סמכות עניינית בתביעת פיצויים בגין אי זכייה במכרז

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעת פיצויים בגין אי זכייה במכרז: א. 1. בפני תובענה מנהלית שעניינה תביעת פיצויים בגין הטיית מכרז של רשות מקומית, כנטען. פרטי כתב התובענה מלמדים, כי הנתבעת 1, עיריית צפת, פרסמה מכרז למשרה של "פרוייקטור/ית לעידוד עלייה", כאשר במכרז זה השתתפו שלוש מועמדות: התובעת, הנתבעת 3 ומועמדת נוספת. נטען, כי הנתבעים הטו את המכרז והביאו לכך שהנתבעת 3 תזכה במכרז אף שאינה עומדת בתנאי הסף של המכרז, כל זאת בשל היות הנתבעת 3, כך נטען, במערכת יחסים עם הנתבע 2, המשמש כממלא מקום ראש העיר ויו"ר מחלקת קליטה ומחלקת פיקוח בעיריית צפת. משכך, מבוקש במסגרת התובענה המנהלית, לפצות את התובעת בגין הנזקים ואובדן ההכנסות שנגרמו לה בעקבות הטיית המכרז כנטען, כדי סך של 666,480.41 ₪. 2. בפני בקשת הנתבעים 2-3 לדחיית התובענה על הסף בשל העדר סמכות עניינית של ביהמ"ש כאן. במסגרת הבקשה לדחיית התובענה על הסף נטען, כי הסמכות העניינית הייחודית לדון בתובענה זו נתונה לביה"ד האזורי לעבודה ולא לבימ"ש לעניינים מנהליים. נטען, כי הסמכות העניינית והייחודית לעסוק בענייני מכרז נשוא קבלת עובדים, מסורה לביה"ד לעבודה, בהתאם לאמור בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק ביה"ד לעבודה"). עוד נטען, שאלת הסמכות העניינית בכל הנוגע לקבלת אדם לעבוד כשכיר בעירייה, אף אם המינוי נעשה בדרך של מכרז, נענתה באופן חד-משמעי על-ידי הערכאות השונות, כפי הנתבעים 2-3, ונקבע כי מדובר בסמכות ייחודית של ביה"ד האזורי לעבודה. בנוסף נטען, כי גם מלשון סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס- 2000 (להלן: "חוק בימ"ש לעניינים מינהליים"), העוסק בענייני מכרזים, עולה כי "ביצוע עבודה" מתייחס למצב בו היחסים בין העירייה לבין מבצע העבודה הם יחסי קבלן-מזמין, ולא יחסי עובד-מעביד. כך מפנים הנתבעים 2-3 בבקשתם לפסק-דינו של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין ע"ע 1233/01 אוריאלי - עיריית הרצליה, פד"ע לז 508, וכן לפסק-דינו של ביהמ"ש העליון בעניין בר"מ 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז(3) 26 (להלן: "פרשת אלפראונה") 3. התובעת מצדה מציינת בתשובתה לבקשה, כי אף אם ביהמ"ש כאן נעדר סמכות עניינית, הרי שאין להיעתר לבקשה לדחיית תובענה בשל חוסר סמכות, כי אם להעביר את התובענה לביהמ"ש המוסמך. לגוף העניין, מבקשת התובעת לאבחן את המקרה דנן מפסק-הדין בעניין אלפראונה, אליו הפנו הנתבעים ומדגישה, כי אינה עותרת לסעד שיורה על קבלתה לעבודה, אלא עותרת היא לסעד של תשלום פיצויים בגין הטיית מכרז וכי בכגון דא אין כל זיקה לביה"ד לעבודה או לסעיף 24 לחוק ביה"ד לעבודה. עוד נטען, כי בפי התובעת טענות הנסמכות על פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כל כולה של תובענה לתשלום פיצויים, שעילתה במכרז, היא תובענה נזיקית באופייה הנסמכת על פקודת הנזיקין, זאת כאשר סעיף 24 לחוק ביה"ד לעבודה מחריג מסמכותו של ביה"ד לעבודה, תובענה מעין זו. כך נטען, כי פסק-הדין בעניין אלפראונה עליו מבקשים הנתבעים להסתמך, ניתן בטרם תיקון מס' 15 לחוק בימ"ש לעניינים מינהליים ובטרם תיקון 14 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב- 1992. ממשיכה התובעת וטוענת, כי הנתבעים בתובענה זו הינם בגדר המזיקים כולם וכי אף אחד מהם לא היה ולא יהיה המעביד של התובעת. לא כל עניין הנוגע בעקיפין ובאופן צדדי ליחסי עובד-מעביד הינו בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, כאן עילת התביעה היא נזיקית, הסעד הינו פיצויים והצדדים אינם עובד-מעביד. משכך, נטען כי לביהמ"ש כאן נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה. מעבר לאמור, טוענת התובעת לשיהוי, חוסר תום-לב ושימוש לרעה בהליכי משפט מצד הנתבעים 2-3, אשר כבר הגישו בעבר תובענה לסילוק על הסף ובה לא טענו לחוסר סמכות עניינית, כמו גם בכתב הגנתם. נטען, כי בפסיקה המאוחרת מתחזקת המגמה שלא להיזקק לטענת העדר סמכות עניינית הנטענת באיחור, כאשר בעל הדין מתנהג שלא בתום לב או עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. ב. דיון 1. דין הבקשה לדחייה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, לדחייה. עסקינן, כאמור, בתובענה מנהלית, המוגשת על-ידי אחת מהמשתתפות במכרז שפורסם על-ידי עיריית צפת, והמבקשת עתה סעד של פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה בשל הטיית המכרז, משנבחרה למשרה זו מועמדת אחרת. סמכות בימ"ש לעניינים מינהליים מוסדרת בסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, הקובע לאמור: "5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן — תובענה מינהלית); (4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק." פסקה 1 לתוספת השלישית, אליה מפנה סעיף 5(3) לחוק כמובא לעיל, קובעת אשר לסוגי התובענות המנהליות שתידונה בבימ"ש לעניינים מינהליים: "1. תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה." ופסקה 5 לתוספת הראשונה לחוק, קובעת ביחס להגדרת מכרזים: "5. מכרזים - עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שענינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שענינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין." התובענה שבפני עונה להגדרה זו, כפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, הסעד המבוקש על-ידי התובעת הינו פיצויים בעקבות ניהול מכרז על-ידי רשות מקומית שלא כדין, כפי הנטען, ובחירה במועמדת שאינה עונה על תנאי הסף שנקבעו במכרז חלף בחירה בתובעת. בספרם של אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי (ספר שני) עילות הסף, התשס"ח- 2008, ע' 54, צוין, כי תובענות מנהליות הן הליכים משפטיים בהם מבוקש סעד כספי, להבדיל מסעדים הצהרתיים, צווי עשה או לא-תעשה, המבוקשים בעתירות מנהליות. ובהמשך שם, ע' 55: "הדוגמה הטיפוסית לתובענות לפי פרט זה היא מקרים בהם גוף פלוני השתתף במכרז וזכאי היה לזכות בו, אך לא זכה בו. מסיבה כלשהי, כגון ביצוע העבודה על ידי אחר או ביטול המכרז, באופן שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור וכל שנותר הוא לפצותו. במקרים כאלה, עשוי הדבר לשמש כעילה לתובענה מינהלית לפיצויים שעילתה במכרז." 2. בחינת הפסיקה אליה הפנו הנתבעים 2-3 בבקשתם, מלמדת כי אין הנדון דומה לראיה. פסק-דינו של ביהמ"ש העליון בעניין בר"מ 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז(3) 26 הנ"ל, עליו מבקשים להסתמך הנתבעים 2-3 בבקשתם, עסק בשאלת סמכותו של בימ"ש לעניינים מנהליים לדון בעתירה שעניינה קבלת עובד לעבודה ללא מכרז. באותו עניין קבע ביהמ"ש העליון, כי סמכותו של בימ"ש לעניינים מנהליים אינה חלה על מכרזים הנוגעים לקבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו, שאז מצוי הדבר בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה. בענייננו כאן, עסקינן בתובענה שעניינה פיצויים בעקבות תוצאות מכרז שנתקבלו, לטענת התובעת, שלא כדין, כלומר, ההליך (תובענה לעומת עתירה), הסעד המבוקש (פיצויים לעומת מינוי לתפקיד) והנסיבות (דבר קיומו של מכרז להבדיל מהעדרו) שונים בתיק זה, ומשכך אין להקיש מהאמור באותו עניין לענייננו כאן. כך פסק-דינו של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין ע"ע 1233/01 אוריאלי - עיריית הרצליה, פד"ע לז 508, אליו מפנים הנתבעים 2-3 אין בו כדי לתמוך בבקשתם, עיקר פסק-הדין שם עסק במעמדו של "העותר הציבורי" ככזה, ובסופו קבע ביה"ד הארצי כי הוא הפורום הנכון והראוי שלו הוקנתה הסמכות הייחודית לדון בסכסוך שעילתו ביחסי עובד-מעביד גם כשמדובר בעובד ציבור או בעשיית מינוי או ביטולו על-ידי רשות ציבורית. הנסיבות כאן שונות, העילה והסעד שונים. במקרה דנן, הסמכות לדון בתובענה לפיצויים בגין אי-זכיית התובעת במכרז שפורסם על-ידי רשות מקומית, נתונה לבימ"ש לעניינים מנהליים, בהתאם לחוק ולפסיקה. בפסק-דינו של ביהמ"ש העליון בעניין עע"מ 9660/03 עיריית רחובות נ' שבדרון, פ"ד נט(6) 241, ע' 248-249, ציין כב' השופט רובינשטיין, עליו נסמכה דעת הרוב, כי: "לדעתי, יש משמעות לכך שהמחוקק בחר למקם את התובענה המינהלית בחוק דנן. מחד גיסא, התובענה המינהלית אמנם מתאפיינת במאפייניה של תובענה אזרחית על המשתמע במהות, בסדרי דין ובדיני הראיות, ולכך נוגעת זיקתה על-פי דין לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מאידך גיסא, מעצם היותה 'מינהלית' ומצויה ב'סביבת עבודה' של יישום הדין המינהלי, מתאפיינת היא במאפיינים מסוימים של הדין המינהלי, שהדעת נותנת כי עם הזמן יוצק לתוכם תוכן. רעיון זה הוא לכאורה דו-כיווני כשמדובר בבעלי-הדין: מחד גיסא, יינתן מן הסתם משקל מסוים להיותה של התובענה נדונה בבית-משפט מינהלי בכל הנוגע להתנהגותה של רשות מינהלית ולמצופה ממנה, ומאידך גיסא יחול הדבר גם על סממני התנהגות של התובעים... אכן, בהפעילו את סדרי הדין האזרחיים בדונו בתובענה המינהלית יזכור בית-המשפט כי בתובענה לפיצויים הוא עוסק, אך גם לא ישכח את לחם חוקו. ... המסר העולה מן האמור הוא כי מחד גיסא, הבסיס הנורמטיבי העיקרי לפעולת בתי-המשפט המינהליים הוא הדין המינהלי. זו גישת המחוקק לעתירות המינהליות ולערעורים המינהליים. התובענה המינהלית היא אכן חריג לכך. היא אמנם מצויה בבית-המשפט המינהלי, אך היא טובלת בדין האזרחי. הגישה לקיומה מצמצמת לפי שעה: הא ראיה, שעד כה לא הוסף לתוספת השלישית לחוק עוד נושא, והנושא היחיד המצוי בה הוא פיצוי בגין מכרזים. האנדרוגניות האפשרית שאליה נדרשנו אולי מהווה טעם שלא למהר ולהרחיבו כדי ללמוד בחלוף הזמן כיצד השתלבה התובענה המינהלית בבית-המשפט המינהלי. אך במה שנחקק עד כה, הדעת נותנת כי בית-המשפט המינהלי לא יתעלם מ'מינהליות התובענה' בדונו בתיקים הבאים לפניו כתובענות מינהליות, אף שיסודם אזרחי. לכך השלכות גם באשר לסיווג תיקים כתובענות מינהליות או אזרחיות 'רגילות': עילת רשלנות נזיקית 'רגילה' שחבה בה רשות מינהלית, כדברי המחברת השופטת וסרקרוג, מקומה באולמי בית-המשפט האזרחי, אך התרשלות ורשלנות בעניינים הנובעים ממכרזים יבואו בגדר התובענה המינהלית, באותו מבט רחב. לטעמי, תהא בכך מלאכותיות אם יופרד - למשל - הדיון בעילות שונות הנובעות ממכרז אחד." בחוות-דעתה של כב' השופטת נאור, אשר ייצגה את עמדת המיעוט באותו עניין, צוין בנוגע לסמכותו של בימ"ש לעניינים מנהליים: "העילה הקלאסית לתובענה מינהלית לפיצויים שעילתה במכרז היא מקרה שבו פלוני השתתף במכרז, היה זכאי לזכות במכרז ולא זכה בו, אך מסיבה זו או אחרת - ביצוע העבודה על-ידי אחר או ביטול המכרז - לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית, ולא נותר אלא לפצותו (ראו למשל: ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ [9]; בג"ץ 101/74 בינוי ופיתוח בנגב בע"מ נ' שר הבטחון [10] ראו גם ג' שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית [15], בעמ' 197 ואילך). המקרה של משתתף במכרז שלא זכה אף שאמור היה לזכות הוא המקרה הטיפוסי של תובענה מינהלית שעילתה במכרז." (שם, ע' 265) (למקרים דומים, ראה גם: ת"מ (ת"א) 101/03 עודי נ' עיריית הרצליה (טרם פורסם, מיום 31.7.07); ת"מ (חי') 104/04 משתלות יהל בע"מ נ' המועצה האזורית אלונה (טרם פורסם, מיום 5.3.07)) 3. מכלל האמור, לביהמ"ש כאן נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה המנהלית כפי שהוגשה, ומשכך בקשת הנתבעים 2-3 נדחית. ג. נשוא ההוצאות בכללו ייפסק וייקבע בתום ההליך לגופו. פיצוייםמכרזסמכות עניינית