צפצופים באוזן אחרי תאונת דרכים

בחוות דעתו תיאר פרופ' י. אלידן בפרק הסיכום והמסקנות, כי זמן קצר לאחר תאונת הדרכים החל התובע להתלונן על ירידה בשמיעה וטנטון (צפצופים באוזן) באוזן שמאל. על יסוד ממצאיו קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין טנטון, לפי סעיף 72 4 ד' II לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956, כן קבע שלא נותרה לתובע נכות בגין ירידה בשמיעה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צפצופים באוזן אחרי תאונת דרכים: התובע, יליד 1954, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 07.12.2004 . הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"). השאלה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים. הנכות הרפואיות שני מומחים מונו על ידי בית המשפט לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע: פרופ' ד. סגל מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדי, ופרופ' י. אלידן מונה כמומחה רפואי בתחום אף אוזן וגרון. חוות דעתו של פרופ' סגל פרופ' ד. סגל קבע בחוות דעתו שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה. כן קבע שבעקבות התאונה הייתה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודשיים, ונכות בשיעור של 50% למשך ששה שבועות נוספים. בחוות דעתו פירט המומחה כי בבדיקת עמוד שדרה צווארי לא מצא עדות לנזק גרמי או עצבי, מצב התואם גם ממצאי בדיקות רפואיות אשר בוצעו במרפאה ציבורית. כן ציין המומחה שממצאי ENG מיום 21.2.05 וממצאי סי. טי. צווארי מיום 21.1.07 לא תואמים פציעה חריפה, אלא שינויים ניווניים התואמים את גילו של התובע, ואולי אף את התלונות שהעלה עוד בשנת 1996. המומחה פירט שבדיקת אולטרה סאונד אשר בוצעה ביום 24.5.07 שוללת ממצא של קרע באחד מגידי הכתף, שמאל או ימין, ממצאי הסתיידות קיימים באופן זהה בשתי הכתפיים, ולפיכך החבלה בכתף שמאל גרמה להחמרה זמנית בלבד, ולא לנכות קבועה התובע מיאן להשלים עם חוות דעתו של פרופ' סגל, והזמינו לחקירה. במהלך חקירתו נשאל לגבי בדיקת הדמייה אשר הדגימה קרע חלקי, והשיב, שמנגנון התאונה אינו מתאים לקרע בכתף. ואולם גם אם היה מניח קריעה חלקית, הקרע החלקי יכול להתרפא, או לחילופין להפוך לקרע מלא, אשר לא יתרפא. הבדיקה האחרונה לא הדגימה קרע, ועל כן קבע שהקרע החלקי התאחה, ולא הותיר כל נכות. יחד עם זאת, השיב המומחה, שאם מנגנון הפגיעה אכן עורר כאב בכתף, על רקע תהליך פתולוגי קודם, הנכות הזמנית הינה למשך 6 חודשים לאחר התאונה. המומחה השיב שלתובע נכות גבוהה יותר, שכן מדובר באדם סכרתי, עם שבר גדול בבטן, בעל עודף משקל ניכר, ואולם נכות זו אינה קשורה בקשר סיבתי לתאונה. המומחה הסביר במהלך חקירתו את ממצאיו ואת קביעתו באשר לאחוזי הנכות. בסיום חקירתו לא חזר בו המומחה מקביעותיו בחוות דעתו באשר לשיעור הנכות. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשים לב לטענות התובע, מצאתי ששיש לאמץ את המלצות המומחה, ולקבוע שלא נותרה לתובע נכות רפואית אורטופדית בעקבות התאונה. חוות דעתו של פרופ' אלידן בחוות דעתו תיאר פרופ' י. אלידן בפרק הסיכום והמסקנות, כי זמן קצר לאחר התאונה החל התובע להתלונן על ירידה בשמיעה וטנטון באוזן שמאל. על יסוד ממצאיו קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין טנטון, לפי סעיף 72 4 ד' II לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956, (להלן- "התוספת לתקנות"). כן קבע שלא נותרה לתובע נכות בגין ירידה בשמיעה. פרופ' אלידן לא זומן לחקירה על חוות דעתו, ואולם התבקש להשיב על שאלות הבהרה. המומחה פירט בתשובותיו לשאלות הבהרה כי התובע ציין בפניו שהוא חשמלאי וזמר. המומחה הוסיף כי לדעתו ישנה סבירות גבוהה לכך שהירידה בשמיעה והטינטון נגרמו בעקבות התאונה, ולא עקב חשיפה לרעש. המומחה נימק את תשובתו, בין היתר, בכך שהתובע לא התלונן על ירידה בשמיעה וטינטון עובר לתאונה. הירידה בשמיעה במקרה של התובע חמורה יותר באוזן שמאל, בעוד ירידה בשמיעה בעקבות חשיפה לרעש היא בדרך כלל סימטרית, בשתי האוזניים. כמו כן, פירט המומחה, כי ידוע שחבלה מסוג Whiplash עלולה לגרום לפגיעה בשמיעה ולטינטון. הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות התובע טען שהוא סובל ממגבלה אורתופדית בכתף שמאל אשר משפיעה על עבודתו כחשמאלי, בפרט משום שידו הדומיננטית היא ידו השמאלית. כן טען התובע שהכאבים הפיזיים מהם הוא סובל הם בעלי השלכה תפקודית, וציין שלאור גילו והשכלתו, העבודות שבאפשרותו לעבוד בהן הן עבודות כפיים, שאותן הוא מתקשה לבצע בעקבות התאונה. לטענתו של התובע, עולה נכותו התפקודית על הנכות הרפואית. בשל מכלול הנתונים עתר התובע לנכות תפקודית בשיעור של 15%. הנתבעת טענה מנגד, שניתן ללמוד מכך שהתובע שב לעבודתו ושכרו הושבח, שאין כל השפעה תפקודית לנכותו הרפואית של התובע. הנתבעת הפנתה לחקירתו של התובע, שם התברר לטענתה, כי התובע ניסה למזער את היקף עבודתו, אף שאין מחלוקת על כך שהתובע המשיך לעבוד בעבודות חשמל ושיפוצים לאחר התאונה. עוד טענה הנתבעת, כי מעיון בשומות המס עולה שהכנסותיו של התובע עלו באופן משמעותי מאז התאונה. הנתבעת הפנתה לסרטונים אשר הוגשו לבית המשפט, מהם עולה כי לאחר התאונה, המשיך התובע לעבוד כזמר בחתונות. כאמור, לא נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה. לא מצאתי שיש לקבוע שלתובע נכות תפקודית אורתופדית. עם זאת, התרשמתי שהנכות שנותרה לתובע בעקבות הטינטון עשויה להשפיע במידת מה על תפקודו, בכלל זה על עבודתו כזמר. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שיש לקבוע ששיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע, כמו גם שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, עומד על 8%. הנזקים הנזק הלא ממוני בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 16,000 ₪. הפסד הכנסות בעבר עובר לתאונה ולאחריה עבד התובעת כחשמלאי וכזמר. התובע טען שבעקבות התאונה שהה באי כושר במשך כשלושה חודשים. כיון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, שולמו לתובע דמי פגיעה בסך של 3,259 ₪. לטענת התובע, דמי הפגיעה אינם משקפים את הפסדי הכנסותיו באותה התקופה. לטענתו כיון שהכנסותיו אינן מדווחות, גם השלמה של 25% על סכום דמי הפגיעה, אינם משקפים את הפסד הכנסותיו בתקופה האמורה. התובע הוסיף וטען שלאחר תקופת אי הכושר, נעדר מהעבודה למשך תקופה נוספת, ואף לאחר ששב לעבוד, הן כחשמלאי, הן כקבלן שיפוצים, והן כזמר, עשה זאת בהיקף מצומצם. לראייה הפנה התובע לדוח שומה משנת המס 2005. לטענת התובע, יש לפצותו בגין הפסד הכנסות בעבר, בסכום גלובאלי של 100,000 ₪. לטענת הנתבעת, עמד שכרו הרבע שנתי של התובע, על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, על 5,223 ₪, היינו- 1,741 ₪. כן הפנתה הנתבעת לכך שהתובע אישר במהלך חקירתו שגם בשנים שקדמו לתאונה, 2003 ו- 2004, הרויח כ- 1,700 ₪ לחודש. כן הפנתה הנתבעת לכך שמעיון בדוחות השומה לשנים 2006 ו- 2007, עולה כי שכרו של התובע לאחר התאונה השביח, והכפיל את עצמו . כידוע, פיצוי בגין הפסד שכר בעבר טעון הוכחה. לאחר עיון בראיות שהובאו בפני מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח שנגרמו לו הפסדי הכנסות. יחד עם זאת, התובע לא הוכיח בדרך כלשהי מה היה היקף הכנסתו ומה היה היקף הפסדיו. עולה מעדותו של התובע כי לא כל הכנסותיו דווחו. אין בהצהרה זו כדי להוכיח קיומם של הפסדים. אין בהצהרה זו אף כדי להצדיק מתן פיצוי גלובאלי. לפיכך מצאתי שיש לפסוק השלמה בשיעור של 25% לדמי הפגיעה ששולמו, בסכום של 1,086 ₪. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה. גריעה מכושר השתכרות אשר לגריעה מכושר ההשתכרות, התובע לא הציג נתוני שכר עדכניים, וטען שיש לחשב את שכר הבסיס על פי השכר הממוצע במשק לצורך חישוב הגריעה מכושר השתכרות. בשים לב לנתונים שהוצגו בפניי, ניתן לאמץ את שכרו על פי השומה לשנת 2006 (מוצג נ/2), ולקבוע ששכר הבסיס של התובע הינו בסך של 6,000 ₪. בהנחה שהתובע, אשר מתמיד בעיסוקו חרף הנכות שנקבעה לו, יעבוד עד גיל 67, יש לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 30,000 ₪ במעוגל, המתאים בקירוב ל- 60% מתחשיב אקטוארי. עזרת הזולת אף שלא הובאו ראיות לעזרה או לסיוע שקיבל התובע במהלך תקופת אי הכושר שנקבעה לו, או לאחריה, בשים לב לטיבה ולשיעורה של נכותו, להשפעתה התפקודית על עבודתו של התובע, אני קובעת פיצוי על דרך האומדן בסכום של 3,000 ₪ בגין העבר והעתיד, בערכי יום מתן פסק הדין. הוצאות בשים לב לטיבה והיקפה של הנכות, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה אשר מזכה את התובע בכיסוי הוצאותיו, לא מצאתי שיש לקבוע פיצוי בראש נזק זה. סיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום כמפורט להלן: נזק בלתי ממוני- 16,000 ₪; הפסד השתכרות בעבר- 1,086 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 30,000 ₪; עזרת הזולת- 3,000 ₪. לסכום הפסד ההכנסות בעבר יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה. יש לנכות מהסכום האמור את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, אם היו, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין, למעט דמי הפגיעה. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאותיו, למעט שכר טרחה ששולם לפרופ' סגל בגין חקירתו, כיון שנמצא שלא הייתה כל הצדקה לחקירה. כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.08% (כולל מס ערך מוסף). הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו הומצא פסק הדין לבא כוחה של הנתבעת.שמיעהתאונת דרכיםאוזניים