שינויים ספונדילוטיים בגופי החוליות

צילומי עמוד השדרה כולל ה- CT, הראו שינויים ספונדילוטיים ושינויים במפרקים הבין חולייתיים. לא נמצאו שברים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינויים ספונדילוטיים בגופי החוליות עקב תאונת דרכים: התביעה שבנדון מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 1. מבוא התובעת ילידת 1949, כבת 55, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.03.99. אין חולק על החבות, המחלוקת היא בשאלת הנזק. 2. הנכות תחילה ביהמ"ש מינה מומחה בתחום האורתופדי, בהמשך מונה גם מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ד"ר סבתו, שמונה כמומחה בתחום האורתופדי כותב בסיכום חוות דעתו: "מדובר באישה בת 50, אשר נפגעה בתאונת דרכים ב - 24.03.99, כאשר הרכב בו נהגה נפגע מאחור. היא התלוננה על כאב בגב, ובחזה. בבדיקותיה בחדר מיון, ומאוחר יותר במסגרת המרפאה, נמצאה רגישות בכל הגב, אך לא נמצא קיפוח נוירולוגי. צילומי עמוד השדרה כולל ה- CT, הראו שינויים ספונדילוטיים ושינויים במפרקים הבין חולייתיים. לא נמצאו שברים. שינויים אלו הם שינויים כרוניים שהתפתחו אצל לאה מספר שנים לפני התאונה. ב - 1995 היא נבדקה על ידי רופא המשפחה עקב כאב בגב, ובצוואר. בבדיקתה לא נמצאה הגבלה בתנועות הגב, ולא נמצא קיפוח נוירולוגי. אמנם השינויים בחוליות היו לפני התאונה, והתאונה לא הייתה הגורם להיווצרותם, אך סביר להניח שהתאונה גרמה להחמרה בכאב, ולירידה בכושר הכללי, של הנבדקת. מסקנה: עקב התאונה, לאה סבלה מנכות זמנית, ונותרה נכות צמיתה. נכותה לפי ספר התקנות של המוסד לביטוח לאומי: מיום התאונה למשך חודש ימים 100% לחודשיים לאחר מכן 50% לחודשיים לאחר מכן 20% נכותה לצמיתות לפי סעיף 35(1) א-ב 5%" בהמשך, בתשובות לשאלות הבהרה אישר ד"ר סבתו שנכותה היא בשיעור 10%, אך רק מחצית יש לזקוף לחובת התאונה. ד"ר יואב כהן שמונה כמומחה בתחום הפסיכיאטרי כותב בסיכום חוות דעתו: "1. גב' פלוט סבלה מנכות נפשית זמנית בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב' של תקנות הביטוח הלאומי, מיום התאונה למשך שנה וחצי. נכות זו נזקפת לחובת התאונה. היא הייתה בתקופת אי כושר מיום התאונה ועד לתאריך 1/7/99, באופן חלקי בשל המגבלה הגופנית ובאופן חלקי בשל הפגיעה הנפשית. 2. גב' פלוט סובלת עדיין מקשיי ריכוז וזיכרון. הסיבה לתלונות אלו, החומרה שלהן והסיכוי לשיפור בהן אינו ברור כעת. בכדי לברר סוגיות אילו יש לבצע הערכה נוירופסיכולוגית. אני ממליץ לפנות לשם כך למומחית בתחום, הגב' רעיה ורטמן מירושלים. לאחר קבלת חוות דעתה יהיה הניתן לקבוע האם קיימת נכות נוספת, והאם יש לזקוף אותה לחובת התאונה". ד"ר כהן נחקר על חוות-דעתו ובחקירתו העיד שהתובעת סובלת מנכות של 20%. הוא הביע נכונות להפנות את התובעת לבדיקת M.R.I ע"מ לנסות ולהתיר את הספק שנותר - האם הנכות היא תוצאה של התאונה. התובעת עברה את הבדיקה וד"ר כהן נתן חוות דעת משלימה ביום 27.07.03, ובה הוא כותב: "לנוכח האמור לעיל, ברור שלא ניתן לייחס לתאונה את הסימפטומים הנוכחיים של ירידה קוגניטיבית והפגיעה התפקודית בעקבותיה, שהערכתי בזמן עדותי בביהמ"ש כנכות בשיעור 20%". לתובעת אפוא 5% נכות אורתופדית, אין לה נכות פסיכיאטרית. התובעת סבלה מנכות זמנית אורתופדית למשך 3 חודשים, ופחותה יותר במשך חודשיים נוספים. התובעת סבלה גם מ - 10% נכות פסיכיאטרית זמנית למשך שנה וחצי. 3. עיסוקה של התובעת התובעת שימשה שנים מחנכת ומורה למתמטיקה. לטענתה, נעדרה עקב התאונה ארבעה חודשים. לאחר מכן ניסתה לשוב וללמד, הדבר לא עלה בידה והיא עבדה משך כשנה בהיקף חצי משרה. בהמשך, משראתה שאיננה מסוגלת עוד לתפקד כבעבר, ביקשה לפרוש לפנסיה מוקדמת. התובעת יצאה לשנת בשבתון וב - 09.03 פרשה לפנסיה. משכורתה הקובעת לפנסיה הייתה 7,608 ₪ וקצבת הפנסיה היא 4,550 ₪. 4. השפעת הנכות על תפקודה של התובעת התובעת נשואה ואם לשישה ילדים. על פי הראיות היא תפקדה באורח תקין עד התאונה. למן התאונה, על פי עדותה, עדות בעלה ועדות חברתה הגב' טובה בלייך, יש שינוי ניכר בתפקודה. התובעת סובלת משכחה, מדיכאון ומתפקוד לקוי. התובעת העידה בין היתר: "9. בחצי שנה הראשונה לאחר התאונה שכבתי רוב הזמן במיטה וסבלתי מכאבים קשים בגב ובראש. לא יכולתי לבצע פעולות יומיומיות בבית כמו בישול, ניקיון, כביסות, וכיוצ"ב והדבר גרם לי לדיכאון. 10. בתקופה זו סעד אותי בעלי שסייע לי בכל פעולות היומיום כולל הגשת אוכל, בישול, סידור המיטה, הרמת חפצים כבדים, ניקיון הבית וכיוצ"ב. 11. כמו כן לא יכולתי לחזור ולנהוג לאחר התאונה עקב פחדי מנסיעות ועקב הקושי שלי לשבת, ובעלי נאלץ להסיע אותו לכל הטיפולים הרבים שעברתי בתקופה זו. 12. מאז התאונה ועד היום אני סובלת מכאבים ומהגבלת תנועה בגב המקשים עלי להתכופף, לשבת זמן ממושך, ללכת למרחקים, לשכב, להרים דברים כבדים, ולבצע מאמצים פיזיים ואני נזקקת לקחת באופן קבוע משככי כאבים. 13. עקב מצבי הורו לי הרופאים מעת לעת על ימי מחלה בהם אני נעדרתי מהעבודה. 14. כמו כן סבלתי מאז התאונה ובעקבותיה ממצב נפשי קשה, מדיכאון, מחרדות בנהיגה, מקשיי ריכוז וזיכרון, שבעטים הופניתי לטיפול במרפאה לבריאות הנפש בביה"ח קפלן וקיבלתי טיפול תרופתי ושיחות במשך כשנה". עדות התובעת והעדים מטעמה מהימנים עלי. אומנם שלוש שנים קודם לתאונה ביקשה התובעת לצאת לשנת שבתון מטעמי בריאות (נ/8), אך בקשתה לא נענתה והיא המשיכה ללמד כהרגלה. עלה גם מהתיק הרפואי של התובעת (נ/1), שהתובעת התלוננה לא אחת, על כאבי ראש שנמשכים תקופות ארוכות ומן הסתם הדבר פגע בתפקודה, אך משוכנעת אני שמאז התאונה חל שינוי ממשי בתפקודה. התובעת החלה גם לקבל טיפול נפשי והרישומים בתיק (נ/4), תומכים בטענותיה. דא עקא שהמומחה ד"ר יואב כהן אמר דברו. דהינו שלתובעת 20% נכות פסיכיאטרית, אך אין מקורה של הנכות בתאונה. קיים אמנם קשר עובדתי בזמן בין התפרצות המחלה שגורמת לתובעת לשכחה וכתוצאה מכך, ככל הנראה, לדיכאון. אך אין קשר סיבתי משפטי לקשור בין הנכות לבין התאונה. לפיכך, את עיקר תלונות התובעת, שהיו מהימנות עלי ומשקפות את מצבה למן התאונה - אין לקשור לתאונה. ניתן לקשור לתאונה חלק מכאבי הגב והצוואר עליהם מתלוננת התובעת וכן את הדיכאון והחרדות מנהיגה בשנה הסמוכה לתאונה. 5. הפסדי שכר של התובעת עקב התאונה התובעת קיבלה תעודות מחלה מיום התאונה 23.04.99 ועד 01.07.99 (ת/5). תעודה נוספת מיום 24.11.00 ועד 03.12.00 (ת/6) וב - 28.08.99 הפחיתה עבודתה לחצי משרה (ת/7 - ת/11). התובעת עמדה בפני ועדה רפואית שלאחר בדיקה, אישרה את יציאתה לפנסיה מוקדמת מטעמי בריאות. מהחלטת הועדה (נ/9), עולה שהתובעת סובלת מייתר לחץ דם, מתעוקת לב, מכאבים בעמ"ש (כתוצאה מהתאונה), מכאבי גב תחתון, שבר ישן ב - D1-D2, דליות בגפיים תחתונות, טחורים עם דימומים חוזרים, עודף משקל, כאבי ראש תמידיים, פגיעה בזיכרון ותגובה דיכאונית תגובתית (עקב תאונת-הדרכים). לפגמים עקב התאונה ייחסה הוועדה כ - 20% נכות לא משוקללת. מתוך 68% שקבעה הוועדה לתובעת כ- 13% משוקללים. ראוי גם להזכיר אירוע מיום 02.01.03 שבו התלוננה אחת המורות על תלמיד מכיתתה, התנהלה שיחה קשה עם התלמיד ועם המורה ובמהלך השיעור התובעת חשה כאבים בחזה פונתה לקופ"ח ומשם לביה"ח קפלן שם עברה צנתור (מכתבה מיום 15.05.03). אירוע זה השפיע עליה וגם בעקבותיו ביקשה לפרוש לפנסיה מוקדמת. בתקופת היעדרותה לאחר התאונה קיבלה התובעת שכר ע"ח ימי מחלה, נזק זה יש לזקוף לחובת התאונה ועל הנתבעת לפצות את התובעת בגינו. ימי המחלה שנזקפו לחובתה מפורטים במסמך ממשרד החינוך מיום 06.09.04. הייתי זוקפת גם חלק מההפסד בשנה וחצי שלאחר התאונה, הגם שלא הייתה באי-כושר באותה תקופה, שכן שילוב של החמרה בכאבים בצוואר עקב התאונה, וההשפעה הנפשית הזמנית של התאונה (כשהוכרה ע"י המומחה), מסבירים את הקושי שלה להתמודד עם הכאבים והקושי שלה לתפקד במשרה מלאה ולפיכך, הייתי זוקפת סה"כ 75% מההפסד לתאונה. סה"כ בגין אובדן ימי מחלה אני פוסקת לתובעת - 6,685 ₪ (75% X 8,913). מהאמור לעיל, את הפרישה מהעבודה לא ניתן לזקוף לתאונה, אלא חלקית. הועדה, כאמור, זקפה לחובת התאונה כ - 13% משוקללת ואולם על פי המומחים מטעם ביהמ"ש יש לזקוף 5% בלבד (את הנכות בגין אובדן הזיכרון והתגובה הדיכאונית, כאמור ד"ר כהן לא קשר לתאונה). לפיכך - הייתי זוקפת חלק מההפסד של התובעת בגין אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות סה"כ - 30,000 ₪ בגין העבר למן פרישתה ולעתיד. 6. נזקים נוספים בהתחשב בתקופות אי הכושר ובנכות הזמנית הפסיכיאטרית אני פוסקת לתובעת בגין הנזק הלא ממוני - 14,000 ₪. בגין עזרת הזולת אני פוסקת לתובעת - 7,500 ₪. בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, אני פוסקת לתובעת - 1,000 ₪. 7. סוף דבר מכל הנאמר לעיל, אני פוסקת לתובעת כדלקמן: 7.1. בגין הנזק הלא ממוני 14,000 ₪. 7.2. בגין אובדן השתכרות בתקופת אי-הכושר 6,685 ₪. 7.3. בגין אובדן השתכרות למן פרישתה ולעתיד 30,000 ₪. 7.4. בגין עזרת הזולת והוצאות 8,500 ₪. בנוסף, תשא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכ"ט ב"כ. חוליותעמוד השדרה