קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עיזבון לפני הלכת השנים האבודות: 1. תאונת דרכים שארעה ביום 30.12.95 ואשר בה נספה המנוח ז"ל, יליד חודש אוקטובר שנת 1948. בן 48 שנה היה המנוח בעת פטירתו. 2. המנוח השאיר אחריו: אלמנה, , שנולדה גם היא בשנת 1948; בן יליד שנת 1972; בת ילידת שנת 1977; בן יליד שנת 1980. הבן היה קטין ביום קרות התאונה. נכון להיום גם הוא בוגר. 3. עובר לתאונה עבד המנוח בחברת ש.א.ש בע"מ והיה המפרנס העיקרי של משפחתו, אשתו וילדיו [סעיף 5 לכתב התביעה]. שכרו אותה עת הגיע כדי 2,144.- ש"ח לחודש. באה הטענה שאין די בשערוך שכרו החודשי של המנוח ז"ל, נכון להיום, שכן המנוח ז"ל היה איש מקצוע "בעל מיומנות ומומחיות", וחזקה שהיה מתקדם בעבודתו ובשכרו. אין אני מוכן לאמץ שערוך של שכר גבוה מן המקובל, שכן המנוח ז"ל היה כבן חמישים שנה במותו. בהקשר זה שמענו את עדותו של מר רמי שמש שאמר [עמ' 5]: "בתוקף היותי מכיר את המערכת, הסיכויים קלושים להתקדם לתפקיד אחר במערכת השמירה. השכר עולה בהתאם לשכרם של השומרים". 4. באה טענה לפיה המנוח עבד בעבודות נוספת והיו לו, בהתאם לכך, הכנסות נוספות. עובדה זו מבקש פרקליטם המלומד של התובעים להשתית על עדותה של האלמנה וכן על עצם העובדה שהיה לו למנוח ז"ל טנדר מסוג סקודה, המתאים לביצוע של עבודות סבלות קלות, יכול אף לצרכי עבודות שיפוץ. דא עקא. שבתשובה לשאלות שהוצגו בפניה בשאלון [9 א' עד ט'] בהקשר זה, השיבה כי המנוח ז"ל הרויח בסך הכל, מכל מקור שהוא 2,000.- עד 2,200.- ש"ח לחודש. כשנתבקשה בחקירתה בבית המשפט להבהיר בנקודה זו השיבה: "ת. כאשר עניתי על השאלון הבנתי שמדובר בעבודה שמקבלים עליה תלוש משכורת". 5. לא אוכל, על בסיס עדותה של התובעת היא לבדה, ובודאי לא בנסיבות שפורטו לעיל, לאמץ הכנסה חדשית נוספת בת כשלושת אלפים ש"ח לחודש, תוספת העולה על משכורתו החודשית השוטפת. סכומים משתנים פה ושם, יתכן, מעבר לזה לא. מציאות זו תואמת גם את טענות התובעים בכתב תביעתם בסעיף 5, שם נטען כי המנוח היה המפרנס העיקרי של המשפחה. את הכנסותיו של המנוח ז"ל מכל מקור שהוא, אני מעמיד על סך 3,850.- ש"ח לחודש נטו נכון להיום. 6. באה טענה כי תאונת דרכים זו היתה גם תאונה בעבודה. התובעים חלקו על טענה זו. כדי להסיר כל ספק עמדו והגישו תביעה למוסד לביטוח לאומי בנושא זה. תביעתם נדחתה. בכך מלאו התובעים את חובתם להקטין את מימדי הנזק [ראה: קציר - פיצויים בשל נזקי גוף תשנ"ח - 1997 עמ' 1152]. אשר על כן, אין מקום, בנסיבות המקרה דנן, לנכות "ניכוי רעיוני" בהתיחס לקצבת תלויים. 7. התובעת מס' 1, אלמנת המנוח, הנה תופרת במקצועה. בחודש יולי 1994 החלה לעבוד בחברת אריגי גד בע"מ, מקום בו היא ממשיכה לעבוד עד עצם היום הזה. הכנסותיה עובר לתאונה הגיעו כדי 1,931.- ש"ח לחודש. נכון להיום התובעת מרויחה כ- 2,900.- ש"ח לחודש, נטו. 8. בחינה של יחסי המנוח ז"ל עם אלמנתו וילדיו מעלה כי האלמנה היתה ונשארה תלויה במנוח. התובע מס' 2, הבן מרט, לא היה תלוי במנוח ואינו תלוי בו גם עתה. הבת חנה היתה, במותו של המנוח ז"ל, בגיל גיוס ואשר על כן היא זכאית לתמיכה חלקית בשיעור בן 60% לתקופה בת כשנתיים ימים, שחלפו. הבן חיים היה כבן 15 שנה ביום מות אביו ז"ל. אשר על כן יש לזקוף לזכותו פיצויים מלאים לתקופה עד הגיעו לגיל 18 שנה. ובהמשך, שלוש שנים נוספות אותן ישרת בצה"ל, בשיעור בן 60% בלבד. 9. פרקליטי הצדדים הגישו לבית המשפט חוות דעת אקטוארית בהתיחס להפסדי תמיכה. את חישובי בפרק זה אערוך על פי אותה חוות דעת בשינוי אחד. הכנסותיו של המנוח ז"ל יחושבו על בסיס של 3,850.- ש"ח נטו. בהתאם לכך את הפסדי התמיכה בעבר, נכון למועד אותו רשם האקטואר, אני מעמיד על סך 55,348.- ש"ח ולעתיד על סך 246,019.- ש"ח. ובסך הכל, בראש נזק זה 301,367.- ש"ח. לסכום המתיחס לתקופה שחלפה, קרי: 55,348.- ש"ח יש להוסיף ריבית חוקית מאמצע התקופה עד יום מתן פסק הדין. מתוך סכום זה יקבלו ילדי בני הזוג חנה וחיים את חלקם, יחסית לזמן עד שבגרו. ובהמשך עד שסיימו את שירותם בצה"ל, כפי שרשמתי לעיל. ומשבגרו לא אפרט ביחסים שבין האלמנה לבין שני ילדיה אלה. 10. הפסדי פנסיה. מעדותו של מר רמי שמש עולה שרק חלק מהעובדים בחברת ש.א.ש היו מבוטחים. לא הוכח שהמנוח היה מבוטח בתכנית פנסיה כלשהי. ב"כ התובעים מבקש לטעון שאפילו אם המנוח לא היה מבוטח, סיכוייו היו טובים להיות מבוטח בעתיד. טענה זו אין לה תשתית והיא בגדר השערה בלבד. אשר על כן אין לקבלה. כאן אוסיף כי המנוח היה בן 48 שנה ביום מותו ועדין לא מבוטח בתכנית פנסיה איזו שהיא. עוד אוסיף כי בקובעי את גובה הכנסתו החודשית של המנוח ז"ל כבר הבאתי בחשבון את מרכיב חלקו של המעביד בפנסיה. 11. הפסד שירותי המנוח. האלמנה בעדותה בקשה להעמיד את שירותי המנוח ז"ל על בסך 1,500.- ש"ח לחודש. לא באו ראיות בפרק זה לבד מסכום משוער זה מפי האלמנה בעדותה. מאידך גיסא שמענו מפיה כי המנוח ז"ל היה המפרנס העיקרי של המשפחה, שעבד במשרה מלאה במשמרות, ומפעם בפעם עבד גם עבודות נוספות. מטעמים אלה אפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי בלבד והסכום שאני פוסק אותו הנו 100,000.- ש"ח עבר ועתיד גם יחד. 12. נזק שאינו נזק ממון. בראש נזק זה זכאי העזבון ל- 25 אחוז מן הסכום המקסימלי בתוספת ריבית כחוק מיום קרות התאונה ואילך. הפרקליטים המלומדים יערכו את החשבון בראש נזק זה בהתאם על פי הדין. 13. הוצאות קבורה ומצבה. התובעים העמידו סכום זה על 12,000.- ש"ח. יכול שהגזימו. על אף כן. בנושא זה ובסכום אשר כזה לא אתערב. 14. מסך כל הסכומים שנפסקו לתובעים כמפורט לעיל יש לנכות קצבאות שארים המתקבלים ויוסיפו להתקבל מאת המוסד לביטוח לאומי. החישוב יערך על בסיס חוות דעתו של האקטואר, מר שי ספיר. כן יש לנכות כל תשלום תכוף שנתקבל, אם נתקבל, בשל תאונה זו. 15. סוף דבר. אני מחייב בזה את הנתבעת 2 לשלם לתובעים את הסכומים כפי שפורטו לעיל בניכוי כמפורט בסעיף 14 הנ"ל. כמו כן תשלם הנתבעת 2 לתובעים את הוצאות התביעה וכן שכר טרחת עורך דין בשעור בן 13% מהסכום שהנתבעת חייבת בתשלומו על פי פסק דין זה, בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה כדין. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםעיזבוןהלכת השנים האבודות (הלכת אטינגר)