עיקול חשבונות בנק של עובד בחשד לגניבה ממעביד

הוגשה בקשה לעיקול זמני להבטחת סכום של כשלושה וחצי מליון ש"ח בחשבונות הבנקים של המשיבים, לאחר שהמבקשת טענה כי במשך שנתיים וחצי גנבו ממנה המשיבים 1-3, עובדיה, סחורה שנמכרה על ידם ליתר המשיבים במועדים שונים והתברר לה כי ערך הגניבה אינו פחות מסכום של שלושה וחצי מליון ש"ח. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול זמני - גניבה של עובדים ממעביד / עיקול חשבונות בנק של עובד בחשד לגניבה ממעביד: לפני מספר בקשות לביטול עיקול זמני, שהוגשו על ידי כל המשיבים, שהדיון בהן אוחד. צו העיקול הזמני ניתן במעמד צד אחד ב98-/1/18 לאחר ששוכנעתי, לאור עיון בבקשה, וקריאת תצהירו של משה וידברג, מנהל המבקשת, כי אי מתן צו העיקול הזמני, יכביד על ביצוע פסק הדין, אם וכאשר ינתן לטובת המבקשת. העיקול הזמני ניתן להבטחת סכום של כשלושה וחצי מליון ש"ח בחשבונות הבנקים של המשיבים, לאחר שהמבקשת טענה כי במשך שנתיים וחצי גנבו ממנה המשיבים 1-3, עובדיה, סחורה שנמכרה על ידם ליתר המשיבים במועדים שונים והתברר לה כי ערך הגניבה אינו פחות מסכום של שלושה וחצי מליון ש"ח. ב98-/3/23 התבררו הבקשות במעמד כל הצדדים ומנהל המבקשת, משה וידברג, נחקר על תצהירו ולא חזר בו מדברים שאמר בהם, דבריו לא נסתרו בראיות המשיבים, גם לא בעדותם של חלק מהמשיבים. עילת התביעה, כמו גם עילת הבקשה, הינה עילה נזיקית של גזל. מנהל המבקשת טוען כי המשיבים 1 ו3- עבדו אצל המבקשת קרוב ל15- שנה, החלו לעבוד בגיל 15-16 ובחמש השנים האחרונות היו אנשי המפתח של המפעל. משיב מס' 1 ו3- היו מנהלי מחלקות ואחראים על פועלים והמשיב מס' 2 היה אחראי לכל מה שקשור להוצאה והכנסה של סחורה למפעל, להובלת סחורה, והועמד לרשותו רכב של המפעל. כל המשיבים היו אחראיים על ספירות המלאי במפעל. לפני כשנתיים וחצי קיבלו אנשי המבקשת הודעות מלקוחותיהם שהם קונים סחורה של המבקשת במחיר מוזל יותר. באותה תקופה נעשתה ספירת המלאי בצורה ידנית ובאוקטובר נובמבר הוכנסה מערכת ממוחשבת. המבקשת מייצרת בעיקר שוקולד למריחה במשקל של חצי ק"ג. לאור ההודעות נעשתה בדיקה והתברר שהמבקשת קיבלה אריזות ריקות בכמות גדולה יותר מהצנצנות שמכרה. זה התברר בסביבות נובמבר 97. אז פנתה המבקשת לחוקר פרטי, אשר עקב אחרי פעולות הנתבעים 1-3 וצילם אותם, וב98-/1/14 דיווח להם כי במועדים שונים גנבו המשיבים 1 ו3- בשיתוף פעולה של משיב מס' 2 סחורה של המבקשת ממחסניה במפרץ חיפה תוך שימוש במפתחות המחסנים שניתנו להם על ידי המבקשת בתוקף תפקידם ועבודתם אצלה. הגניבות בוצעו בשעות הלילה, כאשר מחסני המבקשת אינם מאויישים. דוח החוקרים רוטמן וסופרין צורף לבקשה למתן צו העיקול. המשיבים 1-3 מסרו את הסחורה שנגנבה ממחסני המבקשת למשיבים 4-6 אשר נצפו כשהם מקבלים את הסחורה. לטענת המבקשת ידעו הללו, כי הסחורה גנובה, משום שעל כל אריזות מוצרי המבקשת מודבק הלוגו שלה, שמה, כתובתה, השם המסחרי של המוצר. הסחורה נמסרה למשיבים 4-6 ללא תעודות משלוח וללא חשבוניות. המבקשת התלוננה במשטרה נגד המשיבים וחלק מהמשיבים נחקר. המבקשת מבססת את הערכתה לגבי הנזק שנגרם לה על מכתב רואה החשבון שלה מ98-/1/14 שצורף לבקשה, בו נאמר כי: נערך תחשיב תמורת הצנצנות לשנים 96 ו97- ושווי החוסר בצנצנות בשנים אלו נקבע ל97-/12/31 לסך של 3,564,000 ש"ח לפחות. בחקירתו בפניי הצהיר מנהל המבקשת כי ראה בוידאו, שצולם על ידי החוקרים, את המשיבים 1 ו3- באים בלילה, פותחים מחסן מסויים ומעמיסים את הסחורה על הרכב. משיב מס' 2 היה אחראי על הכנסת והוצאת הסחורה והחזיק במשך היום במפתחות המחסן. משיב מס' 2 הכניס למחסן זה משטחים של ק"ג אחד כאשר היו אמורים להיות בו רק משטחים של חצי ק"ג. בצילומים שנעשו במשך היום על ידי החוקרים רואים את משיב מס' 2 מכניס את המשטחים של ק"ג אחד שלא היו אמורים להיות שם, וגם מכניס משטחים של חצי ק"ג המסתירים את המשטחים של ק"ג אחד. כמו כן ראה בוידאו, כי רכב עליו מופיע שם המשיבה 4 השתתף באופן פעיל בהוצאת סחורת המבקשת ממחסניה, ובתום הפעילות הוחנה הרכב האמור, כאשר הוא מכיל בתוכו את הסחורה שנגנבה מהמבקשת, במחסני המשיבה 4 ביפיע. באשר למשיבים 4 ו6-, נתפסה אצלם סחורה בכמות של 288 יחידות, שערכה, לטענתם, 1,500 ש"ח. גם אצל המשיבים 7 ו8-, העיד מנהל המבקשת, נמצאה סחורה של המבקשת שלהערכתו קיבלו אותה מהמשיבים 4-6. אין הוא יודע מה מספר הפעמים בהם הועברה סחורה מהמשיבים 4-6 ל7-8-. הטענות העיקריות של המשיבים הן כדלקמן: א. אין המבקשת יודעת בדיוק מתי נעשו הגניבות, מי גנב, ומה הכמות שנגנבה. מדובר בחשדות גרידא, משוללות כל יסוד. מכתב החוקר הפרטי חסר ערך ראייתי ואינו יכול להוות אסמכתא לתביעה בת מליון דולר. המסמך גם אינו קושר בין מעשי הגניבות הניטענות על ידי המבקשת לבין סחורות שנרכשו על ידי המשיבים 4-8. ב. אין המבקשת מפרטת בתצהיר איזה סחורות נגנבו, ואם כל הסחורות שנגנבו, נגנבו על ידי המשיבים 1-3 או על ידי אחרים ואם הסחורה כולה נמכרה ליתר המשיבים או לחלק מהם. סכומי הגניבה לא הוכחו. מכתבו של רואה החשבון אינו יכול להוות ראיה מהימנה מאחר ואינו נוקב בסכומים מדוייקים אלא בסכום משוער. למכתב שאינו חוות דעת ערוכה לפי החוק, אין כל משקל ראייתי. ג. באשר למשיבים 4-8, שלפי הטענה רכשו סחורה גנובה מהמשיבים 1-3, טענה זו לא הוכחה ועצם רכישת מוצרי המבקשת, אם בכלל נרכשו לגביהם טוענת המבקשת כי נגנבו ממנה, אינה מייחסת להם מעשה גניבה או שותפות לגניבה, ולכן אין התביעה נגדם והבקשה להטלת עיקול מגלות עילת תביעה. 1. בבקשה לעיקול זמני בתביעה שעילתה נזיקית ולא חוזית, אין חובה להמציא מסמכים חתומים על ידי המשיבים, ודי לבקשה ולתביעה אם היא מבוססת על ראיה מהימנה, לכאורה, שיש בה כדי לשכנע את בית המשפט לקיומה של העילה. לצורך זה ניתן להסתפק בתצהיר. (ראה ספרו של גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שלישית, עמ' 447 ופסקי הדין המוצטטים שם). לאחר שקראתי את תצהירו של מנהל המבקשת, ולאחר שנחקר על ידי באי כח כל המשיבים, שוכנעתי כי הוכחה לכאורה עילה בנזיקין נגד המשיבים. 2. מטבע הדברים, גניבות לא נעשות לאור היום, לא מתגלות מיד, ויש צורך בחקירה משטרתית לעתים מסועפת כדי לגלות מי גנב, מתי גנב וכמה גנב. לכן אין המבקשת יכולה לענות על שאלות המשיבים בדיוק נמרץ, כמה שנים נמשכו הגניבות, כמה בדיוק היו כמויות הגניבה, כיצד בדיוק התרחשו הגניבות וכיצד קרה שסחורה גנובה מצאה את עצמה במחסני המשיבים מ4-8-. נטל ההוכחה שסחורה זו נקנתה כדת וכדין, מוטלת על המשיבים לפיכך, שוכנעתי לאחר שמיעת עדותו של מנהל המבקשת, כי קיימת הוכחה לכאורה הן על פי עדותו, הן על פי דוח החוקר, כי המשיבים 1-3 עובדי החברה ובעלי גישה למחסניה ולסחורתה, גנבו סחורה ממחסניה של המבקשת והמשיבים 4-6 נצפו כשהם מקבלים סחורה זו ומעבירים אליהם (טובה תמונה אחת מאלף מילים). 3. מנהל המבקשת הצהיר כי המבקשת מייצרת 34 אלף צנצנות ליום, כשהרווח על כל צנצנת הינו 4.75 ש"ח + מע"מ. אישור רואה החשבון על חסר סחורה ששוויה כשלושה וחצי מליון ש"ח נכון ל97-/12/31 הוא מבסס על ההפרש שבין הצנצנות שמולאו, ושחלקם נגנבו, למספר הצנצנות הריקות שהוחזרו למפעל. לאור המספר הגבוה של צנצנות מיוצרות ביום, אין הסכום החסר שצויין על ידו, נשמע בלתי מתקבל על הדעת. 4. המשיבים 4-6 שטענו כי לא רכשו סחורה גנובה, לא המציאו תעודות משלוח וחשבוניות בגין רכישת הסחורה הלא גנובה של המבקשת. הם גם לא ציינו בתצהיר ממי רכשו את הסחורה של המבקשת ובכמה, פרט לטענה הסתמית שרכשו אותה מצד שלישי, אם בכלל. המשיבים גם לא התייחסו לעדות מנהל המבקשת כי רכב של המשיבה מס' 4 השתתף באופן פעיל בגניבה. העובדה שהמשיבים 4-6 לא טענו טענות אלו ולא צרפו את המסמכים הדרושים להוכיח את טענותיהם, מחזקת את גרסת המבקשת ומכל מקום איננה סותרת אותה. 5. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקשת המציאה ראיות מהימנות, לכאורה, המקימות לה זכות תביעה וזכות עיקול נגד המשיבים. המבקשת אינה חייבת להמציא חוות דעת של מומחים, בהליך של בקשתה למתן צו עיקול זמני. די שבית המשפט שוכנע שהתביעה נתמכת בראיות מהימנות ובשלב זה אין עורכים בדיקה יסודית וממצא של יסודות התביעה אלא מסתפקים בראיה לכאורה. (ע"א 74/275, קלש נ' ווקסלמן חב' קבלנית לבנין בע"מ, פד"י כח (2), 722). המשיבים המבקשים את ביטול צו העיקול הזמני לא הצליחו לטעת אצלי ספק ניכר, גם לא ספק רגיל בצדקת התביעה (רשות ערעור אזרחי 86/490 יונה נ' מקמילן, פ"ד מ(4) 115). אין ספק שמאזן האנטרסים נוטה לטובת השארת צו העיקול על כנו; אין ספק בליבי שהסרת העיקול תגרום להכבדה רצינית על ביצוע פסק דין, אם ינתן כזה לטובת המבקשת, לאור עילת התביעה. באשר לסכום, לא שוכנעתי בשלב זה כי למבקשת הוכחות בעלות משקל שהמשיבים גנבו מהם סחורה בשיעור של שלושה וחצי מליון ש"ח. לפיכך יש להעמיד את סכום העיקול על נכסי המשיבים 1-6 על סכום של מליון וחצי ש"ח, ועל המשיבים 7-8 יש להטיל עיקול של 30 אלף ש"ח בלבד, שכן לא הוכח שערך הסחורה הגנובה שהגיעה לידיהם הינו בערכים הנטענים על ידי המבקשת. ניתנת בהסכמה רשות להגן. המשיבים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.עיקול חשבון בנקעיקולבנקחשבון בנקגניבה ממעביד