החזר כספים למעביד מקופת פיצויים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר כספים למעביד מקופת פיצויים: הנשיא (גולדברג): .1המערערת נהגה ונוהגת להפקיד כספים בגין פיצויי פיטורים העשויים להשתלם לעובדיה בקופה מרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - הקופה). .2המערערת הגישה בקשה לבית-הדין האזורי להתיר לקופה להחזיר לה סכום של 250,000 ש"ח. בתצהיר שצירפה לבקשתה ציינה כי היתרה בקופה עומדת על סך של 717,296, 1ש"ח, בעוד שסך כל סכום פיצויי הפיטורים שהיא חבה לעובדיה, ביום 31.10.1992, אילו היו כולם זכאים להם באותו יום, הוא 471,067, 1ש"ח בלבד; התצהיר לווה באישור הקופה על הסכום המצוי בה, ובאישור רואה חשבון בדבר חבות פיצויי הפיטורים. .3עם קבלת הבקשה החליט השופט מ. נחתומי, אליו הועבר התיק, מבלי שזימן את הצדדים ומבלי ששמע טענותיהם כדלקמן: "לאחר עיון בבקשה, יש להביא לידיעת בא-כוח המבקשת כי בית-הדין איננו משחרר יתרה של קופת פיצויים, אלא לאחר מרווח ביטחון של תוספת %20, בנסיבות התיק ולאחר בירור עמדת נציגות העובדים ו/או העובדים הנוגעים בדבר. על פני הדברים אין יתרה מעבר למרווח הביטחון כנ"ל, לכן אין מקום להיענות לבקשה. ירצה בא-כוח המבקשת לקיים דיון למרות ההסבר הנ"ל, יודיע תוך 10ימים מקבלת החלטה זו; לא יודע דבר - תימחק הבקשה". .4עם קבלת החלטה זו, ביקשה המערערת "דיון דחוף" בבקשתה, ובית-הדין האזורי החליט: " .1אין אפשרות לקבוע דיון דחוף, הדיון ייקבע לפי הלוח. .2מוצע, לחלופין לבא-כוח המבקשת, או למבקשת, להמציא את עמדת העובדים הנוגעים בדבר, ואת תשובתה למתחייב על- פי סעיף 26לחוק פיצויי הפיטורים. בהמשך תינתן החלטה בלא דיון נוסף..." .5המערערת הגישה "הודעה" ובה פירטה את טענותיה. להודעתה צירפה אישור חתום על-ידי חברי ועד העובדים, ובו הסכמתו המפורשת של הוועד להעברת הסכום המצוי בקופה - העודף על חבות פיצויי הפיטורים - לידי המערערת. הקופה הגישה לבית-הדין תגובה, ובה הודיעה כי "אנו נפעל בהתאם להחלטת בית-הדין". .6בית-הדין האזורי דחה את בקשת המערערת, תוך שהוא מסתמך על הוראות סעיף 26לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963(להלן - החוק) ועל הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 13), התשמ"ח- 1987(הצ"ח 1852התשמ"ח, 11) (להלן - הצעת החוק). מוסיף בית-הדין האזורי ואומר: "לעניין עודפים שנצטברו בקופת פיצויים מכספים שהפקיד המעביד, נוהג בית-דין זה ברוח הצעת החוק, עוד מ-18.11.1987, שנכון להיום טרם הפכה לחוק - להיענות לבקשות מעסיקים, בנסיבות מוצדקות, לאחר קבלת עמדת נציגות העובדים והסכמתם, לשחרר לזכותם סכומים כמבוקש, בכפוף לכך שבקופה לא יוותר סכום הנמוך מחבות פיצויי הפיטורים המלאה ליום הבקשה בתוספת של % 20מעל המחוייבות בפועל. זאת להבטחת תשלומם בעת הצורך של פיצויי פיטורים, גם אם אין הדבר עולה בקנה אחד, בלשון נקיה, עם הוראות סעיף 26לחוק, אולם לפנים משורת הדין, בנסיבות המתאימות כמפורט לעיל". .7בערעורה טענה המערערת כי הפירוש שנתן בית-הדין האזורי לסעיף 26לחוק אינו הפירוש הנכון, וכי "הסכומים העודפים" אינם משמשים, למעשה, להבטחת פיצויי פיטורים. ביום שמיעת הערעור נתנו פסק-דין (בלא הנמקות) כדלקמן: "הערעור מתקבל; הקופה-המשיבה תשחרר למערערת סך של 000, 250ש"ח וזאת לאור האישור שהומצא על-ידי רואה החשבון, והסכמת נציגות העובדים שהומצאה אף היא, לחשבון שהוגש על-יד המערערת". האמור להלן הן הנמקותינו: .8מה מהותה ומעמדה של קופת גמל מרכזית לפיצויים? "בקופות אלה המעבידים הם העמיתים. הפקדותיהם מיועדות לכיסוי חבויותיהם העתידיות לתשלום פיצויי פיטורים לעובדיהם. שיעור דמי תגמולים הוא בדרך כלל % 8.3משכר העובדים, לפי מכסת פיצויים עתודה לתשלום פיצויי הפיטורים. כפחי שנראה להלן, עדיפה עתודה כזאת בידי קופת גמל, מבחינת העובד, על קרן פנימית אצל המעביד המיועדת לפיצויי פיטורים. כאשר עובד פורש מעבודתו, משלמת לו קופת הגמל פיצויי פיטורים על-פי הוראת המעביד. במות העובד משולמים הפיצויים לשאיריו, בהתאם לסעיף 5לחוק פיצויי פיטורים. בדרך כלל מנהלת קופת גמל מרכזית לפיצויים חשבון על שם המעביד בלבד בלא פירוט שמות העובדים שבגינם הפריש המעביד דמי גמולים" (ח' הרדוף [5] זכויות עובדים בחילופי מעבידים, בפירוק חברה ובכינוס נכסים, בע' 122). .9א) סעיף 26לחוק המקורי קבע: "סכומי הפקדה אינם ניתנים לעיקול פיצויי פיטורים שהופקדו לפי סעיף 20או לפי צו הפקדה אינם ניתנים לשעבוד, עיקול או העברה ואינם מהווים חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, כל עוד לא סולקו תביעות העובדים לפי חוק זה"; ב) סעיף זה הוחלף (ס"ח 708התשל"ג 222) לנוסחו דהיום: "סכומים משוריינים .26(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף , 14או שהופקדו לפי סעיף 20או לפי סעיף , 21או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים - (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד, או לעיקול. הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום המיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה. (2) אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו"; ג) בדברי ההסבר לתיקון דאז (הצ"ח 1043התשל"ג, 165), נאמר: "נוצר מצב בלתי נסבל שבו פועל אשר עבד עשרות שנים במפעל, והניח שהפרשות המעביד לקופות מיועדות לו, נמצא סובל כפליים: המפעל שבו עבד פשט את הרגל, וכספים שלכאורה שייכים לו הוחזרו בפועל למעביד (או לכונס הנכסים שתפס את מקומו). הצעת חוק זו באה לסתום את הפרצה האמורה ולאסור על החזרתם או העברתם של כספים אשר הופקדו למטרת פיצויי פיטורים כל עוד לא סופקו תביעותיהם של העובדים לפיצויי פיטורים" (ההדגשה הוספה); ד) בהצעת החוק הוצע, לענייננו: "(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) - (1) מעביד ששילם סכומים כאמור בסעיף קטן (א) שלא על-פי הסכם, רשאי לקבל סכום עודף מתוך הסכומים האמורים במידה שניתן לכך אישורו של בית-דין אזורי לעבודה; (2) ... (3) ... (4) מעביד ששילם סכומים כאמור בסעיף קטן (א) על-פי הסכם, רשאי לקבל סכום עודף מתוך הסכומים האמורים, במידה שהדבר הותר במפורש על-פי ההסכם וניתן כך אישורו של בית-דין אזורי לעבודה. (5) ... (6) לעניין סעיף קטן זה - (א) 'הסכם' - הסכם קיבוצי, צו הרחבה או חוזה עבודה;, (ב) 'סכום עודף' - סכום העודף על הסכום שבית-הדין האזורי לעבודה נוכח שהוא מספיק להבטחת תשלום פיצויי פיטורים לעובדיו של המעביד ביום מתן פסק-דינו, בתוספת עשרה אחוזים מהסכום האמור"; ה) הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, הועברה לוועדת העבודה והרווחה, אך לא הובאה להצבעה בקריאה שניה ושלישית, כך שלא הפכה לחוק; ו) בדברי ההסבר לסעיף האמור בהצעת החוק נאמר: "הוראות אלה איינן מאפשרות למעביד לקבל בחזרה סכום כלשהו ששולם על ידו לקופת גמל לקצבה, לתגמולים או לפיצויי פיטורים, אלא רק אם העובד שלגביו שולמו הסכומים, חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויים. במקרים רבים אירע שבשל סיבות שונות, עלה הסכום שהצטבר בקופת גמל לפיצויים כאמור על הסכום הדרוש להבטיח את תשלום פיצויי הפיטורים לעובדים, ומעבידים שנזקקו באופן דחוף לעודפים אלה נתקלו בקשיים לקבלתם. במשך הזמן נוצרו פתרונות שונים למצב זה, כגון פניות לבתי-הדין לעבודה לקבלת פסקי-דין המתירים הוצאת העודפים, וכך התברר הצורך בהסדרת הנושא בחוק"; ז) בהציגו את החוק בכנסת אמר, לענייננו, שר העבודה והרווחה (מ. קצב), בין היתר (דברי הכנסת [6] 109, בע' 976): "התיקון האחרון, התיקון הרביעי, נוגע לסוגיית הכספים המצטברים בקופות הגמל השונות מכספי פיצויי הפיטורים. לשונו של החוק הקיים אוסרת החזרת עודפים וכספים אלה למעביד. וזאת אפילו אם מוכח כי הכספים הנותרים מכסים את כל התחייבויותיו. מצב זה יצר מציאות שלא ניתן לעמוד בה, ובמקרים רבים נזקקו מעסיקים לפנייה לבתי- הדין לעבודה לשם קבלת היתר להוצאת העודפים. בתי-הדין לעבודה מצידם התלבטו אם יש בסיס חוקי למתן החלטות מסוג זה, אם קבלתן היא בגדר סמכותם, ומה הם השיקולים שצריכים להנחות אותם בעניין זה. בעקבות מצב דברים זה ניתנו גם פסקי-דין סותרים על-ידי בתי-דין אזוריים לעבודה במחוזות שונים" וח"כ אורה נמיר (שם [6], בע' 978): "הוראה אחרת בהצעת החוק מאפשרת למעביד לקבל החזר של כספים שיצטברו במסגרת הפקדות כספים, שיועדו על-ידי המעביד לתשלום פיצויי פיטורים. עקרונית אין מניעה שמעביד יקבל החזר כספי פקדונות, אם מדובר בסכומי כסף עודפים שהצטברו בקופת גמל לפיצויים. עם זאת, יש להבטיח בחוק שלא יווצר מצב שהכספים שנותרו בקופת הגמל לא יספיקו כשיגיע מועד תשלום הפיצויים לעובד"; ח) סעיף 14לחוק דן בזיקת הגומלין בין פיצויי פיטורים לתשלום לקרן פנסיה או קופת גמל אחרת. סעיף 20לחוק עניינו הבטחת צבירת פיצויי פיטורים בהסכם קיבוצי "לרבות הפקדתם לזכות העובד", בעוד שסעיף 21לחוק עניינו "צו הפקדה" המסמיך את שר העבודה והרווחה להורות למעבידים להפקיד בקופת גמל סכומים "להבטיח הצטברותם של פיצויי הפיטורים שהמעבידים עשויים לשלם לעובדיהם". צו כאמור לא ניתן עד עצם היום הזה. .10מטרת סעיף 26לחוק היא ברורה ועולה מנוסחו של החוק ומתכליתו - להבטיח כי העובד (או שאיריו) יקבלו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו שעה שיהיה זכאי להם, בין שעה שהמפעל "פעיל", אף אם נקלע לקשיים (ואז כספי פיצויי הפיטורים אינם ניתנים לעיקול), ובין אם פשט המעביד את הרגל או פורק, ואז אין הכספים שהופקדו כאמור מהווים חלק מכספי המעביד, כלומר אין הם עוברים לידי הכונס או המפרק, וזאת אך ורק עד לסכום פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים (ע"א 445/87[1], בע' 725). .11הכספים בקופה הם כספי המעביד (ע"א 638/68[2]; ע"א 705/69[3]; דב"ע לה/29- 3[4], בע' 297), והם "משוריינים" (בלשון כותרת השוליים של סעיף 26בחוק) למטרה ספציפית ומוגדרת. אין כל חבות שבחוק "לשריין" למטרת תשלום פיצויי הפיטורים סכומים העולים על אלה המיועדים לתשלום פיצויי הפיטורים. מכאן - שאם יוכח, להנחת דעתו של בית-דין אזורי, כי הכספים בקופת גמל כלשהי עולים על חבות פיצויי הפיטורים שחב המעביד למועד נתון, אין כל מניעה כי בית-הדין יתיר לקופה לשחרר למעביד את יתרת הסכום. דרכי ההוכחה הן רבות ומגוונות. שעה שרואה חשבון מאשר את יתרת חוב פיצויי הפיטורים, ונציגות העובדים - בין הארגון היציג ובין הנציגות הישירה, ועד העובדים - נותנים אישורם לכך, בדרך כלל די בכך כדי להחזיר את יתרת הסכום המופקד בקופה למעביד. .12מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי מציעי ההצעה היו סבורים כי הוראות החוק "אינן מאפשרות למעביד לקבל חזרה סכום כלשהו ששולם על ידו לקופת הגמל..." אך יחד עם זאת "נוצרו פתרונות שונים למצב זה, כגון פניות לבתי-דין לעבודה לקבלת פסקי-דין המתירים הוצאת העודפים" (סעיף 2(ה) לעיל). כפי שנאמר לעיל, אין אנו סבורים כי החוק אוסר על הוצאת כספים עודפים; על כל פנים, מטרת המציעים היתה לעגן בחוק את אפשרות החזרת הכספים העודפים למעביד. .13ערים אנו לכך שבהצעת החוק הותנה היתר ההחזרה בהשארת "סכום עודף" של % 10על חוב פיצויי הפיטורים בקופה. כאמור - ההצעה לא הפכה לחוק, ואין האמור בה מחייב את בית-הדין. .14במאמר מוסגר נציין, כי על-פי אישור הקופה, הכספים המוחזרים חייבים בניכוי מס במקור של %.42 .15לקראת סיום - שלוש הערות. א) בהחלטתו של בית-הדין האזורי (סעיף 2(ד) לעיל) נאמר: "כי בית-הדין איננו משחרר יתרה של פיצויים, אלא לאחר מרווח ביטחון של תוספת %20". מדברים אלה ניתן להבין כי זוהי מדיניותם של בית-הדין הארצי, או של כל בתיהדין האזוריים. בית-דין זה מעולם לא פסק כך. כמו כן ידוע לנו, כפי שהדבר עולה מפסקי-דין, כי לפחות חלק מהשופטים בבתי-הדין האזוריים אינם גורסים כך; ב) בהצעת החוק, שכאמור לא הפכה לחוק, הותנתה הוצאת כספים מקופה בהשארת "סכום עודף" של % 10מעל סכום חבות פיצויי הפיטורים. לא ניתן הסבר מדוע זה מחמיר בית-הדין האזורי, שישב בדין בהליך זה, עם מעבידים, יותר מאשר הוצע בהצעת החוק. ג) פסק-הדין ניתן על-ידי השופט לבדו, מבלי שמי מהצדדים ביקש דיון בפני דן יחיד, ומבלי שניתנה החלטה בנדון. המערערת לא העלתה טענה זו לפנינו, ולכן פסקנו לגופו של ערעור, מבלי לבטל את פסק-הדין שניתן בלא סמכות.החזר כספיפיצויים