תאונה במסיבת בריכה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במסיבת בריכה: 1. התובע יליד 1975, הגיש תביעה זו נגד הנתבעים עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) בגין נזקי גוף שאונו לו לטענתו בשטחו של הנתבע 1, כאשר השתתף ביום 7.5.93 במסיבה רבת משתתפים בקיבוץ ליד רחבת הבריכות כאשר היתה שם בריכה גדולה מלאה במים ובריכה קטנה ריקה ממים וכאשר בסביבות השעה 24.00 נטל אחד ממארגני המסיבה צינור מים שהיה מונח במקום ובעזרתו התיז מים על משתתפי המסיבה והרטיב אותם. אותו אדם חזר והתיז שוב בסביבות השעה 02.30 והתובע אשר עמד בקירבת הבריכה הקטנה נרטב כתוצאה מאותה התזה, נסוג לאחור יחד עם אנשים אחרים שנרטבו, נדחף במהלך המהומה שנוצרה, החליק על ריצפת הרחבה שליד הבריכה הקטנה שהיתה רטובה מהתזות המים ונפל לתוך הבריכה הקטנה ונחבל בפניו (להלן: "התאונה"). 2. התובע טוען לאחריות הנתבע 1 בכך שהשאיר בריכה ריקה ממים ובכך שהבריכה לא היתה מגודרת וכן כי התיר למשתתפי המסיבה להתיז את המים כאמור לעיל. בעקבות התאונה פונה התובע לחדר המיון ברמב"ם, שם קיבל טיפול רפואי במרפאת פה ולסת ואובחן כי סובל משבר בשן חותכת עליונה, חתכים בפיו ובשפתיו ורסיסי שיניים שחדרו לשפתו. שפתו של התובע נתפרה והוא שוחרר לביתו למנוחה ולהמשך טיפול. התפרים הוסרו ביום 20.5.93 והתובע החל בטיפול שיניים שנמשך כחודשיים בקופה"ח מאוחדת. במהלכו טופלה בעיקר השן השבורה באופן חלקי, שן מס' 21. שן זו תזקק לטיפול במשך מס' פעמים לאורך חייו של התובע. 3. הנתבעים כפרו הן באשר לנסיבות אירוע התאונה וכן באחריותם לאירועה והן באשר להיקף הנזקים הנטענים. הנתבע 2 שצורף בשלב מאוחר יותר כנתבע, עפ"י כתב תביעה מתוקן, לא הגיש סיכומים בתיק זה וזאת על אף ההחלטה הראשונה של ביהמ"ש מיום 29.11.99 ועל כן הובא התיק בפני לכתיבת פסק דין וזאת לאחר שב"כ התובע המציא אישורי מסירה של המצאת סיכומי התובע לסיכומי הנתבעת 1 לנתבע 2. ##האחריות:## 4. התובע השתית את עילות התביעה על אחריותם של הנתבעים מכח דיני הנזיקין, כאשר הוא מייחס לנתבע 1אחריות בשל יצירת סיכון שהוא צינור המים, רצפה חלקה ובריכה ריקה ממים ולא מגודרת, וכן העדר פיקוח. כידוע, בקביעת אחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מתעוררת 3 שאלות והם: האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. קיומה של חובת הזהירות נבחן על פי מבחן הציפיות שכולל בחובו שני היבטים: ההיבט העקרוני ובו נתנת תשובה לשאלה אם ביחס לסיכון מסויים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי ובו נתנת תשובה לשאלה אם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע אלמוני קיימת חובת זהירות קונקרטית (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113 להלן: "פרשת ועקנין"). עוולה נוספת היא זו של הפרת חובה חקוקה שיש לבחון אותה במקרה זה כאשר הועלתה טענה להעדר גידור הבריכה. 5. מאחר והגעתי למסקנה כי קיימת אחריות לנתבע 1בשל אי גידור הבריכה, דהיינו מכח העוולה של הפרת חובה חקוקה עפ"י סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), אדון תחילה בעוולה זו. בהתאם לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד- 1964 הותקן צו הסדרת מקומות רחצה (בריכות שחיה מוכרזות), התש"ל- 1970 אשר בסעיף 8 בו קובע: "חלקה של בריכת שחיה המשמש לשחייה, למעט בריכה המיועדת לפעוטות, יגודר בגדר בלתי מתבלה שגובהה 2 מ' לפחות". בפרק ההגדרות של צו זה ישנן הגדרות של "בריכת שחיה גדולה" או "בריכת שחיה קטנה". אין הגדרה לגבי "בריכה לפעוטות". בריכה לפעוטות נזכרת בתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבריכות שחיה) התשל"ג-1973, שבה נאמר כי על בריכה לפעוטות להיות מופרדת מבריכת השחיה הכללית וכן כי עומק המים לא יעלה על 0.65 מ'. אלא שבמקרה שבפני השאלה אם מדובר בבריכה גדולה או בריכה קטנה או בריכה לפעוטות לא הוברר דיו. הנתבע 1 טען כי מדובר בבריכה לפעוטות, אולם לא שוכנעתי כי אמנם הבריכה הקטנה עונה להגדרה של בריכה לפעוטות. הנטל להוכיח זאת הוא על הטוען לפטור מחובת הגידור, הוא הנתבע 1וכאמור נתבע זה לא הביא די ראיות בעניין זה ואי הבהירות פועלת למעשה לחובתו. לפיכך, המסקנה היא כי משלא גידר הנתבע 1 את בריכת השחיה, יש לקבוע כי הוא הפר את החובה החקוקה כמתואר לעיל. קיים קשר בין הפרת החובה החקוקה לבין הנזק שנגרם ועל כן אחראי הנתבע 1לנזקי התובע עקב התאונה. 6. אם טעיתי במסקנתי האמורה, יש מקום להמשיך ולבחון את השאלה האם קיימת אחריות לנתבע 1או לנתבע 2מכח עוולת הרשלנות. בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית במקרה זה מצביעה כי מבחינה טכנית יכול היה אדם סביר לצפות את התרחשות התאונה. רמת הזהירות הנדרשת מאדם סביר יכולה להגזר לעיתים מקביעת רמת הזהירות הקבועה בחוק וזאת גם אם החיקוק המטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות יכול ולא יחול על המזיק המסויים (ראה ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן פ"ד נ (2) 111). כב' השופט ת. אור קבע בפס"ד זה כי עצם העובדה כי דבר חיקוק פלוני, המטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות, אינו חל על מזיק אלמוני, אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מזיק אלמוני פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים באותו החיקוק. עוד נקבע בפסה"ד בעניין קיבוץ אפיקים כי בית המשפט יכול לקבוע במסגרת הדיון בעוולת הרשלנות, כי היה על המזיק כאדם סביר לנקוט אותם אמצעי זהירות המנויים בחיקוק. דווקא קיומה של חובה סטטוטורית יכול ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך עוולת הרשלנות. במילים אחרות, יש להבין מפסק הדין כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקאציה לסטנדרט הזהירות שחייב בו האדם הסביר (ראה עמ' 122 סיפא ועמ' 123 רישא לפסה"ד). 7. ביישום האמור על המקרה שבפני, הרי שגם אם מסקנתי היתה כי החיקוק הנ"ל בדבר חובת הגידור, אינו חל על הנתבע 1, מכיוון שאינו מחייב גידור הבריכה בהיותה בריכה לפעוטות, עדיין יש לראות בנסיבות המקרה, בסטנדרט הזהירות הקבוע בהוראה הכללית המחייב גידור בריכה - כמחייב. במילים אחרות בנסיבות שהוכחו במסיבה רב המשתתפים שנערכה באותו לילה ברחבה שבין שתי הבריכות, עם תאורה חלשה (כמקובל במסיבות), עם אורחים אשר בנוסף לריקודים מצאו גם דרך ל"המריץ" את הקהל ע"י התזת מים דבר שיצר בהלה ודחיפות שתוצאתן היתה הדחפותו של התובע אל עבר הבריכה, עולה המסקנה כי סטנדרט הזהירות הנדרש מהנתבע 1היה גידור שטח הבריכה וכן הצבת שלטי אזהרה מפני הסכנה. משני הנתבעים כאחד נדרשו בנוסף, נקיטת צעדים נוספים כמו פיקוח מפני ההשתוללות שהתרחשה, איסור השימוש בהתזה באמצעות צינור המים. משלא נעשו הפעולות הנ"ל המסקנה הינה כי כל אחד מהנתבעים הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. אחריות הנתבע 2 נובעת הינה עפ"י עוולת הרשלנות וזאת מעצם היותו המארגן של המסיבה רבת המשתתפים. נתבע זה חב בחובת זהירות מושגית בגין היותו המארגן במשותף עם הנתבע 1 של המסיבה באותו ערב וכן הוא חב בחובת הזהירות הקונקרטית בהיות הנזק נחזה וצפוי לאדם הסביר כאשר במקום מתרחשת מהומה כתוצאה מהשתוללות של אדם אחד או יותר על ידי התזת מים על יתר באי המסיבה מבלי שהדבר נמנע מהם באמצעי פיקוח מינימליים מצידו כמו מצד הנתבע 1, פיקוח שאילו בוצע כדבעי יכול היה להביא למניעת התאונה. 8. טענה נוספת שהעלו הן הנתבע 1 והן הנתבע 2 היא כי התובע לא היה תלמיד ביה"ס הריאלי כאשר המסיבה שאורגנה היתה לביה"ס הריאלי ועל כן אין לומר על אף שהוא היה בגדר מוזמן. התובע כופר בעובדה זו וטוען כי רכש כרטיס בכניסה ושילם עבורו ועל כן יש לראותו כמוזמן. סבורני כי הדין במקרה זה עם התובע. מבחינה עובדתית אינני מקבל טענה זו אשר נסתרה ע"י העד מטעם הנתבע 1, מר ברזילי גלעד אשר אישר כי הייתה השתתפות של תלמידים גם מעבר לתלמידי ביה"ס הראלי (עמ' 26ש' 24). אולם, גם אם היה ממש בטענות הנתבעים אין בכך כדי לקבוע אוטומטית כי אין לנתבעים או למי מהם חובת זהירות כלפי התובע אשר אם יפרו אותה יחוייבו בדיני הנזיקין בנזק שנגרם לתובע. בפרשת קיבוץ אפיקים נקבע כי חובת הזהירות שחב מפעיל בריכה אינה תלויה בהכרח בשאלה אם הכניסה לבריכה היא בתשלום אם לאו והיא תיקבע לאור מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראה עמ' 124 מול האות א' לפסה"ד) . 9. הנתבעים חלוקים בינם לבין עצמם בנוגע לשאלה על מי חלה חובת הפיקוח במקרה זה. הנתבע 2 לעומת זאת טען כי הפיקוח על הנעשה במסיבה לא עבר אליו מכח החוזה אשר הדף הראשון ממנו משום מה לא צורף ויש להבין מהדף השני, סעיף 6 (בנ/5א') כי הנתבע 2 נטל על עצמו רק נזק לרכוש שיגרם על ידי האורחים או רכבם של האורחים. משלא צירף הנתבע 1 את החוזה בשלמותו אלא דף אחד ממנו (נ/5א') קיימת עמימות בנוגע לתוכן החוזה. כמו כן הועלתה שאלת כשרותו המשפטית של הנתבע 2 להתחייב בחוזה כלפי הנתבע 1וזאת בשל היותו מתחת לגיל 18 בעת שחתם עליו. בעניין אחרון זה אתייחס בהמשך. בשלב זה של הדיון, ביחס לתובע, סבורני שאין מערכת היחסים שבין הנתבע 1לנתבע 2יכולה להעביר את חובת הזהירות כלפי התובע והאורחים והפיקוח על המקרקעין לנתבע 2. אוסיף ואומר כי לפי סעיף 7לנ/5א', נרשם כי: "בעל המקום רשאי להרחיק משטח הבריכה כל אדם שיגרום לנזק או שהתנהגותו אינה הולמת". יש באמירה זו משום השארת חובת הפיקוח והשליטה על המקרקעין ועל הפעילות שנעשית בו על שכם הנתבע 1גם במסגרת החוזה האמור. ואמנם, הנתבע 1השאיר בידו דרכי שליטה ופיקוח במקום. כך למשל: הנתבע 1 העמיד שומרים מטעמו (ראה עמ' 39 ש' 22 ובעמ' 34 ש' 25). חברי הקיבוץ עבדו באירוע ומכרו משקאות בבר (עמ' 28 ש' 3 ואילך ובעמ' 31 ש' 17 ואילך). כמו כן, הנתבע 1 פיקח על כניסת האנשים (עמ' 30 ש' 16 ואילך). באופן האמור ניתן להסכים עם טענת התובע כי הנתבע 1היה שותף לחובת הפיקוח. 10. טענה נוספת שהעלה הנתבע 1 הינה הטענה כי התובע מסר הודאת בעל דין בפני נציג הקיבוץ מר גילי ברזילי, מיד לאחר התאונה, לפיה סיפר כי חברו דחף אותו לבריכה הקטנה (סעיף 7 לתצהירו של ברזילי). על כן טוען הנתבע 1 כי מדובר בפעולה מכוונת של חברו של התובע אשר הנתבע 1 לא יכול היה לצפותה ולכן יש לדחות את התביעה. כמו כן, טוען הנתבע 1שאין לקבל את הטענות העובדתיות של התובע לגבי ההשתוללות בבריכה מכיוון שפרט לעדותו הוא לא הביא כל עד נוסף למרות שטען שהיה עם חברים רבים במקום. אינני מקבל טענות אלה של הנתבע 1. גירסה זו לא אושרה ע"י התובע ולא נתמכה ע"י איש מלבד העד הנ"ל שטען כי שמע זאת מפיו של התובע. התובע הכחיש כי לאחר התאונה הביאו אותו למשרדו של העד ברזילי או כי הוא שוחח בכלל עם עד זה (עמ' 13 ש' 16). עם זאת התובע לא נשאל ישירות בחקירה הנגדית לגבי תוכן הגירסה שטען העד ברזילי ותגובתו לגירסה זו לא הובאה. זאת ועוד, העד ברזילי מטעם הנתבע 1לא הציג כל רישום או דיווח על התאונה מיום האירוע ובו אינדיקציה לאמירה שכזאת מפי התובע ועל כן אינני מקבל גירסתו זו של העד ברזילי בעניין זה. 11. בנסיבות כפי שהוכחו סבורני כי לנוכח אי גידור הבריכה, העובדה כי לא היה שילוט במקום המזהיר מפני החלקה, העובדה הנוספת כי מדובר במסיבה שנערכה בשעות הלילה והתאורה במקום עפ"י עדות התובע שלא נסתרה, היתה חלשה וכן השארת צינור המים על ידי הנתבע 1 במקום באופן שאיפשר השתוללותם של אדם או יותר מהאורחים במסיבה, כפי שתואר על ידי התובע, יש להעדיף את גירסת התובע שנראית הגיונית ומתיישבת עם הנסיבות, על פני גירסת העד ברזילי, כאשר הנסיבות בכללותן תומכות בעדותו היחידה של התובע. כלומר יש לקבל כי נפילתו של התובע לבריכה הריקה נבעה בשל הגורמים הנ"ל וכתוצאה מהמהומה שנוצרה במקום עקב התזת המים ולא על ידי מעשה מכוון מצד חברו של התובע כפי שנטען על ידי הנתבע 1. לפיכך, אני קובע כי מבחינת מאזן ההסתברויות עמד התובע בנטל ההוכחה ושכנעני כי התאונה ארעה כגירסתו. בבחינת העובדות במבחנים המשפטיים הנ"ל יש מקום לקבוע כי הנתבעים אחראים לארוע התאונה ונזקיו של התובע. ## אשם תורם:## 12. בנסיבות כאשר עיקר אחריות הנתבע 1נובעת מהפרת חובה חקוקה או כאשר מדובר בהפרת סטנדרט הזהירות לעניין עוולת הרשלנות, בהעדר עובדות שהוכחו לגבי "תרומתו" של התובע לארוע התאונה אינני מקבל את טענות הנתבעים בנוגע לרשלנות תורמת. עצם העובדה כי אדם משתתף במסיבה שבה בשלב מסויים מתחילה התפרעות אינה כשלעצמה מצביעה על תרומה מצד המשתתף. התובע העיד על הגורם לאותה התפרעות וזהו אדם אשר השתמש בצינור מים וההתיז על באי המסיבה. לא הוכח כל קשר בינו לבין התובע וכאמור לא קיבלתי את גירסת העד ברזילי לבעניין דחיפתו של התובע ע"י חברו. לכן הטענה לרשלנות תורמת מצד התובע נדחית. ## ההודעה לצד שלישי:## 13. באשר להודעה לצד שלישי ששלח הנתבע 1 לנתבע 2, סבורני כי בנסיבות יש לאבחן בין אחריותו של הנתבע 1 כבעלים או מחזיק המקרקעין לבין חובות הפיקוח אשר לדעתי היו לנתבעים באופן משותף. סבורני כי המשקל שיש לתת לחלקו של הנתבע 1בהפרת החובה החקוקה ובסטנדרט הזהירות שהופר מכח עוולת הרשלנות באי גידור הבריכה ואי הצבת שילוט המזהיר את באי המסיבה לרבות השארת צינור המים במקום, היוו גורם מכריע לאירוע התאונה. דיון באחריותו החוזית של הנתבע 2 כלפי הנתבע מכח החוזה שנחתם בין הנתבעים לא ניתן מאחר והנתבע 1, המודיע, עליו נטל ההוכחה בהודעה, לא צירף את החוזה בשלמותו ומהעמוד שצירף (נ/5א') לא ניתן לגזור אחריות חוזית של הנתבע 2 כלפי הנתבע 1. אמנם, ניתן לקבל כי הנתבע 2 היה אחראי לכל נושא יזום המסיבה, פירסום ההזמנות ומשלוחם מכירת הכרטיסים וקבלת רווחים, אולם כפי שהראתי לעיל הנתבע 1השתתף בניהול המסיבה ולא העביר מעצמו את אמצעי השליטה והפיקוח. אם נוסיף לכך את העדר כושרו המשפטי של הנתבע 2להתחייב בחוזה במועד ארוע התאונה, כאשר התברר שלנתבע 2טרם מלאו באותו יום 18שנים (הנתבע 2היה בן 17ו- 11חודשים ועשרה ימים, דהיינו חסרו 20יום עד הגיעו לגיל 18), ובעניין זה סבורני כי היה על הנתבע 1לברר את גילו בטרם נחתם החוזה עמו וכן אם נוסיף את העובדה כי סעיף 6לחוזה נ/5א' הינו דו משמעי הסובל כל אחד מהפירושים שמבקש כל אחד מהנתבעים לתת לו, לרבות הפירוש של הנתבע 2, דהיינו כי "האחריות לנזקים..." מתייחסת לנזקי רכוש בלבד, סבורני כי אין מנוס מאשר לדחות את ההודעה לצד שלישי. יש לציין כי הנתבע 2טען כי הנתבע 1התחייב כלפיו כי הוא יבטח נזקים העלולים להיגרם כתוצאה מהמסיבה. אולם, גם טענה זו הינה במישור החוזים והיא לא הוכחה על ידי הנתבע 2. במאמר מוסגר אציין כי אילו עמדה השאלה, כסוגיה בודדת, בעניין כשרותו של הנתבע 1, להתחייב בחוזה לארגון מסיבה כמו המסיבה שהתנהלה באותו ערב והאם מדובר בחוזה שדרכם של בני נוער בגיל הגיוס לעשות, הייתי נוטה לקבל את הטענה המשפטית כי בנסיבות מתקיים כאן החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות תשכ"ב- 1962 ולכן ההסכם שערך הנתבע 2עם הקיבוץ הוא הסכם תקף לכל דבר ועניין. עמדה זו תואמת את מסקנתי לראות בנתבע 2 "בוגר" דיו כדי לחוב בנזיקין כלפי התובע. דא עקא, כפי שצויין לעיל החוזה לא צורף בשלמותו וכן הסעיף שצורף הינו בעייתי מבחינת פרשנותו המשפטית, ולכן אין בכך כדי להועיל לנתבע 1. סיכומו של דבר, ההודעה לצד שלישי נדחית. ומכאן להיקף הנזק. ## הנזק:## 14. בעקבות התאונה סבל התובע משבר בשן, חתכים בפיו ובשפתיו ורסיסים שחדרו לשפתו. כמו כן התובע קיבל טיפול שיניים והוא עתיד לקבל טיפולי שיניים נוספים. לטענת התובע, נותרה לו צלקת בשפתיו וכן הוא סובל מחוסר תחושה באיזור זה. התובע הגיש חוות דעת של ד"ר הורביץ מומחה לניתוחי פה ולסת אשר קבע כי לתובע נותרה נכות פלסטית בשיעור של %5. כמו כן, טוען התובע כי עפ"י חוות הדעת השן המתוקנת בולטת ומכערת אותו מבחינה אסתטית. הכתר שהותקן על גבי השן השבורה איננו זהה לשאר השיניים ויש צורך בהחלפתו. כמו כן, יש צורך בטיפולים עתידיים כאמור. התובע טען גם כי בשל התאונה הוא נעדר מבי"ס דבר שגרם להחמצת חומר לימודי ומועדי בחינות, ירידת כושר הריכוז אשר השפיע על ציוני הבגרויות. 15. הנתבע 1כופר בהיקף הנזקים הנטענים וטוען כי לגבי העבר יש לפצות את התובע בהוצאות לפי סעיף 18ב' לסיכומיו ובאשר להוצאות טיפולי השיניים בעתיד מבקש הנתבע 1לקבל את העלות של כתר חדש על פי חוות דעתו של ד"ר לאופר בסכום של 300, 1 ש"ח נכון ליום .10.3.97 בשיערוך להיום עומד הסכום על סך של 487, 1 ש"ח. וכן יש לדחות את הערכת ד"ר הורוביץ המדבר על סך של 764, 3 ש"ח בעבור הכתר. וכל זאת מכיוון שחוות דעתו של ד"ר הורוביץ מתייחסת לרפואת שיניים קוסמטית שעלותה גבוהה בהרבה מזה של רופא שיניים ממוצע. 16. נתבע 2 טען בכתבי הטענות כי אין קשר סבתי בין הנזקים להם טוען התובע לתאונה. כמו כן הוא מכחיש את טענת ההתרשלות והאחריות לתאונה. נתבע 2 אף הוא חולק על עניין הנזק הנטען. אדון בראשי הנזק הנטענים. ##טיפולי שיניים בגין העבר:## 17. אין מחלוקת בין התובע לבין הנתבע 1 כי טיפולי השיניים בגין העבר הסתכמו בסך של 849.31, 4 ש"ח ליום .18.3.99 הנתבע 2 לא הציג ראיה סותרת ועל כן אני מקבל מרכיב נזק זה לגבי העבר. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 239.36,5 ש"ח. ## טיפולי שיניים לעתיד:## 18. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת שצורפו, ונראה לי כי יש לקבוע עלות של החלפת כתר בסכום של 750, 1 ש"ח להיום. באשר לתדירות החלפת הכתר סבורני כי בין הערכתו של ד"ר הורוביץ כי יש להחליף את הכתר כל 10- 8 שנים לעומת הערכתו של ד"ר לאופר כי יש להחליף את הכתר 5פעמים אין הבדל גדול ובשל גילו של התובע אני קובע 6 החלפות לעתיד (החלפה אחת לכל 9 שנים). החישוב יהיה איפה כדלקמן: טיפול ראשון יהיה בעוד שנתיים. טיפול שני בעוד 11 שנים טיפול שלישי בעוד 20 שנה טיפול רביעי בעוד 29 שנים טיפול חמישי בעוד 38 שנים טיפול שישי בעוד 47 שנים. והחישוב הוא כדלקמן: א. 649.4,1 = 0.9425x750,1 ב. 264.7,1 = 0.7224x750,1 ג. 8.869 = 0.5536x750,1 ד. 5.247 = 0.4243x750,1 ה. 965 = 0.3252x750,1 ו. 634 = 0.2492x750,1 סה"כ 630.4, 5 ש"ח ## נזק בלתי ממוני (כאב וסבל):## 19. בהתחשב במכלול הנסיבות, פגיעת התובע והטענה לעניין הצלקת על שפתיו, אני פוסק לו סך של 500, 7 ש"ח בגין ראש נזק זה. 20. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 370, 18 ש"ח לסכום זה יתווספו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של % 20 בצרוף מע"מ. הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ההודעה לצד שלישי נדחית. מאחר והנתבע 2הוא הצד השלישי לא הגיש סיכומים דבר אשר גרם להתמשכותו של תיק זה, אינני עושה צו להוצאות בהודעה לצד שלישי.בריכת שחיה / בריכת מיםתאונות בבריכה