בקשה לפסילת שאלות הבהרה למומחה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסילת שאלות הבהרה למומחה: 1. לאחר שמונה מומחה רפואי, ד"ר חרמוש עודד, אורטופד, ולאחר שהגיש חוות דעתו נשלחו לו על-ידי שני הצדדים מכתבים בהם שאלות הבהרה והמומחה אף ענה לשניהם. 2. ביום 4.7.88הוגשה המרצה (858/88) נשוא החלטה זו בה התבקש ביהמ"ש להורות: "א. על פסילת שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה שמונה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי, ד"ר חרמוש, ע"י המשיב... ב. על עיכוב מתן התשובות ע"י ד"ר חרמוש וזאת עד למועד בו תידון הבקשה במעמד הצדדים". 3. קבעתי שמיעת ההמרצה ליום .15/9/88 ב"כ המבקשים טען שיש לפסול שאלות ההבהרה שנשלחו ע"י ב"כ התובע, שכן הן היפוטתיות ואינן "שאלות הבהרה" כמצוות התקנות. באת-כוח התובע טענה, כי מטרת שאלותיה באו לקצר, בין השאר, את ההליכים, על-מנת לא להטריח המומחה לבוא לביהמ"ש ואם הן לא תותרנה, מסכת הראיות הכללית תהיה לקויה בחסר. 4. השאלה שעומדת לדיון בהחלטה זו, היא בין השאר מהן "שאלות הבהרה", כפי שהדבר עולה מתקנה 15(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 (להלן "התקנה") הקובעת: "בעל דין רשאי להציג למומחה שאלות בכתב להבהרת חוות-דעתו, תוך 30יום מקבלתה; המומחה ישיב בכתב לביהמ"ש תוך 15ימים מקבלתן, זולת אם הורה ביהמ"ש אחרת". (הדגש לא במקור). מתוך השוואת נוסח תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 (להלן "התקנות") בכל הנוגע לזכות בעלי-דין להציג שאלות הבהרה או להתנגד לשאלות כאלו, למצב המשפטי הקודם עולה לכאורה, כי מעורבות של ביהמ"ש עפ"י התקנה הקודמת היתה כביכול, בולטת יותר בהליך הצגת שאלות ההבהרה למומחה, שכן השאלות היו חייבות להיות מוצגות "באמצעות ביהמ"ש"; בנושא זה ראה והשווה תקנה 15(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ה - 1985 (פורסם בק.ת. 4850 מיום 20.8.85עמ' 1834), שקבעה: "בעל דין רשאי לבקש בכתב באמצעות ביהמ"ש, תוך 30יום מקבלת חוה"ד, הבהרות מהמומחה על חוות-דעתו..." (הדגש לא במקור). ואכן, נהגו בתי-המשפט לאשר שאלות שנראו להם ולפסול אותן שאלות שלא נראו להם, אם הן עונות על הגדרת שאלות הבהרה לגבי חוות-דעת מומחה. 5. בתקנות החדשות משנת 1986, נתן אומנם מתקין התקנות לבעל-הדין יד חופשית להציג למומחה שאלות הבהרה ישירות למומחה ולא ב"אמצעות ביהמ"ש" ובלבד שיעמדו במועדים המאוזכרים בתקנה 15(ב). אם תרצה, תקנה זו חוזרת על המובן מאליו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975[2] (להלן "החוק") אשר סעיף 6א(ב)(2) קובע: "כל צד יהיה רשאי להפנות אל המומחה, בכתב, שאלות הבהרה לחוות הדעת שנתן". עולה מאותו סעיף, אם כן, שצד רשאי להפנות ישירות למומחה שאלות ללא התערבותו של בית-המשפט - הדבר ברור וזה רצונו של המחוקק הראשי. רצון זה מתחזק לאור כך שבהצעת החוק, לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ד-1984, (הצח' תשמ"ד 1674עמ' 192מיום 14במארס 1984) דובר בכך שיש צורך ברשות בית-המשפט על-מנת להפנות אל המומחה שאלות הבהרה; אך כאשר החוק הובא להצבעה, נשמטו המילים "ברשות בית-המשפט", וכיום אנו חיים ממוצא מילותיו של סעיף 6א(ב)(2) לחוק, שאיננו דורש כלל וכלל מצד לקבל רשות כלשהי מביהמ"ש על-מנת לשלוח שאלות הבהרה למומחה ועל-כן תקנה 15(ב) משנת התשמ"ה, מעוררת בעיה מסויימת: אם היא התכוונה להוסיף "כוח" לביהמ"ש, הרי היא כחקיקת משנה, לא יכולה לעשות זאת לאור ההוראות הברורות של החוק, ויתכן שבמובן זה היתה .ultra vires ואם הכוונה היתה שביהמ"ש הוא מעין "נושא דואר" של הצדדים, כעין תחנת מעבר וכתובת של החומר שאותו צריך להעביר למומחה, ואותן שאלות הבהרה באות אך ורק "לעבור" דרך המזכירות ואולי לעיונו של שופט ותו לא, הרי כי אז ייתכן שניתן לומר, שאותה תקנה, אולי, מתיישבת עם הוראת סעיף 6א(ב)(2); מכל מקום, תקנה זו בוטלה ותחתיה באה תקנה 15(ב) משנת 1986החוזרת על מילות החוק. 6. למרות האמור בתקנה 15(ב) משנת 1986, החדשה, ומילות החוק הברורות, לא נראה לי, כי כוונתו של המחוקק ומתקין התקנה האמורה, היתה לשלול התערבות כלשהי מביהמ"ש, עת מחליטים הצדדים לשלוח שאלות הבהרה למומחה. האם יתכן שהמחוקק התכוון לאפשר לכל צד להפנות כל שאלה אשר תעלה על רוחו? כלום הדבר הוא סביר? כלום לא צריך לתת פירוש לחוק שייקדם ויגשים את תכלית חקיקתו ומאידך להגיע לתוצאה סבירה (ראה ע"א 863/79 בורמן נ' אלנסרה ואח' בעמ' 67). על-פי רוח התקנה ברור שלכאורה לפחות עדיין רשאי בעל-דין הסבור כי שאלות ההבהרה שהציג הצד שכנגד, ושאינן עולות עם הוראת התקנה, לבקש מביה"ש לפסול את שאלות ההבהרה כולן או מקצתן. וזאת יעשה, למשל, אם השאלות לא באו "להבהרת חוות הדעת" כלשון התקנה, אלא הן בעלות אופי של חקירה נגדית, או בעלות אופי קנטרני או טורדני - וכעקרון, בימ"ש יתערב רק במקרים יוצאי דופן אשר על פניהם לא מדובר בשאלות הבהרה. כן תיתכן אפשרות שבקשת הפסילה תבוא משום שהצד שהציגה לא עמד במועד הקבוע בתקנה, מכאן שעקרונית יש לאפשר התנגדות בעל הדין להגשת שאלות הבהרה ע"י הצד השני ובימ"ש מוסמך לדון בהתנגדות זו אף שהדבר לא נאמר במפורש בתקנה; אחרת כיצד ניתן להסביר את התקנתה של תקנה 15(ג) לתקנות שניתן עפ"י בקשת בעל-דין לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו והבהרותיו? .7ניתן, לעניות דעתי, להגיע גם לאותה תוצאה מכוח "סמכותו הטבועה" של ביהמ"ש. אם לא תאמר כך, יווצר מצב אבסורדי, שצד יטול חירות לעצמו וישאל כל העולה על דעתו ורוחו את המומחה והצד השני, לא יוכל להגיב וישב בחיבוק ידיים. מעבר לכך, אם נרשה זאת, כי אז צריך המומחה להתכבד לטרוח ולהשיב על שאלות לא ענייניות ועוד כיו"ב דברים. הכיצד? האם בימה"ש, במקרים שכאלו, לא רשאי להתערב ולא לאפשר לצד לעשות כל העולה על דעתו ויעמוד מנגד וידיו כבולות? ובמיוחד שאותו צד, אולי עושה שימוש לרעה בהליך משפטי? בנושא זה ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, 1988) עמ' 363[6]: "..... אולם מאז חל מפנה בדיעות הפוסקים והדיעה הרווחת היום כי גם תביעה שהוגשה על דרך המרצה רשאי הנתבע להתקיף בבקשת מחיקה מחוסר עילה וזאת משני טעמים: ראשית מטבע בריאתו ניתן לביהמ"ש הכוח להפסיק הליכים טורדניים בעודם באיבם שאין להם כל סיכוי של הצלחה...." (דגש לא במקור). ובעמ' 367נאמר: "כבר אמרנו כי לא רק על יסוד תקנה 100ושאר התקנות, כי אם גם על יסוד הכוחות שהוענקו לביהמ"ש מטבע בריאתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה ואפילו לדחות תביעה והוא יעשה-כן כאשר הוברר לו שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליך משפטי..." (הדגש לא במקור). 8. לאחר שהראנו שקיימת אפשרות לבעל-דין לבקש, כבר בשלב מקדמי, לפסול שאלות הבהרה, ננסה להראות כיצד ניתן לאבחן שאלות שתכליתן הבהרת הנאמר בחווה"ד משאלות המכוונות לחקירה נגדית. דומה שהתשובה לכך מצויה בעצם המונח "שאלת הבהרה". שאלות כאלו תפקידן להבהיר את האמור בחוות הדעת מבלי להעלות נקודות חדשות שאין בהן כדי להבהיר ואליהן לא התייחס הרופא ומבלי לנגח אותו בתאוריות או אסכולות אחרות שהינן זרות לחווה"ד. שאלות הבהרה תפקידן להבהיר סוגיות סתומות שהוזכרו ע"י הרופא מבלי לפרטן מלוא הצורך, לעומת זאת שאלות שתפקידן לקבוע ממצא הנוח לבעל-דין השואל, למרות שלא אוזכר אותו ממצא ע"י הרופא בחוות דעתו, או שהרופא התנגד במפורש לקביעתו של אותו ממצא בחוות-דעתו - הן שאלות הראויות להישאל בחקירה הנגדית בלבד ועל בעל-דין שכזה להתכבד ולהזמין את הרופא לביהמ"ש עפ"י תקנה 15(ג). 9. על דרך האנלוגיה וככלי עזר לניסיון להתמודד עם פתרון לסוגיות שאלות ההבהרה, ניתן גם להיעזר בכללים שעליהם יש לשמור עת מנהלים חקירה חוזרת, שתפקידה להבהיר את הנשאל בחקירה הנגדית ובהסתייגויות המתחייבות. בנושא זה ראה: א' הרנון, דיני ראיות (חלק ראשון) עמ' 119: ".... מטרת החקירה החוזרת היא להבהיר נקודות שהועלו בחקירה שכנגד; נקודה שלא הועלתה בחקירה שכנגד אין לשאול עליה בחקירה החוזרת אלא ברשות בימה"ש..." (דגש לא במקור). 10. ועתה הבה ונראה, מה אירע במקרה שלפנינו וכיצד ליישם את הדברים שנאמרו לעיל על שאלות ההבהרה של באת-כוח התובע. כאמור, ב"כ הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה. ב"כ הנתבעים הגיש המרצה זו שתכליתה פסילת אותן שאלות הבהרה. עקרונית - ועפ"י האמור לעיל, ניתן לפסול שאלות הבהרה בטרם ענה עליהן המומחה או, אם לא היה סיפק לעשות כן, גם אחרי אותה חווה"ד. 11. ד"ר חרמוש, לאחר שבדק את התובע ושמע אותו, כתב חוו"ד מלאה ומפורטת, תוך שהוא מתייחס עובדתית, רפואית ועניינית לכל נושא תלונותיו ובעיותיו של התובע, ומגיע למסקנה כי יש להעניק לתובע % 10 נכות צמיתה על פגיעה בעמוד השידרה הצווארי. 12. כאשר אני עובר על שאלותיה של עו"ד נעמי עמית, שהיפנתה אותן למומחה, אני יכול לומר שאין השאלות האלה שאלות ניגוח או שאלות תאורטיות וכעיקרון, אין הן גם זרות לחוות-הדעת; עם זאת, חלק מהן מקומן לא במסגרת שאלות ההבהרה אלא בחקירה נגדית. מבלי להכנס לפרטים ומבלי לחלק את שאלותיה לקטגוריות, אני מתיר את שאלות 1, 2, 3, 7ואת שאר השאלות אני פוסל. שאלות הבהרה למומחהמומחה