ערעור על דחיית בקשה לאיחוד תיקים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לאיחוד תיקים: המערער שקוע בחובות עד למעלה ראש, ותלויים ועומדים נגדו תיקים הרבה בלשכת ההוצאה לפועל, במחוז תל-אביב. שעה שנדונה, ביום 15.5.80, בקשתו, השלישית במספר, לאחוד כל התיקים התלויים ועומדים בהוצאה לפועל, היה סך כל חובותיו כ-000, 800ל"י. ומהיות החובות כולם נושאי ריבית והצמדה, הריהם מתרבים והולכים בקצב כזה אשר אף אם יעמוד המערער בכל החיובים שהושתו עליו בכל תיק ותיק, לא יהיו סכומי הקרן של החובות נגרעים הרבה, או נגרעים כלל. מכאן בקשתו לאיחוד התיקים, אשר על סירובה של כב' ראש ההוצאה לפועל להיענות לה נסב ערעור זה שלפני. מעשרים וחמשת המשיבים לערעור זה הופיע אך אחד לטעון לערעור ובא-כוחו הניח לבית-המשפט להכריע לפי אומד דעתו בלא טיעוני שולחו. בין הנימוקים לדחיית בקשתו של המערער לאיחוד התיקים, מוצאים אנו את הדברים הבאים: "שמעתי את דברי החייב בעדותו בפני ולא שוכנעתי ברצינות כוונותיו של החייב לפרוע את חובותיו. לא שוכנעתי כי החייב אומנם עושה כל שביכולתו לעשות על מנת לפרוע, ולו חלק מחובותיו, בתיקי ההוצאה לפועל". ועוד הוסיפה הרשמת המלומדת ואמרה בהחלטתה, כי בעם עמידתו העיקשת של החייב לשקם את משרד האמרגנות שלו - שבכשלונו נעוצים שורשי הסתבכותו בחובות שמעבר ליכולתו - בלא שינסה למצוא לעצמו מקום עבודה אחר, "שבו ישתכר משכורת חודשית סדירה וקבעה". היא רואה ביטוי לי- נכונותו לעשות כל שבידו לפרוע את חובותיו. גם העובדה שהמערער שלא עמד אפילו בחיובים שהוטלו עליו על-פי התחייבותו במהלך ההוצאה לפועל היא, בעיני כב' הרשמת בעלת ההחלטה, סממן נוסף לאי נכונותו לפרוע. דברים אלה וכיו"ב בהם האמורים בהחלטה, אשר הביאו את כב' הרשמת לקביעתה, לאמר: "אני סבורה כי יש ביכולתו של החייב לשלם תשלומים העולים בהרבה על התשלומים שהוצעו על ידו" - עניינם קביעות שבעובדה לגבי שיעור יכולתו של החייב לפרוע. קביעות אשר כאלה, לגבי מידת כנותו ונאמנותו של החייב, משנעשו בעקבות חקירת יכולת ממצה כדין, על יסוד התרשמות, אינן עשויות, דרך כלל, לשמש נושא לערעור. לפיכך אילו היו אך קביעות אלו מונחות ביסודה של ההחלטה העומדת לערעור, היה דינו של הערעור להידחות. אולם הרשמת המלומדת הוסיפה על שיקוליה אלה גם שיקולים שבעקרון, ודומה כי הם בעיקר שהביאוה למאן למערער בבקשתו לאיחוד תיקים. כה אמרה הרשמת בהחלטתה: "מטרתו של צו איחוד תיקים היא לאפשר לחיי לשלם את חובותיו במסגרת תיק אחד והוא תיק האיחוד, במקום תיקים מספר, וזאת ללא הטרדות או הפרעות מצד הזוכים, באשר עם מתן צו האיחוד, מושהים בהתאם לתקנות ההוצאה-לפועל כל ההליכים בתיקים הן כנגד גופו של החייב והן כנגד רכושו. אך בד בבד יש לאפשר, במסגרת תיק האיחוד, לזוכים לגבות את כספם... צו איחוד תיקים, באם ינתן, בתנאים המוצעים, על ידי החייב יעשה פלסתר את כוונת המחוקק באשר לעולם ועד (ההדגשה של בעלת ההחלטה) לא ייפרעו החובות בתיק האיחוד והכוונה לקרן החוב ללא הצמדה + ריבית... זאת ועוד, סכום החובות יוסיף ויגדל מדי חודש בחודשו בסכום של 000, 50ל"י, באשר אין בידי ראש ההוצאה לפועל סמכות לעצור את מירוץ הריבית וההצמדה בתיקי ההוצאה-לפועל... אינני סבורה כי מן הצדק במקרים דנן למנוע מהזוכים מלפעול בתיקיהם ולנסות לאתר רכוש של החייב ולפעול למימושו כראות עיניהם". שיקולים אלה ואחרים, שבהם נימקה ראש ההוצאה לפועל את החלטתה, כולם שיקולים נכונים הם לכאורה. לכולם יסוד ושורש בתקנות ההוצאה לפועל תש"ם- 1979[1]. ת' 30(ב) נותנת רשות לראש ההוצאה לפועל, "לפי שיקול דעתו, להיעתר לבקשה או לדחותה, או להתנות את איחוד התיקים או את המשך קיומו של האיחוד בתנאים שראה...". ות' 29(ג) מסמיכה את ראש ההוצאה לפועל אפילו "לדחות את הבקשה לאיחוד תיקים אף בלי ששמע את החייב והזוכים אם היה סבור כי הצעתו של החייב לתשלום כל חובותיו אינה סבירה". ואף-על-פי-כן דומה בעיני כי ראויה היתה בקשתו של המערער דנן להיענות לגופה, הן לתועלתו שלו כחייב, הן לתועלתם של הנושים והן לתקנתו של מוסד ההוצאה לפועל. "איחוד התיקים", שהינו מוסד מוסד בהליכי ההוצאה-לפועל, הוא יציר התקנות ואין לו שורש בחוק גופו. אין צריך לומר כי בנגוד הוראה מהוראות התקנות לגבי איחוד התיקים (תק' 29-36) הוראה מהוראות החוק, הוראת החוק עדיפה. והנה יסוד מוסד הוא בעניני ההוצאה לפועל מאז ומקדם, אף מבטרם היות המחוקק שחוקק את חוקי ההוצאה לפועל, כי כשם שמצווה על אדם לשלם חובותיו כך מווה על נושה להימנע מלנגוש בבעל חובו כדי לאכפו לשלם יותר מאשר ידו משגת באמת ובתמים. נגישה אשר כזו אין דעת החוק סובלתה ואף אין היא מתיישבת עם עיקרי יסוד לגבי זכויות אדם וסדרי חברה ומשטר. עליה ועל שכמותה קורא ומתריע הפסוק (שמות - פרשת משפטים כ"ב, כד'): "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, לא תהיה לו כנושה". וכמוהו הפסוקים ו' ו-י"ג - בפרק כ"ד בספר דברים לאמור: "לא יחבול ריחיים ורכב כי נפש הוא חובל"..... "ואם איש עני הוא - לא תשכב בעבוטו, השב תשיב לו את העבוט בבוא השמש, ושכב בשלמתו וברכך, ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך". על מקראו אלה מיוסדת ההלכה מפי הרמב"ם לאמור: "דין תורה שבזמן שיתבע המלוה את חובו, אם ימצאו ללווה נכסים מסדרין לו ונותנים לבעל חובו את השאר כמו שביארנו" ("מסדרין" מפרש הרמב"ם לעיל שם בהלכות מלוה ולווה פרק א', ז' "כיצד? אומר ללווה: הבא כל המיטלטלין שיש לך ולא תניח אפילו מחט אחת, ונותנין לו מן הכל מזון ל' יום וכסות ב' חדש מכסות הראויה לו ולא שילבש בגדי משי או מצנפת זהובה אלא מעבירין אותה ממנו ומעניקים כסות הראויה לו ליב' חדש". ולהלן שם מפרט הרמב"ם מה נותנים לו לאומן ומה לאיכר ומה לספן ולאחרים) "ואם לא נמצא ללווה כלום או שנמצאו לו דברים שמסדרין לו בלבד ילך הלווה לדרכו ואין אוסרים אותו ואין אומרים לו הבא ראיה שאתה עני, ולא משביעין אותו בדרך שדנין העכו"ם, שנאמר: לא תהיה לו כנושה. אלא אומרים למלווה: אם אתה יודע נכסים לזה המחויב לך, לך ותפוש אותן". ועוד מוסיף הרמב"ם ומורה בהלכות לווה מלוה ב' ד': "מי שהוחזק שהוא עני ורש והולך בתם, והדבר גלוי וידוע לדיין ולרוב העם, ובא בעל חובו להשביעו בתקנה זו והוחזק התובע שאינו מסתפק בעניות זה אלא רוצה לצערו בשבועה זו להצר לו ולבישו ברבים כדי להנקם ממנו או כדי שילך וילווה מן העכו"ם או יקח נכסי אשתו ויתן לזה עד שינצל משבועה זו, ייראה לי שאסור לדיין ירא שמיים להשביעו שבועה זו, ואם השביעו בטל לא תעשה של תורה - "לא תהיה לו כנושה", ולא עוד אלא ראוי לדיין לגעור בתובע ולטורדו מפני שהוא נוטר והולך בשרירות ליבו שלא תיקנו הגאונים תקנה זו אלא מפני הרמאין". ראה לענין זה גם את הפרק "שבועת "אין לי" בדרכי ההוצאה לפועל" בספרו של השופט פרופ' מנחם אילון, המשפט העברי [5] כרך ב' ע' .535 נהירים לי קשייהם ולבטיהם של ראשי ההוצאה לפועל באכיפת חייבים שמרובים בהם לצערנו רמאים ושתמטנים למיניהם - לפרוע כשיעור יכולתם. עם זה דומה כי ניתן גם נתן - ולכן צריך גם צריך - ליישם מצוות אלו של הרמב"ם גם על חייבים בימינו בשינויים המתחייבים ממתכונת חיי המעשה המודרניים. מוסד איחוד התיקים, עם שמסייע הוא גם לנושים באשר הם, שכן מכוחו פטורים הם מלעתור להרשותם להצטרף לכל תיק שבו כבר פורע החייב מה שהוא פורע, אלא נפרעים הם והולכים מאותו מקור ביחס ההולם את יחס חוב לשעור כלל החובות, נועד בראש ובראשונה לתועלתו ולרווחתו של החייב דווקא. שכן בהינתן צו לאיחוד התיקים נפסקים הליכי הבצוע בתיקים הנפרדים (תק' 33) ואין הוא צפוי להיות מוטרד בחצי הליל אם על-פי צו עיקול אם בצו מאסר. מבחינתו של החייב אין ענין איחוד התיקים אך ענין שבנוחות מנהלית גרידא, שכן פעמים יש ויש באיחוד התיקים כדי לשמש ערובה לכך שזכות יסוד שלו, שלא להיות נינגש לפרוע מעבר ליכולת, תישמר תדיר. אך גם הנוחות המינהלית אין לזלזל בה. אינה דומה חקירת יכולת הנערכת פעם אחת, לצורך התיקים כולם, לשורת חקירות הנערכות לענינו של כל תיק בנפרד מטעם כל נושה בנפרד. יש ויש חייבים עמוסי חובות במידה כזו - ומי כראשי ההוצאה לפועל מיטיב לדעת זאת - העשויים לקנות להם שביתה צמיתה על ספסלי לשכות ההוצאה לפועל לצורך חקירת יכולת החוזרת ונישנית בכל תיק ותיק. אם ניתן איפוא לאחד את התיקים ולמנוע הטרדה זו שלא לצורך המשביתה אדם מעיסוקו ומפרנסתו, הרי לבד מהערך המינהלי יש ויש באיחוד התיקים גם משום הגנת זכויות יסוד. גם מניעת טורדנות מחייב שבאמת אין משגת (ואני מטעים את המילה "באמת", שכן חייבים שתמטנים מובהקים - שאני), גם מניעת טורדנות כזו - ערך הוא, הראוי להגנת החוק ובית המשפט. כלל נקוט בידי ראשי ההוצאה לפועל למאן עתירות לאיחוד תיקים כל אימת שמשאבי הפרעון שמעמיד החייב לתיקים העתידים להיות מאוחדים כולם כאחד, אין בהם כדי לפרנס את כולם במידה סבירה, וכל תשלום כולל שאין בו כדי להביא לפרעון החובות כולם בפרק זמן סביר (כשנתיים כך אומרים לי) איננו נחשב בעיני ראש ההוצאה לפועל כתשלום סביר המצדיק איחוד התיקים. גישה זו לא הניחה לבעלי חוב מפלט אחר אלא לבקש להכריז על עצמם כפושטי רגל וכך הרבתה הגישה בשנים עברו פושטי רגל בישראל. דא עקא, שערי ערי המקלט של פשיטת הרגל שוב אינם פתוחים לרווחה כבעבר, מיום שהוחק החוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל, תשל"ו- 1976[2]. לפי עיקריו של אותו חוק שוב אין בעל חוב יכול לבקש להכריזו כפושט רגל עד שלא מוצו הליכי ההוצאה לפועל כולם, ועד שלא ראה בית המשפט כי לנוכח שאר נסיבות הענין, הליכי פשיטת רגל הם הדרך הנאותה" (ס' 7(1) לפקודה [3]). על-פי אותו חוק (ס' 29(1א)), דינה של פשיטת הרגל להתבטל אף אם הוכרזה, בין לפי בקשת חייב ובין לפי בקשת נושה, אם ראה בית המשפט כי "אין בהמשך ניהול פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים". שאכן, אם אין בידי החייב לפרוע לשיעורין במרוצת זמן סבירה את כל חובותיו מהשתכרותו, ונכסים אין לו, מה לי הוצאה לפועל, מה לי פשיטת רגל. ראוי איפוא, מבחינתם של הנושים ושל המנגנון המופקד על פשיטת הרגל לבלי לשלוח מעות טובות אחר הרעות לממן את מוסד הנאמנות, הנוהג בפשיטת רגל, ואת שאר ההוצאות הכרוכות בו. וכנגד זה, מבחינתו של החייב, עוול ממש הוא להכתימו בכתם של פשיטת רגל באין תועלת צפויה מכך לנושים. הפועל היוצא הוא, שבעל חוב אשר כזה סופו להקלע בשדה הפקר. מזה אין ניתן לו לאחד את תיקיו, ומזה אין ניתן לו למצוא מקלט בפשיטת הרגל. וכל הרוצה בא ונוגש. וכשהחייב פודה עצמו, בעזרת מיטיבים, מפקודת מאסר אחת, מיד מתרגשת עליו אחרת, וחוזר חלילה. מצב דברים כזה אין הדעת סובלתו. מה תקנתו הראויה של אדם בנסיבות אשר כאלה? לדידי אין לו תקנה אלא במסגרת איחוד תיקים. לכאורה, כפי שאמרנו לעיל, אכן יש יסוד ושורש לעמדת ראש ההוצאה לפועל בתקנה 29(ג) לתקנות ההוצאה-לפועל, הנותנת סמכות לדחות בקשה לאיחוד תיקים אם היה סבור כי הצעתו של החייב לתשלום כל חובותיו "אינה סבירה". אולם השאלה הגדולה הנשאלת היא- ואם אינה נשאלת, הרי היא ראויה, גם צריכה, להישאל - "אינה סבירה" מאיזה בחינה. מהחלטת הרשמת המלומדת נראה בעליל כי הפרוש שנתנה היא לדיבור זה הוא: שאיננה סבירה מבחינת הנושים דוקא, שהרי הפליגה בהנמקה מדוע אין "למנוע מהזוכים מלפעול בתיקיהם ולנסות לאתר רכוש של החייב ולפעול למימושו כראות עיניהם". ולא היא: דומה כי הדיבור "אינה סבירה" אינו מכוון פניו רק לתועלתם של הנושים, אלא גם לשעור יכולתו של החייב. מידת הסבירות היא גופה צריכה להיבחן בסבירות מאוזנת, שהחייב וכל הנושים בו שווים בעיניה, בחינת, "צדק צדק תרדוף", היינו צדק בצדק תרדוף. כשם שאין זה צודק לבוא לאדם החייב דרך משל מיליון לירות, וחקירת יכולת נוקבת וממצה, שלא הניחה שום יסודות נעלמים, העלתה כי יכולת הפרעון שלו אינה עולה על - 000, 10ל"י לחדש; כשם שאין זה צודק לבוא ולאכוף אדם זה לשלם ולו גם 100, 10ל"י, רק מחמת כך שאם יפרע פחות מאחוז מסויים מן החובות מדי חודש, לא ייפרע החוב כולו עולמית, כך אין זה צודק לאכפו לשלם מעבר ליכולתו כשכמה וכמה תיקים לו בהוצאה לפועל. תוהה ותמה אני: מדוע אדם שחייב חוב גדול אחד, ואפסה לחלוטין כל יכולת תשלום שלו, מדוע אדם כזה נכונים אנו להורות לגביו כי לא יחוייב בתשלום כל שהוא, אף שהחוב כולו יהיה עומד בלתי נפרע עד כלות הימים, ואילו אדם שכמה תיקי הוצאה לפועל לו, ממאנים לו בקשה לאחדם בעטיפת תיק אחת רק הואיל וסך כל התשלומים לא יביא לפרעון התיקים המאוחדים בפרק זמן סביר. האם חוב אחד, ולו גם עצום ורב, יכול שלא ייפרע עד עולם, וצירוף של חובות הרבה בסכומים קטנים או גולים, הנופל משעורו של חוב גדול אחד, בדין הוא שיפרעוהו ויהי מה. לא כי, אלא זכות יסודית לו לחייב מזה, וחובה יסודית על ראשי ההוצאה לפועל מזה, שיכולת התשלום הממשית שלו תיקבע על יסוד חקירת יכולת ושלא תוטל עליו אלא אותה חובת פרעון שידו משגת לעמוד בה. הרשות לחקור חקירת יכולת האמורה בתק' 30(א) לענין ההחלטה בדבר אחוד תיקים (ו"רשאי הוא לפני מתן החלטתו לערוך חקירת יכולת של החייב") אכן בחזקת רשות היא. אך אותה רשות מוסבת רק על ההיבט המינהלי של עבודת ראש ההוצאה לפועל ולא על עצם הצורך לדעת ולבחון את יכולת התשלום. לאמר, אם כבר יודע ראש ההוצאה לפועל, בדונו בבקשת איחוד תיקים, את כל הנסיבות הקובעות את יכולתו של החייב לפרוע, כי אז פטור הוא מלחקור מחדש מה שיעור יכולתו. אם אין הוא יודע אותה, רשאי הוא על פי התקנות לערוך לחייב חקירת יכולת, ואילו מבחינתו של החייב אין חקירת היכולת בחינת רשות לראש ההוצאה לפועל; רוצה מקיימה, רוצה אינו מקיימה ואומר: אין ענין לי בידיעת יכולתך ויכול אני לקבוע אם הצעתך סבירה גם בלא לדעת אותה. אלא מבחינה זו - הרשות חובה היא. כיוצא בזה "הרשות" האמורה בס' 67(א) לחוק ההוצאה לפועל [4] לענין חקירת יכולתו של החייב לקיים פסק חיוב. הסעיף מורה: "ראש ההוצאה לפועל רשאי מיוזמתו, או לפי בקשת הזוכה, או החייב, לחקור במצבו של החייב, נכסיו הכנסותיו וחובותיו כדי לברר את יכולתו של החייב לקיים את פסק-הדין (להלן: חקירת יכולת)". אף כאן, אין אמנם מצוות עשה לקיים את חקירת היכולת, אלא אך רשות נתונה לקיימה, אולם כיוון שלא תתואר שמירת זכות יסוד של חייבים באשר הם, שלא להיות נדחקים לתשלומים שמעבר ליכולתם, הרי שאם עתר החייב לכך שיכולתו תיחקר לפני ראש ההוצאה לפועל, דומה כי שומה על ראש ההוצאה לפועל להיענות לו בעתירתו ולקיים את חקירת היכולת, ואין הוא בן-חורין להיפטר מכך. ולמה נקט הסעיף לשון רשות ולא לשון חובה, גם לגבי בקשת חייב וגם לפי בקשת זוכה, כלענין חקירת יכולת ביזמת ראש ההוצאה לפועל? דומה כי התשובה נעוצה במצב ששרר בטרם חקיקת חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, כשחקירת היכולת היתה תנאי מוקדם לנקיטת כל הליכים שהם כנגד גופו של כל חייב אף בלא שהחייב או הזוכה ביקש לקיימה. המחוקק ביקש להביא תקנה למצב זה שסתם את דרכי ההוצאה לפועל, ולכן הורה כי חקירת היכולת רשות היא, וכל עוד לא ראה ראש ההוצאה לפועל לקיימה מיוזמתו, או לא באה עתירה מצד הזוכה, או החייב, לקיימה, נמשכים הליכי ההוצאה לפועל כסדרם, אף בלא שנתבררה לאשורה יכולתו של החייב. בהיערך חקירת יכולת לפי ס' 67, יש לשים לב לא בלבד לנכסיו ולהכנסותיו של החייב אלא גם לחובותיו. ולא בכדי מורה הסעיף: "...לחקור במצבו של החייב, נכסיו, הכנסותיו וחובותיו". כמסתבר מאליו נגזרת יכולת התשלום של אדם בתיק הוצאה לפועל אחד, או לבעל חוב אחד, ממה שכבר חוייב לפרוע והריהו פורע לבעל חוב אחר, ולא רק מכלל הכנסותיו או משווי נכסיו. מכאן שכל חקירת יכולת יוצרת זיקה בין כל תיק ותיק של הוצאה לפועל. אם נתמצתה כל יכולת התשלום של חייב במה שהוטל עלי לפרוע בתיק אחד של הוצאה לפועל, ממילא אין מנוס מן הקביעה, בחקירת יכולת שבתיקים אחרים, שאין בידי אותו חייב לפרוע כל מאומה באותם תיקים. ונושיו באותם תיקים אין להם תקנה אלא לבקש להצטרף (עפ"י ס' 76לחוק ההוצאה לפועל) אל התיק שבו הוטלה על החייב חובת פרעון קצובה הממצה את כל יכלתו, כדי להיפרע כאחד עם בעל החוב שם, בשיעור יחסי. ולחייב מאידך אין תקנה אלא לבקש איחוד התיקים, שאם לא כן, ואם בכל תיק ותיק יושת עליו חיוב בלא שים לב למה שכבר חוייב לפרוע בתיק אחר, יהיו מתגבבים עליו חיובים שלא יוכל לעמוד בהם, וסופו לכלות ימיו בכלא, במאסר חייב, אם לא יבוא דורש טובתו ויפדה אותו ממאסרו על ידי פרעון חוב שבגינו הוצאה פקודת מאסר זו או אחרת. לא מבחינתו של החייב בלבד ואף לא מבחינתם של הנושים אין לכלכל את עניני ההוצאה לפועל בצורה שתאפשר נושים מסויימים להזדרז ולהפעיל לגבי החייב סנקציה של מאסר, כדי להקדים ולהיפרע, ומאידך מאלץ את החייב להיות נצרך לחסדיהם של בני אדם שיטלו משלהם ויתנו לו כדי להעביר מעליו גזירה של פקודת מאסר זו או אחרת. מכאן הצורך בקיום איחוד התיקים הן לתועלתם של נושים והן לתועלתם של חייבים. עם כל הכבוד טעות בידי הרשמת המלומדת באומרה בס' 12להחלטתה: "אינני סבורה כי מן הצדק במקרה דנן למנוע מהזוכים לפעול בתיקיהם ולנסות לאתר רכוש של החייב ולפעול למימושו כראות עיניהם". דומה כי מניעה זו איננה מתחייבת מעצם איחוד התיקים. אף בהיות התיקים מאוחדים, רשאי כמדומה כל נושה להפעיל את ראש ההוצאה לפועל נגד החייב במגמה להגדיל את חובת התשלום, אם יש בידיו ראיה מבוססת כי נמצאו לחייב נכסים או מקורות הכנסה שלא הובאו בחשבון בהיקבע החיוב הכולל באיחוד התיקים במקורו. וכיוצא-בזה רשאי גם החייב, אם נתמעטו הכנסותיו, לבקש הקטנת התשלום. הפועל היוצא מכל שאמרנו הוא, שמיצוי יכולת הפרעון של החייב לטובת נושיו היא זכות יסוד לנושים, וכנגד זכות זו קיימת ועומדת זכות יסוד של החייב לבלי להיות נאכף לכל תשלום שמעבר ליכולתו המבוררת. שתי זכויות אלה הן מעיקריו של החוק, ואילו איחוד התיקים הוא פועל מינהלי טפל לזכויות האמורות. לפיכך אם ממאן ראש ההוצאה לפועל, מטעמים שבידו, להיענות לבקשת חייב ולאחד את תיקיו, אך מקפיד נגד זה לרשום לזיכרון בכל תיק ותיק של הוצאה לפועל (ולא חשוב כיצד נעשה הדבר, אם בכרטיס, אם במחשב, אם... על גבי מזוזת הדלת) שאותו חייב פלוני כבר פורע בתיק אחר כל שבידו לפרוע - הרשות בידו. אך אם בהתעלם מכל מה שפורע חייב, בתיק זה או אחר, ניתנות נגדו פקודות מאסר לפי עתירת נושים לתקופות קצובות, המצטברות והולכות, ואין בידו לגאול עצמו מהן בלא שיהיה נצרך לחסדי בני אדם טובים ומיטיבים, הרי זה מעוות גדול. חוששני כי מעוות אשר כזה קיים ועומד כיום הזה בעניני ההוצאה לפועל של החייב דנן כשהוא נתון במאסר מצטבר לפי פקודות מאסר שהוצאו נגדו בכמה מהתיקים שראש ההוצאה לפועל מיאנה לאחדם. ב"כ המערער הציע מטעם שולחו לשלם בקופת ההוצאה לפועל מדי חודש ע"ח חובותיו סך 3000ל"י, ומסתבר לי מדבריו כי גם חיוב של 5000ל"י, אף שיכביד עליו, לא יהיה מעבר ליכולתו. לאור הטעמים האמורים מתקבל בזה הערעור. פסיקתא לאור הנימוקים המבוארים בפסק-הדין דלעיל אני מורה לראש ההוצאה לפועל: א. או לאחד את תיקי ההוצאה לפועל שאיחודם מתחייב מכל הנסיבות, לרבות, ובעיקר, יכולת הפרעון של החייב, בלא להשגיח בכך שמתוך איחוד התיקים לא יהיו החובות נפרעים והולכים בקצב ובפרק זמן סביר ורצוי. ב. או, לחלופין, לחקור מחדש את יכולתו של החייב בכל תיק ותיק של הוצאה לפועל ולהטיל עליו חובת תשלום כזו, ואך כזו, שתמצה את כל יכולתו, המבוררת בשים לב לחיובים המוטלים עליו בכל תיק ותיק. לפי שעה ועד שינתן צו אחר לפי ההנחיה בהחלטה זו ישלם החייב-המערער מדי חודש למן יום 15.9.80, סך 000, 5ל"י. כל עוד הוא פורע סכום זה, או כל סכום אחר שראש ההוצאה לפועל תקבע על- פי חקירת היכולת העתידה, לא ייאסר מאסר חייב. פקודות המאסר הקיימות יבוטלו והחייב ישוחרר מיד.איחוד תיקיםערעור