הזכות להעביר צנרת ביוב בשטח פרטי

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזכות להעביר צנרת ביוב בשטח פרטי : בקשה לצו מניעה זמני המורה למשיבות או מי מטעמן להמנע מלהכנס לחלקה 7 בגוש 18850 בכמאנה, הנמצאת בבעלות ובהחזקת המבקשים, ולהמנע מלהניח צנרת ביוב בחלקה. העובדות הצריכות לעניין 1. המבקשים הם הבעלים במושע של חלקה 7 בגוש 18850 באדמות הכפר סואעד - כמאנה בשטח כולל של כחמישים דונם (להלן: "החלקה"). במקור, הייתה החלקה חלק מחלקה מס' 4 . לאחר ביצוע פרצלציה, חולקה חלקה 4 לשתי חלקות: חלקה מספר 7 שבבעלות המבקשים וחלקה מספר 6 בבעלות המדינה, והמוחכרת לתושבי היישוב כמון השוכן בסמוך לכפר כמאנה. 2. ביום 9.5.99 שלחה המשיבה מס' 2 מכתבים למבקשים, בהם הודיעה כי בכוונתה להעביר בחלקה צנרת ביוב וכי ביצוע העבודות יחל בתוך 21 יום מיום משלוח ההודעה. הצנרת מהווה חלק מפרוייקט ביוב שנועד לחבר את ישובי הר כמון וכפר כמאנה למכון הטיהור בכרמיאל כחלק ממערך כלל ארצי של טיהור שפכים במכוני טיהור. אין מחלוקת כי הנחת הצנרת מבוצעת על פי תוכנית מאושרת והיתר בניה שניתן למשיבות. 3. המשיבה 1 היא המועצה האזורית משגב שבתחום שיפוטה נמצאת החלקה. המשיבה 2 היא חברה עירונית, בבעלות המשיבה 1 , שהוקמה לצורך ניהול משק הביוב שבתחומיה. 4. בעקבות ההודעה על כוונת המשיבות להניח הצנרת בחלקה, עתרו המבקשים ביום 31.5.99 למתן צו מניעה שיאסור ביצוע העבודות בשטח החלקה. הדיון במעמד שני הצדדים נערך ביום 14.6.99 לאחר שנתקיימה ישיבה קצרה ביום 7.6.99 וניתנה ארכה למבקשים להגיש חוות דעת מטעמם. בתום הדיון ויתרו הצדדים על הגשת סיכומים ובית המשפט הוסמך לפסוק על פי החומר שבפניו והעדים שנשמעו. אציג להלן ובקליפת אגוז את עיקרי טענות הצדדים. טענות הצדדים 5. שתי טענות עיקריות בפי המבקשים: האחת, כי אין למשיבות סמכות להניח ביב מאסף בשטח החלקה שהיא בבעלותם הפרטית. השניה, כי ניתן לשנות את תוואי הצנרת באופן שלא תעבור בשטח החלקה. להוכחת טענה זו, הציגו המבקשים ביום הדיון, חוות דעת של המהנדס עלי שואהנה מטעמם. על פי חוות הדעת, ניתן להניח הצנרת בסמוך לגבול החלקה, אם כי בשטח המבקשים. 6. המשיבות טענו כלהלן: ( - ) הסמכות להניח צנרת ביב מאסף בשטח פרטי מעוגנת בחוק. ( - ) המבקשים לא הצביעו על כל נזק שייגרם להם אם יעבור הצינור בשטחם. נהפוך הוא, בעתיד ישרת קו הביוב את תושבי כמאנה עצמם, לרבות המבקשים, מה שישביח את נכסיהם. ( - ) השיקולים להנחת הצנרת בחלקה הם שיקולים תכנוניים טהורים המבוססים על חישובי גרביטציה תוך התחשבות באופי הטופוגרפי של השטח. ( - ) החלופה המוצעת על ידי המבקשים יקרה בהרבה מהתכנון הקיים. לחלופה המוצעת גם מגרעות נוספות עליהם אעמוד בהמשך. הסמכות להעביר צנרת ביוב בשטח פרטי 7. המסגרת הנורמטיבית לדיוננו קבועה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962 ( להלן: "החוק") המאפשר לרשות המקומית בתחומה: "(1) להניח ביבים מתחת לכל רחוב; (2) לבצע כל עבודה במבנה או במיתקן שמתחת לרחוב, לרבות הריסתם, הכל במידה הדרושה להסרת מכשולים לביוב; (3) להניח צינורות המחברים נכס לביב ציבורי ולהעביר את הביוב דרך כל קרקע או מתחתה, לאחר מתן הודעה על כך לבעלי הנכסים". סעיף 1 לחוק מגדיר המונחים הבאים הרלוונטיים לענייננו: " ביב פרטי" - ביב המשמש נכס אחד, על חיבוריו; "ביב ציבורי" - ביב המשמש כמה נכסים ושהשופכין נזרמים אליו מביבים פרטיים בלבד; "ביב מאסף" - ביב שהשופכין נזרמים אליו בעיקר מביבים ציבוריים; "ביוב" - ביב ציבורי או ביב מאסף על כל מיתקניהם וכן מיתקנים לטיהור מי שופכין; "בעל" או "מחזיק" של נכס - בעלו ומחזיקו לענין ארנונות העיריה או המועצה המקומית; "מהנדס הרשות המקומית" - מהנדס שנתמנה לכך על ידי המועצה; "נכס" - בנין או קרקע בתחום הרשות המקומית, למעט רחוב; 8. לטענת המשיבות, סעיף 3(3) לחוק מקנה להן סמכות להניח צנרת ביב מאסף גם בשטח פרטי. מנגד, ניתן לטעון כי יש ליתן פירוש מצמצם להוראת סעיף 3 (3) לחוק. על פי הפירוש המצמצם, הסעיף מסמיך את הרשות להכנס לשטח פרטי רק לשם חיבור נכס פרטי לביב ציבורי אך לא לצורך העברת ביב מאסף בשטח פרטי. 9. אחזור ואפנה להוראת סעיף 3 (3) : "להניח צינורות המחברים נכס לביב ציבורי ולהעביר את הביוב דרך כל קרקע או מתחתה לאחר מתן הודעה על כך לבעלי הנכסים (הדגשה שלי - י.ע.)." השאלה הפרשנית היא, אם יש לקרוא את הסיפא של הסעיף, מהמילה "ולהעביר" ועד סוף הסעיף, במנותק מהרישא. או, שהסיפא של הסעיף היא בהמשך לרישא ואת סמכות הרשות להעביר את הביוב דרך כל קרקע יש לפרש רק בהקשר ולצורך של חיבור נכס לביב פרטי. 10. ניתן להעלות מספר טעמים בזכות הפרשנות המצמצמת: א. ו' החיבור במילה "ולהעביר" מרמזת על כך שיש לקרוא את הסיפא של הסעיף בהמשך לרישא, שאם לא כן, היה המחוקק מעניק את הסמכות בסעיף נפרד. ב. גם המילים "הביוב" ו"בעלי הנכסים" בהמשך הסעיף, מצביעים על כך כי אין מדובר בסמכות כללית להעביר ביוב בכל נכס, אלא בסמכות להעביר את הביוב המסוים, שנועד לחיבור הנכס לביב הציבורי. ג. אין להניח כי המחוקק כרך שני נושאים שונים באותו סעיף. האחד - חיבור ביב פרטי לביוב והשני - זכות מעבר בכל קרקע. ד. אם נפרש את הסיפא ככוללת זכות מעבר בכל קרקע, מתייתרת הרישא של הסעיף. ה. סביר להניח כי סמכות כה גורפת להעביר ביוב בשטח פרטי הייתה מוצאת ביטויה בסעיף נפרד בחוק, ואפילו כסעיף קטן ראשון וכללי בסעיף 3 לעיל. אם יש לרשות סמכות כללית להעביר ביוב בכל שטח, מה טעם מצא המחוקק לפרט מקרים ספציפיים של סמכות, כמו הסמכות להעביר ביוב ברחוב ? ו. את סעיף 3(3) יש לקרוא על רקע החוק בכללותו. בסעיף 41 לחוק אנו מוצאים כי המחוקק התיר לרשות להכנס לשטח פרטי רק במקרים מסויימים המנויים בסעיף 40 ועניינם ביצוע ביב פרטי או חיבור ביב פרטי לביב ציבורי . מכאן, כי למעט מקרים אלו, אין לרשות סמכות להכנס לשטח פרטי. ז. לכך יש להוסיף את ההלכה הידועה כי פגיעה בזכות קניין יש לפרש על דרך הצמצום. 11. למרות טעמי פרשנות אלו, אני רואה עצמי מחוייב להלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 215/62 מויאל נ. עירית ת"א פ"ד טז (4) 2384. באותו מקרה, נדונה סוגיית פרשנותו של סעיף 3 (3) לחוק. בית המשפט התלבט אף הוא בשאלה מה ראה המחוקק לכרוך את הרישא והסיפא באותו סעיף, על פי הפרשנות המרחיבה. למרות זאת, נפסק כי הסעיף מסמיך את הרשות להניח צנרת ביוב ציבורי וביוב מאסף גם בתוך קרקע פרטית. וכדברי בית המשפט: "שאלנו את עצמנו אם מחמת צמידותם של שני הענינים זה לזה אין לתת פירוש מיוחד למלה "ביוב" שבחלק השני בהקשר עם החלק הראשון, כלומר אם אין לפרש את המלה "ביוב" במקום זה כמתייחס לאותו ענין של חיבור נכס לביב ציבורי. אחרי שיקול באנו לכלל דעה כי אין יסוד לכך וכי מן הדין להחזיק כאן במובן הטכני שניתן למונח "ביוב" בהגדרה שבסעיף 1, שאינו מתייחס כלל לביב פרטי, נשוא ההוראה שבחלק הראשון של הסעיף הקטן הנדון". לא מצאתי פסיקה מאוחרת יותר בסוגיה שלפנינו, והלכה זו נותרה למיטב ידיעתי על כנה. 12. עם זאת, ניתן להרהר על תוקפה של ההלכה שנפסקה בבג"ץ 215/62 הנ"ל נוכח חיזוקה של זכות הקניין לאור הוראת סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובעת כי "אין פוגעים בקניינו של אדם". פשיטא כי כניסה למקרקעין של הזולת והנחת צנרת מתחת לפני הקרקע מהווה פגיעה בזכות הקניין של בעל המקרקעין. סעיף 10 לחוק לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד". עם זאת, נקבע בפסיקה כי יש בחוק היסוד כדי להשפיע ולשנות את פרשנות החוק. לעניין זה, ראה דעת הרוב בפסק הדין הידוע דנ"פ 2316/95 גנימאת נ. מ"י פ"ד מט (4) 589. ניתן איפא לטעון כי חובה על בית המשפט ליתן משקל מוגבר לזכויות האדם שעוגנו בחוק היסוד, לרבות זכות הקניין. ההסדר החוקתי מכתיב איזון חדש כמתחייב מהנורמה החוקתית ואין בית המשפט רשאי לפרש דינים הפוגעים בזכות הקניין של הפרט, בדרך שעשה לפני חקיקת חוק היסוד. 13. שמתי לפני טענה זו ולאחר ששקלתי וטריתי ביני לבין עצמי, הגעתי למסקנה כי אין בהוראת סעיף 3 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו כדי להביא לפירוש המאיין לחלוטין את סמכותה של הרשות להעביר ביב מאסף בשטח פרטי. אנמק בקצרה את מסקנתי. 14. למיטב ידיעתי - וכך גם טענו המצהירים מטעם המשיבות - הנחת צנרת ביוב בשטח פרטי נעשתה ונעשית כדבר שבשגרה וזו הפרקטיקה הנהוגה מזה שנים רבות. כלל פרשנות הוא כי הפרקטיקה הנוהגת מהווה שיקול רלוונטי בפרשנותו של החוק. שלילת הסמכות להניח צנרת ביוב במקרקעין של הזולת, תשמיט הקרקע מפעולות שנעשו בעבר משך שנים ונעשות גם כיום כדבר שבשגרה. ובכלל, סמכות הרשות להעביר ביוב דרך כל קרקע היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה (בג"ץ 215/62 הנ"ל). קשה להלום כי סמכות מעין זה תיבטל מן העולם בדרך של פרשנות הוראה כללית בחוק היסוד. 15. הנחת צנרת - כמו גם מתקנים אחרים שיש בהם כדי לשרת את כלל הציבור - בשטח פרטי, היא הכרח בל יגונה שהמחוקק הכיר בו גם בחוקים אחרים. כך לדוגמה, סעיף 18 לחוק הבזק התשמ"ב - 1982 קובע כלהלן: "(א) בעל רשיון שהוענקו לו סמכויות וחסינויות על פי סעיף 4(ו) (להלן בפרק זה - בעל רשיון), וכל אדם שהוא הרשה, רשאים, לצורך מתן שירותי בזק - (1) להיכנס למקרקעין לשם עריכת מדידות ובדיקות הדרושות לתכנון מיתקן בזק; (2) להיכנס למקרקעין לשם התקנה, בניה, הצבה או קיום של מיתקן בזק המיועד לתת שירותי בזק לאותם מקרקעין; 3) באישור השר או על פי כללים שיקבע - להיכנס למקרקעין לשם התקנה, בניה, הצבה או קיום של מיתקן בזק המיועד לתת שירות בזק למקרקעין אחרים; (4) לחפור, להסיר אבן, אדמה ועץ, ולבצע פעולות נלוות אחרות הדרושות להפעלת הסמכויות האמורות בפסקאות (2) ו-(3)" הוראה דומה ניתן למצוא גם בסעיף 46 לחוק משק החשמל התשנ"ו - 1996: "(א) לצורך מילוי תנאי רשיונו, רשאי בעל רשיון, אם קיבל לכך את הסכמת בעל המקרקעין, להיכנס למקרקעין, בין מקרקעין ציבוריים ובין מקרקעין פרטיים ולבצע בהם פעולות אלה: (1) לערוך מדידות ובדיקות כנדרש; (2) להקים ולהעביר רשתות חשמל במקרקעין ולהקים בהם עמודים; (3) להתקין, לבנות או להציב מיתקן חשמל במקרקעין..."; 16. מכאן אנו למדים כי הנחת תשתיות ביוב, חשמל ובזק בשטח פרטי, היא בבחינת רע הכרחי שהמחוקק הכיר בו לטובת צרכי הכלל. במילים אחרות, חוק הביוב אמנם פוגע בזכות הקניין של בעל המקרקעין, אך הפגיעה היא על פי חוק שנועד לתכלית ראויה. גם בחוק הבזק וגם בחוק החשמל, העניק המחוקק זכות ערעור לבעל מקרקעין הרואה עצמו נפגע ממתן הרשאה להנחת ולהצבת מתקן / תשתית של בזק או של חשמל. זכות כזו לא נקבעה בחוק הביוב, אך איני רואה מקום להבחין בין צנרת בזק או חשמל לבין צנרת ביוב. כמו בחוקים אלו, כך גם כאן, רשאי בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את פעולת הרשות, על פי אמות מידה מעין בג"ציות, מתחום המשפט המינהלי. 17. ההכרה בהגנה על זכות הקניין בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, משנה את איזון האינטרסים בין הרשות לבין הפרט. הפגיעה בבעל המקרקעין צריכה להיות "במידה שאינה עולה על הנדרש" כאמור בסעיף 8 לחוק היסוד. הכוונה למבחן המידתיות, הפורס אברותיו על כל החקיקה הישראלית והוא מבחן משוכלל ומפותח יותר ממבחן הסבירות. צריכה להיות התאמה בין המטרה לבין האמצעי ובכל מקרה, על הרשות לבחון אם ניתן להשיג המטרה באמצעים אחרים שפגיעתם בקניינו של בעל המקרקעין קטנה יותר (בג"ץ 4330/93 פריד גאנם נ. לשכת עורכי הדין פ"ד נ (4) 221). לשם כך, על הרשות לבחור בין אמצעים חלופיים העומדים לרשותה (ע"א 4275/94 הבורסה לנירות ערך נ. א. ת. ניהול מאגר ספרות תורנית בע"מ פ"ד נ (5) 485). ומהתם להכא. אבדוק אם הנחת הצנרת בחלקתם של המבקשים, עומדת במבחן המידתיות. התכנון המקורי מול הנזק שייגרם למבקשים והחלופה המוצעת 18. אין מחלוקת בין הצדדים כי החלופה שהוצעה על ידי המבקשים ניתנת לביצוע טכני . על פי חלופה זו, תעבור הצנרת בסמוך לגבול שטח חלקתם של המבקשים, אם כי בתוך שטח החלקה, במקום באמצע החלקה על פי התכנון המקורי של המשיבות. אלא שנתברר כי חלופה זו יקרה בהרבה מהתכנון המקורי. על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשים, ההפרש בין החלופות עומד על כ - 118,000 ש"ח . אליבא דמשיבות, ההפרש בין החלופות עומד על סכום גבוה בהרבה. בנקודה זו אני מבכר עדותם של המתכנן ארנון יצקר והמהנדס דוד כהן מטעם המשיבות. אלו טענו כי ההפרש בין החלופות עולה על 200,000 ש"ח (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 3 ). מר כהן גם תמך טענתו במחירים שהוצעו על ידי הקבלן הזוכה במכרז לביצוע עבודות הנחת הצנרת (שם עמ' 6 שורה 16). לא למותר לציין כי נותן חות הדעת מטעם המבקשים לא נתייצב לחקירה על חוות דעתו. אני דוחה טענת המבקשים כביכול אין ליתן משקל לשיקולי העלות. משאביה של הרשות אינם בלתי מוגבלים. השיקול של חסכון כספי הוא שיקול לגיטימי בעיני, כאשר כל מקרה צריך להבחן לגופו על פי מידת החסכון בין האלטרנטיבות השונות מול נזקו של הפרט. ככל שהנזק של הפרט גדול יותר, כך תדרש הרשות להקצות יותר ממשאביה על מנת להקטין את הנזק ולהיפך. במקרה דנן, השיקול הכספי הוא אחד מני מספר שיקולים שעמדו בפני המשיבות. 19. אין מחלוקת כי החלופה שהוצעה על ידי המבקשים מצריכה חפירה לעומק גדול בהרבה מזה שלפי התכנון המקורי. במקום חפירה לעומק של כמטר ועשרים, יש צורך בחפירה לעומק של חמשה עד שבעה מטר לאורך כמאה ושבעים מטר (שם, עמ' 6 שורה 10). חפירה מעין זו, כרוכה בסיכון רב יותר, בסיכוי גדול יותר לתקלות במהלך ביצוע העבודה והיא עלולה לגרום לנזק לבתים סמוכים לקו החלקה, בהתחשב בכך שמדובר בחציבה בסלע (שם, עמ' 4 שורות 26-28). לכך יש להוסיף כי תחזוקה של שוחות ביוב בעומק רב, היא מסורבלת ומסוכנת יותר. 20. מול העלות הכספית הגבוהה והביצוע הסבוך והמסוכן יותר על פי החלופה המוצעת, ניצב נזקם של המבקשים. למעט אמירה סתמית כי הנחת הצנרת תגרום להם נזק, לא הניחו המבקשים כל תשתית לטענה זו. יש לזכור כי מדובר בצינור תת-קרקעי, שנזקו לסביבה אפסי. מה עוד שהצינור אינו עובר בשטח מבונה אלא בשדה בור, שאף אינו משמש לגידולים חקלאיים (ראה התמונות שצורפו לתשובת המשיבות). 21. לאותה תוצאה ניתן להגיע גם באספקלריה של דיני צוי מניעה. מאזן הנוחות נוטה לכוון המשיבות באשר הנחת צנרת תת קרקעית אינה מהווה פגיעה קשה בקניינו של בעל המקרקעין. עמד על כך בית המשפט בע"א 103/87 קו מוצרי דלק בע"מ נ. מנהל מס רכוש וקרן לפיצויים פ"ד מ"ד (1) . באותו מקרה, נדונה השאלה אם יש לפטור ממס רכוש את הקרקע בה מונח צינור דלק. בית המשפט התייחס לנושא צנרת העוברת בשטחו של הזולת ואביא חלק מהדברים: ".....מקובל לסווג את "שיעבוד הצנרת", מבחינת דיני הקניין, כזיקת הנאה. זוהי גם העמדה המובעת, למשל, במאמרו של פרופ' א. רייכמן, הערות להגדרת זיקת ההנאה, עיוני משפט א' (התשל"א - 1971), 345, בעמ' 356 ואילך.......בנסיבות אלה, כאשר שליטתה, כביכול, של המערערת ברצועה מתמצית בזכותגישה חופשית מחד גיסא, ובהטלת מגבלה על נטיעת עצים עמוקי שורש, מאידך גיסא, אין לומר, כי בידיה "החזקה" ברצועת המקרקעין. זו נשמרת בידי הבעלים, אשר אמנם כפופים לזכויות המערערת ברצועה (ועל כך קיבלו פיצוי), אך לא ניטלה מהם הזכות להחזיק באותם מקרקעין. לו רכשה המערערת, דרך משל, זכות מעבר ברצועת הקרקע פעם אחת ביום, באופן המונע מן הבעלים הפקת הנאה כלשהי מן הרצועה, גם כן לא היינו אומרים כי זכות המעבר האמורה הקנתה לה את החזקה באותה רצועה. זכות מעבר מסווגת כזיקת הנאה אליבא דכולי עלמא בענייננו, בעלי החלקות הכפופות לזיקת ההנאה או לזכות השימוש שיש למערערת ממשיכים להשתמש ברצועה..." 22. לשון אחר, מדובר בזיקת הנאה ללא זכות חזקה, שאין בה כדי למנוע מהמחזיק להפיק הנאה כלשהי מהמקרקעין. לכל היותר, מוטלת על בעל המקרקעין מגבלה קלה של אי נטיעת עצים עמוקי שורש על תוואי הצינור. אי נוחות נוספת הנגרמת לבעל המקרקעין, היא כניסה של אנשי השירות לעיתים לא מזומנות, לצורך תחזוקת השוחות, אם בכלל. [במאמר מוסגר אציין כי למרות שמדובר בזכות שבמהותה מהווה זיקת הנאה, אין צורך ברישומה, לאור הוראת סעיף 163 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 הקובעת כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון"]. 23. וזאת יש להזכיר, כי בשטח קיימים מספר בורות סופגים שפגיעתם במבקשים קשה בהרבה. אני מקבל עדותו של המהנדס כהן כי הבורות עולים מעת לעת על גדותיהם, כך שהנחת הצנרת וביצוע שני תאי בקרה בשטח של 1 מ"ר כל אחד, אך תשפר מצבם של המבקשים לעומת מצבם דהיום. אפילו ייגרם למבקשים נזק בעת ביצוע העבודות, ניתן נזק זה לפיצוי כספי לאור הוראת סעיף 6 לחוק הקובעת כלהלן : " בביצוע עבודות ביוב לפי חוק זה תימנע הרשות המקומית ככל האפשר מגרימת נזק ותשלם פיצויים בעד כל נזק שגרמה בביצוע עבודות אלה." 25. המבקשים לא הוכיחו כי הצנרת תטיל בעתיד מגבלות על השימוש במקרקעין. אכן, בסוגיה הקרובה לענייננו מורה התלמוד "חייב אדם להרחיק בורו מכתלו של חברו שלשה טפחים וסד בסיד" אך המבקשים לא הוכיחו כי זה הדין גם על פי דיני התכנון והבנייה. לשון אחר, גם אם בעתיד הרחוק ישונה ייעוד החלקה למגורים, לא הוכח כי עקב כך ייאלצו המבקשים לשמור מרחק רב מהצנרת, מה שיגביל אותם בעתיד בניצול החלקה. 26. בכל מקרה, המשיבות הצהירו כי אם בעתיד תינתנה זכויות לבניה על החלקה ויהא בצנרת כדי להפריע למי מהמבקשים לממש זכויותיו, הן תפעלנה על מנת להתאים קו הביוב באופן שלא תמנע או תופרע הבנייה. אני נותן תוקף של החלטה להצהרה זו של המשיבות. ייתכן כי גם נזק של אי ניצול מלוא שטח החלקה, אם בכלל, ניתן לתביעה על פי סעיף 6 לחוק הביוב. למעלה מן הצורך, יש ממש גם בטענת המשיבות כי הנחת צנרת הביוב נועדה גם לצרכי הכפר כמאנה והמבקשים עצמם יימצאו נשכרים בשל קרבתם לתשתית הביוב. סוף דבר החוק מעניק סמכות לרשות המקומית להניח ביב מאסף גם בשטח פרטי. עם זאת, השימוש בסמכות צריך להיעשות במשורה ובזהירות ורק לאחר שהרשות שוכנעה כי אין חלופה סבירה אחרת להנחת הצנרת, שלא דרך מקרקעין פרטיים. השיקול הכספי מהווה שיקול לגיטימי במסגרת שיקולי הרשות והסבירות תבדק על פי מבחני המידתיות כפי שפותחו בפסיקה. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את השיקולים השונים, הגעתי למסקנה כי הפגיעה במבקשים אינה עולה על הנדרש לצורך השגת המטרה הראויה של קידום פרוייקט הביוב האיזורי. הנחת הצנרת בשטח המבקשים עומדת במבחן המידתיות והיא אף עשויה לשפר בעתיד את מצבם. אשר על כן, אני מבטל צו המניעה שניתן במעמד צד אחד ביום 31.5.99 ומחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. 30. בשולי הדברים, אמליץ למחוקק לקבוע בחוק זכות ערעור לבעל מקרקעין הרואה עצמו נפגע מכוונת הרשות להעביר ביוב בשטחו, בדומה להסדר שנקבע בסעיפים 20-21 לחוק הבזק וסעיפים 48-49 לחוק משק החשמל. ביובצנרת ביובשטח פרטי