תנאים לאישור פשרה בתביעה ייצוגית

מהם התנאים לאישור פשרה בתביעה ייצוגית ? על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן נבחן את הסכם הפשרה המוצע על פי אמות מידה אלה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאים לאישור פשרה בתביעה ייצוגית: 1. לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18 - 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. 2. המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה יצוגית נגד המשיבה. ביסוד הבקשה טענת המבקש, כי המשיבה משווקת לצרכניה "חומץ טבעי 5%" (להלן - "המוצר"), על אף שהמוצר כולל צבע מאכל וחומר משמר שאינם מאפשרים כינויו כ"טבעי", וזאת בניגוד להוראות תקן ישראלי 1145 . 3. ביום 13/4/44, מבלי שהוגשה על ידי המשיבה תשובה לבקשת האישור, הוגשה על ידי ב"כ הצדדים בקשה לאישור הסכם פשרה. ביום 3/5/11 הוריתי לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה בעיתונים ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעות שפורסמו כאמור, פורטו עיקרי ההסכם והוגדרה הקבוצה. כמו כן צוין, בין היתר, כי תוך 45 ימים רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדות להסדר, או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות. 4. לאחר ביצוע הפרסומים לא הוגשו התנגדויות כלשהן מצד חברי הקבוצה. אף לא אחד מבין חברי הקבוצה ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסכם הפשרה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי אין הוא מוצא להביע התנגדות לבקשה לאישור הסכם הפשרה, והוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. 5. על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן נבחן את הסכם הפשרה המוצע על פי אמות מידה אלה. 6. עילות התביעה, שעליהן התבססה הבקשה, הן הפרת חובה חקוקה והטעייה צרכנית, וזאת בזיקה להפרת תקן ישראלי 1145. 7. חברי הקבוצה הם כל צרכן אשר רכש מוצר בשם "חומץ טבעי 5%" המשווק על ידי המשיבה במהלך שבע השנים טרם הגשת התובענה. 8. המבקש עתר לצו עשה אשר יורה למשיבה לתקן את אריזת המוצר ולהסיר ממנה את הכינוי "טבעי". כמו כן נדרש פיצוי כספי המורכב מהשבה חלקית של 33.3% לכל אריזה של המוצר שנמכרה, ומפיצוי בסך 50 ₪ לכל צרכן בגין פגיעה באוטונומיה. המבקש הניח כי מידי שנה מתבצעות 300,000 רכישות של המוצר, ובהינתן שמחירו הנו 5.95 ₪ הועמד סכום התביעה על 9,165,000 ₪. 9. השאלות המהותיות שבעובדה ומשפט, המשותפות לכאורה לכלל חבריה של הקבוצה, הן אלו: האם המשיבה הפרה את הוראות התקן באשר לכינויו של החומץ כ"טבעי"; האם בכך ביצעה כלפי חברי הקבוצה עוולה של היפר חובה חקוקה או של הטעיה צרכנית. 10. הסכם הפשרה כולל שני רכיבים. רכיב עיקרי ראשון שלו הוא תיקון ההפרה. במסגרת זו התחייבה המשיבה לשנות את תווית המוצר באופן שתושמט ממנו המילה "טבעי". רכיב עיקרי שני של הסכמי הפשרה הוא מתן הטבה לציבור צרכניה של המשיבה. בהקשר זה הוסכם על כי למשך תקופה של 3 חודשים תעניק המשיבה לציבור הצרכנים הנחה של 30% ממחירו של המוצר בפרטי המוצר המשווקים על ידי המשיבה ברשת חנויות "טיב טעם" ברחבי הארץ. המשיבה התחייבה שלא להעלות את מחיר המוצר טרם מתן ההטבה, או במהלך תקופת ההטבה. על פי הסכמי הפשרה, בכפוף לאישורם מוותרים חברי הקבוצה, כלפי המשיבה או מי מטעמה, על כל תביעה או טענה ביחס לכל ענייני התביעה. 11. לצורך הערכת הסכם הפשרה ראוי להקדים ולציין כי שאלת תחולתו של תקן ישראלי 1145 שנויה במחלוקת, שכן המשיבה טוענת לתחולת תקן ספציפי מס' 1160 העוסק ב"חומץ טבעי" ומאפשר שימוש בצבע מאכל וחומר משמר בייצור החומץ. המשיבה לא הגישה תגובה לבקשת האישור וטענתה זו לא נתלבנה די הצורך, אך במסגרת הסכם הפשרה היא התחייבה לשנות את אריזת המוצר ולהסיר ממנה את המילה "טבעי". ככל שהוראות התקן הופרו במקרה דנן, הרי בהסכם הפשרה יש כדי להביא דברים על תיקונם. לטעמי אין להקל ראש בערכה של התחייבות זו: על פי העולה לכאורה מבקשת האישור, המשיבה הפרה את הוראות התקן. לא שמענו כי רשויות התביעה פעלו לאכיפתן של הוראות התקן על המשיבה. והנה, כיום מוכנה המשיבה ליטול על עצמה את ההתחייבות המחמירה יותר ולפעול לפי הוראות תקן 1145 והיא אף מוכנה ליטול על עצמה חיוב פסוק לעשות כן. נראה כי מהיבט זה יש בהסכם הפשרה כדי להגשים את תכליתו של חוק תובענות יצוגיות לקדם, בין היתר, את "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות). זאת ועוד אחרת: על פי גישתו של בית המשפט המחוזי בבש"א 22194/07 זייק נ' מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ ואח' (השופטת ד' פלפל), במקרה של הפרת פסק דין שניתן בתובענה ייצוגית, זכאים חברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. משכך נראה, אפוא, כי נוכח האינטרס הציבורי בקיום התקן, מחד גיסא, וחולשתן של מערכות אכיפתו השלטוניות, מאידך גיסא, נודעת להסדר הפשרה תרומה ציבורית. 12. אשר למרכיב הפיצוי על פי הסכם הפשרה נראה לי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו אין מקום לעריכת תחשיבים כלכליים בדבר כדאיותו הכספית לציבור או לחברי הקבוצה, מה עוד שלא הונחה תשתית עובדתית לכך שעריכת תחשיבים כאלו היא כלל אפשרית. בהקשר זה יוטעם, כי ספק רב אם לחברי הקבוצה או למי מהם כלל נגרם נזק בר פיצוי. לכך יש להוסיף כי על פי הודעת הצדדים, היקף המכירות של המוצר נמוך מאופן משמעותי ממה שהניח המבקש (באופן כללי וסתמי) במסגרתה של בקשת האישור. מטעמים אלו אף איני רואה למנות במקרה במקרה דנן "בודק". 13. נוכח כל המקובץ לעיל נחה דעתי, כי הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. לפיכך אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין. 14. הצדדים המליצו, כי המשיבה תישא בשכר טרחת ב"כ המבקש בסך של 23,000 ₪ ומע"מ, ובגמול למבקשת בסך של 7,000 ₪. אשר לגמול יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 22 לחוק תובענות יצוגיות. אשר לשכ"ט-עו"ד לב"כ המבקש יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 23 לאותו חוק. לאור שקלול מכלול הנתונים נראה לי, כי אין עילה להתערב בשיעורם של הגמול ושל שכר הטרחה המומלצים. 15. ב"כ הצדדים יגישו לאישורי בתוך 14 יום את נוסח ההודעות ואופן הפרסום הנדרשים לפי סעיף 25 לחוק. פסק הדין ייכנס לתוקף רק לאחר אישור נוסח ההודעות ואופן הפרסום על ידי בית המשפט. ב"כ המבקש ידאג לשלוח העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט בצירוף הסדר הפשרה, על נספחיו, לצורך רישום בפנקס. פשרהתביעה ייצוגית