קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית לבית הדין הדתי הדרוזי: 1. התובעת הגישה לבית משפט זה ארבע תובענות נגד בעלה, הנתבע. התביעות הוגשו בתאריך 23.7.97, ועניינן מזונות האשה ושני הילדים הקטינים (תמ"ש 97/38810), חלוקת הנכסים (תמ"ש 97/38811), אחזקת קטינים (תמ"ש 97/38812) ולמתן צו מניעה קבוע שיאפשר לתובעת לחזור הביתה בבית-ג'ן (תמ"ש 97/38813). 2. כתבי ההגנה הוגשו ביום 12.8.97 ובהם טענה להעדר סמכות עניינית בבית משפט זה מכמה נימוקים: א. הוגשה תביעה לגירושין לבית הדין הדתי הדרוזי ונכרכו בה תביעת המזונות, אחזקת הקטינים והרכוש. ב. התובעת הגישה תביעה לשלום בית לבית הדין הדתי. ג. לתובעת אין זכויות כלשהן בשל היותה בוגדת. 3. מיד לאחר הגשת כתבי ההגנה הוגשה גם בקשה בדרך המרצה להעביר את הדיון עקב חוסר סמכות עניינית לבית הדין הדתי הדרוזי בעכו כדי שיידונו במסגרת תביעת הגירושין של הנתבע, תיק 97/93, שהוגשה לבית הדין הדתי ביום 23.3.97, דהיינו 4 חודשים לפני הגשת כתבי התביעה לבית משפט זה (המ' 97/2939). הוגשה גם בקשה לבית הדין הדרוזי להורות על איחוד כל התיקים בבית הדין, אך ב"כ הנתבע קיבל את דעתו של בית המשפט כי אין סמכות איחוד כאמור. 4. בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 22.12.97 הסכימו באי-כח הצדדים לסכם בכתב את טענת העדר הסמכות העניינית עקב "כריכה" לצורך קבלת החלטה וכך נעשה. 5. תמצית טענותיו של ב"כ הנתבע היא כדלקמן: א. תביעת הגירושין הוגשה לבית הדין הדרוזי עקב מעשה בגידה מצד האשה. ב. התובעת לא טענה בביה"ד לחוסר סמכות ואף הגישה מטעמה תביעה לשלום-בית. ג. בית הדין הדתי החליט ביום 8.9.97 כי הוא מוסמך לדון בכל העניינים נשוא התובענות, ולאחר מכן העידו שני הצדדים בבית הדין בכל העניינים. ד. דין ביה"ד הדרוזי כדין ביה"ד הרבני, והסמכות שבסעיף 4 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזים תשכ"ג1962- זהה לסמכות סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג1953-. ה. עקב הוראת סעיף 40 (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] מנוע בית משפט זה מלהזקק לתובענות. ו. ב"כ הנתבע מבקש להורות על מחיקה על הסף של התובענות. 6. תמצית טענותיו של ב"כ התובעים היא כדלקמן: א. לא ניתן להסתמך על החוק הדין בבתי הדין הרבניים שאינו חל על דרוזים. ב. בהעדר הסכמה מצד התובעת לא מוסמך בית הדין הדרוזי לדון בכל עניין למעט ענייני נישואין וגירושין וענייני יצירת הנהלת הקדש. התובעת לא נתנה הסכמה לסמכות בית הדין. ג. לא היתה "כריכה" בפועל מצד הנתבע ולכן גם לפי מבחני ההלכה הפסוקה נשארת הסמכות בבית משפט זה, תוך דגש על סעיף 3 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. ד. גם מהחלטת בית הדין הדרוזי מיום 8.9.97 עולה שבית הדין מבקש להמנע מלדון בתובענות התלויות ועומדות בבית משפט זה. 7. סעיפים 3 ו9- לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג1953- קובעים כדלקמן: "3. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".   9. בעניני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל'דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1974' או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית רבני שיפוט יחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך". 8. סעיפים 4 ו5- לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים תשכ"ג1962- מנוסחים בלשון שונה במקצת: 4. עניני נישואין וגירושין של דרוזים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטו הייחודי של בית הדין; כן יהיו בשיפוטו הייחודי ענינים הנוגעים ליצירתו או להנהלתו הפנימית של הקדש דתי שנוסד בפני בית-דין על פי הדין הדרוזי או של הקדש דרוזי שנוסד לפני תחילת חוק זה לפי מנהל דרוזי שלא בפני בית-דין דתי או בית-משפט.  5. בעניני המעמד האישי של דרוזים כמפורט בסעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922-1974, או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית-דין שיפוט ייחודי לפי סעיף 4, יהא לבית הדין שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך". 9. בבג"צ 72/409 חטאר נ' ביה"ד הדתי הדרוזי ואח', פ"ד כז (1) 449, 455, נעשתה השוואה בין שני סעיפי ההסמכה, אך השאלה האם חל אותו דין על שני בתי הדין הושארה בצריך עיון. בבג"צ 82/642 ספדי נ' ביה"ד הדתי הדרוזי, פ"ד לז (3), 381, עלתה שוב שאלת הסמכות וגם כאן לא הוצרך בית המשפט לפסוק בה כחלק אופרטיבי מפסק הדין עקב העובדה שהאשה-העותרת הגישה מיוזמתה תביעה לבית הדין הדתי וכרכה בה את ענייני חלוקת הרכוש והחליטה לטעון לחוסר סמכות רק לאחר שהענין הוכרע בשתי הערכאות של בית הדין הדתי. 10. בבג"צ 88/207 פח'ראלדין נ' ביה"ד הדתי הדרוזי, פ"ד מג (2), 760 נקבע ע"י כב' השופט בך כי בית הדין הדרוזי אכן מוסמך לדון בעניינים שצריכים הכרעה עקב הפקעת הנישואין ומהווים במהותם חלק מעניינים הנישואין והגירושין. נפסק בין היתר בזו הלשון: "המבחן חייב בכל מקרה להיות עניני. לא כל סכסוך בעניני רכוש בין בני הזוג ניתן ל'כריכה' במסגרת משפט הגירושין. ה'כריכה' תהיה בת תוקף לאותם ענינים הצריכים להכרעה עקב הפקעת הנישואין, והחייבים להתלוות אל אקט הגירושין. ... נראה לי, איפוא, כי אינו קיים הבדל מהותי לענין הסוגיה בה עסקינן בין סמכותו של בית הדין הדתי הדרוזי לבין סמכותו של בית הדין הרבני". 11. משנקבע כי דין זה חל לגבי שני בתי הדין יש לבחון את העובדות של הענין במבחן המשולש של ה"כריכה", בהתאם להלכה הפסוקה החלה בענין בתי הדין הרבניים, היינו 3 תנאים מצטברים: תביעת גירושין כנה, כריכה כנה של הענינים האחרים וכריכה כדין. ר' למשל: ע"א 68/279 זילברפניג נ' זילברפניג, פ"ד כב (2) 953; ע"א 80/118 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4), 155. 12. הרכיב הראשון של המבחן מתמלא. הנתבע אכן הקדים להגיש תביעת גירושין כנה לבית הדין הדתי בתאריך 23.3.97, בשל טענת בגידה. מבחן זה יש לערוך ממקרא כתב התביעה עצמו, וכאמור רכיב זה מתקיים. 13. לעומת זאת, שני הרכיבים הנוספים אינם מתמלאים. כותרת כתב התביעה היא (בתרגום לעברית) "בקשה לגירושין" ובערבית "טלב טלאק". נוסח כתב התביעה מדבר על תביעת גירושין בלבד ואין כל אזכור של כל ענין אחר שבמחלוקת, כביכול. במילים אחרות אין כלל "כריכה" של ענין כלשהו בתביעת הגירושין ובודאי שאין לדבר על כריכה כנה. כל הדברים שנאמרו בבית הדין מטעים מי מן הצדדים וכן בקשות ותובענות שהוגשו לאחר הגשת כתב התביעה - אין בהם כדי ליצור "כריכה" במקום שלא היתה מלכתחילה. 14. אגב אורחא יש להעיר כי קיימת דעה שסעיף 40 (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] כלל לא חל על בית המשפט לעניני משפחה, שהוא בעל סמכות ספציפית לפי חוק מיוחד, ואינו בעל סמכות שיורית כפי שהיה בהתנגשות הסמכויות בין בתי הדין הדתיים לבין בית המשפט המחוזי. שמח אני כי אין אני צריך להכנס לשאלה חדשנית ומסובכת זו במקרה דנן. 15. מכל האמור לעיל, נדחית טענת חוסר הסמכות העניינית שטען הנתבע. בשאלת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד אכריע בשלב מאוחר יותר או בפסק-הדין. סמכות ענייניתבית הדין הדרוזיהמגזר הדרוזי