כתב תביעת שוטר נגד המדינה בגין נזק נפשי - דוגמא להורדה בחינם

##א. תיאור של בעלי הדין## 1. התובע 1, מר _________ ת.ז. _________, הינו אזרח ישראלי, אשר שירת בעברו כחובש וכאיש רפואה במשטרת ישראל, וכיום מתמודד עם נכות נפשית חמורה ובלתי הפיכה כתוצאה ישירה מהמחדלים נשוא תובענה זו. 2. התובעת 2, גב' _________ ת.ז. _________, הינה רעייתו של התובע 1, הנישאת עימו ומשמשת כמטפלת העיקרית בו ובילדיהם, אשר חייה התרסקו לחלוטין בעקבות האירועים הטראומטיים המפורטים להלן. 3. התובעות 3, 4 ו-5, הינן בנותיהם הקטינות של התובעים 1 ו-2 (שמותיהן: _________, _________, _________ ת.ז. _________, _________, _________), המיוצגות בתובענה זו על ידי הוריהן ואפוטרופוסיהן הטבעיים, התובעים 1 ו-2. 4. הנתבעת הינה מדינת ישראל, באמצעות גורמי הממשל השונים לרבות משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי והפרקליטות הצבאית, הנושאת באחריות שילוחית וישירה לכלל המעשים והמחדלים שבוצעו על ידי שלוחיה וקציניה. ##ב. הסעד המבוקש## 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע 1 בגין מלוא נזקיו הישירים, הגופניים והנפשיים, לרבות אובדן כושר השתכרות מלא לצמיתות, כאב וסבל מוגבר, הוצאות רפואיות וסיעודיות, והוצאות מיגון והעתקת מקום מגורים. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעות 2 עד 5 בגין נזקיהן הישירים והמשניים, הכוללים פגיעה נפשית חמורה, פגיעה בהתפתחותן התקינה של הקטינות, אובדן שירותי אב ובעל, ומימון מעבר מיידי וקבוע למדינת מסתור בטוחה. 7. סך הפיצויים הנתבע מועמד לצרכי אגרה על סך כולל של ##12,000,000 ש"ח##, כאשר גובה הנזק המלא יוכח במסגרת חוות דעת מומחים שיגישו התובעים, בנוסף לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כדין. ##ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה## 8. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו שירת התובע 1 כחובש רפואי במרפאת בית המעצר הידוע כמתקן מגרש הרוסים בעיר ירושלים. 9. ביום ##16.10.2002## נקרא התובע 1 לספק טיפול רפואי לעצור ביטחוני, חבר בארגון טרור, אשר נחשד במעורבות ישירה בהוצאתו לפועל של פיגוע התאבדות קטלני באוטובוס אגד בצומת פת בירושלים ביום ##18.6.2002##, בו נרצחו ##19## אזרחים ונפצעו עשרות רבות. 10. החשוד היה נתון בחקירה מאומצת של שירות הביטחון הכללי, אך שמר על שתיקה מוחלטת והכחיש כל קשר למיוחס לו, עד כדי ייאוש של גורמי החקירה מהשגת התקדמות ראייתית. 11. במהלך מתן הטיפול הרפואי הותקף התובע 1 פיזית באלימות קשה על ידי העצור; התובע 1 התגונן והדף אותו, ובתגובה השמיע כלפיו העצור איום מפורש ומצמרר לפיו כשם שנטל נשמות רבות של בני העם היהודי כך ייקח גם את נשמתו של התובע 1, באשר ממילא יישאר כלוא כל ימי חייו. 12. התובע 1 דיווח על האירוע, ואמירתו של העצור הפכה לראיית המפתח המכרעת ששברה את החקירה, קשרה את המחבל לפיגוע והובילה להגשת כתב אישום חמור נגדו, במסגרתו נגבתה עדות מהתובע 1. 13. ברשלנות רבתי ובחוסר זהירות משווע, העבירה התביעה הצבאית לידי המחבל וסנגוריו את חומר החקירה במלואו, תוך חשיפה מוחלטת של שמו המלא של התובע 1, מספר זהותו, כתובתו הפרטית ותפקידו, מבלי שנעשה כל חיסיון או השחרה של הפרטים הרגישים. 14. בעקבות מחדל חמור זה הוכרז התובע 1 על ידי ארגון הטרור כבן מוות, ועל אף חששו המוצדק לחייו, כפו עליו מפקדיו הבכירים במשטרה להתייצב ולהעיד בבית המשפט הצבאי, תוך דחיית תחינותיו וסירובו. 15. במועד עדותו הוכנס התובע 1 לאולם בית המשפט הצבאי כשהוא גלוי פנים וחשוף לחלוטין, ללא כל אמצעי אבטחה, לעיני מקורביו של המחבל אשר ביצעו לעברו מחוות מאיימות של שיסוף גרון ורצח. 16. כתוצאה ישירה מחשיפת זהותו והאיומים המיידיים, התמוטט התובע 1 נפשית, פיתח פוסט-טראומה קיצונית והתדרדר למצב פסיכוטי, עד אשר שוחרר משירותו במשטרה וכושרו התפקודי נמחק כליל. ##ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט## 17. לבית משפט נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה, בהתחשב במקום מושבה של הנתבעת, מקום התרחשות האירועים והמחדלים בעיר ירושלים, וכן לאור סכום התביעה המצוי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי. ##ה. פירוט הטענות## ##התרשלות חמורה בחשיפת פרטים מזהים וחסויים של איש ביטחון## 18. הנתבעת, באמצעות רשויות התביעה והחקירה, פעלה בחוסר אכפתיות וברשלנות קיצונית שעה שהעבירה לידי מחבל מסוכן את מלוא פרטיו המזהים של התובע 1, לרבות שם מלא ומספר זהות, מבלי לבצע כל פעולת חיסיון אלמנטרית הנדרשת בנסיבות ביטחוניות רגישות אלו. 19. חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלת על הנתבעת כלפי אנשי ביטחון הפועלים בשורותיה הופרה באופן בוטה, כאשר כתובת מגוריו הפרטית של התובע 1 הועמדה לעיני גורמי טרור רצחניים ללא כל מנגנון פיקוח, צנזורה או השחרת נתונים מקדימה. 20. על פי הגישה המקובלת בפסיקה, מוטלת על רשויות התביעה אחריות מוגברת להגן על עדים החושפים מידע מפליל, ובענייננו מדובר במחדל מקצועי שאינו עומד בשום סטנדרט של תובע צבאי סביר וזהיר בנסיבות העניין הנדון. 21. התנהלות שלוחיה של הנתבעת לקתה בעיוורון מערכתי מוחלט, תוך התעלמות מוחלטת מהסכנה הברורה והמיידית הנשקפת לאיש ביטחון הנחשף כמי שגרם באופן בלעדי להפללתו של מחבל בכיר בגין פיגוע המוני. 22. הנתבעת לא נקטה בשום אמצעי זהירות סביר כדי למנוע את זליגת המידע החסוי, ובכך הפקירה את שלומו הגופני, את שלוות נפשו ואת ביטחונו של התובע 1 לחסדי ארגון טרור חסר רחמים. ##כפייה פסולה והפעלת לחץ למתן עדות פומבית בנסיבות מסכנות חיים## 23. מפקדיו הבכירים של התובע 1 במשטרת ישראל כפו עליו להתייצב למתן עדות בבית המשפט הצבאי, תוך שימוש ביחסי מרות ובאיומים משמעתיים, וזאת חרף זעקותיו החוזרות ונשנות בדבר הסכנה המוחשית לחייו ולחיי משפחתו. 24. סירובו הראשוני של התובע 1 להעיד נבע מחרדה קיומית אותנטית ומוצדקת, אולם הנתבעת בחרה להתעלם ממצוקתו הנפשית, ובמקום להעניק לו ליווי והגנה הולמת, אילצה אותו לסכן את חייו ביודעין. 25. מתן ההוראה הפיקודית על ידי סגן מפקד המחוז לחייב את התובע 1 להעיד, ללא כל בחינה מודיעינית או מקצועית של רמת הסיכון, מהווה הפעלת סמכות שרירותית, בלתי סבירה בעליל ורשלנית מן המעלה הראשונה. 26. לפי הפסיקה הנוהגת, הפעלת סמכות שלטונית כלפי פקודים חייבת להיעשות תוך שמירה דווקנית על שלומם האישי, ועקרון זה נרמס ברגל גסה כאשר אינטרס הרשעת המחבל הועמד מעל חייו של התובע 1. 27. התנהלות זו של הפיקוד המשטרתי שללה מהתובע 1 כל שיקול דעת עצמאי, העמידה אותו במצב של חוסר אונים מוחלט, ויצרה את התשתית הישירה לקריסתו הנפשית והפסיכוטית שנבעה מאימת הדין והעדות. ##מחדל באבטחת התובע בעת מתן העדות בבית המשפט הצבאי## 28. הנתבעת כשלה כשל מוחלט באבטחת אולם הדיונים בבית המשפט הצבאי, שעה שאפשרה לתובע 1 להעיד כשהוא חשוף לעין כל, גלוי פנים, וללא כל מחיצה או אמצעי הסוואה נדרשים. 29. היעדרותם של סידורי ביטחון בסיסיים אפשרה לבני משפחתו ומקורביו של המחבל שנכחו באולם לבצע לעבר התובע 1 תנועות מאיימות של שחיטה ושיסוף גרון באין מפריע, אל מול עיני גורמי האכיפה. 30. עמדת בתי המשפט היא כי חובת הזהירות של רשויות האכיפה כוללת חובה להבטיח את שלומם הפיזי והנפשי של עדים בתוך כותלי בית המשפט, ובפרט בתיקים ביטחוניים מורכבים ורגישים מעין אלו. 31. אי-הפרדת הקהל העוין מעד התביעה המרכזי והימנעות מנקיטת צעדים מרתיעים כנגד המאיימים באולם מהווים מחדל ביטחוני חמור, אשר העצים את תחושת האיום הקיומי והביא לתוצאה הטראומטית הקשה. 32. הנתבעת לא סיפקה לתובע 1 כל ליווי מוגן בדרכו לאולם הדיונים ובצאתו ממנו, ובכך הפכה את הליך העדת המחבל למסע השפלה, אימה וטרור פסיכולוגי שחרץ את גורל בריאותו הנפשית. ##התנערות מחובת ההגנה והפקרת התובע ומשפחתו מול איומי טרור## 33. למרות שהתובע 1 סומן באופן רשמי כיעד לפגיעה וכבן מוות על ידי ארגון חמאס בעקבות הפללת המחבל, סירבו רשויות המדינה להעניק לו ולמשפחתו מעטפת אבטחה הולמת ומתמשכת. 34. עצימת העיניים של הנתבעת אל מול הסכנה המוחשית לחיי התובע 1 עולה כדי רשלנות רבתי, שכן מדובר באיום קונקרטי הנובע באופן ישיר מסיועו המכריע לפענוח פיגוע רצחני שזעזע את המדינה. 35. הנתבעת דחתה בקשות חוזרות ונשנות למתן הגנה, תוך העלאת טענות סרק בירוקרטיות לפיהן אין בידיה מידע מודיעיני, וזאת חרף הידיעה הברורה כי שמו וכתובתו נחשפו למרצחים בעטיה של התביעה הצבאית. 36. ההתנערות המוחלטת מהתובע 1 לאחר שהביא להרשעת המחבל מהווה כפיות טובה מוסרית ומחדל משפטי קולוסאלי, הנוגד את חובות הנאמנות והזהירות הבסיסיות שחבה המדינה למשרתיה. 37. מחדלי הנתבעת הותירו את התובע 1 ומשפחתו להתמודד לבדם, ללא הגנה וללא ליווי, מול איומי רצח מתמידים, ובכך הפכו את חייהם לסיוט מתמשך של חרדה קיומית ובריחה מתמדת. ##אי מתן סיוע במסגרת החוק להגנה על עדים והצורך במדינת מסתור## 38. הנתבעת סירבה בעקשנות וללא כל הצדקה עניינית להכליל את התובע 1 ואת בני משפחתו בתוכנית להגנה על עדים, חרף התקיימותם המובהקת של כלל התנאים הנדרשים להגנה עקב עדות ביטחונית מכרעת. 39. התנהלות הרשות המוסמכת לקתה בשרירות לב ובחוסר סבירות קיצוני, כאשר הפקירה עד מרכזי להרשעת רוצח המונים, תוך התעלמות מכך שעדותו ניתנה תחת אילוץ וכפייה שלטונית. 40. חוק הנכים אינו מיועד ואינו מסוגל להעניק מענה לסכנת חיים קונקרטית הדורשת עקירה פיזית, שינוי זהות והעתקת מקום מגורים קבוע למדינת מסתור בחוץ לארץ כפי שנדרש בעניינם של התובעים. 41. נפסק לא אחת כי החלטות מנהליות בדבר הגנה על עדים חייבות להיבחן במשקפיים של הגנה על הזכות היסודית לחיים ולשלמות הגוף, זכויות שהנתבעת רמסה בעניינו של התובע 1 באופן חסר תקנה. 42. הימנעותה של הנתבעת מלממן את מעבר המשפחה למדינת מסתור מעמידה את חייהם בסכנה מתמדת ומטילה עליהם מעמסה כלכלית ונפשית כבדה, אשר על הנתבעת לשאת במלוא עלותה במסגרת פיצוי נזיקי מלא. ##קריסתו הנפשית של התובע כתוצאה מאירועים שאינם שירות שגרתי## 43. הנזק הנפשי הקטסטרופלי שנגרם לתובע 1, אשר הביא להתדרדרותו למצב פסיכוטי מלא ולפוסט-טראומה כרונית, אינו תוצר של סיכוני שירות רגילים, אלא תולדה בלעדית של רשלנות המדינה בחשיפת פרטיו. 44. התובע 1 התייצב לעדות כאזרח הממלא חובה אזרחית למסור עדות בערכאה שיפוטית, ואין לראות במעשיו באותו שלב פעילות משטרתית גרידא הפוטרת את המדינה מאחריותה העוולתית הכללית. 45. הניסיון של הנתבעת לצמצם את מחדליה למסגרת של פגיעה תוך כדי ועקב השירות מהווה עיוות של המציאות, שכן הפגיעה העיקרית נולדה כתוצאה מחשיפת הפרטים האישיים ומסע האיומים שבא בעקבותיה. 46. הגישה המשפטית הראויה מחייבת הבחנה חדה בין פגיעות מבצעיות לבין פגיעות הנובעות מרשלנות מנהלית גרידא של גורמי התביעה, אשר אינה חוסה תחת שום פטור מאחריות בנזיקין. 47. הנתבעת גרמה בהתנהלותה לכך שהתובע 1 איבד לחלוטין את שפיותו ואת מסוגלותו התפקודית, ואין לאפשר לה להסתתר מאחורי טענות דיוניות כדי לחמוק מחובתה לפצותו על נזקי הנפש הקשים. ##אחריות נזיקית עצמאית כלפי בני המשפחה כנפגעים ישירים## 48. התובעות 2 עד 5 הינן נפגעות ישירות ממעשי ומחדלי הנתבעת, שכן האיומים ברצח מצד ארגון החמאס הופנו באופן מפורש גם כלפי ביתו ומשפחתו של התובע 1, ולא רק כלפי התובע 1 בעצמו. 49. חשיפת כתובת המגורים הפרטית של המשפחה על ידי הפרקליטות הצבאית הפכה את התובעות 2 עד 5 למטרות חיסול פוטנציאליות, ובכך יצרה כלפיהן עוולה נזיקית ישירה של רשלנות והפרת חובת זהירות. 50. הצורך הדחוף בעקירת המשפחה מביתה והגירתה למדינת מסתור זרה פוגע ישירות בזכויות היסוד של הקטינות ושל רעייתו של התובע, ומקים להן עילת תביעה עצמאית לחלוטין המנותקת מחוקי השיקום. 51. הפסיקה הכירה בכך שפגיעה בביטחונו של אדם ובשלוות חייו הנובעת מחשיפת פרטיו האישיים מהווה נזק ישיר בר פיצוי, ואין כל עילה להחריג את בני משפחתו של איש הביטחון ממעגל זה. 52. התובעות נאלצות לחיות בפחד יומיומי מתמיד, להחליף מקומות מגורים ולהימנע מניהול אורח חיים סביר, נזקים ישירים שנגרמו כולם עקב מחדלי המדינה ושלוחיה ומחייבים פיצוי עצמאי והולם. ##זכאות בני המשפחה לפיצוי כנפגעים משניים בגין נזק נפשי מתמשך## 53. לחילופין, התובעות 2 עד 5 זכאיות לפיצוי כספי מלא כנפגעות משניות, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה המובילה לעניין נזק נפשי הנגרם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנחשפו למראות טראומטיים. 54. התובעות חזו יום-יום ושעה-שעה בהתפרקותו הטוטלית של התובע 1, בהתקפיו הפסיכוטיים ובאובדן צלם אנוש, חשיפה מתמשכת ואינטנסיבית אשר הותירה בנפשן צלקות עמוקות ופגיעה קשה ביותר. 55. הפסיקה קבעה חריגים מפורשים המאפשרים פיצוי לנפגעים משניים גם במקרים חמורים וברורים של התעללות נפשית מתמשכת בתוך התא המשפחתי, מבלי לכבול את הזכאות למחלת נפש מוגדרת בלבד. 56. התנכרותה של המדינה לסבלן של שלוש הבנות הקטינות, אשר גדלות בצילו של אב הלום קרב ופסיכוטי השרוי בחרדת מוות מתמדת, מנוגדת לחוש הצדק הבסיסי ולמגמת הרחבת האחריות בנזיקין. 57. הקשר הסיבתי בין רשלנות המדינה לבין הפגיעה הנפשית המצטברת של בני המשפחה הינו ישיר, הדוק ובלתי מנותק, ומצדיק קביעת פיצויים משמעותיים עבור כל אחת ואחת מהתובעות. ##אי-תחולת עקרון ייחוד העילה בנסיבות של רשלנות מנהלית זדונית## 58. עקרון ייחוד העילה הקבוע בחוקי השיקום והנזיקין נועד לחול על תאונות מבצעיות ואירועי שירות שגרתיים, ואין להחילו על מקרים של מחדלים מנהליים ומשפטיים שערורייתיים של גופי התביעה. 59. חשיפת פרטי זיהוי של עד במשפט צבאי אינה מהווה "פעילות ביטחונית" או "חבלה עקב שירות", אלא כשל פרוצדורלי ומנהלי מובהק של המערכת המשפטית, אשר אינו חוסה תחת הגנות סעיף 6 לחוק הנזיקים. 60. בתי המשפט הדגישו לא אחת כי אין לפרש את הוראות הפטור של המדינה בהרחבה הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות, וכי יש לאפשר לנפגעים למצות את זכותם בנזיקין כאשר העוולה אינה ממין השירות. 61. שלילת זכות התביעה הנזיקית מאיש חוק שהופקר על ידי המערכת מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות, ומעניקה למדינה חסינות שאינה ראויה על מחדלים חמורים של שלוחיה. 62. הפיצוי הזעום והסוציאלי הניתן במסגרת חוק הנכים אינו מכסה כהוא זה את נזקי ההפקרות המנהלית ואת אובדן החיים התקינים של המשפחה כולה, ועל כן עילת התביעה בנזיקין שרירה וקיימת. ##היעדר השתק ומניעות בשל הגשת תביעה לקצין התגמולים## 63. פנייתו של התובע 1 לקצין התגמולים נבעה ממצוקה כלכלית אנושה ומחוסר ברירה מיידי להבטחת קיומו הבסיסי, ואין לראות בה הודאה משפטית או ויתור על עילות התביעה הנזיקיות כנגד המדינה. 64. על פי עקרונות הצדק והפסיקה, מימוש זכויות סוציאליות ראשוניות אינו יכול להוות מחסום בלתי עביר בפני תביעת נזיקין בגין מחדלים חמורים של חשיפת זהות וסיכון חיים מכוון. 65. התביעה בפני קצין התגמולים התמקדה במצבו הרפואי ובאירוע התקיפה הפיזי, בעוד שתביעה זו מבוססת על העוולות המאוחרות של חשיפת הפרטים, הכפייה להעיד והפקרת ביטחון המשפחה. 66. אין המדובר בכפל פיצוי, שכן התובעים מצהירים במפורש כי כל סכום ששולם או ישולם במסגרת חוק הנכים ינוכה כדין מכל סכום שייפסק לחובת הנתבעת במסגרת תובענה זו. 67. חובת תום הלב ומניעת עיוות דין מחייבות מתן יומם של התובעים בבית המשפט, שכן חסימת תביעתם על הסף תעביר מסר הרסני לכלל אנשי הביטחון כי המדינה פטורה מאחריות לחייהם. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.משטרהנזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשיתביעות נגד המדינהשוטר