גב תפוס - תאונת עבודה

בעדותו בבית הדין לעבודה חזר על התובע האמור בגירסתו בפני חוקר ביטוח לאומי, והבהיר, כי בעת שעבד בצנרת נתפס גבו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גב תפוס - תאונת עבודה:   1. מדובר בתביעה להכיר בכאבים ברגלו השמאלית של התובע ובגבו כ"תאונת עבודה". התובע מציין בתביעתו ובהודעתו בפני חוקר המוסד, כי ביום 19.5.97, היה בתורנות באותו יום במקום עבודתו במפעל המגנזיום בים-המלח והיה אמור להמשיך לעבוד עד השעה 07:00 בבוקר של יום 19.5.97. במהלך עבודתו, בשעות הלילה, הרגיש כאבים חזקים בגבו וברגלו השמאלית ולא יכול היה לתפקד, נשאר עד לשעות הבוקר והחל מ-19.5.97 לא שב לעבודתו. ביום 22.5.97 פנה לחדר מיון וקיבל זריקות לשיכוך כאבים, כך גם ביום 27.5.97 במועד בו אושפז ונקבע, כי עליו לעבור ניתוח בגבו. בעדותו בבית הדין חזר על האמור בגירסתו בפני חוקר המוסד, והבהיר, כי בעת שעבד בצנרת נתפס גבו. מעדותו עולה, כי בעבר פנה לנתבע בגין תאונת עבודה מיום 12.4.97, אולם תביעתו נדחתה.  בגין התביעה הנוכחית ומיום 19.5.97, הגיש טופס 250 (תוייק בתיק המוצגים). במסגרת חקירתו הנגדית כשנשאל האם במועד הארוע ארע משהו ספציפי בעבודתו, השיב בשלילה ואישר את אשר אמר לחוקר. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי בתובע אובחנה פריצת דיסק, וכי נותח בגבו.   מהודעתו של התובע בפני חוקר המוסד והן מעדותו בבית הדין, ניתן להסיק, כי התובע הגיש בעבר תביעה להכיר בתאונת מיום 12.4.97 כ"תאונת עבודה", אולם לטענתו תביעתו נדחתה.   הנתבע טוען, כי התובע לא השכיל להוכיח ארוע תאונתי ביום 19.5.97, אשר גרם נזק לגבו, וכי כאבו של התובע בגבו נובע ממצב רפואי בסיסי, ולפיכך נטען, כי יש לדחות התביעה. ב"כ הנתבע מפנה את בית הדין לפסיקה בדבר הכרה בפריצת דיסק כ"תאונת עבודה".   על גירסה זו חזר ב"כ הנתבע בסיכום טענותיו, לאחר שמיעת עדות התובע ועיון במסמכים הרפואיים.   2. מטעם התובע הוגשה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 8.7.97 בגין אי כושר לעבודה במשך 52 ימים, היינו עד ליום 10.7.97. מעיון בתעודה הנ"ל לא ניתן להסיק על ארוע תאונתי כלשהו, אלא צויין בה, כי לאחר מאמץ גופני במהלך עבודתו הרגיש התובע כאבים ברגל שמאל ולאחר מכן ברגלו הימנית. כך גם צויין בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 3.7.97 בדבר תאונה שארעה ביום 12.4.97.   בתעודות הנ"ל צויין, כי בבדיקת C.T. אובחנה פריצת דיסק בתובע.   3. "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, כתאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".   על התובע נטל הראיה, כי תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ארע לו "ארוע תאונתי".   על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן קרה "ארוע תאונתי" בעבודה הקושרת הפגימה בעבודה (ראה דב"ע מד/90-0, צבי שפיר נ. המוסד, פד"ע ט"ז, 93) וכן על התובע להביא "ראשית ראיה" הקושרת סיבתית ולו בסבירות בין הארוע לבין העבודה. בקביעה, כי ע"עלול" להיות קשר סיבתי כזה לא יצא המבוטח ידי חובתו (דב"ע לב/104-0, אברהם משולם נ. המוסד, פד"ע ג' 443).   יחד עם זאת "להוכיח" אין פירושו להוכחות גורפות ומושלמות ודי בהוכחות המראות, במידה מספקת של סבירות, כי אכן אפשרי כי כך היה (דב"ע לג/157-0, כרמילה רביע ואח' נ. המוסד, פד"ע ה', 179).   על פי הפסיקה, התקף של כאבי גב לא יוכר כ"תאונת עבודה" אלא אם יוכח קיומו של ארוע פתאומי במהלך העבודה, הקשור מבחינה סיבתית לבוא ההתקף, כגון הרמת משא, תנועה סיבובית וכד'. באין "ראשית ראיה", כי כך היה, דין התביעה להיכשל.   על התובע נטל הראיה להוכיח "ארוע תאונתי" הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודתו הרגילה (דב"ע נה'/181-0 המוסד לביטוח לאומי נ' נפתלי לפידות - לא פורסם).   על המבוטח להוכיח מאמץ בלתי רגיל או ארוע פיזי מיוחד בעבודה, שניתן לקשור להופעתם של הכאבים (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, לא פורסם; עב"ל 152/95-0 אבו סליטה חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).   "ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע". (דב"ע מה/24-0, אברהם אזולאי נ. המוסד, לקט 33, 46; דב"ע נא/205-0, המוסד נ. שחדה סעיד, פד"ע כד 222 ודב"ע נא/218-0, המוסד נ. משה דרור, פד"ע כד 545).   בהוכחת הארוע יש ליחס משקל רב לרישומי בית החולים ולאנמנזה, מתוך ידיעה שהיא פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים, שכן יש להניח, כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטפול הנכון (דב"ע מב/ 160-0 אבו ערב עלי נ. המוסד, פד"ע ט"ו 281; דב"ע מט/ 23-0 המוסד נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349).   4. במקרה הנדון, התובע לא השכיל להוכיח "ארוע תאונתי" חד פעמי מוגדר ביום 19.5.97, ממנו ניתן להסיק, ולו בראשית ראיה, כי היווה גורם לכאבי הגב בגבו וברגלו השמאלית. לא ניתן להסיק מהרישומים הרפואיים שהוצגו בפני בית הדין על קיום "ארוע תאונתי" או כי התובע חש כאבים בגבו מיד שביצע תנועה לא נכונה או פעולה חריגה במהלך עבודתו, כל שניתן להסיק, כי במהלך עבודתו הרגילה של התובע ביום 19.5.97, החל לחוש כאבים בגבו.   בנסיבות אלה, התובע לא השכיל להוכיח "ארוע תאונתי" כלשהו, ולפיכך דין תביעתו להדחות בשלב זה.   5. אין צו להוצאות.   6. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.  תאונת עבודהכאבי גב / בעיות גבעמוד השדרה