיב - איננה נתמכת בדבר, פרט לטענות מ.ע.צ. בבקשה שבפני. טעות בכדאיות העסקה אם היה ספק בליבי כי כל טענת מ.ע.צ. כל כולה אינה אלא חרטה על הסכם שהתקשרה בו - הרי אינני מפקפקת עוד בכך לנוכח מכתבה של היועצת המשפטית של מ.ע.צ. מיום 8.12.97 לקבוצת בלוך אשר צורך כנספח י' לתצהיר התומך בבקשת מ.ע.צ. המבהירה את עמדתה: "עמדתי נובעת אך ורך משום טובת מ.ע.צ., בהתחשב בתשלום שמ.ע.צ. משלמת כנגד התמורה שמ.ע.צ. מקבלת... החלטת ועד הפיצויים לרכוש, לצורכי פשרה את החלקה במלואה, על אף שאין למ.ע.צ. צורך בכל שטח החלקה... נתקבלה במטרה ובכוונה לקבל מיד את החזקה בחלקה ולהתחיל בביצוע עבודות סלילת הדרך מיד... עצם העובדה שמ.ע.צ. החליטה לרכוש את כל החלקה - אין בה כדי לחייב את מ.ע.צ. לרכוש את כל החלקה בכל תנאי מ.ע.צ. אכן הסכימה לרכוש את כל החלקה מתוך הבנה ובמטרה שתמורה לכך תהיה מיידית דהיינו תפיסת חזקה מיידית בשטח והסכמת כל הבעלים... למ.ע.צ. יש צורך בכל החלקה ומיד. ועל כן ככל שטרם נתקבלה הסכמת כל הבעלים להסכם ו/או כל עוד טרם ניתן צו פינוי ותפיסת חזקה נגד כל הבעלים אין טעם ותועלת בהסכם אר לא יאפשר ביצוע עבודות על השטח" מכתב זה איננו מופנה למשיב, כאמור. אלא שיש בו כדי להבהיר את עמדתה האמיתית של מ.ע.צ. כי בהחלטת ועדת הפיצויים שיש טעות בכדאיות העסקה, בתועלת, בערך או בשווי שמ.ע.צ. קיוותה להפוך מן העסקה. מ.ע.צ. סברה כי תמורת רכישת החלקה כולה תוכל לתפוס חזקה מידית במקרקעין ולבצע ללא דחוי עבודות בשטח, אלא שענין זה התעכב עד למועד מתן פסק דינו של בית המשפט ביחס לקבוצת בוכניק - ומטעם זה "הצטמצמו רווחיה" של מ.ע.צ. וכלשונו של פרופ טדסקי: התבדות אמונה או ציפיה שהיתה ביסוד עיסקה היא טעות בכדאיות העסקה" ראה: ג. טדסקי "טעות בכדאיות העסקה", משפטים י"ב (תשמ"ב 329, 332). לדעתו, אכזבה של מתקשר מתוצאות העסקה מוצאת מגדר טעות בעלת נפקות משפטית על ידי סעיף 14 (ד) בהיותה טעות בכדאיות העסקה. פרופ' ג' שלו סבורה כי זו איננה טעות כלל ועיקר (ראה: ג. שלו דיני חוזים, מהדורה שניה עמ' 204) ראה גם: ד. פרידמן: הסיכון החוזי וטעות והטעיה. כך או כך - המסקנה היא אחת - מ.ע.צ. - מי שהתקשה בחוזה עם המשיב והתאכזבה משום שציפייתה מתוצאות העסקה ( לאמור - רכישת החלקה כולה כנגד אפשרות ביצוע מיידי של עבודות בשטח) לא התגשמה, איננה יכולה לבטל את החוזה או לבקש מבית המשפט את ביטולו בטענת טעות. התוצאה היא איפא - כי משנדחו כל טענותיה של מ.ע.צ. - ולאחר שאף היא איננה מכחישה את פרטי החוזה עליו סומך המשיב את תביעתו - דין התביעה להתקבל. ובהתאם: ישלם המבקש למשיב סך של 29,473 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21/7/97 ועד התשלום בפועל כפיצוי הפקעת זכויותיו בחלקה 50 גוש 4043. המבקש ישלם למשיב הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.הפקעהפיצוייםקרקעות