פטור מאגרת בית הדין לעבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מאגרת בית הדין לעבודה: לפני בקשה לפטור מאגרה לפי תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן: תקנות האגרות), בגין בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (עב 5709/05; השופטת רוית צדיק), בה נדחתה בקשתו של המבקש לתיקון כתב תביעה. הרקע לבקשה, כעולה מההחלטה מושא הבקשה ומהחלטות בהליכים אחרים בין הצדדים: המבקש עבד כחשב במשרד עורכי דין נשיץ ברנדס ושות' (להלן - המשרד) מיום 1.3.88 עד יום 31.5.98. עם סיום עבודתו של המבקש במשרד הוא משך לעצמו, בתוקף תפקידו כחשב המשיבה, כספים שהגיעו לו - לטענתו - עם סיום עבודתו. המבקש משך סכום של 145,073 ₪ בגין משכורת מאי 1998, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה (להלן - סכום ההעברה). סכום ההעברה נמשך מן הבנק, והמשרד דרש מן הבנק להשיב לו את הכספים בטענה שהמבקש לא היה רשאי למשוך אותם לעצמו. הבנק הגיש תביעה בבית משפט השלום בתל אביב כנגד המבקש להשבת סכום ההעברה (ת.א. 80706/98). בחודש יוני 2001 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבים לתשלום כספים המגיעים לו לטענתו בעד שעות נוספות, פוליסת ביטוח מנהלים וקרן השתלמות (עב 4641/01; להלן - התביעה הראשונה). במסגרת התביעה הראשונה הגיש המבקש בקשה לפיצול סעדים (בש"א 3798/04), כך שיתאפשר לו לתבוע בנפרד רכיבי תביעה הנוגעים לסכום ההעברה וכן סעדים נוספים (הלנת שכר, הלנת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, עגמת נפש, ריבית והפרשי הצמדה). ביום 21.3.05 נתן בית משפט השלום את פסק דינו בתביעת הבנק נגד המבקש. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את המבקש להשיב לבנק את סכום ההעברה. ביום 7.6.05, עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה לפיצול סעדים, הגיש המבקש תביעה נוספת (עב 5709/05; להלן - התביעה השנייה), הכוללת רכיבים אלה: משכורת חודש מאי 1998; דמי הבראה; פדיון חופשה שנתית; פיצויי הלנת שכר; פיצויי פיטורים; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; פיצוי בגין עגמת נפש. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 13.9.05 נתקבלה הבקשה לפיצול סעדים באופן חלקי. על פי החלטת בית הדין הותר למבקש להגיש תביעה נפרדת רק בנוגע לרכיבי התביעה השנייה הכלולים בסכום ההעברה, דהיינו משכורת חודש מאי 1998, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. בקשת רשות ערעור שהגיש על המבקש לבית הדין הארצי על החלטה זו נדחתה (בר"ע 905/05), וכן נדחתה עתירה לבג"צ שהגיש בעניין זה (בג"ץ 5282/06). ביום 5.5.08, הורה בית הדין האזורי על מחיקת התביעה הראשונה בשלב פרשת הראיות, תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט, וזאת בשל התנהלותו ואי התייצבותו לדיונים. ביום 10.12.08 דחה בית הדין הארצי ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין בו נמחקה התביעה (ע"ע 395/08). עתירה לבג"ץ על פסק דינו של בית הדין הארצי נדחתה, ועמה אף בקשותיו של המבקש לפסילת המותב שדן בעניינו בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי (בג"ץ 1035/09). המשיבים הגישו לבית הדין האזורי בקשה להורות למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן בתביעה השנייה, בהתחשב בהחלטה בבקשה לפיצול סעדים ובהתיישנות חלק מרכיבי התביעה. המבקש הגיש ביום 21.5.09 בקשה לתיקון התביעה השנייה, אליה צורף כתב תביעה מתוקן (בש"א 4579/09). בכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה נכללו רכיבי התביעה שנתבעו על ידו במסגרת התביעה הראשונה שנמחקה, רכיבים המתייחסים לסכום ההעברה ורכיבי תביעה נוספים. בקשתו של המבקש לתיקון כתב התביעה נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.10.09. בית הדין קבע בהחלטתו כי בנסיבות המקרה מירוץ ההתיישנות לא נעצר מכוח סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, בשל הגשת התביעה הראשונה שנמחקה, ולכן התביעה לרכיבי התביעה שנכללו בתביעה הראשונה התיישנה; על פי ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים המבקש רשאי לתבוע בתביעה השנייה רק את רכיבי התביעה הכלולים בסכום ההעברה (משכורת חודש מאי 1998, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה); עילת התביעות לדמי הבראה ופדיון חופשה שנתית נולדה ביום 7.7.98, ונוכח תקופת ההתיישנות הקצרה הקבועה לתביעות אלה התיישנו תביעות אלה; עילת התביעה לדמי הודעה מוקדמת נולדה ביום 1.6.98, ומאחר שהתביעה בגינה הוגשה ביום 7.6.05, אף היא התיישנה; על יסוד האמור, בית הדין האזורי קבע כי המבקש רשאי לתבוע רק את שכר חודש מאי 1998 ופיצויי פיטורים. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור אותה ביקש המבקש להגיש, ובגינה נתבקש פטור מאגרה. ההליכים בבית הדין הארצי: ביום 4.11.09 ביקש המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 18.10.09 הנ"ל, וטען כי הבקשה פטורה מאגרה. ביום 9.11.09 הגיש המבקש בקשה לקביעת פטור מאגרה בטענה שהליך זה פטור מאגרה על פי דין מכוח תקנה 4(17) ו-4(27) לתקנות האגרות, ולחלופין ובמידה ולא תיעתר בקשה זו - בקשה להארכת המועד לתשלום האגרה, על מנת שיעלה בידו לשלמה ו/או להגיש בקשה לפטור מאגרה מטעמים של חוסר יכולת כלכלית (בש"א 631/09). בהחלטתי מיום 9.11.09 קבעתי כי למבקש לא עומד פטור סטטוטורי מתשלום אגרה על פי תקנות האגרות. באשר לבקשה החלופית להארכת מועד לתשלום האגרה - בקשה זו הועברה לתגובת המשיבים שהותירו לשיקול דעתו של בית הדין את ההחלטה אם להאריך את מועד תשלומה של האגרה אולם התנגדו למתן פטור מאגרה או הארכת מועד לתשלומה על מנת להגיש בקשה מתאימה בעניין זה. בהחלטה מיום 19.11.09, קבעתי כי למבקש ניתנת ארכה בת 15 יום לתשלום האגרה, וכי מאחר שלא הונחה בפני בקשה למתן פטור מאגרה, אין מקום להתייחס לעניין זה במסגרת החלטה זו. ביום 30.11.09, הגיש המבקש בקשה למתן פטור מאגרה שנתמכה בתצהיר, מכוח תקנה 12 לתקנות האגרות, מושא החלטה זו. לטענתו, אין ידו משגת מימון תשלום האגרה המוטלת על בקשת רשות הערעור. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים ולתגובת המדינה, והמבקש אף הגיש תשובה לתגובתם. טענות הצדדים: המבקש טוען כי הוא עומד בתנאי תקנה 12 לתקנות האגרות ועל כן יש לפטור אותו מתשלום האגרה. טענה זו סמך המבקש על האמור בתצהירו, בו פורט מצבו הכלכלי, לרבות הכנסותיו ורכושו, מצב חשבונות הבנק, עיקולים והליכי הוצאה לפועל המנוהלים נגדו, ועל כך שבעניינו ניתנו כבר 15 החלטות על ידי הערכאות השונות הפוטרות אותו באופן מלא מתשלום אגרה וכן מהפקדת עירבונות בגין הליכים שונים שהוא צד להם בתקופה שבין 11.12.06 עד 15.1.09, כקבוע בתקנה 12(ג) לתקנות; המבקש טען כי ההליך מגלה עילה, לנוכח העובדה שבית הדין האזורי דחה על הסף את תביעותיו, וזאת ללא בירור עובדתי, ובכך נשללה ממנו "זכות התביעה"; מצבו הכלכלי של המבקש שאינו מאפשר לו לשלם את סכום האגרה נגרם כתוצאה ישירה ממעשיהם של המשיבים ועל כן אין לאפשר להם לצאת נשכרים מהעוולות שביצעו כלפיו, בכך שלא יינתן לו הפטור המבוקש; לבסוף מלין המבקש על התנהלותו של בית הדין האזורי בעניינו וכלפיו, העולה לטענתו כדי "רשלנות רבתי" בהשיתו עליו הוצאות משפט גבוהות. המשיבים טוענים כי יש לדחות על הסף את הבקשה לפטור מאגרה בשל האיום המופיע בסעיף 9 לבקשה, לפיו היה ותידחה הבקשה יהיה בית הדין חשוף לתביעה בגין רשלנות ושימוש לרעה בסמכות; עצם הגשתה של הבקשה לפטור מאגרה מנוגדת להחלטת בית הדין ותקנות האגרות, שכן בהחלטתו מיום 19.11.09 בית הדין רק האריך את מועד תשלומה של האגרה אולם לא התיר למבקש להגיש בקשת פטור מאגרה, ועל כן הגשתה מנוגדת להחלטתו המפורשת; כמו כן, הגשת הבקשה לפטור מאגרה בשלב זה של ההליך, בחלוף כחודש ימים ממועד הגשת בקשת רשות הערעור, עומדת בניגוד לתקנה 12(א) הקובעת כי "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה", והמבקש בקיא היטב בהגשת בקשות מעין אלה. כן טענו לסחבת הננקטת על ידי המבקש בניהול ההליך העיקרי בבית הדין האזורי שהחל עוד בשנת 2005, וטרם התקיים בו דיון לגופו של עניין; המשיבים הוסיפו וטענו כי אף לגופו של עניין סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל קלושים, שכן המבקש ניסה בבקשתו להפוך את החלטות בית הדין הארצי ובית המשפט בעניינו. המדינה הותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין מבלי שהועלתה מצדה טענה לגופו של עניין הן בנוגע ליכולתו הכלכלית של המבקש והן לעצם היותו של ההליך מגלה עילה. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה. להלן, אפרט את הנימוקים. לא מצאתי לנכון לדחות על הסף את הבקשה לנוכח החלטתי מיום 19.11.09, שכן לא נקבע דבר בהחלטה זו לעניין בקשה לפטור מאגרה, לרבות מועד להגשת בקשה לפטור מאגרה. תקנה 12 לתקנות האגרות קובעת כי הזכאות לפטור מאגרה מותנית בחוסר יכולת כלכלית המוכחת על פי הקריטריונים שנקבעו בהן, והיותו של ההליך מגלה עילה. תנאים אלה שנקבעו בתקנות הם תנאים מצטברים והנטל להוכחתם מוטל במלואו על מבקש הפטור מאגרה. להלן, אבחן אם המבקש עומד בתנאים האמורים. לעניין המצב הכלכלי: המבקש הגיש תצהיר ומסמכים רבים לתמיכה בטענתו, לרבות החלטות בהן ניתן לו פטור מאגרה, המהוות ראייה לכאורה על פי תקנה 12(ג)(1) לתקנות האגרות. יחד עם זאת, בקביעה אם המצב הכלכלי מצדיק מתן פטור מאגרה יש לשקול גם את סכום האגרה. במקרה הנדון, בעת הגשת בקשת רשות הערעור סכום האגרה עמד על סך של 158 ₪ (כיום הוא עומד על סך של 163 ₪), ואין מדובר בסכום גבוה. מה גם, שהבקשה לפטור מאגרה נתמכה בנספחים רבים, ונראה כי במקום להשקיע כספים בעלות צילום המסמכים הרבים בשלושה עותקים היה ניתן לשלם את האגרה. מכל מקום, גם אם הבקשה עומדת בתנאי של חוסר יכולת כלכלית, לא יהיה בכך כדי להביא לתוצאה של קבלת הבקשה לפטור מאגרה, כיון שהבקשה אינה עומדת בתנאי השני - היות ההליך מגלה עילה. לפיכך, לצורך הדיון בבקשה אניח כי המבקש הוכיח חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. לעניין היות ההליך מגלה עילה: בקשת פטור מאגרה המחייבת את המדינה לממן בעצמה את ההליכים המשפטיים לא תיעתר אלא בגין תביעות שיש בהן ממש, שהרי אחד הרציונאליים המונחים בעצם הדרישה לתשלום אגרה הם ביסוס רצינות ההליך מתוך הנחה שמי שנדרש לשלם אגרה עבור ניהול הליך משפטי שוקל היטב את הצורך בהליך וסיכוייו וכן את התועלת העשויה לצמוח לו מניהולו [ע"א 8974/04 פלוני נ. פלונית, מיום 18.1.2005; בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ. שר הבריאות, מיום 7.5.2009]. על מהותו וטיבו של התנאי בדבר היותו של הליך, בגינו מבוקש פטור מאגרה מטעמים של חוסר יכולת כלכלית, "מגלה עילה", נפסק בין היתר במסגרת ע"א 8974/04א פלוני נ.פלונית, פ"ד נט(4)721, כדלקמן: האיזון בין הצורך להבטיח השתתפות בעלות השירות הניתן לפונה לבית-המשפט ורצינות ההליך, מזה, ובין הצורך להימנע מנעילת שערי בית-המשפט בפני מי שאינו יכול לשלם את האגרה, מזה, מספק הסבר גם לתנאי המצטבר הקבוע בתקנה 13(ב) לתקנות, ולפיו לשם קבלת פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית אין די בהוכחת חוסר יכולת זה, אלא יש להראות גם כי ההליך "מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב שבו אי-תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צינור שדרכו יוזרמו לבית-המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש תוך בזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך. מאיזון זה מתבקשת גם הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנות. על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין מדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה. במובן זה, על הדן בבקשה לפטור מאגרה מטעמי חוסר יכולת כלכלית לבחון למעשה אם נכון הוא לראות במגיש ההליך כאילו שולמה האגרה במובן זה של רצינות ההליך ויסודו בדין ובעובדה. יש לבדוק את כל הנימוקים הכלולים בהודעת הערעור כך שאם יתקבלו יביאו לקבלת הערעור או לשינויו של פסק-הדין כמבוקש בהודעת הערעור...בה בעת אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת באשר לסיכוייו. "אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה"... מדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקש, קל מזה המוטל עליו בענייני הפקדת עירבון...כשם שאין נבחנת עילת התביעה לגופה במסגרת התקנות במקרה שבו משולמת האגרה, כך אין לבחון את עילת התביעה לגופה במקרה של חוסר יכולת כלכלית. על-כן יש לבחון רק את העילה לכאורה ולבחון שאין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה מדובר בעילה שסיכוייה טובים...תוצאה אחרת הייתה מביאה למצב בלתי ראוי שבו מי שהוא חסר יכולת כלכלית יידרש לעמוד בתנאי סף לדיון בבקשתו - לגופה - החמורים מאלו של בעל-דין ששילם אגרה. כאמור, בהחלטת בית הדין האזורי נדחתה בקשתו של המבקש לתיקון כתב התביעה. ככלל, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות מעין אלה הנוגעות לאופן ניהול הליך ספציפי התלוי ועומד בפניה ואשר נוגעות לצדדים המתדיינים בלבד [בר"ע (ארצי) 316/05 שיק - ישראסנרג'י בע"מ, מיום 7.4.2005]. מעבר לאמור, במקרה הנדון קיימים נתונים נוספים המביאים למסקנה כי בקשת רשות הערעור אינה מגלה עילה. בכל הנוגע לדחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה כך שיתאפשר למבקש לכלול בתביעה השנייה את רכיבי התביעה שנמחקו במסגרת התביעה הראשונה: הבקשה לתיקון כתב תביעה מהווה ניסיון לעקוף פסקי דין חלוטים של בית הדין האזורי, בית הדין הארצי (עע 395/08) ובית המשפט העליון (בג"צ 1035/09), בהם נמחקה התביעה הראשונה בשל התנהלות המבקש - אי התייצבותו לדיונים ואי קיום החלטות בית הדין. בהתאם לפסיקה, בנסיבות אלה אין תחולה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות, המאפשרים להגיש מחדש תביעה שנמחקה [עע (ארצי) 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ (מיום 10.1.05); ע"ע 806/06 זעירא - אוניברסיטת בר אילן (מיום 25.8.09)]. לכן, בקשת רשות הערעור אינה מגלה עילה בכל הנוגע לחלק זה של ההחלטה. בכל הנוגע לדחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה כך שיתאפשר למבקש לכלול בתביעה השנייה רכיבי תביעה שלא נכללו בתביעה הראשונה ושלא הותר לו לתבוע אותם על פי ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים: גם בעניין זה הבקשה לתיקון כתב תביעה מהווה ניסיון לעקוף את ההחלטות של בית הדין האזורי, בית הדין הארצי (בר"ע 905/05) ובית המשפט העליון (בג"צ 5282/06). כאמור, הותר למבקש בהחלטה בבקשה לפיצול סעדים לתבוע בתביעה השנייה רק את רכיבי התביעה הנוגעים לסכום ההעברה, דהיינו שכר חודש מאי 1998, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. למותר לציין, כי העובדה שהתביעה הראשונה נמחקה אינה הופכת את ההחלטה בעניין פיצול סעדים לבלתי רלוונטית, והמבקש אינו רשאי לתבוע במסגרת התביעה השנייה רכיבים נוספים לרכיבי התביעה לגביהם הותר פיצול סעדים על פי החלטת בית הדין. התנהלות המבקש, ניסיון להביא לדיון חוזר ונשנה עניינים שכבר נדונו בערכאות השונות וניתנו בנוגע להם החלטות חלוטות מהווה כשלעצמה טעם לאי מתן פטור מאגרה [בשג"ץ 141/08 לביא  [גרשון ליבל] נ. עו"ד לוטן, מיום 15.1.08; בש"א 7562/07 פרויס הסגיל והדי, יו"ר עמותת בית הכנסת בני ציון לעולי איראן נ. אשר שוב, מיום 10.12.07]. באשר למחיקה על הסף מחמת התיישנות של רכיבי התביעה פדיון חופשה ודמי הבראה: אף כי ההחלטה בעניין זה ניתנה במסגרת ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה, החלטת בית הדין האזורי בעניין זה היא למעשה פסק דין חלקי, שניתן לערער עליו בזכות, שכן רכיבי תביעה אלה נכללו מלכתחילה בתביעה השנייה, לנוכח העובדה שהיו כלולים במסגרת סכום ההעברה. אין מקום לכרוך ערעור בזכות על פסק הדין החלקי המוחק על הסף שני רכיבי תביעה אלה בבקשת רשות הערעור, שרובה ככולה עוסקת בהחלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה ומהווה ניסיון להביא לדיון חוזר עניינים שכבר נדונו וניתנו בהם החלטות חלוטות. הטענה כי פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי עומד בסתירה לפסק דינו של בית הדין הארצי בבר"ע 905/05 בו נקבע (בסעיף 14) כי תביעה בעניין סכום ההעברה יכולה הייתה להתגבש רק משעה שבית משפט השלום קיבל את תביעת הבנק בעניין סכום ההעברה צריכה להידון במסגרת הערעור על פסק הדין החלקי, ככל שטרם חלף המועד להגשתו וככל שיוגש על ידי המבקש. אוסיף, כי המבקש העלה במסגרת בקשותיו טענות חמורות ובוטות כלפי בית הדין הגובלות בביזיון בית הדין, נקט בסגנון בלתי ראוי ואף באיום כלפי בית הדין כי ככל שתידחה בקשתו "לא יהיה מנוס מלחזור ולתבוע בגין שימוש לרעה בסמכות לפגיעה בזכויות המבקש". למרות האמור, לא ראיתי לנכון לדחות על הסף את הבקשה בשל כך, והיא נדחית לגופה כמפורט לעיל. יחד עם זאת, לא ניתן לעבור לסדר היום על התבטאויות המבקש. לפיכך, אני מחייבת את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪. אכן, בשל התנהלות המבקש, אשר לא הגיש את הבקשה לפטור מאגרה עם הגשת בקשת רשות הערעור ואף השתהה במסירת העתק הבקשה לפרקליטות המדינה, ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה ניתנת בחלוף זמן ממועד מתן החלטת בית הדין האזורי. למרות האמור, אני סבורה שאין לשלול מהמבקש את ההזדמנות לשלם את האגרה ולהביא את בקשתו לדיון, בכפוף לכך שישלם את האגרה בתוך 7 ימים. סוף דבר: הבקשה לפטור מאגרה בגין בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש רשאי לשלם את האגרה בגין בקשת רשות הערעור (בערכה כיום) בתוך 7 ימים מהמועד בו תומצא לו החלטה זו. ככל שהאגרה תשולם במועד, תתקבל בקשת רשות הערעור לרישום. למרות שהבקשה נדחתה, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות לטובת המשיבים, וזאת בהתחשב במהות הבקשה - בקשה לפטור מאגרה. בית הדין לעבודהאגרהפטור מאגרה