תביעה בנושא אגרת שילוט בתל אביב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תעריף אגרת שילוט בתל אביב / תביעה בנושא אגרת שילוט בתל אביב: 1. התובעת [להלן: "חב' ויז'ן"] עוסקת בפרסום שלטי חוצות עבור לקוחותיה. הנתבעת [להלן: "העירייה"] גובה אגרות שילוט בגין המודעות המפורסמות בתחום המוניציפאלי של תל-אביב-יפו. שלטי החוצות מפורסמים ע"י חב' ויז'ן הן על מתקני פרסום פרטיים והן על מתקני פרסום עירוניים. הפרסום במתקני פרסום עירוניים נעשה לאחר זכייה במכרז. בתביעה התבקש בית המשפט להורות על השבת 90% משיעור אגרות השילוט ששילמה חב' ויז'ן לעירייה בשנים 1998 - 2004 עבור הפרסום במתקני פרסום פרטיים מהטעם שהאגרות נגבו שלא כדין. סכום התביעה הועמד ע"ס 8,494,068 ₪. ב"כ התובעת ויתר על הסעד בסעיף 29 לתביעה [ראו עמ' 1 שורה 14]. בתביעה העידו מטעם התובעת עד אחד ומטעם העירייה שני עדים. 2. עיקר טענות חב' ויז'ן בתביעה: א. אגרות השילוט אותן גבתה העירייה הן מס מוסווה שנגבה מהחברה בחריגה מסמכות, באשר רק כ- 10% מהסכום הנגבה שימש את העירייה לצורך מימון הפעילות בגינה נגבית האגרה - מתן רישיונות לשילוט ותליית מודעות. משכך נטען שעל העירייה להשיב לחב' ויז'ן 90% משיעור האגרה שנגבה שלא כדין במסגרת אגרת השילוט. ב. תעריפי אגרות השילוט כפי שנקבעו בחוק העזר לוקים בשרירות ואי סבירות, שכן ההוצאות הישירות של העירייה עומדות על 10% בלבד מהכנסותיה מאותן אגרות. 3. הסמכות לקבוע הוראות בעניין אגרות מעוגנת בפקודת העיריות [נוסח חדש]. סעיף 250 לפקודת העיריות מסמיך את העירייה להתקין חוקי עזר: "מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעירייה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם עפ"י הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם...". סעיף 246 לפקודת העיריות מורה: "העירייה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלאות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים או תאסור הצגתם". סעיף 251 לפקודת העיריות מסמיך את העירייה לקבוע הוראות בדבר אגרות והיטלים: "בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר: תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות ע"י כל אדם... בקשר לדברים האמורים בסעיף 250... מתן רישיון או היתר בקשר לאותם דברים ותשלום אגרות בעד הרישיון או ההיתר...". אגרת השילוט נגבית על ידי עיריית ת"א מכוח חוק עזר לתל אביב-יפו (שילוט), תשנ"ג - 1992, שהותקן מכוח סעיפים 246 ו- 250 לפקודת העיריות. בחוק העזר נקבעו תעריפים של פרסום מודעות על מתקן פרטי (חלק ג' לתוספת לחוק העזר), ותעריפים של פרסום והדבקה של מודעות על מתקנים עירוניים (חלק ב' לתוספת לחוק העזר). תעריפי אגרות השילוט על מתקנים פרטיים נקבעו בתוספת לחוק העזר לפי חלוקה של תקופה, שטח פרסום ומיקום פרסום. בנוסף קיימת אבחנה בין שלט המוצב במקום העסק לבין שלט המוצב שלא במקום העסק. בעל חנות המציב שילוט במקום העסק משלם גם ארנונה לעירייה. חברה המציבה שלטים שלא במקום העסק - מפרסמת ללא קשר עם מקום משכנה, ועל כן ניתן לגבות ממנה אגרה גבוהה יותר. התביעה מתמקדת באגרות השילוט על מתקנים פרטיים בתל-אביב. 4. נתחיל דיוננו באבחנה בין "מס" לבין "אגרה" או "היטל" לבין "מחיר" או "דמי השתתפות". "מס" - הוא תשלום חובה המוטל ללא זיקה לשירות הניתן לנישום. "מחיר" או "דמי השתתפות" - הם בגדר תמורה שוות ערך לשירות שניתן למשלם. "אגרה" או "היטל" - מוטלים בזיקה לשירות מסוים, אך אינם משקפים בהכרח את שווי השירות הניתן למשלם. ברע"א 6845/06 בנק הפועלים נ' טוריאל תקדין-עליון 2009(1), 1359 פסק כב' השופט דנציגר בסעיף 42 לפסק: "אגרה משתלמת אמנם כתשלום חובה מתוך זיקה לשירות מסוים שהשלטון מעניק לאזרח, אולם אין הכרח כי שיעורה של האגרה יהלום את ערך השירות שבגינו היא מוטלת". בע"א 474/89 קריב נ' רשות השידור פ"ד מ"ו(3) 374, 377, הדגיש כב' השופט ברק: "אגרה נבדלת ממחיר טהור בכך ששיעורה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת... בין שני הקצוות - שבאחד מהם עומד "המס" הטהור ובאחר "המחיר" הטהור - מצויות אגרות מסוגים שונים ומגוונים, מהן קרובות למס טהור ומהן קרובות למחיר טהור... אין כל יסוד פרשני לצמצם את הדיבור אגרה אך לאותן אגרות שהמרכיב הדומיננטי שלהן הוא ערך השירות הניתן בזיקה להן". בבג"צ 202/68 בן זאב נ' שר הדואר פ"ד כ"ב (2)398, 399 פסק בית המשפט העליון : "...הרבה אגרות נקבעות בשיעור שאין בינו ובין ערך השירות או עלותו ולא כלום... אך לא שמענו ששיעור האגרה חייב להיות הולם את ההוצאה הממשית שהשלטון עמד בה לשם מתן השירות". ד"ר אליהו וינוגרד בספרו דיני רשויות מקומיות, כרך ב' (1998), 541 מציין: "שיעור האגרה וערך השירות אינם תלויים זה בזה. יש שירותים יקרים מאוד שהרשות נותנת אותם בעד אגרה פעוטה, ויש שירותים שההוצאה הדרושה לקיומם פחותה מן האגרה שנקבעה להם". 5. אגרת השילוט הינה אגרת רשות והיא אינה אגרה כפויה על מקבל השירות. אין המדובר על שירות חיוני כמו שימוש במים. מקבל השירות בוחר לשלם את אגרת השילוט לאחר שערך את שיקוליו הכלכליים. לעניין האבחנה בין אגרת רשות לאגרת חובה - ראו: ע"א 154/83 שופרסל נ' איגוד ערים ר"ג פ"ד לז(4) 403. אגרת השילוט בתל אביב אינה בגדר תשלום מס, באשר יש כנגדה תמורה ישירה למשלם האגרה - יכולת לפרסם במקומות אטרקטיביים ואפקטיביים בתל אביב ולהפיק רווחים מהפרסום . 6. קיימת זיקה בין אגרת השילוט לבין השירות אולם לא נדרש קשר ישיר בין עלות השירות לבין מחיר האגרה. שיעור האגרה אינו חייב להלום את ערך השירות. אגרה יכולה לשמש ככלי להכוונת מדיניות. כמו כן בתעריפי האגרה ניתן גם להביא בחישוב את ההשקעות הכספיות של העירייה התורמות לאפקטיביות של הפרסום ואת טובת ההנאה הכלכלית שמפיקה חברת הפרסום- משלמת האגרה (ראו פירוט סעיף 8 לפסק). ניתן לגבות אגרה שזיקתה לעלות השירות היא עקיפה ורופפת. בבג"צ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה פ"ד נ"ז(1), 235, 280-284 פסקה כב' השופטת בייניש: "אגרה בשיעור של עשרות אלפי ₪ היא אמצעי רגולטיבי לוויסות כמות המוניות בארץ, שכן היא מונעת כניסה גורפת של עוסקים חדשים לענף מפעילי המוניות בין-לילה. בכך נותנת האגרה מענה לחשש מפני הגדלה בלתי סבירה של עומס התנועה וזיהום האוויר בכבישים, כמו כן נמנעת פגיעה אנושה בערך הרישיונות של בעלי "המספרים הירוקים" ובשיעור הסובסידיות המשתלמות לחברות האוטובוסים...והיא משמשת אמצעי רציונאלי ומתאים להשגת התכליות החקיקתיות של סעיף 14ה לפקודה...נראה כי קביעת שיעור האגרה נעשתה בהתאם להמלצת הועדה, והיא נגזרת מהתכלית החקיקתית של ויסות מספר המוניות בענף". עוד הוסיפה כב' השופטת בייניש בעניין מנחם בעמ' 281: "נוכח התמורה הכלכלית שמקבל לידיו בעל הרשיון להפעלת מונית... אין פסול בגביית האגרה... עבור קבלת הרשיון מן המדינה". בע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה ואח' נ' רשף ואח' פ"ד לז(4) 57 אמר השופט דב לוין : "... אגרה נגבית בד"כ עבור שירות שהנהנים חייבים בתשלומה, ואולם מידת ההנאה בהשוואה לגובה האגרה אינה יכולה לשמש נושא לבדיקתו של בית המשפט, כל עוד שהאגרה הוטלה בהתאם לחוק, ואין היא מפלה בין איש לרעהו... ואינה שרירותית ובלתי הגיונית לחלוטין". 7. עיריית ת"א רשאית לעשות שימוש באגרות השילוט להכוונת מדיניות כדי למנוע מצב שהעיר תוצף בשלטי חוצות באופן שתפגע חזות חוצות העיר ואיכות חיי תושביה והבאים בשעריה. בבג"צ 6597/00 מרקעי תקשורת בע"מ נ' עיריית תל-אביב תקדין עליון 2000(3) , 1730 פסקה השופטת פרוקצ'יה: "עפ"י חוק העזר לתל-אביב-יפו [שילוט] התשנ"ג - 1993 הצבת שלטים ברחובות מחייבת רשיון, והטעם לכך נהיר וברור . השמירה על יופי החוצות ועל איכות החיים של תושבי המקום מחייבת פיקוח קפדני על המיקום באופן בו מוצבים שלטים ומודעות ומספרם, וכל זאת בהתאם למדיניות שנקבעה". בסעיף 4 לדף ההסבר לתיקון חוק עזר שילוט (נספח ח' לתצהיר גב' אביבה נשבן, מנהלת האגף לגביית אגרות בעיריית ת"א), הודגש: "חלק מהתעריפים במתקן פרטי הועלו בשיעורים שונים בהתחשב שהעירייה מעוניינת בצמצום הפרסום על גגות, ועל אתרי בנייה ומודעות דגל הבולטות מקו הבניין". הצוות המשרדי של משרד הפנים, שדן בתעריפי אגרות השילוט ברשויות המקומיות (נספח ח' לתצהיר התובעת) הדגיש בעמ' 58 לדו"ח: "...הכוונת מדיניות באמצעות אגרות מהווה כלי עזר לועדת השילוט האמורה להחליט בבקשות לרישיונות להצבת שילוט. המטרה של הכוונה זו היא להפחית את מס' הבקשות לסוג כזה של שילוט, שלדעת העירייה הוא בעייתי, ולסייע למלאכתה של הועדה". 8. בקביעת אגרת השילוט רשאית העירייה לשמור על משאבים ציבוריים ולגבות מחברות הפרסום עבור ההשקעות הכספיות של העירייה התורמות לאפקטיביות של הפרסום ועבור טובת ההנאה הכלכלית שחברות הפרסום מפיקות מפרסום שלטי החוצות. במקרה הנדון טובת הנאה זו הינה בעלת ערך כלכלי רב, וזאת לאור האטרקטיביות של פרסום שלטי חוצות בעיר גדולה ומרכזית כמו העיר ת"א. המרכזיות של העיר תל אביב היא תוצאה של השקעות העירייה בשימור תל אביב כעיר תרבות, עסקים ובילוי. מרכזיותה של העיר תורמת לאפקטיביות של שלט החוצות, באשר המבחן הקובע הוא מבחן החשיפה המרבית של הציבור לשלט החוצות. השקעת העירייה בשימור מרכזיותה של ת"א מביא לחברות הפרסום תועלת כלכלית רבה בפרסום שלטי החוצות בתחומה של ת"א, ועיריית ת"א רשאית להביא כשיקול לעניין גובה האגרה הנגבית את התועלת הכלכלית שצומחת כאמור לחברות הפרסום. הצוות המשרדי של משרד הפנים, שדן תעריפי אגרות השילוט, הוסיף וקבע בעמ' 75 לדו"ח: "על חברות הפרסום שנהנות במיוחד (ובעקבות השקעה קטנה יחסית) מהשקעות העירייה בתאורה, תרבות ובכלל - בחיי העיר - ההנאה המתבטאת באטרקטיביות הרבה של השלטים המוצבים בת"א - להשתתף בנטל בשיעור גבוה יחסית לתושבי העיר ולבעלי העסקים בה". בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 91/5 [סעיף א' לנספח ה' בתצהיר התובעת] הוכן דירוג של הרשויות המקומיות מבחינת האגרה שסביר להטיל על בעלי השלטים במתקנים פרטיים. בעיר תל-אביב, לאור מרכזיות העיר ורמת הצריכה של אוכלוסיית היעד, הומלץ על גביית אגרת שילוט גבוהה יותר מן הערים אחרות. להלן טבלת דירוג הערים בהתייחס לאגרת השילוט. דרגה רשות מקומית אגרה שנתית בש"ח המומלצת למ"ר שלט בשטח פרטי נכון ל- 1.9.91 למפרסם עד100 שלטים למפרסם מעל100 שלטים תל-אביב 253 164 חיפה, ירושלים, רמת-גן 215 140 אילת, בני-ברק, גבעתיים, הרצליה, חולון, כפר-סבא, נתניה, פתח-תקווה, ראשון לציון, רעננה, רמת השרון, 177 115 רשויות מקומיות אחרות 127 83 9. עוד טוענת חב' ויז'ן שקביעת גובה אגרת השילוט לוקה בשרירות ובאי סבירות, באשר ההוצאות הישירות של העירייה עומדות על 10% בלבד מהכנסותיה של העירייה מאותן אגרות. על המבקש לתקוף החלטה מנהלית בעילה של חוסר סבירות להראות כי ההחלטה לוקה באי סבירות רבתי. ראו: ע"א 565/00 עיריית קרית אתא נ' חרס פ"ד נ"ו(3) 784, 786-787. בג"צ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה פ"ד נ"ד(4) 319, 325. בבר"מ 8499/06 עו"ד אליאב נ' עיריית הרצליה תקדין-עליון 2006(4) 1552 פסקה השופטת נאור: "אשר לטענתו של המבקש בנוגע לאי סבירות העלאת תעריף היטל הביוב. חזקה על רשות שהיא פועלת כדין, והטוען כי פעולה מסוימת נעשית שלא כדין, עליו הראיה... לשם הרמת נטל ראייתי זה לא די בקיומה של תחושה בעלמא, המבוססת על השערת והנחות בלבד, אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה". "חזקת התקינות" של חוק העזר העירוני מעוגנת בהוראת סעיף 268 לפקודת העיריות. נטל הוכחה מוגבר מוטל על התובעת - המבקשת להוכיח, כ- 13 שנים לאחר חקיקת חוק העזר, שאגרות השילוט נגבו שלא כדין. 10. בדו"ח הצוות המשרדי של משרד הפנים נקבע שגובה אגרות הפרסום על מתקנים פרטיים בת"א סבירים, בהתחשב בכך שהפרסום בת"א הוא אטרקטיבי, ובהתחשב בכך שלצורך יצירת האטרקטיביות השקיעה העירייה השקעות גדולות בשימור מרכזיותה של העיר. משרד הפנים אימץ בחוזר מנכ"ל 91/5 את המלצות הצוות שהוקם. בהמלצות ניתן משקל לערך הכלכלי של הפרסום בתל אביב- המצדיק גביית אגרה גבוהה מערים אחרות. העירייה ערכה בדיקות ענייניות ומקצועיות בועדותיה. משרד הפנים אישר את פרסום חוק העזר. התעריפים נקבעו לאחר השוואה עם ערים אחרות ובדיקת עלויות ותועלות של הפרסום (ראו פרוטוקול ועדת הכספים של העירייה). לאור חשיבות הפרסום בת"א, הגישה חב' ויז'ן במכרז למתן זכויות פרסום על מתקני פרסום עירוניים, הצעות לתשלום דמי זיכיון העולים בעשרות אחוזים על פני תנאי הזיכיון המינימליים שנקבעו בתנאי המכרז. גם מעובדה זו ניתן להסיק מסקנות בבואנו לדון בטענת אי סבירות המועלית בנושא גובה אגרות השילוט שנגבים בגין מתקני פרסום פרטיים. 11. לא הוכח שגובה אגרת השילוט לוקה בחוסר סבירות רבתי. אין ללמוד מהעדר הצגת תחשיב של אגרת השילוט על שרירות התעריפים. חב' ויז'ן צירפה טבלה לתביעה. תחשיב חב' ויז'ן מבוסס על ההפרש בין הכנסות העירייה מאגרות שילוט לבין הוצאות העירייה על שילוט. להלן פירוט הרכיבים שהובאו על ידי חב' ויז'ן. שנה הכנסות עירייה מאגרותשילוט הוצאות מנגנון הרישוי שלהעירייה % נתבעלהחזר בגיןאגרת השילוט תשלום ע"י התובעת בגין אגרת השילוט סכום נתבע להחזר נומינלי סכום נתבע להחזרבתוספת הצמדה וריבית 1998 34,671,820 3,039,756 91.23 831,208 758,334 1,318,659 1999 33,305,776 3,182,325 90.45 757,267 648,911 1,052,751 2000 39,410,495 3,340,054 91.52 996,397 911,952 1,238,147 2001 34,822,369 3,592,707 89.68 1,016,611 911,725 1,209,433 2002 34,538,576 4,108,254 88.11 1,132,653 997,928 1,222,283 2003 35,250,000 4,425,000 87.45 1,298,755 1,135,720 1,225,207 2004 36,150,000 4,619,000 87.22 1,300,000 1,133,895 1,182,589 סה"כ 7,332,891 6,534,464 8,494,068 תחשיב חב' ויז'ן בטבלה שהוצגה הינו שגוי במספר פרמטרים מרכזיים: ראשית, הכנסות העירייה משילוט בטבלה שהוצגה ע"י חברת ויז'ן מתייחסת למכלול ההכנסות משילוט עפ"י חוק העזר [ראו עדות מר אסף כהן, סמנכ"ל הכספים של חב' ויז'ן בעמ' 15 שורות 5-11]. יש שוני בין תעריפי חוק העזר לפרסום על מתקנים פרטיים לבין תעריפי חוק העזר לפרסום על מתקנים עירוניים. התעריפים על מתקנים עירוניים גבוהים פי שלוש מהתעריפים על מתקנים פרטיים באותה קטגוריה. יש שוני בין סך כל ההכנסות מאגרות שילוט על מתקנים פרטים לבין סך כל ההכנסות מאגרות שילוט על מתקנים עירוניים. לא ניתן לערוך את התחשיב עפ"י הכנסות משילוט הכוללות את כל סוגי השילוט, וזאת כאשר התביעה נשוא הדיון דנה אך ורק באגרות שילוט על מתקנים פרטיים. שנית, חב' ויז'ן ביססה את התחשיב של הוצאות העירייה על שילוט רק על הוצאות מנגנון הרישוי. הוצאות העירייה עבור שילוט גבוהות בהרבה מתחשיב ההוצאות שהובאו ע"י חב' ויז'ן. לעניין זה העידה גב' נשבן, מנהלת האגף לגביית אגרות בעיריית תל-אביב, בעמ' 28 שורות 18-26: "בכל ההליך יש שותפים נוספים... יש ועדת שילוט עליונה, יש גופים שקובעים את המדיניות העירונית בתחום השילוט, ויש גופים נוספים שעוזרים לנו בכל נושא האכיפה. אנחנו לא לבד במערכה הזאת ויש לנו הרבה שותפים [בעירייה - י.ג.]". עוד העידה הגב' נשבן כי האגף לגביית אגרות ושירותים אינו עוסק בהסרת שלטים בלתי חוקיים וזה מבוצע ע"י גוף נוסף בעירייה. גם הסרת שלטים בלתי חוקיים הם חלק מתפקידי הפיקוח של העירייה עפ"י הוראת סעיף 246 לפקודת העיריות. גם הוצאות אלה אינן באות לידי ביטוי בתחשיב ההוצאות של העירייה עפ"י גרסת חברת ויז'ן. שלישית, התובעת לא צירפה מסמכים להוכחת גובה אגרות השילוט ששילמה לטענתה לעירייה בגין פרסום על מתקנים פרטיים. גם בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה חב' ויז'ן אין מסמכים המוכיחים את גובה אגרות השילוט ששילמה חב' ויז'ן לעירייה. מר כהן, סמנכ"ל חב' ויז'ן העיד בעמ' 10-11: "ש. אתה גילית בתצהיר גילוי המסמכים ולו מסמך אחד... שהעירייה מאשרת לך באיזה שהוא מקום שקיבלת ממנה [צ"ל שקיבלה ממך - י.ג.] כסף? ת. כרגע לא... אני לא זוכר. ש. אני אראה לך את גילוי המסמכים... אתה יכול להראות לי שם ולו מסמך אחד שהוא צילום של צ'ק או העתק של צ'ק או אישור מהבנק שמהחשבון שלך עברו לחשבון העירייה סכומים... ת. אין פה... לא". תצהיר גילוי המסמכים שהגישה חב' ויז'ן הוגש וסומן נ/1 ואין בו מסמכים המוכיחים את גובה תשלום אגרות השילוט בגין פרסום על מתקנים ציבוריים. רביעית, מר אסף כהן, סמנכ"ל הכספים של חב' ויז'ן, הודה בעדותו שאין לו אסמכתאות לגבי הכנסות העירייה משילוט בשנת 2003-2004, והוא לא בדק את הנתונים בשנים 2003-2004 [ראו עמ' 13 שורות 18-26, עמ' 14 שורות 16-17, עמ' 15 שורות 1-4]. עוד הודה מר כהן בעדותו בעמ' 14 שורות 13-14: "אני עברתי על כמה שנים ושם עצרתי".לאור עדות זו - גם בהיבט זה לא ניתן להסתמך על הנתונים שהציגה חב' ויז'ן- התובעת, ויודגש שמטעם התובעת העיד רק מר אסף כהן, ולא העידו עדים נוספים. חמישית, גובה האגרה אינו חייב להיות שווה ערך לשירות שניתן למשלם האגרה. האגרה מגלמת גם שיקולים של הכוונת מדיניות, ותמורה לשימוש בשילוט המסחרי - הפקת הנאה כלכלית, במיוחד כאשר העירייה השקיעה משאבים כספיים ציבוריים לצורך שמירת מרכזיותה של ת"א, אשר תורמים לאפקטיביות והאטרקטיביות של הפרסום בהיבט של חשיפה מרבית. אגרת השילוט קרובה יותר ל"מס" מאשר ל"מחיר" ונדרשת זיקה רופפת בין ההוצאות בגין הרישוי לבין תעריפי אגרת השילוט. גובה אגרת השילוט נקבע לאחר חקיקת משנה באישור משרד הפנים. האגרה אינה מפלה בין מקבלי השירות. 12. התביעה הוגשה בשיהוי רב, בחלוף 13 שנים ממועד חקיקת חוק העזר, ולאחר שבמשך כ- 10 שנים שילמה חב' ויז'ן את אגרת השילוט על מתקנים פרטיים ללא מחאה, וזאת למרות שחלה עליה בביקוש חב' ויז'ן להצבת שלטים על מתקנים פרטיים משנת 1998 ועד 2004 וגדל היקף תשלומי האגרה ששילמה (ראו סעיף 8 לתצהיר חב' ויז'ן). לא הוכח שהעירייה פעלה בחוסר תום לב בגביית אגרת השילוט. העירייה הסתמכה בתקציבה על הכנסותיה מאגרות השילוט ששולמו לה ושינתה את מצבה לרעה. ראו בהקשר זה -עדות מר רענן פלאי, מנהל תקציב הכנסות העירייה, בעמ' 41 שורה 24 עד עמ' 42 שורה 2. בע"א 415/59 דוידוב נ' עיריית ת"א פ"ד טז 648, 655 פסק השופט לנדוי: "...לגורם הזמן שעבר בין התשלום ובין דרישת ההשבה נודעת, לדעתי, חשיבות רבה, כי במרוצת הזמן עשויה להיווצר מעין מניעות נגד האזרח. ענייניה הכספיים של רשות ציבורית מתנהלים בדרך כלל במסגרת קבועה של תקציבים ומאזנים, והיא רשאית להניח שהאזרח לא יבוא נגדה אחרי עבור זמן ניכר בדרישה להשבת הכסף, שנכנס לקופתה והוצא בינתיים לשם סיפוק צרכי הציבור ...". עוד ראו: בג"צ 7053/96 אמקור נ' שר הפנים פ"ד נג(1) 193. חברת ויז'ן הראתה בהתנהגותה ב- 10 שנים שקדמו להגשת התביעה כי גובה אגרת השילוט על פרסום במתקנים פרטיים מוסכמת עליה (ראו עדות מר אסף כהן, סמנכ"ל הכספים, בעמ' 6 שורה 24 עד עמ' 7 שורה 3). חב' ויז'ן אף ביקשה להשוות את תעריפי אגרת השילוט על מתקנים עירוניים לתעריפי אגרות השילוט על מתקנים פרטיים. בנסיבות שפורטו העירייה היתה רשאית להסתמך על הכנסות אלו בתקציבה השנתי. 13. עוד נטען שחב' ויז'ן גילגלה את עלויות אגרת השילוט על לקוחותיה (ראו עדות מר אסף כהן, סמנכ"ל הכספים, בעמ' 3 שורות 11-17), והשבת הכספים יעשירו את קופתה שלא כדין, ולכן היא איננה זכאית להשבה. בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ פ"ד ס(4) 545, 592 אמר השופט מישאל חשין: "טענת הגנה נוספת העשויה לעמוד לזכותו של נתבע בעילה שבעשיית עושר היא הטענה של גלגול הוצאות... הגנת הגלגול אינה מוכרת בארה"ב ביחסים שבין יחידים, אך מוכרת היא, למצער בחלקה בסוגיה של תשלומי מס". טענת הגלגול מבוססת על העקרון "זה נהנה וזה לא חסר". הפסיקה והספרות המשפטית אינן רואות בעין יפה הגנה זו. קביעת מחיר של שירות בתנאי שוק הכוללים מרכיב של אגרת שילוט תלויים במשתנים רבים. יש קשיים מרובים בגלגול אגרת רישוי, ולא ניתן לשלול את הטיעון שגם משלם האגרה סובל מנזק מכל מקרה . 14. סוף דבר התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בתביעה כספית. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪. תל אביבאגרהשילוט