תאונת דרכים פיצוץ | האם פיצוץ רכב מהווה תאונת דרכים ? | עו"ד רונן פרידמן

האם אדם שנפגע עקב פיצוץ רכב נחשב לנפגע "תאונת דרכים" ? ##האם נזק גוף כתוצאה מפיצוץ רכב נגרם עקב "שימוש ברכב מנועי" ?## בע"א 47/82 ו- 536/82, מרלי נ. "צור" (החלטתו של כב' השופט א' ברק בהרכב 5 שופטים שהתקבלה פה אחד ב-1.8.88), כתוצאה מהפעלת מנגנון ההתנעה של הרכב ארע פיצוץ עז ממטען חומר נפץ. לאור פסק-הדין ב-ע"א 358/83, שולמן נ. "ציון" הנ"ל, נפסק: כי "נזק הנגרם ע"י פיצוץ במכונית המופעל ע"י התנעתה, הינו נזק גוף הנגרם עקב השימוש ברכב מנועי". בת"א (ת"א) 2600/81, (המר' 3890/82), נורויץ יוניון נ. סונוה, התובע התניע מכוניתו וארע פיצוץ כתוצאה מההתנעה והתובע נפגע קשות. נפסק כי תוך שימוש במבחן השכל הישר, ההגיון, חוש הצדק והמדינות המשפטית – אין להרחיב את תחולת החוק על מקרים שהם זרים לשימוש ברכב. הערעור על פסק-דין זה נתקבל ב-ע"א 475/86. ##פיצוץ בעקבות התנעת רכב נחשב "תאונת דרכים":## בע"א 475/86, סונה נ. נורויץ יוניון (פסק-דינם של כב' השופטים א' ברק, ש' לוין, ג' בך, ש' נתניהו ו-א' גולדברג) נתקבל הערעור על ההחלטה ב-ת"א 26001/81 הנ"ל ונפסק בעקבות ע"א 358/83, שולמן נ. "ציון": "הנזק הנגרם בשל פיצוץ הבא בעקבות התנעת רכב נופל לגדר נזק הנגרם עקב השימוש ברכב מנועי". ראו גם ת"א (י-ם) 922/86, אבו חליל נ. עשוש הנ"ל בדבר החלת מבחני סעיף 64 לפקודת הנזיקין בסוגיית נזק שנגרם בפריקה או בטעינה. ##פיצוץ במכונית תוך כדי ניסיון התנעה:## בת"א (שלום-כ"ס) 4505/88, מצרי נ. "הדר" "קרנית" ואח' בע"מ, התובע עזר בהתנעת רכב על-ידי כך שהפעיל את מתג ההצתה לבקשת פועל במגרש למכירת מכוניות. תוך כדי ניסיון ההתנעה ארע פצוץ והתובע נחבל. בדחותו את הטענה שהתובע נחשב כנהג הרכב פסק בית-המשפט: "על מנת לראות אדם "כנוהג" לפי סעיף 2 (א) לפלת"ד אין להסתפק בשליטה מופשטת ברכב אלא נדרשת "שליטה ממשית" אותה יש לבחון על-פי מספר אלמנטים מצטברים כגון: "ישיבה ליד ההגה, אחיזה בהגה, התנעה, לחיצה על דוושת התאוצה, החלפת מהלכים, איתות ועוד". היות ובמקרה הנדון התובע לא הכיר את הרכב, לא התענין בו ולא ידע להפעילו אלא רק עזר לפועל בהפעלה, על-פי הוראות הפועל, הוא אינו נחשב כנהג. התובע לא הצליח להוכיח כי חברת הביטוח שנתבעה על-ידו בטחה את השימוש ברכב בביטוח חובה ועל-כן נדחתה התביעה נגדה. ##מקרים שהם זרים לשימוש ברכב:## בע"א (ת"א) 666/81, "הפניקס" נ. מזרחי, כאשר הוטמן חומר נפץ במכונית והתפוצץ עקב התנעת המכונית, הנזק עקב השימוש היה זר לגמרי לשימוש התחבורתי או ללא כל קשר סיבתי בין השימוש התעבורתי ברכב וגורם הנזק. לא נזק כזה התכוון המחוקק לפצות, ולא בגין נזק כזה נעשה הסכם הביטוח. הצורך בקשר סיבתי, אינו תוצאה של סעיף 64 אלא תוצאה של הגיון משפטי שבו מחפשים את הגורם האמיתי והנכון לנזק. ראו ע"א 358/83 שהגיע לתוצאה הפוכה. ההלכה בוטלה ע"י תיקון מס' 8 לחוק. ##מקרה בו נסיבות הפיצוץ לא היו ברורות:## בת"א (ת"א) 152/83, המר' 1758/83, "רותם" נ. פרץ, פגיעת נוסע ברכב (להבדיל מהולך רגל שאינו משתמש) מהתפוצצות חומר נפץ שהוטמן בו – הינה נזק כתוצאה מהשימוש ברכב ואין נפקא מינה בין הפעלת חומר נפץ על-ידי מתנע או על-ידי תנועות הרכב או הפעלת המנגנון על-ידי משקל הרכב, (נסיבות ההתפוצצות לא ברורות מההחלטה אם כי לא מדובר בהתפוצצות כתוצאה מהתנעה). הדבר דומה להתמוטטות חלק מכביש בעת הנסיעה או לחפץ או לעץ שנפל במסלול הנסיעה או לפיצוץ גשר בדרכו של הרכב, בין שהדבר נעשה ברשלנות ובין בזדון. ##פיצוץ במשאית כתאונת דרכים:## ת"א (שלום-י-ם) 4550/98, שמחון ימין נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ, בעת שהתובע עסק בפעולת גירוז במשאיתו, התפוצץ צינור גומי קטן, דבר שגרם לפציעה בכף ידו וחדירת גריז לכף היד. לצורך הפעלת לחץ האוויר יש להפעיל את מנוע המשאית. מערכת הגירוז מופעלת באמצעות צינור המתחבר לנקודת לחץ באוויר. האקדח וצינור הגומי הקטן נרכשו באופן נפרד וחלקים אלו לא הגיעו יחד עם המשאית בעת שנרכשה. ייעודה של המשאית הוא שאיבת בטון במשאבת בטון והזרמתו. לפיכך, יש לראות בפעולת הגירוז כחלק מייעודה המקורי של המשאית. על-פי מבחן הסיכון ומבחן "השכל הישר", יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי-עובדתי ומשפטי בין מטרות המשאית לבין פעולת הגירוז והנזק שנגרם. לפיכך, אין כל משמעות לעובדה כי מערכת הגירוז נרכשה באופן נפרד, הואיל ועצם הפעולה הוא חלק בלתי-נפרד מתכליתה של המשאית, ונעשתה באמצעות הכוח המכני של מנוע המשאית, שכן אין חולק על כך כי ללא הפעלת מנוע המשאית לא היה נוצר לחץ אוויר ולא ניתן היה להפעיל את מערכת הגירוז, כך שלא היה נגרם כל נזק. ##התפוצצות מטען חומר נפץ כתוצאה מהתנעת הרכב:## בע"א 358/83, שולמן נ. "ציון", כב' השופט א' ברק פסק כי: 1. "נזק הנגרם בשל התנעת המכונית או נסיעה בה והנובע מהתפוצצות מטען (בין אם המטען הוא בכלי-הרכב עצמו, בין אם הוא מוקש שכלי הרכב מפעילו בשל משקלו, ובין בכל דרכך אחרת), הוא נזק הנגרם "עקב השימוש בכלי רכב". ההנמקה: א. התנעת מכונית היא שימוש ברכב. ב. הגישה הרואה בפיצוצים נזק הנגרם עקב שימוש ברכב, עולה בקנה אחד עם מצבים נוספים ודומים. ג. יש לראות בהתפוצצות הנגרמת בשל מיקוש או הטמנת רימונים סיכון שהשימוש ברכב גורר עמו. ועל כן הגורם הממשי לגרימת הנזק עקב השימוש. ד. יש להעדיף פתרון השולל ממנו פיצוי לניזוק והמפזר את המעמסה של הפיצוי על הציבור, על פני פתרון השוללל ממנו פיצוי או מטיל את המעמסה על מזיק אינדיבידואלי. 2. "תיקון הרכב, בין תוך כדי נסיעת הרכב ובין בעמידתו, בין בצידי הדרך ובין שלא בצידי הדרך, בין תוך התנעת המנוע ובין בדימומו, הינו שימוש בו. זהו שימוש לואי חיוני לרכב. אין כל הבדל בין סיכה והחלפת גלגל לבין תיקון דרך… כל נזק הנופל למסגרת הסיכונים שתיקונים יוצרים, נגרם עקב התיקון, כלומר התיקון מהווה גורם ממשי". ההנמקה: א. ההבחנה בין "תיקוני-דרך" לבין "תיקוני-בית" היא קשה ומלאכותית. ב. מוסכם על הכל כי "תיקוני-בית" כשהמכונית נוסעת – זהו שימוש במסגרת החוק. ג. הגישה כי תיקון מאפשר שימוש אך אינו בגדר שימוש היא מלאכותית.. ד. לאור ביטול מבחן השימוש התעבורתי אין מקום להבחנה בין "תיקוני-דרך" לבין "תיקוני-בית". ה. אין מניעה שפגיעה הנובעת משימוש ברכב תהא גם "תאונת עבודה". באוביטר: 3. "חניה היא שימוש לואי, כל נזק שנופל למסגרת סיכון שחניה גורמת נופל במסגרתו, על כן, אם הולך רגל או נוסע באופניים מתנגש ברכב חונה, וכתוצאה מכך נגרם להם נזק גוף, יש לראות בנזק זה כגורם "עקב" השימוש ברכב המנועי. לענין זה, אין חשיבות למקום החניה, אם היא ברשות הרבים או בשטח פרטי סגור". כב' השופט א' גולדברג (בהסתיגות): "לא מבחן הסיכון הוא המבחן הראוי לקשר הסיבתי-המשפטי, אלא מבחן "השכל הישר", הבוחן את הקירבה (הרעיונית) של "השימוש" לנזק. במילים אחרות, הקובע לפי מבחן זה או מידת תרומתו של "השימוש" ברכב להתהוות התוצאה המזיקה, תרומה יחידה או תרומה של ממש, ממילא תהיה גם "גורם ממשי" לנזק" כב' השופט ג' בך (בהסתיגות): מבחן ההגיון מחייב להכיר במאורע בתור "תאונת דרכים" "רק כאשר קיים קשר אמיתי בין הפעולה אשר בעטיה נגרמת הפגיעה ובין "השימוש ברכב" במובן המקובל של דיבור זה". לפיכך: "ניתן לראות ב"תיקוני-דרך" של מכונית משום שימוש ברכב, אך לא נובע מכאן שכל עבודות תיקון ברכב (ההדגשה במקור) מהווה גם שימוש ברכב". בת"א (ב"ש) 667/82, "ציון" נ. שולמן, כב' השופט א' ריבלין פסק כי יש להחיל את עקרון הקשר הסיבתי המשפטי שביסוד סעיף 64 לפק' הנזיקין (חרף אי החלטת סעיף זה בחוק פיצויים תאונות דרכים) בנוסף לקשר המשפטי עבודתי. הקשר המשפטי כולל אף שיקולים של מדיניות משפטית ומבחן "השכל הישר". לפיכך אין השימוש מכסה התפוצצות מטען חומר נפץ שהתפוצץ כתוצאה מהתנעת הרכב. הערעור על פסק-דין זה התקבל ב-ע"א 358/83 הנ"ל. ההלכה בוטלה ע"י התיקון מס' 8 לחוק ##התפוצצות צינור במערבל בטון:## בת"א (שלום-עכו) 938/89, סלים פאוזי נעמנה נ. פאוזי נעמנה ואח', התובע נחבל בעת שהתפוצץ צינור שהוביל בטון ממערבל של משאית, המובלת בכוח מכני, למשאבה הניצבת על מרכב עם גלגלים. בית-המשפט קיבל עובדתית את הטענה כי בעת התאונה, המשאבה היתה מחוברת למשאית אחרת שגררה אותה לאתר העבודה. התובע טען כי הארוע מהווה תאונת דרכים. בדחותו טענה זו פסק בית-המשפט: היות ומנוע המשאבה הוא זה שגרם לתאונה ולא מנוע המשאית ממנה נפרק הבטון, לא ניתן לאמר כי הארוע קרה בעת פריקה מהמשאית. באוביטר: אילו מנוע המשאית היה גורם לתאונה, היה מדובר בתהליך הפריקה מהמשאית המסתיים רק בעת שהבטון כבר נמצא במערבל המשאבה. ההחלטה ניתנה לפני התיקון מס' 8 לחוק. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). ##להלן דוגמא להחלטה בנושא האם פיצוץ מכונית מהווה תאונת דרכים:## 1. ביום 3.12.1979, בשעת בוקר, נכנס המנוח ז"ל למכוניתו, על-מנת לנסוע לדרכו. המנוח התניע את המכונית ותוך כדי כך התפוצץ מטען חומר נפץ שהוטמן בה. כתוצאה מאותה התפוצצות, נפצע המנוח, פצעים קשים, והוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. המשיבים, אלמנתו ובנו, הגישו תביעה כספית כנגד המבקשת, חברת ביטוח. בכתב התביעה הם טוענים, כי המנוח מצא את מותו ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המבקשת ביטחה את השימוש במכוניתו של המנוח ולפיכך היא נתבעת, על-ידי המשיבים, לפצותם על נזקיהם. המבקשת טוענת, לעומתם, כי ראוי למחוק את התביעה על הסף מחוסר עילת תביעה. טעמה של המבקשת כפול: ראשית, לאו שימוש ברכב כאן, כמשמעותו של מושג זה בחוק הפיצויים. שנית, התוצאה הקטלנית, במקרה זה, לא באה עקב שימוש ברכב מנועי. טענות אלה מצריכות דיון בשלושה: א. האם עשה המנוח "שימוש ברכבו" - כמשמעותו בחוק הפיצויים? ב. מהו הקשר הסיבתי העומד ביסוד חובת הפיצוי על-פי החוק? ג. האם נתקיים, במקרה זה, הקשר הסיבתי הדרוש? 2. נראה, כי אין קושי, בנסיבות המקרה, להכריע בשאלה הראשונה. לביטוי "שימוש ברכב" הוצעו פירושים שונים: תחילה ביקשו לייחדו ל"שימוש תחבורתי" או לשימוש המקיים את "סגולת התנועה" של הרכב (ת"א (ת"א) 2524/80 ציון חברה לביטוח נ' זילפה לסרי ואח' ; ת"א (ת"א) 2176/80 "קדר" בע"מ נ' יאיר גלמן ואח'). פירוש אחר, מרחיב יותר, בא לאמץ את הפרשנות המקובלת בדיני הביטוח. (ע"א 517/79 בן טובים נ' מוסך נוע שירותי מכוניות בע"מ ואח’, בעמ' 424). בינתיים גילה בית-המשפט העליון את דעתו, באשר לפירוש המוסמך של הביטוי (מפי השופט ברק), בע"א 326/80 סואער ואח' נ' טאהא ואח' . באותו ענין נקבע, כי אין לצמצם את המושג "שימוש ברכב", לענין חוק הפיצויים, לשימוש תעבורתי. על פירוש זה חור לאחרונה, בית-המשפט העליון (מפי השופט ש' לוין) בע"א 199/81, 558"הסנה" חברה לביטוח בע"מ נ' ישעיהו זעירה ואח' (טרם פורסם). הצעתו של המחוקק לייחד את ה"שימוש ברכב" ל"מטרות תחבורה" (ה"ח 1550, ה"ח 1566), אף היא לא נתקבלה בסופה של תחיקה (ס"ח 1057עמ' 42). כללו של דבר: שוב אין ליתן לבטוי "שמוש ברכב" פרוש המצמצמו לשימוש התעבורתי. בעניינו, אין נפקות למחלוקת מן העבר, גם מן הבחינה העובדתית. גם על-פי הצר בפירושים, לא יכולה להיות מחלוקת, כי השימוש שעשה המנוח במכוניתו, במועד המקרה, "שימוש ברכב" הוא, בין בנסיעה ובין "בעמידה", בין לענין החוק ובין לכל ענן אחר. 3. חוזרות למקומן השאלות שנותרו - ועניינן הקשר הסיבתי. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 קובע את זכותו של מי שנפגע ב"תאונת דרכים" - לפיצוי. "תאונת דרכים" בלשון החוק היא "מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי". החוק מונה (בסעיף 4), את הוראת פקודת הנזיקין [נוסח חדש] המוחלות על זכותו אל נפגע לפיצוי, אך נמנע מלכלול בהן את הוראת סעיף 64לפקודה. למראית עין, תומכת השמטה זו באפשרות שאין עניינו של חוק זה, אלא בקשר העובדתי שבין השימוש ברכב לבין הנזק. הפסיקה הבהירה, כי אין זה הפירוש הראוי: כל קביעה אחרת לענין חוק הפיצויים, כפי שהוא מתפרש היום, תהא בבחינת אבסורד פרשני. נראה, כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר הצורך להציב סייג למימדי האחריות המוטלת, גם על-פי חוק הקובע "אחריות מוחלטת" כמו חוק הפיצויים. האפשרות לסייג את האחריות, בדרך של מתן פירוש מיצר למונחים "רכב" ו"שימוש ברכב" - אינה נתמכת בפסיקה. מצאנו, כי שוב אין להיזקק לפירוש המייחד את "השימוש ברכב", במסגרת החוק, למטרות תעבורה גרידא. גם הביטוי "רכב" או "רכב מנועי" נתפרש, על דרך ההרחבה. בסוגיה זו, האחרונה, ביקש, אומנם, המחוקק לעמוד בפרץ ופירש, לאחרונה, כי כוונתו ל"רכב הנע על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" (ס"ח 1015עמ' 42); עם זאת, ובאותו ענין, חזר בו המחוקק מכוונתו (ה"ח 156עמ' 82) להוציא את הרכבת ואת הרכב הנגרר מכלל "רכב"; אלה נתפשו, בינתיים, ברשתה של הפסיקה. לאור כל אלה מובנת היטב, הדרישה להתנות את חובת הפיצוי, בקיום קשר סיבתי משפטי, בין השימוש ברכב לבין התוצאה; תנאי זה עשוי עתה לשמש סייג מרכזי. למימדי האחריות המוטלת על-פי חוק הפיצויים. הפניה אל כללי הקשר הסיבתי המשפטי (להבדיל מן ההסתפקות בסבתיות עובדתית) נכללה במספר פסקי-דין בהם נדונו תביעות במסגרת חוק הפיצויים: ע"א 517/79 הנ"ל, בעמ' 428, ע"א 199/81, 558 (טרם פורסם) וע"א (ת"א) 661/81הפניקס הישראלי בע"מ נ' חנה מזרחי (טרם פורסם). 4. הקשר הסיבתי המשפטי - פנים רבות לו. עתים אינו אלא "מסווה" או מסגרת לשיקולי מדיניות משפטית גרידא; המבקשת, בטיעוניה, הדגישה את הצורך ביישום שיקולים אשר כאלה, במקרה זה. לדעתה, אין המקרה הזה נופל בתחום הסיכון, אשר מפניו בא חוק הפיצויים להגן; כוונתו של המחוקק לא היתה, לטענתה, להעניק את זכות הפיצוי למי שנפגע בדרך בה נפגע המנוח. שיקולים כאלה, הנסמכים על כוונתו המשוערת של המחוקק, אין בהם קושי מקום שכוונת המחוקק אינה במחלוקת; כך היה בפרשת: . L.r(1874) .gorris v. Scott . 125ex שונה הדבר, מקום בו נעדרת הסכמה בדבר "תחום תחולתו" של החוק - וכך הדבר בענייננו: בת"א (ת"א) 2524/80, 2532ציון חברה לביטוח נ' זילפה לסרי ואח' בעמ' 524) קובע בית-המשפט המחוזי : "אין החוק בא להביא תקנה לכל מי שנפגע בתאונה... לצורך כזה הוחק חוק הביטוח הלאומי". ואילו בענין אחר נפסק: "מטרת המחוקק היתה בראש ובראשונה מטרה סוציאלית של הבטחת פיצוי לכל מי שנגרם לו נזק גוף בתאונה הקשורה לשמוש ברכב" (המר' (ב"ש) 1151/78 רשות הנמלים ואח' נ' הורביץ בעמ' 190. וגם ההיפך: "איני סבורה כי יש לראות את החוק הנדון כחוק סוציאלי..." (ע"א (ת"א) 666/81, טרם פורסם). כאשר אין דיבורו של המחוקק מפורש והעדות על כוונתו אינה ברורה, עלולה ההתייחסות אל "מטרת החוק" לגלוש לחקיקה שיפוטית שחסרונה בולט כשאינה אחידה. 5. אין, איפוא, בשיקולי מדיניות משפטית, במקרה זה, כדי לייתר את השימוש בכללי הסיבתיות לגופם. הקשר הסיבתי המשפטי עשוי להיקבע על-פי מבחנים שונים; לא כולם מותרים לנו במסגרת חוק הפיצויים. כך, אין ספק, כי אין אנו רשאים לעשות שימוש במבחן הציפיות; מבחן זה, המשמש את כללי ניתוק הקשר הסיבתי, על-פי סעיף 64 לפקודת הנזיקין, "הינו המבחן היחיד 'החושב' בקטגוריה של אשמה וחפות" (ע"א 390/62 בעמ' 1670). כיוון שכך, אין הוא מתאים לקביעת האחריות בחוק ש"אינו חושב" בקטגוריות אלה. לעומתו, "מבחן לשוני" אינו מעורר כל קושי - גם כשהוא מיושם במסגרת חוק הפיצויים. המבחן הידוע כמבחן "השכל הישר" הוא מבחן כזה, מן הטעם, שהוא עושה שימוש בלשון השגורה בפי "האדם הרגיל"; אפילו כולל מבחן זה שיקולים של מדיניות משפטית, הרי אלה שיקולים "ראשוניים" היאים גם לחוק הקובע אחריות מוחלטת. כפי שיובהר להלן, התוצאה, במקרה שלפנינו, היא אחת הן על-פי כללי הסיבתיות והן לאורם של שיקולי מדיניות משפטית, כאמור. 6. מבחן "השכל הישר" מודגם, תכופות, בפסק-הדין שניתן בפרשת האניה (coxwold yorkshire dale steamship co. Ltd. V. Minister of war transport). העובדות באותו מקרה (ואליהן נחזור עוד להלן) היו כך: בתקופת מלחמת העולם השני, הובילה ה- ,coxwoldמטען שנועד לצבא הוד מלכותו; במהלך הפלגתה קיבלה האניה הוראה לשנות ממסלולה כדי להימנע מלפגוש בצוללות אוייב. לאחר שעשתה כך, הוסטה שוב ממהלכה בעטיו של נחשול בלתי צפוי. לבסוף, עלתה על שרטון וניזוקה. השאלה שעמדה להכרעה, באותה פרשה, היתה שאלה של קשר סיבתי משפטי: האם נגרם הנזק לאניה בעטיו של סיכון ימי רגיל או שמא בשל הפעילות המלחמתית בה היתה מעורבת. בית-המשפט ביקש לברר מבין גורמי הנזק את ה"סיבה" המשפטית ועשה שימוש במבחן ה"שכל הישר": This choice of the real or efficient cause from out of" the whole complex of the facts must be made by applying Commonsense standards. Causation is to be understood As the man in the street and not as either the scientist ."or the metaphyisician would understand it והתוצאה: If asked what caused"ordinary man" i think that the" the casualty would reply that it was caused by the The convoy, deviating from a safe course in order to vessel, in obedience to orders from the commodore of ."avoid a suspected enemy submarine מבחן "האדם הרגיל" שימש גם תחומי משפט אחרים: כך, לענין קביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד; ראה - cassidy v. Ministry of health. 7. הפנייה אל "חוות דעתו של האדם הרגיל" עלולה להתגלות כחסרת תועלת - אם אין בצדה כללי יישום קונקרטיים. המלומדים hartו- honoreבחיבורם In the law ,causationמציעים כללים שאחדים מהם ראויים לשמש גם את המקרה שבפנינו: ברירת "הסיבה", מבין כלל התנאים "בלעדם אין", העומדים כיסוד כל תוצאה - עניינה בחירתו של התנאי החריג, להבדיל מן התנאים הרגילים. כאשר מתקיימת שרשרת של התרחשויות שסופה בתוצאה מסויימת, נעצרת, בד"כ, ההתחקות אחר ה"סיבה", באותו שלב בו מתגה פעולה רצונית של אדם. התנהגות רצונית, כאמור, עשויה לשלול מן המעשים שקדמו לה את התואר "סיבה" (שמי בעמ' 70- 69). אולם, במה דברים אמורים? - בהתנהגות מודעת. מקום בו באה פעולתו הרצונית של ב', בהמשך לפעולתו של א'. והסבה את התוצאה - נמשיך לראות כפעולתו של א' את "הסיבה", אם יתברר כי ב' לא היה מודע לתוצאות האפשריות של פעולתו. 8. ומן הכלל הזה אל הפרט: אין, ולא יכולה להיות מחלוקת, במקרה זה, כי המנות שולמן בעת שעשה שימוש ברכבו, לא היה מודע לתוצאות, כפי שאירעו; במילים אחרות: על-פי הכלל האמור, אין בפעולת השימוש שעשה המנוח ברכבו, כדי לשנות מן הקביעה כי פעולת הטמנת חומר היא שגרמה לתוצאה הקטלנית. אם נשוב וניפנה אל "האדם הרגילי; ובלשון מקומותינו אל "האדם מן הישוב", הוא יאמר, כי מותו של המנוח נגרם עקב הטמנת חומר הנפץ ולא עקב שימוש ברכב מנועי; בשום פנים, לא יאמר כי המנוח מצא את מותו ב"תאונת דרכים". אם בפרשת ב- coxwoldבית-המשפט האנגלי מפי "האדם הרגיל" כי פעולות המלחמה, הן גורם הנזק, אף שבפועל, לא כוונו כלפי האניה מעשי איבה כלשהם, קל וחומר שכך הוא הדין מקום שבוצע, בפועל, מעשה איבה, דוגמת זה שכוון אל המנוח, כאן. סוף דבר: העובדה, אותה קבענו בראשונה, כי המנוח עשה שימוש ברכבו, במשמעות הדבר בחוק הפיצויים, אין בה די כדי להקים לו עילת תביעה על-פי החוק. הקשר הסיבתי המשפטי בין השימוש הזה ברכב לבין התוצאה הקטלנית - לא נתקיים. תוצאה זו, הנקבעת על-פי כללי הסיבתיות, מתיישבת היטב גם עם שיקולי מדיניות משפטית "ראשוניים". שיקולים כאלה הוגדרו בע"א 326/80 הנ"ל בעמ' 240 לאמור: אין להרחיב את החוק על מצבים שאינם נופלים למסגרתו באופן טבעי. ##לסיכום:## שימוש ברכב מנועי משמע פעולה של הרכב או פעולה הקשורה ליעודו הרגיל והטבעי של הרכב לרבות כל שימוש הלואי, דהיינו: כל אותן פעולות אינדיצנטליות הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימושו העיקרי. פירוש המילה "עקב" בהגדרת תאונת דרכים הוא ש"השימוש ברכב צריך שיהיה גורם ממש (ולא דוקא הגורם הבלעדי) לקרות התאונה. האחריות לפי חוק הפיצויים מבוססת על תפיסה חברתית של "סיכון". מבחן הסיכון קובע כי הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים: "אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק על פי מבחני הסיכון, השאלה היא, מהו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע ומשנקבע "מתחם הסיכון" כל תוצאה מזיקה, הנופלת לתוך אותו מתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי המשפטי כנדרש… מבחן זה מגשים את מטרת החקיקה, יש בו גמישות ראויה והוא תואם את אופיה של האחריות ללא אשמה" שכן: א. מבחן הסיכון תואם אחריות שאינה מבוססת על אשמה. ב. מבחן הסיכון יוצר קשר הכרחי בין השאלה הסיבתית לבין מטרת החוק. הקשר הסיבתי הוא ההגיון המשפטי הקובע את סיבת הנזק. ג. מבחן הסיכון מבוסס על שיקולים של מדיניות משפטית, הוא גמיש ולוקח בחשבון אינטרסים וערכים אשר החוק מתחשב בהם ועשוי להתמודד אף עם ארועים בלתי צפויים. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). הכרה בתאונת דרכיםשאלות משפטיותתאונת דרכיםרכב