קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון גיל לאחר פטירה: .1השאלה העומדת לדיון בהחלטה זו היא, האם עזבונה או יורשיה של המנוחה "ל, רשאים להגיש תביעה לתיקון גילה של המנוחה והאם אין לדחות או למחוק את התביעה על הסף. .2ב"כ העזבון וב"כ היועץ המשפטי לממשלה הגישו סיכומים בענין. .3 הנתבעים בתובענה הם: .1היועץ המשפטי לממשלה .2גדיש, קרנות תגמולים בע"מ .3קרן אור קופת תגמולים בע"מ .4 נתבעות 2ו- 3(גדיש וקרן אור) מסרו הודעות בכתב לפיהן הן משאירות את ההחלטה בענין לבית המשפט. (ראה מכתבים מיום 6.3.97ו- 7.3.97שצורפו לכתב התביעה). .5 טענת העזבון היא כי המנוחה נולדה בשנת 1930ולא בשנת 1925, כפי שרשום במרשם האוכלוסין. .6 הטעם לתובענת העזבון הוא כאמור בסעיף 6לבקשה: "כיום התעורר הצורך בתיקון הטעות בשל העובדה שכספי פוליסת הביטוח חיים מתקבלים מקופת הגמל של הנתבעים 3- 2בהן היתה חברה המנוחה, רק אם המנוחה נפטרה מתחת לגיל 70שנה, ולשם כך דורשים הנתבעים - 3 2לקבל צו של בית משפט. .7 נציגת היועץ המשפטי לממשלה, הגב' קרן דון-יחיא יוסט, טוענת כדלהלן: א. בית המשפט נעדר סמכות לדון בתיקון גילה של המנוחה, כיוון שהיא נפטרה והואיל והחוק מאפשר לתקן רק את גילו של אדם הנמצא בחיים וזאת למרות פסק הדין שניתן בע"א 179/66צ'לאבי נ' היועהמ"ש פס"מ נו 215(להלן: פס"ד צ'לאבי). ב. העזבון אינו אישיות משפטית ולפיכך אינו רשאי להגיש תביעות. ג. אמנם עפ"י תקנה 347(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי אדם להגיש בקשה לתיקון גילו של אדם אחר אולם במקרה כזה אחד המשיבים צ"ל האדם שמבקשים לקבוע את גילו; וכאשר האדם שמבקשים לתקן את גילו נפטר, אין אדם אחר רשאי להגיש בקשה לקביעת גיל המנוח. ד. לא ניתן חקור את המנוחה וקבלת ראיות אחרות אינה שקולה כנגד חקירתה הנגדית של המנוחה. ה. נציגת היוהמ"ש, אף מסיקה מתקנה 346(א) לתסד"א לגבי מקום השיפוט, כי לנפטרת אין מקום מגורים ואף לפיכך אין בית משפט המוסמך לדון בשינוי גילה. ו. בית המשפט העליון קבע מפי השופט ברנזון בע"א 436/59נפתלי נחום נ' היועהמ"ש פד"י כרך יד 145, 154, 155(להלן : פס"ד נפתלי) "גילו הנכון של אדם כמוהו כענין של מעמד" לפיכך "הצהרת גיל היוצאת מאת בית המשפט המחוזי קובעת את מעמדו של המבקש מבחינה זו באופן סופי וכללי". את ההלכה הזו יישם הנשיא אגרנט בענין שנדון בע"א 472/64ענבי נ' היועהמ"ש פד"י יט (1) 645, 648(להלן: פס"ד ענבי) ב"כ היועהמ"ש טוענת כי סטטוס של אדם יכול להשתנות רק בחייו ומכיוון שגיל הוא בבחינת סטאטוס, אין אפשרות לשנות את גילה של המנוחה לאחר פטירתה. ז. ולבסוף, הטענה היא, כי משיקולי מדיניות משפטית, אין לאפשר שינוי גיל של אדם שנפטר ואלה דבריה של ב"כ היועהמ"ש: "חששה של המערכת הוא כי אנשים רבים יהיו מעוניינים בזכויות שהמנוח לא ראה לנכון לממש בחייו ויבקשו לתקן את גילו, ולמדינה לא תמצא הדרך להגיע לחקר האמת מאחר ולא ניתן יהיה לחקור חקירה נגדית את נשוא הבקשה. תביעות כאלה יצרו עומס רב על מערכת המשפט" (ר' סעיף 29לסיכומים). "החשש הוא, איפוא, מפני יורשים, שיבקשו את מזלם כדי לקבל כספים ממוסדות שונים, שהמנוח לא ביקש לקבל בחייו. שיקולים שבמדיניות המשפטית מטים את הכף לקבלת עמדת המדינה". .8לענין הסמכות - סעיף 1(6)(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995מונה את חוק קביעת גיל התשכ"ד - 1963(להלן: חוק קביעת גיל) כאחד מענייני המשפחה. עפ"י סעיף 3(א) לחוק בית משפט לענייני משפחה: "ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית משפט לענייני משפחה". בסעיף 1לחוק קביעת גיל נקבע, כי הסמכות ליתן פסק דין הצהרתי בבקשה לקביעת גילו של אדם תהיה בידי בית המשפט לענייני משפחה. מכאן שאין ספק כי הסמכות לדון בקביעת גילו של אדם, עפ"י חוק קביעת גיל, נמסרה לבית המשפט לענייני משפחה. .9צודקת ב"כ היועהמ"ש, בטענתה כי העזבון אינו אישיות משפטית והוא אינו רשאי להגיש תביעות, אולם היורשים רשאים לעשות זאת. (ראה ע"א 181/67גרינשפן נ' שרעבי פד"י כא (2) 638, 639ז'; בע"א 395/70מדינת ישראל נ' עראבי פד"י כה (2) 20, 21ו' שם קובע הנשיא השופט זוסמן: "כבר פסקנו בע"א 181/67כי עזבונו של אדם אינו לא תאגיד ולא מעין תאגיד, אלא שם לציון כלל היורשים או הנכסים שהניח המוריש"; בנגוד לטענתו של ב"כ המלומד של המבקשת עו"ד משה פטל, הרי גם בעמ"ש 585/88 מיכאלי נ' מנהל עזבון המנוחה גב' ב. ילין, בית המשפט חזר על ההלכות שנקבעו בע"א 181/67גרישנפן הנ"ל ובע"א 395/70עראבי הנ"ל וקבע כי "אין להתייחס לעזבונו של אדם כאל גוף משפטי". .10האם האשפרות לתקן את גילו של אדם מוגבלת לבני אדם חיים או שניתן לתקן גם את גילם של בני אדם שנפטרו? בפסק דין צ'לאבי נקבע, כי לשונו של סעיף 1לחוק קביעת גיל "אינה כוללת כל הגבלה שהיא שהאדם הנזכר בו חייב להיות דווקא אדם בחיים, אדם אינו חדל להיות כלול במונח הכללי של "אדם" לאחר מותו ואם במותו מתהווים שינויים משפטיים לגבי זכויותיו וחובתיו הרי אין בכך כדי להוציאו מגדר "אדם" לכל דבר שנוגע לתיאורו ולו גם לאחר מותו. גילו של אדם מתייחס למצב שהיה קיים בחייו ואינני רואה טעם לקבוע כי מצב זה ניתן לקביעה אך ורק בעוד האיש הנדון בין החיים. המונח "אדם" טומן בחובו הגדרה של סוג בעל חיים וגם לאחר מותו קרוי הנפטר אדם ביחס לכל דבר אשר מייחס אליו בחיים". (ר' ע"א 179/66, שם, בעמ' 217פיסקה 5). ובהמשך נאמר: "מלשון סעיף 1וכן מהוראות של הסעיפים הבאים אין כל ספק שכל אחד רשאי לבקשה קביעת גילו הוא וגם של אדם אחר ואין החוק מוגבל לבקשתו של האדם עצמו. ברור אם כך שהמערערת היתה רשאית לבקש פס"ד הצהרתי ביחס לגילו של בעלה לו היה בחיים, גם לפי טענת המשיבה ולא מצאתי כל הוראה בחוק הנידון שתשלול אפשרות זו רק מהטעם שהבעל נפטר". (ר' ע"א 179/66שם בעמ' 217פיסקה 6) בהמשך קובע בית המשפט בענין צ'לאבי כי גם תקנות 363א'-ב' ותקנה 363ג (ב) (כיום תקנה 347ב') אין בהן כדי לצמצם את ההוראה הרחבה והברורה של המחוקק בסעיף 1לחוק הנ"ל. הנשיא ברק כותב בספרו "פרשנות במשפט" כי "כמו בדבר תחילת החיים, כך גם בענין סיומם יש להתמקד בערכים ובאינטרסים אשר זכות האדם מבקשת להגן עליהם. גישה "תכליתית" זו תוביל ברוב המקרים למסקנה כי עם המוות מסתיימות הזכויות של הנפטר. מסקנה זו אינה הכרח לוגי, אלא תוצאה של בחינת הערכים והעקורנות המונחים ביסודן של הזכויות. אכן הן בישראל והן בגרמניה הכירו בתי המשפט בכבוד האדם בזכות הממשיכה לעמוד גם לאחר הפטירה". (ר' א. ברק פרשנות במשפט, כרך 3, עמ' 437). .11האם זכויותיה של המנוחה לקביעת גילה לא הסתיימו במותה, למרות היותה בגדר "אדם" גם לאחר מותה? אני סבור שאכן גם אדם שנפטר הוא בגדר אדם, אולם ישנן זכויות, שכפי שקובע הנשיא ברק בספרו הנ"ל, הסתיימו עם מותו ומתן פס"ד הצהרתי בדבר גילו היא אחת מהן, ואנמק. אני מסכים עם המלומדים שטענו כי גיל אינו סטאטוס אלא עובדה וראה על כך בהרחבה בספרו של פרופסור א. ח. שאקי: "הגיל במשפט" הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית ירושלים - אוניברסיטת תל-אביב תשכ"ח .1968 ויש לשים לב לכך שגם השופט ברנזון לא קבע בפס"ד נפתלי כי גיל הוא בגדר סטאטוס, אלא קבע כי "גילו הנכון של אדם כמוהו כענין של מעמד", דהיינו קביעת הגיל היא קביעה ה rem inמחייבת את כל העולם ובענין זה כמוהה כסטטוס. והדבר נקבע בסעיף 5לחוק קביעת גיל: "נקבע גילו של אדם לפי חוק זה, יהא זה גילו לכל ענין". מכאן, שמתן פסק דין המצהיר על גילו של אדם, לפי חוק קביעת גיל, מחייבת את כל העולם, למרות זאת מצא מחוקק המשנה לנכון לקבוע בתקנה 350לתסד"א, כי יש לציין את מטרת הבקשה וזאת בנגוד לדעתו של כב' השופט ח. כהן בע"א 181/62מלר נ' היועהמ"ש פד"י טז 1926, 1927, 1928; עפ"י עמדתו של השופט ח. כהן, משום שגילו של אדם כמוהו כענין של מעמד, אין חובה לפרש בבקשה את המטרה המיידית לבקשת הסעד. דהיינו, המחוקק קבע בחוק קביעת גיל, כי קביעת גיל פועלת כלפי כל העולם ("לכל ענין"), אך מחוקק המשנה קבע בתקנה 350לתסד"א כי יש לציין את מטרת הבקשה ובתקנה 347(ב') לתסד"א קבע כי יש לציין כמשיב, כל אדם העלול להיפגע על ידי החלטת בית המשפט, דבר שאינו מקובל בקביעת סטאטוס. .12מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי הואיל וקביעת גיל לפי חוק קביעת גיל פועלת כלפי כל העולם והיא כעין סטאטוס, לפיכך בקשה קביעת גיל עפ"י חוק קביעת הגיל, רשאי להגיש רק האדם עצמו; במידה והאדם לא עשה זאת בחייו, יש לראות בגילו כפי שהיה רשום בגילו לגבי כל העולם. דעתי זו מתחזקת מדבריו של הנשיא אגרנט בפס"ד ענבי שקבע כי "כיוון שענין גילו של אדם עשוי להעניק לו זכויות או להטיל עליו חובות, הרי שעניין זה יורד למעמדו האישי". שינוי גילו של אדם לאחר מותו עשוי להעניק לו או ליורשיו זכויות או להטיל עליו או על יורשיו חובות ואף מטעמים של מדיניות משפטית יש להמנע מכך ולהביא לדברים כגון אלה סוף. בענין זה אין אלא להביא את דבריו של השופט ברנזון בענין נפתלי: "מי ימנה ומי יחזה מראש את כל האירועים והמקרים שבהם מזדקק אדם בימינו לציין או להצהיר על גילו בענין בעל חשיבות": (ר' ע"א 436/59נפתלי נחום נ' היועהמ"ש פד"י יד, 145, 154ב'). בעוד השופט זוסמן סבר בפס"ד נפתלי שבעיית המערער יכולה לבוא על פתרונה בתביעה נגדת הבטוח הלאומי ואין צורך במתן פסק דין הצהרתי כלפי כל העולם, הרי שופטי הרוב, ברנזון וגויטיין, סברו שהמערער חפץ בתקון גילו כלפי כל העולם ולא רק כלפי המוסד לבטוח לאומי ולכן קיבלו את ערעורו. אני סבור שב"כ המלומד של המבקש, עו"ד משה פטל טעה בכך שניסה להקיש מדוגמת האלמנה המבקשת להצהיר כי היתה נשואה למנוח, על עניינו. כאן אדם אחר, במקרה זה היורשים, מבקשים להצהיר על גילה של המנוחה בעוד שהאלמנה ביקשה להצהיר שהיא היתה נשואה למנוח ולא בקשה להצהיר כי המנוח היה נשוי לה; ההבדל משמעותי למרות שהתוצאה זהה. .13כל האמור לעיל אינו בא לפגוע בזכותם של היורשים להגיש תביעה כנגד המשיבים 2, 3קופות הגמל "גדיש" ו"קרן אור", לקבל את כספים המגיעים להם עפ"י פוליסות ביטוח החיים ובית המשפט יוכל לקבוע את גילה של המנוחה בגררה, עפ"י סעיף 76לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - .1984 האפשרות לקבוע גיל בגררה לענין מסויים ולא כלפי כל העולם נקבע ע"י שהשופט ש. לוין (כתוארו אז) ברע"א 2193/93ערוסי נ' אסף לגבי מבקשת שנפצעה בתאונת דרכים והגישה כ"ראיה" תמצית רישום של משרד הפנים, המציין שהיא ילדת שנת 1929; הראיות העלו, לכאורה, שקיים ספק לגבי גילה של המבקשת ולפיכך הורה בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיבים וחרף התנגדותה, שהיא תבדק וגילה יקבע על ידי המחלקה בבית החולים הדסה בירושלים המטפלת בבדיקות מסוג זה. השופט ש. לוין קבע: "יש לדחות את טענת המבקשת שחוק קביעת גיל, תשכ"ד 1963(להלן: החוק) מונע קביעה אינצידנטאלית של גילו של אדם בגדר תובענה לנזיקין ולצורך אותו ענין, כאמור בסעיף 76לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984". (ר' ע"א 2193/93ערוסי נ' אסף, דינים עליון עמ' 1). וכן ראה בג"צ 1031/93פסרו נ' שר הפנים (דינים עליון עמ' 26) מפי הנשיא שמגר, בענין האפשרות ליתן פס"ד לענין גיל, בגררה, גם ע"י בית דין דתי. כן ניתנה אף לבית הדין האזורי לעבודה, סמכות עפ"י סעיף 391(ב) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה - 1995לקבוע את גילו של אדם עפ"י סעיף 385לחוק הביטוח הלאומי הנ"ל. .14 מאחר והקונפליקט האמיתי אינו בין המדינה והיורשים, אלא בין היורשים לבין קופות הגמל והואיל ואין כל צורך לקבוע את גילה של המנוחה לכל ענין וכלפי כל העולם, אלא רק לענין קבלת כספי ביטוח החיים של המנוחה, לפיכך אין התביעה צריכה להתברר עפ"י חוק קביעת גיל ומכאן שבית משפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בתביעה לקבלת כספי הבטוח מקופות הגמל משיבות 2, .3 .15 לפיכך אני דוחה את הבקשה על הסף. .16 אני מעביר את התביעה לבימ"ש השלום בת"א. .17 התובע יתקן את כתב התביעה בכך שמבקום העזבון יבואו היורשים והנתבע מס' 1היועהמ"ש ימחק מכתב התביעה. .18 אין צו להוצאות. ניתן לפרסם החלטה זו. שינוי גיל