קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת מזונות ילדים: 1. בתיק תמ"ש 12460/97 הוגשה בקשה (בש"א 1589/99) למחיקת התובענה להגדלת סכום המזונות וביטול חיוב המזונות הקיים. 2. המבקש נימק את בקשתו בסרבנותה של הילדה לכל קשר עמו. מאחר והוא אינו יכול לכפות על הילדה את הקשר עמו, אין לחייבו לשאת במזונותיה. 3. אכן בענין זה נקבעה ההלכה כי "... מבחינה משפטית, ניתן לצמצם את חובת המזונות כולה או מקצתה, כאשר המדובר בילד מורד". (ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1), 289, 290; ע"א 574/89 חג'ג' נ' חג'ג', פ"ד לח(3), 331). 4. הלכה זו יפה ברוב המקרים, אך כאשר מבקשים להחילה יש לבחון ולבדוק, בכל מקרה לגופו, האם הילד הוא מורד או סרבן. לענין זה התייחס כב' הנשיא שמגר בע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1), 215, 218: "... יש סייגים להסקת מסקנות לגבי ילדים סרבנים בכל הנוגע לשלילת מזונותיהם. מן הראוי לבחון בכל מקרה את הסיבות להיווצרות היחסים הבלתי תקינים וכקו מנחה, מן הנכון למדוד את התנהגותו של ילד בקנה מידה שונה מזה שחל על בחינה דומה לגבי מבוגר". נראה גם את דבריו של כב' השופט לנדוי (בתוארו דאז) בע"א 425/68 משכיל לאיתן נ' משכיל לאיתן, פ"ד כג(1) 309 ,323: "... בעיני דבר חמור הוא מבחינה חינוכית להשתמש בענין המזונות כדי להשפיע על הילד שיישמע לצו בית-הדין. ספק רב הוא אם זו הדרך לקרב את לב הילד אל אביו; אדרבא, יש לחשוש שדרך זו עוד תעמיק את הקרע ביניהם". 5. במקרים אלה יש לבחון את הסיבות להיווצרות התנהגות הקטין. חשוב לזכור שלא אחת הגורם העיקרי לנתק בין ההורה לקטין נובע מהסכסוך בין ההורים. על כך מתווספת האוירה העכורה בתוך המשפחה המורחבת, התנהגות ההורה המשמורן והתנהגותו של הקטין. לאחר עיון בחומר המצוי בתיק בית המשפט עולה כי לא ניתן "לשים את האצבע" על אשם מסויים או גורם מסויים שהביא להתנתקות הקשר. אך קביעה זו איננה מספיקה כדי להביא לשלילת מזונות הבת. לענין זה יפים אף דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי, תקדין עליון 94(2), 1748: "... אין לשכוח שהמרירות ויחסי הניכור נובעים בראש ובראשונה מן הטורא שגבהה בין ההורים... הילד לא הרס את בית ההורים אלא הם שעשו זאת, ואל להם לכן להתפלא אם הנזק הוא בעל השלכות על גישתו של הקטין שגדל באווירה בלתי נורמלית..." 6. נראה לי, לאור התסקירים שבתיק, כי דווקא יחס סובלני וסלחני מצד האב יביא בעתיד להתחדשות הקשר עם התבגרות נוספת של הבת. 7. לאור האמור לעיל, אני מוצא שאין מקום להכריז על משיבה מס' 1 כעל בת מורדת ולשלול את מזונותיה. הבקשה נדחית. ההוצאות תיפסקנה בתום הדיון בתיק כולו. קטיניםמזונות ילדיםמזונות