התובעת טענה כי יש לפסוק לה "כאב וסבל מלא", כלומר פסיקת פיצוי בגין כאב וסבל בגובה 10% מהסכום המקסימלי בהתאם לסמכותו של בית המשפט מכח תקנה 2 ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו - 1976. בית ההמשפט ציין כי אמנם לבית המשפט מסור שיקול דעת לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של עד 10% מהסכום המקסימלי הקבוע בתקנות אלא שפסיקת פיצוי בשיעור זה, מן הראוי שתיעשה במקרים חריגים ומיוחדים שכן לא הרי נפגע שנותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% כנפגע שנכותו פחותה מזו. בעניין זה נפסק בע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל ואח' פ"ד מו (4) 837, 842, כי תקנה 2 ב' לתקנות, מהווה חריג וככל חריג יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאב וסבל מלא: מבוא 1. בפני תביעתם של התובעת מס' 1 והתובע מס' 2 (להלן: התובעת, התובע, או התובעים בהתאמה), בגין נזקי גוף שנגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 25/11/94 (להלן: התאונה). הנתבעות הודו בחבותן לפצות את התובעים על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: החוק). בהעדר מחלוקת בשאלת האחריות, נותרה להכרעה שאלת גובה הנזק בלבד. הצדדים הסמיכוני לפסוק בעניין זה, על דרך הפשרה, על פי סעיף 4 ג' לחוק באופן שתצהיר עדותה הראשית של התובעת, יתקבל ככתב טענות מטעמה ותחשיבי הנזק שהוגשו מטעם הצדדים, ייראו כסיכומים לצורך מתן פסק הדין. בנוסף, טענו ב"כ הצדדים, בקצרה, בישיבת יום 4/1/04. תביעת התובעת 2. התובעת, ילידת 29/7/44, ספרית ובעלת מספרה בעיסוקה. על פי האמור בתצהירה של התובעת, התאונה אירעה בעת שנסעה בכביש החוף בשעות הלילה. התובעת פנתה רק למחרת היום, לבדיקה במוקד הרפואי של קופת חולים בסניף זמנהוף ושם הופנתה לבדיקה בחדר המיון של בי"ח איכילוב. התובעת התלוננה לאחר התאונה על כאבי ראש וצוואר והופנתה לטיפולים פיזיותרפיים. 3. ד"ר אבן טוב, מונה כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי עוד בטרם הגשת התביעה. ד"ר אבן טוב קבע בחוות דעתו מיום 8/4/98 כי התובעת סובלת מהגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והעריך את נכותה בשיעור של 5% נכות. היות ובחומר שעמד בפני ד"ר אבן טוב, נמצא תיעוד המציין תלונות על כאבים וצילומי רנטגן של עמוד השדרה הצווארי, בשנים שקדמו לתאונה, קבע ד"ר אבן טוב כי סביר להניח שהמגבלה שנותרה היא החמרת מצב קיים ולפיכך נכותה בגין התאונה הינה בשיעור של 2.5%. 4. בנקודה זו ראוי לציין כי הגם שהתובעת טענה במסגרת תצהיר עדותה הראשית כי נכותה נקבעה בשיעור של 5% שכן ד"ר אבן טוב העניק מחצית מהנכות הקבועה לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, הקובע 10% נכות, הרי הן בכתב התביעה והן ובתחשיב הנזק שהוגש מטעם התובעים, נטען כי נכותה של התובעת בגין התאונה, הינה בשיעור של 2.5% כהחמרת מצב והדבר עולה מפורשות למקרא חוות הדעת ותשובתו של ד"ר אבן טוב לשאלת הבהרה שהופנתה אליו בעניין זה. התובעת לא ביקשה לחקור את ד"ר אבן טוב. לפיכך אין לי אלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה על פיה נכותה של התובעת, בגין התאונה, הינה בשיעור של 2.5% כהחמרת מצב ומתוך נכות כוללת של 5% בגין הגבלה בעמוד השדרה הצווארי. 5. התובעת עתרה במסגרת תחשיב הנזק לפסיקת פיצויים בגין מספר ראשי נזק ואדון בהם כסדרם: א. הפסד השתכרות. התובעת טענה בתצהירה כי לאחר התאונה, במשך 4 חודשים, לא עבדה באופן מסודר אלא מספר שעות מועט וכשעבדה נאלצה להשתמש בצווארון. התובעת צירפה אישורי מחלה לתקופה שמיום 27/11/94 ועד 26/12/94 וכן אישורים נוספים לתקופה שבין 25/1/95 ועד 8/2/95. כן צורפו מסמכים בדבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים במרפאת כאב בבי"ח איכילוב שעברה התובעת במהלך התקופה שלאחר התאונה. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי לאחר מכן, עברה לעבוד באופן מפוצל שכן מצבה חייב מנוחה בצהריים וכי קהל לקוחותיה הצטמצם בעקבות העדרויותיה והפחתת שעות עבודתה. התובעת שהינה בעלת מספרה, עצמאית, לא השכילה לצרף לתיק המוצגים מטעמה, דו"חות ושומות מס לשנים הרלבנטיות לפני ואחרי התאונה. החומר שצורף כולל שומת מס לשנת 1992 וכן אישורים חתומים על ידי רואה חשבון פרג' יוסף, בדבר המחזור העסקי והרווח בשנים 1989-1995 . מאישור רואה החשבון האמור, ניכרת תנודתיות ברווחים בין השנים השונות כמקובל אצל עצמאים ולא ניתן להסיק ממנו על הפסדים כלשהם שנגרמו לתובעת בגין העדרות מעבודה בתקופה הסמוכה לאחר התאונה בפרט או בשנים שלאחר מכן בכלל. משכך ובהעדר נתונים המאפשרים לאמוד את הפסדי ההשתכרות שנגרמו בתקופת המחלה לאחר התאונה ובשנים שלאחריה מצאתי כי ראוי, בנסיבות העניין, לפסוק פיצוי גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. בשוקלי את מכלול השיקולים; גילה של התובעת, בת 50 במועד אירוע התאונה, מקצועה כספרית, גובה הכנסותיה, תקופת המחלה והטיפולים הרפואיים שלאחר התאונה מחד ומאידך בהתחשב בנכות כפי שנקבעה על ידי ד"ר אבן טוב, בשיעור של 2.5% כהחמרת מצב לאור תלונות קודמות על כאבים בעמוד השדרה הצווארי ובהתחשב בעובדה שלתובעת נקבעה, כפי שעולה מתיק המוצגים שהוגש על ידי הנתבעות, נכות אורטופדית כוללת בשיעור של 20% בגין פגיעה בגב התחתון על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות מעבודה בפניה נבדקה התובעת בגין תאונה קודמת שאירעה לה ביום 4/11/88, ראיתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד בסכום כולל של 15,000 ₪. ב. עזרה בבית התובעת טענה כי תפקודה בבית נפגע באופן שהינה מעסיקה עוזרת בית בהיקף של 6-5 שעות בשבוע ובהוצאה שבועית של 160 ₪. התובעת צירפה לתיק המוצגים מטעמה, דיווחים למוסד לביטוח לאומי על העסקת עוזרת בית וכן אישור ללא תאריך הנושא כותרת "לכל המעוניין", חתום על ידי הגב' לוי רחל, על פיו מחודש דצמבר 1994 הינה עובדת אצל התובעת בהיקף של 10 שעות בשבוע וכי לפני מועד זה, עבדה אצלה 4 שעות בשבוע. מוכנה אני לקבל כי התובעת סבלה מכאבים והגבלות בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה באופן שנזקקה לעזרה מוגברת במשק הבית. את הפיצוי בגין עזרה בבית בתקופה האמורה, אני מעריכה בסכום גלובלי של 3,000 ₪ בערכי יום פסק הדין. מעבר לתקופת ההחלמה שלאחר התאונה ובהתחשב במהות הפגיעה, בשיעור הנכות כפי שנקבע ובעובדה שהתובעת העסיקה עזרה בבית גם עובר לתאונה, איני רואה הצדקה לפסיקת פיצוי בגין העסקת עזרה בבית. ג. הוצאות התובעת צירפה לתיק המוצגים קבלות בגין טיפולי פיזיותרפיה וכן קבלות עבור נסיעות במוניות. לא הובהר לי די הצורך מדוע נשאה התובעת בהוצאות טיפולי פיזיותרפיה אותם יכלה לקבל במסגרת קופת החולים בה היא חברה. מאידך, בהתחשב בטיפולים הרפואיים שעברה התובעת בתקופה שלאחר התאונה, תשלום דמי השתתפות עצמית בגין אותם טיפולים וכן הוצאות הנסיעה לטיפולים, מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות. ד. כאב וסבל התובעת עתרה לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל בגובה 10% מהסכום המקסימלי בהתאם לסמכותו של בית המשפט מכח תקנה 2 ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו - 1976 (להלן: התקנות). אמנם לבית המשפט מסור שיקול דעת לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של עד 10% מהסכום המקסימלי הקבוע בתקנות אלא שפסיקת פיצוי בשיעור זה, מן הראוי שתיעשה במקרים חריגים ומיוחדים שכן לא הרי נפגע שנותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% כנפגע שנכותו פחותה מזו. בעניין זה נפסק בע"א 284/88 גבאי ואח' נ' פוגל ואח' פ"ד מו (4) 837, 842, כי תקנה 2 ב' לתקנות, מהווה חריג וככל חריג יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום. בנסיבות העניין, בהתחשב במהות הפגיעה, בכך שהתובעת לא אושפזה כלל, בתקופת אי הכושר שנקבעה והנכות בשיעור של 2.5%, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 10,000 ₪ נכון ליום פסק הדין. ה. סיכום סכומי הפיצוי כפי שנקבעו לעיל מסתכמים בסך של 29,500 ₪. תביעת התובע 6. התובע, יליד 1936. בתצהירה של התובעת נטען כי עקב מצבו הבריאותי של התובע הסובל מבעיות לב, לחץ דם, סוכרת ומחלת סרטן בגינה עובר התובע טיפוליים כימותרפיים, לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו והתובעת היא שהתייחסה בתצהירה, לנזקי התובע. על פי הנטען, התובע נפגע בתאונה בפניו ובברכיו וכתוצאה מהמכה בפנים, פלטה שהיתה בפיו נשברה וגרמה לתזוזת השיניים הקדמיות. מתיק המוצגים שהוגש בעניינו של התובע עולה כי התובע לא נבדק בחדר מיון או במוקד רפואי לאחר התאונה. ביום 29/11/94, פנה התובע, לראשונה לאחר התאונה, לד"ר רדושביץ המציין כי מצא את השיניים המאחזות את הגשר 13 ו-11 מוביליות בדרגה 3. פרופ' מיכאל הלפט שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים מציין בחוות דעתו כי בבדיקת הצילומים שנעשו מספר ימים לאחר התאונה, ניתן לראות כי השיניים 11 ו-13 הן במצב טרמינלי ועל כן, המוביליות עליה דיווחו הרופאים המטפלים, אינה תוצאה של פגיעה. פרופ' הלפט קבע בחוות דעתו כי אין כל קשר בין מצבו הדנטלי של התובע לבין התאונה. עוד יצויין כי בקשת התובע למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית, נדחתה על ידי כב' השופטת דודקביץ', כאמור בהחלטתה מיום 20/12/01. לפיכך כל האמור בתצהירה של התובעת באשר להתדרדרות שחלה במצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה, אינו יכול להתקבל בהעדר חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בתחשיב הנזק עתר התובע לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות. בנסיבות העניין, משהתובע לא פנה כלל לטיפול או בדיקה רפואית בחדר מיון או במוקד רפואי, ניתן להסיק כי פגיעתו בתאונה היתה מזערית וזניחה. לפיכך, בהתחשב בכך שהתובע פנה לרופא שיניים בתלונה על פגיעה בשיניו, בסמוך לאחר התאונה, מה שיכול ללמד על פגיעה כלשהי שסבל כתוצאה מהתאונה מחד ומאידך בהתחשב בכך שהמומחה הרפואי, שלל את הקשר בין מצב שיניו של התובע לבין התאונה, הייתי מעריכה את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 2,500 ₪ נכון ליום פסק הדין. ב"כ הנתבעות עתר מנגד, לחייב את התובע בהשבת שכר טרחתו של פרופ' הלפט שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט ושלל כאמור את הקשר בין מצבו הדנטלי של התובע לבין התאונה. על פי הקבלה שצורפה לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, נשאה הנתבעת בשכרו של פרופ' הלפט בסך כולל של 4,914 ₪. בנסיבות העניין, בהתחשב במצבו הרפואי הכללי של התובע שהינו בכי רע ובהתחשב בכך שלאור המסמכים הרפואיים, המעידים על פנייה לטיפול שיניים בסמוך לאחר התאונה, היה מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה, לא אחייב את התובע להשיב את מלוא שכר טרחתו של פרופ' הלפט ואקבע כי בהתחשב בסכום שראיתי לפסוק בגין כאב וסבל מחד וניכוי כמחצית שכרו של פרופ' הלפט מאידך, תדחה תביעתו של התובע ללא צו להוצאות. סוף דבר 7. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת מס' 1 סך של 29,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. כאב וסבל