פיצויים ממס רכוש על נזק עקיף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים ממס רכוש על נזק עקיף: א. ההליכים: זהו ערעור שהגיש מנהל מס רכוש בהתאם לתקנה 12א לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג- 1973(להלן: "התקנות"), על החלטת ועדת הערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, בחיפה (להלן: "ועדת הערר"), מיום 4.1.95, אשר פסקה, כי על המערער לפצות את המשיב בסכום של 928, 34ש"ח בגין "נזק עקיף" כמובנו בתקנות. המשיבה, תעשיות הגליל (קרית שמונה) בע"מ, היא בעלת מפעל לייצור ערכות לטנק ה"מרכבה" בעבור משרד הביטחון. בתאריכים 25.7.93- 30.7.93הושבת המפעל למשך שבעה ימים עקב מבצע "דין וחשבון". המשיבה קיבלה ממנהל מס רכוש סך 120, 15ש"ח בעבור הפסד משכורות ותנאים נלווים. על החלטה זו של המנהל ערערה לוועדת הערר ותבעה 830, 128ש"ח, סכום שתוקן בשלב מאוחר יותר בדיונים לפני הוועדה והועמד על סך 478, 62ש"ח, המבוסס על שני מרכיבים: .1הפסד הוצאות קבועות בסך 565, 29ש"ח. .2הפסד רווחים בסך 913, 32ש"ח. ב. החלטת ועדת הערר: לעניין ההוצאות הקבועות קבעה הוועדה, כי בשבוע הסגירה הן מסתכמות ב-000, 23ש"ח. היא התבססה על עדותו של מר פולידי, חשב המערערת, ועל דו"ח ע/ 1שהגיש. מדבריו עלה, כי ההוצאות הקבועות השנתיות היו כ-000, 500ש"ח דמי שכירות; 000, 125ש"ח ביטוחים; 000, 435ש"ח הוצאות מימון; 000, 50ש"ח מסי עירייה והוצאות קבועות נוספות. לפי המאזן, הסכום הריאלי של ההוצאות הקבועות היה 780,601, 1ש"ח, אך הוועדה הביאה בחשבון שחלק מההוצאות נחסך בשבוע הסגירה, כגון, חשמל והוצאות טלפון. לעניין הפסד הרווחים קבעה הוועדה, כי למרות שלא בוטלו הזמנות, כל עוד לא מייצרים, לא מרוויחים, ותהא השבתת המפעל אפילו לתקופה קצרה, ועל כן קבעה פיצוי על דרך של אומדנא בסך 750, 17ש"ח. בקביעת אומדנא זו הובאו בחשבון השיקולים הבאים: יש להביא בחשבון את מצב החברה ביוני 93', שהוא קרוב יותר למבצע "דין וחשבון" מאשר דצמבר 93'. השנה שבה היה מבצע "שלום הגליל" היתה מבחינת המפעל שנה רבת תהפוכות. המפעל הרוויח בחצי השנה הראשונה וסבל הפסדים במחצית השנייה של השנה, ולכן קשה להעריך הפסד בשבוע אחד מסוים. עם זאת, הדגישה הוועדה, שאחד מחבריה הוא רואה-חשבון שמומחיותו היא בהערכות מהסוג האמור. בחישוב שוויו של הנזק העקיף קבעה הוועדה, כי יש לנכות את 24השעות הראשונות, כפי האמור בתקנה 1(2)(ג) להגדרת "נזק עקיף". לפיכך קבעה, כי יש לשלם למפעל 6/7מהסכומים האמורים, ובסך הכול סכום של 928, 34ש"ח. לשון אחרת. לעניין חישוב 24השעות פירשה הוועדה את המושג כ- 24שעות פשוטו כמשמעו ודחתה את טענת המערער, כי מדובר ב- 24שעות של ייצור. ג. טענות המערער: .1הוועדה פסקה על סמך ידיעה שיפוטית ולא על סמך חומר הראיות שהובא לפניה. .2המשיב הודה, כי לא היו הזמנות שבוטלו עקב המצב, ולכן בנסיבות אלה לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד רווחים. .3הנטל להוכיח את הנזק מוטל על המשיב. .4חישוב ההוצאות הקבועות בנפרד וחישוב אובדן הרווחים בנפרד, הוא מוטעה. .5טעתה הוועדה בכך שקבעה, כי הנזק שבגינו לא ניתן פיצוי הוא בגין 24 השעות הראשונות שלאחר הפסקת הפעילות. אליבא דבא-כוח המערער, מדובר ב- 24שעות ייצור ראשונות, ועל כן במפעל העובד, לדוגמא, שמונה שעות ייצור ביום, יש לנכות שלושה ימי עבודה. ד. דיון ומסקנות: .1היקף התערבותו של בית-משפט זה בהחלטותיהן של ועדות ערר לפי חוק מס רכוש הוא מוגבל. כאמור בתקנה 12א לתקנות, הערעור הוא על שאלה משפטית בלבד. יתר על כן, ועדת הערר היא ועדת מומחים (ממש כמו ועדת הערר העוסקת בשומת מקרקעין לצורכי מס רכוש), ולכן יעמיד בית המשפט את הוועדה בחזקתה שבשאלות הנוגעות להערכה היא עושה שימוש בידע המיוחד הנובע ממומחיות חבריה. עוד יש לציין, כי "ידיעתם השיפוטית" של חברי הוועדה רחבה מזו של שופטים רגילים (ראה ע"ש 330/88[3], בעמ' 170). לפיכך, רק אם יתברר שהוועדה טעתה בפרשנות שנתנה לתקנות או בהחלתן של התקנות על המקרה שלפנינו, יהיה מקום להתערבותו של בית-משפט זה. .2על הדרך שבה יש לפרש את הסדר הפיצויים בחוק כבר נאמר: "חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, ביסס מלכתחילה את הסדר הפיצויים על רעיון של ביטוח. רעיון זה בא לביטוי בחוק המקורי ביעוד חלק מהכספים שנגבו כמס רכוש לצורך תשלום פיצויים לנזקי מלחמה ונזקים אחרים שנגרמו לבעלי הזכויות בנכסים אלה, וכן בהוראות סעיף 40לחוק אשר קבע שרק מי ששילם את המס כדין זכאי לפיצוי. הוראה זו אמנם בוטלה, והקשר בין גבית המס והפיצוי נעשה רופף יותר, אם כי עדיין קיימת קרן שאליה מוזרם אחוז מסוים ממס הרכוש ושממנה משולמים הפיצויים (ראה סעיף 2א' לחוק; וראה גם אברמזון ובורנשטיין מס רכוש, עמ' 355). על כל פנים, בעת שהותקנו בשנת 1973התקנות שבהן נכלל הסדר הפיצוי עדיין היתה התבנית שבחוק מבוססת על רעיון של כעין ביטוח כפוי ברורה יותר. לפיכך, יש לפרש את ההסדר שבחוק ובתקנות, כשברקע עומדים ההסדרים המקובלים לענין ביטוח נכסים. הרעיון המרכזי שבהסדרי ביטוח נכסים כפי שהם גם מבוטאים בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981(סעיף 56(א)), הוא שיש להביא את המבוטח ככל האפשר למצב שבו היה נמצא אלמלא קרה מקרה הביטוח (restitutio in integrum) אך באשר לשאלה איך מגיעים לתוצאה רצויה זו, אין תמיד מבחן אחיד וחד משמעי". (ע"ש 5/90 [4] מנהל מס רכוש וקרן פיצויים חיפה נ' קיבוץ להבות הבשן) לכך יש להוסיף, כי משתמע מן האמור, כי אין מטרת הפיצוי להעשיר את הניזוק מעבר לנזק שסבל. .3נזק עקיף מוגדר בתקנות כדלקמן: "... לרבות הפסד או מניעת הרווח שאותם לא יכול היה הניזוק למנוע לו פעל באופן סביר כדי למנעם". בהמשך מופיעה הגדרה של "שווי של נזק עקיף" שבחלקיה הרלוואנטיים נאמר כדלקמן: "(1) כשהנזק נגרם כתוצאה מנזק מלחמה - הנזק הממשי. (2) כשהנזק נגרם מחמת אי אפשרות לנצל נכסים בענפים שלהלן: (ג) בתעשיה - לגבי נזק שמקורו בחומרים שנתקלקלו - הנזק הממשי ואילו לגבי נזק שמקורו אחר - הנזק הממשי למעט אותו חלק ממנו שנגרם ב- 24השעות הראשונות להפסקת הייצור". .4ההלכה היא, כי נפגע "חייב להוכיח במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו" (ראה ע"א 355/80 [1]). .5יש לעתים נזקים שהוכחתם אינה פשוטה כלל ועיקר. באשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע ההלכה היא, כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainty), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, מתוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה: ע"א 711/72 [2], בעמ' 400). .6לאור הדברים הכלליים שהובאו לעיל, נבחן עתה את הטענות בערעור שלפנינו. נראה לי, שבמקרה הנדון לא הוכח אובדן רווחים. על כן, היה על הוועדה להסתפק בפסיקת הפיצוי על החלק היחסי של ההוצאות הקבועות. איני יכול להסכים לקביעתה הגורפת של הוועדה כאילו: "הבסיס לרווח הוא היות המפעל עובד ומייצר: כל אימת שלא מייצרים, לא מרוויחים, יהא זה יום או שבוע או חודש". נכון, אמנם, שללא ייצור אין רווחים, אך זהו רק פראמטר אחד בעשיית הרווח. קיימים פראמטרים נוספים, כגון ההוצאות הכרוכות בתהליך הייצור והמכירות. בלא מכירות אין רווחים. ייצור בלא מכירות, אין בו ולא כלום, והוא עלול להביא לידי הפסדים כבדים. כך, למשל, במצב שבו מפעל תעשייתי סובל מהפסד תפעולי, דווקא השבתתו תשפר את מצבו, שכן תמנע הפסדים. על כן, אי-התחשבות במכירות עשויה לעוות את התוצאה. .7במקרה שלפנינו קבעה הוועדה, עובדתית, כי לא בוטלו הזמנות (ואף המשיב הודה בעובדה זו). אם לא בוטלו הזמנות, הרי שלכאורה לא נגרם למפעל הפסד רווח, שכן כל ההזמנות בוצעו במלואן. ניתן למצוא חיזוק לעמדת הוועדה בכך שהמפעל מייצר עבור לקוח אחד בלבד משרד הביטחון. במקרה זה, קל יותר לבדוק את אובדן הרווחים מאשר במפעל המייצר ללקוחות רבים. ייתכן מצב, שבו כדי למנוע ביטול הזמנות היה על המפעל לעבוד בתפוקה גדולה יותר בימים שלאחר השבתתו. במקרה זה, אכן יהיה מוצדק לפצות את המפעל, אם יוכיח שעבודה בתפוקה גדולה יותר גורמת להוצאות נוספות (לדוגמא, תשלום שעות נוספות לעובדים, או איחור במועדי אספקה, שגרר תשלום "קנסות" למזמין). ייתכן גם מצב שהמפעל עובד לאורך תקופה ממושכת בתפוקה מלאה. כאן עשוי להיווצר מצב שגם אם לא ביטלו הזמנות, הרי שנותר פיגור של שבוע עבודה ש"מתגלגל" לעתיד ומהווה "נזק בלתי ממומש". במצב זה, נגרם לכאורה למפעל נזק, אם כי לא קל לכמת אותו. נראה לי, כי במסמך ע/ 1ובדברי מר פולידי לא היו נתונים מספיקים כדי להגיע למסקנה, כי אכן היה אובדן רווחים; כאמור, האמירה הכללית כי "אם אין מייצרים אין מרוויחים", אין די בה. לשון אחרת, לו הייתי משוכנע שהיה אובדן רווחים, והשאלה היחידה היא איך להעריך אותו, לא הייתי מתערב בהערכתה של ועדת מומחים. אך כאן, כאמור, אין כלל הוכחה בדבר עצם קיומו של נזק מסוג זה. מן הצד השני, אין ספק בדבר קיום נזק המתבטא בחלק היחסי של ההוצאות הקבועות, ולא הייתי מתערב בגובהן של הוצאות אלה, כפי שקבעה הוועדה. .8לגבי דרך חישוב הניכוי האמור בסיפא לסעיף 2(ג) בהגדרת "נזק עקיף", כאמור, טען בא-כוח המערער, כי מדובר ב- 24שעות של ייצור, שכן אם לא כך, הרי שתיווצר תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת, שלפיה מפעל העובד 24שעות ביממה יספוג נזק רב לאין שיעור מאשר מפעל המייצר רק 8שעות ביממה. בבואנו לפרש הוראה זו, עלינו לברר תחילה מה היתה תכלית מתקין התקנות בקביעתה. בהיעדר דברי הסבר לתקנות, אין לנו אלא לנחש. לדעתנו, רצה מתקין התקנות להשיג שניים אלה: למנוע הגשת תביעות מרובות בגין נזקים קטנים. צריך לזכור שבאזורי הספר שבצפון מתרחשים לעתים מזומנות אירועים נקודתיים, כגון ירי קטיושות, הנמשכים זמן קצר. המערכת לא תוכל "לעכל" הגשת תביעות מרובות כל אימת שאירוע כזה מתרחש. מן הצד השני, הדבר לא יטיל עול בלתי נסבל על מפעלי תעשייה באזורי ספר, והם מסוגלים "לספוג" נזקים קטנים, בעיקר בשים לב שבאזורי ספר כאלה ניתנים תמריצי מס, כגון מס הכנסה בשיעור מופחת. מתקין התקנות רצה, לדעתי, למנוע מראש הגשת תביעות בגין נזקים קטנים אלה ולא להזקיק את הרשויות לעריכת בדיקות מקיפות בכל מפעל ומפעל לגבי שעות הייצור שלו. מה גם ששעות הייצור עשויות להשתנות מפקידה לפקידה בהתאם לכמות ההזמנות. לפיכך, נקט מתקין התקנות לשון ברורה ואחידה של " 24השעות הראשונות", ולא 24שעות של ייצור. איני סבור שפרשנות זו מביאה לידי הפלייה. מדובר, בהוראה הנוגעת להשתתפות עצמית, ובדרך כלל הוראות כאלה הן אחידות בלי שים לב לערכו של הרכוש המבוטח. איני סבור שההוראה היא מפלה. נניח, לדוגמא, שני מפעלי זהים שאחוז הרווח שלהם זהה. אחד עובד 8שעות והאחר עובד 24שעות. המפעל הראשון מרוויח סכום מסוים והמפעל השני מרוויח פי שלושה. לפי פרשנותו של בא-כוח המשיב, שניהם יצטרכו לשלם אותו שיעור ניכוי (או "השתתפות עצמית", כדבריו), דווקא תוצאה זו אינה רצויה. על כן, אין בעיניי עיוות בפרשנות התקנות כלשונן; ובנקודה זו אני דוחה את הערעור. לסיכום: החלק מהחלטת הוועדה הפוסקת למשיבה אובדן רווחים - מתבטל. יתר חלקי ההחלטה יעמדו בעינם, דהיינו המגיע למערער הוא 6/7מסך 000, 23ש"ח בגין הוצאות קבועות, שהם 714, 19ש"ח, כשהוא צמוד למדד יוקר המחייה שהתפרסם ב- 15.8.93ועד לתשלום. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מס רכוש - נזקי מלחמהפיצוייםמיסים