מעצר על שימוש ברכב ללא רשות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על עבירת שימוש ברכב ללא רשות: 1. המשיבים הועמדו לדין בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נסיון לחבלה חמורה, החזקת כלי פריצה ואי-ציות להוראות שוטר (עבירות לפי סעיפים 413ג, 333+25, 409 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ותקנה 23(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-). למשיב מס' 1 יוחסו בכתב האישום בנוסף לעבירות דלעיל גם עבירות של גרימת חבלה של ממש ונהיגה בקלות ראש (עבירות לפי סעיפים 38(3) ו- 62(2) לפקודת התעבורה [נ"ח], תשכ"א1961-). המדינה הגישה בקשה זו למעצרם עד תום ההליכים של המשיבים, על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-. 2. על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, בתאריך 98/12/25 סמוך לשעה 01: 20 בלילה השתמשו המשיבים ברכב פרטי השייך למתלונן וללא רשותו, המשיב 1 נהג ברכב, לידו ישב המשיב 3 ומאחור ישבו המשיבים 4 ו2-. המשיבים נסעו בכביש בית-שאן-ירושלים לכיוון בית שאן, וחלפו על פני ניידת משטרה אשר עמדה במחסום כשאורותיה הכחולים מהבהבים ולידה עומדים שני שוטרים, אחד השוטרים סימן לרכב ובו המשיבים לעצור לביקורת. הרכב אותת לעצירה אך לפתע הגביר מהירות והחל בנסיעה מהירה לכיוון קיבוץ בית אלפא כשהאורות האחוריים של הרכב אינם דולקים. הניידת פתחה במרדף אחר הרכב אשר במהלך המרדף התברר כי הינו גנוב. בשלב מסויים הסתובב הרכב הגנוב ונסע לכיוון הניידת ניסה לפגוע בה והמשיך בנסיעה. בשלב זה הצטרפה למרדף ניידת נוספת ובה שני שוטרים. משהגיעה הניידת השניה במקביל לרכב הגנוב, סטה הרכב שמאלה ופגע במתכוון בדופן ימין של הניידת ולאחר מכן ירד הרכב מהדרך והתנגש בעמוד תאורה. המשיב 1 נחבל חבלות של ממש והמשיב 4 נזקק לטיפול רפואי. הרכב הגנוב ניזוק קשות וכן ניזוקה ניידת המשטרה אשר בה פגע הרכב הגנוב. ברשות המשיבים נתפסו כלי עבודה שונים לרבות מפתח צינורות, מברג וכפפות גומי המשמשים לשם פריצה לבנין ללא כל הסבר סביר מצידם להימצאותם ברכב. 3. לטענת המבקשת, בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום. כמו כן, מתקיימת לטענתה עילת מעצר כנגד המשיבים עקב מסוכנותם לבטחון הציבור. המסוכנות נלמדת מהתנהגות המשיבים כפי שתוארה בכתב האישום ומן הנסיבות המיוחדות של האירוע, ולגבי הנאשמים 1 ו2- נלמדת מסוכנותם גם מעברם הפלילי. סניגור המשיבים 3 ו4- טען בפני כי קיימות ראיות לכאורה אך ורק להוכחת עבירות השבל"ר והחזקת כלי פריצה, ואילו לגבי עבירות הנסיון לחבלה חמורה ואי-ציות להוראות שוטר אין ראיות לכאורה. לטענתו, לא מתקיימת לגבי משיבים אלו עילת המעצר של מסוכנות לבטחון הציבור. לחילופין, מבקש הסניגור כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר מעצר לגבי המשיבים 3 ו4-. הסניגור הציע חלופת מעצר למשיב 3 - מעצר בית מלא בבית הוריו. סניגורם של המשיבים 1 ו2- טען בפניי כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמם של משיבים אלו. לחילופין, טען הסניגור כי יש לשקול לגבי שני הנאשמים חלופות מעצר של מעצר בית בתנאים מגבילים והגיש תצהירים של משפחות המשיבים. כמו כן, מבקש הסניגור כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר מעצר. 4. בכדי לבסס עילת מעצר עד תום ההליכים דורש החוק שלושה תנאים: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנאשם, שנית קיומה של עילת מעצר מן העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים, ושלישית, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בתנאים מגבילים. בענין ה"ראיות לכאורה" נפסק, כי על בית המשפט לבחון האם העמידה התביעה תשתית ראייתית המקימה "סיכוי סביר" להוכחת האשמה במהלך ההליך הפלילי. על סיכוי סביר זה להימצא במיתחם הסבירות בלבד ואין דרישה להוכחת אשמו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ענין זה מקומו במסגרת ההליך הפלילי. בית המשפט בוחן את הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה כפי שהובא בפניו. על כך ראה: ב.ש.פ. 95/8087 שלמה זאדה נ' מד"י, פד"י נ (2) 133; ב.ש.פ. 98/825 מד"י נ' מחמוד דחלה, פורסם בתקדין עליון 98(1) תשנ"ח/תשנ"ט1998- עמ' 67 בעמ' 68. בחומר החקירה קיימות הודעות של המשיבים הן מיום הארוע והן לאחריו. הודעותיהם מלאות בסתירות פנימיות, וכמו כן סותרות האחת את רעותה. מהודעות המשיבים עולה כי עלו על הרכב באיזור חיפה, לא ברור מי מהמשיבים גנב בפועל את הרכב אך ברור כי כולם ידעו כי הרכב גנוב. הם אינם מכחישים כי הרכב לא היה שייך לאיש מהם. לגבי עבירת השבל"ר קיימות לפיכך ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של ארבעת המשיבים. מעיון בהודעותיהם של השוטרים אשר היו מעורבים באירוע עולה כי, אלו הן עדויות ישירות אשר מהן, בשילוב עם הודעות המשיבים על הסתירות שבהן, ניתן לבסס את אשמם הלכאורי של הארבעה לגבי שאר העבירות המיוחסות לארבעתם, היינו, החזקת כלי פריצה, נסיון לחבלה חמורה ואי-ציות להוראות שוטר. אמנם, שתי העבירות האחרונות בוצעו פיזית על ידי המשיב 1 אשר נהג ברכב הגנוב, אך יחד עם זאת, לאור הראיות יש ליחס עבירות אלו גם לשלושת המשיבים האחרים אשר נסעו עם הנהג ברכב. בכך שלא עצרו את הרכב הנמלט או השפיעו על הנהג לעצרו על פי הוראות השוטרים, ולא מנעו ממנו מלפגוע בניידת אשר התקרבה אליהם לעצרם, הם נמצאים בחזקת שותפים לביצוע העבירות הנ"ל. הנטל להוכיח כי למרות שישבו בצוותא ברכב הגנוב לכל אורך המרדף המסוכן, לא היו מעורבים בעבירות המיוחסות להם עובר לכתפיהם. כאמור, בהודעותיהם למשטרה הרצופות סתירות, אין הם מרימים לכאורה נטל זה. על כן, יש ראיות לכאורה כי המשיבים חברו יחד ועברו את העבירות המיוחסות להם כחבורה, ואילו לטענה כאילו פעל המשיב 1 על דעת עצמו ובניגוד לרצונם של המשיבים אחרים, אין לה על מה שתסמוך. למשיב 1 מיוחסות בנוסף גם עבירות מפקודת התעבורה של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש. מעדויות השוטרים עולה בברור כי המשיב 1 נהג את הרכב בקלות ראש, עצם הבריחה של המשיב 1 במהירות מניידת משטרה הדולקת בעקבותיו והתנגשות מכוונת בצידה של הניידת מצביעות על נהיגה בקלות ראש ומהוות לכן ראיות לכאורה. להוכחת גרימת חבלה של ממש נדרש כי הנשאם יורשע בביצוע עבירה הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש. המשיב מואשם כי ביצע עבירות שונות הנובעות מנהיגה ברכב הגנוב, כך היא עבירת השבל"ר, הנסיון לחבלה חמורה וכן אי ציות להוראות שוטר אשר הורה לו לעצור את הרכב. כאמור, יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמו של המשיב 1 בעבירות הנ"ל. נהיגת המשיב 1 ברכב גרמה לתאונת דרכים אשר בה נחבלו המשיבים והועברו לבדיקה בבית חולים. מעיון בתעוד הרפואי עולה כי למשיב 1 נגרמו שברים בשלוש צלעות ועוד חבלות בבטן, בחזה ובעמוד השדרה המותני. אין בתיק החקירה תעוד רפואי המתייחס לשאר המשיבים שהיו ברכב בעת התאונה וזאת למרות שנבדקו בבית חולים, ומכאן, שלא נגרמו להם חבלות של ממש. מן האמור עולה, כי חבלה של ממש גרם המשיב 1, למעשה, לעצמו בלבד. הסעיף דורש כי כתוצאה מן התאונה יחבל "אדם", אדם יכול להיות גם האדם אשר גרם בעצמו לתאונה ועל כן, קיימות ראיות לכאורה גם לגבי סעיף אישום זה. לסיכום, סבור אני כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמם של כל אחד מהמשיבים בכל אחד מסעיפי האישום המיוחסים להם. 5. עילת המעצר אשר נטענה ביחס למשיבים הינה בדבר מסוכנותם לבטחון הציבור. התנהגותם של המשיבים באירוע הינה התנהגות אלימה הן כלפי רכוש והן כלפי החיים. בשתי הזדמנויות שונות ניסו המשיבים להתנגש בניידות המשטרה, בהזדמנות השניה נפגעה ניידת משטרה ולמרבה המזל, פרט לנזק הרכוש ברכב לא נגרם כל נזק גוף לשוטרים. העבירות שבוצעו על ידי המשיבים בוצעו על כן באלימות חמורה אשר מקימה כנגדם את חזקת המסוכנות אשר קבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) ו-(ג) לחוק המעצרים. איש מהמשיבים לא סתר חזקה זו. על מסוכנותם של המשיבים ניתן ללמוד אף מעברם הפלילי של המשיבים 1 ו2-. כבר נפסק כי עבירות כנגד רכוש עשויות אף הן לסכן את בטחון הציבור. ראה: ב.ש.פ. 98/5431 רוסלן פרנקל נ' מד"י, פורסם בתקדין עליון 98(3), תשנ"ח/תשנ"ט1998-, עמ' 1226. עבירות הרכוש שנעברו על ידי המשיבים דנן נעשו תוך התארגנות של מספר עבריינים שחברו יחדיו ובנסיבות חמורות אשר סיכנו את בטחונו של אדם ושל הציבור ועל כן מקימות הן עילת מעצר על פי החוק. אשר על כן, לאור האמור לעיל, מתקיימות עילות מעצר למעצם של כל אחד מן המשיבים עד לתום ההליכים כנגדו. 6. משקבעתי לעיל כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום, וכי קיימת עילת מעצר למעצרם של כל המשיבים, על בית המשפט לשקול האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אשר תפגע בצורה פחותה בחירותם של המשיבים. מטרת המעצר דנן הינה למנוע מן המשיבים לחזור ולסכן את שלום הציבור על ידי ביצוע עבירות מן הסוג שבוצעו על ידם על פי כתב אישום זה. התשובה לשאלה האם חלופת מעצר עשויה לסלק את הסכנה לשלום הציבור תלויה בנסיבות המקרה הספציפיות ובנסיבותיו הסובייקטיביות של כל נאשם ונאשם, כאשר יש ליתן דגש גם לעובדות המצביעות על נתוניו הסובייקטיבים של כל נאשם ונאשם, ככל שהדבר נוגע לעברו, גילו וכל נתון אחר שהוא רלוונטי לאישיותו. ראה: בש"פ 95/537 גנימת נגד מדינת ישראל, פד"י מ"ט (3), עמ' 353, עמ' 379 ועמ' 428; דנ"פ 95/2316 גנימת נגד מדינת ישראל, פד"י מ"ט (4) עמ' 589, 649; המשיבים 1 ו2- - לבית המשפט הוגש גליון הרשעות קודמות של משיבים אלה. למשיב 1 הרשעה קודמת בביצוע עבירה שהיא פשע, פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, ובנוסף מספר הרשעות בעבירות לפי פקודת התעבורה והתקנות שעל פיה. למשיב 2 עבר פלילי הכולל מספר הרשעות בעבירות שבל"ר, פריצה לבנין וביצוע גניבה ועוד. לאור חומרות העבירות שבוצעו על ידי המשיבים בצירוף עברם הפלילי המכביד, אני סבור כי באיזון בין זכותו של הפרט לחירות לבין זכות הציבור לשמירה על בטחונו, ידו של הציבור, במקרה זה על העליונה. העבירות שבוצעו ע"י משיבים אלו הן עבירות חמורות כפי שפורט לעיל. התנהגותם במהלך העבירות מצביעה על מסוכנותם ומסוכנות זו בולטת בהתחשב בעברם הכולל הרשעות קודמות בעבירות דומות. עברם בצירוף נסיבות המקרה והראיות שבפניי מצביע על מסוכנות במובן זה ששחרורם עלול לסכן את שלום הציבור, וזאת גם אם ישוחררו בתנאים מגבילים. אשר על כן, אני מורה על מעצרם של המשיבים 1 ו2- עד תום ההליכים נגדם. המשיבים 3 ו4- - למשיבים אלו עבר פלילי מצומצם אשר אין לו נפקות בעניינה של החלטה זו. הם לא היו מעורבים בפעילות עבריינית משמעותית קודם למעורבותם באירוע הנוכחי. המשיב 3 הציע חלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית הוריו. המשיב 4 הינו חייל, לא הוצעה על ידו כתובת למעצר בית. אני סבור כי על אף חומרת העבירות המיוחסות למשיבים אלה, הרי שבנסיבותיהם הסוביקטיביות של המשיבים 3 ו4-, תישמר מטרת המעצר גם אם ישהו בתנאי חלופת מעצר בתנאים מגבילים ועם מתן בטוחות מתאימות. בהתאם, אני מורה כדלקמן: המשיב 3 - א. המשיב 3 ישוחרר וישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו בבית זרזיר. ב. נאסר על המשיב ליצור כל קשר עם מי מהמשיבים האחרים והעדים. ג. להבטחת קיום התחייבויותיו יפקיד המשיב בקופת בית המשפט מזומן או ערבות בנקאית בסך 25,000 ש"ח. ד. המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקור בבית הורי המשיב בכל עת ולוודא כי המשיב נמצא בבית. ה. אם יפר המשיב את תנאי שחרורו בערובה הוא ייעצר לאלתר עד תום ההליכים. ו. הורי המשיב 3 יתייצבו בבית המשפט ויצהירו על הסכמתם להשגיח על בנם בביתם בתנאי מעצר בית מלא. בנוסף, יחתמו ההורים על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח ויתחייבו לדווח למשטרה מיידית אם יעזוב המשיב את הבית או יפר התחייבויות אחרות כמפורט לעיל. המשיב 4 - א. המשיב 4 ישוחרר וישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו שבכפר זרזיר. אני מתיר למשיב לחזור ליחידתו הצבאית לצורך שירות צבאי ואולם בכל עת שייצא את יחידתו הצבאית לחופשה יהיה עליו להגיע לבית הוריו ולשהות בתנאי מעצר בית בבית הוריו. ב. נאסר על המשיב ליצור כל קשר עם מי מהמשיבים האחרים והעדים. ג. להבטחת קיום התחייבויותיו יפקיד המשיב בקופת בית המשפט מזומן או ערבות בנקאית בסך 25,000 ש"ח. ד. המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקור בבית הוריו בכל עת ולוודא כי המשיב נמצא בבית. כמו כן, תהיה המשטרה רשאית לקבל בכל עת דיווח ישיר מהממונים הישירים על המשיב 4 בצבא על בנוגע לנוכחותו, זאת בכפוף לפקודות הצבא. ה. אם יפר המשיב את תנאי שחרורו בערובה הוא ייעצר לאלתר עד תום ההליכים. ו. הורי המשיב 4 יתייצבו בבית המשפט ויצהירו על הסכמתם להשגיח על בנם בביתם בתנאי מעצר בית מלא. בנוסף, יחתמו ההורים על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח ויתחייבו לדווח למשטרה מיידית אם יעזוב המשיב את הבית או יפר התחייבויות אחרות כמפורט לעיל. 7. בסיכומו של דבר אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על הארכת מעצרם של משיבים 1,2 עד תום ההליכים. ב. בכל הנוגע למשיבים 3,4 אני מורה לשחררם בתנאים שפורטו בהחלטת בימ"ש. לאחר שיופקדו הסכומים שצויינו בהחלטה וייחתמו ערבויות והצהרות הורי המשיבים יובאו המשיבים בפניי לצורך אישור קיום התנאים ושחרורם. כל עוד לא יופקדו סכומי הבטחונות ולא ייחתמו כל ההצהרות והערבויות כנדרש ישארו משיבים אלו עצורים עד תום ההליכים.מעצרשימוש ברכברכבשימוש ברכב ללא רשות (שבל"ר)