בע"א 835/75 עלי בריק נ' גדעון גולדפיז הוחלט כי החלטת בימ"ש הדוחה התנגדות לבצוע שטר הינה כפסק דין עליו ניתן לערער בזכות. כמו כן יש להבחין בין החלטת בימ"ש הדוחה התנגדות לבין החלטה הדוחה בקשת נתבע לקבלת רשות להתגונן, לגביה נקבע שהינה "החלטה אחרת" ולא פסק-דין הואיל ורק לאחר דחית הבקשה לרשות להתגונן יהיה התובע זכאי לקבלת פסק דין (ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' לאה ויואל סמסונוב, ע"א (ת"א) 885/85, המ' (ת"א) 10157/85 פיטר ואן ברג נ' מיגדה בע"מ). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור בזכות או ברשות - על דחיית התנגדות לביצוע שטר: ההחלטה בתיק זה ענינה בבקשה לבצוע שיק שהוגשה ע"י ברוך רחמים נגד שני חייבים יוסיפוביץ דב ופלג אלי ב- 13למאי 1985, במחלקת ההוצל"פ של בית משפט השלום בעכו, תיק מס' .2378/85 השיק נשוא הבקשה נמשך ע"י שני החייבים לפקודת אלי פלג, אשר הסב אותו כשהאוחז הוא ברוך רחמים. סכום השיק נרשם בדולרים, 000,5$ אך גם המילה המודפסת שקל נשארה על פני השיק. שני החייבים הגישו כל אחד בנפרד, בקשת התנגדות לבצוע השיק, כשכל אחד מהם צורף כמשיב לבקשת רעהו. שתי הבקשות התבררו בתיק המרצה 468/85 בפני כבוד השופט צמח. תוך כדי הדיון בבקשות, הסכים ב"כ ברוך רחמים, להלן התובע, למתן רשות להגן לאלי פלג ובעקבות זאת החליט כבוד השופט צמח ב- 21.10.85על מתן רשות להגן כנ"ל. לעומת זאת דחה השופט ב- 5.1.86את בקשתו של החייב יוסיפוביץ דב להתגונן בפני השיק. שני החייבים טענו בבקשת ההתנגדות שלוש טענות זהות והן: כשלון תמורה, פגם בשיק. יוסיפוביץ טען גם לאי-חוקיות העסקה ואלי פלג טען בנוסף, כי החתימה על השיק הושגה ממנו בהטעיה מצד המשיב מספר 2(סעיף 7לתצהירו). בישיבת קדם משפט טען ב"כ התובע, כי ההחלטה שניתנה ע"י כבוד השופט צמח ואשר דחתה את בקשת ההתנגדות של החייב הראשון מהווה מעשה בית-דין בתביעתו של התובע נגד החייב השני אלי פלג מהנימוקים הבאים: א. הטענות שהועלו בהתנגדות של יוסיפוביץ לבקשה לבצוע השיק זהות לטענות שהועלו ע"י אלי פלג בבקשתו הוא. ב. אלי פלג הוא משיב בבקשת ההתנגדות של יוסופיביץ, נטל בה חלק פעיל או לחלופין יכול היה להשתתף בה כרצונו. כאשר נדחתה בקשת ההתנגדות של יוסיפוביץ, רשאי היה אלי פלג לערער עליה בזכות כמשיב מאחר וההחלטה הדוחה התנגדות לבצוע שטר מהווה פס"ד. מכיוון שלא עשה זאת, הוא מושתק מלתקוף את פסק הדין שהיה לסופי. ג. מכיון שמדובר בתביעה אחת נגד שני חייבים, שניהם מושכי שיק, עפ"י אותה עילה שטרית, הרי שפסק דין נגד נתבע אחד חייב להוות פסק דין מחייב גם נגד נתבע שני. לעומתו טוען ב"כ החייב אלי פלג, כי יש לדחות טענת מעשה בית דין בתביעת התובע נגדו על סמך פסק הדין נגד יוספוביץ מהנימוקים הבאים: א. הטענות שהועלו בהתנגדותו לבקשה לבצוע השיק לא נדונו ולא הוכרעו לגופן בבקשת ההתנגדות של יוסיפוביץ ובודאי לא בבקשתו. ב. גם אם היה אלי פלג משיב בבקשת ההתנגדות של יוסיפוביץ, הרי הוא היה משיב פורמלי בלבד ואין להופעתו שם שום נפקות משפטית. עובדה היא שהיו תלויות ועומדות שתי התנגדויות נפרדות. ג. הואיל והתובע הסכים להתנגדותו של אלי פלג וניתנה רשות להתגונן, הוא מנוע מלטעון, כי ההחלטה בתיק החייב הראשון מהווה מעשה בית-דין כלפיו. ד. החלטה המקבלת התנגדות לבצוע שיק כמוה כהחלטה למתן רשות להתגונן, הינה החלטת ביניים המתקבלת על סמך ראיות לכאורה ושופט הדן בתובענה רשאי לבטל החלטת ביניים של שופט אחר. מכיון שמדובר בהליך מוגבל, לא נשמעו בו ראיות מלאות מטעם יוסיפוביץ ואילו פלג עצמו לא יכול היה להעיד בהליך זה וכך לא נקבעו בו ממצאים לגביו. אלי פלג גם לא צריך היה להביא ראיות בשלב הדיון בהתנגדות שלו הואיל וקבל רשות להתגונן והתכונן להביא ראותיו בשלב הדיון בתובענה נגדו. ראשית ברצוני לבדוק את טיבו של הליך ההתנגדות לבצוע שיק בו אנו עוסקים אם הליך ביניים הוא או פסק דין סופי, שאם זה הליך ביניים הרי שעלי להתיחס לטענתו של אלי פלג כי בהליך כזה לא היה חייב להביא את מלוא ראיותיו ולטעון את כל טענותיו ושמהיותו הליך ביניים לא היתה לו זכות ערעור על ההחלטה ולכן אין היא מהווה החלטה סופית לגביו. כבר הוחלט בע"א 835/75 עלי בריק נ' גדעון גולדפיז [1], כי החלטת בימ"ש הדוחה התנגדות לבצוע שטר הינה כפסק דין עליו ניתן לערער בזכות. כמו כן יש להבחין בין החלטת בימ"ש הדוחה התנגדות לבין החלטה הדוחה בקשת נתבע לקבלת רשות להתגונן, לגביה נקבע שהינה "החלטה אחרת" ולא פסק-דין הואיל ורק לאחר דחית הבקשה לרשות להתגונן יהיה התובע זכאי לקבלת פסק דין (ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' לאה ויואל סמסונוב [2], ע"א (ת"א) 885/85, המ' (ת"א) 10157/85 פיטר ואן ברג נ' מיגדה בע"מ [16]). יכול היה איפוא אלי פלג לערער על פסק הדין ומשלא עשה כן הפך פסק הדין לסופי לגביו על כל המשתמע מכך. טענתו, כי לא הביא ראיות מלאות בבקשתו שלו מהיותה הליך ביניים אינה רלבנטית כלל הואיל וטענת מעשה בית-דין נטענת נגדו על סמך מה שהוחלט בבקשת ההתנגדות של החייב מספר 1, והמושך השני של השיק. שנית - נפסק כבר בפסקי דין רבים ולאחרונה בע"א 450/82, 46/84מדינת ישראל נ' חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ [3] בעמ' 679, כי השאלות שבית משפט חייב להציב לעצמו כדי לקבוע אם ההכרעה הקודמת תופסת לטובת בעל-דין בהליך חדש הן שלוש: א. האם המחלוקת שהוכרעה בהליך הקודם זהה לזו העומדת לדיון בהליך המאוחר. ב. האם היתה בהליך הקודם הכרעה סופית. יש לשים לב, כי לא הרי דינה של טענה להשתק עילה כדינה של טענה להשתק פלוגתא. שכן במקרה הראשון אסור להזקק לתובענה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עובדה זהה בין אם פסק הדין מבוסס על ממצא חיובי או שלילי או העדר הוכחות ואילו לפי הכלל השני אם במשפט הראשון היתה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת אשר היתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא, משותקים בעלי הדין או חליפיהם מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, על אף אי הזהות שבין העילות שבשתי התביעות רק אם לגבי נקודה עובדתית שבמחלוקת היה ממצא חיובי ולא חוסר הוכחה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני [4]). ג. האם הצד שכלפיו נטענת הטענה של מעשה בית דין במצב של Privityלבעל הדין בהליך הקודם. בענין זהות המחלוקת נראה, כי אכן קיימת זהות בשאלות העובדתיות והמשפטיות שעמדו לדיון בבקשתו של יוסיפוביץ לבין אלה שנטענו ע"י אלי פלג. יוסיפוביץ טען כי: 1) השיק לא הוצג לפרעון. 2) ההלוואה תמורת השיק נתקבלה ע"י אלי פלג ולא על-ידו. 3) השיק פסול הואיל והמטבע שננקב בו אינו הילך חוקי במדינת ישראל. 4) התביעה על פי השיק מבוססת על עילה בלתי חוקית, הלוואה במטבע חוץ. אלי פלג טען בתצהירו אותן הטענות (ראה תצהיר מיום 21במאי 1985וכן הגדרת השאלות השנויות במחלוקת ע"י בא כוחו בקדם משפט מיום 23באוקטובר 1987) פרט לטענה מספר 4, אשר נדחתה מחמת חוסר הוכחות. אך עובדה זו אין בה כדי לחסום את טענת השתק הפלוגתא הואיל ואלי פלג לא טען אותה. בענין הצורך בהכרעה סופית בשאלות שבמחלוקת, אין ספק שהחלטתו של כבוד השופט צמח מהווה הכרעה מפורשת שיש בה כדי ליצור השתק פלוגתא (ע"א 199/82, 200יעקב סניטובסקי נ' חב' החשמל לישראל [5], בעמ' 231). השופט צמח קבע בהחלטתו מיום 5.1.1986, כי: א) לא היה צורך להציג את השיק לפרעון מחמת הפטור החל לפי סעיף 45(ב)(1) או סעיף 45(ב)(3) לפקודת השטרות [17]. ב) ההלוואה ניתנה לאלי פלג. ג) השיק אינו פסול לאור האמור בסעיף 60לפקודת השטרות [17]. ד) לא הוכח, כי ההלוואה ניתנה במטבע חוץ. הלכה פסוקה היא, כי הכלל של השתק עקב מעשה בית-דין תופס רק בין בעלי הדין וחליפיהם (ע"א 440/70 עלי מוחמד ע'אנם נ' פואד מוחמד ע'אנם [6], בעמ' 838). הוא נועד למנוע הטרדת בעלי דין יריבים ע"י התדיינות חוזרת בנושא שכבר נפסק בו. הכלל הזה מבוסס על העקרון שלכל בעל דין צריך שיהיה יומו בבית המשפט. האם היה לאלי פלג יומו בבית המשפט? התשובה לשאלה זו נעוצה בכך, אם ניתן לראות את אלי פלג במצב של privityליוסיפוביץ, החייב מספר 1אשר התנגדותו נדחתה. נראה לי, כי התשובה לשאלה זו היא חיובית מהסיבות הבאות: .1אלי פלג היה משיב בבקשת ההתנגדות של החייב מספר .1הוא לא נהג כצד פורמלי גרידא. בא כוחו טען בשמו טענות שונות בעת הדיון המשותף בהתנגדות שלו לבצוע השיק שהתבררה יחד עם זו של יוסיפוביץ. בין היתר אמר בא כוחו כך: "שני האנשים חתומים על השיק - הבקשה היא בקשה אחת ויש טענות משפטיות". .2מדובר בתביעה אחת נגד שני חייבים הטוענים טענות משפטיות ועובדתיות זהות ובעלי אינטרס כספי זהה שהתבטא בטענתם, כי לא ניתנה תמורה עבור השיק ע"י איש, כאשר לאלי פלג ניתנה בהסכמה רשות להתגונן היה זה מכללא בכפוף לתוצאות ההתנגדות של החייב מספר 1, שטרם התבררה אז. טענה דומה כי פסק דין אינו יכול לשמש res judicataאו ליצור מניעות אא"כ ניתן לפני התחלת הדיון בו מסתמכים עליו, נדחתה ע"י ביה"מ העליון בע"א 126/51 שלמה פלמן נ' יחיא שחב [7], עמ' 318בנימוק כי טענה זו שצויינה בהולסבארי היילשם כרך 13, עמ' 449פסקא 505[18], היתה הבעת השערה בלבד, ושנית מפני שבפסק הדין האנגלי אליו התיחסה היה מעשה בתובע שחטף פסק דין במקום אחר בעוד התביעה הראשונה שלו תלויה ועומדת. הוחלט על כן שמן הדין היה שלא יורשה לסכל את תביעת יריבו. זה לא המקרה שלפנינו בו אין מאשימים את התובע שנהג בחוסר תום לב. כאן הוגשה התביעה נגד שני החייבים בעת ובעונה אחת. יהיה זה מן הצדק ומן היושר שהחלטה שניתנה לזכות התובע תחייב את שני החייבים בהיותם שניהם מושכי השיק. יתר על כן, טענת השתק מחמת מעשה בית דין מבוססת על הדדיות. אין אדם נבנה מהכרעה שנפלה במשפט, אא"כ היה קשור בה, לו ניתן פסק הדין נגדו. (ע"א 55/52, 143/51ראש העיר רמת גן נ' פרדס ינאי [8]). אין ספק שאילו היה השופט צמח מקבל את טענותיו של החיב מספר 1ומכריע בפלוגתאות לטובתו ונגד תובע, היה אלי פלג טוען, כי הכרעה זו מהווה מעשה בית דין לגבי טענות זהות שלו נגד התובע ולדעתי היה צודק בטענה זו. לא התעלמתי מכך שקיים שוני מסוים במעמד של שני החייבים כלפי התובע. בעוד שהחייב הראשון חתם על השיק רק כמושך, הרי החייב השני חתם עליו הן כמושך והן כמסב. טענות הגנה של מושך אכן יכולות להיות שונות מאלו של מסב, אולם הואיל ובמקרה דנא חתם אלי פלג גם כמושך נחסמה דרכו לטעון לפטור למסב. במילים אחרות חבותו כמסב אינה יכולה לגרוע מחבותו כמושך. ועל כן הוא מנוע מלטעון, כי השיק לא הוצג לפרעון לאור ההחלטה המפורשת של כבוד השופט צמח שהתובע הופטר מלהציג את השיק הנ"ל. והוא הדין ביתר הפלוגתאות בהן הכריע השופט. .3בע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק [9] בעמ' 33מציין כב' השופט לנדוי, כי בעל דין זהה לענין טענת השתק מחמת מעשה בית-דין הוא חליפו בזכות של הצד או מי שבא מכוחו בדרך אחרת ומוסיף כי "יש ובעל דין בתביעה שניה לא השתתף בדיון הראשון באותו תפקיד או שלא השתתף בו כלל, ולמרות זאת מן הצדק הוא להשתיקו. למשל, כאשר התחייב ראובן לשפות את שמעון על חבותו כלפי לוי, כפי שייקבע במשפט בין שניים אלה וחבותו של שמעון נקבעה כך, כי אז לא תשמע טענת ראובן בתביעת השפוי של שמעון, ששמעון אינו חייב ללוי: במקרה כזה נובע ההשתק מן החוזה שבין ראובן ושמעון. דוגמא אחרת, בדרך כלל, אין מוטב יכול לטעון טענה שכבר הופיעה לחובתו במשפט קודם שבו יצג אותו הנאמן שלו". הכלל שהתגבש בפסיקה הוא, כי הדוקטרינה של השתק פלוגתא תחול גם במקרה שבו אין זהות מבחינה פורמלית בין בעלי הדין אם קיימת זהות אינטרסים כספיים, משפטיים ואחרים (ע"א 344/83 רויטמן נ' פרס ואח' [10]). נראה, כי מגמת הפסיקה היא להרחיב את יריעת הבאים מכוח זהות האינטרסים ולהכיר בקיום יחסי קירבה משפטית גם בין צדדים שאינם זהים דיונית ובלבד שיש להם אינטרסים זהים. למשל: א. בע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק [9], נקבע כי היתה קיימת Privityבין אם שתבעה מזונות כאפוטרופוס לבין אותה אם שתבעה לאחר מכן בשמה היא, מאחר ולתובעת היה ענין חמרי ישיר בתוצאות ההתדיינות וכן שליטה על הדיון הקודם. ב. בע"א 165/76 רשות הפתוח נ' עזאם ואח' [11] בעמ' 262הוכרה Privityבין רשות הפתוח לבין צדדים אשר קבלו ממנה בהעברה זכויות במקרקעין לאחר מתן פסק הדין הראשון בו היתה רשות הפתוח צד. ג. בע"א 143/51, 55/52עירית רמת גן נ' פרדס ינאי בע"מ [8] בעמ' 1813מאוזכר נוסח תביעה אנגלית של ניזוק נגד מעביד בגין אחריות שילוחית בו הוכרה privityבין מעמד המעביד לזה של עובדו ונקבע שהתובע מושתק מלתבוע את המעביד לאחר שלפני כן תבע את העובד שזוכה מאחריות. ד. בע"א 450/82, 46/84מדינת ישראל נ' חירם לנדאו [3], הוכרה Privityבין שני צדדים זרים לחלוטין שזכו כל אחד בנפרד במכרז מטעם המדינה וערכו עמה חוזה, ההשתק נקבע לגבי תחולת פירוש סעיף בחוזה זה שבית המשפט העליון הכריע בו בתביעה שהוגשה קודם לכן ע"י צד אחד נגד המדינה. בפס"ד זה [3] התיחסה כב' המשנה לנשיא, הגב' בן-פורת לכמה פסקי דין אמריקאים (עמ' 676) בהם נפסק, כי קביעה קודמת באשר לפרשנות חוזה עבודה מחייבת גם את המעביד בתביעות דומות שהגישו עובדיו האחרים שלא היו צד להליך הראשון. כב' המשנה לנשיא ציינה, כי יש לראות את החוזה שהווה את מוקד התחרות במכרז כמסמך המשותף לשני ההליכים אשר המחלוקת לגבי פירושו הוכרעה סופית ולגופה בהליך הראשון צריכה לחייב את המדינה גם כשמדובר בצד אחר החתום על חוזה דומה. פסק דין זה דומה למקרה שלפנינו מבחינה זו שלא יעלה על הדעת שהחלטת כב' השופט צמח שהשיק אינו פגום לא תהיה אחידה כלפי כל אדם החתום עליו והוא הדין בהכרעתו שניתנה תמורה לשיק ע"י התובע או בקביעתו שלא היה צורך בהצגת השיק לפרעון כלפי המושכים. ה. בע"א 24/69 קולנוע שלהבת בע"מ נ' סוניה שץ [12], נאמר בהערת אגב, כי תוכר privityבין עזבון המתדיין במשפט הראשון לבין אלמנה במשפט השני אם יסתבר שהשוני ביניהם הינו פורמלי גרידא והאלמנה גם ירשה את בעלה שאז יכול שפסק דין בתובענת עזבון ישתיק את תובענת האלמנה. ו. בע"א 440/70 עאנם נ' עאנם ואח' [6], צוין, כי תוכר Privityבין נעדר לבין פלוני ממנו קנה נכס לאחר שפלוני התדיין עם אלמוני וזכה בנכס. ז. בע"א 181/67 טובה גרינשפן נ' ציון שרעבי ואח' [13], הוכרה Privityבין יורשת לבין עזבון המנוח, כאשר הללו היו תובעים בתביעה אחת ונתבעים בשניה, אך לא היה שוני באינטרסים הכספיים שהיו מיוצגים על ידם שתי התביעות ונקבע השתק פלוגתא למרות שהיה שוני בעילות. ח. בע"א 344/83 רויטמן נ' פרס ואח' [10], הוכרה privityבין מנהלים של תאגיד לתאגיד, מקו שהתאגיד היה בעל דין בהליך הקודם והיתה לו שליטה מלאה על אופן ניהול המשפט בו וכן הוכרה privityבין המנהל ובעל השליטה בחברה והתאגיד כאשר זה הראשון נהל ושלט בתביעה. ט. בע"א 8/83 גורדון נ' מונאש ואח' [14], נפסק כי טענת השתק פלוגתא יכולה להשמע הן מפי השולח כאשר היתה הכרעה במשפט בו היה השלוח בעל-הדין והן מפי השלוח כאשר היתה הכרעה במשפט, בו היה השולח בעלדין. לא הכותרת או התואר הניתנים לבעל הדין קובעים את מעמדו האמיתי בפועל, דהיינו אם מדובר באותו בעל-דין או בבעל-דין שונה. בתביעה זו הוכרה privityבין חברי ועד לבין האגודה ונדחתה הטענה, כי תביעה שניה נגד חברי הועד הוגשה על סמך חבות אישית לאחר שבראשונה הופיעה כנציגי האגודה. י. בע"א 431/80 גד רוזנברג וסוניה רוזנברג נ' קרן חזן [15], הוכרה privityבין הורי האב לבין בנם לגבי הליך שהתקיים בין האם לבין בנם ואשר בו הוצהר על אבהותו ואשר הורי האם לא היו צד בו. הקו המנחה את בתי המשפט בקביעת privityבין צדדים שלא היו בעלי דין במשפט קודם מותנה בשני תנאים: אחד כאשר הצדק מחייב זאת, והשני כאשר ההתדיינות הקודמת היתה כנה וההכרעה היתה ברוב אמיתי (ראה ע"א 431/80 גרוזנברג ואח' נ' חזן [15] בעמ' 756). נראה לי ששני תנאים אלה התקיימו בתיק הנוכחי. מן הראוי לציין, שכב' המשנה לנשיא הגב' בן-פורת הביעה דעתה הן בע"א 450/82 [3] (שם עמ' 670) והן בד"נ 31/85 [6] כי יש להרחיב את טענת השתק מחמת מעשה בית דין שלא בין אותם צדדים ודי אם יוזם ההליך המאוחר היה בעל דין בהליך הקודם באותו נושא בתנאי שבעל הדין יהיה במצב של "צדדיות". תוצאה של הרחבה זו תתבטא לדעתה הן באחידות יתר של הפסיקה והן בהקלה על תובעים נוספים שגירסתם נגד יריבם כבר נדונה והוכרעה בהליך קודם והן בחסכון זמן וממון. כדי להגיע להחלטה נותר לי להתיחס לשתי שאלות נוספות: האחת: האם יש חשיבות לעובדה שבתביעות שצוינו לעיל הוכרה הטענה של השתק מחמת מעשה בית-דין בין שני בעלי דין בעלי ,privityכאשר התביעה הראשונה הוכרעה נגד מי שתובע בתביעה השניה, כלומר האם מדובר בטענת הגנה שיכולה להשמע מפיו של הנתבע ולא מפיו של התובע? לאור הפסיקה שהבאתי, לא נראה לי כי טענת השתק פלוגתא, וזוהי הטענה הנדונה בתיק זה, יכולה לבוא רק מפיו של הנתבע ואיני דנה עתה בטענת השתק עילה. נראה, כי במקרה ופלוגתא הוכרעה נגד הנתבע בתביעה הראשונה יהיו הוא או חליפו או מי שיש לו privityעמו מנוע מלהעלותה בתביעה שניה והטענה יכולה להשמע מפיו של התובע דוקא. וזה הוא המקרה שלפנינו. השניה: כיוון שטענת השתק מחמת מעשה בית דין מפיו של התובע מתבססת על פלוגתאות שהוכרעו, נותר לי לבדוק האם קיימות פלוגתאות שלא הוכרעו בהתנגדות החייב הראשון יוסיפוביץ. כזו אכן היא הטענה, כי החתימה על השיק הושגה בין החייב אלי פלג בהטעיה. יתכן וטענה זו גם אם תוכח, לא תפטור את החייב מתשלום השיק, אולם כיון שניתנה לו בהסכמה רשות להתגונן על פיה ולא הוכרעה עד כה בשום דיון, אין בסמכותי לבטל רשות זו. לפיכך מתקבלת טענתו של התובע, כי אלי פלג מושתק מחמת מעשה בית דין מלטעון כל טענה אחרת בתביעת התובע נגדו עפ"י השיק בתיק הנדון פרט לטענה כי החתימה על השיק הושגה ממנו בהטעיה.רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר