קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בלימת חירום בגלל פניית פרסה: 1. התובעת חברה לביטוח בע"מ הגישה תביעה זו נגד הנתבעים לשיבוב הסכומים המגיעים לה לטענתה בגין תשלום שבצעה למבוטחה מר אברמוביץ אהרון, (להלן: "אברמוביץ") אשר היה מעורב עם מכוניתו בתאונת דרכים אשר ארעה בתאריך 17.4.96 שבה היה מעורב רכב נוסף נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן: "עלמני"), אשר סטה מנתיב נסיעתו במטרה לבצע סיבוב פרסה וכתוצאה מכך נאלץ אברמוביץ לבלום את מכוניתו בבלימת חירום אולם הדבר לא עזר ושני כלי הרכב התנגשו זה בזה ולאברמוביץ נגרם נזק כנטען בכתב התביעה. 2. על פי גירסת התובעת שנמסרה מפי אברמוביץ רכבו של עלמני אשר נסע בנתיב הימני לפניו סטה לפתע שמאלה במטרה לבצע סיבוב פרסה. אברמוביץ אשר ראה אותו מבצע את הסטיה האמורה, בלם את מכונית בלימת חירום (באופן שסימני הבלימה נשארו על הכביש) ותוך כדי הבלימה התנגש ברכבו של הנתבע אשר היה לפניו במצב שבו כבר החל לבצע את פנית הפרסה. 3. בנסיבות האמורות מייחסת התובעת לנתבע מס' 1 את האחריות לארוע התאונה. 4. הנתבעים כפרו בטענות התובע ועל פי הגירסה שנמסרה על ידי מר עלמני הוא נסע בנתיב השמאלי ולא בצע כל סטיה מנתיב ימני שמאלה כטענת אברמוביץ. לטענתו אברמוביץ נסע במהירות רבה מבלי לתת דעתו לנעשה בכביש מלפניו וכך ארעה התאונה. עלמני אינו מכחיש שהחל לבצע את פנית הפרסה עובר לארוע התאונה. 5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו ובסיכומי ב"כ הצדדים אני קובע כי דין התביעה להדחות. 6. על פי נסיבות ארוע התאונה נראה כי כלי הרכב התנגשו זה בזה כאשר מכוניתו של אברמוביץ התנגשה עם החזית מצד שמאל ולמרכז בחלק האחורי של רכב הנתבע. כידוע עול ההוכחה להוכחת התביעה הוא על התובעת. זאת ועוד, קיימת חזקה הניתנת לסתירה כי נהג רכב המתנגש ברכב שלפניו, לא שמר מרחק או נסע במהירות מופרזת או נהג בחוסר זהירות. בנסיבות המקרה שבפני ומעיון בתמונות ובמרחק הבלימה של רכבו של אברמוביץ, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות נסיעה במהירות מופרזת בנסיבות המקרה והמקום, אם כי לא ניתן לקבוע מימצא עובדתי מדוייק בענין זה שלא הובהר די צרכו על ידי הצדדים, אשר לא בררו את אורך סימני הבלימה באופן שניתן היה לקבוע את מהירות הנסיעה. 7. במקרה שבפני שמעתי שתי גירסאות אשר כל אחת מהן תתכן ולא ניתן לומר כי נקודות המפגש בין כלי הרכב יכולים להכריע באופן חד משמעי לצידה של גירסה זו או אחרת ולכן ניתן לומר כי גירסאות הצדדים הן שקולות ומאיינות זו את זו. במצב דברים זה יש להכריע כנגד מי שנטל ההוכחה עליו. כאמור ציינתי כי נטל ההוכחה הוא על התובעת וכן כי קיימת החזקה הנזכרת לעיל אשר לא נסתרה, וכן לא הוכחה סטיית עלמני מהנתיב הימני לשמאלי במידת הראיות הדרושה ואין מחלוקת כי פנית הפרסה אינה אסורה במקום. אמנם נהג המתכוון לבצע פניית פרסה חייב לעשות זאת לאחר שבדק ובחן כי הדרך פנויה וכי אינו מפריע לתנועה. אולם, בהנחה כי עלמני נסע בנתיב השמאלי, כגירסתו, בכביש חד סטרי בן שני נתיבים, לא ניתן לקבוע כי עצם נסיעתו ותחילת פנייתו בפניית פרסה הינה הפרה של הכלל האמור. 8. אשר על כן אני דוחה את התביעה. יצויין כי אילו הוכחה האחריות מצד הנתבעים, כי אז גובה הנזק היה כאמור בשיקים הנספחים לכתב התביעה בצירוף סך של 288 ש"ח בגין הוצאות שכ"ט שמאי. אולם כאמור, קבעתי כי האחריות לא הוכחה ודינה של התביעה להדחות. בהתחשב במכלול הנסיבות, ובעובדה כי היתה הסכמה דיונית לענין גובה הנזק, אינני עושה צו להוצאות. משפט תעבורהפניית פרסה