קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבים בגב תחתון לאחר תאונת דרכים: לפני תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע, יליד ינואר 1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.12.96, בהיותו בן 33 שנים. עובר לתאונה, עבד התובע כנהג מונית עצמאי. הנתבעת לא חלקה על עצם קרות התאונה ועל אחריותה כמבטחת של התובע אלא על הנזק שנגרם לתובע, לטענתו, ועל הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען. לאחר התאונה פונה התובע ע"י אמבולנס של מד"א לבית-חולים הדסה הר-הצופים שם נבדק לאחר שהתלונן על כאבים בגב התחתון. הוא שוחרר לאחר בדיקה אף ללא המלצה על ימי מחלה. מאז ועד לאחר הגשת התביעה לא פנה התובע לבדיקה נוספת או בבקשה לטיפול כלשהו. לטענתו, בעקבות התאונה הוא סבל, ועודנו סובל, מהתפרצויות של כאבים בגב התחתון. הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי משום שסבר כי הפתרון שיוצע לא יוגבל למשככי כאבים, וזאת על סמך נסיונו האישי מפגיעות גב קודמות שסבל, בנסיבות דומות. התובע לא טען לנכות לצמיתות אך ביקש למנות לו מומחה רפואי לקביעת הנכויות הזמניות. בדיון בבקשה טען כי שב לעבודתו רק 3 ימים לאחר האירוע, למרות שלא הציג תעודה רפואית, למעט גליון השחרור שבו לא צויינו ימי מחלה, כאמור. בדיון שנערך ביום 1.4.98 נדחתה בקשת התובע למינוי מומחה רפואי בהעדר ראשית ראיה המצדיקה זאת. בסיכומו של דבר נותרה טענתו של התובע בדבר נכות תפקודית המתבטאת בהחרפת כאבי הגב התחתון, שמהם סבל עוד בעבר, דבר שגרם לו לקצר את יום העבודה שלו ל - 8 שעות במקום 12 שעות שנהג לעבוד עובר לתאונה.ואבחן את טענותיו של התובע בהקשר לראשי הנזק להם טען. כאב וסבל - כאמור, התובע לא טען כי נגרמה לו נכות לצמיתות, ולא הביא ראשית ראיה שתשכנע את בית-המשפט בצורך למנות מומחה רפואי לעניין קביעת הנכות זמנית, ולפיכך לא נקבעה לו נכות רפואית כלל. הוא נעדר מהעבודה בסה"כ 3 ימים, אין כל הוכחה רפואית שכאבי הגב שלטענתו הוא ממשיך לסבול מהם נגרמו דוקא מתאונה זו לעומת תאונותיו הקודמות. לאור האמור, אני קובע לתובע פיצויים ע"פ סעיף 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, בסכום גלובלי של 2,000 ש"ח. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד - בראש נזק זה מספר שאלות משנה: האם יש להכיר בנכות תפקודית אצל התובע. אם כן, האם יש קשר בין הנכות התפקודית לבין התאונה נשוא תיק זה. ולבסוף, האם אכן הוכח אובדן כושר השתכרות של התובע, יהיה הגורם לו אשר יהיה.והגם שדי בקביעת ממצא שלילי באחת מהשאלות הנ"ל, הרי שהממצא הוא שלילי לגבי כל אחת מהן: באשר לשאלת הנכות התפקודית - עקרונית, ניתן להכיר בנכות תפקודית גם במקרים בהם לא נפסקה נכות רפואית כלל (ראה ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה IV - תשנ"ח) 196 - 197). ואולם, לא השתכנעתי כי מצבו של התובע מצדיק זאת. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת כי אין זה סביר שמי שסובל מכאבים חזקים, שהם בבחינת החרפת מצבו הבריאותי הלקוי ממילא, לא יפנה לרופא במשך שנה וחצי. בכל אופן, משכבר פנה התובע לבדיקה של מומחה (לאחר הגשת התביעה) לא מצא הלה כל ממצא ביחס למצבו ואף בדיקת CT שאליה הופנה לא הראתה כל ממצא התומך בטענותיו.נגם אופי הכאבים עליהם מעיד התובע - כאבים הבאים בהתקפים, בזמנים בלתי קבועים ובלתי צפויים (סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית) - איננו תואם את אובדן הכושר שנגרם לטענתו והמתבטא בקיצור יום העבודה מ- 12 שעות ל- 8 שעות ביום (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית). אילו טען התובע כי הכאבים מלווים אותו כל היום, יתכן שניתן היה להגיע למסקנה כי הצטברות הכאבים במשך היום מכבידה עליו עד כי נאלץ הוא לקצר את יום העבודה. באשר לשאלת הקשר הסיבתי - לתובע היו מספר תאונות לפני התאונה הנדונה. לפחות בגין אחת מהן סבל מכאבים בגב התחתון במשך 6 שנים עד לתאונה. כאבים אלו הפריעו לו כבר אז ועודם נמשכים (ראה תשובת התובע בחקירה נגדית בעמ' 5 לפרוטוקול). בנסיבות אלו לא נותרה אלא עדותו של התובע ולפיכך אני קובע כי לא הוכח כדבעי כי דוקא התאונה הנדונה היא שגרמה לפגיעה התפקודית הנטענת. התובע אף לא הצליח להביא ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה אשר יכל לבחון את ההחמרה במצבו הרפואי של התובע לאור תיעוד רפואי קודם. הוכחת הפסד ההשתכרות - התובע הצהיר בהזדמנויות שונות על שכר שונה (ראה סעיף 7ו לסיכומי הנתבעת). מקובלת עלי טענת הנתבעת כי לא ניתן להשוות את הודעת השומה לשנת 1996 שנערכה לפי מיטב השפיטה של פקיד השומה עם דו"ח ההכנסות לשנת 1997 שמסר התובע לרשויות המס, ושאיננו סופי. ואף אם נקבל את נכונות הסכומים העומדים להשוואה בשני המסמכים, הרי שלפי עדות התובע הוא הקטין את נפח עבודתו לאחר התאונה בשליש, כך שבערכים מוחלטים הכנסתו לא ירדה. לאור האמור, אינני פוסק לתובע סכום כלשהו בגין הפסד השתכרות בעבר או אובדן כושר השתכרות בעתיד. הוצאות רפואיות - הנתבע הביא ראיות על הוצאות בסך 600 ש"ח בסה"כ עבור 2 ביקורים שערך אצל ד"ר קפלן בחודשים מרץ ואפריל 98', במהלך שמיעת התיק בבית-המשפט. אלה היו בדיקות לשם הערכת מצבו לצורך המשפט ולא לצורך טיפול רפואי. אילו היה זקוק לטיפול רפואי לא היתה מניעה שיקבל אותו דרך קופת-חולים ללא תשלום. לאור זאת, אינני פוסק לתובע דבר עבור ראש נזק זה. באשר להוצאות המשפט, התובע נמנע מלהסתפק בפיצוי סביר עבור נזקיו בשלבי קדם המשפט, כפי שנהוג בתיקים מסוג זה. הוא אילץ את הנתבעת לנהל הליך מיותר של הוכחות. לאור זאת, ובאופן חריג בתביעות מסוג זה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח + מע"מ. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת דרכים