נפילה מרכב נוסע כתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת ילד ממכונית נוסעת / נפילה מרכב נוסע: תביעה לפיצויים בגין נזק גוף, שנגרם בתאונת דרכים. המחלוקת 1. התובע מס' 1, קטין - יליד 2.10.1990, תושב הישוב זרזיר, נפגע ביום 21.3.1997 כאשר נפל ממונית נוסעת. זו טענת התובע, ובה כפרה הנתבעת מס' 2, המבטחת של המונית בביטוח "חובה". התובעים מס' 2ו- 3 הם הוריו של התובע 1(אותו נכנה להלן - התובע). הנתבע מס' 1 נהג במונית ממנה נפל, לפי הטענה, התובע. את הנתבע מס' 1נכנה להלן הנהג או הנתבע. ## גירסת התביעה## 2. לגירסת התביעה, ביום 21.3.1997 נסע התובע יחד עם אחיו ואביו לנצרת העיר. לאחר שעשו את שביקשו לעשותו בעיר - הם שכרו את שירותיה של מונית על מנת לשוב לזרזיר. היה זה בשעות הבוקר, 9.00עד 10.00לערך. יחד עימם נסע שכנם, מר קאסם (עד התביעה מס' 1, ולהלן נכנה אותו - קאסם), אותו הם פגשו בהיותם בנצרת. אף קאסם מתגורר בזרזיר, והוא קרוב משפחתם של התובעים. במונית נהג הנתבע; אבי התובע ישב לידו; קאסם ישב במושב האחורי מימין; משמאלו ישב אחיו של התובע ומשמאלו של זה, משמע - מאחורי הנהג ממש - ישב התובע. 3. המונית יצאה את נצרת לכיוון זרזיר. משהגיעה לצומת נהלל - נעמדה ברמזור האדום. משנתחלף הרמזור והוריק - החלה המונית נוסעת, וכעבור מטרים אחרים, תוך כדי הפנייה או מעט אחריה, נפתחה הדלת האחורית של המונית והתובע נפל ממנה. אחיו החל צועק כי התובע נפל. המונית נעצרה. אדם שנסע מאחורי המונית נעצר והרים את הילד ומסרו לאביו, שירד מן המונית ונבהל אל בנו-התובע. איש זה העיד במשפט מטעם התובע, ג'וואמיס שמו. ממקום התאונה נסעו החמישה לקופת חולים, על מנת ליתן טיפול רפואי לילד. ## דיון## 4. התלבטתי רבות עד כי באתי כדי מסקנה, כי התביעה הרימה את הנטל ושכנעה, במידה הדרושה לכך במשפט אזרחי, משמע במאזן ההסתברויות, כי התובע אכן נפל מן המונית כפי שהעידו עדי התביעה. אפרוס להלן את מסכת הראיה שבאה לפניי, ואת טעמיה של החלטתי, כמו גם את התלבטויותיי ואת הקשיים שעמדו בדרכי עד כי הגעתי להחלטה. 5. מטעם התביעה העידו אבי התובע, התובע ואחיו וכן קאסם; משמע - כל יושבי המכונית (לבד מן הנהג); כמו כן העיד מטעם התביעה העד ג'וואמיס. מעדויותיהם של כל עדי התביעה נצטיירה, בעיקריה, התמונה אותה תארתי לעיל. למעט סתירות מעטות ובלתי משמעותיות לא היו בקיעים של ממש, ודאי לא בעניינים מהותיים, בגירסה זו. 6. מטעם ההגנה העיד רק הנתבע, מי שנהג, כאמור, במונית. הוא אישר את עדויות עדי התביעה באשר לסיפור שסיפרו למן היציאה מן התחנה בנצרת ועד צומת נהלל - על כל פרטי הפרטים של עדותם, למעט זאת, שלגישתו קאסם ישב במושב האחורי בין שני הילדים ולא בצד ימין של המושב האחורי, כפי שהעידו עדי התביעה. גירסתו של הנתבע נפרדה מגירסת עדי התביעה - באשר להתרחשויות שהחלו שניות מספר לאחר היציאה מצומת נהלל. לגירסת הנהג - לאחר הפניה ימינה הוא שמע את קאסם צועק "נפל נפל" כדבריו. הוא הביט בראי וראה את התובע בא בריצה לכיוון המונית. זאת - בניגוד לעדויות התביעה, שהעידו כי התובע נפל מן המונית, נותר שוכב על הארץ עד כי יואב ג'וואמיס שנסע מאחוריהם נשא אותו ומסרו לאביו, שבינתיים יצא מן המונית ונזעק לבנו. 7. מגירסותיהם של התביעה וההגנה כאחד עולה, כי עד לצומת נהלל - היו כל חמשת נוסעיה של המונית בתוכה, ובכלל זה התובע. דברים אלה אושרו גם על ידי הנהג. וגירסותיהם של התביעה וההגנה לא נחלקו גם בכך, שמייד לאחר הצומת היה הילד-התובע מחוץ למונית. לא נותר, איפוא, להשיב לשאלה, כיצד זה הגיע התובע אל מחוץ למונית באותן שניות ספורות שבין העצירה בצומת לבין הגילוי בדבר היותו מחוץ למונית. בין שתי הגירסאות - באשר לתשובה שנתנו לדרך שבה יצא התובע מן המכונית העדפתי את זו של התביעה. מבין שתי הגירסאות מסתברת יותר הגירסה של התביעה דווקא. אסביר את מסקנתי זו להלן. 8. הנהג הנתבע אישר, כי התובע ישב מאחוריו, משמע בצמוד לדלת שמאל. אין זה בלתי מתקבל על הדעת כי הילד, שנשען על הדלת, ייפלט מן המונית, אם הדלת נפתחה מסיבה כלשהי. דלתות של מכוניות נפתחות לעיתים, וכבר היו דברים מעולם. ושים לב לכך, כי פתיחתה של הדלת ארעה, לפי הנטען, בעת הפניה ימינה. הכוח הצנטריפוגלי שבפניה יש בו כדי לפתוח את דלת המונית, אם נעילתה לא היתה ראויה. 9. לגירסת הנהג - הילד יצא מן המונית בעת שהמונית נעמדה ברמזור (הסבר זה לא ניתן מפיו במפורש, אך זוהי המסקנה המתבקשת מגירסתו). משמע - על התובע היה לפתוח את הדלת ולצאת. אלא שהנהג אישר, כי אם כך היה עושה הילד, פותח את הדלת, יוצא וסוגר אחריו - הוא - הנהג - היה שומע את הדלת נפתחת ונסגרת. והוא אישר, כי לא שמע דבר. כך הוא העיד לעניין זה, בעמוד 11לפרוטוקול: "ש. כשירדת הדלת של המונית היתה סגורה? ת. היתה סגורה טובו ת. ואם הילד היה יורד מהאוטו הייתי שומע את הדלת נסגרתו זה נכון אם הילד היה פותח את הדלת וחוזר הייתי מרגיש את זה." עדות זו של הנהג מתיישבת בבירור עם גירסת התביעה דווקא. 10. גם עדותו של הנהג, כאילו עצר עצירת מה ברמזור, כשהרושם מעדותו הוא שהעצירה היתה קצרה ביותר, איננה מתיישבת עם יציאתו בחשאי של הילד, בזריזות שכזו, מן המונית, על מנת לביים נפילה. בעמוד 11לפרוטוקול מעיד הנהג לענין זה כך: ש. למה עצרת אם היה ירוק (ברמזור - א.א.)? ת. עצרתי טיפה ונסעתי." ת. ו אני עצרתי קצת והמשכתי. (ההדגשות שלי - א.א.) ובעמוד 13לפרוטוקול: ש. ישבו כאן בבית המשפט שלושה אנשים וכולם אמרו שהאור היה אדום וחכיתם עד שהיה ירוק ונסעתם. ת. זה לא נכון. ש. יכול להיות שאתה לא זוכר? ת. אני כן זוכר. אני נסעתי ישר. אני עצרתי בצומת ונסעתי ישר. לא חכיתי זמן." עדותו של הנהג היא, אם כך, שהאור ברמזור היה ירוק, והוא בכל זאת האט, עצר לא עצר, והמשיך. כיצד אם כך ירד הילד ברמזור, אם המונית כמעט לא נעצרה?! 11. בא כוחם המלומד של הנתבעים ביקש לשכנע, כי לנהג-הנתבע לה היה כל אינטרס לומר שקר בבית המשפט, הואיל ולא הוא זה שישלם פיצוי לילד - אם בית המשפט ישתכנע כי גירסתו אמת. אין בידי לקבל את הטענה. אפילו מבחינה חומרית נכונה הטענה, וברור - גם לנהג - כי הוא לא ישא בכל הוצאה כספית שהיא בקשר עם המשפט שבפנינו, הרי שטבע הדברים הוא, כי הוא ראה עצמו מאויים, בשל כך שהאשימוהו בנפילתו של ילד ממונית שבה הוא נהג; הוא חש עצמו מאויים, כמי שהואשם כי עשה מעשה בלתי ראוי, שגרם לנפילתו של ילד מן המונית. ואין זה משנה כלל, אם הוא עומד בפני סכנה של ממש בהעמדתו לדין פלילי (על פי דיני התעבורה), או אם הוא מבקש להתגונן מפני אשם מוסרי כלשהו שבמעשה שהביא לנפילתו של ילד ממוניתו. עדותו של הנהג התאפיינה לכל אורכה בפרטים שיש בהם, מחד, להצביע על נהיגתו הזהירה והראויה לכל אורכה - ללמדך כי לא הוא זה שגרם לנפילה, ומאידך ברמיזות על קנוניה שביקש אבי התובע לרקום, על מנת להונות את חברת הביטוח. אביא להלן פרטים מספר בעדותו, שמלמדים על אלה. א. כבר בתחילת עדותו בחקירה הראשית העיד הנהג, ובלא שנשאל על כך, כי הוא נהג "לאט לאט" (ראה עמוד 10לפרוטוקול). ב. והוא העיד, כי לפני כל נסיעה ולאחר כל נוסע שיורד ממוניתו, הוא נוהג לרדת מן המונית ולוודא, כי הדלת ממנה ירד הנוסע אכן נעולה. כך הוא העיד, בעמוד 12לפרוטוקול: "כל מי שיורד אני בודק שהדלת סגורה. אני יורד מהאוטו ובודק. אני מרגיש וגם יורד ובודקו" עדות זו איננה מתיישבת עם נסיון החיים. נהגי מוניות אינם יורדים מן המונית ומוודאים לאחר כל נוסע שיורד - כי הדלת ננעלה כדבעי.עדות זו של הנהג ממחישה את שאמרנו קודם לכן: הנהג חש כמי שישב על ספסל הנאשמים. הוא ביקש בעדותו זו לשכנע, אולי גם את עצמו, כי הוא נהג כהלכה וכי הילד לא נפל מן המונית בשל מחדל שלו. ג. גם עדותו של הנהג, כאילו קאסם ישב במושב האחורי באמצע, בין שני הילדים (התובע ואחיו) - איננה משכנעת ויש בה כדי ללמד על המגמתיות שבעדותו של הנהג. העדות איננה מתיישבת עם נסיון החיים. כאשר שני ילדים בני תשע ואדם מבוגר יושבים במושב אחורי של מונית, מתקבל יותר על הדעת כי המבוגר לא ישב באמצע, שם נוח פחות בשל המקום הצפוף יותר לרגליים באמצע המושב. אני מעדיף את עדותם של עדי התביעה לענין זה, לפיה קאסם ישב מימין ולא באמצע. גם עדותו זו של הנהג משתלבת בתיזה אותה הוא ביקש לבסס, ואשר יש באה כדי לנכותו מאשמת נפילתו של הילד. ההסבר שהוא עצמו נתן, בעדותו בעמוד 11לפרוטוקול, מלמדים על כך: "המבוגר ישב באמצע. לכן אמרתי לו איך הוא יכול ליפול אם אתה יושב לידו. ש. למה שאלת אותו? ת. בגלל שאני כבר שנתיים עובד במונית ואף פעם לא נפתחה לי הדלת. הוא היה צריך לשים יד על הילד שלא יפול." (ההדגשה שלי - א.א.) ד. הנהג העיד, כי כשהגיע הילד (לפי גירסתו הוא הגיע למונית בריצה) צ הוא ראה פצע במצחו, כאשר הדם שעליו כבר נקרש. הפצע היה, לפי דבריו, פצע "ישן". כך הוא העיד בעמוד 10לפרוטוקול: "ש. אתה ראית את הפצע של הילד במצח? ת. היה פצע עם דם יבש. אני ראיתי שהוא בא לאוטו והסתכלתי. לא ניגר דם מראשו." עדות זו של הנהג איננה מתיישבת עם התנהגותו, לפיה הציע לקחת את התובע לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, והוא בפועל לקח את התובע, יחד עם אביו, לקופת חולים. אם הילד לא נפל לדבריו, והוא רץ לעבר המונית, ואם הפצע היה יבש, מדוע ראה להציע לאב לפנות לקבלת טיפול ומדוע הסיע את התובע למרפאת קופ"ח?! כך הוא העיד לענין זה, בעמוד 10לפרוטוקול: "אני אמרתי לו יש קופ"ח פה, אמר לי יש קדימה, לקחנו את הילד לקופ"חו" התנהגותו זו של הנהג, שלקח את התובע לטיפול רפואי, איננה מתיישבת גם עם עדותו, לפיה חשדו כלפי קושרי הקשר עלה מייד. וכך הוא מעיד, בעמוד 11לפרוטוקול: "החשד עלה בי אחרי שהשכן צעק והאבא שאל על הביטוחו" אם הוא חשד בקנוניה כלשהי, מדוע שיתף פעולה עם הקושרים. ועוד ראוי לציין, כי הסיפור אודות הפצע ה"ישן" איננו מתיישב עם העובדה, כי לאחר שהגיעו למרפאת קופת חולים הופנה הילד-התובע לבית חולים לשם קבלת טיפול רפואי. 12. אמרתי, כי עדותו של הנהג היתה בעייתית והמגמתיות שבה והטעמים לכך הובהרו בדבריי מעלה. לסיום אוסיף פרט אחד בעדותו, שהיה בו כדי לערער מאוד את מהימנותו של הנהג. כוונתי לעדותו אודות הצומת והרמזור שבתוכו. עדות זו היתה בלתי אמינה לחלוטין. מעדותו בחקירה הראשית ניתן היה להבין, כי בצומת אין כלל רמזור למי שפונה ימינה. כך הוא סיפר בעמוד 10לפרוטוקול: "הגעתי לצומת נהלל, הכביש היה רק (צ"ל "ריק" - א.א.), פניתי ימינה, שמה אין עצור, יש רמזור אבל ימינה יש משולש. הרמזור עבד, עצרתי ואותתי ימינה." בחקירתו הנגדית אנו למדים כי בכל זאת היה רמזור, אלא שהוא היה ירוק. אלא שהנהג בחר בכל זאת - לדבריו - לעצור. כך הוא מעיד בעמוד 11לפרוטוקול הוא מעיד: ש. למה עצרת אם היה ירוק? ת. עצרתי טיפה ונסעתי. ש. מצד ימין יש רמזור ימינה? ת. נכון והכביש היה רק (צ"ל "ריק" - א.א.). ש. אז למה עצרת? ת. אני לא יודע. אני רגיל כשאני מגיע לצומת אני עוצר. אני עצרתי קצת והמשכתי. היה ירוק ולא היו מכוניות. עדות זו אין בה הגיון, היא לא משכנעת, היא איננה מתיישבת עם נסיון החיים. מדוע יעצור התובע בצומת, כאשר הרמזור ירוק, וכאשר הצומת ריק ממכוניות כטענתו? ! יש בעדות זו להחליש עד למאוד את מהימנותה של עדותו בכללה. 13. פתחתי ואמרתי, כי התלבטתי בפסיקת הדין. הביאתני לכך עדותו של הילד, שרק לאחר שיקול דעת ומחשבה רבה נחה דעתי, כי עדותו היתה עדות אמת למרות הכל. ולמה כוונתי: עדותו של הילד, והוא בן כשמונה שנים בעת שנתן את עדותו בבית המשפט, התאפיינה בדיקלום של ממש. היה נדמה, בעת שמיעת עדותו, כאילו הוא חוזר על סיפור שהושמע באוזניו קודם לכן; כאילו נאמר לו כי זהו שעליו לספר לשופט. יתר על כן, בשלב כלשהו העיד הילד, במהלך חקירתו הנגדית, כי אכן נאמר לו לספר את שסיפר בבית המשפט. כך הוא העיד, בעמוד 9לפרוטוקול: "דיברנו איך נפלתי ואיך הכל. אבא שלי סיפר איך נפלתי. הוא סיפר שהיינו בנצרת ולאחר כך בצומת נהלל היה ירוק, אני נשענתי ולא הרגשתי אלא אני נופל. זה מה שאמרו לי להגיד. נכון שלא זכרתי לבד אלא זה מה שאמרו לי להגיד. פעם אחרונה שדיברנו על זה זה היה היום." אכן, דרך אחת לראות את דברי עדותו של הילד היא כאילו לא התרחשו הדברים מעולם, וכי אבי הילד הורה לו את שעליו לספר, והוא אך חזר על הסיפור בבית המשפט. וניתן לראות את הדברים גם בדרך אחרת. אני סבור שאביו של הילד אכן ישב עימו לפני מתן העדות וחזר עימו על כל פרטי האירוע ואולי אף השלים חלקים בעדות, שהילד לא זכרם. עלינו לזכור, כי אף לגירסת ההגנה - הילד היה במקום, הוא נכח באירוע למן ההתחלה ועד הסוף. בהכנתו של עד, בוודאי של ילד שבא להעיד לראשונה בבית משפט, אין כל פסול; הדבר אף רצוי (וכשמדובר בעורך דין - הדבר הוא בבחינת חובה של ממש). מובן וברור, כי אין בכך כדי לקבוע, כי מותר להדריך את העד את שעליו להעיד. אך מותר וראוי לרענן את זכרונו על ידי חזרה על העדות. אני סבור שזהו שארע בשיחה המוקדמת של הילד עם אביו עובר למתן העדות. 14. לסיכום אני קובע, כי התובע אכן נפל מן המונית לאחר שזו פנתה ימינה בצומת נהלל. הוא נפגע בראשו, ודמם. אירוע זה הוא בבחינת תאונת דרכים כמשמעו בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה- .1975על הנתבעת לפצות, איפוא, את התובע על נזקיו. ## הנזק והפיצוי בגינו## 15. בנפילתו מן המונית נפגע התובע נפגע במצחו. דם ניגר הימנו. הוא טופל בחבישה, אותה היה עליו להחליף מידי פעם, עד כי הגליד הפצע. את הסימן הקל שנותר מן הפצע ניתן היה לראות בעת שהעיד התובע בבית המשפט. התובע לא טען לנכות רפואית. התובע טען, כי בשל האירוע הוא החל מרטיב בלילות. הוא חלם חלומות רעים ותקפו אותו פחדים בעקבות האירוע. אין בידי לקבוע, כי יש קשר סיבתי בין ההרטבות לבין התאונה, משלא באה לענין זה חוות דעת של מומחה. 16. בנסיבות אלה אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 000, 12 ש"ח, בין בגין כאב וסבל, בין בגין העזרה שקיבל מהוריו - והיא חורגת במשהו מן העזרה שהורה נותן לילדו שלא נפגע, ובין בהוצאות שונות כגון הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפול רפואי. 17. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת 2לשלם לתובעים סכומי כסף כדלקמן: א. סך של 000, 12 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין תאונת דרכים בשיעור של % 13 מסכום זה, ובתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ב. אגרת משפט ששולמה בעת פתיחת הליך זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה ועד ליום התשלום בפועל. נפילההכרה בתאונת דרכיםרכב נוסעתאונת דרכים