קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת פתקי הצבעה: המחלוקת בין הצדדים נוגעת ל3- פתקים שקולותיהם נפסלו והם לטובת רשימת פז בבחירות למועצה המקומית חורפיש. נרשם לעיל מפי הצדדים מה המשמעות של הכשרת אחד מן הקולות הללו, וכעת אנו דנים בפתק המסומן באות ג' שנפסל בקלפי מספר 2 בבחירות. זהו פתק רגיל שהוכן והודפס על פי הדוגמה המאושרת, כאמור בסעיף 51(א) של חוק הבחירות. הפתק נפסל שכן פינתו הימנית העליונה מקופלת בקיפול היוצר מעין משולש שאורך ניצבו האחד כס"מ וחצי והניצב השני אורכו כס"מ. ועדת הקלפי פסלה את הקול האמור ועל כך לא נרשמה כל הסתייגות בדוח הועדה מצד מי מחבריה. הפסילה יכולה להיות מוצדקת מכח סע' 63(8) של חוק הבחירות האומר כי ייפסל: "פתק הצבעה שהוסף עליו סימן כלשהו העלול לזהות את המצביע". המחלוקת נוגעת למלים "שהוסף עליו סימן כלשהו", וכן למלים "העלול לזהות את המצביע". לגבי הוספת הסימן, נראה לי שאין צורך שיהא מדובר בסימון המתבטא בכתיבה או בהטבעה של סימן כלשהו על גבי הפתק אלא בנדון זה כל סימן המבדיל את הפתק מבין הפתקים הרגילים יכול לבוא בחשבון לרבות קריעה של חלק מהפתק ואף קיפולו. היינו שאין צורך שהמצביע יכתוב על הפתק או יסמנו על ידי נקודה קו או סימון כלשהו אלא כל סימן המסמן את הפתק המבדיל אותו מפתקים אחרים, בכל צורה שהיא שהדבר ייעשה, יכול לבוא בחשבון. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה, כיצד יש לפרש את המונח "העלול לזהות את המצביע". יש סימנים שמזהים את המצביע באופן מוחלט, למשל אם המצביע ירשום את שמו על הפתק. ישנם סימנים אחרים שיכולים לזהות את המצביע באופן קרוב לוודאי וכך, באופן מדורג אפשר למיין את הסימנים עד כאלה אשר עלולים לזהות את המצביע, אף בקושי, אם בכלל. בנדון זה אפשר לשקול שיקולים שונים. מצד אחד יש לשמור על טוהר הבחירות ויש להקפיד על הוראות החוק. מצד שני, כל קול הוא חשוב ושיטתנו הדמוקרטית מייחסת חשיבות וערך לקולו של הבוחר. מבחינה זאת, חבל על כל קול שנפסל. הערה נוספת נוגעת לענין נקודת המבט שממנה יש להסתכל על סימון הפתקים. האם יש לקחת בחשבון את המסכת הכללית של הנתונים כגון ריבוי פתקים מקופלים או מסומנים או מיעוטם במכלול הפתקים ששימשו בהצבעה, או שמא יש לבדוק את הדברים על פי העולה מהסתכלות על הפתק היחיד העומד לדיון. בנקודה זו נראה לי שעדיפה השיטה השניה שכן ועדת הבחירות צריכה להחליט לגבי הפתק על אתר שעה שאין היא יודעת ואינה צריכה לדעת על הנתונים שבשאר הקלפיות או בבחירות בכלל. שיקול נוסף מתייחס לאמת מידה משותפת ואחידה הצריכה לחול לגבי כל הפתקים היינו שלא יהא מצב שבקלפי אחת פוסלים פתקים בגלל פסול מסויים ואילו ועדת קלפי אחרת תנהג בצורה שונה. צריך שויון בנדון זה. ביחס למקרה שבפני, נראה לכאורה שכל הועדות פעלו בענין זה על פי עקרון אחד כפי שהונחו לכך על ידי המפקח הארצי על הבחירות, ומשרד הפנים. לי נראה שהמלים "עלול לזהות את המצביע", מתפרסות גם על פתק מקופל שעה שמדובר בקיפול אשר נראה לכאורה שאין הוא תוצאה של פעולה טבעית או רגילה של מצביע סביר שאין לו אינטרס באותו קיפול. נוכחתי גם לדעת, וכך נראה לכאורה, שפתק המוכנס למעטפה באופן טבעי על ידי המצביע, אינו מתקפל ונשאר שלם ובלתי מקופל בתוך המעטפה האטומה. אין הכרח שאביע דעה לגבי פתקים המקופלים ישירות לרוחב או לאורך שזוהי פעולה העשויה אולי להיראות כטבעית. במקרה דנן מדובר בקיפול מסויים מבין אפשרויות של קיפולים, הקיפול נראה כנעשה במודע ולא מבלי משים. קיפול כזה אינו מזהה ישירות את המצביע אבל בעקיפין הוא יכול לרמז על אפשרות שהמצביע יבוא אל מי שבחר בו בטענה שהוכח שהצביע בעבורו על פי הפתק. הוא מאפשר גם לצד מעוניין לוודא אולי שמולאה הסכמה או התחייבות מראש לגבי ההצבעה. לסיכום: נראה לי שיש בקיפול דנן סכנה או חשש לזיהויו של המצביע או לפחות השתייכותו לקבוצה של מצביעים או כראיה למילוי הסכם כלשהו בקשר להצבעה. במצב דברים זה נראה לי שועדת הבחירות של הקלפי צדקה כשפסלה את הפתק הזה, אני מאשר את ההחלטה הזו ודוחה את הערעור באשר לפתק זה. ניתנה והודעה היום כד בכסלו תשנ"ט (13.12.98) במעמד הנוכחים דלעיל. ש. ברלינר - שופט פסק-דין 1. תוצאות הבחירות שנערכו ביום 10.11.98 למועצה המקומית חורפיש, מראות כי לרשימה המשותפת פז+יד עודף של 224 קולות. לרשימת צ עודף של 225 קולות. בערעור דנן מבוקש להכשיר 3 פתקי הצבעה לטובת פז שנפסלו על ידי ועדות הבחירות בקלפיות מס' 1 ומס' 2 בחורפיש, ובכך להביא לשינוי תוצאת הבחירות, היינו לשינוי אופן חלוקת המנדטים, כך שפז תקבל מנדט נוסף אשר יישלל מרשימת צ. על גורלו של אחד הפתקים, שפינתו הימנית העליונה היתה מקופלת, הכרעתי בהחלטה מיום 13.12.98. הפתק לא הוכשר, ונותר לדון בגורלם של שני הפתקים הנותרים. אם רק אחד מהם יוכשר, הערעור יידחה. אם שניהם יוכשרו, יהא צורך לקיים הגרלה בין שתי הרשימות, והזוכה בהגרלה תזכה במנדט. שני הפתקים אינם פתקים מודפסים, אלא פתקים ריקים שהבוחר באמצעותם כתב בהם בשפה הערבית את האותיות פז. שני נושאים טעונים הכרעה לגביהם: האחד, כשרות הפתקים בגלל רישום האותיות בשפה הערבית בלבד. השני, כשרותו של אחד מהם בגלל קיפול קטן בפינתו. 2. ס' 51(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ?"ה1965- (להלן-החוק) קובע כי "פתקי ההצבעה יהיו מודפסים על פי דוגמא שאישר פקיד הבחירות ועליהם אות, או כינוי ואות ותו לא". על פי ס' 51(ב) לחוק ניתן לקבל אישור של פקיד הבחירות, בהסכמת ועדת הבחירות, להוסיף לאות הרשימה וכינויה שאושרו כאמור, אות וכינוי "מקבילים לאות ולכינוי העבריים, והבוחר רשאי להשתמש בפתק הצבעה בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית". יוצא מן האמור, כי כאשר ההצבעה נעשית בפתק מודפס, חייב הפתק לשאת את האות או הכינוי העבריים של הרשימה, ובמקרה שאושר גם כינוי או אות בערבית, ניתן להצביע בפתק הכולל את האות והשם בעברית וגם בערבית. פתק מודפס בשפה העברית בלבד הוא כשר, אף אם אושרו אות וכינוי מקבילים בשפה הערבית. פתק מודפס בשפה הערבית בלבד (ובלא עברית), אף כשאושרו אות וכינוי בשפה הערבית, הוא פסול. היינו, שאם היינו מדברים במקרה דנן בפתק מודפס, ברי כי הוא היה פסול. 3. כזכור, מדובר במקרה דנן בפתק ריק שאינו מודפס. לגבי פתק כזה נקבע בס' 61(ג) לחוק, כדלקמן: "במקום פתק מודפס בהתאם להוראות סעיף 51, יכול בוחר להשתמש להצבעה גם בפתק ריק שצורתו נקבעה על-ידי השר בתקנות שעליו מסומנים בכתב ידו של אותו בוחר אות הרשימה או האות עם הכינוי, ותו לא; כל בוחר רשאי לקבל מועדת הקלפי פתק ריק." לפי עמדת המערערים, האות או הכינוי המסומנים בכתב ידו של הבוחר בפתק הריק, צריכים להיות האות והכינוי שאושרו, אם בעברית ואם בערבית, ובלבד שזה כל שצוין בפתק, "ותו לא". לפי עמדת המשיב, דין אחד צריך לחול על פתק מודפס ועל פתק ריק. כשם שפתק מודפס כשר רק אם הוא כולל את האות והכינוי העבריים, כך גם דינו של פתק ריק, שאינו כשר אלא אם הוא כולל את האות והכינוי העבריים, להם אפשר להוסיף את האות והכינוי הערביים, במידה ואושרו. ראוי להפנות, בהקשר זה, להוראת ס' 7(ג)(4) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה1975- שם נאמר במפורש כי הבוחר יכול לרשום "בכתב ידו, בעברית או בערבית את השם הפרטי של המועמד ושם משפחתו בצורה המאפשרת לזהותו בוודאות, ותו לא". לשיטת המערערים, אין הצדקה להחיל דין שונה על כל אחד מן הפתקים, זה המשמש לבחירת ראש הרשות, וזה המשמש לבחירת חברי הרשות, ולגבי שניהם יש להתיר את כתיבת הדרוש, בעברית או בערבית. לשיטת המשיב, מקום שהותר במפורש לכתוב את הדרוש בעברית ובערבית, הדבר מותר. מקום שהחוק לא התיר זאת במפורש, הדבר אסור. יצויין, כי גם לדעת המשיב תוצאה זו היא בלתי רצויה, אך זו היא לדעתו מצוות המחוקק, ואותה יש לכבד. בהקשר זה, ראוי להפנות לפסק דינו של כב' השופט א. ברק (כתארו אז) בתיק ב"ש 84/67 ניסים חדד נ' שמשון פז ואח', פד"י לט (1) 667. הוא עמד שם על תכלית חוק הבחירות, תוך התיחסות למטרותיו ברמות שונות של הפשטה. מצד אחד, חשוב לתת ביטוי לקולו של הבוחר. מצד שני, יש לעשות זאת תוך הקפדה על ההוראות הנוגעות לפתקים, שכן "הדבר קשור ברצון למנוע טעות של הבוחר, מקום שקיים דמיון מסוים, ולו רחוק, בין הכינויים של מספר רשימות", ומכך אין לסטות שכן "ענין לנו בסמכותה של ועדת הקלפי אשר חייבת להחליט בסיום יום הבחירות אם הקול כשר אם לאו. נראה לי," כך כתב, "כי במצב דברים זה רצויים כללים חדים וברורים ואין זה רצוי כלל להכיר בתחום רחב של חוסר ודאות ושיקול-דעת. החלטת הועדה נעשית בלחץ הנסיבות, ורצוי כי היא תודרך על-ידי כללים פשוטים ואלמטריים. חושש אני כי גישה אחרת תביא לאנדרלמוסיה, לחשדנות, לריב ולמדון, שסופם תוהו ובוהו בהליך הבחירות". ביסוד החלטתי יעמוד איפוא השיקול, כי יש לתת ביטוי לקולו של הבוחר, כל עוד אין הדבר מביא לאי סדרים בבחירות, וכל עוד לא אומר החוק במפורש שיש לאסור זאת. 4. ובאשר לשפה: ס' 82 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922, שענינו שפות רשמיות, כפי שתוקן בס' 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח1948-, קובע: "כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות בתחומים שייקבעו על פי צו מאת הממשלה יפורסמו בעברית ובערבית..." ונפסק: "הלשון העברית אינה נחלתם של קבוצה זו או אחרת של יהודים בישראל. הלשון העברית היא נכס של האומה כולה". ע"א 91/294 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פד"י מו(2) 464. "חופש הביטוי כולל בחובו את החופש להתבטא בלשון הרצויה למתבטא". ע"א 92/105 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית ואח', פד"י מז(5) 189, 203. אולם אין לדרוש שהכתוב יכלול תמיד רק עברית שכן דרישה כזו היא "דרישה החורגת ממתחם הסבירות... מגלמת ומשקפת חוסר סובלנות, הצרה בלתי מוצדקת של חופש הביטוי, ובכללו חופש הלשון, ואין לה הצדקה בזמננו ובמקומנו". ע"א 92/105 הנ"ל, עמ' 218, מפי כב' השופט אור. 5. לאור האמור, הגעתי לכלל דעה כי יש להכשיר פתק ריק, גם במקרה בו סימן הבוחר בפתק רק את האות והכינוי שאושרו כסימנים מקבילים בשפה הערבית, ולא כתב מאומה בשפה העברית. ההבחנה, בנידון זה, בין פתק מודפס לבין פתק ריק, נראית מוצדקת, שכן רבים מבין המצביעים יודעים כתוב אך בשפה אחת, ואין הצדקה לדרוש מהם לכתוב את אות הרשימה וכינויה בשתי שפות. הדבר מכביד יתר על המידה, אינו דרוש ועשוי לגרום לפסילת הפתק אם יכיל טעות כתיב או אם תהא בו סתירה, בין הכתוב בעברית לבין הכתוב בערבית. סתירה כזו אינה אפשרית בפתק מודפס. הקושי דלעיל אינו קיים כשהפתק מודפס מראש בשתי השפות. אימוץ עמדת המשיב יביא לפגיעה ביכולתו של הבוחר הכותב ערבית בלבד לממש את זכותו לבחור בפתק ריק. דבר שלעיתים הוא בבחינת הכרח, כשאין בנמצא פתקים מודפסים. תוצאה זו אין לקבל. עמדתי אינה סותרת את לשון החוק: ס' 51(ג) לחוק הדן בפתק ריק, אינו דורש כי האות או הכינוי יצויינו בשפה מסוימת, אלא רק כי יצוינו בפתק "בכתב ידו של אותו בוחר אות הרשימה או האות עם הכינוי, ותו לא". האות או הכינוי הם אלה שאושרו, הן על פי ס' 39(א) לחוק, הקובע כי "כל רשימת מועמדים תישא כינוי עם אות או עם שתי אותיות שונות של האלף-בית העברי, להבדילה מרשימות מועמדים אחרות", והן אותיות וכינוי בשפה הערבית "כמקבילים לאות ולכינוי העבריים" (כלשון ס' 51(ב) לחוק). מקבילים, ולא פחותים בערכם לגבי הפתק הריק. אלה העבריים הם אותיות וכינויים מאושרים, וגם אלה המקבילים הם מאושרים. לפיכך, כל עוד לא נאמר בס' 61(ג) לחוק כי יש לציין בפתק הריק את האותיות והכינויים העבריים בלבד, אין מניעה לפרש את ההוראה הזו של החוק כמתיחסת לכל האותיות ולכל הכינויים שאושרו, הן הראשי (בשפה העברית) והן המקביל (בשפה הערבית). השפה העברית היא הכרח בפתק המודפס. אין היא הכרח בפתק הריק. נוסיף עוד, כי בקלפי מוצגת מודעה גדולה של פקיד הבחירות תוך ציון הרשימות בשתי השפות. בוחר סביר הקורא רק ערבית יבין מזה שדי בציון הדרוש בפתק, בשפה הערבית. הכיתוב הערבי של אותיות הרשימה בפתק, די בו כדי להביע בצורה חדה וברורה את רצון הבוחר. לקולו יש חשיבות, ואין טעם לפסול אותו בגלל אי ידיעת השפה העברית, מקום שהוכרה ההצדקה לשימוש בשפה הערבית בבחירות, באותו ישוב. לא שוכנעתי שיש ממש בחוות הדעת הבלשנית שהוגשה מטעם המשיב. כמו כן לא שוכנעתי שציון האות או הכינוי בערבית בלבד, כפי שנעשה בפועל במקרה דנן, או בכלל, יכול לבוא בגדר "סימן כלשהו העלול לזהות את המצביע", כלשון ס' 63(8) לחוק. מסקנתי היא איפוא כי אין פסול בשני הפתקים האמורים, בכל הנוגע להעדר הציון בהם, בשפה העברית, של אות הרשימה או של כינויה. 6. יש להכשיר איפוא את הפתק שסומן באות א. נותר להכריע בגורלו של הפתק המסומן באות ב'. פינת הפתק מקופלת, והמשולש המקופל ניצבו האחד אורכו כחצי סנטימטר, והניצב השני אורכו כסנטימטר. בהחלטתי מיום 13.12.98 הבחנתי בין קיפול העשוי להיגרם באופן טבעי, בעת הכנסת הפתק למעטפה, לבין קיפול מכוון שעשוי להעיד על כוונה בלתי כשרה, ולשמש סימן "העלול לזהות את המצביע". הקיפול האמור הוא קטן מאד, אך לא שוכנעתי כי זהו קיפול שנוצר באופן טבעי בעת הכנסת הפתק למעטפה. סביר יותר בעיני כי הוא נעשה במכוון. אודה, שאין להוציא מכלל אפשרות מסקנה שונה, ומדובר במקרה גבול. אך בעיני, על פי נסיבותיו המיוחדות וצורתו של הפתק הזה וקיפולו, נראית סבירה יותר המסקנה הראשונה. עוד מקובל עלי שאין הצדקה להתערב בהחלטת הבחירות, כשפסלה את הפתק, בנוקטה אמת מידה שווה, לכל הפתקים. התוצאה היא כי פסילתו של פתק זה תישאר בעינה. 7. כמוסכם על כל הצדדים, הכשרתו של פתק אחד מבין השלושה, אין די בה כדי להביא לשינוי בתוצאות הבחירות, במקרה דנן. לשם כך היה על המערער להצליח בהכשרת שני פתקים לפחות. 8. מכל האמור עולה כי יש לדחות את הערעור, והוא נדחה בזה.בחירות