מענק פיצויים מוגדלים לעובדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק פיצויים מוגדלים לעובדים: .1הבקשה שלפנינו היא לחייב את המשיבה מס' 1(להלן - שקם) ולחילופין, את המשיבה מס' 2(להלן - סלקטד), ליתן בטוחות כלכליות בסך 2.5מליון שקלים, המהווים מענק פיצויים מוגדלים של % 42.5לעובדי סלקטד (כמאה במספר) אשר ערב חתימת ההסכם הקיבוצי מיום 5.9.98היו זכאים למענק. לחילופין מבוקש כי בית הדין יורה למשיבות להפקיד את סך הכספים המגיעים לעובדים בקופות גמל לפיצויים על שם העובדים, על מנת להבטיח את מימוש זכויותיהם. .2הרקע לבקשה, אשר אינו שנוי במחלוקת, הינו כדלקמן - א. חברת שקם הינה "חברה מעורבת", כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה - 1975ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך. ב. ביום 6.4.95בעקבות תהליך הבראה והקטנת מצבת כח האדם בשקם, נחתם הסכם קיבוצי שבמסגרתו נקבעה זכותם של עובדי שקם למענק של % 42.5- " .4א. עובד אשר מועסק בחברה ביום חתימת הסכם זה כעובד קבוע (ולרבות העובדים הקבועים מתוך אלה המפורטים בסעיף 7 להלן) ושיפוטר מהחברה בתקופה שמיום חתימת הסכם זה ועד יום ... 31.12.97, יקבל בעת פרישתו מהחברה פיצויי פיטורים כדלקמן: ... (4) סכום נוסף שווה ערך ל- % 42.5מפיצוי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, אשר ישולם על ידי החברה." ג. את ההסדר שבהסכם משנת 1995, החליף הסכם קיבוצי אחר, שנחתם ביום 5.8.98ובו נקבע (בסעיף 5להסכם)- "א. לזכות כל עובד זכאי יקבע סכום מענק לפיצויים בשיעור של % 42.5מפיצויי הפיטורים ליום 31.3.98מחושבים מהרכיבים שכר תחילי, תוספת ותק, תוספת קמ"ג וגמול השתלמות, וזאת כערכם ביום .31.3.98 רשימת העובדים הזכאים והסכומים מצורפת להסכם זה (נספח ד'). ב. עובד זכאי שיפוטר מהעבודה, למעט בנסיבות השוללות זכאות לפיצויי פיטורים במלואם או בחלקם, וכן שאירי עובד שנפטר, יהיה זכאי לקבלת סכום הפיצוי שנזקף לזכותו ברשימה כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס מדד חודש מרץ 1998 וישא ריבית של % 0.6לשנה. תנאי לתשלום מענק % 42.5יהיה חתימה על כתב גמר חשבון (נספח ח'). ג. החברה תעביר לועד הועבדים דוח כספי שמי מפורט בתום כל רבעון. ד. תקום ועדה משותפת להנהלה ולועד העובדים, אשר תדון במקרים מיוחדים של עובדים המבקשים להתפטר מעבודתם ותהיה מוסמכת להחליט, בהחלטה משותפת, אם לשלם להם את המענק." ד. בשנת 1998, הקימה שקם את חברת סלקטד, בבעלות משותפת לשקם וחברת ארועים בכפר בע"מ (להלן - "ארועים בכפר"). השקם היתה בעלת % 50ממניות סלקטד. בהסכם הקיבוצי המסדיר את זכותיהם של עובדי שקם שעברו לסלקטד (מיום 14.9.98; להלן - "הסכם סלקטד"), נקבעו ההוראות הבאות, הנוגעות להתחייבויות של שקם ושל סלקטד כלפי העובדים - " .4לעובדים ישמרו זכויותיהם ללא יוצא מן הכלל, כפי שנצטברו בתקופת עבודתם בשקם, והחברה החדשה לוקחת על עצמה את התחייבויות השקם הנובעת מכך. ... .6עובדים העובדים אשר ערב חתימת הסכם זה היו זכאים למענק פיצויים נוסף בשיעור של % 42.5יהיו זכאים למענק האמור, הכל בכפוף לקבוע בהסכם העבודה הקיבוצי מיום 5.8.98שנחתם ביום .13.8.98 ... .13מעבר להתחייבויות השקם בהסכם זה, החברה החדשה לוקחת על עצמה מימוש כל הזכויות של העובדים המועברים והחדשים, על פי ההסכם הקיבוצי הזה." .3המבקשים טוענים כי יש לשלם לעובדים את כספי המענק או לחילופין להפקידם בקופות על שם כל אחד מהעובדים, וזאת מכוח נוהג, בשל הפרת חובת תום הלב החלה על הצדדים והמתבטאת באי קיום חובת הגילוי וחובת ההיוועצות בעת מכירת המניות שהיו בידי שקם לחברת ארועים בכפר, פגיעה בהסתמכות העובדים על הבטחון הכלכלי ובשל העברת העובדים למעביד חדש מבלי ליידע את העובדים. הטענה כי יש לראות במכירת המניות שהיו בידי שקם, כאקט של חילופי מעבידים, המקים זכויות לנציגות העובדים, מבוססת על הנפסק בפרשת חרסה (עסק 18/99הסתדרות העובדים הכללית החדשה - כור תעשיות בע"מ ואח’, טרם פורסם; להלן- פרשת חרסה). עוד הם טוענים כי על פי הוראות הסכם סלקטד, שקם היא הנושאת באחריות למענק, ועל כן - מאחר שמכרה את מניותיה בסלקטד, עליה ליתן בטוחות להבטחת המענק לעובדים. .4בפי שקם מספר טענות מקדמיות - ראשית נטען כי לבית הדין אין סמכות לדון בסכסוך מאחר ששקם אינה המעבידה של העובדים, למרות שעיקר הסעדים מופנים כלפיה; שנית נטען כי אין עילה מאחר שלדיון לא עומדת פרשנותו של הסכם קיבוצי, אלא תביעה כלכלית חדשה של העובדים, אשר לא העלו אותה במהלך המו"מ על הסכם סלקטד. עוד טוענת שקם כי יש למחוק את ועדי העובדים מהבקשה. לגופו של עניין, טוענת שקם כי הסעדים המצויינים בסיכומי המבקשים לא נתבקשו בבקשה המקורית או בבקשה המתוקנת. מכל מקום, הסכם סלקטד קובע כי סלקטד לוקחת על עצמה את מימוש כל זכויות העובדים, והוא אינו מטיל על שקם חבויות, ועובדתית - סלקטד עמדה בכל התחייבויותיה עד כה. כמו כן היא מכחישה את טענת הנוהג. טענתה המרכזית של שקם היא כי העברת מניות בחברה אינה יכולה לשמש מנוף לדרישות כלכליות של עובדים, וזהו אף המצב המשפטי הנוהג באירופה, בניגוד לנפסק בפרשת חרסה. גם את הנפסק באותה פרשה יש ליישם על פי הנסיבות המיוחדות שם (מכירת חברה מתוך קונצרן), שאין מתקיימות כאן. .5גם סלקטד טוענת כי יש למחוק את הבקשה על הסף וזאת מאחר שאין כלפיה עילה. צירופה לבקשה הינו מלאכותי מאחר שלב הבקשה נוגע לשקם בלבד, כבעלת % 50מהמניות בסלקטד וכמעבידתם לשעבר של העובדים. בהקשר זה סלקטד מדגישה כי טענת המבקשים כי למרות הוראת סעיף 18לחוק הסכמים קיבוציים, שקם היא זו שנושאת בנטל ההתחייבות למענק, היא הנותנת כי אין עילה אמיתית כלפי סלקטד. כמו כן היא מצטרפת לטענות שקם כי אין למבקשים עילה כלל מאחר שדרישתם הינה דרישה כלכלית חדשה. .6מאחר שעיקר טענותיהם של הצדדים מבוססות על פרשת חרסה, נפתח ונאמר כי המצב העובדתי בתיק זה אינו דומה לאותה פרשה. שם היה מדובר במכירת כל מניות החברה, כך שהיא יצאה "מרשותו" של הקונצרן, והפכה לחברה פרטית, תוך שהתחלף בעל המניות בחברה, אשר החזיק % 100ממניות החברה. בענייננו, השלב בו פעילות אחת של החברה (השקם) הועברה לחברה אחרת (סלטקד), התרחש עם הקמתה של סלקטד, בשנת .1998העברת העובדים באותו שלב, וקביעתם תנאי העברתם ותנאי עבודתם בחברה החדשה, נקבעה בהסכמת נציגות העובדים ומוצאת ביטויה בהסכם סלקטד. כשנה לאחר העברת הפעילות, בשנת 1999, התרחש הארוע שהביא את המבקשים להגיש את הבקשה שבפנינו - העברת המניות שבידי שקם - % 50ממניות סלקטד, לידי ארועים בכפר, שהיתה שותפה של שקם בחברה, מאז הקמתה של סלטקד. שינוי זה לא הביא לשינוי בהנהלת החברה, וזאת מאחר שבעל המניות של ארועים בכפר הינו מר זורי נוביץ, המשמש כמנכ"ל סלקטד, מאז הקמתה (ר' עמ' 11לפרטוקול, שורות 13-15). יש להדגיש עוד כי בשלב הקמתה של סלקטד, בשנת 1998, התנהל משא ומתן קיבוצי וזכויות העובדים הובטחו במסגרת הסכם סלקטד. מכאן שאין אנו עומדים בפני השאלה - מה היקף זכויות העובדים בעת העברת פעילות ממעביד אחד למישנהו, אלא מה נפקות מכירת % 50ממניות החברה המעבידה, לידי בעל המניות השני בחברה, כך שאחזקותיו בחברה החדשה (סלקטד) השתנו מ- % 50ל- %.100 .7כאמור, בעת הקמתה של חברת סלקטד, הוסדרו זכויות העובדים שעברו משקם לחברה החדשה בהסכם "סלקטד". לפיכך יש לבחון ראשית, האם בהסכם סלקטד הוסכם כי שקם היא זו שנושאת בהתחייבות לשלם את המענק. המבקשים מצביעים על הרישא לסעיף 13להסכם, בו נאמר - "מעבר להתחייבויות השקם בהסכם זה, החברה החדשה לוקחת על עצמה מימוש כל הזכויות של העובדים המועברים והחדשים, על פי ההסכם הקיבוצי הזה." (ההדגשה הוספה - ו.ו.ל.) מכאן לומדים המבקשים על התנאת הצדדים על הוראת סעיף 18לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, ועל התחייבותה של שקם, אשר לא עברה אל החברה החדשה. לעומת זאת שקם טוענת כי המדובר בסעיף כללי ממנו עולה כי סלקטד היא זו שלוקחת על עצמה את מימוש כל זכויות העובדים. .8מאחר שעסקינן בפרשנות הסכם קיבוצי, יש לזכור כי את ההסכם הקיבוצי יש לקרוא כשלמות אחת. מעיון בהסכם עולה כי הוא עוסק בקביעת רציפות הזכויות של העובדים המועברים (ר' למשל סעיפים 5, 4להסכם), קביעת זכויות זהות לאלה הקיימות לעובדי שקם וכן הוראות המסדירות את הצבתם של העובדים בחברה החדשה, לרבות זכותם להפסיק את העבודה (סעיפים 11, 10להסכם). יש לראות את ההוראה בדבר המענק - סעיף 6להסכם, כהוראה המשווה את תנאי ההעסקה של עובדי סלקטד לתנאים של עובדי שקם. אולם אין בהוראה זו התחייבות של שקם לתשלום המענק. לדעתנו, הרישא לסעיף 13להסכם, המתייחסת להתחייבויות שקם על פי ההסכם, נוגעת להתחייבויות המפורשות הנקובות בהסכם, למשל הזכות הנתונה לעובדים שיבקשו שלא לעבור לחברה החדשה, לסיים את עבודתם על פי תנאי ההסכם מיום .5.8.98סעיף 13אינו מתייחס באופן מפורש לנושא המענק ואיננו רואים מה הבסיס הלשוני או ההגיוני לקבוע התחייבות של השקם בעניין המענק, באופן משתמע מסעיף זה. מכאן מסקנתנו כי הסכם סלקטד אינו קובע את התחייבותה של שקם להבטחת המענק או תשלומו. כל שההסכם קובע הוא כי העובדים העוברים יהיו זכאים למענק, וכן נקבע במפורש כי סלקטד היא זו שתישא בכל החובות כלפי העובדים, וזאת בהתאם להוראת סעיף 18לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-.1957 .9בהקשר זה יש לציין כי בשני מקרים אחרים עליהם הצביעו המבקשים, בהם הועברה פעילות של השקם לחברות חדשות או נמכרה, נקבעו מנגנונים שונים להבטחת תשלום המענק. בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בין שקם ובין נציגות העובדים על רקע מכירת חנויות המזון לשופרסל בע"מ, נקבע לעניין המענק המיוחד - " .2מעבר לשופרסל א. .1עובדים שברחו להמשיך ולעבור לרשת שופרסל להלן ("העובדים העוברים") יקבלו מענק מעבר בשיעור %42.5 ("מענק מעבר"). .2עובד שיפוטר או יתפטר בעתיד מרשת שופרסל לא יקבל את סכום הפיצויים של % 42.5כאמור בהסכם 6.4.95 באשר האמור בפיסקה 2א'(1) לעיל בא במקומו." כלומר, הוסכם על תשלום בפועל של המענק. לעומת זאת, בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם עם העברת עסקי רשת גאלרי לחברה חדשה בשם גאלרי רשת בתי אופנה בע"מ (מיום 13.7.99), הוסכם לעניין המענק - " .7עובדים העוברים אשר ערב חתימת הסכם זה יהיו זכאים למענק פיצויים נוסף בשיעור % 42.5יהיו זכאים למענק האמור, הכל בכפוף לכללים הקבועים בהסכם העבודה הקיבוצי מיום 05.08.98שנחתם ביום 13.08.98("להלן: הסכם 5.8.98") .8מבלי לפגוע באמור בסעיף 7לעיל, מיד עם הקטנת אחזקות חברת שקם בע"מ בחברה החדשה מתחת ל- %50, יופקד מענק הפרישה האמור בסעיף 7לעיל בחשבון פיצויים אישי של ל עובד מועבר הזכאי למענק זה. בחירת קרן הפיצויים להפקדת המענק לפי סעיף 7לעיל תהיה בהסכמת ועד העובדים. מענק הפרישה ישולם לעובד עם פרישתו מהעבודה בחברה החדשה." כלומר, הצדדים צפו התפתחויות עתידיות לפיהן שיעור האחזקות של שקם בחברה החדשה יפחת, וקבעו מנגנון מוסכם להבטחת זכויות העובדים במצב שכזה. .10מדוע אם כן, לא נכללה בהסכם סלקטד הוראה ביחס להבטחת המענק? בבקשת הצד נטען כי עם הקמת סלקטד הבטוחה הכלכלית לא נדרשה וזאת מתוך ידיעה כי השקם מחזיקה בבעלותה % 50ממניות חברת סלקטד. על כן לא היה צורך לדרוש בטוחה זו באותה עת (סעיף 49לבקשה). לעומת זאת, מר מלניק, מנהל משאבי אנוש בשקם, העיד כי "בכל מקרה דנו בזמן שמכרנו חטיבה מסוימת וסיכמנו מה שסיכמנו וביצענו את מה שביצענו. בנושא של סלקטד בזמן שהקימו את החברה כן דנו וסיכמנו. בנושא גלרי סיכמנו ספציפי, בנושא חטיבת המזון סיכמנו ספציפי ופעלנו לפי הדרישה. בסך הכל יש את שלושת המקרים האלה כאשר בכל דבר עמדנו מאחור דרישות ועד העובדים וההסתדרות ומול מה שעמדנו פעלנו לפי ההסכם." (עמ' 10, שורות 20-24). כלומר, ההוראות בנושא המענק היו פרי דרישת נציגות העובדים ותוצאות המו"מ בין הצדדים. היינו, בהסכם סלקטד לא נכללה הוראה בדבר בטוחות, מאחר שהדבר לא נדרש על ידי המבקשים. ברור משתי הגרסאות, כי הדרישה למתן בטוחות כלכליות לא הועלתה בזמן המשא והמתן. תהא אשר תהא הסיבה בעטיה הדרישה לא עלתה, ובסופו של דבר לא נכללה בהסכם סלקטד הוראה שצפתה מצב בו שקם תבקש למכור את המניות שבידיה, אין זה אלא מקרה של טעות בהערכת הסיכונים במהלך מו"מ. המבקשים לא חזו את פני העתיד ולא דרשו כי תינתן בטוחה, למקרה בו שקם תמכור את המניות שבידיה. אין במחדל זה לבסס טענה בדבר זכות משפטית, המקנה להם יותר ממה שהיו יכולים להשיג במו"מ. .11טענה נוספת בפי המבקשים, המצדיקה לדעתם, חיובן של המשיבות במתן בטוחות כלכליות, היא הטענה בדבר נוהג. המבקשים הצביעו על שני מקרים נוספים - מכירת חנויות המזון של שקם לחברת שופרסל, ומכירת רשת גאלרי. ההוראות הרלוונטיות משני הסכמים אלה הובאו בסעיף 9לעיל. כפי שציינו שם, מההסכמים הקיבוציים שנחתמו להסדרת מעבר העובדים באותם מקרים, עולה כי בכל מקרה היה הסדר שונה, גם אם בבסיסו היתה תביעה למענק של %.42.5 מעבר לעובדה שהמבקשים הצביעו רק על שתי דוגמאות אלה להוכחת טענת הנוהג, וספק אם די בשני מקרים על מנת ליצור נוהג מפעלי, הרי שבשתי דוגמאות אלה הוסכמו עם נציגות העובדים הסדרים ספציפיים ומיוחדים לכל מקרה. בעניין חנויות המזון נקבע תשלום מענק בפועל, ואילו בעניין חנויות "גאלרי", נקבע מנגנון שצפה שינוי באחזקותיה של שקם והסדר עתידי אם יקרה שינוי זה. לכל אלה יש להוסיף, כי במהלך ההוכחות התברר כי גם ועד עובדי שקם (בעלת המניות לשעבר בסלקטד, ובשונה מועד עובדי סלקטד) הגיש במאי 2000תביעה לבטוחות להבטחת המענק של % .42.5גם בעובדה זו יש לתמוך במסקנה כי אין נוהג אצל שקם למתן בטוחות, או שלכל הפחות קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומו של נוהג זה. .12המבקשים טוענים כי על פי פרשת חרסה, היה על המשיבות להיוועץ עימם, טרם מכירת המניות מידי שקם לארועים בכפר, וכי הסעד הראוי על הפרת חובה זו הוא מתן הבטוחות. כאמור, כל אחד מהצדדים טען מדוע יש או אין להסתמך על פרשת חרסה, אך נראה לנו כי בנסיבות העניין, אין צורך להכריע בטענות כבדות המשקל שהועלו. גם אם נקבל את עמדת המבקשים, לפיה היתה מוטלת על המשיבות חובת היוועצות טרם מכירת המניות לארועים בכפר, הרי שאין לאמר כי בסופה של ההיוועצות היו מסכימים הצדדים על מתן בטוחות. חובת ההיוועצות חלשה יותר מחובת ניהול המו"מ וגם כאשר מוטלת החובה לנהל מו"מ (ויש להדגיש כי אין זה המקרה), אין חובה להגיע להסכם. ר' למשל עסק 5/98- 4ועד עובדי מינהל ומשק - מדינת ישראל, לא פורסם, שם נפסק - "יש להבחין בין ניהול משא ומתן לבין כפיית פתרון. לשיטתנו, משמעות משא ומתן היא הידברות וניסיון לשכנע הדדית. אולם, אין בחובה לנהל משא ומתן כדי לחייב את המעסיק להגיע לידי הסכמה..." היעתרות לסעדים המבוקשים - מתן בטוחות לתשלום המענק, משמעה מתן זכות למבקשים בדרך של פסק דין, וזאת כאשר אם הצדדים היו נוהגים כפי שהמבקשים טוענים, ומקיימים הליך היוועצות, אין וודאות כי שקם היתה מסכימה ליתן את אותן בטוחות. כלומר המבקשים כעת עותרים לסעד שייתן להם יותר ממה שהיו משיגים בהליך של היוועצות, ולכך לא נוכל להיעתר. לדברים אלה נפקות גם ביחס לטענות המקדמיות של המשיבות, שטענו כי המדובר בסכסוך כלכלי ולא בסכסוך משפטי. ואכן, מהדיון לעיל מתברר כי יש ממש בטענות אלה, וזאת מאחר שהמבקשים עותרים במסגרת הליך משפטי לקבלת זכות חדשה שלא השיגו אותה באמצעים הארגוניים העומדים לרשותם ובראש ובראשונה - ניהול משא ומתן קבוצי. .14סוף דבר - המבקשים לא הצביעו על המקור המשפטי המצדיק חיובן של שקם או סלקטד ליתן בטוחות כלכליות למענק, קל וחומר שלא הוכח מקור לחיוב המשיבות להפקדת סכומים בקופות על שם העובדים. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.מענקפיצויים