גרימת מוות ברשלנות של רוכב קטנוע

בכתב האישום הואשם המערער בכך שנסע ברח' הכדר בנתניה, החל בפניה שמאלה במטרה לעלות על המדרכה ממול, באופן שחסם את נתיב הנסיעה הנגדי. בנתיב הנגדי רכב רוכב קטנוע ובמרחק של 12 מטר ממכוניתו של המערער נחסמה דרכו, כאמור. רוכב הקטנוע נאלץ לבלום בפתאומיות, ואיבד שליטה על הקטנוע שהחליק. הרוכב נפל מהקטנוע והקטנוע החליק על צדו השמאלי, נחבט במכונית ונזרק ימינה. כתוצאה מהתאונה נפצע הרוכב ומת מפצעיו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גרימת מוות ברשלנות של רוכב קטנוע: השופטת י' שטופמן: א. ערעור על פסק דינו, מיום 20.8.00, של בית משפט השלום (תעבורה) בנתניה (כב' השופטת ש' בן שלמה), לפיו הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יחד עם סעיפים 64ו- 40לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961ובעבירה של הזזת רכב ממקום תאונה, בניגוד לתקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-.1961 על המערער הוטלו העונשים הבאים: 18חודשי מאסר מתוכם 6חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ו- 12חודשי מאסר על תנאי למשך 3שנים, שלא יעבור אותן עבירות בהן הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וכן - פסילת רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 5שנים, קנס כספי בסך 000, 10ש"ח או 3חודשי מאסר תמורתו. ב. בכתב האישום הואשם המערער בכך שביום 31.7.98כאשר נסע ברח' הכדר בנתניה, החל בפניה שמאלה במטרה לעלות על המדרכה ממול, באופן שחסם את נתיב הנסיעה הנגדי. בנתיב הנגדי רכב רוכב קטנוע ובמרחק של 12 מטר ממכוניתו של המערער נחסמה דרכו, כאמור. רוכב הקטנוע נאלץ לבלום בפתאומיות, ואיבד שליטה על הקטנוע שהחליק. הרוכב נפל מהקטנוע והקטנוע החליק על צדו השמאלי, נחבט במכונית ונזרק ימינה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפצע הרוכב ומת מפצעיו. המערער הואשם בכך שגרם ברשלנותו לתאונה ולמותו של הרוכב. עוד הואשם המערער בהזזת הרכב ממקום התאונה ללא צידוק, מבלי שהיה הכרח בכך לשם הגשת עזרה וללא הרשאה של שוטר. ג. העובדות שאינן שנויות במחלוקת כפי שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא: המערער נסע ביום 31.7.98בשעה 30: 14ברכב מסוג פיג'ו מס' 55-516- 17ברח' הכדר בנתניה, ממערב למזרח. רח' הכדר הוא דו סטרי ובו מסלול נסיעה חד נתיבי לכל כיוון. רוחב הכביש 7מטר. בצדו הדרומי, מימין לכיוון נסיעת המערער, מפרץ חניה ברוחב 2.5מטר. בצדו הצפוני, משמאל לכיוון נסיעת המערער, מדרכה ברוחב 5מטר, המשמשת חניה לכלי רכב ליד החנות "פליפו", הנמצאת ברח' הכדר מספר .15 כביש האספלט היה במצב תקין ויבש. הראות היתה טובה. המערער התכוון לפנות שמאלה לחניה ליד חנות "פליפו", שם, על המדרכה, חיכתה לו אישתו שיאסוף אותה. באותה עת, רכב שלמה תנעמי (להלן: "הרוכב" או "המנוח") על קטנוע מס' -773 45-01, ברח' הכדר, ממזרח למערב, מול כיוון נסיעת המערער, בנתיב הנגדי. בהתקרב רוכב הקטנוע לרכבו של המערער, בלם, החליק, נפל ונעצר סמוך למדרכה בצד ימין כיוון נסיעתו. הקטנוע החליק על צדו השמאלי ונעצר על ידי שפת המדרכה בצד ימין, בסמוך לתעלת ניקוז. כתוצאה מהנפילה נחבל הרוכב וסבל מדימומים פנימיים. הרוכב הובהל לבית החולים ונפטר לאחר מספר שעות. בעקבות התאונה ניזוקו הקטנוע ורכבו של המערער. לא שנוי במחלוקת, כי בסמוך לאחר התאונה הזיז המערער את רכבו. ד. המערער טען, כי עדיין לא החל בפניה שמאלה ועצר במרכז הכביש, עם החזית לכיוון מזרח, כשהוא מאפשר לכלי רכב שנסעו ממזרח למערב, בכיוון נסיעת הרוכב ולפניו, להמשיך בנסיעה. רוכב הקטנוע בלם ללא סיבה וללא קשר לאופן עמידת רכבו של המערער בכביש. גרסת המערער, כפי שהובאה בבית משפט קמא, תוארה בעמ' 31לפרוטוקול: "רציתי להיכנס למגרש החניה שבחזית החנות, אותתי ונעצרתי במקום כי ממולי נסעה שיירה של מספר כלי רכב ובסוף הטור נסע גם קטנוע שסגר על המרווח בינו לבין הרכב האחרון. אני נתתי לכלי הרכב לעבור לידי ובערך במרחק של 12אולי 15מטר ממני אני רואה שנהג הקטנוע נותן ברקס, מאבד שליטה על הקטנוע, מתהפך מצד ימין ומתחיל להחליק. כל הזמן הזה מה שאני רואה אני עומד בעצירה מוחלטת עם הרכב עם הפנים למזרח כי אני רואה מה מתרחש. יחד עם ההחלקה של הקטנוע התחילו לעוף כל מיני חפצים מהקטנוע... לא הרגשתי שום מכה לרכב או כל מגע של קטנוע או רוכב של הקטנוע". ה. הממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בית משפט קמא: בית משפט קמא קבע, כי שחזור התאונה ת/3א' שערך הבוחן עת/3, רס"ב צבי שוורץ, מדויק ותואם את שארע בפועל. דהיינו, כי רוכב הקטנוע בלם, איבד שליטה, נפל מהקטנוע, והקטנוע החליק על צידו השמאלי, בעוד רגלית הברזל של הקטנוע חורצת חריצים בכביש. הקטנוע החליק בסטיה קלה ימינה, ביחס לכיוון נסיעת הקטנוע ועד למקום המפגש בין חזית הקטנוע השכוב על צידו לבין חזית צד שמאל של הרכב שנמצא בתפנית שמאלה. בית משפט קמא קבע, כי הפגיעה בלוחית הרישוי, וו הגרירה והספויילר של הרכב נעשו ע"י הפגיעה בקטנוע. בית משפט קמא אינו שולל כי הנזקים שנגרמו לחזית צד ימין של הרכב נגרמו כתוצאה מחפצים שניתקו מהקטנוע. בית משפט קמא אינו מקבל את גרסת המערער, לפיה רכבו עמד במרכז הכביש. בית משפט קמא קבע כי התרשים ת/8, שנערך בהנחיית העד פיליפ גגש עת/8, מדויק, ותואם בעיקרו את ת/3א' שנערך ע"י הבוחן. העד פיליפ גגש, מעבידה של אשת המערער הינו בעל חנות "פיליפו". העד עמד בקרות התאונה מחוץ לחנות, משמאל - לא ממול - רכב המערער, כמתואר בתרשים ת/ .8לפיכך, קבע בית משפט קמא כי רכבו של המערער היה בסטייה שמאלה ובמרחק של 1.5- 2מטר משפת המדרכה, שמשמאל לכיוון נסיעת המערער. בית משפט קמא קבע, כי אם אמנם הרכב היה עומד במרכז הכביש, לא היה נוצר פקק לאחר התאונה ולא היה צורך להזיזו. בית משפט קמא אינו מקבל גרסת המערער לפיה כל הנזקים שנתגלו ברכב הינם תוצאה של החפצים שניתקו מהקטנוע ומהקסדה שעפה. בימ"ש קמא קבע, כי מהעדויות עולה, מעבר לכל ספק סביר, כי היה מגע בין הקטנוע לרכב המערער, במרחק 1.7מטר משפת המדרכה. בית משפט קמא מתבסס בקביעה זו על החריצים שנמצאו בכביש שהם תוצאה של החלקת הקטנוע, החריצים במקום המגע "נשברים" ופונים ימינה, לכיוון תעלת הניקוז. בית משפט קמא קבע, כי החריצים בכביש והתאמת הנזקים בכלי הרכב, מהווים מקבץ ראיות נסיבתיות המשתקף בשחזור שנעשה ע"י הבוחן, ת/3א', אותו, כאמור, מאמץ בית משפט קמא כמדויק. נימוק נוסף לאי קבלת גרסת המערער לעניין מיקומו של הרכב במרכז הכביש הוא, קביעתו של בית משפט קמא, כי עדותו של המערער ואישתו שטענו כי לא נוצר מגע בין הרכב לקטנוע, הוכחה בפועל כלא נכונה. מכאן קבע בית משפט קמא, כי אף לגבי מיקום הרכב לא דייקו המערער ואישתו בעדויותיהם. גם מעדותו של העד גגש, עת/8, עולה כי ראה את דופן שמאל של הרכב, וזאת עקב זווית הסטייה שמאלה של הרכב. בית משפט קמא קבע, כי המערער הזיז את רכבו, בסמוך לאחר התאונה, זאת בניגוד לתקנה 144(א) (1) לתקנות התעבורה, דהיינו, שלא בנסיבות של הגשת עזרה לנפגע או בהרשאת שוטר. בית משפט קמא אינו מקבל נימוקי המערער כי עשה זאת בשל הלחץ שהופעל עליו ע"י הנהגים בדרך. אמנם, התאונה הוגדרה מלכתחילה כתאונה קלה ולא היתה כוונה לחקור אותה בשלב הראשוני, אך משנחבל אדם, אסורה הזזת מכונית מעורבת ללא מתן הרשאה לכך משוטר, או בנסיבות המפורטות בתקנה 144(א) (2). ו. בית משפט קמא קבע, כי המערער נהג בחוסר זהירות, סטה שמאלה, חסם את נתיב נסיעתו של רוכב קטנוע, גרם לו לבלום, לאבד שליטה על אופנוע וכתוצאה מכך נגרמה תאונה שהביאה למות הרוכב. ז. טיעוני המערער - המערער טוען, כי לא ניתן למקם את רכבו על פי סימני החריצים שנוצרו על הכביש, ולא ניתן לוודא כי החריצים נעשו ע"י הקטנוע המעורב, מאחר שהבוחן הגיע למקום מספר שעות לאחר התאונה ולאחר שהרכבים הוזזו ממקומם. לטענת המערער, טעתה השופטת קמא כאשר ביססה את פסק דינה על קביעה זו של מיקום הרכב, בעודה מתעלמת מנתונים עובדתיים נוספים. עוד טוען המערער, כי על פי עדות עת/ 8מר גגש, הרכב נטה מעט שמאלה והיה במצב עמידה. גם על פי עדותו של הבוחן, רס"ב שוורץ, הרכב היה בעמידה או בתנועה איטית מאד (עמ' 10שורות 5- 11לפרוטוקול). לטענת המערער, מאופן נפילת הרוכב והקטנוע עולה, כי הרוכב לא נפל בשל נפילת הקטנוע, אלא הרוכב קפץ והפיל עצמו ימינה בעוד הקטנוע ממשיך בתנועה על גלגליו עד שנטה שמאלה והמשיך להחליק. הבוחן קבע כי מרחק ההחלקה 7.2מטר, לכך יש להוסיף, לטענת המערער, 2מטר בהם נסע הקטנוע ללא רוכב, ומכאן תנועת הקטנוע ללא רוכב היא 9.2מטר. לטענת המערער, היה הרוכב במרחק של 18.4מטר לפחות מהרכב כאשר החליט לקפוץ מהקטנוע. לטענת המערער, אף אם המערער לא דייק, בתום לב, בתיאור מיקום הרכב וצורת עמידתו, אין בכך כדי לפסול באופן גורף את גרסתו. אף בכך שהכחיש המערער את המגע בין כלי הרכב אין, לטענת המערער, כדי לערער את אמינותו. הנזקים היו מזעריים, ויתכן שהמערער לא הרגיש במגע עם הקטנוע, אם אכן אירע. לטענת המערער, הקטנוע הגיע במהירות גבוהה כפי שניתן להסיק מאופי הפגיעות הפנימיות הקשות. רכבו של המערער עמד נייח במרכז הכביש או קרוב יותר למדרכה השמאלית (מרחק של 2מטר). רוכב הקטנוע יכול היה לעבור במרווח שבין הרכב והמדרכה, כשאר המכוניות אך החליט לקפוץ מהקטנוע. לחילופין, טוען המערער, אף אם נסע הרוכב במהירות סבירה, היה עליו לראות מבעוד מועד את רכבו של המערער, העומד במרחק של כ 2מטר מהמדרכה ולהמשיך לנסוע במרווח, כאמור, כפי שעשו הרכבים שעברו לפניו בבטחה, או לעצור את הקטנוע בבלימה קלה, שהיתה מביאה לעצירה בטוחה לפני רכבו של המערער. קפיצת הרוכב מהקטנוע היתה בלתי סבירה לחלוטין ורשלנית במידה רבתי. לטענת המערער, אם רשלנותו מתבטאת בהפרעה ע"י עמידה במרחק של 2מטר מהמדרכה השמאלית, מדובר בעבירה טכנית שאינה מהווה גורם לתאונה. לחילופי חילופין, טוען המערער, כי אף אם יקבע שרשלנות המערער גרמה לתאונה, הרי שהתנהגותו הבלתי סבירה בעליל של הרוכב, מהווה רשלנות רבתי ומנתקת את הקשר הסיבתי בין התנהגות המערער לגרימת המוות. לעניין הרשעת המערער בעבירה של הזזת רכב ממקום התאונה, טוען המערער כי בהתחשב בעובדה כי התאונה נחשבה תחילה לתאונה קלה, התנהגותו היתה סבירה והגיונית, ובכל מקרה ניתן לייחס למערער טעות בעובדה בתום לב. לחילופין, טוען המערער, כי בהתחשב במכלול הנסיבות ראוי להקל בעונשו של המערער. ח. סבורה אני, כי דין הערעור על הכרעת הדין להדחות. בטענת המערער כי לא ניתן למקם את רכבו ומסלול החלקת הקטנוע, בהתאם לחריצים שעל הכביש, אין ממש. בית משפט קמא בהתבססו על הראיות, העדויות שנגבו במשטרה ובמהלך המשפט, הגיע למסקנה כי שיחזור התאונה שערך הבוחן עת/3, רס"ב צבי שוורץ, ע"ג ת/3א' מהימן ומדויק. מסקנה זו מוצאת אני מבוססת כדבעי בחומר הראיות. הבוחן אומנם הגיע למקום התאונה כ 4שעות לאחר התאונה ולאחר שהרכבים הוזזו ממקומם. עם זאת, הבוחן הגיע למסקנותיו עפ"י עדויות המערער ואישתו, הממצאים בשטח (סימני החריצים הטריים על האספלט ושיירי שברים על הכביש במקום התאונה ובצד הכביש, במקום בו העיד המערער כי החנה מכוניתו לאחר התאונה) והנזקים שנגרמו לרכבים. בהמשך אף נעשה שחזור התאונה ע"י עת/8, מר פיליפ יוסף גגש, שהיה עד לתאונה, ונערך תרשים בהנחיתו, ת/ .8בבחינת שני התרשימים עולה כי תרשים העד תואם לתרשים השחזור שערך הבוחן. כל זאת מביא למסקנה החד משמעית כי השחזור שנעשה ע"י הבוחן מדויק ותואם את אירועי התרחשות התאונה. אף ממצאיו של עת/4, רפ"ק אריה משה מהמעבדה הניידת לזיהוי פלילי שערך התאמת נזקים בין שני כלי הרכב, זהים לממצאים אליהם הגיע הבוחן. עת/ 4העיד כי קיימת התאמה בין הפגיעות בוו הגרירה ובלוחית הרישוי של הרכב לבין הפגיעות בקטנוע (ת/01, ת/ 11ולוחות הצילומים - ת/21). המסקנה כי שחזור הבוחן מדויק מתחזקת, בין היתר, אף לאור הממצאים של עת/6, רפ"ק אליעזר לנדאו, קצין מעבדת סימנים וחומרים שערך חוו"ד מומחה, ת/61, אשר מצא התאמות בין צבעי הרכבים, שבריהם ומקומות הפגיעה התואמים את השחזור שערך הבוחן. על יסוד חומר הראיות הכולל, סבורה אני, כי יש לקבל את קביעות בית משפט קמא לפיהן הרכב אכן עמד בסטייה שמאלה ובמרחק של 1.5- 2מטר מהמדרכה השמאלית. האימפקט בין הרכב לקטנוע ארע במקום "השבירה" של החריצים, במרחק 1.7מטר מהמדרכה השמאלית. ט. מהממצאים העובדתיים כפי שנקבעו, כאמור, ע"י ביהמ"ש קמא עולה, כי העמדת רכבו של המערער בסטיה שמאלה כשהוא חוסם יותר ממחצית נתיב הנסיעה של רוכב הקטנוע שנסע בכיוון הנסיעה הנגדי, מהווה מעשה רשלנות. המערער טוען כי מהירות נסיעתו של הרוכב היתה גבוהה, ומהירות גבוהה זו היא, למעשה הגורם בלעדיו-אין לתאונה. המערער מתבסס על סיכום המחלה ת/ 51ועדותו של עת/5, ד"ר אלפיסי ריקרדו (עמ' 20- 22לפרוטוקול) אשר מתכנה עולה כי לרוכב נגרמה תלישה של הכבד מהוריד הנבוב כתוצאה מתאוצה ועצירה פתאומיים. מדבריו של העד לא ברור לחלוטין הקשר בין מהירות גבוהה ותלישת הוריד, הגורמת למוות, ומכל מקום אומר העד "אני לא יכול להעריך איזה האטה צריך כדי שזה יקרה, זה לא נבדק" (עמ' 21שורה 19לפרוטוקול). יחד עם זאת, אכן כללית עולה מתוכן עדותו של העד ד"ר אלפיסי כי תלישת הוריד הנבוב מהכבד, אופיינית יותר לעצירת פתאום של גוף בתנועה במהירות גבוהה, אך ישנם מקרים בהם תתרחש גם במהירות שאיננה גבוהה. בנוסף, הבוחן קובע בדו"ח הבוחן ת/ 2סעיף 10המתייחס לסימני הבלימה: "סה"כ סימני חריצים באורך 7.20מטר המצביעים על מהירות 30.3קמ"ש". בית משפט קמא קבע, כי משהוכח כי המערער עמד בסטייה שמאלה וחסם חלק נרחב מנתיב הנסיעה של הרוכב שבא ממולו, הרי הוא אחראי לתאונה בהתנהגותו הרשלנית. בית משפט קמא קובע כי "אפילו נניח לטובת הנאשם כי רוכב הקטנוע נסע מהר עדיין לא יהיה בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגתו לבין אחריותו לאירוע התאונה על תוצאותיה הטראגיות" (עמ' 15שורות 10- 12להכרעת הדין). קביעה זו של בית משפט קמא מקובלת עלי. י. אין בידי לקבל גרסת המערער, כי שיירת המכוניות שנסעה לפני רוכב הקטנוע עברה בבטחה ברווח שהותיר המערער בין מכוניתו למדרכה השמאלית, רווח שעומד עפ"י ממצאי בית משפט קמא על 1.5- 2מטר. רווח זה, אם אכן היה קיים, בעת נסיעתן של המכוניות האחרות, היה מאלצן להאט את נסיעתן עד מאד על מנת להצליח לעבור ברווח אותו הותיר המערער. אם נצא מהנחה זו, וודאי שאין ממש בטענת המערער, כי הקטנוע שנסע, על פי עדותו, אחרי שיירת מכוניות, נסע במהירות גבוהה. אצא מנקודת הנחה, הנוחה יותר למערער, כי רכבו עמד כשהוא בסטייה שמאלה. אף בהנחה זו, סבורה אני כי דין טענות המערער להדחות. המערער חסם למעלה ממחצית מנתיב הנסיעה של הקטנוע, ולפיכך, לא מקובלת עלי הטענה כי המדובר בעבירה טכנית גרידא. נראה לי, כי יש לקבל את מסקנת בית המשפט קמא כי עמידתו של רכב המערער תוך חסימת רובו של הנתיב הנגדי היתה רשלנית, יצרה מצב מסוכן שאילץ את הרוכב להגיב בפתאומיות, ולפיכך מהווה גורם לתאונה. באשר להתנהגות הרוכב, ההלכה הפסוקה שקבעה כי התערבות גורם זר בעל יסוד נפשי של כוונה, פזיזות ואפילו רשלנות רבתי, יכולה לנתק את הקשר הסיבתי, צומצמה בהתייחס לעבירות הקשורות בנהיגה. הקו המנחה הינו כי הנוהג בדרך צריך לצפות, לעיתים קרובות, גם אפשרות כי נהג אחר או עובר דרך ינהגו ברשלנות (ר' ע"פ (י-ם) 1044/97 בנבנישתי מ' מ"י (טרם פורסם) והאסמכתאות המובאות שם) גם אם אין חובה לצפות נהיגה פרועה של אחר (ר' ע"פ 385/72 הלוי נ' מ"י, פ"ד כז(1) 276). נראה לי כי איבוד השליטה על הקטנוע אינו מעיד על נהיגה פרועה של רוכב הקטנוע. הרוכב נקלע למצב מסוכן, אותו יצר המערער בחוסר זהירותו, שהתבטא בחסימת נתיב הנסיעה של הקטנוע. בנוסף, מלבד עמידתו המסוכנת של רכבו של המערער, ממצאי הבוחן לא העלו ממצאים כגון: כתמי שמן או מהמורות בכביש היכולות להסביר איבוד שליטה על הקטנוע, ואיני יכולה לקבל טענת המערער כי הרוכב "קפץ" ללא סיבה מהקטנוע. אף אם נהג רוכב הקטנוע ברשלנות, הרי שרשלנות זו אינה רשלנות רבתי ובלתי צפויה המנתקת הקשר הסיבתי בין התנהגותו הרשלנית של המערער למותו של המנוח. לפיכך, נראה לי כי מן הראוי לדחות את הערעור לעניין ההרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. יא. בנוסף, טוען המערער כנגד הרשעתו בהזזת הרכב ממקום התאונה. מקובלת עלי קביעת ביהמ"ש קמא, כי הדבר נעשה שלא בהתאם לנסיבות המתירות זאת בתקנה 144(א) (1) לתקנות התעבורה, וכן בית משפט קמא מתייחס לטענה שמעלה המערער בדבר הגדרת התאונה כקלה וקובע "אמנם צודק ב"כ הנאשם בסיכומיו ובפועל לא היתה כוונה לחקור את אירוע התאונה, באותו שלב, ואולם, כל עוד לא קיבל הנאשם היתר מהשוטר להזיז את רכבו, ומשנחבל הרוכב, אסור היה לו להיכנע ללחץ הסביבתי ולעשות כן על דעת עצמו" (עמ' 14שורות 23- 25להכרעת הדין). סבורה אני, כי לא ניתן לקבל טענת המערער כי התנהגותו היתה סבירה והגיונית. עפ"י העדויות התאונה התרחשה בשעה 30: 14(ע/ת 8פיליפ יוסף גגש עמ' 27 שורה 14לפרוטוקול), עפ"י דו"ח נפגע (ת/1) האמבולנס הגיע למקום האירוע בשעה 40:14, כלומר, 10דקות בלבד לאחר התאונה. עפ"י עדותו של המערער עצמו, הוא הזיז רכבו עוד בטרם הגיע האמבולנס למקום (עמ' 32שורה 6- 9לפרוטוקול). מכאן שאף אם נוצר עומס תנועה ו"לחץ סביבתי" להזזת הרכב מהמקום, הזזת הרכב לאחר זמן כה קצר, אינה יכולה להיחשב סבירה. הסבריו של המערער מדוע הזיז את הרכב שונים ומגוונים בהודעותיו השונות במשטרה ובעדותו בבית משפט קמא. איני יכולה לקבל גרסתו של המערער. כי הזיז רכבו מכיוון שחשב שאין לו קשר לתאונה, שהרי בהודעתו הראשונה למשטרה נ/1, אותה רשמה ועליה העידה ע/ת 7, רס"ל חגית פרפרה, נרשם שאמר :נ"כתוצאה מההחלקה פגע האופנוע בפנס ימין קדמי של הרכב הפרטי, והפנס והאיתות נשברו". משכך, ולאור אופן עמידת רכבו של המערער בעת התאונה כפי שנקבע בממצאי ביהמ"ש קמא, לא ניתן לקבל גרסת המערער כי לא ידע על מעורבותו בתאונה, ומקבלת אני קביעתו של בית משפט קמא, כאמור, אף לעניין זה. יב. לעניין העונש - בית המשפט קמא הטיל, כאמור, על המערער 6חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, חמש שנות פסילת רשיון נהיגה וכן קנס כספי ומאסר על תנאי. נראה לי, כי בית משפט קמא לא החמיר עם המערער מעבר למידה הראויה, ואינני סבורה, כי מן הראוי להתערב בעונש. וכך מציעה אני לחברי לעשות. י' שטופמן, שופטת השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. השופט ז' המר: אני מסכים. לפיכך הוחלט, כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת י' שטופמן, לדחות את הערעור. קטנועגרימת מוות ברשלנותמקרי מוות