תאונת דרכים 27% נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 27% נכות: 1. התובע, יליד 1963, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעות לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד) בגין תאונת דרכים שאירעה בתאריך 26.4.99, עת נהג ברכב פרטי הנזכר בכתב התביעה והתנגש ברכב אחר וכתוצאה מכך נגרמו לו לטענתו נזקי גוף (להלן:"התאונה"). 2. הנתבעות אינן חולקות בדבר חבותן לפצות את התובע על פי חוק הפלת"ד. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה. 3. לעניין היקף הפגיעות והנזק הגופני שנגרם לתובע מונו מספר מומחים כדלקמן: פרופ' סודרי בתחום האורטופדי, אשר קבע לתובע כי לתובע נכות בשיעור של 5% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה בצוואר, 5% נוספים בגין חיבור גרוע בשבר באולנה ו - 10% בגין צלקות. התובע נבדק אצל מומחה בתחום הקרדיולוגי ד"ר עמיקם, אשר קבע כי לא נמצאה עדות למחלת לב או להפרעה לבבית כלשהי והכאבים בחזה עליהם מתלונן התובע אינם קשורים לבעיה לבבית או לתאונה. התובע נבדק אצל מומחה בתחום הנוירופסיכיאטרי ד"ר פ.וייל אשר המליץ על נכות בשיעור של 10% בתחום זה. הנתבעת חולקת על עמדתו זו של המומחה בתחום הנוירופסכיאטרי וטוענת כי לתובע היה פרופיל רפואי 65 (ראה נ/2) בגין בעיה במערכת העצבים שגרמה לכאבי ראש קשים ויתכן והדבר נובע עקב אי העברת חומר רפואי שלא ניתן היה להמציאו למומחה עקב אי העברת תיקו הרפואי מצה"ל במועד. רק במהלך הראיות התברר שהתיק הרפואי הוחזק על ידי התובע בביתו. לפיכך מבקשות הנתבעות לקבוע כי רק 50% מהנכות שקבע המומחה בתחום זה שייכת לתאונה. 4. שקלתי את טענות הצדדים לעניין גובה אחוזי הנכות הרפואי והתפקודי שיש לקבוע לתובע ונראה כי יש ממש בטענות הנתבעות שלפיהם לא עמד עברו הרפואי של התובע בפני המומחה ד"ר וייל ועם זאת יש לקחת בחשבון כי היתה אפשרות לנתבעות לשלוח שאלות הבהרה או אף לזמנו לחקירה על חוות דעתו ומשלא נעשה הדבר יש לזכות את התובע בגין מלוא אחוזי הנכות שנקבעו על ידי המומחים כאמור לעיל. הנכות המשוקללת מסך כל הנכויות הנ"ל מגיעה ל - 27%. כידוע נכות רפואית אינה בהכרח נכות תפקודית, בנסיבות לאחר ששמעתי העדויות בתיק והתברר כי התובע עובד באטליז שפתחה אשתו (עמ' 24-23 לפרטיכל) וכן לאחר שלקחתי בחשבון את שנאמר בחוות דעת המומחה ד"ר וייל בנוגע לספק שהתעורר אצלו לגבי אמינות התלונות מצד המערער בתחום זה, העובדה כי המערער שוחרר משירותו בעיקר בשל בעיות בתחום הנפשי, שאינן קשורות לתאונה ובשים לב לנכות בשיעור של 5% בתחום האורתופדי, (מעבר לנכות בשיעור של 10% בגין הצלקת שאינה תפקודית) כאמור בחוות דעתו של פרופ' סודרי, נראה כי קביעת נכות תפקודית בשיעור של 10%, הכוללת את שני התחומים, תהיה צודקת בנסיבות העניין. ומכאן להיקף הנזק. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): כאמור הנכות הרפואית המשוכללת הינה בשיעור של 27%. קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת מספר ימי האשפוז כאשר התובע טוען כי יש להכיר בשהותו בבית הבראה צבאי תקופה של 124 יום כתקופת אשפוז לצורך חישוב הנזק הבלתי ממוני. בעניין זה יש לקבל את עמדת הנתבעות המתנגדות להכרה בתקופה הנ"ל כתקופת אשפוז (ראה ת.א. (ים) 47/92 ניסים שחר נ' דולב פורסם בצלטנר "חבות לפיצויי ת.ד" עמ' 1659 וכן ראה ת"א 441/85 קזוקרו נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ -צלטנר עמ' 596 ולעומת זאת ראה ת.א. (י-ם) 150/90 כהן נ' מגדל חב' לביטוח בעמ -צלטנר עמ' 1417 שם נפסק כי אישפוז יום הינו "אישפוז" לצורך חישוב הנזק הלא ממוני). התקופה שיש להכיר בה כתקופת אשפוז הינה אישפוזו של התובע בבית החולים פוריה במשך 14 ימים ואשפוז נוסף בבית חולים רמב"ם במשך 7 ימים. מאחר וסבורני כי 19 ימי אשפוז שהיו לתובע מיום 21.7.99 עד יום 4.8.99 בבית הבראה צבאי, היו ימים לצורך ביצוע טיפולים שבעקבות פגיעתו הבינונית של התובע בתאונה, אכיר בהם כימי אישפוז לצורך ראש נזק זה. סה"כ יש להכיר ב - 40 ימי אשפוז. הסכום המקסימלי בגין ראש נזק זה הוא סך של 141,843 ₪ ולכן מגיע לתובע לאחר הפחתת גיל ובצירוף ימי האישפוז לרבות הפרשי הריבית סך של 59,720 ₪ בראש נזק זה. הפסדי השתכרות (בגין העבר ולעתיד): 6. התובע טוען כי שוחרר מצה"ל עקב פגיעתו בתאונה. כמו כן לטענתו האטליז שפתחה אשתו ואשר בו בילה התובע מספר שעות ביום תוך סיוע בעבודות קלות נסגר (ת/5 א'). התובע פרש ביום 30.6.00 בתקופה שמיום התאונה ועד למועד זה קיבל שכר מלא מצה"ל. התובע מקבל פנסיה בשיעור של 41% משכרו כאשר הגימלה שהוא מקבל עומדת על סך של 3,800 עד 4,000 ₪ כולל החלק שהוון. התובע מבקש לחשב את הפסד השתכרותו עד לגובה השכר שהשתכר עובר לתאונה בצה"ל בניכוי תשלומי הפנסיה הנ"ל וזאת לגבי העבר מיום פרישתו 30.6.00 ולגבי העתיד עד לגיל 55 כגיל המקובל בצה"ל לפרישה. כמו כן מבקש התובע פיצוי בגיל אובדן זכויות סוציאליות בשיעור של 30% מהשכר. הנתבעות טוענות כי שיטת החישוב של התובע שגוייה. התובע השתחרר מצה"ל שנתיים לפני המועד שהיה אמור להשתחרר בגיל 45 וזאת עקב עיסוקו כגשש וכן הוא רצה להשתחרר שנים קודם לכן (נ/1). עוד לטענת הנתבעות שחרורו של התובע מהצבא נעשה על רקע נפשי וזאת כאמור בפרטיכל הדיון עמ' 12 ש' 4 מפי בא כוחו ש - 50% הנכות הנפשית שמהם סובל התובע אינם שייכים לתאונה. 7. שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 7,634 ₪ ברוטו. הסכום (בצירוף הפרשי הצמדה ללא ריבית) להיום עומד על סך של 8,432 ₪ ברוטו. הסכום נטו (לאחר הפחתה של 13.74% מס הכנסה) יעמוד ע"ס 7,273 ₪. כמחצית מסכום זה מקבל התובע עקב יציאתו לגימלאות ולגבי היתרה יש לחשב את הירידה בכושר ההשתכרות הנובעת מהתאונה. קיים קושי של הערכה בשל נתונים לא נכונים שמסר התובע בכל הנוגע לפתיחת עסק, האטליז, לאשתו, ועבודתו שם כאשר אינני מקבל את נימוקו לאי גילוי פרט חשוב זה כי, לטענתו, לא חשב "שזה מעניין". כמו כן התרשמתי שהתובע לאחר שפרש לגמלאות מצה"ל ולא עשה מאמצים ראויים למציאת עיסוק אחר ובחר לעבוד באטליז עובדה שבחר להסתיר. בשים לב לנכותו התפקודית שנקבעה בשיעור של 10% כאמור לעיל אפסוק פיצויי באומדן גלובלי בגין ראש נזק זה לעבר והן לעתיד. הסכום שנראה לי בגין העבר מיום 30.6.00 שהוא מועד פרישתו ועד היום הוא סך של 25,000 ₪. באשר לעתיד בשים לב לנתונים הנ"ל, אני פוסק סך של 100,000 ₪ ברכיב זה. סה"כ 125,000 בגין ראש נזק זה. כאן המקום לציין כי טענת התובע לאובדן זכויות פנסיה או "אובדן זכויות סוציאליות" לא הוכחו בראיות כלשהן ולפיכך יש לדחותן (ראה ד.קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" מהד' רביעית עמ' 320 ואילך). הוצאות רפואיות ונסיעות לקבלתן ועזרת צד ג': 8. באשר להוצאות רפואיות אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי טיפול רפואי לו יזקק התובע אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. התובע טוען לטיפולי שיניים וזאת בגין שבר במספר שיניים בקדמת הפה. לטענתו לנוכח הפגיעות הקשות לא צויינו מספר השיניים שנפגעו אלא צויין חבלה בלסת בלבד. בהחלטה מיום 22.12.00 הציע בית המשפט לצדדים בנוגע לנושא הפגיעה בשיניים להגיע להסכמה באמצעות החלפת הוצאות לטיפול שהתקבלו על ידי רופא שיניים מוסכם ובאין הסכמה כל צד היה רשאי להגיש הצעה של רופא שיניים מטעמו. הנתבעות טוענות כי התובע לא הוכיח לא פגיעה בשיניים וגם לא קשר בין עלות הטיפול הנטען לבין התאונה. בנסיבות לאחר שבית המשפט התווה את המנגנון שלפיו יוערכו הטיפולים בשיניים סבורני שיש מקום לפצות את התובע על פי הצעת התיקון בסך של 7,200 ₪ (ת/9) (המדבר בהצעה ולא בתשלום ולכן אאשרה נומינלית). מכיוון שאין כל ראייה לגבי הצורך בטיפולי שיניים נוספים בעתיד אין לפסוק כל סכום נוסף בגין העתיד בגין ראש נזק זה. כמו כן, אני מזכה את התובע לנוכח פגיעתו בסכום נוסף, באומדן גלובלי בסך של 4,500 ₪ בגין הוצאות נסיעה לצרכי טיפולים ועזרת בני משפחה. סה"כ סך של 11,500 בגין ראש נזק זה. ניכויים: 9. מסכום הפיצויים ינוכה תשלום תכוף בסך 5,500 ₪ ששולם אליו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום עד היום. התוצאה: 10. אשר על כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיפים 5, 7, ו - 8, בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מהסכומים ינוכה הסך הנקוב בסעיף 9 לעיל.תאונת דרכיםנכות