חובת הנאמנות של נושאי משרה בחברה

נושאי משרה בחברה חייבים "חובת אמונים" ברם החלת חובות אמון על הדירקטור תוך שימוש במונח "נאמן", אינה הופכת אותו לנאמן של החברה. זוהי רק אנלוגיה ודרך נוחה להטיל על הדירקטור חובות אמון כלפי החברה, בדומה לחובות הנאמן. האנלוגיה לנאמן מקורה בעובדה כי הן בידי הנאמן והן בידי הדירקטור מופקד רכושם של האחרים. "זהו תפקיד שבנאמנות וחובתם היא למלאו בשלמותו וללא כל שיור... אלה אשר קבלו על עצמם את הנאמנות, מוטלת עליהם החובה לא רק למלא את תפקידם, אלא גם החובה הנוספת ליתן דו"ח לאוכלי - פרי - הנאמנות משיידרשו לכך. גם אם מוטלות על דירקטור חובות הדומות לחובות נאמן, ספק רב בעינינו אם הוראות חוק הנאמנות, תשל"ט1979- חלות על הדירקטור ביחסיו עם החברה. סעיף 1 לחוק קובע כי: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת. וראו גם את דבריו של אברהם פלמן בספרו "דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה", מהדורה רביעית מורחבת ומעודכנת, (1994) כרך ראשון, עמודים 570-569, שם הביע את דעתו כי אין לראות בדירקטור נאמן שעליו יש להחיל את חוק הנאמנות. (מהדורה זו נכתבה כבר לאחר תיקון תשנ"א של פקודת החברות). ביטולה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת הנאמנות של נושאי משרה בחברה: 1. לפני שתי בקשות שהדיון בהן אוחד ושבהן עותרים המבקשים לדחות או למחוק את התובענה שבתיק אזרחי 95 / 587 על הסף. 2. בנק אוצר החייל בע"מ (להלן - "הבנק") הגיש לבית משפט זה תובענה כנגד שישה נתבעים (ת.א. 95 / 587). בנסיבות העניין, ולאור מורכבות העסקאות שתסקרנה להלן, ראוי כי נתוודע תחילה, בקצרה, אל הנפשות הפועלות בענין נשוא תיק זה: א. הנתבעת מס' 1, .INC CORPORATION ADACOM HARRIS (להלן - "האק"), הינה חברה פרטית הרשומה בדלאוור, ארה"ב, ומקום עסקיה העיקרי הוא בטקסס, ארה"ב. ב. הנתבעת מס' 2, B.V CORPORATION ADACOM HARRIS (להלן - "ב.ו."), הינה חברה פרטית הרשומה בהולנד שרוב מניותיה מוחזקות, במישרין ובעקיפין, בידי מר מוטי גורה (הנתבע מס' 6). ביום 19.7.94 מונו ל- ב.ו, בהולנד, שני נאמנים בהליכי פשיטת רגל לצורך מימוש התחייבותה של ב.ו כלפי האק, לשלם ביום 28.2.95 סך של 8.3 מליון דולר שהוא חוב שהאק היתה חייבת לשלם ל- HARRIS CORPORATION. ג. הנתבעת מס' 3, אדאקום טכנולוגיות בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) (להלן - "א.ט."), הינה חברה הרשומה בישראל. במועדים הרלוונטיים לתביעה היו מניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. ביום 19.7.94 נתמנו לא.ט. כונסי נכסים זמניים, ד"ר ליפא מאיר, עו"ד ומר אלון כהן, כלכלן, לשם מימוש נכסים הממושכנים לנושים מובטחים. ביום 2.2.95 ניתנו כנגד א.ט. צו כינוס נכסים קבוע (תיק כינוס 94 / 168) וצו פירוק (תיק פירוק 94 / 115). ד. הנתבע מס' 4, ד"ר ליפא מאיר, עו"ד (להלן - "עו"ד מאיר"). ה. הנתבע מס' 5, ד"ר דוד תדמור, עו"ד (להלן - "עו"ד תדמור"). ו. הנתבע מס' 6, מר מוטי גורה (להלן - "גורה"), הינו בעל המניות העיקרי ויו"ר הדירקטוריון בהאק וב-ב.ו. גורה היה גם בעל השליטה בא.ט. (עד לפירוקה) דרך אחזקותיו בהאק ובב.ו המחזיקות יחדיו ברוב מניותיה של א.ט. ז. .HARRIS ADACOM NETWORK SERVICES INC (להלן - "האנס") הינה חברה הרשומה במדינת דלאוור בארה"ב, העוסקת בתקשורת מחשבים בסביבת .I.B.M. עובר לאירועים שיפורטו להלן היו מניותיה של האנס בידי האק. ח. HARRIS CORPORATION (להלן - "האריס") הינה חברה שהאק היתה חייבת לה, על פי שני שטרי חוב, סכום של 8.3 מליון דולר. ט. רדי מייד 1 (1994) בע"מ (להלן - "רדי מייד"), הינה חברה רשומה בישראל, שבעלי מניותיה הם גורה ורעייתו, ויקי רבנו-גורה. 3. התביעה שבתיק אזרחי 95 / 587 א. ביום 29.1.93 כרת הבנק חוזה עם האק לפיו הילווה לה סכום של 1.36 מליון דולר (להלן - "ההלוואה"). כן חתמה האק, ביום 29.1.93, על כתב התחייבות הכולל תנאים כלליים בדבר האשראי שעמדה לקבל מהבנק (נספח ג' לכתב התביעה). סעיף 27 לכתב ההתחייבות הנ"ל קובע כי - "27. (א) מקום השיפוט לצורך כתב התחייבות זה נקבע בזה בבית המשפט המוסמך בקרוב ביותר למקום החתימה על כתב התחייבות זה, ובלבד שיהא זה בית משפט באחת הערים הבאות: ירושלים, תל אביב - יפו, חיפה, באר שבע או נצרת". ב. לטענת הבנק, לא עמדה האק בתשלומים להם התחייבה ע"פ חוזה ההלוואה. על כן עמדה יתרת ההלוואה, נכון ליום 27.3.95, על סך של 4,215,088.80 ש"ח. ג. ביום 2.4.93 חתמו האק ו-ב.ו על חוזה לפיו העבירה האק את כל מניותיה בהאנס ל- ב.ו תמורת התחייבותה של ב.ו לשלם ביום 28.2.95 סך של 8.3 מליון דולר להאריס, לה חייבת האק את הסכום האמור עפ"י שני שטרי חוב שזמן פרעונם 28.2.95 (להלן - "החוזה הראשון"). על החוזה הראשון חתם מר ריצ'רד א. לרסן בשם שני הצדדים: כסגן נשיא מטעם האק וכמנכ"ל מטעם ב.ו. הבנק טען בתביעתו כי מעשה חתימת החוזה הראשון היווה הפרת חובת הנאמנות שחב לרסן כלפי האק, שכן העברת המניות אינה לטובת האק. לטענתו - "(...) היה עליו (על לרסן. ע.ג.) לוודא, בטרם ביצע את הפעולה, שאכן האק מקבלת תמורה נאותה עבור המניות, אשר תאפשר להאק בראש ובראשונה לסלק את חובותיה". ד. הבנק טען כי לאחר העיסקה הנ"ל, נותרה האק חברה ללא תוכן, ללא כל פעילות ולמעשה חדלת פרעון. זאת, משום שמניות האנס היוו את הנכס העיקרי של האק. הבנק טען כי גורה, בעל המניות העיקרי ויו"ר הדירקטוריון בהאק וב- ב.ו, אישר עובדה זו בתצהיר שניתן על ידו במסגרת טען ביניים שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א. עוד טען הבנק כי משמעות העברת מניותיה של האנס מהאק ל- ב.ו הינה הברחת כלל נכסי האק מפני כלל נושיה של האחרונה, למעט הנושה האריס, שפרעון חובו הובטח ע"י התחייבותה הנ"ל של ב.ו. ה. הבנק הוסיף וטען בתביעתו כי בסוף שנת 1993 החלו דיונים בין עובדי ב.ו לעובדי א.ט. להעברת מניות האנס מ- ב.ו. ל- א.ט. לטענו, א.ט. לא היתה אמורה לשלם דבר עבור המניות "(...) אלא לגרום להקצאת מניות שלה ע"י האסיפה הכללית של בעלי המניות של א.ט. המשא ומתן לא הבשיל מעולם לכדי חוזה מחייב". ו. עוד טען הבנק כי ביום 25.6.94 כרת גורה חוזה בין ב.ו. לבין רדי מייד לפיו הועברו מניות האנס מב.ו לחברת רדי מייד (שבעלי מניותיה הם, כזכור, מוטי גורה ורעייתו) תמורת התחייבותה של רדי מייד לשלם ביום 31.3.95 סך של 9 מליון דולר. לטענת הבנק הסבירה רדי מייד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת טען הביניים שהגישה בתיק אזרחי 94 / 1396, כי העברת המניות לרדי מייד נועדה - "(...) על מנת להבטיח שמי שזכאי להן יקבלן ולהגן עליהן מפני פעולות של נושים זריזים (...)". ז. הבנק טען כי ביום 19.7.94 מונו ל- ב.ו, בהולנד, שני נאמנים בהליכי פשיטת רגל לצורך מימוש התחייבותה של ב.ו כלפי האק, לשלם ביום 28.2.95 סך של 8.3 מליון דולר שהוא חוב שהאק היתה חייבת לשלם להאריס. ח. הבנק הוסיף וטען כי ביום 19.7.94 נתמנו לא.ט. כונסי נכסים זמניים, ד"ר ליפא מאיר, עו"ד ומר אלון כהן, כלכלן, לשם מימוש נכסים הממושכנים לנושים מובטחים. לטענתו - "(...) מכח משכונים אלה טוענים כונסי הנכסים שזכויות א.ט. למניות האנס, אם הן קיימות בכלל, מהוות חלק מהנכסים הממושכנים, ועל כן הם טוענים לזכות לממש נכסים אלה". ט. לטענת הבנק - "24. אף אחד מהנתבעים 1, 2 או 3 אינו יכול לטעון לתום לב לגבי רכישת מניות האנס, אם בכלל נכרת חוזה בין ב.ו. לבין אותו נתבע. שכן הנתבע מס' 3 היה בשליטת מר מוטי גורה בכל תאריך רלוונטי להסכם אפשרי בין ב.ו. לא.ט. ביחס למניות האנס. גם אופי ההתקשרות, לפיה א.ט. לא שילמה דבר לב.ו. ואין גם מידע על תמורה מוגדרת כלשהי שא.ט. אמורה היתה לשלם לב.ו. מצביעים על נסיון נוסף להעביר נכס משמעותי לחברה אחרת בשליטת הנתבע מס' 6". י. עוד טען הבנק כי ביום 2.1.95 התקיים דיון בבקשה לטען ביניים שהגישה רדי מייד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט (כבוד הנשיא וינוגרד) הורה להעביר את מניות האנס לשני נאמנים, עו"ד מאיר ועו"ד תדמור, כדי שיחזיקו במניות כנאמנים מטעם בית המשפט. בית המשפט אסר על שני הנאמנים האמורים להוציא את המניות מרשותם או לעשות בהן כל פעולה ללא אישורו המוקדם של בית המשפט. הבנק טען כי צירף את שני הנאמנים כנתבעים מס' 4 ו5- "שכן עליהם יהיה להעביר את המניות למי שבית המשפט נכבד זה יורה". יא. הבנק הוסיף וטען כי א.ט., באמצעות כונסי נכסיה, הגיעה לידי הסכם עם מפרק ב.ו. לחלוקה ביניהם של התמורה שתתקבל כתוצאה ממכירת נכסיה של האנס. כונסי הנכסים הגישו לבית המשפט זה, במסגרת תיק פירוק 94 / 115, בקשה למתן הוראות לאישור ההסכם. יב. על שום כל אלה עתר הבנק לכך שבית המשפט יעניק לו את הסעדים שלהלן: "28. (...) להצהיר שהחוזה הראשון, שנכרת ביום 2.4.93 בין האק לב.ו. להעברת מניות האנס הוא בטל, ולחילופין מבוקש בזה שבית המשפט יורה על בטלותו. כמו כן מתבקש בית משפט נכבד זה להורות כי יתמנה כונס נכסים על נכסי האק לצורך קבלת מניות האנס לידיו. כונס זה יהיה רשאי למכור את מניות האנס לצורך סילוק החוב המגיע מהאק לתובע. לגבי הסכומים שישארו, אם ישארו, לאחר מימוש המניות ולאחר כיסוי הוצאות תביעה זו, מתבקש בית משפט נכבד זה להורות אם היתרה תשולם להאק או לב.ו. מכיוון שגם האריס היא נושה של האק, אין התובע מתנגד שהכונס, שיתמנה כאמור, יקבל הוראות להשתמש בתמורת המימוש של מניות האנס לצורך סילוק החובות שהאק חבה לתובע ולהאריס, יחסית לחובותיהם". 4. טענות המבקשים שבהמר' 95 / 2052 המבקשים בהמר' 95 / 2052 טענו באמצעות באי כוחם המלומדים, עורכי הדין ד"ר ליפא מאיר ורון טירה, כי מן הדין לדחות ו / או למחוק את התביעה על הסף בשל שניים אלה: א. משום שהתביעה אינה מגלה עילת תביעה. בהתייחס לטענה כי ההסכם רוקן את האק מתוכן ועל כן הוא פגום, טענו המבקשים כי - "ראשית (...) הטענה כשלעצמה אינה נכונה שכן מצבת נכסי האק לא השתנתה. שנית, טענה זו אינה מהווה עילת תביעה נאותה של הבנק כנגד המבקשים והמשיבות (...) אלא עילה שיכולה להטען אך ורק על ידי מפרק של האק (אם יתמנה כזה)". ובהתייחס לטענה כי נושאי המשרה בהאק הפרו את חובת האמון שלהם כלפי האק, טענו המבקשים כי עילת תביעה זו יכולה להטען אך ורק על ידי האק או מפרקה, אם יתמנה כזה, ואינה עילה נאותה של הבנק כנגד המבקשים וכנגד המשיבות. "הווה אומר: גם אם נכונה הטענה כי ההסכם פגום על פי דיני חדלות הפרעון (לדוגמה, כהעדפת מרמה או הברחת נכסים על ידי האק) וגם אם נכונה הטענה כי נושאי המשרה בהאק הפרו חובה מחובותיהם כלפי האק, הרי שהדרך המשפטית הנאותה לבחינת טענות אלה היא על ידי הגשת בקשה למינוי מפרק להאק אשר אם יתמנה וישתכנע בצדקת הטענות דלעיל, תהיה זו סמכותו בלבד לנקוט הליכים בהתאם, העילות המנויות לעיל אינן עילות אותן יכול נושה לטעון כנגד חייב, ובוודאי שלא כנגד המבקשים והמשיבות (...). האפיקים המשפטיים הפתוחים בפני הבנק הם הגשת תביעה כנגד האק לתשלום חוב מכח הסכם ההלוואה, או הגשת בקשה למינוי מפרק להאק". ב. בשל כך שבתי המשפט בישראל אינם הפורום הטבעי והנאות לדון בתביעה. זאת, משום שמירב הזיקות בפרשה בה עסקינן, לרבות הזיקות המהותיות ביותר בפרשה, אינן לישראל אלא למדינת דלאוור, ארה"ב, או לחילופין למדינת טקסס, ארה"ב. 5. טענות המבקשים שבהמר' 95 / 2023 המבקשים שבהמר' 95 / 2023 טענו באמצעות באי כוחם המלומדים, עורכי הדין ד"ר דוד תדמור ואורן בר, כי מן הדין לדחות ו / או למחוק את התביעה על הסף בשל שלושה אלה: א. משום שהתביעה אינה מגלה עילת תביעה. לטענת המבקשים - "המשיב 1 (הבנק. ע.ג.) פורש בתביעתו מסכת עובדתית שהעיקר חסר בה - אין בה תיאור של הדין הרלוונטי לתביעה. מאחר שהדין החל על ההסכם בין האק לבין ב.ו. הינו דין זר, דין זר חל גם על התנהגותם של נושאי המשרה בחברות אלה, וגם על החברות עצמן, הרי שיש לטעון אותו ולהוכיחו כעובדה, וזאת לא נעשה". ב. משום שלבנק אין מעמד: "הדרך בה נקט המשיב 1 כדי להיפרע את חובה של האק כלפיו הינה דרך עקלקלה. המשיב 1 הינו נושה של האק. הא - ותו לא. אין הוא בעל מניות בהאק, אין הוא מנהל בה והוא לא טרח להגיש לבית המשפט המתאים בארצות הברית בקשה לפירוקה של האק. לא מפיו של המשיב 1 יכולות להשמע טענות סבוכות בדבר העיסקאות נשוא התביעה, הברחת נכסים ונורמות ההתנהגות של לארסן וגורה". ג. משום שבית משפט זה הינו פורום בלתי נאות: בתי המשפט בארה"ב הם הפורום הנאות והטבעי לדון בתביעתו של הבנק. "הזיקות העובדתיות במסכת שכתב התביעה מגולל מוליכות אל בתי המשפט בארצות הברית כפורום הנאות והטבעי בפניו היה על המשיב לנסות ולהעלות את טיעוניו". 6. טענות הבנק א. בא כוחו המלומד של הבנק, עו"ד שלמה כרם, הודה בסיכומיו כי - "התובע הגיש את תביעתו הנידונה לצורך השבת נכס להאק, אשר לטענת התובע הועבר על ידי השולטים בהאק לחברה אחרת בשליטתם. זו, בעצם גם תביעה המיועדת לשמש כשלב נוסף לשם גביית החוב שהאק חייבת לבנק". בא כח הבנק טען כי - "הלכה פסוקה היא שבמקרים מתאימים רשאי בית המשפט, ולא רק לשכת ההוצאה לפועל, לתת סעדים שלכאורה הם מתייחסים למימושו של חוב". ב. בהתייחסו לטענות בדבר העדר עילת התביעה, טען עו"ד כרם כדלקמן: "13. מר מוטי גורה, בתור בעל מניות השולט הן בהאק והן בב.ו. הוא שהחליט בשלב כלשהו להעביר את מניות האנס מהאק לב.ו. לאחר מכן הורה מר גורה לב.ו. ול - א.ט. לפתוח בהליכים כדי להעביר אותן מניות של האנס לא.ט. אולם בטרם השתכללה והתגבשה העברה אחרונה זו, חזר בו מר גורה והורה לב.ו. להעביר את מניות האנס לרדי מייד, אף היא חברה בשליטתו. באף אחת מהעברות אלה לא ניתנה תמורה של ממש בגין המכירה, אם כי בעסקות שנסתיימו בהעברה מהאק לב.ו. ומב.ו. לרדי מייד, נערכו מסמכים כתובים וחתומים בקשר לכך. אולם המשותף לכל ההעברות האלה הוא - מר גורה. הוא הקובע איזה מהתאגידים בשליטתו הוא שיחזיק במניות האנס במועד כלשהו". נושאי משרה בחברה, טען עו"ד כרם, הם נאמנים. פעולותיהם ניתנות לבחינה על ידי בית המשפט גם בהליכים על פי חוק הנאמנות תשל"ט1979-. נושה של חברה הוא "מעוניין" לגבי כל נושא משרה. יש לו עניין ממשי שנושאי המשרה לא ירוקנו את קופת החברה. לכן יש לנושה זכות עמידה ורשות לפנות לבית המשפט נגד פעולת נושאי המשרה על פי סעיף 39 לחוק הנאמנות. עילתו של הנושה היא על פי סעיף 14 לחוק הנאמנות: "14. פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה, או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלה, ועל הצד השלישי יחולו אחריות וחובות כשל נאמן; ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות". בא כח הבנק טען כי - "העתירה בתביעה זו היא, איפוא, להחזיר את המניות לבעליהם המקוריים, היינו, להאק ובכך לאפשר להאק לפרוע הן את חובה לתובע והן את חובה להאריס. לפיכך האריס לא תיפגע מחמת שמניות האנס תוחזרנה להאק". 7. דיון א. לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להמחק על הסף בשל כך שאין היא מגלה עילת תביעה. ב. דומה כי האמירה כי הבנק "רתם את העגלה לפני הסוסים" מתארת את הדברים בעניין שלפני לאשורם: למעשה עותר הבנק לקבל סעד שבמהותו הוא הוצאה לפועל של פסק דין שטרם ניתן לזכותו. ג. כדי להצדיק את אופן פעולתו הנ"ל של הבנק הסתמך בא כוחו המלומד, עו"ד כרם, על שני פסקי דין של בית המשפט העליון: על ע.א. 75 / 846 עוניסון - חברה לבנין בע"מ ואח' נגד אלכסנדר דויטש ואח', פד"י ל' (2) עמ' 398, שבו קבע בית המשפט העליון, בין היתר, כי ניתן להשתית תובענה למינוי כונס נכסים כאמצעי ראשי למימוש זכויות בנכס. ועל ע.א. 92 / 447 הנרי רוט נגד אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פד"י מט' (2) עמ' 102 שבו מינה בית המשפט כונס על כל נכסי רוט כסעד למימוש פסק דין שניתן כנגד רוט בחו"ל. פסק הדין הוכרז כאכיף לצורך הוצאתו אל הפועל. בית המשפט מינה את הכונס מששוכנע שזו הדרך היעילה ביותר לגבות את החוב מרוט. חוששני כי אין הנדון דומה לראיה: (1) הסעד האמיתי שאותו בקשו התובעים בפרשת עוניסון היה סעד של אכיפה. שם הוגשה תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה עתרו רוכשי הדירות למנות כונס נכסים לכל רכושם של המערערים ולהעניק לו את כל הסמכויות שבידי בעלי הרכוש, לרבות הסמכות לנהל המשך והשלמת בניית הבית שנדון שם, כדי לאכוף, באופן זה, את ביצוע חוזי הרכישה שעל פיהם רכשו מן המערערים את הדירות על המקרקעין שבהם היה מדובר. לפיכך, אפילו בפרשת עוניסון, הסעד של מינוי כונס נכסים היה, למעשה, סעד טפל והוא בא לשרת את סעד האכיפה שאותו בקשו רוכשי הדירות. (2) גם מפסק הדין בפרשת הנרי רוט לא יכולה לצמוח לבנק כל ישועה: שהרי שם כבר ניתן פסק דין שבו נקבעו זכויותיהם של הצדדים. הסעד של מינוי כונס נכסים לא בא אלא לשרת את ביצועו של פסק הדין בדרך היעילה ביותר. ד. המסקנה מן האמור לעיל היא, על כן, כי ההסתמכות על שני פסקי הדין הנ"ל אינה יכולה לסייע לבנק במתן תשובה לשאלה מדוע הוא בוחר לעשות "קיצור דרך" כנ"ל, תחת להגיש תובענה לסעד כספי, כרגיל. ה. גם ההסתמכות על חוק הנאמנות, כאמור לעיל, אינה יכולה לסייע בידי הבנק. נקודת המוצא של בא כח הבנק בטענותיו בעניין זה היתה כי נושאי משרה בחברה הם נאמנים. הואיל וכך, טען עו"ד כרם, "פעולותיהם ניתנות לבחינה על ידי בית המשפט גם בהליכים על פי חוק הנאמנות". אין בידי לקבל טיעון זה. השאלה אם חובת האמון של נושא משרה בחברה כלפי החברה הינה כחובת הנאמנות לפי חוק הנאמנות טרם הוכרעה בפסיקה. כך למשל, הושארה שאלה זו בצריך עיון בע.א. 94 / 2167 בנק למסחר בע"מ נגד דן שטרן ואח', פד"י נ'(5) עמוד 216 בעמוד 219. כשלעצמי אני סבור שאין להחיל את חוק הנאמנות על נושאי משרה בחברה. אכן, נושאי משרה בחברה חייבים "חובת אמונים" (סעיף 96כז' לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983). ברם - "החלת חובות אמון על הדירקטור תוך שימוש במונח "נאמן", אינה הופכת אותו לנאמן של החברה. זוהי רק אנלוגיה ודרך נוחה להטיל על הדירקטור חובות אמון כלפי החברה, בדומה לחובות הנאמן. האנלוגיה לנאמן מקורה בעובדה כי הן בידי הנאמן והן בידי הדירקטור מופקד רכושם של האחרים. "זהו תפקיד שבנאמנות וחובתם היא למלאו בשלמותו וללא כל שיור... אלה אשר קבלו על עצמם את הנאמנות, מוטלת עליהם החובה לא רק למלא את תפקידם, אלא גם החובה הנוספת ליתן דו"ח לאוכלי - פרי - הנאמנות משיידרשו לכך. (...) גם אם מוטלות על דירקטור חובות הדומות לחובות נאמן, ספק רב בעינינו אם הוראות חוק הנאמנות, תשל"ט1979- חלות על הדירקטור ביחסיו עם החברה. סעיף 1 לחוק קובע כי: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". (...)". (פרופ' יוסף גרוס: "דירקטורים ונושאי משרה בחברה", התשמ"ט - 1989). דבריו הנ"ל של פרופ' גרוס נכתבו לפני תיקון תשנ"א בפקודת החברות, אולם, דומני כי הם נכונים גם למצב לאחר התיקון. וראו גם את דבריו של אברהם פלמן בספרו "דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה", מהדורה רביעית מורחבת ומעודכנת, (1994) כרך ראשון, עמודים 570-569, שם הביע את דעתו כי אין לראות בדירקטור נאמן שעליו יש להחיל את חוק הנאמנות. (מהדורה זו נכתבה כבר לאחר תיקון תשנ"א של פקודת החברות). סבורני כי תמיכה לשיטתי, לפיה חוק הנאמנות אינו חל על נושאי משרה בחברה ניתן למצוא בעובדה שסימן ה' לפקודת החברות מונה את התרופות העומדות לזכותו של הנפגע מהפרת חובת האמונים של נושאי משרה. אכן, סעיף 96לח' קובע כי - "(...) רשאית חברה לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושאי המשרה, וכן רשאית היא לתבוע מאותו אדם את הפיצויים המגיעים לה מנושא המשרה, אף ללא ביטולה". (ההדגשה שלי. ע.ג.) על כן, אין זה מקרי שבא כח הבנק מבקש להסתמך על חוק הנאמנות דווקא. זאת הוא עושה משום שעל פי סעיף 96לח' לפקודת החברות זכות הביטול נתונה לחברה ואילו על פי סעיף 39 לחוק הנאמנות נתונה הזכות לבקש מבית המשפט את ביטול הפעולה גם ל"אדם אחר שמעוניין בדבר". ו. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שיש לבנק עילת תביעה כנגד האק בקשר לאי קיום התחייבותה לפרוע את ההלוואה. ברם, כאמור לעיל אין הבנק עותר לסעד כספי כנגד האק. נראה לי כי יש רגליים לסברה שהבנק נמנע מלתבוע תביעה כספית כדי להמנע מתשלום אגרת משפט. יש לזכור כי מדובר כאן בחוב בסכום נכבד (4,215,088.- ש"ח) וייתכן שהבנק בקש להמנע מלסכן כסף טוב בסיטואציה שבה החברה החייבת הינה, לכאורה, חברה שאין לה כל נכסים שהם. ז. אני מסכים עם באי כחם המלומדים של המבקשים, על כך שטענותיו של הבנק בעניין הפרת חובות האמון יכולות להטען רק על ידי החברה או על ידי המפרק (אם ימונה כזה). שהרי "על הפרת חובת אמונים של נושאי משרה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחוייבים". (סעיף 96לז'(א) לפקודת החברות). כך גם יתר התרופות המנויות בסעיפים 96לח' ו- 96לט' לפקודת החברות. אך הואיל והבנק לא היה צד לחוזה שאותו הוא מבקש לבטל, ממילא לא נתונה לו התרופה המפורטת בסעיף 96לז' לפקודת החברות. ח. המסקנה מכל האמור לעיל היא שאין בפי הבנק עילת תביעה כנגד אף אחד מן המבקשים ועל כן דין התביעה נגד ארבעת המבקשים להמחק. ט. לאור האמור לעיל, שוב איני רואה כל צורך לדון ביתר הטענות שהעלו באי כח הצדדים בסיכומיהם. 8. סוף דבר א. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התובענה כנגד ארבעת המבקשים שבבקשות שבהמרצה 95 / 2023 ו- 95 / 2052 (הנתבעים 2, 3, 4 ו5-). ב. הבנק התובע ישלם לכל אחת מקבוצות המבקשים (היינו, הנתבעים 2 ו- 5 מזה, והנתבעים 3 ו- 4 מזה) הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של 5,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. אמנה בינלאומיתנאמנותמשרה