קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול: השופט ח' מלצר: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול, בגדרה הורה בית הדין לעותר להפקיד המחאה בנקאית בסך 25,000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאות המשיבה 2 (להלן - המשיבה) במסגרת ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי. העותר מבקש עוד כי אם לא תתקבל טענתו לגבי עצם הפקדת ההמחאה, יופחת סכום הערובה הכספית שבה חויב ותעמוד על סכום "נמוך וסביר" כהגדרתו. להלן יובאו בקצרה הנתונים הנדרשים להכרעה. 2. העותר והמשיבה נפרדו עוד בשנת 1998. כעולה מן העתירה, בשנת 2001 הוחלט כי העותר ישלם לשני ילדיו הקטינים מזונות בסך 1,500 ש"ח לכל ילד, כולל מדור. העותר ביקש להפחית את דמי המזונות האמורים אך בקשתו זו נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בספטמבר 2003 ביקש שוב להפחית את דמי המזונות ואלה הופחתו בשיעור נמוך, לטענת העותר. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את הערעור מן הטעם שהעותר לא מקיים את התחייבותו לשאת בתשלום מחצית חוב המשכנתא על בית המגורים של המשיבה. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי בחיפה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בע"מ 9789/06 פלוני נ' פלונית (, 15.7.2007)). חברתי, כב' השופטת ע' ארבל, הורתה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי בחיפה לצורך קביעת גובה תשלום המזונות בו יחויב העותר, לאחר הפחתה מסוימת עקב שינוי נסיבות וקביעת גובה המזונות שהיה חב העותר למשיבה, בהתחשב בכך שהמשיבה שילמה גם את חלקו של העותר בחוב המשכנתא לבנק. בין הצדדים התנהל במקביל להליכים אלה גם הליך בבית הדין הרבני האזורי לצורך הכרעה במחלוקות הרכושיות שנותרו ללא מענה. במסגרת הליך זה, כעולה מנספח ו' לתגובת המשיבה, הסכימו הצדדים על מינוי אקטואר לצורך בחינת זכויות הצדדים ברכוש והלה הגיש את חוות דעתו - לאחר כמה עיכובים שלטענת המשיבה נגרמו על ידי העותר. בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של האקטואר, ועל החלטה זו הגיש העותר את ערעורו, מושא עתירה זו. בית הדין הרבני הגדול הורה לעותר להפקיד תוך 30 ימים ערבות בסך 25,000 ש"ח לכיסוי הוצאות המשיבה במידה ויידחה הערעור. העותר חתם על כתב ערבות אך בית הדין הרבני הגדול הדגיש כי אין די בכך וכי עליו להפקיד שיק בנקאי על הסכום האמור, ולא - יימחק הערעור. בתאריך 6.9.2007 הורה בית הדין הרבני הגדול לעותר להודיע תוך 24 שעות אם בכוונתו להפקיד את הערבות ולא - ייסגר התיק. בהחלטה נוספת מתאריך 10.9.2007 (שאותה לא צירף העותר לעתירתו ואף לא עדכן בדבר קיומה) נקבע כי ביצוע ההחלטה מתאריך 6.9.2007 יעוכב לתקופה של 10 ימים על מנת לאפשר לעותר להגיש עתירה לבג"צ. בית הדין הרבני הגדול ביקש מן העותר לעדכנו במידה ותוגש העתירה על מנת שניתן יהיה, במידת הצורך, להאריך את עיכוב הביצוע. כעולה מתגובת המשיבה, העותר לא עידכן את בית הדין הרבני הגדול על הגשת העתירה ובתאריך 16.12.2007 החליט בית הדין הרבני הגדול על מחיקת הערעור וסגירת התיק. בהחלטה מתאריך 3.1.2008 סירב בית הדין הרבני הגדול לבטל את ההחלטה המורה על מחיקת הערעור. 3. העותר מלין על גובה הערבות שקבע בית הדין הרבני הגדול ועל מניעת זכות הגישה לערכאות על ידי קביעת סכום ערבות בלתי אפשרי מבחינתו. העותר מציין כי הוא דל אמצעים ומסביר כי אף בבית משפט זה התקבלה טענתו לגבי אי יכולת לעמוד בתשלום ערבות וזו הופחתה מאוד (עיינו: בע"מ 9789/06 הנ"ל). לטענת העותר, ההליך בבית הדין הרבני הגדול התנהל בחוסר סבירות ותוך הערמת קשיים עליו. 4. המשיבה מבקשת לדחות את העתירה ולחייב את המשיב בהוצאות, קודם כל מן הטעם שעם מחיקת הערעור בבית הדין הרבני הגדול הפכה העתירה לתיאורטית. המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין העתירה להימחק גם מחמת אי ניקיון כפיים של העותר, אשר לא צירף לעתירה את כל ההחלטות הרלבנטיות של בית הדין הרבני הגדול, בפרט - החלטת מחיקת הערעור. טענת סף נוספת של המשיבה הינה טענת שיהוי - העותר המתין 3 חודשים מיום מתן ההחלטה בבית הדין הרבני הגדול לגבי החיוב בערבות ועד להגשת העתירה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, אשר שקל את כל השיקולים הראויים לצורך קבלת ההחלטה. 5. נוכח האמור בתגובתה המקדמית של המשיבה - העותר נתבקש להבהיר באם הוא עומד עדיין על עתירתו והשיב בחיוב, בשים לב לכך שלטעמו ההחלטה מושא העתירה חסמה בפניו את הגישה לערכאת הערעור והדבר מקים, לשיטתו, עילת התערבות. 6. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובתה המקדמית של המשיבה ובהודעת העותר - הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: ראשית, עם מחיקת הערעור בבית הדין הרבני הגדול העתירה אכן הפכה לתיאורטית, והלכה היא כי בית משפט זה אינו נדרש, ככלל, לעתירה שכזו (ראו: בג"צ 1768/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 (, 6.2.2006); בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג (5) 241 (14.10.1999); בג"צ 2406/05 עיריית באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה (, 27.7.2005)). לכלל זה ישנם אמנם חריגים, בפרט כאשר סירוב לדון בשאלות חשובות עקב הפיכתן לעיוניות יכול להוביל לכך שבית המשפט לא ידון בסוגיות אלה לעולם (השוו: בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (, 11.02.2010)). ואולם, אין זה המקרה שלפנינו. העותר יכול היה למנוע את הפיכת העתירה לעיונית אילו היה עומד בתנאים שקבע לו בית הדין הרבני הגדול לגבי המשך עיכוב הביצוע, אך העותר התעכב עד מאוד בהגשת העתירה וככל הידוע לנו לא ביקש הארכה של עיכוב הביצוע, כך שלמעשה לא עשה דבר כדי למנוע את מחיקת ערעורו. שנית, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה ממעט להתערב בהחלטות הנוגעות לסדרי הדין בבתי הדין הדתיים. ראו: בג"צ 7758/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (, 2.10.2007); בג"צ 3256/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (, 13.5.2007)). אף ההחלטה הנתקפת בעתירה זו היא החלטה שבמהותה עוסקת בסדרי דין ובניהול ההליך, ומבלי להיכנס לגופם של דברים - נראה כי ממילא אין היא מקימה לעיצומה עילת התערבות. שלישית, העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, במשמעותו ובנפקותו המשפטית. העותר לא הציג תמונה מלאה לבית המשפט ולא חשף את מלוא היריעה העובדתית, בכך שלא הציג את כל החלטות בית הדין הרבני הגדול הרלבנטיות וכן לא דיווח על ההחלטה למחוק את ערעורו עקב אי הפקדת השיק הבנקאי. אף באי ניקיון כפיים זה יש כדי להביא לדחיית העתירה. (ראו: בג"צ 413/85 חץ אלקטרוניקה נ' שר התקשורת, פ"ד מא (3) 235 (1987)). 7. נוכח כל האמור לעיל - העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין - ראינו שלא לעשות צו להוצאות. בית דין רבני